לב רעב / אשכול נבו

לב רעב / אשכול נבו
הוצאת זמורה
301 עמודים

אני מודה שמעולם לא קראתי ספר של אשכול נבו עד הספר הזה, יש לי איזו רתיעה מסופרים שנטועים חזק במיינסטרים ושכולם אוהבים אותם, לא שאני חושב שהם לא טובים אלא זה מן קטע שלי, ולכן אני לא הייתי בטוח שלהתחיל לקרוא משהו של סופר כה מיומן כמו אשכול נבו יהיה נכון להתחיל דווקא מסיפורים קצרים.

באופן אישי אני חושב שלכתוב ספר שמורכב מסיפורים קצרים צריך מיומנות גבוהה מאוד שכן מאוד מאוד קשה לשמור על רמה אחידה לכל אורך הספר ובמרבית הספרים זה נע בין סיפורים מוצלחים מאוד לבין כאלו שפחות, כלומר, הרמה לא אחידה ולכן לא קל לי עם הז'אנר הזה אבל אצל אשכול נבו אין ספק שהרמה אחידה, הסיפורים שומרים על רמה טובה ומיומנות גבוהה של כתיבה.

נבו הוא סופר ישראלי בכל רמ"ח אבריו, הסיפורים שלו מיטיבים לתאר את הישראליות ואת המורכבות שלה והסיפורים מעוררי מחשבה ויש בהם מן תוגה, מן משהו לא ברור ולא סגור שגורם לקורא לרצות להשלים לבד את העלילה, להשאיר אותך עם התחושה שהסיפורים לא נגמרים בנקודה האחרונה בפסקה האחרונה.

הסיפורים של נבו בספר עוסקים במערכות יחסים, משפחתיות, מורכבות בתוך המשפחה, סודות ושקרים, והשפה היא מאוד ישראלית, מאוד עכשוית ולכן קל מאוד להתחבר אליה ואני מבין למה נבו מצליח להגיע ללב הקונצנזוס הישראלי.

בסך הכל הסיפורים זרמו לי, מאוד אהבתי את הסיפור הראשון בספר על מסע של בן ואביו המבוגר להופעה של ספרינגסטין, מן סגירת מעגל ופרידה ויש בספר הזה המון תוגה ועצב ועם זאת משהו כנה ורגיש שחיבר אותי לעלילה.

בסך הכל קובץ סיפורים מוצלח אם כי לא מעולה, מיומן מאוד, מעניין, ישראלי מאוד ובהחלט אפשר לקרוא.