הטבוע היפה ביותר בעולם / גבריאל גרסיה מארקס
הוצאת עם עובד
198 עמודים
מספרדית: טל ניצן, ריטה מלצר, אמציה פורת

אני אוהב את מארקס, אני אוהב את הרומנים שלו ואני אוהב את הנובלות שיצא לי לקרוא והוא סופר מגוון מאוד, סיפורים קצרים שלו עוד לא יצא לי לקרוא וכאן היתה לי הזדמנות ראשונה להיחשף לסיפורים קצרים שלו.
הספר הזה מורכב למעשה משלושה ספרים של מארקס "טקס הקבורה של אמא הגדולה", הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארינדה התמה וסבתה האכזרית" ו "שנים עשר סיפורים נודדים"
מה שמאפיין את הסיפורים בספר הזה זה בעצם מה שנקרא ריאליזם מאגי, סיפורים מסתוריים ואירועים בלתי מוסברים עם ניחוח של כישוף או משהו בלתי מוסבר.
האמת שניסיתי להבין למה לקחו לקט מכל ספר כדי לייצר את איגוד הסיפורים האלו ולא הבנתי, חלק תורגמו מחדש בידי טל ניצן ושאר הסיפוריןם הובאו בתרגומם המקורי, מאוד הייתי רוצה או מעדיף באופן אישי לקרוא את הספרים השלמים אם בתרגום חדש או אם בלהשאיר את התרגום המקורי מאשר ליצור אוסף כזה שאני יכול להבין את המכנה המשותף שלו שהוא הריאליזם המאגי אך הרגיש לי רצון לייצר ספר חדש של מארקס וזה קצת פחות עבד לי כאן.
אם כבר נוצר מן אוסף חדש חלקו מתורגם מחדש וחלקו בתרגום הישן היה מתבקש לי אחרית דבר גם כדי להבין את הסיבות לתרגום החדש וגם כדי לחבר אותי לסיפורים.
הסיפורים עצמם מעניינים מאוד וחלקם טובים ממש אך כמו בקובץ סיפורים קצרים חלק אהבתי יותר וחלק אהבתי פחות, כתיבתו של גבריאל גארסיה מארקס טובה ומעניינת, הסיפורים מאוד צבעוניים, מאוד קשורים לתרבות העתיקה של דרום אמריקה ולחיבור למסורות עתיקות ואגדות.
באופן אישי אני מעדיף את את הנובלות והרומנים של מארקס אבל גם בסיפורים אלו ניתן למצוא את האיכות המתבקשת של הסופר הגדול.
מארקס קשור מאוד לתרבות ממנה הוא בא.
אני חושב שמי שלא מכיר את מארקס (אני בספק אם יש אדם שכזה) אז ספר זה הוא התחלה טובה להכיר קצת את הסופר הגדול ואת סיפוריו.
לא הכרתי או קראתי לפני כן את הספרים האלו ולכן באופן אישי הייתי מעדיף לקרוא את קבצי הסיפורים המקוריים בספרים המקוריים מאשר לקרוא אסופה אבל אין כאן אכזבה שלמה כי מארקס הוא טוב וסיפוריו מהנים.

עד שהנשמה תצוף / אורי שוורצמן
הוצאת אריה ניר
384 עמודים

אורי שוורצמן הוא פסיכיאטר ישראלי ששנים עובד בבתי חולים מיסיונרים ביערות הגשם בגאנה ונדמה שדרך החוויות שלו הוא גם כותב את ספריו.
גם הספר הזה קשור בצורה די ברורה לחוויות של המחבר במושבות ובבתי החולים המסיונריים והם מסופרים דרך חוויה של פסיכיאטרית ומטופלת.
נועה היא צעירה בת עשרים שהגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי במצב קטטוני, מנותקת לגמרי מסביבתה, לא מתקשרת ולא מדברת.
ד"ר סופי שקד, מתמחה צעירה בבית החולים מתעניינת בנועה ומבקשת להעביר אותה לטיפולה.
למרות הקשיים וחוסר התפקוד של נועה סופי שקד לא מוותרת ומבקשת אישור לנסות ולטפל בנועה בטיפול נסיוני עם אבקת צמח האיבוגה שמשנה את מצב התודעה ומשמש גם לטקסים פולחניים באפריקה.
הטיפול מציף לאט לאט ומשחרר רגעים אצל נועה שמתחילה לשתף החוויות מהתנדבותה במושבת מצורעים בברזיל.
החוויות שנועה משתפת הם קשות ומעורבים בהם רציחות וטקסים פולחניים שמעמידים את נועה בסכנה.
בספר עצמו אנחנו נחשפים לזוגיות הלא פשוטה של סופי שקד עם בעלה שמנהל מערכת יחסים מאחורי גבה ודרך הסיפור הזה גם נגלה פרטים מעניינים על נועה.
בהתחלה לא היה ברור איך בעלה קשור לסיפור אבל לאט לאט זה נחשף.
ספר מרתק שכתוב היטב וגם הנושא מעניין מאוד.
מומלץ.

אבא עושה קוקיות / כרמי חוסטצקי משיח
הוצאת רימונים
איורים: אליאנה רוזצוויג

אחח איזה ספר מקסים.
האמת שזה זרק אותי לתקופה בה אני ניסיתי חעשות קוקיות לילדה שלי וללא הצלחה, זה תמיד מעלה חיוך על פני לנוכח הכשלונות הרבים שלי בתור אבא לילדה קטנה.
כשאמא של רונה היתה צריכה לנסוע לפריז מטעם העבודה רונה הקטנה נזכרה שהיא שכחה ללמד את אבא לעשות קוקיות, את כל השאר אבא כבר יודע אבל קוקיות זה חשוב.
אמא אמרה שהיא בטוחה שהם יסתדרו וכל בוקר הקוקיות שאבא עשה לרונה היו מצחיקות או לא החזיקו מעמד אבל כמו כל דבר בחיים אנחנו לומדים מנסיון, לומדים תוך כדי תנועה גם אם הדרך קצת מצחיקה ומשעשעת.
מדובר בספר מקסים מאוד, חמוד ומשעשע ובאותה במידה מראה על הקשר בין אב לבתו ועל הדרך בה אנחנו לומדים להתמודד עם אתגרים וחוויות משותפות.
האיורים של אליאנה רוזנצוויג פשוט מעולים, מלאי דמיון וצבע, קומפוזיציות מצוינות ובכלל כל האריזה של הספר היא בעיני נפלאה.
איזה ספר מתוק.
מומלץ מאוד.

אומללות שאינה מבקשת דבר / פטר הנדקה
ספרית פועלים
89 עמודים
מגרמנית: אילנה המרמן

לפני כמה זמן בקבוצת ספרים שאני חבר בה נשאלה השאלה איזה סופרים עוד לא קראתי ואני רוצה לקרוא וציינתי בין הסופרים את פטר הנדקה, למרות שבספריה שלי מחכה לי כבר לא מעט שנים "האישה האיטרת" שלו לא מצאתי זמן להגיע אליו ואז ראיתי את התרגום המחודש לספר הזה של הנדקה והנושא סקרן אותי וישבתי וסיימתי את הספר הזה בשעה וחצי אבל הכאב בטן שהוא עשה לי מורגש גם היום כשבוע לאחר שסיימתי לקרוא אותו.
יש לי רגישות לספרים שעוסקים בזכרונות על אמהות שנפטרו או בנסיון לפענח את סיפור חייהם ולהבין דברים שבעבר לא הבנתי וזה כי אני בעצמי התייתמתי מאימי בתור ילד ואני לרוב מוצא את עצמי מחובר לספרים שעוסקים באובדן משפחתי או ביתמות כאילו כקורא אני ממש חוקר את הנושא ומתחבר לסיפורים אלו.
אימו של פטר הנדקה התאבדה בהיותה בת 51 והנדקה שניסה להבין את המניעים להתאבדותה יושב וכותב יצירה דחוסה שלכאורה נראית קצת יבשה ומלאת פרטים ביוגרפים אך היא יצירה עמוסת רגש שלא נותנת מנוח ומדברת לא רק על אימו אלא מתארת את התקופה בה היא חיה, זה ספר שעוסק בנשיות בתקופה מדכאת, מסרסת, תקופה שמרנית עם מוסכמות חברתיות נוקשות וחברה מעמדית מגדרית שקשה מאוד לצאת ממנה למקום חופשי באמת, אימו של הנדקה חיה בתקופה הזו, חיים עצובים , מלאי אכזבות ותסכול, נישואים כושלים, דכאונות, אלימות במשפחה ועוד.
בתווך אנחנו חווים את החיים באוסטריה בתקופת הסיפוח לגרמניה הנאצית ובזמן המלחמה.
הספר הזה לא נותן מנוח כמו גם כתיבתו המעולה של הנדקה ואני שחיפשתי בעצמי תשובות ומחפש כל הזמן נרגש מאנשים כמוני שמחפשים תשובות וחוקרים וכותבים קצת יותר טוב ממני.
זה ספר קצר, הוא נכנס בקלות לתיק, הוא מסתיים בנסיעת רכבת אחת מנהריה לאשקלון אבל נשאר אתך הרבה הרבה אחרי.
מומלץ מאוד.

ז'ול ורן / אדם הנצחי
הוצאת נהר ספרים
מצרפתית: אביבה ברק-הומי
98 עמודים
אל ז'ול ורן התוודעתי בילדותי ובגרותי כמו כמעט כל חובב ספרות וספרים.
אין אחד שלא קרא ספר שלו או לא צפה בסרט שנעשה בהשראת ספריו של ז'ול ורן. ללא ספק אחד מגדולי הסופרים במאה ה19.
סופר שלא רק ידע לרתק את קוראיו אלא גם ליצור מדע בדיוני בזמנו שהפך למציאות בזמננו.
הספר אדם הנצחי הוא שונה מכל הספרים שקראתי.
גם כי לדעתי זו נובלה שמכוונת יותר לקהל מבוגר.
את הספר הוציא לאור בנו של ורן ב1910 כחמש שנים לאחר מותו של ז'ול.
זוהי נובלה אפוקליפטית שגורמת לקורא לחשוב על מחיר ההישרדות האנושית.
הספר מתאר למעשה את סוף העולם בצורה כמעט תנכית.
כל מה שמוכר לנו נכחד ונעלם כל הציוויליזציה האנושית כל הערים כל התרבות נמחקה הכל נשאר רק בזיכרון ולא מעבר לכך.
לאדם יש חלק משמעותי בכך.
גיבורי הסיפור הם למעשה הניצולים היחידים או לפחות כך הם חווים זאת כי הם לא ראו שום שריד מלבדיהם.
הם שטים בים ללא גבולות
עמ' 69
"לומר לעצמך שעל כדור הארץ פעמו חיים רבים מספור, במליוני בני אדם וריבוא ריבואות בעלי החיים עברו בו בכל הכיוונים או חצו את האטמוספרה שלו, ושכל זה מת בבת אחת, שכל החיים הללו כבו יחדיו כמו ששלהבה קטנה כבה בנשוב הרוח! לחפש בכל מקום אנשים דומים לך ולחפשם לשווא! להשיג אט אט את הביטחון שמסביבך אין בנמצא דבר חי ולהיווכח בהדרגה שאתה בודד בלב יקום חסר רחמים!…"
התקווה היא לא נחלתם של הניצולים אלא רק הייאוש.
ברגע שהספינה עולה על שרטון והניצולים מגיעים לחוף מבטחים בודדים שם לחלוטין הם מתחילים לחשוב על איך שורדים באי.
קבוצה של גברים לבדם ללא שום אנושות אחרת ללא שום אדם.
והם מוצאים את הדרך לשרוד אבל האם זה שווה זאת ? מה המחיר להישרדות הזו?
האם המחיר הוא בעצם לחזור לתקופות פרימיטיביות שבהם האדם צד על מנת פשוט לשרוד ותו לא?
האם הם יזדקנו שם ללא מטרה וללא עתיד?
האם זה שווה את כל זה?
עמ' 90
"בטוח למדי, למרבה הצער, כי האנושות שאנו נציגיה היחידים, נמצאת בנסיגה מהירה ונוטה להתקרב אל הבהמי. בקרב המלחים של הווירג'יניה, מלכתחילה אנשים חסרי השכלה, האופי החייתי הודגש עוד יותר; בני ואני שכחנו את אשר ידענו1 הדוקטור באטהרסט והדוקטור מורנו עצמם הותירו את שכלם כשדה בור. אפשר לומר שחיי הרוח שלנו הושמדו."
האם גם בספר זה יחזה ז'ול ורן את העתיד הרחוק?
ימים יגידו.
ספר טוב מאוד בעיני.

הבן האובד / גרג הורביץ
דני ספרים
512 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

כשיוצא ספר בסדרת פרויקט איקס אני כמובן שמח להשיג אותו ולקרוא, אף ספר בסדרה זו לא אכזב אותי עד כה וקשה לאכזב כשמדובר בסדרה שהיא הנאה, כמו ללכת לראות סרט פעולה משובח בקולנוע רק שספר הוא הרבה יותר מהנה בעיני.
גרג הורביץ יצר דמות מיוסרת ומעניינת, אוון סמוק הוא דמות מאוד מעניינת בעיני בעלת עומקים ומורכבויות רגשיות יותר מאשר לדמויות שמלוות אותנו בספר אחד.
אוון סמוק הוא יתום איקס, נלקח מבית היתומים בו גדל ואומן בתכנית ממשלתית מיוחדת להיות לוחם מיומן למשימות סודיות, נמלט מהפרויקט והפך להיות האיש משומקום שעוזר למי שזקוק לו ויודע להשיג אותו.
הפעם אוון שהחליט לפרוש מכל פעילות כזו ולצאת לחיים חדשים מקבל טלפון מאישה שטוענת שהיא אימו והיא מבקשת ממנו עזרה, אוון המסוקרן נוסע לפגוש את האישה שטוענת שהיא אימו והיא מבקשת ממנו עזרה, לסייע לאדם במצוקה בשם אנדרו דוראן שנקלע לתסבוכת רצינית מאוד.
אוון מוכן ללכת למשימה הזו ועל הדרך להבין מי האישה הזו האם היא באמת אימו ומי הוא אנדרו הזה שהיא רוצה כל כך לסייע לו.
אחד הספרים הטובים בסדרה גם כי הוא מביא קצת את סיפורו של אוון ומסייע לנו להבין יותר טוב את הדמות.
ספר מהיר, קצבי ומהנה ואפשר לקרוא אותו גם מבלי לקרוא ספרים קודמים בסדרה.

גולווין / יאקוב וסרמן
הוצאת תשע נשמות
122 עמודים
מגרמנית: הראל קין

בסקירה זו למעשה סקרתי את ארבעת הספרים הנפלאים מסדרת אוצרות מופת ואני מקווה שבכל שנה יתווספו עוד סםרים ואוצרות לסדרה הזו, כל ספר בה הוא שונה ומרתק, גולווין הוא הספר היחידי בסדרה שהוא למעשה נובלה ולא סדרת סיפורים קצרים וזו נובלה מרתקת מאין כמותה, קצת אפית שמעוררת בקורא מחשבות רבות, היא גרמה לי לשבת עם הספר ולהרהר בו רבות אחרי סיום הקריאה.
התקופה של הספר היא לאחר המהפיכה ברוסיה ונפילת הצאר, אצילים ירדו מנכסיהם והרבה השתנה ברוסיה של אותה התקופה, מריה פון קרדינר וילדיה עוזבים את ביתם ויוצאים יחד עם המשרתים ורכושם הפרטי להשתכן במלון.
במלון מריה פוגשת אנשים שדומים לה ומרגישים אבודים כמוה, השינוי הזה והמעמד החדש גורם לבלבול גדול, מריה גם ללא בעלה שנס והיא מוצאת גם חוסר אחיזה בעובדה שהיא לבד בהתמודדות הזו.
במלון מריה פוגשת ברוזנת מבוגרת והיא מספרת לה את הסיפור שלה ולמעשה הספר מחולק לשניים, החלק הראשון זה סיפורה של מריה שמעוררת התפעלות ותחושת הזדהות עם האישה המורכבת והמרתקת ההיא ובחלק השני מופיע גולווין כאשר לא שמענו ממנו או עליו כל החלק הראשון, גולווין מופיע בחלק השני ולמעשה הספר מקבל מהפך.
מיהו גולווין ולמה דמותו כל כך מסתורית אני לא אגלה לכם כי זו מהות הספר אבל הנובלה הזו עמוקה ומעניינת מאוד ודמותו מעוררת הקוראים תחושות לא פשוטות ומורכבות.
ואסרמן הוא סופר מרתק, זה לא הספר הראשון שלו שיצא בתשע נשמות ואני שמח להיחשף לנובלה הנהדרת הזו.
מומלץ וכמובן כל הסדרה הזו מומלצת.

מלון אדלון / רודיקה דנרט
ספרית פועלים
395 עמודים
מגרמנית: אברם קנטור

כשהתחלתי לקרוא אותו תהיתי האם מדובר בביוגרפיה של מלון או שמדובר בפרוזה, סיפור עלילתי שמתאר את ההסטוריה של המלון דרך הדמויות המקיפות אותו, למעשה זה גם וגם, יש בספר הזה מוטיבים עלילתיים ויש בו מוטיבים ביוגרפיים אפילו תיעודיים.
מודה שלא הכרתי את המלון לפני, לא הייתי בברלין ולא נתקלתי בו או בסיפור שלו ולמעשה זו הפעם הראשונה שאני שומע את שמו, כלומר הפעם הראשונה כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה.
יש בסיפור הזה לא רק הסטוריה של מלון דרך ברלין במאה העשרים אלא גם איחוד משפחות הסטוריה מפתיע מאוד, קתרינה צימרמן היא אדריכלית צעירה ששותפה בפרויקט הבניה מחדש של אותו מלון אדלון ומה שהפתיעה אותה במיוחד היה מפגש עם אישה בשם סוניה שאדט, מסתבר לקתרינה ססוניה היא סבתה אותה היא לא זכתה להכיר אך יותר מכך לסוניה יש קשר חזק למלון אדלון, סוניה בילתה את רוב ימיה במלון הישן ויש לה המון מה לספר על ההסטוריה של המלון, המפגש בין הנשים, בין הדורות במקריות הזו של שחזור ההסטוריה של המלון חושף סיפור שמתחיל בתחילת המאה ה20.
הסיפור הוא לא רק סיפורו של המלון או סיפורה של ברלין אלא גם סיפורם של נשים חזקות.
חשבתי שלא אתחבר לספר כי לא הכרתי את המלון ולא ביקרתי בברלין אבל הסיפור בסך הכל כתוב בצורה מעניינת ומסקרנת, יש כאן סיפור רב דורי מעניין ברובו, מעניין גם היה לקרוא קצת באינטרנט על ההסטוריה של המלון ואני מתכנן לצפות בסדרה עליו מתישהו.
אני חושב שזה ספר שיעניין מאוד אנשים שביקרו בברלין, ראו את המלון או ביקרו בו ובכלל אנשים שאוהבים הסטוריה של מבנים וארכיטקטורה.
בסך הכל מעניין.

נבל העשב – קולות אחרים, חדרים אחרים / טרומן קפוטה
פן הוצאה לאור
303 עמודים
מאנגלית: רחל פן

אני נוטה לחפש אצל סופרים שאני אוהב ובספריהם סממנים אוטוביוגרפיים שמתחברים לסיפור שלי האישי והרבה פעמים אני מוצא את החיבור הזה לפעמים בדרך ישירה ולפעמים בדרך עקיפה, בהרבה סיפורים של סופרים למשל כמו קפוטה החיבור בין הסיפורים שלו ולחוויה אישית שלי היא קיימת.
קפוטה עוסק בחלק מהסיפורים הקצרים ובנובלות שלו בילדים ובילדים שגדלו מחוץ לבית שלהם, שתי הנובלות בספר זה מתארות חוויה כזו וזה מתחבר לאוטוביוגרפיה שלי כילד שהתייתם וגדל באומנה, כשזה קורה זה מחבר אותי עוד יותר לסופר ולסיפוריו.
את קפוטה באופן אישי אני אוהב במיוחד, ספרו "בדם קר" הוא אחד הספרים שהכי השפיעו עלי כקורא וגם שאר מה שקראתי ממנו הרשים אותי.
נבל העשב הוא הסיפור המפורסם בין השתיים בספר זה ואף יצא סרט קולנוע שמבוסס על הסיפור, קולין ילד יתום שחי אצל שתי דודותיו הזקנות, שונות לחלוטין אחת מהשניה, אחת אשת עסקים קשוחה והשניה טיפוס קצת ילדותי ויש את קתרין העוזרת של הבית.
דולי רוקחת תרופה מכל מני חומרים טבעיים שרק היא יודעת את המרכיבים שלה ואחותה אשת העסקים הקשוחה ורינה מעוניינת לעשות מזה עסק אך דולי מסרבת לגלות את מרכיבי התרופה, בעקבות הריב הגדול הזה בורחות קתרין ודולי ביחד עם קולין ומתחבאים בבית על העץ.
איך הסיפור המוזר הזה ייגמר תצטרכו לקרוא אבל מדובר ביצירה מקסימה ורגישה שמתארת כמו בהרבה סיפורים של קפוטה את האנשים הפשוטים של הדרום ואירועים לעיתים קצת לא שגרתיים.
קולות אחרים, חדרים אחרים זה למעשה הסיפור הראשון שקפוטה כתב וגם בו מתואר נער שעבר לגור אצל קרובי משפחה לאחר שהתייתם מאימו והוא נוסע לפגוש את אביו שנטש אותו, אביו לא היה שם כשהוא הגיע אבל דמויות רבות ומעניינות מקיפות את הנער ששמו ג'ואל במן סיפור התבגרות רגיש ונוגע ללב בחיפוש אחר אהבה וקרבה.
ג'ואל מוצא חיבור עם ילדה טום בוי כזו בשם איידבל, גם שאר הדמויות מגוונות ומזכירות במידה מסוימת את נבל העשב לא רק בקווי העלילה הבסיסיים אלא בעיסוק בדרום ארצות הברית ובדמויות השוליים שחיות בו.
קפוטה יודע לדבר על אנשים, לכתוב על אנשים ולחבר אותנו לדמויות בסיפורים שלו.
שתי נובלות מעניינות וכתובות נפלא וצריך לציין שגם התרגום טוב מאוד בעיני.

המחברות של מרתה / טלילה קוש
הוצאת כרמל
348 עמודים

הספר המרגש והעמוק הזה שמורגש שהוא נכתב ממקום פנימי קרוב ללב הוא חמי ביוגרפי שכן דמותה של מרתה גיבורת הספר מבוססת על דמות אם המחברת, מרתה קוש וגם על בני משפחתה אבל הספר הוא קודם כל פרוזה טובה, ספר זכרונות מעניין ונוגע ללב.
הרבה פעמים אנחנו מדחיקים זכרונות, מדחיקים כאבים, החלומות הגדולים נשארים מאחור ואנחנו נושאים בתוכנו חוויה קשה של מוות, מלחמה וכאב אך בוחרים במידה מסוימת להמשיך הלאה בחיים, לשרוד, להתפתח ולא לתת לכאב להוביל אותנו וכמו הרבה ניצולי שואה כמוה מרתה המשיכה, הקימה משפחה וניסתה לתפקד.
הנסיון לקיים חיים נורמלים השתנה כאשר מרתה זיהתה אישה שהיתה הקאפו במחנה בו היא שהתה וכמעט הביאה למותה והיתה אחראית לשליחת רבים אחרים אל מותם.
המפגש עם אותה אישה שהיתה קאפו זעזע אותה, החזיר את הכאב והביא לאישפוזה במחלקה פסיכיאטרית.
דווקא שם, במחלקה ההיא נפתח משהו אצל מרתה, נוצר קשר קרוב עם הרופא המטפל ושם התחילה מרתה לכתוב יומנים, לכתוב את זכרונותיה מהילדות, את כל מה שעבר עליה וכאן מתחיל החלק השני של הספר שהוא ממואר רגיש ונפלא.
הספר הזה נוגע בכמה תמות מעניינות, התהליך הטיפולי של מרתה, בממואר של ילדותה והניגודיות בין ילדות מאושרת לסבל במחנות הריכוז והפרוזה בחלק הראשון של הספר, כשמחברים אותם ביחד אנחנו מקבלים יצירה שלמה ורגישה של סיפור חיים נוקב, של דרכי ההתמודדות של ניצולי שואה עם העתיד והרצון להגשים את החלומות שהלכו לאיבוד בילדות ולתקן ולו במעט את הטראומות שלא נשכחות.
אהבתי את הספר.