היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים / ויליאם ביינום
ספרי עליית הגג
348 עמודים
מאנגלית: יפתח בריל
אתחיל דווקא מהכותרת שניתן לספר הזה בעברית, אני מחבב אותו מאוד והוא קולע בול.
צעירים מכל הגילים אומר שזה ספר לכל מי שמוכן לפתוח את הראש וללמוד ומרגיש צעיר מספיק וזה יכול להיות ילד בן חמש או אדם בן שמונים.
לא מעט פעמים אני מוצא את עצמי מנסה להסביר תופעות מדעיות לילד שלי או בדיונים שאני מנהל עם אנשים ומגלה שזה מאוד לא פשוט להעביר מידע בצורה ברורה.
לא פעם אני מסתבך ומרגיש לא מובן ואולי זה מה שיפה בספר הזה.|
ההסברים והנימוקים והתיאורים בספר הם ברוריה קלילים פשוטים ובעיקר כתובים היטב.
מה שמנסה הספר הזה לעשות ודי בהצלחה זה לסקור את התפתחות המדע מתקופת קדם ועד ימינו.
כל פרק מוקדש לנושא אחר וכל פרק הוא קצר וקולע.
אין כאן התעמקות בכל נושא והסברים מקצועיים מדי שיסבכו את הקורא.
כל מטרת הספר הוא להסביר תופעות מדעיות בצורה שכל אחד יכול להבין ועם זאת לתת לכל קורא את הכלים גם להסביר לאחר מכן את מה שהוא הבין.
הוא יחסית מקיף ונוגע כמעט בכל תחום שהמדע חקר ואני חושב שלא רק בני נוער יהנו ממנו.
אני אישית הרגשתי שלמדתי הרבה מאוד דברים חדשים ומעבר לדברים חדשים הרגשתי שגם מה שאני יודע הוסבר לי בפשטות ונתן לי תובנות חדשות לגבי מה שכבר חשבתי שידעתי.
מדע, פילוסופיה והיסטוריה אלו תחומים שמאוד מעניינים אותי ואני מנסה ללמוד עליהם המון.
הידע בתחומים אלו מעשיר מאוד ונותן עומק ויכולת להבין טוב יותר את העולם שסביבנו.
כל ספר בתחום אני מיד חוטף וקורא ומנסה להבין אותו לעומק.
אך אם אני מוצא את עצמי מסתבך לפעמים עם ספרים מקצועיים או לא מסיים לעיתים ספרים עבי כרס מקצועיים כאן הספר פשוט נקרא במהירות ובתשוקה.
למעשה הספר מתחיל מתקופת אשור, הרפואה העתיקה ותרבויות קדומות והתייחסותם למדע ועד ימינו אנו. לחקר המחשב וחקר הגנום האנושי ועוד.
בין לבין הספר נוגע במגוון תחומים, חקר הרפואה, חקר האטומים והביולוגיה, היוונים הקדמונים, אבולוציה וחרק הטבע, פרק נרחב מוקדש לאנשים כמו איינשטיין ניוטון ודארווין, ישנו פרק על חקר החלל והבנת הכוכב ובכלל יש בו הרבה עניין.
קשה שלא להמליץ על ספר כזה הוא די עונה על המטרות שלו והוא כתוב היטב.
אני חושב שאם אנחנו רוצים להבין טוב ובפשטות את התפתחות המדע והאנושות הספר הזה מומלץ ביותר.
בהחלט שווה לקרוא.

הפלישה / הוקאן אוסטלונד
הוצאת דני ספרים
493 עמודים
מאנגלית: שרה ריפין

לפעמים צריך ספר מתח טוב ומרתק ואני חושב שהפלישה הוא ספר בהחלט מרתק ומותח.
בכלל הפריחה של ספרות המתח הסקנדינבית היא משהו מרתק בפני עצמו.
הרבה מספרות המתח והפשע בעשור האחרון בא מהאיזור הזה של אירופה.
לא הכל באותה הרמה, הרבה מהספרות הזו קלישאתית וצפויה מראש אבל היא עובדת, היא מוכרת והיא מצליחה, אנשים אוהבים ספרות מתח ואם זה מצליח אז זה מצליח.
אני אישית מאוד בררן בספרות המתח שלי ונרתע מקלישאתיות.
כשאני קורא ספר מתח בתניתי אני מעדיף לעבור לספר אחר.
בספר זה המחבר הצליח לבדר אותי היטב ולהשאיר אותי במתח לגבי זהות מבצע הפשע כמעט עד הסוף.
פרדריק ברומן הוא בלש במשטרת גוטלנד
הוא חזר לתפקידו לא מזמן לאחר שעבר תאונה קשה.
הוא נפל מצוק לאחר מרדף עם פושע והתיק של משפחת שלנדר-אנדרסון הוא התיק המשמעותי הראשון שהוא מקבל לאחר חזרתו לתפקיד.
משםחת שנלדר אנדרסון, ההורים הנריק ומאלין וילדיהם חוזרים לחיות באי ומגלים לתדהמתם שמישהו פלש לביתם והשאיר בימנים מעוררי חרדה כגון השארת צואה באיזור צעצועי הילדים או חירור עיני בני המשפחה בצילומים.
הדבר מעורר בהם חרדות ופחדים והם מערבים בכך את המשטרה.
כמובן שזו רק ההתחלה והאיומים מתגברים כאשר מגיעים עןד מכתבים ועוד צילומים מחוררים נמצאים והסימן הגרוע ביותר, בתם של הזוג נחטפת.
משם זה רק הולך ומסתבך ובני הזוג מנסים להבין מי מנסה לפגוע בהם ולמה?
הפרשה עולה מדרגה כאשר היא מגיע לרצח ומשם כמובן אני לא אגלה לכם, לא מי נרצח ולא מה יקרה הלאה כי זו מהותו של ספר מתח, להשאיר אתכם במתח.
הספר מעלה שאלות רבות לגבי סודות חבויים, דברים נסתרים ועוד.
אין בו תחכות יוצא דופן והוא בעיני לפחות ספר מתח יעיל בידורי ומעניין שמצליח להשאיר את הקורא עד הסוף בניסיון לפענח מי רוצה ברעת בני הזוג ולמה?
אני חושב שחובבי ספרות המתח בהחלט יהנו ממנו.
אני חושב שהוא כיפי ומהנה.
אני כן מעלה שאלה אחת שמטרידה אותי לפעמים בספרים מתורגמים ואני רואה בכך חשיבות.
אם הסופר הוא שבדי למה הספר תורגם מאנגלית?
האם הספר נכתב באנגלית? ואם לא למה לא לתרגם משפת המקור?
לי זה חשוב כשאני קורא ספר.
לגבי השאר?
תהנו, ספר מתח טוב.

יומו האחרון של הנידון למוות | קלוד גֶה / ויקטור הוגו
הוצאת כרמל
168 עמודים
מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

אני מאוד אוהב את ויקטור הוגו, בעיני ולא רק בעיני מדובר באחד מגדולי הסופרים בכל הזמנים ואולי גדול הסופרים הצרפתיים. ומדובר בעם שופע בסופרים ענקיים  ונצחיים.
אבל הוגו לא רק היה סופר גדול הוא גם היה לוחם צדק גדול ואדם שהביע את דעתו וזה עלה לו לא מעט.
אחד מהמאבקים המוסריים שניהל הוגו היה המאבק בעונשי המוות.
עונש המוות מופיע ביצירותיו לא פעם והוגו אף ניהל מאבקים ציבוריים רבים על מנת להפסיק את צורת הענישה הזו.
למעשה הספר המצוין והחשוב הזה שנכתב כשהוגו היה בסך הכל בן 27 מראה את עונש המוות מנקודת מבטו של הנידון וזו נקודת מבט חדשנית בזמנו.

הספר מחולק למעשה לכמה חלקים
פתח הדבר של דניס שרבט חשובה במיוחד כי היא מספרת על הוגו חייו ומאבקו בעונש המוות.
החלק השני שזה הסיפור "יומו האחרון של נידון למוות" למעשה מחולק לשני חלקים
החלק הראשון הוא הקדמה של הוגו שבו הוא מדבר על מוסריותו או על אי מוסריותו של עונש זה, ההשלכות של זה ועוד.
בחלק זה הוא גם פונה את  המחוקקים ואל המשטר ומתאר להם כמה עונש המוות אין לו מקום עוד.
(עונש המוות בוטל בצרפת בשנות השמונים של המאה העשרים. לאחר הוגו גם אלבר קאמי נלחם בזה ושניהם לא זכו לראות את ביטול עונש זה בחייהם)

"לעתים אנו מתפתים להאמין, כי חסידיו של עונש המוות לא הרהרו עד תום במשמעותו. הניחו אם כן על כףהמאזניים, כנגד כל פשע שהוא, את הזכות השערורייתית שנוטלת לעצמה החברה לקחת את מה שלא היא נתנה, הניחו על הכף את העונש הזה, חסר התקנה שבכל העונשים חסרי התקנה!"

החלק השני בספר "יומו האחרון של נידון למוות מתאר את פשוטו כמשמעו את יומו האחרון של נידול למוות מנקודת מבטו של הנידון עצמו.
ספר מטלטל בעיני ומאוד קשה רגשית לכאורה אך הוגו נוגע בצורה מהפנטת ועוצמתית בנושא וגורם לקורא להתבונן אחרת על כל מה שהוא חשב בנושא.
כשאנחנו שמים את עצמנו בנעלי האחר לרגע העולם נראה לנו גם כן אחר ואנחנו מקבלים פרספקטיבה שונה על תפיסת עולמנו.
אין ספק שחלק זה יוצר אצל הקורא משהו ולא משאיר אותו אדיש.

החלק השלישי שנקרא קלוד גה מספר את סיפורו של קלוד גה
סיפור זה מבוסס על אירוע אמיתי ומתאר לנו את תלאותיו של אותו אדם, הסיבות לכך שהוא בכלא והסיבות שהובילו למותו ולא רק זה אלא הספר בא לתאר את אטימות המשטר ואטימות שלטונות הכלא כלפי האזרח הקטן וחסר החשיבות אשר אין לו רצון ותקוה מלבד רצונותיהם של הכולאים ומי שממונים עליו.
דברים שמתסכלים ובסופו של דבר מובילים את האדם לעשות מעשים שנובעים מתסכול וכאב.
ספרו של ויקטור הוגו חשוב מאוד.
הוגו דרך הסיפורים מחדד ומדגיש את עונש המוות כדרך לא יעילה ושלא משנה באמת את דרכיהם של הפושעים.
אסיים בציטוט שחותם את הספר.
"ראשו של בן העם: זו השאלה. הראש הזה מלא בזרעים מועילים. שימו אותו באקלים של מידה טובה, מאירה ומתונה ככל האפשר, כדי שיצמח וישגשג. הרוצח המשוטט בדרכים, אם היה מכוון טוב יותר, יכול היה להיות אזרח למופת. ראשו של בן העם: טפחו אותו, הכשירו אותו, השקו אותו, דשנו אותו, האירו אותו, חנכו אותו, השתמשו בו: אז לא תצטרכו לכרות אותו."

מסעו של גאנדי הקטן / אליאס ח'ורי
הוצאת חרגול / הוצאת מודן
182 עמודים
תרגם מערבית: יהודה שנהב שערבני
זה הספר הראשון של אליאס ח'ורי שאני קורא ואני לא מבין איך לא קראתי את ספריו עד כה.
יש בכתיבתו של ח'ורי משהו מאוד פיוטי, מאוד רגיש ומאוד פוליטי.
יש בספר זה אמירה פוליטית חזקה ונוקבת ועם זאת בכתיבתו הוא מביע זאת בצורה רגישה ביותר שגורמת לקורא לחשוב ולהתעמק בטקסט ולנסות להבין משמעויות חבויות.
אני בהחלט מצליח להבין את חשיבותו כסופר.
לבנון היא מדינה שחיה בסבל מתמשך  עשרות שנים, מלחמות על מלחמות עברו דרכה ובתוכה למעשה הספר הזה מתאר את התקופה של מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת האזרחים בלבנון והיא מתוארת דרך נקודת המבט של האנשים ובעיקר דרך סיפורו של עבד אל כרים המכונה גאנדי הקטן.
גאנדי הקטן היה מצחצח נעליים ביירותי כאשר הוא נורה בידי אלמונים בסביבות שנות השישים לחייו, ככל הנראה בידי חיילי צה"ל.
הספר מתאר את חייו של גאנדי וחוזר בכל פעם לאותם רגעים בהם הוא נורה ואיבד את חייו.
בספר ישנם דמויות רבות שכל אחת מהם מייצגת את לבנון ואת ביירות השסועה והפצועה.
בעיקר מי שמספרת את סיפורו של גאנדי ואפשר לומר שדרכה אנחנו למדים להכיר את ביירות היא זונה חביבה בשם אליס.
סיפורה של אליס וסיפורו של עבד אל כרים (גאנדי) הם הסיפור של ביירות.
היה לי מאוד לא קל להתחבר לספר כי למרות שהוא לא עב כרס הוא ספר שיש בו משפטים ארוכים וחזרתיות. לפעמים יש תחושה שכבר קראתי את הקטע הזה אבל בורסיה אחרת.
אני מעריך שהמחבר רצה לחדד את המסר.
ח'ורי הוא לא רק סופר בעיני אלא הוא איש הגות שבדרך כתיבת הפרוזה מנסה להעביר לנו את רוח האדם ואת הרצון לחיות ולהתקיים גם בתוך הכאוס והמלחמה.
הספר הוא פסיפס אנושי מרתק של מגוון הקהילות והדמויות שחיות בעיר ביירות של החיפוש אחר האושר והמקום הבטוח והנכון ושל מוות של אדם אחד שמתאר את לפחות לדעתי את העובדה שלאדם הקטן אין מספיק חשיבות, אין בו מספיק עניין.
הביוגרפיה של האדם הפשוט היא גם הביוגרפיה של עיר, של מדינה, ובמקרה זה ביוגרפיה של ביירות', של לבנון.
כמובן שגם הצבא הישראלי לא נפקד מהספר הזה, בין אם במעורבות במותו של גאנדי הקטן ובין אם זה בנוכחותו בלבנון לא מעט שנים.
ספר מרתק, לא קל לקריאה אך מעורר מחשבה.
מומלץ.

הסרטאו הגדול / ז'ואאו גימראס רוזה
הוצאת ספרית פועלים
536 עמודים
מפורטוגזית: ארז וולק
כשהתחלתי את הסרטאו הגדול לא ממש ידעתי למה לצפות. הציפיות מהספר הזה גבוהות מאוד בשל מעמדו בספרות הברזילאית ובשל השוואות שעשו לו בין השאר ליוליסס של ג'יימס ג'ויס או לחילופין ל"ימי צקלג" של ס. יזהר.
שני ספרים איקוניים בספרות העולמית והמקומית.
הסרטאו הגדול הוא אכן ספר מיוחד מאוד, אני יכול לומר בלי צל של ספק עוד לפני שאתחיל את הסקירה זהוא אחד הספרים הקשים שקראתי. בטח הקשה ביותר מאז 2666 של בולניו שקראתי וסקרתי בשנה שעברה.
הסרטאו הגדול הוא ספר שכולו מונולוג, הוא לא מחולק לפרקים והוא מסופר כמעט בנשימה אחת, מה שגרם לי לקחת לא מעט הפסקות ממנו לעבור לספרים אחרים קצת קלילים יותר ולחזור אליו.
גם כשנטשתי אותו לא יכולתי באמת להתנתק ממנו.
מדובר ביצירת מופת אמיתית, ספר גאוני ומורכב.
לצערי הסרטאו הגדול לא מאוד מסחרי ואני חושב שהוא מיועד לאנשים שאוהבים ספרות אחרת, מיוחדת, מאתגרת.
הסרטאו הגדול ממקד אותנו לאחד האיזורים הקשים והצחיחים בברזיל, חבל הסרטאו.
אזור נרחב מאוד בברזיל שמשתרע על אלפי קילומטרים ומאופיין בתנאי אקלים מדבריים.
רוב התושבים שחיים שם הם אנשים קשיי יום שמתפרנסים מחקלאות או מרעיית בקר ויחסית לגודלו האזור לא מאוד מאוכלס יחסית לאיזורים אחרים בברזיל.
אין ספק שספר שעוסק באחד האיזורים הכי בעייתיים בברזיל עם כל המורכבויות שבו הוא דבר מרתק כי לפני שקראתי את הספר הזה בכלל לא שמעתי על חבל הסרטאו ולא התעניינתי בו והרי כולנו יודעים מה יש לברזיל להציע גם מבחינה תרבותית וגם מבחינת אטרקציות תיירותיות שיש בה.
הספר שהוא כולו מונולוג שמתפרס על מעל 500 עמודים מתמקד בקורותיו של ריובלדו, דמות מרתקת ומורכבת, יליד אזור הסרטאו
ריובלדו מספר את קורות חייו ואת המתרחש בסרטאו לדמות, לא כל כך היה ברור לי מי הדמות אבל כנראה אדם שפוגש את ריובלדו ומאזין לסיפור חייו.
ריובלדו הוא שכיר חרב בכנופיות בסרטאו המבקשות לשלוט בשטחים באיזור. הוא לוחם בכנופיות באיזור הוא דמות קשוחה והוא מבין שחלק מההישרדות באיזור הזה היא להיות חזק ולשדר כח.
הספר מתובל בלא מעט קרבות בין הכנופיות השונות דרך עיניו של ריובלדו.
הספר נע קדימה ואחורה בזמן ומתאר את ריובלדו גם כנער צעיר שמצטרף ללוחמים ולכנופיות וגם כאדם בוגר שמחפש ושואל שאלות קיומיות ומבקש שלווה.
אך מעבר לקרבות יש בספר לא מעט נושאים מורכבים שעולים מן הטקסט הנהדר הזה.
הנושא המעניין ביותר בעיני הוא מערכת היחסים המורכבת בין ריובלדו לדיאדורים, לוחם אחר שעובר איתו לא מעט קרבות והרפתקאות בסרטאו אך בין ריובלדו לדיאדורים מתחיל להיווצר קשר חצי רומנטי מהוסס.
ריובלדו מתאהב בדיאדורים ושניהם מרגישם מתח מיני והספר עוסק לא מעט בהיסוסים של ריובלדו ובמחשבותיו לגבי דיאדורים.
בעולם קשוח כזה מערכת יחסים רומנטית בין שני גברים היא לא דבר מובן מאליו.
העיסוק של רוזה בנושא זה בספר שנכתב בברזיל בשנות החמישים הוא כשלעצמו דבר חריג מאוד.
כל הטקסט שעוסק במערכת היחסים בין דיאדורים לריובלדו היא מרתקת ומיוחדת ונגעה בי מאוד באיכותה ובעדינות שבה רוזה העביר זאת לקורא.
ריובלדו במונולוג הארוך שלו מעלה לא מעט שאלות קיומיות פילוסופיות שנוגעות למהו טוב ומהו רע ומה מקומו על הסקאלה הזאת לאור זאת שהוא חבר כנופיות.
הוא מתעסק הרבה בקיומו של השטן והטקסט מרבה לעסוק בשאלות האלה לגבי השטן ולגבי המוסריות של מעשיו ומה מצפה לו לאחר שימות.
בדיקת הערכים של ריובלדו והשאלות הקיומיות שהוא מעלה נותנים לספר עוד עומק והופכים את ריובלדו לאחד הדמויות שאני בטוח אזכור שנים רבות קדימה.
השפה הייחודית שהספר כתוב בה המונולוג הארוך והמעמיק והסגנון הייחודי של המחבר הופכים את הספר ליצירת מופת.
בהתחלה שאלתי את עצמי איך ספר כזה לא תורגם עד היום ותוך כדי קריאה אני הבנתי שספר כזה קשה מאוד לתרגם כי השפה מאוד ייחודית ולא פשוטה והספר לדעתי לא מסחרי אבל דווקא בגלל זה הוא כל כך טוב ודווקא בגלל זה הוא כל כך מיוחד.
ואני ממליץ לכל שוחר ספרות אמיתי שמחפש משהו אחר, שמחפש טקסט איכותי ושמחפש אתגר ספרותי לקרוא את הספר המעולה הזה בכל קנה מידה.
השפה הייחודית המבנה הספרותי שלו והעומק של דמות הגיבור, ההתעסקות בפילוסופיה קיומית ובמערכת יחסים הומוסקסואלית בתקופה ובאיזור כל כך מנוגדים למערכת יחסים כזו הופכים את הספר הזה לאמיץ במיוחד ולמאתגר במיוחד.
לא להחמיץ.

בחדר זר / דיימון גאלגוט
הוצאת אחוזת בית
189 עמודים
מאנגלית: אסנת הדר
לצערי כמעט ולא נחשפתי עד היום לספרות דרום אפריקאית ומסתבר שיש לה מה להציע מלבד קוטזי הנפלא.
זו החשיפה הראשונה שלי לדיימון גאלגוט שכבר כתב ספר מצליח בשם "הרופא הטוב"
וכמו הרופא הטוב גם הספר הזה היה מועמד לפרס בוקר.
קשה לי להגדיר את הספר הזה, הוא ספר ייחודי מאוד, הוא ספר על אנשים, אנשים שעוסקים בחיפוש עצמי, שנתונים בחוסר שקט ומחפשים את דרכם במסעות.
כך גם גיבור הספר הזה, בחור בשם דיימון.
דיימון הוא בחור יחסית בודד, הוא מרגיש צורך לא להיות במקום אחד ולטייל והספר הזה עוסק למעשה בשלושה מפגשים שלו עם אנשים שונים ממנו, אנשים שהוא פוגש באקראי ואנשים שיש לו איתם הסטוריה משותפת.
לכל סיפור כאן ניתנה כותרת שהיא למעשה לב הסיפור ומהות המפגש.
הסיפור הראשון נקרא "המעריץ" ובמהלך סיפור זה דיימון פוגש טייל גרמני בשם ריינר, הם נפגשים בנקודת זמן מסויימת באחד הטיולים ונוצר ביניהם סוג של חיבור, הם שומרים על קשר וריינר מגיע לדרום אפריקה ומשם הם מתחילים לטייל ביחד.
יש משהו לא שליו במפגש ביניהם ומשהו חבוי ביותר, שיוצר מתח לאורך כל הסיפור, מצד שני נוצר גם מתח הומו אירוטי לא ממומש, דבר שיחזור גם בסיפור השני.
העיסוק ביחסים כמעט מיניים בין גברים ובתשוקה לא ממומשת לא מפתיעה גם כי המחבר עצמו הומוסקסואל.
הסיפור השני נקרא "המאהב" וכאן נפגש דיימון בשלושה מטיילים, זוג תאומים שווייצרים ותייר צרפתי ודיימון מתלווה אליהם בטיוליהם. הם עוברים סדרת אירועים מטלטלים במהלך הטיול המשותף וגם כאן נותר מתח מיני בין דיימון לז'רום, התאום הזכר.
כל אחד מהסיפורים מסתיים באירוע מטלטל ומסעיר שמשנה את דיימון, את השקפתו ואת תחושותיו.
בסיפור השלישי שנקרא המשגיח דיימון לוקח איתו את אנה, ידידה אובדנית ומדוכאת ששוחררה מאישפוז לטיול בהודו.
גם כאן קורה אירוע מטלטל וטראגי ודיימון נאלץ להתמודד עם האירוע ועם השלכותיו.
שלושת הסיפורים מאופיינים בכתיבה שהיא מצד אחד מינימליסטית מאוד שנותנת לקורא להתחבר לתחושות פנימיות גם שלו וגם של דיימון ומצד שני יש בה תמיד משהו מסעיר משהו קורה שגורם לקורא לנוע באי נוחות.
המחבר כל הזמן נע בכתיבתו בין כתיבה בגוף שלישי וכתיבה בגוף ראשון, בהתחלה זה נראה מאוד מוזר אך זה יוצר קרבה ואינטימיות בין בקורא למחבר.
ספר שקט מצד אחד ומסעיר מאוד מצד שני.
רוחני ושקט מצד אחד ומסעיר ומזעזע מצד שני.
ספר נהדר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות ולבלות איתו כמה ימים.
הוא יותיר בכם רושם חזק.
כדאי מאוד.

שוב מלך לב אדום / חנה קראל
הוצאת עם עובד
158 עמודים
מפולנית: מירי פז
בזמן האחרון אני סוקר לא מעט ספרות בנושא השואה ועוד כמה ספרים בנושא זה מחכים לי במדף.
הספר הזה קצת שונה משאר מה שקראתי החודש.
קודם כל בזכות סגנון הכתיבה הייחודי של הסופרת הפולניה יהודיה חנה קראל.
שנית בגלל שהספר מבוסס על סיפור אמיתי וכתוב היטב כפרוזה מרגשת.
דבר שלישי, מאז שקראתי לראשונה את זבאלד יש לי חולשה לספרים שמשולבים בתוכו צילומים שגורמים לסיפור להיראות יותר ויזואליים עבור הקורא וכמעט כל ספר שקראתי בסגנון זה גם התחברתי אליו.
זה סיפור מרגש על הישרדות ומלחמה עבור מה שיקר לך.
להמשיך להאמין שלמרות הקושי והכאב אתה תצליח לשרוד ובדרך גם להציל את הדברים החשובים לך באמת וזו מטרתה העיקרית של איזולדה.
איזולדה חיה על הכרמל אצל בתה בתקופה הנוכחית ומשם היא נזכרת בתקופה ההיא, במלחמה, איך היא הצליחה לשרוד את המלחמה.
היא מספרת זאת לנכדתה.
מטרתה של איזולדה היתה להציל את אהובה "מלך לב אדום" כך היא כינתה אותו שנשלח למחנות והיא מנסה בדרכים בלתי אפשריות לשרוד אך ורק בשבילו, כדי שתוכל להציל אותו גם במחיר חייה.
בזכות הרבה הרבה מזל, צירוף מקרים נדיר ויש שיאמרו אף יופיה של איזולדה שדומה כך אמרו לאליזבת טיילור היא הצליחה לשרוד.
היא אף נפגשה עם מנגלה ושרדה גם את זה.
הספר בנוי מפרקים קצרים מאוד שלוקחים אותנו מאירוע לאירוע, ממפגש למפגש, מסיטואציה לסיטואציה כמו הבזקי זיכרון שהמספרת מנסה לשמר ולהעביר הלאה.
הספר הוא בהחלט ספר טוב, יש בו המון רגש והמון חמלה וגם סיפור הישרדות יוצא דופן.
בעולם שלא שווה לשרוד בו יש משהו אחד ששווה להילחם למענו וזה האהבה, התקווה שהישרדותך תעזור למישהו אחר גם לשרוד .
המטרה ששמה לפני הגיבורה עוזרת לה לעבור דברים ואירועים שנראים לפעמים בלתי אפשריים והמטרה היא נעלה ביותר.
ספר קטן יחסית אך מרגש וכתוב בצורה ייחודית
עדיין לא הבנתי למה בסוף הספר המחברת השאירה ארבעה עמודים ריקים לחלוטין, זה משהו שאני עוד צריך לפענח.
ספר שונה ומיוחד שכדאי לקרוא.