ולנטיין / אליזבת וטמור
תמיר הוצאה לאור
317 עמודים
מאנגלית: קטיה בנוביץ

הספר הזה לא היה לי קל לקריאה, כלל וכלל לא, הוא מסוג הספרים האלה שגורמים לך לחשוב באיזה עולם אנחנו חיים והוא מסוג הספרים שזורקים אותנו לאנשי השוליים בארצות הברית, אותם אנשים קשיי יום, חיים בעולם פטריארכלי קשה ומנוכר, עולם שנשאר במקום, שמסרב להתפתח, להתקדם, הפעם הספר מתאר את העיירה הטקסנית אודסה בשנות השבעים של המאה העשרים ומתאר סיטואציה מסוימת שממחישה לנו יותר מהכל את ההקדמה שלי לסקירה זו.
בפברואר 1976בסיומו של ולנטיין דיי נכנסת גלוריה רמירז בת ה14, בת למהגרים לא חוקיים ממקסיקו לרכב של דייל בחור מהעיירה ושם בשדות הנפט של אודסה גלוריה נאנסה והוכתה בצורה קשה, בשארית כוחותיה גררה עצמה בבוקר גלוריה רמירז לביתה של מרי רוז וייטהד, כשמרי רוז הכניסה את גלוריה לביתה התחילה סערה רצינית בעיירה המיזוגנית והגזענית ובחברה השמרנית, דתית הזו.
האשמת קורבן, גזענות, ועוד שדים שיצאו החוצה בנסיון להגן על בן המקום מול המהגרת הצעירה.
אודסה זו עיירה קשוחה, הגברים קשיי היום שעובדים בשדות הנפט שסובלים מהקושי ומהחיים המורכבים, ממוות בעבודה, משכרות ודכאון ומהצד השני הנשים שחיות בחברה פטריארכלית קשוחה שנשארות אלמנות בגיל צעיר ומתמודדות עם הקושי בגידול ילדים ובהתמודדות עם קיום על חשבון מהות.
למרות שהספר מתאר חיים באודסה של שנות השבעים הוא מתאר מציאות עגומה של אנשי שוליים, של אנשים קשיי יום ושל חברה נוקשה ואכזרית מאוד והמציאות קשה ומורכבת מאוד.
ספר מרתק שנקרא בקצב איטי אך משאיר חותם והמורכבות בו נוכחת בכל עמוד ועמוד.
כדאי לקרוא.

מוסקוביאדה / יורי אנדרוחוביץ
הוצאת תשע נשמות
257 עמודים
מאוקראינית: אנטון פפרני

כשפתחתי את הספר וראיתי שזה הספר הראשון שתורגם מאוקראינית חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות, שהם בטח טועים ופספסו כמה תרגומים הרי קראתי כמה סופרים אוקראינים בעבר.
מסתבר שאני זה ששגיתי וזהו אכן הספר הראשון שתורגם מהשפה האוקראינית לעברית ואותם סופרים אוקראינים כתבו ברוסית ועל הפרויקט הזה של "החייאת" השפה האוקראינית במידה מסוימת יש לתת קרדיט לתשע נשמות שהרימה את הכפפה וזה ספר ראשון אך לא אחרון בסדרה של ספרים שתתורגם מהשפה הזו.
את הספר מלווה גם הקדמה של המחבר עצמו שנראה שהוא מתרגש מעצם זה שהספר מתורגם לעברית ואז אנחנו מתחילים את העלילה הקצת הזויה הזו, הדחוסה באירועים ומתרחשת ביממה אחת במוסקבה של משורר בשם אוטו פון פ'.
יממה דחוסה בעיר אחת, שוטטות, אנשים מוזרים, אלכוהול ועוד, זה זרק אותי ליוליסס של ג'ויס, אמנם מוסקוביאדה היא הרבה פחות דחוסה והזויה מיוליסס אך ההקבלה הזו שלחה אותי לשם ועם זאת היא שונה מאוד מהחוויה האירית והיא מאוד רוסית באוירה שלה, בתרבות שלה ובמפגשים עם האנשים השונים שנקרים בדרכו של המשורר המשוטט.
השנה היא 1991 וברית המועצות כולה לקראת שינוי משמעותי, התפרקות הגוש והתחושה שהמוכר יעלם ודברים חדשים יבואו משפיעים גם על האוירה וגם על האנשים ברחובות.
משבר זהות של אנשים, זהות לאומית, אישית, תרבותית, אוקראיני במוסקבה שבקרוב לא תהיה חלק מהאומה שהוא מכיר או אולי חלק ממנו אבל יש את הדברים שמחברים ויש אלכוהול ויש מוזיקה ויש תחושה של תחושה של אובדן וריקבון.
הספר המיוחד הזה ראוי לקריאה הוא כתוב באופן מיוחד מאוד, יש לו קצב משלו והוא נע בין זמנים, מחשבות, ריאליזם ותחושות ובסך הכל נותן לנו חווית קריאה שונה ומעניינת מאוד.
ראוי לקריאה לא רק כי זה הספר הראשון שמתורגם מאוקראינית, הוא ראוי לקריאה כי הוא ספר טוב מאוד.

משקפיים ועוד שניים / הנרי ג'יימס
הוצאת אפרסמון
145 עמודים
מאנגלית: משה רון

כל טקסט של הנרי ג'יימס הוא תאווה לעיניים, 3 סיפורים נפלאים שלו מסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים, סיפורים על אהבה ונקודת מבט ובנוסף בכל הסיפורים יש חיבור לאמנות ולציור וזו גם נקודת מבט נוספת מעניינת בעיני.
אני חייב לומר שאחרית הדבר המאוד ארוכה של משה רון נדמתה לי כמסה בפני עצמה שמתווספת לסיפור, הניתוחים של הסיפורים היו עבורי מאוד ארוכים ואולי בחלקו נתנו לי עוד פרספקטיבה על הסיפורים של ג'יימס אבל לפעמים בא לי לחוות את הסיפורים כראות עיני והניתוח הכה מעמיק ומרחיב של משה רון שהוא מצוין כשלעצמו קצת פגם לי בחוויה ובדרך בה אני חוויתי את הסיפורים.
הסיפור הראשון קצת גרם לי לזמזם את נערה במשקפיים של גידי גוב, סיפורה של פלורה, אישה יתומה שמגיל צעיר מרכיבה משקפיים וחוששת מאוד מעתידה שכן אם תרכיב אותם מי ירצה בה ואם לא תרכיב היא עלולה לפגום בראייתה בצורה חמורה, הספר מצביע על המקום הזה של אידיאל היופי והפחד מהנראות שלה והאמת היא שזה לא שונה מאוד משנשים בתקופתנו בה משקפיים היו מקור שנים רבות לתדמית מסוימת שלא מסתדרת עם אידיאל היופי המוכר לכולנו, המסתר בסיפור זה הינו צייר וכך הקשר לציור בסיפור הראשון
הסיפור השני עוסק בשתי נשים שגבר אחד קושר אותן ביחד לסיפור מעניין מאוד, אישה מבוגרת רוצה להזמין ציור של גבר שיסמל עבורה את בעלה שנפטר והעבודה נמסרת לציירת ולשניהן יש איזהו קשר לאותו גבר שכבר אינו בחיים, סיפור מרתק ומיוחד.
הסיפור השלישי והיפה מכולם בעיני נקרא וגם בו יש צייר אך הפעם לא על תקן המספר אל כחלק מהסיפור עצמו, הוא צייר, היא סופרת מפורסמת, היה ביניהם קשר בעבר שנותק עם השנים שניהם חווים מן תחושה של חוסר מיצוי מהחיים ומעבודתם, האם המפגש הזה יביא מזור לשניהם?
קובץ סיפורים נפלא ורגיש של סופר גדול.

מסעות פילוסופיים במרחבי החיים / אלי אילון
הוצאת מאגנס
359 עמודים

אנשים מתמודדים עם משברים רבים במהלך החיים ומחפשים כל מני דרכים לצאת למסע רגשי טיפולי על מנת לפתור את המורכבות שלהם, את הדילמה שהם נמצאים בו ואת אותו משבר קיומי, רגשי שהם נמצאים בו והפתרונות יכולים להיות במגוון דרכים ואחד הדרכים הוא ייעוץ פילוסופי טיפולי, מסע פילוסופי דרך טקסטים, דרך תפיסות עולם שמחבר את האדם שמתמודד עם מורכבות לדרך ואולי גם למציאת הנתיב הנכון על מנת לעזור ולפתור את אותה מורכבות.
לא הכרתי את תהליך הייעוץ הפילוסופי וזה היה עבורי כקורא וכאדם שמאוד אוהב לקרוא ולעיין בפילוסופיה להכיר את התהליכים שאלי אילון עושה, המסעות שאלי עושה לא מנותקים מחיי היומיום אלא להיפך, הם מראים לנו כמה הפילוסופיה יכולה להיות נגישה וכמה יצירתיות אפשר להוציא ממנה ודרכה למצוא נתיבים שונים לאנשים שונים עם דילמות שונות.
הספר בנוי בצורת דיאלוג כדי להקל על הקורא להבין את התהליך וזה הרגיש לי כאילו היועץ הפילוסופי נמצא באיזה מן ראיון לכתבה אך זה בהחלט הופך את הספר למעניין יותר, השואל בדיאלוג הוא הקורא שאינו בקיא בפילוסופיה מעשית או תיאורטית וזה מקל מאוד.
כל מסע בספר עוסק בנושא אחר, המסע הראשון עוסק בהתבגרות וביבגני ששוקע בעולם שלו של ספרות ומוזיקה ומפתח יחס ציני אל העולם והתהליך אמור לעזור ליבגני לקפת קשר יותר פתוח עם הסביבה שלו, המסע השני עוסק בהורות ובאהבה וביחסי אב ובן, המסע השלישי עוסק בחזרה בשאלה ובו גם הטקסטים מתאימים לחיפוש האישי של החוזרת בשאלה ובמקומה בעולם, המסע הרביעי עוסק בגיל הפרישה ותחושת המיצוי או האכזבה מהעבר ומה צופן העתיד וההווה, המסע החמישי עוסק בליווי פילוסופי ליזמות והחיבור של היזם ליזמותו, המסע עוזר לאיש המקצוע למצוא נתיב נכון לפרויקטים שלו, המסע השישי עוסק בליווי פילוסופי למנהלים.
הספר עמוס בטקסטים ורעיונות ונותן גם לקורא המון הבנה לגבי התהליך הדי מרתק שעובר היועץ הפילוסופי ולמסע המשותף שלו עם האנשים שמבקשים את עזרתו.
אלי אילון כותב בצורה ברורה ומובנת והתוצאה היא ספר מעניין ומעשיר מאוד.
מומלץ.

עד הקצה ובחזרה / גאולה שינה
הוצאת קתרזיס
99 עמודים

גאולה שינה היא משוררת אהובה עלי מאוד, גיליתי אותה בהוצאה עצמית ואני ממשיך להתרשם ממנה גם דרך קתרזיס, בספרים שלה עוסקת המשוררת הזו בדברים שהעסיקו אותה גם בספרים קודמים, שורשים, משפחה, דימוי הגוף, גיל, זכרונות ילדות ועל כולם גאולה כותבת בצורה מרשימה ומרגשת, נוגעת בפשטות של שירתה, בדימויים הלא מורכבים מדי אך החדים והברורים שחודרים עמוק ללב הקורא.
יש בה משהו אותנטי ולא מתיימר ואני אוהב זאת, אני אוהב את הפתיחות והכנות בשירה, כזו שכל אחד יכול להתחבר, כזו שלא באה לומר אני איזו משוררת עילאית אלא אני אחת מכם, מהשכונה, מהסמטה, המילים שלי הם המילים שלכם, החוויות שלי הן חוויות שיכולות להיות שלכן.
אך בספר הזה גאולה נותנת לנו נקודת מבט נוספת לראיית העולם המיוחדת שלה והיא דרך הבריכה, שם ההשראה שלה בחלק הראשון של ספר זה, המים, הילדים, המציל, המלתחות, העירום, הקפיטריה, כל דבר הוא השראה, כל דבר הוא טריגר לזכרון, לפלאשבק, למציאות וזה נורא מיוחד לראות איך העולם של המשוררת משתקף דרך המים עם הכלור, הילדים, ההמולה או השקט וכל מה שמסביב.
הבריכה היא עולם ומלואו לחוויות ולמציאות שמסביב, היא בועה והיא המציאות.

"הברכה הפכה עבורי מקום מפלט מהעולם.
אני נהנית מהמים ומקולות הצחוק של הילדים.
על ראשי כובע רחב שוליים, עיני נמנעות מקשר עין.
אני מתבוננת, מתבוננת בכל,
אך איני מעוניינת שיתבוננו בי."

מומלץ.

הטבוע היפה ביותר בעולם / גבריאל גרסיה מארקס
הוצאת עם עובד
198 עמודים
מספרדית: טל ניצן, ריטה מלצר, אמציה פורת

אני אוהב את מארקס, אני אוהב את הרומנים שלו ואני אוהב את הנובלות שיצא לי לקרוא והוא סופר מגוון מאוד, סיפורים קצרים שלו עוד לא יצא לי לקרוא וכאן היתה לי הזדמנות ראשונה להיחשף לסיפורים קצרים שלו.
הספר הזה מורכב למעשה משלושה ספרים של מארקס "טקס הקבורה של אמא הגדולה", הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארינדה התמה וסבתה האכזרית" ו "שנים עשר סיפורים נודדים"
מה שמאפיין את הסיפורים בספר הזה זה בעצם מה שנקרא ריאליזם מאגי, סיפורים מסתוריים ואירועים בלתי מוסברים עם ניחוח של כישוף או משהו בלתי מוסבר.
האמת שניסיתי להבין למה לקחו לקט מכל ספר כדי לייצר את איגוד הסיפורים האלו ולא הבנתי, חלק תורגמו מחדש בידי טל ניצן ושאר הסיפוריןם הובאו בתרגומם המקורי, מאוד הייתי רוצה או מעדיף באופן אישי לקרוא את הספרים השלמים אם בתרגום חדש או אם בלהשאיר את התרגום המקורי מאשר ליצור אוסף כזה שאני יכול להבין את המכנה המשותף שלו שהוא הריאליזם המאגי אך הרגיש לי רצון לייצר ספר חדש של מארקס וזה קצת פחות עבד לי כאן.
אם כבר נוצר מן אוסף חדש חלקו מתורגם מחדש וחלקו בתרגום הישן היה מתבקש לי אחרית דבר גם כדי להבין את הסיבות לתרגום החדש וגם כדי לחבר אותי לסיפורים.
הסיפורים עצמם מעניינים מאוד וחלקם טובים ממש אך כמו בקובץ סיפורים קצרים חלק אהבתי יותר וחלק אהבתי פחות, כתיבתו של גבריאל גארסיה מארקס טובה ומעניינת, הסיפורים מאוד צבעוניים, מאוד קשורים לתרבות העתיקה של דרום אמריקה ולחיבור למסורות עתיקות ואגדות.
באופן אישי אני מעדיף את את הנובלות והרומנים של מארקס אבל גם בסיפורים אלו ניתן למצוא את האיכות המתבקשת של הסופר הגדול.
מארקס קשור מאוד לתרבות ממנה הוא בא.
אני חושב שמי שלא מכיר את מארקס (אני בספק אם יש אדם שכזה) אז ספר זה הוא התחלה טובה להכיר קצת את הסופר הגדול ואת סיפוריו.
לא הכרתי או קראתי לפני כן את הספרים האלו ולכן באופן אישי הייתי מעדיף לקרוא את קבצי הסיפורים המקוריים בספרים המקוריים מאשר לקרוא אסופה אבל אין כאן אכזבה שלמה כי מארקס הוא טוב וסיפוריו מהנים.

עד שהנשמה תצוף / אורי שוורצמן
הוצאת אריה ניר
384 עמודים

אורי שוורצמן הוא פסיכיאטר ישראלי ששנים עובד בבתי חולים מיסיונרים ביערות הגשם בגאנה ונדמה שדרך החוויות שלו הוא גם כותב את ספריו.
גם הספר הזה קשור בצורה די ברורה לחוויות של המחבר במושבות ובבתי החולים המסיונריים והם מסופרים דרך חוויה של פסיכיאטרית ומטופלת.
נועה היא צעירה בת עשרים שהגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי במצב קטטוני, מנותקת לגמרי מסביבתה, לא מתקשרת ולא מדברת.
ד"ר סופי שקד, מתמחה צעירה בבית החולים מתעניינת בנועה ומבקשת להעביר אותה לטיפולה.
למרות הקשיים וחוסר התפקוד של נועה סופי שקד לא מוותרת ומבקשת אישור לנסות ולטפל בנועה בטיפול נסיוני עם אבקת צמח האיבוגה שמשנה את מצב התודעה ומשמש גם לטקסים פולחניים באפריקה.
הטיפול מציף לאט לאט ומשחרר רגעים אצל נועה שמתחילה לשתף החוויות מהתנדבותה במושבת מצורעים בברזיל.
החוויות שנועה משתפת הם קשות ומעורבים בהם רציחות וטקסים פולחניים שמעמידים את נועה בסכנה.
בספר עצמו אנחנו נחשפים לזוגיות הלא פשוטה של סופי שקד עם בעלה שמנהל מערכת יחסים מאחורי גבה ודרך הסיפור הזה גם נגלה פרטים מעניינים על נועה.
בהתחלה לא היה ברור איך בעלה קשור לסיפור אבל לאט לאט זה נחשף.
ספר מרתק שכתוב היטב וגם הנושא מעניין מאוד.
מומלץ.

אבא עושה קוקיות / כרמי חוסטצקי משיח
הוצאת רימונים
איורים: אליאנה רוזצוויג

אחח איזה ספר מקסים.
האמת שזה זרק אותי לתקופה בה אני ניסיתי חעשות קוקיות לילדה שלי וללא הצלחה, זה תמיד מעלה חיוך על פני לנוכח הכשלונות הרבים שלי בתור אבא לילדה קטנה.
כשאמא של רונה היתה צריכה לנסוע לפריז מטעם העבודה רונה הקטנה נזכרה שהיא שכחה ללמד את אבא לעשות קוקיות, את כל השאר אבא כבר יודע אבל קוקיות זה חשוב.
אמא אמרה שהיא בטוחה שהם יסתדרו וכל בוקר הקוקיות שאבא עשה לרונה היו מצחיקות או לא החזיקו מעמד אבל כמו כל דבר בחיים אנחנו לומדים מנסיון, לומדים תוך כדי תנועה גם אם הדרך קצת מצחיקה ומשעשעת.
מדובר בספר מקסים מאוד, חמוד ומשעשע ובאותה במידה מראה על הקשר בין אב לבתו ועל הדרך בה אנחנו לומדים להתמודד עם אתגרים וחוויות משותפות.
האיורים של אליאנה רוזנצוויג פשוט מעולים, מלאי דמיון וצבע, קומפוזיציות מצוינות ובכלל כל האריזה של הספר היא בעיני נפלאה.
איזה ספר מתוק.
מומלץ מאוד.

אומללות שאינה מבקשת דבר / פטר הנדקה
ספרית פועלים
89 עמודים
מגרמנית: אילנה המרמן

לפני כמה זמן בקבוצת ספרים שאני חבר בה נשאלה השאלה איזה סופרים עוד לא קראתי ואני רוצה לקרוא וציינתי בין הסופרים את פטר הנדקה, למרות שבספריה שלי מחכה לי כבר לא מעט שנים "האישה האיטרת" שלו לא מצאתי זמן להגיע אליו ואז ראיתי את התרגום המחודש לספר הזה של הנדקה והנושא סקרן אותי וישבתי וסיימתי את הספר הזה בשעה וחצי אבל הכאב בטן שהוא עשה לי מורגש גם היום כשבוע לאחר שסיימתי לקרוא אותו.
יש לי רגישות לספרים שעוסקים בזכרונות על אמהות שנפטרו או בנסיון לפענח את סיפור חייהם ולהבין דברים שבעבר לא הבנתי וזה כי אני בעצמי התייתמתי מאימי בתור ילד ואני לרוב מוצא את עצמי מחובר לספרים שעוסקים באובדן משפחתי או ביתמות כאילו כקורא אני ממש חוקר את הנושא ומתחבר לסיפורים אלו.
אימו של פטר הנדקה התאבדה בהיותה בת 51 והנדקה שניסה להבין את המניעים להתאבדותה יושב וכותב יצירה דחוסה שלכאורה נראית קצת יבשה ומלאת פרטים ביוגרפים אך היא יצירה עמוסת רגש שלא נותנת מנוח ומדברת לא רק על אימו אלא מתארת את התקופה בה היא חיה, זה ספר שעוסק בנשיות בתקופה מדכאת, מסרסת, תקופה שמרנית עם מוסכמות חברתיות נוקשות וחברה מעמדית מגדרית שקשה מאוד לצאת ממנה למקום חופשי באמת, אימו של הנדקה חיה בתקופה הזו, חיים עצובים , מלאי אכזבות ותסכול, נישואים כושלים, דכאונות, אלימות במשפחה ועוד.
בתווך אנחנו חווים את החיים באוסטריה בתקופת הסיפוח לגרמניה הנאצית ובזמן המלחמה.
הספר הזה לא נותן מנוח כמו גם כתיבתו המעולה של הנדקה ואני שחיפשתי בעצמי תשובות ומחפש כל הזמן נרגש מאנשים כמוני שמחפשים תשובות וחוקרים וכותבים קצת יותר טוב ממני.
זה ספר קצר, הוא נכנס בקלות לתיק, הוא מסתיים בנסיעת רכבת אחת מנהריה לאשקלון אבל נשאר אתך הרבה הרבה אחרי.
מומלץ מאוד.

ז'ול ורן / אדם הנצחי
הוצאת נהר ספרים
מצרפתית: אביבה ברק-הומי
98 עמודים
אל ז'ול ורן התוודעתי בילדותי ובגרותי כמו כמעט כל חובב ספרות וספרים.
אין אחד שלא קרא ספר שלו או לא צפה בסרט שנעשה בהשראת ספריו של ז'ול ורן. ללא ספק אחד מגדולי הסופרים במאה ה19.
סופר שלא רק ידע לרתק את קוראיו אלא גם ליצור מדע בדיוני בזמנו שהפך למציאות בזמננו.
הספר אדם הנצחי הוא שונה מכל הספרים שקראתי.
גם כי לדעתי זו נובלה שמכוונת יותר לקהל מבוגר.
את הספר הוציא לאור בנו של ורן ב1910 כחמש שנים לאחר מותו של ז'ול.
זוהי נובלה אפוקליפטית שגורמת לקורא לחשוב על מחיר ההישרדות האנושית.
הספר מתאר למעשה את סוף העולם בצורה כמעט תנכית.
כל מה שמוכר לנו נכחד ונעלם כל הציוויליזציה האנושית כל הערים כל התרבות נמחקה הכל נשאר רק בזיכרון ולא מעבר לכך.
לאדם יש חלק משמעותי בכך.
גיבורי הסיפור הם למעשה הניצולים היחידים או לפחות כך הם חווים זאת כי הם לא ראו שום שריד מלבדיהם.
הם שטים בים ללא גבולות
עמ' 69
"לומר לעצמך שעל כדור הארץ פעמו חיים רבים מספור, במליוני בני אדם וריבוא ריבואות בעלי החיים עברו בו בכל הכיוונים או חצו את האטמוספרה שלו, ושכל זה מת בבת אחת, שכל החיים הללו כבו יחדיו כמו ששלהבה קטנה כבה בנשוב הרוח! לחפש בכל מקום אנשים דומים לך ולחפשם לשווא! להשיג אט אט את הביטחון שמסביבך אין בנמצא דבר חי ולהיווכח בהדרגה שאתה בודד בלב יקום חסר רחמים!…"
התקווה היא לא נחלתם של הניצולים אלא רק הייאוש.
ברגע שהספינה עולה על שרטון והניצולים מגיעים לחוף מבטחים בודדים שם לחלוטין הם מתחילים לחשוב על איך שורדים באי.
קבוצה של גברים לבדם ללא שום אנושות אחרת ללא שום אדם.
והם מוצאים את הדרך לשרוד אבל האם זה שווה זאת ? מה המחיר להישרדות הזו?
האם המחיר הוא בעצם לחזור לתקופות פרימיטיביות שבהם האדם צד על מנת פשוט לשרוד ותו לא?
האם הם יזדקנו שם ללא מטרה וללא עתיד?
האם זה שווה את כל זה?
עמ' 90
"בטוח למדי, למרבה הצער, כי האנושות שאנו נציגיה היחידים, נמצאת בנסיגה מהירה ונוטה להתקרב אל הבהמי. בקרב המלחים של הווירג'יניה, מלכתחילה אנשים חסרי השכלה, האופי החייתי הודגש עוד יותר; בני ואני שכחנו את אשר ידענו1 הדוקטור באטהרסט והדוקטור מורנו עצמם הותירו את שכלם כשדה בור. אפשר לומר שחיי הרוח שלנו הושמדו."
האם גם בספר זה יחזה ז'ול ורן את העתיד הרחוק?
ימים יגידו.
ספר טוב מאוד בעיני.