ירמיהו / יוסף עמרני
כריכה, סוכנות לסופרים
415 עמודים

בעיני לפחות ירמיהו הוא נביא שדבריו והתקופה בה הוא חי חשובים למה שמתרחש כיום במדינה, לכאוס, לקיטוב ונראה שלקרוא על ירמיהו בתקופה הזו נותן איזו פרספקטיבה מעניינת מאוד.
יוסף עמרני מביא כאן ספר עלילתי די מרתק שכתוב היטב וערוך היטב על חייו של הנביא הזה שחי בתקופה כה חשובה, תקופת חורבן הבית.
הספר עוקב אחרי ירמיהו מלידתו ומביא את סיפור משפחתו ואת סיפורו האישי, את נבואותיו ואת הסיפור של העם בתקופה הזו.
ירמיהו הוא רומן הסטורי מרתק, לא הייתי קורא לזה ביוגרפיה שכן זהו סיפור עלילתי לחלוטין ועם זאת עוקב אחרי חייו.
יוסף עמרני הוא חוקר תנך ואיש חינוך ונראה שעולם המקרא בדמו ואהבתו למקרא ניכרת בכל פינה בספר.
בסך הכל מדובר בספר מעניין שכתוב היטב ותענוג לקרוא בו.

איך מסמסים געגוע / דפנה ליבר
הוצאת שתים
296 עמודים

אפשר לומר בלי לגמגם שזה אחד מספרי העיון המרתקים שקראתי בשנים האחרונות ולו רק בגלל הרלוונטיות שלו אבל לא רק, גם בגלל הכתיבה של המחברת שמייצרת לנו מידע מרתק ומשלבת אותו עם מקרים מהקליניקה שלה וזה מייתר עניין ודינמיות ובסופו של דבר מדובר בספר חשוב.
אני מהגר דיגיטלי, אני נכנסתי בהדרגה לעולם הדיגיטלי וראיתי את האימיים מתפתח ואת האינטרנט מתפתח ואת פייסבוק צומח אבל לא נולדתי לתוך זה.
היום אני מורה לדיגיטל, רכז תקשוב בבית ספר ומנסה להנחיל לילדים שנולדו לתוך העולם הזה ולא מכירים מציאות אחרת בה העולם התנהל בצורה קצת אחרת ולתווך להם כמורה את הדרך הנכונה וזה אתגר.
אבל מעבר לכך ככל שעובר הזמן העולם הדיגיטלי מתפתח בצורה מהירה מאוד ומשתנה מיום ליום כמעט וזה דורש גם מאיתנו את לעמוד בקצב, להשתנות בהקדם כי אחרת נשאר מאחור.
הספר נוגע בתחומים רבים ובעיקר בפערים האלו בין המהגרים לילידים, בנסיון לגשר, להבין, בשיח, ועבורי גם בדרכים להבין את הצורך של תלמידי שנולדו בעולם הזה לבין אנשים כמוני שחיים אותו אבל גם מכירים את העולם בלעדיו ולי כמורה הספר נתן כלים למחשבה, כלים להבנה וכלים לעבודה.
דפנה ליבר בהירה, צלולה ומתכתבת יפה עם העולם בו היא חיה ודרכו היא גם מטפלת והנסיון שלה ניכר וכך גם הכתיבה הנהדרת של הספר הזה שחשוב שיכירו אותו, חשוב שיחשפו אליו וחשוב שיפנימו את תובנותיו.
מומלץ מאוד.

הקעקוע ועוד סיפורים אפלים מיפן
הוצאת אסיה
112 עמודים
מיפנית: מיכל דליות־בול

שלושה סיפורים של סופרים מודרניים יחסית מהמאה הקודמת, מספרים סיפורים שיש בהם מימד אפל ומיסטי והם קשורים ליפן המסורתית, יפן הקלאסית, יפן שלפני החשיפה למערב. מה שמייחד את כל הסיפורים זה שכולם מתייחסים לדמות האמן, בין אם זה אמנות הציור או אמנות הכתיבה אבל האמן עומד במרכז.
הספרות היפנית היא תענוג, אני מאוד אוהב אותה ומאוד אוהב את היכולת שלהם לייצר סיפורים אפלים, חושנים, מיסטיים שיש בהם לעיתים אוירה של מוות או על טבעיות מיוחדת.
שלושת הסופרים הם סופרים יפנים בעלי שם ביפן ובעולם, אני אישית לא קראתי ספרים מתורגמים שלהם ואחרי קריאת הסיפורים הקצרים האלו אני יותר מסקרן לדעת האם תורגמו ולחפש אותם.
"הקעקוע" הראשון בסיפורים פורסם ב1910 וגם הוא והסיפור השני המצוין "הפרגוד עם ציור הגיהנום" שפורסם ב1918 מקשרים בין האמן לאמנותו ובשניהם יש מימד אפל.
הסיפור השלישי "קשר גורלי בין גלגולי חיים-השרידים" של אנצ'י פומיקו התפרסם הרבה לאחר מכן והוא סיפור מצוין, למעשה הוא מארג של סיפור בתוך סיפור מה שעושה אותו מורכב יותר מהאחרים.
האסופה הקטנה והאיכותית הזו נותנת לנו הצצה ליפן של פעם המרתקת וזו שעדיין לא עברה תהליך מואץ של מודרניזציה ותיעוש.
התרגום של מיכל דליות בול מצוין כמו גם אחרית הדבר שלה שמרחיב על הסיפורים ועל האוירה שלהם.
מומלץ מאוד.

הבז הנודד / גלנוויי וסקוט
הוצאת אפרסמון
102 עמודים
מאנגלית: משה רון

באופן אינטואיטיבי שמו של הספר זרק אותי לספר אחר שבמרכזו עומד בז. "הבז" של ג'יי איי בייקר שהוא אחד הספרים שהכי השפיעו עלי בשנים האחרונות אבל אם בספר הנפלא של בייקר מערכת היחסים של הבז עם האדם שעוקב אחריו היא שהבז החופשי נמצא בסביבתו הטבעית בעוד שהאדם הוא הדמות החריגה בנוף ומערכת היחסים כמו גם הדיאלוגים שלהם נעשים בשתיקה לכאורה בספר של גלנוויי וסקוט הרגשתי שהבז משמש כמן אלגוריה למין האנושי שלא מתואר בספר הזה לפי הבנתי בשיא הפאר שלו וההדר אלא מציג את הדמויות באור קצת מגוחך.
סופר אמריקאי בשם אלווין טאואר מתארח אצל ידידתו האמריקאית ששמה אלכס שגרה לא רחוק מפריז, אותה אלכס, אישה אמידה שחיה בבית מפואר מאחרת בביתה זוג חברים את מדלן ולארי קאלן, זוג עשירים, והאישה מביאה איתה למפגש את נקבת הבז שלה, שמה לוסי .
די מהר לוסי הופכת למרכז השיח וכמו שכתבתי יש בה ובמצבה כציפור שבויה שלכאורה לא רואה את המתרחש שכן עיניה מכוסות איזו מן אלגוריה על האנושות ועל האנושיות ולמעשה יש כאן שני נקודות מבט, נקודת המבט של הסופר, האורח שמוקסם מהציפור ומרגיש אולי קצת לא שייך לסיטואציה של המפגש, וכמובן נקודת המבט של הציפור המרתקת שלא מוציאה מילה, על השיח עליה.
בעיני זהו ספר קסום, קצר, קולע, שלא משעמם לרגע, כל מילה במקום, של פסקה חודרת ווסקוט מביא לנו כאן יצירה משובחת וצינית, על אהבה, על אנושיות מקולקלת, על העמדת פנים.
אם "הבז" של בייקר הוא שיר הלל לאהבת הטבע ולאנושיות או לחיבור המדהים בין החיה לאדם אז בספר זה, בצורה מבריקה וסקוט מציג לנו תמונה הפוכה שבה החיה מייצגת את הצביעות שבאדם ואת הניצול של החיה לטובת שעשוע.
הבז בסיפור של וסקוט הוא האלגוריה וזו אלגוריה מוצלחת.
ספר נהדר.

מגלה החולשות / ישי שריד
הוצאת עם עובד
223 עמודים

נראה שישי שריד אוהב להתעסק בנושאים מעוררי מחשבה שיש להם גישה ישירה לחברה הישראלית ולתחלואות בה.
אין לי ספק כקורא ששריד לקח כהשראה לספר הזה את תכנת פגסוס הידועה לשמצה ונראה שבמידה מסוימת ישי שריד אפילו מזהיר אותנו בספריו מפני העתיד שכן הוא נוגע בנקודות שרלוונטיות לחיינו ובמידה מסוימת מתיישרות עם המציאות או עם העתיד לבוא.
גיבור הספר שגם מדבר לכל אורכו בגוף ראשון הינו זיו או זיוי שמתשחרר מהצבא שמשתחרר מהצבא עם ידע גדול מאוד בתחומו, כבר בצבא זיוי התמחה בגילוי חולשות במערכות הגנה של טלפונים ומחשבים ומיד מקבל הצעות רבות מחברות שונות בתחום הסייבר וההייטק ולבסוף מתקבל לחברה מסוימת בתחום.
זיו מתחיל לנסוע למדינות שונות בעולם לסייע להם בהטמעת מערכות מעקב ודברים בלתי מוסריים אחרים (תלוי בנקודת המבט) אך לאט לאט חייו המקצועיים המאוד מטרידים והמשימות כמו המדינות אליהם הוא נוסע והדברים אותם הוא חווה עוברים לחייו האישיים וזיוי הבודד מטבעו, הכמה לחברה לוקח את התסכול, הסקרנות והידע ומתחיל להשתמש בהם כדי לעקוב אחר חייהם של אחרים.
הספר מתגלגל משם ואתם תקראו לבד אבל כן אומר שכדאי לקרוא את הספר הזה ולהרהר לאן העתיד שלנו הולך, עד כמה הפרטיות שלנו נמצאת בסכנה ונראה שישי שריד כמו שכתבתי בהתחלה בעצם מציב לנו מן סימן אזהרה.
העתיד הזה לא רחוק מאיתנו ואפשר לומר שהוא כאן, איננו יודעים מי חודרק לנו לטלפונים ועד כמה פרטיות יש לנו וכמה משתמשים בזה נגדנו ועוד ועוד.
ספר מטריד שכתוב היטב כמו שישי שריד יודע לעשות.
מומלץ לקרוא.

מארי קירי ובנותיה / קלודין מונטיי
הוצאת שוקן
231 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

הסיפור של מארי קירי מעורר השראה, אותה נערה בחברה מעמדית מאוד שהצליחה בתמיכת בן זוגה להגיע להישגים חסרת תקדים במדע סופרו ויסופרו אבל הספר הזה לא מתמקד רק במארי קירי ופחות מתמקד בהישגיה המדעיים אם כי אי אפשר בלעדיהם.
הספר הזה מתמקד גם ובעיקר בסיפור המשפחתי, בבנותיה של מארי קירי, בהורות שלה, בדחיפה שלה.
בספר זה שמים דגש על מארי קירי האדם, האישה, האמא.
אני לא יודע כמה זה אוטוביוגרפי, הספר רץ מהר בין אירועים ומביא בעיקר סיפורי מפתח ונקודות עיקריות לשים עליהם את הדגש ושם זה מסופר ביותר עניין, ספר זה יכל להיות גם עבה הרבה יותר אם היו מתייחסים לעומק ועם זאת טוב שהוא לא עבה יותר, טוב שהוא מצומצם ומרוכז ומדויק, כך הוא יותר עניין גדול יותר ומאפשר קריאה גם לבני נוער שמתעניינים בסיפורה של קירי.
הספר שם מארקר חזק על העניין הפנימיסטי, על סיפורם של נשים פורצות גבולות, בעידן הסופרג'יסטיות ובעולם מעמדי מאוד לא היה קל לנשים לפרוץ דרך בעולם המדע, בעולם האקדמיה ומארי קירי עושה זאת, בתה אירן הולכת בעקבותיה ואוו הצעירה דווקא בוחרת בקריירה עיתונאית ועושה זאת בהצלחה.
ספר קצר ומעניין, מומלץ.

אצטרובלים / שיר אריאל־הברון
הוצאת קתרזיס
57 עמודים

אני חושב שספר השירה הקטן והצנון הזה מוציא מתוכו המון רגשות ותחושות ואני מרגיש שבמובן מסוים כל נער או נערה או אדם בוגר שנמצא בבלבול מגדרי, בחיפוש עצמי, בנסיון למצוא את המקום שלנו בעולם ימצא משהו ממנו בספר הזה.
יציאה מהארון גם במובן של חשיפה כה עמוקה ונוגעת כמו שירה זה קשה, זה דורש אומץ ובשירה יש משהו משחרר, שירה אינה ישירה היא מבטאת משהו אחר, סמוי יותר, אניגמטי יותר, היא מזמינה את הקורא לחשוב, להרהר, לרדת לעומק ולהתחבר רגשית למילים שיוצאות מהדף ומספרות לנו סיפור.
השירה של שיר אריאל־הברון היא אניגמטית אבל יפה מאוד וחודרת לעצמות.
המטאפורות מדויקות ומחברות אותנו לעולם התוכן של המשורר, לדימויים החדים מעולם הטבע, מעולם פנימי עשיר.
הספר הצנום הזה כמו גם השירה החודרת והדוקרת כמו מחט, כמו חרב משאירה בקורא חותם.
ספר מיוחד.

"ברווח הצר של העין
נטוים קורים.
תחת שמי השמיכה הכבדה,
מנורת הלילה משמשת ירח.

אל דאגה, לא ארדם.
לא עד שיגמר הקול,
עד שיפול המבצר."

"פסיכולוג אמר לי
שאי אפשר לשנות שיר גאה.
המשקל ישאר שבור,
והחרוזים לא שלמים.
אז אולי עדיף לי להפסיק לכתוב שירים."

בשבחי החתול / תאודור דה בנוויל
נהר ספרים
82 עמודים
מצרפתית: ראובן מירן
אחרית דבר: מיכל פרז־נוי

אני כותב את הסקירה הזו בזמן שלידי יושבת החתולה שלי ג'וי,
חתולה שמלווה אותי כמעט 8 שנים כשלפניה היו עוד חתולים רבים.
אפשר לומר עלי שאני איש של חתולים, החיה המדהימה הזו, החצי אצילית, חצי פראית ראויה לשבחים רבים, העצמאות שלה, היכולת שלה לתת אהבה מצד אחד, אהבה מדהימה ומסירות ומצד שני לשמור על עצמאותה ולא להיות כנועה היא שילוב מנצח בעיני.
אני אוהב ספרים על חתולים ויש לי הרבה כאלו וכמובן נכתבו ספרים רבים על חתולים בסגנונות שונים ועל ידי סופרים רבים שרואים ביצור המרתק הזה מקור נפלא למחקר, התבוננות ונסיון להבין את סוד הקסם של החתול.
כך גם אני שלא מוותר על הנוכחות של החיה הזו בחיי כל עוד זה תלוי בי.
הסופר והמשורר תאודור דה בנוויל מחמיא לחתול ומתאר אותו בצורה אלגנטית להפליא, בכתיבה חכמה ולירית, מפליא בשבחיו ומביא לנו סיפורים שונים על חתולים פריזאיים לצד הדגשת המעלות של החיה הזו עבור האדם.
הספר הזה מחולק לקטעים קצרים שכל רטע עומד בפני עצמו אך ביחד מייצר ספרון קסום ואינטיליגנטי של כותב מוכשר.
התענגתי על הספרון הזה וסיימתי אותו במהרה.
אחרית הדבר של מיכל פרז נוי נותנת עוד אור גם על נוכחות החתולי בחיינו, בחייה, וגם על הטקסט של תאודור דה בנוויל.
מומלץ.

קירקה / מדלין מילר
הוצאת הכורסא
390 עמודים
מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי

קירקה של מדלין מילר מציג את אחת הדמויות המסקרנות במיתולוגיה ובעיני גם אחת האלמוניות בהם, לא הרבה מכירים אותה ואם כן זה מסיפורי אודיסיאוס אבל מדלין מילר מחליטה לשים עליה את הדגש והסיפור מעניין מאוד.
קירקה שנולדה לאל השמש היא לא הדמות הטיבעית של אלה, לא יפה מספיק, לא מוכשרת מספיק, מן דמות שולית שלא תתפתח לשום מקום אבל אירוע ענישת פרומיתיאוס משנה את כיוון חייה ושם קירקה מגלה ניצוצות של אנושיות וחמלה גם כלפי פרומתאוס וגם בהקשר לעצמה.
קירקה מגלה את כוחותיה הכישופיים המיוחדים ומתאהבת בבן אנוש ולבסוף נשלחת לגלות לאי מבודד שם היא ממשיכה לגלות עוד על עצמה והופכת לדמות נשית מרתקת ומלאת אופי.
מדלין מילר מנצלת את סיפורה של קירקה כדי לדחוס את סיפורי המיתולוגיה שמתנגשים בעקיפין או ישירות עם סיפורה של קירקה וזה לא מרגיש מאולץ אלא טבעי וזורם וזה מה שיפה בספר הזה.
בכלל הקריאה בו זורמת ומעניינת ונראה שמדלין מילר מתחברת לדמותה של קירקה, לאישיות שלה ולמסר הפמיניסטי שלה.
הספר הזה יצא בהוצאת הכורסא כמעט במקביל ל"מיתוסים" של סטיבן פריי והוא מתחבר גם לסיפורים שפריי מספר כך שאני מוצא חיבור בין הספרים, מה גם ששניהם יצאו בהוצאת הכורסא.
נהניתי מקריאתו, ספר נהדר.

קלרה והשמש / קזואו אישיגורו
הספריה החדשה
289 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

כשסיימתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי מתי כבר ספרות המד"ב תהפוך להיות ריאליזם, מתי ספרות המחר תהפוך להיות ספרות ההווה, נראה שאנחנו מדביקים בצעדי ענק את המרחק שבין עתידנות לכאן ועכשיו. במידה מסוימת אישיגורו כותב כאן, בסגנונו המיוחד ספרות שיכולה להיחשב כמדע בדיוני אבל אישיגורו אינו סופר מדע בדיוני שכן הכתיבה שלו עוסקת קודם כל בנפש האדם ועתידנות אינה התמה המרכזית של כתביו ובכל זאת כשכתבו פעם מדע בדיוני העתיד היה נראה כל כך רחוק מאיתנו ולכן הדמיון הפליג למחוזות של הרובוטים העתידניים ומושבות החלל הרחוקות וכאן פתאום אנחנו נתקלים בספר שעובק בבינה מלאכותית דמוית אדם ואני שואל את עצמי כמה זה רחוק מאיתנו, זה נראה כמעט במרחק נגיעה וזה כבר לא מדע בדיוני, זה מדע של הכאן ועכשיו כמעט.
קלרה היא ח"מ, חברה מלאכותית, היא לא הדגם הכי משוכלל של ח"מ, כבר יש דגם משוכלל יותר.
קלרה היא רובוטית עם בינה מלאכותית שניזונה מהשמש, היא פועלת על הזנה סולארית והיא מחכה בחנות מיוחדת שמשפחה תרכוש אותה כך שתשמש בת לוויה למשפחה.
את קלרה רוכשת אמא של ג'וסי, ילדה משופרת גנטית.
בעולם העתידני של קלרה אין בתי ספר, ילדים לומדים בביתם דרך מערכת מיוחדת ומסכים וג'וסי היא נערה משופרת גנטית.
השדרוג הגנטי מאפשר למשודרגים חיים נוחים יותר ופריווילגיות שאין למי שבוחר לא להשתדרג, השדרוג הזה כלול בסכנות וג'וסי שאיבדה את אחותה כתוצאה מנסיון שדרוג כושל היא נערה די מבודדת וקלרה נבחרה כדי להיות לצידה וללוות אותה.
יש לילדים בעולם של קלרה מפגשים עם ילדים אחרים אך זה לא כפי שאנחנו מכירים מעולמנו.
ג'וסי מתאהבת ומייצרת קשר רגשי עם נער בן גילה שאינו משודרג ולנושא זה יש חלק חשוב בספר.
דמותה של קלרה היא דמות מעניינת מאוד, קודם כל היא המספרת בספר הזה, שנית כל היא דמות אנושית, חושבת, מרגישה ונוגעת, מערכת היחסים שלה עם השמש ממנה היא ניזונה היא מרתקת ומעניינת והספר הזה בכלל הוא מאוד אנושי ורגיש.
אישיגורו כותב כל כך יפה, ספריו מעוררי מחשבה ואיכותיים ועם זאת כתיבתו זורמת מאוד, ספריו מעניינים מאוד והוא מצליח להיות רלוונטי בבחירת נושאי הספרים, בשיח שספריו מייצרים ובכלל מדובר בספר שהוא תענוג גדול.
קלרה והשמש זה ספר מעורר מחשבה.
מומלץ מאוד.