מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו
הספריה החדשה
253 עמודים
מפורטוגזית: מרים טבעון

ספר הביכורים של סאראמאגו למעשה חותם את סדרת התרגומים המופתיים לספריו בהוצאת הספריה החדשה, למרות שזהו הספר הראשון שהוא כתב הוא פרסם אותו רק 30 שנה לאחר מכן והכתיבה בספר הזה שונה לחלוטין מספריו האחרים.
זהו ספר מצד אחד לא קל לקריאה, הוא רובו הגיגים, מחשבות ותובנות של אמן באמצע שנות חייו ומצד שני לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו, כמיט כמו זרם תודעה מחשבתי של אמן שמחפש זהות שמחפש את האמת בתוך האמת.
כתיבה בגוף ראשון אינה מאפיינת את הרומנים המעולים של סאראמאגו וכאן הספר הזה חורג מסגנונו הייחודי ועם זאת עדיין קל לזהות את סאראמאגו במוטיבים, בדימויים ובאיכות הכתיבה.
גיבור הספר הוא צייר בינוני שמתפרנס מציור דיוקנאות לבני ליסבון, כאלו שיש להם כסף לשלם עבור דיוקן, יום אחד מגיע אליו תעשיין עשיר ששמו בספר הוא ס', הצייר מצייר את ס' כפי שהלקוח רצה אך בתוכו לא היה מרוצה ויוצר בסתר דיוקן שני של התעשיין כפי שהוא הצייר רואה אותו.
גם ממנו, מהציור השני הצייר לא היה מרוצה והוא החליט לעבור לכתיבה, אולי בכתיבה הוא יצליח למצוא את מה שמטריד את מנוחתו ואת מה ומי שהוא בעצם, אולי הוא ימצא את התערים שבין שני הציורים ואת זהותו שלו.
הכתיבה עצמה שהיא מהות הספר נעה בהמון מרחבים, המרחב האמנותי, המרחב הנפשי הפסיכולוגי, המרחב הפיזי והקריאה בחלק זה של הספר מרתקת.
הספר עוסק בנושאים רבים כמו מדינה, חברה, אמנות וציירים, אהבה ועוד ונראה שמרכזת כל דבר שהאמן יכול כדי למצוא את זהותו ואת מה שהוא לא מצא דרך הדיוקנאות ובמיוחד דרך הדיוקן האחרון.
בין לבין הצייר מפתח רומן עם מזכירתו של התעשיין וחבר שלו נעצר על ידי הדיקטטורה הסאלאזרית והוא מעונה בכלא.
ספר מרתק, לא קל לקריאה ועם זאת מרתק ביותר.
מומלץ.

אני כמו אפרסק / נעם פרידמן
הוצאת קתרזיס
71 עמודים

לפני שניגש לספר נדבר קצת על הכריכה ועל הדימוי הזה אפרסק ולא כמו שהמשוררת חווה אותו אלא כמו שאני חווה אותו כי אפרסק הוא הפרי האהוב עלי.
הכריכה יש בה משהו מסתורי וכמעט מבויש, הצבע הוא אכן צבע אפרסקי והאיור נמצא בקצה השמאלי למטה, כמעט שקוף כמעט נחבא אל הכלים.
בכלל יש הרבה צניעות בכריכה הזו שיש אותה גם בשירים.
אפרסק הוא פרי מחוספס מבחוץ אבל רך, מבפנים הוא רך עוד יותר, מתמסר בפה, מתמסר במגע, ברגע שמקלפים את החספוס הפרי נמס בפה אבל באותה המידה זה פרי שמתקלקל ונרקב יחסית מהר אם לא שומרים עליו, אם לא עוטפים אותו כמעט כמו ביחסי אהבה, ההקבלה כאן היא כפי שאני הסוקר מבין אותה מדימוי האפרסק וכפי שחוויתי את השירה של נעם פרידמן שמדברת חוויות ורגשות ורוב שירה מתארים את אותם תחושות שהיא חווה בשפה לירית פשוטה ונגישה.
הליריקה של המשוררת לא מתוחכמת מדי, היא כמו שאמרתי נגישה ועם זאת היא שולטת ברזי השפה ובמבנה השירים ואני התחברתי.
יש משהו צעיר בשירה, אך החוויות הן כמעט אוניברסליות ועוסקות בנושאים שמשוררים צעירים רבים עוסקים בהם ומבטאים זאת דרך המילים.

תִּבְכֶּה בִּשְׁבִילִי

אוֹ לְפָחוֹת
תָּשִׁיר בִּשְׁבִילִי

אוֹ רַק
תַּשְׁאִיר בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לִבְכּוֹת עָלָיו
אִם לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תִּשָּׁאֵר בִּשְׁבִילִי
לֹא יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לָשִׁיר עָלָיו

זכרונותיו של חתול נודד / הירו אריקווה
הוצאת הכורסא
215 עמודים
מיפנית: אירית ויינברג

נדיר שספרים מצליחים להזיל ממני דמעה, גם ספרים שנחשבים מזילי דמעות לא מצליחים לגרום לי לכך והספר הזה הצליח, התשובה לשאלה למה דווקא הספר הזה מעבר לכך שהוא ספר מרגש זה כי החיבור שלי לחתולים הוא חיבור מיוחד, כבר עשרים וחמש שנה שחתולים מלווים אותי, מאז בגרותי תמיד היה לי חתול שליווה אותי ולפעמים יותר מאחד והקשר שלי לחיה הזו הוא קשר מרגש ונוגע ובעיקר הרבה מעבר לחברות.
לחתול יש משהו מיוחד שרק מי שמגדל חתולים יכול להרגיש זאת, זה שונה מחיבור בין אדם לכלב, זה חיבור של אמון אמיתי, חיבור מרצון אמיתי.
היפנים אוהבים לכתוב על חתולים ולכתוב מנקודת מבטם של חתולים כמו הספר "אני חתול" של נטסומה סוסקי וכן בספר הזה יש את נקודת המבט של החתול ושמו ננה ואת נקודת המבט של סטורו הבעלים האהוב שלו.
הספר מתאר את הקשר המיוחד והמיסטי בין ננה לסטורו, את המפגש הראשון, את החיבור של סטורו לננה דרך חוויית זכרון של חתול שהיה לו בילדותו ומשם הדרך לקחת את ננה לבית היתה קצרה ומיוחדת.
התפנית חלה כאשר סטורו לוקח את ננה איתו למסע וחיפוש אחר בית חדש לחתול.
סטורו אינו יכול יותר לגדל את ננה ואנחנו הקוראים עדיין לא יודעים למה ונגלה בהמשך.
דרך המסע הם פוגשים מאמצים פוטנציאליים שסטורו מכיר מעברו, מחייו, לכולם יש איזה סיפור שקשור לחתולים, לכולם יש איזו חוויה או זכרון שקשורים לסטורו ועל רקע המפגשים האלו אנחנו חווים את יפן, את התרבות שלה, את האנשים שבה וגם מנקודת מבטו של ננה.
ספר זה נגע בי מאוד ואני לא יכול שלא להמליץ עליו, אוהבי חתולים יבינו בדיוק על מה אני מדבר כשיקראו את הספר וכמובן מפאת ספוילרים אני לא יכול לשתף בחוויה שריגשה אותי אבל מי שיקרא יגלה לבד.
ספר מקסים, כריכה מהממת, קנו אותו ותהנו כמוני.

מעבר לים / תמר רותם
הוצאת שוקן
287 עמודים

יש לי איזה סיפור אישי מרתק עם נחום גוטמן, בבית שלי נמצאת רפרודוקציה של ציור שלו, ציור של ירושלים, חתום בכתב ידו לאימי המנוחה שטיפלה בו, נחום גוטמן העניק לה את הרפרודוקציה וכתב באחת מפינות הציור "לטובה בהוקרה, נחום גוטמן" כל פעם כשאני מתבונן על הציור הזה שהוא האוצר הקטן של משפחתי אני נזכר באמן הזה, בילדותי אהבתי מאוד את לובנגולו מלך זולו, אולי ספר הילדים שהכי אהבתי ורק כשהפכתי להיות אמן בעצמי, לצייר, גיליתי את ההשפעה שלו על האמנות שלי והכל התחבר.
עד כאן האנקדוטה האישית שלי ועכשיו לספר המצוין הזה של תמר רותם, נראה שיש כאן כמו שכתב ג'יימס ג'ויס איזה מן "דיוקן האמן כאיש צעיר" הרי נכתבו על גוטמן ביוגרפיות בעבר אך המחברת התמקדה בתקופה מסוימת בשנות העשרים לחייו בהם גוטמן עדיין לא התגבש כאמן, עדיין לא מצא את הסגנון הייחודי לו והוא נסע לאירופה, לספוג השראה, ללמוד ולצייר ונראה ששנים אלו היו משמעותיות עבורו והספר מעביר את אותן שנים היטב.
גוטמן מתנסה באירופה במגוון סגנונות אמנות, מתחבר לאמנים אחרים ומושפע מאמנים שבאותה תקופה פרחו כמו אגון שילה, מאטיס ועוד.
המחברת תמר רותם משלבת בסיפור דמויות רבות מההסטוריה העברית ודמויות שהיוו השפעה על גוטמן ואולי הדוגמא הגדולה ביותר היא דמותו של ביאליק שהכיר את גוטמן עוד כשגוטמן היה ילד באודסה, הצייר הצעיר גם צייר את דיוקניו של המשורר הלאומי שבאותן שנים חי בגרמניה.
זוהי ביוגרפיה חלקית מאוד בתקופה מסוימת אך תקופה חשובה בחייו של הציר העברי החשוב הזה שהשפיע כל כך הרבה על האמנות בישאל לאורך דורות ועד היום.
ההסטוריה של גוטמן שזורה בהסטוריה של ישראל וההתפתחות שלו כאמן צעיר באירופה היא חלק חשוב באותה התפתחות אמנותית והשראה חברתית ופוליטית.
ספר מרתק על אמן מרתק וחשוב.
מומלץ.

מה זה?! יש בך שלד! / עידן בן ברק וג'וליאן פרוסט
הוצאת עם עובד
איורים : ג'וליאן פרוסט

אורט וטידלי נמצאים בדרך למסיבת יום ההולדת של נגה.
למרבה הצער, חלה תקלה קטנה, החללית שלהם התרסקה.
אורט וטידלי עובדי העצות נעזרים בילדים קוראי הספר כדי לתקן את החללית ובדרך הם לומדים על מבנה היד ומה מרכיב אותה, לא רק זה אלא מה התפקיד של כל חלק, אם אלו העצמות שבכף היד, השרירים שעוטפים אותה ומערכת העצבים שמאפשרת לנו להרגיש.
הספר מלא הומור ואינטראקטיבי וממשיך את הקו המשעשע של הספר הקודם של שני היוצרים היצירתיים "נא לא ללקק את הספר הזה".
הנגשת המדע לילדים קטנים עובד מצוין גם בסםר הזה.
לגבי חוויית הקריאה של הילד, קראתי אותו לבן 3 והוא התלהב מלשים את היד במקום שהספר דורש ומהסיפור אבל לדעתי לא הבין את הרעיון המדעי ועדיין זה ספר שיכול ללוות ילדים מגיל 3 עד גיל חמש בכיף.
חמוד מאוד.

המטבח האחורי / רומית סמסון
הוצאת עם עובד
434 עמודים

נראה שספר כזה תמיד יהיה רלוונטי אבל בשנים האחרונות לפחות איך שאני זוכר אולי כי התקשורת יותר חדה ובעידן הרשתות החברתיות שום דבר לא מתחמק מאיתנו כמעט התככים והשחיתויות, העמדות הפנים והרמאויות גם הרשויות המקומיות וגם בפוליטיקה הארצית הרבה יותר מציפות אותנו.
מהו המטבח האחורי, איפה שלא רואים ולא שומעים, איפה שהלכלוך והכלים המלוכלכים, איפה שהעובדים הלא ייצוגיים נמצאים, איפה שהצעקות והאיומים לא נשמעים, הרי המטבח הפנימי השקוף הוא תמיד מבריק, נקי, אסתטי, ייצוגי ונעים למראה ואף מריח טוב אבל זו המסיכה שמסתירה אותנו ואת האמת הפנימית שלנו ואת מה שאנחנו בוחרים להסתיר ולהסוות.
בעיר חוף ישראלית, ללא שם או מיקום (אתם אולי יכולים לדמיין את העיר ואולי יש יותר מאחת כזו) יש מירוץ לתפקיד ראש העיר, ראש העיר המכהן והוא נמצא שלא נדע בעיצומו של סכסוך עם התושבים לגבי פרויקט בניה גדול ועם המון ציפיות שנעצר מסיבות רבות כמו כסף שנגמר וקבלן שנעלם וכו'.
את התושבים שכבר רכשו דירות בפרויקט מייצג מול העירייה עורך דין צעיר ונמרץ מלא מוטיבציה שחזר לעירו ומנסה להשתלב בפוליטיקה המקומית.
בין לבין נמצא מנכ"ל העירייה הבולדוזר ויועצת משפטית של העירייה שיש לה איזה סוד פרטי שנשאר סוד פרטי לגבי דברים שמתרחשים בביתה ובינה
ובין עורך הדין הצעיר מתפתח רומן מסקרן שיהיה מפתח בעלילה כמו גם המצפון והמוסר שמלווים אנשים בתפקידים האלו.
רומית סמסון מביאה סיפור על עיר לא מאוד גדולה אבל גם לא מאוד קטנה ומביאה את קולות האנשים בה, את התככים, את הסיפורים הקטנים, את הדיאלוגים ואת מה שקורה בחדרי חדרים.
זהו רומן בשל, קולח ונעים לקריאה, מהנה מאוד ומפתיע כי לכאורה מדובר בנושא קצת משמים, נדל"ן, מאבק משפטי ושחיתות ועם זאת הוא רומן מרתק.
מומלץ.

איטליה, ענן / מרקו לודולי
הוצאת ספרית פועלים
190 עמודים
מאיטלקית: ארנו בר
מרקו לודולי הוא סופר שכדאי לכם להכיר וטוב וראוי שספרית פועלים תרגמה את סיפוריו לראשונה לעברית.
בספר הזה ישנן שתי נובלות נפלאות ביותר ורגישות ביותר שגרמו לי להתרגש נורא.
שתיהן מינימליסטיות ועטופות ברגש ובסיפורי חיים וזכרונות.
הכתיבה של לודולי היא עדינה והיא מבחינתי כמו מים שקטים חודרים עמוק.
הנובלה נגמרה אבל לקורא היא לא מניחה.
בשתי הנובלות הגיבורות הן נשים לשתיהן סיפור חיים לא פשוט ולשתיהן יש חוכמת חיים ושקט פנימית.
שתיהן פשוטות מאוד, נוגעות מאוד, וכתובות היטב כמו שנובלות צריכות להיות. לסחוף אותך ולרגש אותך ולעניין אותך לכל אורך הסיפור.
הנובלה הראשונה "איטליה" מספרת על נערה צעירה בשם איטליה שחונכה במקום שנקרא "המוסד"
מטרתו של המוסד הוא להכשיר משרתות והיא שם מאז שהיא ילדה כשמטרתה בחיים היא להיות משרתת בבתי עשירים.
לכשסיימה את לימודיה והכשרתה איטליה נשלחת לבית של זוג ושלושה ילדים. הזוג מרציאלי.

עמ' 7
"לכל בית יש קול וקצב משלו, הסבירו לי במוסד, שם הם מדברים כך, דברים פשוטים, אבל אינם אומרים דבר ברור. חייבים להבין, להתרגל ולקלוט בהדרגה, ולא למחות. מי שמרבה לשאול נשאר מאחור, נשכח בין המילים. חברה מבוגרת ממני שאלה פעם מדוע אין צדק בעולם, מדוע למישהו יש הרבה ולמישהו אחר אין כלום, והוא רק ממתין שיקראו לו כדי לשרת. לה, למשל, אין אב ואם שיוכלו להגן עליה.
ומדוע עליה להרכין ראש בפני הזאבים כאילו היתה כבשה. כאן, אמרו לה, כאן אין איש מרכין ראש, כאן לומדים לקבל ולהשלים."
איטליה מעבירה עם משפחת לודולי את מיטב שנותיה ואת כל תקופת ההתבגרות של הילדים.
היא עוברת יחד עם ההורים את המשברים את הבעיות היא אוזן קשבת עבור האישה ונמצאת שם עבור הילדים וחווה איתם כת כל הקשיים.
לפעמים נפקדת לפעמים נוכחת מתבוננת ברגישות רבה במתרחש במשפחה.
היא נשארת שם עד מות שני הורי המשפחה וממשיכה הלאה לייעוד שלה.

הספר השני קסום ומרגש לא פחות מספר על קשישה בשם מריה אשר גרה לבדה. בעלה הקוסם אוגוסטו המכונה ענן כבר לא לצידה שנים ובנה פייטרו גר אי שם בקנדה.
את סיפור חייה המרגש היא מספרת למתווך דירות צעיר בשם גבריאל המעוניין לעזור לה ולמכור את הנכס שלה.
בפני גבריאל היא מספרת לו על חייה על ההכרות עם אוגוסטו ועל קשריה עם שני הגברים שהיו בחייה.
למרות המרחק והאובדן הקשר באמצעות הסיפור נראה קרוב מתמיד.
בין זיכרון לזיכרון המספר מחזיר אותנו להווה ולאנשים הבאים ומתעניינים בנכס ושוב אנחנו חוזרים לסיפור ולזיכרון.
ספר מרגש ומיוחד. שתי סיפורים נוגעים ופיוטיים.
ספר נפלא.
מומלץ בחום רב.

אין לי מספיק מילים בגוף / דרור שגב
הוצאה עצמית
262 עמודים

אני אמן, אני מפסל ומצייר ואני חי את האמנות שלי כל יום, התחושה היא שעולם האמנות, העיסוק באמנות, האובססיה לאמנות היא סוחפת, האמנות כמו זוגיות דורשת מחויבות והשקעה, אתה לא יכול להיות אמן אם אינך מחויב ליצירה שלך, לתשוקה שלך, למורכבות שיש בה ביצירה ובחיים השלובים בה בדיוק כמו בזוגיות, אם לא תתחזק זוגיות היא תדעך, היא תחלש, היא תאבד את התשוקה ואת החיות שבה.
הספר הזה של דרור שגב עוסק בזוג צעיר, סיפור אהבה מורכב בין שי ויעל ומסע פנימי וחיצוני לחיפוש אחר המקום הטוב בזיגיות שלהם תוך כדי המסע של שי למימוש הפוטנציאל שלו כפסל והתשוקה כמו גם האובססיה לחיות חיים של אמן.
הרצון של שי להיות אמן מצליח מביא אותו להשתלמות אצל פסל מפורסם בהולנד ולעיתים כשאתה בוחר במסלול מסוים אתה מוותר על מסלול אחר,
יעל היא אמנית בעצמה, יעל היא צלמת וגם היא מחפשת את עצמה, רוצה להגשים את עצמה ואת דרכה האמנותית והמקצועית.
הספר נע בין כל מני מקומות בעולם, בין אפריקה, הולנד, ישראל וכמו המסע שעוברים שי ויעל כך הקורא עובר מסע איתם.
כתיבה כנה ונוגעת של המחבר, דמויות מעניינות שבנויות היטב, הרבה כאב, הרבה עומק ורגש.
נהניתי מקריאתו.

שאגי ביין / דגלאס סטיוארט
הוצאת לסה
616 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

ספר לא קל לעיכול שאגי ביין אבל המציאות שההספר הזה מתאר מעוררת מחשבה רבה.
סקוטלנד, תמיד חלמתי לבקר שם, מדינה עם מוזיקה משגעת, הסטוריה מפוארת ונופים עוצרי נשימה אבל בספר הזה הדברים האלו כמעט ולא נוכחים, בתחילה כשקראתי את התקציר זה זרק אותי משום מה לסרט בילי אליוט, אותו סרט על ילד בעיירת כורים בריטית בתקופת השביתה הגדולה פחות אות יותר באותה התקופה בה מתוארת עלילת שאגי ביין. ההמחשה של החיים האומללים בעיירת כורים כזו, התסכול, העוני, ההשרדות היומיומית, הניכור והחספוס הם משהו שליוו אותי ומתוארים היטב בסרט אך גם מתוארים היטב בספר זה.
המחבר עשה כאן בהקשר זה עבודה טובה בתיאור אומללות החיים, העוני והתחושה שאין באמת לאן לברוח.
שאגי הוא ילד צעיר במשפחה בת שלושה ילדים, אימם אגנס ובעלה שאג, נהג מונית אלים ומתוסכל והם חיים בגלאזגו האפורה ומוכת האבטלה.
כששאג מבטיח להם עתיד טוב יותר הם מחליטים לעזוב את גלאזגו ולעבור לעיירת כורים מבודדת ולצאת מגלאזגו אך דווקא שם שאג נוטש את אגנס ואצת הילדים ואגנס מבינה שהיא לכודה במקום ללא עתיד, אגנס שוקעת לדיכאון ולאלכוהול.
בזמן ששאר הילדים נוטשים לאט לאט את העיירה הזו בחיפוש אחר עתיד טוב יותר שאגי נשאר עם אימו ומנסה להיות שם לצידה, שאגי ילד טוב שמנסה להסתדר והמציאות טופחת על פניו גם מבחינת החברה והילדים שם וגם מבחינת החיים לצד אימו הקורסת.
הספר ארוך אך בעיני לא משעמם לרגע, הכתיבה טובה וריאליסטית וזורקת את הקורא למציאות המורכבת של שאגי ואימו והנסיון שלהם לקום מהרגליים, מהעוני ומהחיים במקום האפור והמדכא הזה ולנסות להצליח למרות הכל.
הספר הזה זכה בפרס בוקר לשנת 2020 והוא בעיני ספר לא קל לקריאה לא מבחינת השפה אלא דווקא מבחינת תכניו והריאליזם שבו.
מעניינת הסיטואציה שקראתי אותו בסיור מנהרות מתחת לאדמה וזה נתן לי תחושה ריאליסטית בהרבה

איש הכלב וראש פשפש / דאב פילקי
הוצאת כנרת
251 עמודים
מאנגלית: ארז אשרוב

דאב פילקי המוכשר ממשיך עם סדרת איש הכלב ונראה שכל ספר טומן בחובו הפתעות.
לפני הסקירה הקצרה אומר לכם שלדעתי אין גיל לספרים האלו, הילד שלי עוד מעט בן 13 צוחק מזה, הילדה שלי מוסרת שהיא נהנתה ואוהבת את סדרת הספרים וגם אני צחקתי מאוד לאורך כל הספר.
חבורת פושעים חדשה ושמה פשפש מאיימת על עולמו של איש הכלב והוא נקרא להציל את המצב!
אל איש הכלב מצטרפים סופר גור והרובוט
ואליהם מצטרף פיטי שמסתבר שהוא גם אבא של סופר גור ( כך הוא חושב) .
כהרגלו של פילקי הספר מלא בבדיחות נונסנס ואקשן משעשע מבדח שמלווה בסגנון האיורי המעולה בפשטותו של פילקי.
בספר יש קריצה או מחווה לספר בעל זבוב של גולדינג.
למי שלא קרא את הסדרה אין בעיה להתחיל מהספר הזה או מכל ספר אחר כי ההקדמה של הסיפור תמיד מופיעה בכל ספר ובקצרה, איש הכלב הוא המצאה של ג'ורג' והרולד הילדים מקפטן תחתונים והסיפור הוא על שוטר וכלב משטרה שנפגעו בפיצוץ וחיברו ביניהם וכך נוצר איש הכלב והרפתקאותיו.
בקיצור, מצחיק, כיפי וגם יש בסוף הספר שיעור ציור לילדים איך לאייר את הדמויות שבספר.
תהנו.