הם קוראים לי עובדת זרה / שרון רמר ביאל

הם קוראים לי עובדת זרה / שרון רמר ביאל
הוצאת קתרזיס
60 עמודים

אני חושב שאין כמעט ישראלי בוגר שלא נתקל בצורה כזו או אחרת עם מצוקת העובדים הזרים בישראל.
אצלי זה היה עם האבא הביולוגי שלי ועם שני ההורים שלי בקיבוץ, לכולם היה עובד זר שטיפל בהם ועם חלקם אני שומר על קשר עד היום גם שנים אחרי שהמטופל הלך לעולמו. הסיבה שאנחנו שומרים על קשר זה בגלל שהםפ הפכו בצורה כזו או אחרת לחלק מהמשפחה שלנו.
אבל עובדים זרים, לא תמיד מזלם טוב כאן, הם באים לארץ זרה, מוצאים עצמם רחוקים מהמשפחה, מהילדים, מהבית, עובדים בתנאים מורכבים, עם אנשים מורכבים, נלחמים על זכויות וצדק, על שעות פנאי ועל געגועים הביתה.
ספר השירים הזה מספר את סיפורם של העובדים הזרים, של המטפלות בקשישים, של המורכבות מול ההורים, מול קשישים, העבודה הקשה והבלתי מוערכת.
זו שירה כמעט סיפורית, סיפורים קצרים מנוקדים שמביאים לנו את סיפורם של המהגרים השקופים שעושים את העבודה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לעשות.
הכריכה היפה והעוצמתית שיש בה שרשרת עם צלב בסופה וגם צורת לב ויש בה כאב, חמלה ורגש רב ובעיקר המון סימבוליות.
כדאי להיחשף לספר השירים הזה.

נָסַעְתִּי לַעֲבֹד בְּחוּ"ל כִּי רָצִינוּ לִקְנוֹת בַּיִת.
אַחֲרֵי שֶׁתִּסְתַּיֵּם הָאַשְׁרָה שֶׁלִּי בְּיִשְׂרָאֵל
אֶסַּע לַעֲבֹד בְּמָקוֹם אַחֵר.

כְּשֶׁקָּשֶׁה לִי אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל בָּתִּים וְעִצּוּבִים
וְאָז אֲנִי שֹׁאֶלֶת אֶת עַצְמִי
מִי בְּעֶצֶם יָגוּר בַּבַּיִת הַזֶּה.

לֹא דִּבַּרְתִּי עִם בַּעֲלִי כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים,
כָּל שִׂיחָה אִתּוֹ מַכְנִיסָה אוֹתִי לְמֶתַח.
עָדִיף שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְתַקְשְׁרִים.

הוּא לֹא הוֹלֵךְ לַכְּנֵסִיָּה וַאֲנִי כֵּן,
וְגַם אֵמוּן הֲדָדִי בֵּינֵינוּ אֵין.
הוּא מַבְטִיחַ וַאֲנִי זוֹ שֶׁצְּרִיכָה לְקַיֵּם.

——————————–

הַמַּעֲסִיק שֶׁלִּי הָיָה אַלְמָן.
בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אָמַר לִי
״אַתְּ צְרִיכָה לִישֹׁן
אִתִּי בַּמִּטָּה״.

״אַתָּה צָרִיךְ אִשָּׁה,
אֲנִי צְרִיכָה עֲבוֹדָה –
לַיְלָה טוֹב,
כְּבָר מְאֻחָר״.

אָמַרְתִּי לַבֵּן שֶׁלּוֹ,
״הוּא רוֹצֶה אִשָּׁה״.
״מָה הַבְּעָיָה״, תָּהָה,
״הוּא הֲרֵי אַלְמָן״.

אַחֲרֵי שָׁבוּעַ עָזַבְתִּי.