יבגני אונייגין / אלכסנדר פושקין

יבגני אונייגין / אלכסנדר פושקין
הוצאת שוקן
286 עמודים
תרגום: זאב גייזל

אני תוהה מה אפשר לכתוב על ספר שנכתב עליו הכל ונכתבו עליו אינספור ביקורות, סקירות, הוצאות חוזרות, מאמרים ומה לא, הרי אין לי הרבה מה לחדש, אולי לאנשים שלא מכירים את פושקין אבל כמה כאלו יש.
אולי להתייחס לתרגום? אבל לא קראתי את התרגום של שלונסקי ועבורי זו הפעם הראשונה שאני קורא את יבגני אונייגין אז אין לי למה להשוות.
אני כן יכול להתייחס לחוויה בקריאת הרומן הפואטי הזה שנכתב בחרוזים ומתאר את רוסיה של תחילת המאה ה19 ונחשב ליצירה מכוננת בתולדות הספרות הרוסית הקלאסית.

אז בקצרה העלילה למי שלא מכיר או למי שמכיר ולא קרא, מסופר על בחור צעיר בשם יבגני אונייגין, בן לחברה הגבוהה בסנט פטרסבורג שנוסע לבקר את דודו שנמצא על ערש דווי בכפר.
שם הוא חווה אהבה, יריבות גברית ויש אף דו קרב על ליבה של אותה בחורה אבל בעיני מה שמיוחד ביותר בספר הזה זה המבנה המיוחד של הספר שמורכב ממאות סונטות במשקל וחריזה די דומה ויוצרות קריאה מאוד ייחודית.

הדבר הנוסף שהרשים אותי בספר היה תיאור פושקין את החברה הרוסית באותה התקופה, את המיאוס בחיי העיר הנהנתנים אך הריקים מתוכן הבדידות וחוסר המעש והחיפוש העצמי.
במידה רבה הזכיר לי אונייגין את ורתר הצעיר בספרו של גתה וגם כי שניהם קשורים במידה זו או אחרת לזרם של התקופה הרומנטית.

עכשיו לתרגום, מכיוון שלא קראתי את התרגום של שלונסקי אין לי למה להשוות, אני כן יכול לומר שהתרגום הנוכחי היה נפלא, קריא, קליל ומובן.
הביאורים לטקסט מתחת לכמעט כל עמוד עזרו להבין מושגים מסובכים ולפשט את מה שהיה צריך הפשטה.

החוויה שלי מייבגני אונייגין היתה חוויה נהדרת בקריאת ספר קלאסי נפלא ואיכותי ואני חושב ששווה להיחשף אליו.
אני תוהה למה היה צריך לתרגם אותו שוב ולמה צריך כמה תרגומים לספר כזה (תורגם לעברית יותר מפעם אחת) אבל אני מניח שמי שקרא תרגומים קודמים יוכל לענות על זה טוב ממני.