מלחמה, כיצד עיצבו אותנו סכסוכים / מרגרט מקמילן

מלחמה, כיצד עיצבו אותנו סכסוכים / מרגרט מקמילן
הוצאת עם עובד
288 עמודים
מאנגלית: איה ברויר

מרגרט מקמילן, הסטוריונית רבת תארים והישגים מתמחה בהסטוריה צבאית ובינלאומית וממש בתחילת הספר היא כותבת את המילים הבאות, "כהסטוריונית אני מאמינה בכל מאודי כי אם ברצוננו להבין את העבר הבנה כלשהי, שומה עלינו לכלול את המלחמה בחקר ההסטוריה שלנו. רישומה של המלחמה היה והווה כה עמוק עד כי הדרתה משמעה להתעלם מאחד מן הכוחות החזקים ביותר, כגון הגאוגרפיה, המשאבים, הכלכלה, הרעיונות והתמורות החברתיים והפוליטיים שעיצבו את התפתחות האנושות ושינו את קורותיה"

כישראלי שחי ונולד כאן אני ועוד הרבה כמוני נולדנו וגדלנו על מורשת קרב, הגיבורים שלנו הם אנשי צבא, חיילים שהקריבו את חייהם ואנחנו לומדים על הקרבות החשובים ועל המלחמות שעיצבו את המדינה שלנו וגם דנים לא מעט במה היה קורה אילו, אילו היינו מפסידים קרב זה או אחר איך היתה נראית המדינה שלנו.
למעשה זו בדיוק התקופה בה אנחנו נמצאים כיום, במלחמה שמעצבת את עתידנו ותקבע לא מעט איך תיראה המדינה בעשרות השנים הבאות.

מקמילן מראה לנו בספר הזה שמלחמות עיצבו את העולם שלנו, את החברה, הפוליטיקה, ההתפתחות האנושית ועוד.
דברים רבים באו לעולם בעקבות המלחמות, שינויים חברתיים, המצאות, טכנולוגיה שהומצאה בגלל המלחמה והצורך לתת מענה.
מלחמות שינו את מהלך ההסטוריה האנושית והביאו אותנו לאן שאנחנו היום.
הספר המעניין הזה של מרגרט מקמילן סוקר את כל הדברים האלו ובשורה התחתונה מראה לנו איך המלחמות עיצבו את האנושות.

מקמילן מתחילה את ספרה בנקודת מבט הסטורית ומראה לנו עד כמה קדומה היתה האלימות הטבועה בבני האדם עוד בימי קדם.
עוד בשלהי תקופת האבן בני האדם יצרו כלי נשק, התנפלו זה על זה וניסו לחסל איש את רעהו.
אחת השאלות המוקדמות שעולות בספר היא, מדוע בני האדם מוכנים ומסוגלים להרוג איש את רעהו?
אם אנחנו לא מבינים מדוע אנחנו נלחמים איך נצליח להמנע מסכסוכים בעתיד?
קרל פון קלאוזביץ מצוטט בספר כאומר "המלחמה היא מעשה אלימות שמטרתו לאכוף את רצוננו על היריב" (עמ' 21 בפרק אנושות חברה ומלחמה)
שאלה מעניינת שעולה בספר היא "האם בני אדם נעשו אלימים יותר או פחות עם השנים"
הדעות הן לכאן ולכאן אך מחקרים שנעשו בכלים מתמטיים ונערכו באוניברסיטת פירנצה וקולורדו מראים לנו שאולי יש פחות מלחמות עם השנים אך המלחמות קטלניות הרבה יותר מבעבר.

נשאלת שאלה נוספת מעניינת בספר והיא "האם בני אנוש מתוכנתים גנטית להלחם זה בזה"
האם אנחנו שוחרי שלום או מחרחרי מלחמה ועל הנסיון לשאלה הזו מובא לנו הויכוח על שתי תפיסות העולם בין ז'אן ז'אק רוסו לבין תומס הובס שחושבים שונה זה מזה.
רוסו טען שאלימות היא לא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו ואנשים הם טובים מטבעם עד שהושחתו על ידי החברה.
הובס ראה את הדברים אחרת, לתפיסתו, בני האדם חיו בחוסר בטחון ונאבקו כדי לשרוד.
אנחנו רוצים לקוות שתפיסתו של רוסו היא הנכונה אך מקמילן טוענת בספר שדווקא הובס צודק ושמלחמה היא חלק קבוע ובלתי נפרד מחוויית האדם.אך מוסיפה "בינתיים אפשר אולי לשאוב נחמה כלשהי מכך שמלחמה הביאה, למרבה ההפתעה, לשלום ולקדמה בקרב חברות שונות." (גם זה בפרק "אנושות חברה ומלחמה")

מקמילן שמה דגש בספר זה לא מעט על תמורות, שינויים ופריצות דרך שחלה על האנושות כגון פריצות דרך בתחום הטכנולוגיה ומדע, המצאות כגון הטרנזיסטור, מנוע הסילון, מחשבים ועוד, אך שמה דגש לא מעט על שינויים חברתיים/ מעמדיים לדוגמא שינויים שחלו בקרב מעמד האישה בעקבות המלחמה.
בזכות השתתפותן במאמץ המלחמתי, נשים זכו לנגישות בקריירה, לקידום זכויותיהן.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נשים היו 23 אחוז מכח העבודה בתעשייה ובתעבורה בבריטניה וב1918 34 אחוזים.
נשים החליפו את הגברים כפועלות חקלאיות או מבקרות כרטיסים באוטובוסים או כיצרניות תחמושת.
מקמילן נותנת בספר דגש רב על מעמדן של נשים במלחמה גם בעורף וגם כתומכות לחימה ולוחמות בעצמן.
הרצון או הנסיון של נשים להשתתף במאמץ המלחמתי עורר לא מעט טיעונים מיזוגניים כאלו ואחרים שמצוינות בספר כגון שהן אינן מתאימות גופנית ורגשית להתמודד עם תלאות המלחמה "או אולי מה שבאמת חשוב – גברים פוחדים שהכנסת נשים לצבא תהרוס להם את בלעדיות המועדון הנוח שלהם"
אך לא רק המאמץ המלחמתי לנשים היה חלק, נשים היו מעורבות יותר ויותר בתנועות שלום למיניהן לאורך ההסטוריה, גם אחרי מלחמת העולם הראשונה ובעיקר אחרי מלחמת העולם השניהבמערכות לפירוק הנשק הגרעיני (CND)ועוד.

ישנן סיבות רבות לפריצת מלחמות, בעבר פגיעה בכבוד של השליט או במדינה היו עילה מספיקה לפריצתה של מלחמה.
מנהיגים ראו במדינתם את רכושם הפרטי ולא היססו להרחיב את הנחלה על חשבון מדינות אחרות.
מותו של מלך צרפת ללא בן ויורש הובילה למלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה.
עוד סיבות לפריצה של מלחמות בזמנים שונים ובמקומות שונים הן למשל חטיפות, פרשיות אהבה, דת, מאבקים שושלתיים, כיבוש, אימריאליזם, רציחות פוליטיות (כמו רצח הארכידוכס האוסטרי שפתח את מלחמת העולם הראשונה) ועלילות שווה.

ז'ורז' קלמנסו ראש הממשלה הצרפתי מצוטט בספר בפרק סיבות המלחמה כאומר "קל יותר לנהל מלחמה מאשר לכונן שלום" אומות רבות פותחות במלחמה או מעשי איבה מבלי לחשוב מראש על מה שהן מבקשות להשיג ובאיזה סוג של שלום הן מעוניינות.
המלחמה נתפסה כחלק בלתי נפרק והכרחי מהופעתה של אומה ושאפילו מקדשת אותה.
חיילים הפכו כמעט לקדושים וכמגיניה ומושיעיה של האומה.
עמים שלא התרגלו לחשוב על עצמם כעל בניה של אותה "אומה" וחולקים מאפיינים כמו תרבות, שפה, הסטוריה, מנהגים ואף במקומות בהן חלחלו תורות הגזע גם ביולוגיה.
מוסוליני מצוטט בספר בפרק "מלחמה מודרנית" כי המלחמה "מעלה למתח הגבוה ביותר את כל המרץ האנושי וטובעת חותם של אצילות בעמים שמחוננים באומץ להתמודד איתה"
הלאומנות גם היתה מקור השראה למלחמות והאויב הצבאי וגם האזרחי היה עבורם איום קיומי.
גנרל ויליאם שרמן, מהמפקדים הבולטים של צבא הצפון במלחמת האזרחים בארצות הברית אמר
"איננו נלחמים בצבאות של אויבים, אלא האנשים עוינים, וחייבים לגרום לזקנים ולצעירים, לעשירים ולעניים להרגיש את נחת זרועה של המלחמה וגם לצבאותיהם המאורגנים"

לפי מרגרט מקמילן תחזית על פניה של המלחמה בעתיד כמוהן כהימורים על סוסים או ניחוש לאיזה כיוון הטכנולוגיה פונה.
אפשר במידה מסוימת לזהות מגמות במלחמה ויהיו שתי רמות כאלו, האחת שימוש בכוחות מקצועיים וטכנולוגיות מתקדמות והאחרת שבה יתעמתו כוחות מאורגנים התעמתות רופפת וישתמשו בכלי נשק זולים.
אנשים רבים לא בוטחים בנסיעתם לחול ואפילו בגבולות ארצם מפני טרור או מדינות מפרות חוק, הפצצת מועדונים או מפגע עם חגורת נפץ כפי שאנחנו כאן מכירים היטב.
נראה שהמלחמה העתידנית קשורה לא מעט בתמורות טכנולוגיות מהירות מאוד שמשתנות כל הזמן ומערערות את הסדר הבינלאומי. כמו בעבר כשהסוס נכנס כנשק או אבק השריפה וכלי המתכת מדינות יאלצו להתמודד עם השינויים הרבים והתמורות אחרת ישארו מאחור.
טילים מדויקים בהרבה, רחפנים וסייבר ספייס הם רק חלק מהכלים העכשוויים.

מרגרט מקמילן מסיימת את ספרה באמירה ש"בהביננו את המלחמה אנחנו מבינים משהו על היותנו אנושיים, על כושרנו להתארגן, על הרגשו ת והרעיונות שלנו, על יכולתנו להתאכזר ואף על יכולתנו לחולל טוב, אנחנו נלחמים מאחר שיש לנו צרכים, מאחר שאנחנו רוצים להגן על מה שיקר לליבנו או מאחר שאנחנו יכולים לדמיין את בריאתם של עולמות שונים.
אנחנו נלחמים מכיוון שאנחנו יכולים."