היפומאניה / מגי אוצרי

היפומאניה / מגי אוצרי
הוצאת שתים
172 עמודים

הספר מסתיים בקטע יפה בו גיבורת הספר, נערה בשם ללה (ששמה מתברר רק לקראת סוף הספר) מאזינה לשיר סולסברי היל של פיטר גבריאל ומבקשת מהשוטרים לשמוע אותו עד הסוף.
יש בזה משהו סימבולי שכן פיטר גבריאל עצמו אומר על השיר שזה "להיות מוכן לאבד את מה שיש לך עבור מה שאתה עשוי לקבל… זה על לשחרר".
וכשאני קורא את הספר הנהדר הזה של מגי אוצרי אני מבין את החיבור ואת הסימבוליות בין מה שהתכוון פיטר גבריאל בשירו שחותם את הספר לבין סיפורה של אותה נערה ללה והחיפוש שלה והמחיר שהיא עשויה לשלם עליו או לקבל תמורתו.
ללה סובלת מהפרעת פסיכיאטרית שנקראת היפומאניה, נערה דחויה, גם על ידי הוריה וגם מבחינה חברתית והיא מאושפזת בבית חולים לחולי נפש כמן תחליף למאסר שנגזר עליה בגלל מעשה אלים שהיא עשתה שאותו אנחנו נדע בהמשך.

הספר ברובו הוא מונולוג שנושאת ללה ומספרת לנו את מה שהיא חווה ועובר עליה אבל מרכז הספר הוא הבריחה שלה מבית החולים והמסע שלה יחד עם חברתה הטובה רינת, העוגן בחייה לחפש אחר בחור בשם טישלר ש"הציל" אותה.

ללה דמות מרתקת, חכמה מאוד, רהוטה, המונולוג שלה מרגש וכואב ומכעיס ונוגע ומאוד התחברתי לאישיות שלה ולרגש שנובע מהכתיבה ומהסיפור הכואב.

התקופה המתוארת בספר היא בתחילת המילניום הנוכחית זה מוזכר בספר אבל אני פחות מצראתי לזה חשיבות כי זה יכול להיות בכל זמן נתון וזה סיפור על זמני.

מגי אוצרי היא כותבת מחוננת, יודעת להכניס אותנו לנבכי נפשה של הדמות והספר ריגש אותי גם בכתיבה וגם בסיפור.

מומלץ מאוד.