עזה, פריז, ירושלים / מיתר הלל קורמן ספרי עיתון 77 68 עמודים
הכריכה המינימליסטית של ספר השירה הזה מעניינת בעיני, לכאורה יש כאן איזה שער, כניסה לעולם, כניסה למרחב ולשער הזה יש שכבות וגוונים והשער הזה הוא אולי כניסה לעולמו של המשורר ולמרחבים אליהם הוא לוקח אותנו. זהו ספר שיר שהוא גם גלובלי וגם אישי והשם שלו מרמז על הגלובליות שלו, שם הספר מראה 3 ערים שונות והם גם חלקי הספר, כל חלק כותרתו היא שם אחת הערים ודרך הערים אנחנו חווים את החוויות של המשורר שנוגעות לאותה עיר במישרין או העקיפין, ברמז או בגלוי. זה ספר שירה שהוא מסע, מסע אל נפש המשורר דרך החוויות שלו, השירים קצרים ברובם אך מהודקים וכתובים היטב, נוגעים ברגש ובנפש. ספר אינטימי ועם זאת מקיף עולם.
" אין לי מספיק רגש לגמוע את הסבל בעולם אדמה רוויה- כך נוצרים שטפונות אחת לתקופה בגשם כבד זרמים חזקים ניתזים ואין מענה כל שחודר פנימה יוצא בדמעות."
רחל ורנהאגן / חנה ארנדט הוצאת שוקן 337 עמודים מגרמנית ומאנגלית: ניצה בן ארי
לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה, בשלב מסוים עשיתי איתו הפסקה, חזרתי אליו שוב ושוב עצרתי, חנה ארנדט היא כותבת מחוננת אבל הספר עמוס בפרטים ובכתיבה גבוהה מאוד ולא קל לקרוא בו אך דווקא האתגר בקריאתו גרם לי להמשיך עד הסוף ולומר שמדובר באחת הביוגרפיות המשובחות שקראתי בחיי, ביוגרפיה שהיא לא רק סיפורה של רחל ורנהאגן אלא במידה מסוימת מראה להגותה של ארנדט, לחיפושים של הזהות שלה עצמה, זו ביוגרפיה הגותית שמדברת על חייה של יהודיה בתקופה הרומנטית אך משליכה לתקופה בה ארנדט חיה, עבדה ופעלה ובמידה רבה שתי הנשים האלו דומות מאוד. זוהי לא רק ביוגרפיה כפי שנהוג לקרוא ביוגרפיה אלא ממש עבודת מחקר מעמיקה של ארנדט המחוננת. שתי נשים, שתי תקופות שונות, ניהלו חיים מרתקים ולא שגרתיים, השפיעו מאוד על תקופתן, שתיהן יהודיות. אבל חנה ארנדט מתארת את עבודתה על הספר כתרומה להסטוריה של יהדות גרמניה, בהתעסקות בנושאים שהעסיקו את אותה יהדות במשך שנים כגון התבוללות ואנטישמיות וחנה מראה בספר איך האנטישמיות של הסביבה החברתית והאינטלקטואלית בגרמניה השפיעה גם על הגורל האישי. מי בעצם היתה רחל ורנהאגן? רחל (1771-1833) היתה יהודיה שהתפרסמה בעיקר בזכות הסלון הספרותי שניהלה בברלין, מקום בו נפגשו גדולי הדור של התקופה הרומנטית בגרמניה. בין האורחים הקבועים בסלון שלה היו לדוגמא פרידריך שלגל, היינריך היינה, אלכסנדר פון הומבולדט ועוד ועוד. בשלב מסוים בחייה רחל ורנהאגן נטשה את היהדות ואף הוטבלה לנצרות ויחסה ליהדות הוא מרכיב חשוב בספר של ארנדט. כשחנה כותבת על רחל היא היא חושפת הרבה על עצמה, החיפוש אחר מקום שלה בעולם עובר גם דרך החשיבה הפוליטית של ארנדט. ארנדט החלה לעבוד על הספר בשנת 1930 ובשנת 1933 כבר עזבה את גרמניה ולא יכלה להשאר בביתה עקב הנסיבות הפוליטיות הידועות. זה לא רק הסיפור של רחל ורנהאגן אלא סיפור של תקופה, התקופה הרומנטית בגרמניה ולרחל ורנהאגן תפקיד חשוב בעולם האינטלקטואלי חברתי, מעמדי בברלין. חנה משרטטת דמות של אישה שלא מוצאת את עצמה בעולם הישן שבו היא חיה ולא בעולם החדש אליו ניסתה להשתייך, אישה שמנסה להשתחרר מהסטיגמא של היותה יהודיה שמלווה אותה מיום לידתה. מדובר בספר מורכב ומצוין שדורש התעמקות וקריאה איטית אך בעיני הוא שווה כל דקה. ביוגרפיה מעולה ביותר, מומלץ מאוד.
כאיש חינוך בעצמי וכאחד שעובד עם ילדים במסגרות שונות אני מרגיש שכמעט כל מורה יכול למלא ספר בסיפורים שונים ומורכבים על חינוך ועל ילדים כי בסופו של דבר אנחנו עוסקים במגוון עולמות וחוויות ולפעמים מה שנראה כללי חוץ ביום יום לא תמיד משדר את מה שמתחולל מחוץ למסגרות או בנפשן של הדמויות שזה המורים, הילדים ומה שמסביב. גל סגל הוא מורה ונראה שההשראה לקובץ הסיפורים האלו באו מתוך העשייה שלו. הסיפורים הם מגוונים מאוד, יש טובים יותר ויש טובים פחות אבל נקודת המוצא שלהם היא שהעולם הסובב הוא עולם החינוך בין אם זה בני נוער בסיטואציות שונות או מורים ובמידה מסוימת הסיפורים מביאים דרך הסאב טקסט ודרך הטקסט בעצמו ביקורת על מערכת החינוך, על חוסר היכולת לראות מעבר למה שנראה בפועל וההתעלמות המסוימת משקופים וחלשים. הסיפורים שונים ומגוונים ולרוב מעניינים, גל יודע לכתוב ולהכניס את הקורא לאוירה. בסך הכל נהניתי מהספר הזה, גם כאיש חינוך וגם כקורא מן השורה.
הנובלה היפה הזו של נעמה הכט עוסקת באחת הקהילות הכי שקופות בישראל, קהילת העובדים הזרים ובעיקר העובדים הסיעודיים, בנוסף יש כאן עוד קהילה שקופה קהילת הזקנים הסיעודיים ונראה שנעמה שהיא סופרת ומשוררת צעירה בוחרת לעסוק בספר הפרוזה הראשון שלה (היא כבר כתבה ספר שירה נפלא שיצא לי לכתוב עליו) בנושא רגיש ומורכב ולהכנס לעולמם של קהילת העובדים הסיעודיים. אבא שלי היה מטופל על ידי מטפל מסרי לנקה שהיה רחוק ממשפחתו, האם המאמצת שלי היתה מטופלת על ידי מטפלת מהודו, העבודה שלהם היתה כאן אבל הראש והלב היה בבית, ה חשבות על המשפחה שנותרה מאחור, על החיים שהשאירו אחורה בשביל הפרנסה במדינה רחוקה וקצת מנוכרת ובשל כך הם מקיימים קהילה בתוך קהילה, נפגשים ביניהם, לאחר העבודה, מבלים ביחד. מה שתארתי בהקשר למטפלים אצל משפחתי, אנשים שנותרו עד היום בקשר איתנו אם ברשת החברתית או בדרכים אחרות עובר על גיבורת הספר ג'ונאלין, מטפלת סיעודית שהגיעה מהפיליפינים, כבר שמונה שנים בארץ, מטפלת ביצחק, קשיש מרמת גן, העבודה סביבו אינטנסיבית ובסופי השבוע היא נפגשת עם חברותיה הפיליפיניות ונם חיי הקהילה בכנסיה ומעבר לכך מחשבותיה נשואות לבעלה אנג'לו ולבתה מאדי. הדברים משתנים אצל ג'ונאלין כאשר היא מתחילה לחשוד שבעלה בוגד באמונה. המחשבות על כך מערערות אותה והיא חושבת איך להתנהל ומה לעשות. נעמה הכט כותבת נובלה רגישה מאוד, עדינה מאוד, בוגרת שכתובה בצורה נהדרת בעיני. העריכה כאן טובה והספר קולח בצורה בלתי רגילה ומעורר מחשבות על אותם אנשמםמשקופים ועל החיים בארץ זרה ומציאות אחרת. זו נובלה מרתקת. מומלץ מאוד.
לא עסק לאישה / פ"ד ג'יימס הוצאת עם עובד 237 עמודים מאנגלית: יעל רנן
לפני שאגיע לספר עצמו כמה מילים על המתרגמת שלו, זהו התרגום האחרון של המתרגמת המצוינת יעל רנן ( יוליסס, הרוח בערבי הנחל, חדר משלך ועוד)שהלכה לעולמה לפני שנתיים ואחד הדברים הכי טובים בספר הוא התרגום העדכני שלו. הספר יצא לאור ב1972 והמחברת פ"ד ג'יימס ידועה בעיקר בסדרת הספרים שלה על המפקח דלגליש שגם כאן הוא מופיע בהופעת אורח מפתיעה ונראה שהעולם שדלגליש עובד בו קיים גם בספרים אחרים של המחברת. הספר מתחיל בהתאבדות, כבר בעמוד הראשון ברני, בלש פרטי והמעסיק של קורדליה גריי מתאבד עקב חוסר היכולת והרצון להתמודד עם מחלה קשה ומוריש את העסק שלו לקורדליה. הבחורה הצעירה ונמרצת הזו נחושה לשמור על מפעל חייו של מעסיקה כברקע היא שומעת שזה לא עסק לאישה ומה יש לה לחפש בסוכנות בילוש ועדיין היא לוקחת על עצמה לחקור את סיבת ההתאבדות של סטודנט צעיר מקיימברידג'. הספר הוא עם ניחוח של פעם ועדיין עובד נפלא, באמת תענוג לקרוא בו ותענוג להשאב לעולם הבלשי המרתק של המחברת. הניחוח של הספרות הבלשית של פעם קיימת כאן ואני נהניתי מאוד מקריאתו, " לא עסק לאישה" הוא הרבה יותר מספרות בלשית, זו ספרות פמיניסטית, אמירה חברתית והוא נשאר צעיר, חכם ומהנה. מומלץ.
זה הספר הראשון שאני קורא מכתביה של ג'ויס קרול אוטס ואין ספק שספר ברמה כזו עושה לך חשק לקרוא עוד ממנה כי הספר הזה זו יצירת מופת בעיני, סאגה משפחתית רב דורית מרתקת שלמרות עוביו ומורכבותו של הספר היה לי קשה לקרוא משהו אחר או להתמקד במשהו אחר בזמן הקריאה שלו. הספר סובב כולו סביב דמותה של אריאה ובתחילת הספר אריאה בת ה29 מתאלמנת מיד לאחר חתונתה כאשר בעלה הטרי ג'ילברט, כומר פרסביטריאני קופץ אל מותו במפלי הניאגרה הסמוכים לעיירה ניאגרה. מאישה נשואה טריה הופכת אריאה לאלמנה טריה וכך מתחיל הספר, בהתאבדות והוא ממשיך בנסיון לתאר את האירועים שקדמו להתאבדות ובסופו של דבר את המשקעים שהותירו באיריאה אירועים האלו. אריאה מרגישה שרובצת עליה איזו קללה וזה קשור גם לחינוך הדתי המוקפד שהיא קיבלה והדמות שלה היא דמות חרדתית מאוד, מפוחדת ופסימית. בזמן החיפושים אחר גופת בעלה לשעבר ג'ילברט אריאה נתקלת בעורך דין צעיר בשם דרק ברנבי והם מתאהבים והופכים לזוגוהספר מכאן והלאה מלווה את הקשר שלהם כשלסיפור נכנס אירוע שדרך מתמסר אליו כעורך דין, מתמסר בצורה כזו שהוא הופך עבורו כמעט לאובססיה. דרק מתחיל לטפל בתביעה שמי שמניעה אותו זו אישה בשם נינה אולקשייקר שטוענת שיש זיהום בשכונה, שהשכונה מורעלת ויש טעם מוזר למי השתיה והעיניים של הילדים צורבות, האירוע המדובר בספר מוכר כפרשה הסטורית בשם לאב קאנאל.הסיפור הזה גם משנה את הדינמיקה של מערכת היחסים בין דרק לאריאה ומה יקרה אתם תצטרכו לקרוא בעצמכם אבל הסאגה המשפחתית המסובכת והמורכבת הזו ממשיכה גם לילדי בני הזוג וכאן אנחנו מקבלים קול נוסף ודמויות נוספות. המחברת מביאה לנו ספר שמשתרע על כמה עשרות שנים ובהם ביקורת רבה על החברה האמריקאית, על ההשפעה הדתית, על שלטון מושחת ומסואב ואני לא יכול לומר שמדובר בספר אופטימי למדי, רוב הדמויות אומללות ומורכבות עם חיים לא פשוטים, הספר נע בכתיבה בין גוף ראשון לשלישי בהתאם לסיטואציה ולדמות המספרת וזה מוסיף בעיני לספר ולחוויית הקריאה. זה ספר שמי שמחליט לרכוש אותו צריך לדעת שהוא יתמסר אליו וכן מדובר בחוויית קריאה משובחת מאוד. המפלים הוא ספר מצוין.
מוצלחים / ד"ר תומס ליקונה הוצאת מטר 285 עמודים מאנגלית: תמי זילברג
כל הורה מחפש את הדרך להפוך את ילדיו למוצלחים, שיהיו ילדים טובים, אדיבים, שיצליחו בחיים וימצאו את הנתיב הנכון לפרוח בעולם הקשוח שלנו. הספר של תומס ליקונה הוא עוד ספר בסדרה של הרבה ספרים בסגנונות שונים שבאים ומנסים לתת עצות להורים כדי לתת לילדים את הכלים והדרך להיות מוצלחים יותר בעתיד. האתגרים לגידול ילדים משתנים מדור לדור באמצעות האמצעים הקיימים בתקופה הנתונה ונראה שכאן בספר הזה יש דגש על תרבות המסכים שמשתלטת על עולמנו ועל עולם הילדים אבל לא רק תרבות המסכים, גם התרבות המינית הלא תקינה, תרבות פוליטית אלימה ועוד ונראה שהאתגרים העומדים בפני ההורים אינם פשוטים. ד"ר תומס ליקונה נותן כלים, זהו ספר עיון ואף ספר עבודה ואפשר לחזור אליו ולהתמקד בפרק מסוים וליישם את הפרקטיקות שרשומות בו. לפעמים כאיש חינוך וכהורה בעצמי אני שם לב לאן הילדים גולשים באינטרנט ואת ההתמכרות שלהם למסכים מכל סוג, אם זה לא טלויזיה זה סמארטפון והגירוי למסכים נמצא בכל מקום כמעט. הספר מדבר על יישום הרגלים נכונים, על עידוד עזרה בבית ועידוד התבוננות על האחר ועל הסביבה ולא רק על עצמנו, על זמן משפחה ותקשורת טובה. בסך הכל מדובר בספר די מעניין ומעשיר שכתוב היטב. נכון שיש המון ספרים שמדברים על איך לגשת לילדים ולכל ספר יש את המתודה שלו והמחקרים שלו אבל בסך הכל מדובר בספר מעניין ומעשיר עבורי גם כהורה וגם כקורא שאוהב ללמוד דברים חדשים.
הספרון הקצר הזה בהוצאת תשע נשמות הוא עוד אחד מסדרת ספרות המקור של ההוצאה האיכותית הזו והוא כולל 16 סיפורים קצרים שברובם ישנה אינטראקציה בין בני אדם לבעלי חיים אחרים, אני אדם שחי את הטבע, אוהב להתבונן בה ולראות את היופי הנסתר שבו אבל מעבר להתבוננות בטבע יש את מה שאנחנו מכנים תקשורת, יש את האינטראקציה, כזו שאנחנו יותר מודעים אליה וכזו שעוברת דרכנו ולא תמיד אנחנו נותנים לה את הדגש, רוב האירועים בספר הזה מציגים איזו אינטראקציה בין בעלי החיים לאדם, איזו תקשורת אילמת אבל התרחשות. בכל סיפור יש איזה בעל חיים, לפעמים יותר מאחד, לפעמים חלק מהסיפורים מציגים סיפור בתוך סיפור ויותרים איזו הפתעה שלא ציפינו לה, איזה מתח שנוצר ופתאום משהו אחר קורה בו כמו למשל על האינטראקציה בין ילדה שנתקלה בצפע בשיחים בזמן שעשתה את צרכיה אך משהו אחר מתרחש בסיפור הזה, מפתיע ומסקרן. בחלק מהסיפורים אנחנו מבינים את ההתרחשות דרך העיניים של החיה, דרך מחשבותיה, גיא קוטב מכניס אותנו לתחושות של החיה כמו למשל הצבי הפצוע בסיפור הראשון שמגלה את חמלתו של החיה ממנה הוא חושש הכי הרבה, האדם. וישנם סיפורים מכמירי לב כמו הכלב שנזנח וננטש ואנחנו למדים שבמשפחה קרתה טרגדיה ואובדן וכך ישנם סיפורים שיוצרים מארג של אירועים ורגעי משבר אנושיים ובתוכם נמצא האינטראקציה עם בעל החיים. הסיפורים רובם מעוררים בנו רגש, כאב, חמלה אבל בעיקר הם כתובים עם המון חוכמה וכשרון. בכריכה האחורית מזכירים השפעות מג'ק לונדון וזה נכון, אני אפילו הייתי מוצא כאן השתקפות מתוך "הבז" של ג'.א.בייקר וסיפורי האנשה של בעלי חיים ובכלל מדובר בקובץ סיפורים נוגע ללב ומיוחד. מומלץ.
ולדימיר / ג'וליה מיי ג'ונאס הוצאת פן 296 עמודים מאנגלית: שרון פרמינגר
קשה להאמין שזהו ספר ביכורים, מדובר באחד הרומנים הכי שנונים שקראתי השנה, ספר מושחז וחריף, ציני ומלא בביקורת חברתית, הרבה נושאים עולים וצפים בקריאתו וצריך לציין גם את התרגום המעולה שמעביר את השפה ואת השנינות היטב. בעיקן המיטו שבו כל ביקורת שעולה עליו או מתייחסת אליו אנשיםעולים על המוקד, ספר כזה שנכתב על ידי אישה ומעלה סוגיות רגישות ומורכבות בצורה כה שנונה דורש אומץ לא קטן ועכשיו על מה בעצם העלילה. העלילה מתייחסת לזוג מרצים בקולג' קטן בצפון מדינת ניו יורק והספר נכתב בגוף ראשון מפיה של המרצה, בת הזוג. זוג המרצים שניהם בערך בגיל העמידה מחליטים לפתוח את מערכת היחסים שלהם, הם יכולים להתנסות עם אחרים, להיפגש עם אחרים ולשכב עם אחרים ומצד אחד זה משפר את יחסיהם ומצד שני מעורר בעיות ומורכבויות לא קטנות. נגד בן הזוג המרצה ששמו ג'ון מתחילות להיות תלונות עקב מערכות יחסים לא ראויות שקיים עם סטודנטיות, המערכת, דורשת את פיטוריו וישנה ביקורת על זוגתו המרצה שהיא אינה מגנה את מעשיו כאשר איש אינו מודע למערכת היחסים של בני הזוג. לתמונה נכנס מרצה צעיר וכריזמטי העונה לשם ולדימיר שגיבורת הספר מפנטזת עליו וחושבת עליו ומערכת היחסים ביניהם הופכת מעניינת מאוד. הספר עוסק גם במערכת היחסים של הזוג עם בתם שגם לה יש חלק מעניין בסיפור ובכלל נראה שהספר הזה בוחר לעסוק בלא מעט נושאים נפיצים ורגישים. אני נהניתי ממנו, הוא שנון מאוד, הוא לא חושש להתעסק בנושאים שנויי מחלוקת ופרובוקטיביים לכאורה ואני חושב שמדובר בספר נפלא ומעניין. ממליץ עליו, שונה ומיוחד.
מדריך לישראלי המתחיל / ליאור שליין הוצאה עצמית 245 עמודים
האמת היא שאתה יודע פחות או יותר מה אתה תקבל מטקסט של ליאור שליין ועוד מעט אגיע לזה. ליאור שליין הגשים את חלומו והביא יחד עם זוגתו ילד לעולם ושמו אורי, ולכאורה הספר הזה כתוב עבור אורי אך הוא מיועד לכולנו, לכל ישראלי כדי שידע מה ליאור שליין חושב על החיים כאן ומה מצפה לאורי לאורך כל הדרך. כשאני אומר שאני יודע פחות או יותר מה לצפות מליאור שליין זה אומר שבגדול ליאור שליין הוא איש מצחיק, יש לו פאנצ'ים לא רעים אבל כאן זה פחות או יותר מסתיים, כי לקרוא את הספר הזה זה כמעט לראות בינג' של גב האומה. ראינו, שמענו, זה נחמד, לפעמים מצחיק, לרוב ציני והביקורת מוכרת אבל מה מכאן הלאה. ליאור פורש את משנתו על הישראליות, על מורכבות החיים כאן ומתאר את זה בצורה שכאילו הוא מספר זאת לבנו. השאלה היא אם זה יכול להחזיק ספר שלם, אני לא בטוח, אני צחקתי לא מעט, מודה, הספר משעשע אבל משהו היה חסר לי בספר הזה יצאתי ממנו בתחושת החמצה קשה, יש לו פוטנציאל עצום כרעיון אך הוא לא מתממש עד הסוף. לא הייתי שורד בינג' של גב האומה כי הומור כזה ורעיון כזה מספיקים לתוכנית של 40 דקות, זה חביב, זה עוקצני אבל חד מימדי. ככה גם הספר, חביב, עוקצני, לעיתים מצחיק אבל חד מימדי ולא מממש את הפוטנציאל. אני חושב שמי שמתחבר להומור של ליאור שליין יהנה מהספר, אבל לדעתי הוא קצת מייגע ויש בו מידה של התנשאות שלא היתה נוחה לי כקורא.
snirbooks 