ג'אז / טוני מוריסון

ג'אז / טוני מוריסון
הספריה החדשה
212 עמודים
מאנגלית: ניצה בן ארי

איזה כיף זה להחזיק ביד ספר של טוני מוריסון, אני מתענג על הסופרת הזו, על המילים שלה, על התיאורים שלה.
מוריסון היא סופרת נפלאה וכך גם ג'אז שטוב שהוציאו מחדש עם כריכה נפלאה ומלאת עוצמה.
השם של הספר מתאר את המוזיקה הדומיננטית באותה התקופה, שנות העשרים של המאה העשרים/ שלושים בניו יורק, והוא מתמקד בזוג ג'ו וטרייס אבל אולי זה בעצם משולש רומנטי לכאורה?
הסיפור מתחיל בג'ו שמתאהב בדורקאס, נערה בת 18 ומקיים איתה מערכת יחסים אך כשדורקאס מחליטה לסיים את הקשר ג'ו יורה בה והורג אותה רק בשביל שהוא יוכל עוד להרגיש אליה.
טרייס, אשתו הלא יציבה נפשית ורגשית הולכת ללוויה של דורקאס רק כדי לראות מי הבחורה הזו שבעלה בגד בה איתה וחותכת לה את הפרצוף המת.
הספר נפתח בצורה הכי סוערת שיש ומשם נרגע קצת אבל מתמקד בג'ו וטרייס ובדורקאס ברקע שלא נותנת מנוח לטרייס.
מה שמדהים בספר זה שלמרות הדברים המורכבים והאיומים של תחילת הספר ואולי אנחנו אמורים לחוש כעס על ג'ו וטרייס אבל אנחנו מפתחים חמלה כלפיהם, לומדים לאהוב אותם ככל שהספר מתפתח.
העבר וההווה כפופים יחד, חייהם של השחורים בתקופה הגזענית הזו, הפטריארכלית המאוד מורכבת ומסועפת.
המוזיקה ברקע וכמו בחיים נוכחת וחיה והעבר שאותו אי אפשר להשיל מהגוף והנפש, העבר של השחורים במאה ה19 בעבדות ולאחריה.
ג'אז הוא ספר פיוטי מאוד, אך כמה פיוטי ככה הוא נוקב ואכזרי ואוהב וכואב.
מוריסון מכניסה מכלול רגשות ותחושות לתקופה, לחיים של ג'ו וטרייס, לרוחה של דורקאס שנמצאת ברקע ולמשפחתה של הנערה.
ספר נפלא של אחת הסופרות הגדולות במאה העשרים.