מלחמה, כיצד עיצבו אותנו סכסוכים / מרגרט מקמילן
הוצאת עם עובד
288 עמודים
מאנגלית: איה ברויר

מרגרט מקמילן, הסטוריונית רבת תארים והישגים מתמחה בהסטוריה צבאית ובינלאומית וממש בתחילת הספר היא כותבת את המילים הבאות, "כהסטוריונית אני מאמינה בכל מאודי כי אם ברצוננו להבין את העבר הבנה כלשהי, שומה עלינו לכלול את המלחמה בחקר ההסטוריה שלנו. רישומה של המלחמה היה והווה כה עמוק עד כי הדרתה משמעה להתעלם מאחד מן הכוחות החזקים ביותר, כגון הגאוגרפיה, המשאבים, הכלכלה, הרעיונות והתמורות החברתיים והפוליטיים שעיצבו את התפתחות האנושות ושינו את קורותיה"

כישראלי שחי ונולד כאן אני ועוד הרבה כמוני נולדנו וגדלנו על מורשת קרב, הגיבורים שלנו הם אנשי צבא, חיילים שהקריבו את חייהם ואנחנו לומדים על הקרבות החשובים ועל המלחמות שעיצבו את המדינה שלנו וגם דנים לא מעט במה היה קורה אילו, אילו היינו מפסידים קרב זה או אחר איך היתה נראית המדינה שלנו.
למעשה זו בדיוק התקופה בה אנחנו נמצאים כיום, במלחמה שמעצבת את עתידנו ותקבע לא מעט איך תיראה המדינה בעשרות השנים הבאות.

מקמילן מראה לנו בספר הזה שמלחמות עיצבו את העולם שלנו, את החברה, הפוליטיקה, ההתפתחות האנושית ועוד.
דברים רבים באו לעולם בעקבות המלחמות, שינויים חברתיים, המצאות, טכנולוגיה שהומצאה בגלל המלחמה והצורך לתת מענה.
מלחמות שינו את מהלך ההסטוריה האנושית והביאו אותנו לאן שאנחנו היום.
הספר המעניין הזה של מרגרט מקמילן סוקר את כל הדברים האלו ובשורה התחתונה מראה לנו איך המלחמות עיצבו את האנושות.

מקמילן מתחילה את ספרה בנקודת מבט הסטורית ומראה לנו עד כמה קדומה היתה האלימות הטבועה בבני האדם עוד בימי קדם.
עוד בשלהי תקופת האבן בני האדם יצרו כלי נשק, התנפלו זה על זה וניסו לחסל איש את רעהו.
אחת השאלות המוקדמות שעולות בספר היא, מדוע בני האדם מוכנים ומסוגלים להרוג איש את רעהו?
אם אנחנו לא מבינים מדוע אנחנו נלחמים איך נצליח להמנע מסכסוכים בעתיד?
קרל פון קלאוזביץ מצוטט בספר כאומר "המלחמה היא מעשה אלימות שמטרתו לאכוף את רצוננו על היריב" (עמ' 21 בפרק אנושות חברה ומלחמה)
שאלה מעניינת שעולה בספר היא "האם בני אדם נעשו אלימים יותר או פחות עם השנים"
הדעות הן לכאן ולכאן אך מחקרים שנעשו בכלים מתמטיים ונערכו באוניברסיטת פירנצה וקולורדו מראים לנו שאולי יש פחות מלחמות עם השנים אך המלחמות קטלניות הרבה יותר מבעבר.

נשאלת שאלה נוספת מעניינת בספר והיא "האם בני אנוש מתוכנתים גנטית להלחם זה בזה"
האם אנחנו שוחרי שלום או מחרחרי מלחמה ועל הנסיון לשאלה הזו מובא לנו הויכוח על שתי תפיסות העולם בין ז'אן ז'אק רוסו לבין תומס הובס שחושבים שונה זה מזה.
רוסו טען שאלימות היא לא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו ואנשים הם טובים מטבעם עד שהושחתו על ידי החברה.
הובס ראה את הדברים אחרת, לתפיסתו, בני האדם חיו בחוסר בטחון ונאבקו כדי לשרוד.
אנחנו רוצים לקוות שתפיסתו של רוסו היא הנכונה אך מקמילן טוענת בספר שדווקא הובס צודק ושמלחמה היא חלק קבוע ובלתי נפרד מחוויית האדם.אך מוסיפה "בינתיים אפשר אולי לשאוב נחמה כלשהי מכך שמלחמה הביאה, למרבה ההפתעה, לשלום ולקדמה בקרב חברות שונות." (גם זה בפרק "אנושות חברה ומלחמה")

מקמילן שמה דגש בספר זה לא מעט על תמורות, שינויים ופריצות דרך שחלה על האנושות כגון פריצות דרך בתחום הטכנולוגיה ומדע, המצאות כגון הטרנזיסטור, מנוע הסילון, מחשבים ועוד, אך שמה דגש לא מעט על שינויים חברתיים/ מעמדיים לדוגמא שינויים שחלו בקרב מעמד האישה בעקבות המלחמה.
בזכות השתתפותן במאמץ המלחמתי, נשים זכו לנגישות בקריירה, לקידום זכויותיהן.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נשים היו 23 אחוז מכח העבודה בתעשייה ובתעבורה בבריטניה וב1918 34 אחוזים.
נשים החליפו את הגברים כפועלות חקלאיות או מבקרות כרטיסים באוטובוסים או כיצרניות תחמושת.
מקמילן נותנת בספר דגש רב על מעמדן של נשים במלחמה גם בעורף וגם כתומכות לחימה ולוחמות בעצמן.
הרצון או הנסיון של נשים להשתתף במאמץ המלחמתי עורר לא מעט טיעונים מיזוגניים כאלו ואחרים שמצוינות בספר כגון שהן אינן מתאימות גופנית ורגשית להתמודד עם תלאות המלחמה "או אולי מה שבאמת חשוב – גברים פוחדים שהכנסת נשים לצבא תהרוס להם את בלעדיות המועדון הנוח שלהם"
אך לא רק המאמץ המלחמתי לנשים היה חלק, נשים היו מעורבות יותר ויותר בתנועות שלום למיניהן לאורך ההסטוריה, גם אחרי מלחמת העולם הראשונה ובעיקר אחרי מלחמת העולם השניהבמערכות לפירוק הנשק הגרעיני (CND)ועוד.

ישנן סיבות רבות לפריצת מלחמות, בעבר פגיעה בכבוד של השליט או במדינה היו עילה מספיקה לפריצתה של מלחמה.
מנהיגים ראו במדינתם את רכושם הפרטי ולא היססו להרחיב את הנחלה על חשבון מדינות אחרות.
מותו של מלך צרפת ללא בן ויורש הובילה למלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה.
עוד סיבות לפריצה של מלחמות בזמנים שונים ובמקומות שונים הן למשל חטיפות, פרשיות אהבה, דת, מאבקים שושלתיים, כיבוש, אימריאליזם, רציחות פוליטיות (כמו רצח הארכידוכס האוסטרי שפתח את מלחמת העולם הראשונה) ועלילות שווה.

ז'ורז' קלמנסו ראש הממשלה הצרפתי מצוטט בספר בפרק סיבות המלחמה כאומר "קל יותר לנהל מלחמה מאשר לכונן שלום" אומות רבות פותחות במלחמה או מעשי איבה מבלי לחשוב מראש על מה שהן מבקשות להשיג ובאיזה סוג של שלום הן מעוניינות.
המלחמה נתפסה כחלק בלתי נפרק והכרחי מהופעתה של אומה ושאפילו מקדשת אותה.
חיילים הפכו כמעט לקדושים וכמגיניה ומושיעיה של האומה.
עמים שלא התרגלו לחשוב על עצמם כעל בניה של אותה "אומה" וחולקים מאפיינים כמו תרבות, שפה, הסטוריה, מנהגים ואף במקומות בהן חלחלו תורות הגזע גם ביולוגיה.
מוסוליני מצוטט בספר בפרק "מלחמה מודרנית" כי המלחמה "מעלה למתח הגבוה ביותר את כל המרץ האנושי וטובעת חותם של אצילות בעמים שמחוננים באומץ להתמודד איתה"
הלאומנות גם היתה מקור השראה למלחמות והאויב הצבאי וגם האזרחי היה עבורם איום קיומי.
גנרל ויליאם שרמן, מהמפקדים הבולטים של צבא הצפון במלחמת האזרחים בארצות הברית אמר
"איננו נלחמים בצבאות של אויבים, אלא האנשים עוינים, וחייבים לגרום לזקנים ולצעירים, לעשירים ולעניים להרגיש את נחת זרועה של המלחמה וגם לצבאותיהם המאורגנים"

לפי מרגרט מקמילן תחזית על פניה של המלחמה בעתיד כמוהן כהימורים על סוסים או ניחוש לאיזה כיוון הטכנולוגיה פונה.
אפשר במידה מסוימת לזהות מגמות במלחמה ויהיו שתי רמות כאלו, האחת שימוש בכוחות מקצועיים וטכנולוגיות מתקדמות והאחרת שבה יתעמתו כוחות מאורגנים התעמתות רופפת וישתמשו בכלי נשק זולים.
אנשים רבים לא בוטחים בנסיעתם לחול ואפילו בגבולות ארצם מפני טרור או מדינות מפרות חוק, הפצצת מועדונים או מפגע עם חגורת נפץ כפי שאנחנו כאן מכירים היטב.
נראה שהמלחמה העתידנית קשורה לא מעט בתמורות טכנולוגיות מהירות מאוד שמשתנות כל הזמן ומערערות את הסדר הבינלאומי. כמו בעבר כשהסוס נכנס כנשק או אבק השריפה וכלי המתכת מדינות יאלצו להתמודד עם השינויים הרבים והתמורות אחרת ישארו מאחור.
טילים מדויקים בהרבה, רחפנים וסייבר ספייס הם רק חלק מהכלים העכשוויים.

מרגרט מקמילן מסיימת את ספרה באמירה ש"בהביננו את המלחמה אנחנו מבינים משהו על היותנו אנושיים, על כושרנו להתארגן, על הרגשו ת והרעיונות שלנו, על יכולתנו להתאכזר ואף על יכולתנו לחולל טוב, אנחנו נלחמים מאחר שיש לנו צרכים, מאחר שאנחנו רוצים להגן על מה שיקר לליבנו או מאחר שאנחנו יכולים לדמיין את בריאתם של עולמות שונים.
אנחנו נלחמים מכיוון שאנחנו יכולים."

ורד אדום, ורד לבן. נעורים / איילינג ג'אנג
הוצאת לוקוס
119 עמודים
מסינית: דנה שם־אור

אני מודה שהדבר הראשון שבאתי לבדוק לפני שהתחלתי לקרוא את הספר זה מאיזו שפה הוא תורגם ושמחתי מאוד לגלות שהוא תורגם ישירות מסינית.
ישנם הבדלים בין התרגום ישירות משפת המקור במיוחד בספרים מ מדינות כמו סין לבין תרגום מאנגלית ולי זה היה חשוב לראות שספר זה תורגם משפת המקור.

ואז צללתי לתוך שתי הנובלות הנהדרות האלו של הסופרת הזו וחשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה לקרוא עוד מכתביה, כמה יפה היא כותבת ואיך היא מחברת בצורה מרתקת בין התרבות הסינית לבין השאיפה המסוימת הזו לגשר בין זו לבין תרבות המערב שכן סינים צעירים רבים לוטשים עיניים לשפע של המערב, לגישה המערבית ומצד שני נאמנים במידה רבה לתרבות ולמסורת ממנה הם צמחו.

הסיפור הראשון, ורד אדום, ורד לבן מתאר את ג'ין באו, איש משפחה, גבר מסודר ובן מסור לאמו שמוצא את עצמו בדילמה לא פשוטה בין עקרונותיו המוסריים והתרבותיים לבין תשוקותיו כאשר הוא אינו עומד בקסמיה של אשת חברו הטוב.
איך באו יתמודד עם התסבוכת הזו, העקרונות והמוסר אל מול התשוקה הבוערת שמנסה להשתלט עליו ומייסרת אותו.

הסיפור השני עוסק בר'ו ליאנג, גבר צעיר שמתגורר עם הוריו ואחיו ובז לתרבות הסינית שלו, הוא מאוד רוצה להדמות למערב שהוא רואה בה אידיאל ומחפש דרך להתחבר אל התרבות הזו.
ליאנג פוגש בחורה ממוצא אירופאי ורואה בה את מה שה וא מחפש או אולי דרכה להגיע למה שהוא מחפש אך האמת והמציאות לא פשוטות כמו הרצונות והתשוקות שלנו.

שתי הסיפורים האלו נוגעים בכמה נושאים מרכזיים שמעסיקים לא מעט את הסינים. יש כאן את ההתנגשות המתמדת הזו בין תרבות המערב לתרבות המזרח, יש כאן זוגיות לא מתפקדת ונשים שמשמשות במידה רבה רק ככלי עבור הגברים כדי לממש איזו תשוקה או רצון, או רעיון ואידיאל שמתנגש עם מה שהם הכירו או על מה שהם גדלו.
יש בכתיבה שלה המון קצוות לא סגורים שנותנים לקוראים להבין ולהשלים לבד דרך הקריאה.
סיפורים נהדרים שמעוררים רצון להיחשף לעוד טקסטים של הסופרת הזו.

ריאליזם קפיטליסטי / מארק פישר
הוצאת דביר
175 עמודים
מאנגלית: תמר הרמן

מודה שהספר הזה קצת דיכא אותי כי לתחושתי מארק פישר בא ואומר, הקפיטליזם זה מה שיש, זו האפשרות הכלכלית היחידה, כל אפשרות אחרת נכשלה או כבר נדחקה כל כך אחורה שאין בעצם אלטרנטיבה וזה מייצר מצב בו יש לנו מרחב פעולה לשינוי די מצומצם.
החשיבה הזו בעיני היא קצת מדכאת.
עכשיו אני לא בא לומר האם קפיטליזם רע או טוב בעיני כאדם שקרא את הספר אלא בא לומר שכך הבנתי מדבריו של פישר.

פישר בעצם בא ובוחן את ההשפעה של הקפיטליזם על החברה המודרנית ובמיוחד בעולם המערבי בו הקפיטליזם השתרש עמוק כל כך בתרבות ובתודעה עד כי נראה שאין דרך אחרת ואין חלופה אחרת גם אם הקפיטליזם לא מיטיב עם כולם.

מאוד אהבתי איך פישר מביא בספר דוגמאות מהתרבות הפופולרית, מסרטים, לחיזוק העמדה שלו, פישר בוחן איך לתרבות ולתקשורת יש תפקיד משמעותי בהנצחת הריאליזם הקפיטליסטי והספר מלא בדוגמאות מסרטים שונים שממחישים נקודה זו וזה מעניין.

עוד היבט מעניין של פישר שבוחן את השפעת הריאליזם הקפיטליסטי על החברה בא דרך בריאות הנפש, פישר טוען שהאופי התחרותי של הקפיטליזם והדגש על האינדבידואל תורם לחרדות ולדכאונות ולעוד בעיות נפשיות.
הספר דן בגורמים שונים בין השאר בחינוך בעידן הקפיטליסטי שעוסק בשיפור יכולת הההעסקה במקום בטיפוח חשיבה ביקורתית ויצירתיות ובזה אני מסכים איתו בעיקר בחינוך המערבי הכושל בעיני שכן הצלחה במציאת תעסוקה אינו המדד היחיד בחינוך.
בין אם אנחנו מחוברים וחושבים שהקפיטליזם היא שיטה טובה ובין אם לאו נראה שזו בעצם השיטה היחידה וכל ביקורת עליה מקבלת ריקושטים ושיח לעיתים מתלהם. אבל חברה זקוקה לאלטרנטיבות, זקוקה לחשיבה אחרת ולפי פישר נראה שהחברה מסורסת מדי ושחוקה מדי.
מעניין למה הספר הזה שיצא לפני כמעט 15 שנה תורגם רק עכשיו, דווקא בישראל יש לו קהל נרחב ויש לו מה להוסיף לדיון הכללי.
בסופו של דבר מדובר במניפסט פוליטי פילוסופי חשוב בין אם מסכימים איתו ובין אם לאו שווה לקרוא אותו.
מומלץ.

חלומות שכוחים / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
74 עמודים
מגרמנית: הראל קין
מעט מאוד פעמים אכזב אותי ספר של צווייג, קריאה בכל טקסט שלו כמעט זו חוויה מעוררת מחשבה שלוקחת אותך למעמקי הנפש של האדם וסוחפת אותך.
צוויג הוא האמן של היכולת להכניס אותך פנימה אל הנפש, יכולת הכתיבה שלו מופלאה ועבורי כל חשיפה לטקסטים שלו הם חוויה.

בספר הזה יש בעצם נובלה קצרה וסיפור קצר, שני הסיפורים האלו לא שווים ברמתם, הסיפור הקצר "חלומות שכוחים" ששמו כשם הספר הוא נחמד וכתוב היטב אבל ניכרים ההבדלים בינו לבין הנובלה הנפלאה שהיא העיקר של הספר הזה.
מקורו של הסיפור הקצר הוא במפגש בין גבר לאישה שאהבו בעבר והסיפור מאוד פיוטי ומקסים אך באמת באמת באמת שהייתי רוצה להתייחס לנובלה "לפורלה" שמתאר את סיפורה של קרסנץ, משרתת לקראת גיל הארבעים שנולדה מחוץ לנישואין והיתה למן נטל על הקהילה, תקופה שונה מאוד מתקופתנו היום.

הדימויים שצווייג נותן לאופיה ולהתנהגותה של קרסנץ לקוחים לא מעט מעולם החי, שור, פרה, כלב וכו'.
קרסנץ מקבלת הצעה שתשנה את חייה ותוציא אותה מהחיים האומללים לכאורה שלה ללכת לעבוד במשק הבית של זוג אמיד בוינה.

הסיפור ממחיש לנו את השינוי שחל בקרסנץ ממשרתת כנועה ושקטה לדמות מעוררת תככים ודי זורה אימה על סביבתה ואיך השינוי שבה משפיע על מי שסביבה כולל הזוג.
נראה כי הסיבוך בחיים של קרסנץ והסיבוך בחיי הזוג משתלב זה בזה וצווייג מיטיב לתאר את התהליך בדרך המיוחדת והאופיינית לו.
זוהי נובלה מעולה במיוחד.

חובבי צווייג יהנו ממנו מאוד וגם מי שלא מכיר אותו יסחף לעלילה שנקראת במהירות רבה שכן מדובר בנובלה קצרה יחסית.

מומלץ מאוד.

בית בפורטוגל / יגאל סרנה
הוצאת פרדס
292 עמודים

בעידן שבו אנשים רבים מחפשים את ביתם מחוץ לישראל הספר הזה מעורר לא מעט מחשבות ויש בו את אותו אלמנט ההגירה והחיפוש אחר מקום שלו יותר לנפש, אחר מקום בטוח יותר ושנעים יותר לחיות בו ועם זאת נראה שיגאל סרנה שכותב כל כך יפה על פורטוגל עדיין חולם על ישראל, על המקום הזה ויש בו את הגעגועים.

אך הסיפור של יגאל לא עוסק כאן בפרובינציה שלנו אלא בנסיון שלו למצוא את עצמו בפורטוגל וכך הוא מתאר את המסע היפה שלו לבחירת הבית בוא הוא רוצה לגור ואותו הוא רוצה לשקם, אחד מהרבה מאוד בתים נטושים בפורטוגל ודרך המסע לבניים הבית ותיאור התהליך היפה יגאל סרנה גם לוקח אותנו למסע אל גיבורי פורטוגל, כותב הרבה על פרננדו פסואה המשוררר הלאומי הפורטוגלי ועל המקומות בהם נהג לשבת.

אבל העיקר הוא בתיאור הבית ותיאור השיפוץ שלו ונכתב בצורה מקסימה ומעוררת השראה.
זה ספר שכיף לקרוא וכיף לצלול לתוכו שכן סרנה בהחלט יודע לכתוב ובהחלט גם יודע לשפץ וכששני אלו נפגשים אז יש לנו טקסט נפלא על שיפוץ בתים ועל מסע פנימי חיצוני לעבר מקום שיהיה קודם כל בית, בית חדש שישכיח במובן מסוים את המקום הישן.

אהבתי לקרוא את הספר, מעניין ועשיר ואינטיליגנטי מאוד.

מקץ שעות / רוית גרוסמן דוד
הוצאת קתרזיס
74 עמודים

לידה שקטה זו תופעה שלגבר יהיה קשה להבין, לפחות לטעמי ומנקודת המבט שלי.
דווקא משם הספר הזה נגע בי שכן קראתי אותו לפחות בחלקו הראשון כמו רומן סונטות, הלכתי אחרי העלילה צעד אחר צעד, הרגשתי את הכאב מהרגע הראשון והשירה המאוד נוגעת ופוצעת של המשוררת חדרה אלי.

איור הכריכה הוא משהו שאפשר להתבונן בו זמן רב שכן הוא רבדים על רבדים, על כפני הפרפר, המקום החופשי הזה, המקום שמסמל חופש והתעופפות, עליו הניחו המון כאב, חדרים של מסרים גלויים וסמויים שמתארים לנו הורות, שמתארים כאב, שמתארים בדידות.
מאוד מיוחד הסימבול הזה ומאוד עמוק ומחבר אותנו לתוכן של הספר.

אובדן העובר, המחשבות, אותו מעבר קיצוני מהתרגשות גדולה לעובדה שהכל נגמר עוד לפני שהתחיל, קשה לדמיין את זה, את ההתמודדות ורוית גרוסמן דוד עושה את זה בהמון אותנטיות ורגש וזה ניכר, הכאב, העצב, המקום לחיות ולהתמודד למען מי שכאן ולמענך.

ספר שירה רגיש מאוד.

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּה
מַבִּיטָה בְּיַלְדִּי שֶׁרַק נוֹלַד.
עוֹרוֹ צַח,
שְׂפָתָיו עֲדַיִן אֲדַמְדַּמּוֹת,
עֵינָיו עֲצוּמוֹת.
גּוּפוֹ מְאֻבָּן
מֻנָּח עַל גּוּפִי הַקָּרוּעַ.
הָאָחוֹת מְסַמֶּנֶת בְּיָדָהּ שֶׁמַּסְפִּיק
וּמְכַסָּה אֶת גּוּפוֹ הַקָּטָן בְּסָדִין.
טִפַּת חָלָב זוֹלֶגֶת
וְאֵין דּוֹרֵשׁ.

האופרמנים / ליון פויכטוונגר
הוצאת פן
374 עמודים
מגרמנית: ניצה בן ארי

די מדהים בעיני שהרומן הזה נכתב עם עליית היטלר לשלטון וחזה די במדויק את מה שקורה לאחר מכן, זה מעניין כי לכתוב ספר כזה בזמן שהאירועים מתרחשים דורש גם אומץ וגם ראייה קדימה ותפיסת המציאות.

למעשה הסיפור הנפלא הזה מתרחש בגרמניה בתחילת שנות השלושים ומתאר את קורותיה של משפחה יהודית בשם המשפחה אופרמן, משפחה אמידה בעלת עסקית מרובים ושונים.
העסק העיקרי של המשפחה הוא עסק לממכר וייצור רהיטים.
מרטין שמנהל את העסק, גוסטב, אדגר הרופא וקלרה.
אנחנו חוזים דרך עיני המשפחה וסביבתה את הידרדרות גרמניה עם עליית היטלר לשלטון כשהמטרה העיקרית של המשפחה היא לשמור על העסק המשפחתי והרצון לקבל החלטות חשובות לגבי גורלם.

הספר מוביל אותנו צעד צעד בהידרדרות המדינית ובהדרדרות ביחס ליהודים בגרמניה, עולות הרבה שאלות בספר מכיוון המשפחה, שאלות ההגירה או ההישארות, התמודדות עם פחד, עם בגידה ועם שאלת הזהות של המשפחה.
אני שואל את עצמי האם עיתוי יציאת התרגום החדש של הספר קשור במובן מסוים גם למצב הנוכחי בארץ ולדילמות העולות, למאבקים ברחובות ולתחושת החרדה שאוחזת באזרחים כאו=ן ולטעמי התשובה היא שיש קשר למרות שאני חושב שהמציאות כאן שונה לחלוטין אבל אי אפשר להתכחש שיש נקודות דמיון והן ניכרות.

הספר הוא נקודת אזהרה לכל מדינה בה שלטון שמערער את יסודות הדמוקרטיה משתלט עליה מתוך הדמוקרטיה ומשנה את אופיה לאט לאט.
דברים נעשים בהדרגה אך הם נעשים ואנחנו ערים לכך ורואים זאת.

בעיני ספר חשוב מאוד, חזק מאוד וכתוב היטב.
מומלץ מאוד בייחוד בימים אלו.

תהיו חכמים / שמואל פאוסט
הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל
204 עמודים

זה כבר הספר השני השנה שיוצא לאור בעברית ומנסה להנחיל לנו את ערך התלמוד או הכח של היהדות להצלחה בעולם העסקים או במאה ה21.
הספר הראשון לא עסק רק בתלמוד או בחז"ל אלא בערכים יהודיים שהשתמרו עם השנים וחיזקו את העם היהודי והביאו אותו להצלחה, לשגשוג, להישגים מדעיים, פרסי נובל ועוד.
כאן שמואל פאוסט שמזכיר גם את הספר ההוא (מאסטרים, של אוהד טופור בהוצאת מטר) מתמקד בעיקר בדרך החשיבה התלמודית.
העניין הוא שהנתונים, הערכים, דרך החשיבה, מאוד מזכירה את הספר ההוא ואני בעד ספרים כאלו, אני בעד ספרים שפותחים את הראש ועוזרים לנו להתנהל דרך כל מני כלים ממקורות שונים והיהדות היא בהחלט אחד המקומות שאפשר לקחת מהם השראה.
בעיני לפחות פאוסט בא להראות לנו איך לחשיבה ישנה יחסית יש ערך להתנהלות היום ואני מצאתי אותו יותר כמו איזה ספר קואצ'רי מאשר ספר שבא לתאר את מעלות וערכי התלמוד ואולי זה אחד בשני, משתלב יפה.

הסיפורים בספר יפים, האגדות והדימויים בספר שממחישים את המעלות והערכים הם מעניינים ונותנים ערך מוסף לספר.

אני חושב שבמבט כללי מדובר בספר מעשיר מאוד שנותן לנו חשיבה נוספת וכלים פרקטיים ממקורות היהדות והלמידה התלמודית כיצד להצליח בחיים ובעידן כל כך טכנולוגי ובינה מלאכותית שמקיפה אותנו טוב מדי פעם לחזור למקורות כדי לקבל השראה ואולי להתנהל אחרת.

מעניין וטוב.

כניסת אמנים / נעם סמל
הוצאת מטר
376 עמודים

כניסת אמנים הוא הצצה לעולם התרבות הישראלי לאורך יותר מחמישים שנה.
נראה שנעם סמל היה במקומות הנכונים בזמן הנכון להיות מאחורי האירועים התרבותיים שעיצבו את העולם הזה בישראל והסיפורים שלו כמו גם הדרך שהוא מביא אותם הם תענוג.

אני חושב שכל אדם שאוהב וחי את התרבות הישראלית משנות השבעים ועד היום יכול להנות מהספר הזה ומהסיפורים של נעם סמל.
זה תרתי משמע הכניסה האחורית לסיפורים, לאירועים, לאנשים שהפכו את עולם הבימה למה שהיא כיום.

נעם סמל הוא אחד מאנשי התרבות החשובים שכאו, ניהל את התיאטרונים החשובים, ליווה חלק מהסיפורים על האנשים המרכזיים כאן בתיאטרון ובמוזיקה וניכר שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון להיות חלק מהסיפורים המרגשים באמת.

זה סוג של אוטוביוגרפיה שמתחילה מהרגע בו מצא את עצמו אחרי לימודי משפטים דווקא בעולם התרבות ואיך דבר גרר דבר והוא היה בתפקידי מפתח והשתלב בעולם הזה.

סמל גם התחתן עם אחותו של שלמה ארצי, נאווה סמל וגם לזה יש מקום כאן, סמל גם היה קונסול בארצות הברית כך שהסיפורים אינם רק פרובינציאלים אלא יש להם גם ניחוח בינלאומי.

הסיפורים קצרים, מרתקים, מעלים תחושת נוסטלגיה ומביאים דרך עיניים של איש אחד שהיה בכל הצמתים את הסיפור המרתק של תולדות התרבות, התיאטרון והמוזיקה המקומית.

נפלא ומרתק.

פילגשו של ויטגנשטיין / דייויד מרקסון
הוצאת הבה לאור
260 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

קשה להגדיר את חוויית הקריאה בספר הזה אבל זו חוויית קריאה מאוד מיוחדת
הספר הזה לא דומה באמת לספר אחר, גם לא לספרים אחרים בז'אנר זרם התודעה וגם לא לספרים שהם כולם מונולוג אחד ארוך.
זה ספר שהוא חוויית קריאה, צריך לומר שזו חוויית קריאה שלא מתאימה לכל אחד ולא כל אחד יתחבר אליו.
אם תשאלו אותי ואולי אומר זאת בצורה שתשתמע קצת אליטיסטית, זה ספר שמתאים לאנשים שקוראים מה שנקרא ספרות גבוהה או שמתחברים לחשיבה פילוסופית פוסט מודרנית.

אין בו באמת עלילה, אין בו איזו זרימה קוהרנטית של סיפור, יש כאן מההתחלה לעד הסוף כניסה בלתי פוסקת לתודעה של אישה שבטוחה שהיא האדם האחרון שנמצא בעולם, אין אף אחד מלבדה.
היא עוברת במקומות שונים, כולל במוזיאונים, ממשיכה הלאה עד שמתמקמת בבית נטוש על איזה חוף במקום לא מקום, זמן לא זמן ובבית הזה היא מתחילה במונולוג שלוקח אותנו מתחילת הספר ועד סופו והמונולוג הזה הוא מונולוג סוחף ומרתק מלא באזכורים של תרבות ואמנות, פילוסופיה וספרות, היא קופצת מדה קונינג ללורנס איש ערב, המחשבות שלה נעות מדמות אחת למשנהו ממגוון אסוציאציות מגוונות מרתקות ומוטרפות במידה רבה כך שקשה להבין האם הדמות מדמיינת או חיה את המציאות.

זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה המצב שבו היא נמצאת שאפשר לקשר לשגעון מסוים כי אנחנו נוכחים לדעת שהיא איבדה את בנה, הוריה גם אינם וגם בעלה ונראה שיש לזה חלק והיא נמצאת באיזה מצב קטטוני שבו היא חיה את המציאות שלה, הבדידות והנסיון לחבר את העובדה שהיא לבד בעולם לא מנותק מהמציאות גם אם יש אנשים מלבדה שכן דכאון, אובדן אחיזה במציאות יש להם קשר לאובדן.

הספר הזה הוא חוויה, חוויית קריאה מהמיוחדות שקראתי בחיי, ספר שגורם לך לחשוב על מקומנו בעולם, על מציאות ואשליה ועל מה אנחנו מכירים מלבד מה שנמצא בלב ובמוח שלנו.

אחרית הדבר הארוכה של פוסטר וואלאס מרתקת בפני עצמה אך לא נתנה לי ערך מוסף לספר שכן ספר כזה לא זקוק לפרשנות אלא הוא חוויה סובייקטיבית מיוחדת.

מומלץ ביותר