בשתי הדרכים / דניאלה הודרובה
הוצאת אפרסמון
221 עמודים
תרגם מצ'כית והוסיף פתח דבר והערות: פאר פרידמן

קשה להגדיר את הספר הזה או לקטלג אותו, במידה מסוימת הוא דורש קריאה נוספת ואיטית מאוד.
זהו אינו ספר רגיל לא בכתיבה שלו ולא בסגנון שלו וגם לא בעלילה שלו ואולי זה הייחוד שלו.
פאר פרידמן מספר שלקח לו עשור למצוא לו בית כאן, הוצאה שתיקח על עצמה את פרסום היצירה הייחודית הזו ואני אומד ייחודית שכן זהו בהחלט ספר למיטיבי לכת.
כאלו שמוכנים להתמודד עם ספרות אחרת.
אבל מי שיבחר להתמודד איתה ועם הכתיבה של הורדובה יגלה ספר שהוא פנינה ספרותית.

הספר מתרחש ברובו בבית דירות אחד סמוך לבית הקברות והוא כמעט מטאפיזי, הדיירים הם גיבוריו, מי שנשארו בחיים ומי שלא. העלילה בו מתארת את גיבוריה במציאות שהיא בין החיים למוות, בעולמות שהם מתערבבים זה בזה ונראה שחפצים דוממים מקבלים חיים ומדברים והמתים נמצאים ולא עוזבים את העולם אלא שוכנים בו והספר מעלה ומדבר על זכרונות ועל כאב ועל אובדן ועל הכאן ועכשיו אבל גם על העבר.
נשמע קצת מפוזר? אז זהו שלא. הוא אמנם לא לגמרי קוהרנטי אבל יש לו איזה מבנה וקו שאפשר להאחז בו.

ועם זאת הספר עוסק בקיומם של החיים ולא עוסק במוות, המוות שם, אופף את הדמויות, נאחז במציאות אבל החיים, הם המרכז ועצם זה שאפילו חפצי מקבלים נוכחות ונשמה מוכיחה שהחיים עצמם הם נאחזים במי שאפשר והזכרון הוא גם, הוא נמצא ונספג בהכל.

הספר הזה צריך להקרא לאט מאוד, הוא יכול וצריך להקרא אפילו עם הערות בצד, סימונים.
הוא ספר לא שגרתי והקריאה בו איטית ודורשת השקעה רוחנית מסוימת.
כך גם התרגום בו שאני מעריך לא היה פשוט בכלל.
השפה עצמה פיוטית מאוד, לא זורמת בקלות ולכן אמרתי, מדובר בספר שמיועד למיטיבי לכת ואנשים שאוהבים ורוצים להתחבר לטקסטים אחרים.

אבל זה שווה את זה, זה שווה ובאמת שקשה לא פחות לכתוב עליו שכן קשה להסביר אותו צריך פשוט לחוות אותו.

חוויית קריאה אחרת.

הצמה של סבתא / אלינה ברונסקי
הוצאת הכורסא
182 עמודים
מגרמנית: שירי שפירא

זה הספר השני שהוצאת הכורסא מוציאה מכתביה של אלינה ברונסקי, סופרת שנונה וחריפה שמביאה סיטואציות מרתקות ומעוררות מחשבה בין האבסורד לשגעון, ועם מלא רגישות עם ניחוח של מסורת וחיבור לשורשים.
וגם בספר הזה כמו בתבשילים חריפים מהמטבח הטטארי, ספרה הקודם שתורגם יש את הנושא של ההגירה מברית המועצות אל גרמניה ולמרות שזה לא הנושא העיקרי בסיפור ההגירה והבדלי התרבויות נוכחות בעלילה ומשפיעות עליה.

כאן אנחנו נחשפים למערכת יחסים ביזארית עד מתעללת של סבתא רוסיה בנכדה עליו היא שומרת ועוטפת כמו צמר גפן, בצורה לא שפויה בעליל.
ועדיין הספר מייצר סיטואציות משעשעות ואבסורדיות בגלל אופיה של הסבתא.

מקס מתגורר עם סבתו וסבו בפרבר בגרמניה אליה הם היגרו מברית המועצות. הבסתא, אישה קשה מאוד ומטריארכית באופיה שולטת בצורה חזקה בכל מה שבחייה בין אם זה בעלה הכנוע או הנכד שמנסה מצד אחד לא להכעיס את סבתו ולכבד אותה ומצד שני למצוא את דרכו בצורות יצירתיות שונות.
החיפוש אחר חיים טובים יותר עבור כולם ברצון לעזוב את ברית המועצות מייצר אצל הסבתא תחושת אכזבה, מהחינוך, מהבריאות, מהאוכל ובכלל מכל דבר.
הבסתא מקיפה את מקס בשלל איסורים וחוקים נוקשים מאוד, היא מתעקשת לשבת בכיתה ולהשגיח עליו, שורת על בריאותו ותזונתו באופן חריג וקיצוני בעוד היא מפרה את כל הכללים שהיא מטילה עליו ומקס? הוא לומד להערים עליה ולומד לפתח אישיות כי מדובר בילד מבריק מאוד וחכם שמבין ויודע להלך בין הטיפות.

זהו ספר קטן ושנון שכתוב נפלא, מאוד נהניתי מקריאתו ומתהליך ההתבגרות של מקס שמבין שלסבתא יש בעיה אבל היא המגדלת והדואגת לו ועל הדרך לומד להיות מי שהוא ללא התלות בה ובחוקיה.

עניין ההגירה והקושי להשתלב מזכיר במידה מסוימת את קשיי ההשתלבות של ההגירה הרוסית גם לכאן, הקושי להתרגל לאוכל, לחינוך, למנהגים ולנימוסים המקומיים של העולים החדשים ובעיקר הותיקים ביניהם עשה לי איזה חיבור בין דמות הסבתא גם בהקצנ ה שלה לבין קשיי ההגירה כאן.
יש הרבה דמיון כמו ההבדלים הרבים שקיימים.

ספר מומלץ.

רסיסי לילה / אילה דקל
הוצאת שתים
215 עמודים

חיותה בסל היא דמות שכמעט לא מוכרת למי שלא חוקר לעומק את ההסטוריה שכן לא לומדים עליה בספרים.
אבל מי שכן חוקר גם על תולדות התנועה הקיבוצית וגם על תולדות נשים חשובות שפעלו ביישוב הארץ ידע ויבין על פועלה של חיותה בסל והספר הזה מדבר גם עליה אבל לא רק.
הספר הזה מחבר אותנו בין ההווה והעבר ומפגיש שתי נשים שמחובר ביניהם קו שהיה רלוונטי בעבר ורלוונטי גם בהווה וזהו המאבק הנשי לשיוויון, להכרה, הן במשק בה עבדה וחיה חיותה ובן באקדמיה שם יערה, הדמות השניה שעוד מעט נתייחס אליה מנסה לפלס את דרכה.

יערה היא מרצה צעירה להסטוריה באוניברסיטה, אם צעירה וחוקרת שמנסה להתקדם ולא קל לה עם התקנים והמעמד. היא גם בת לאם חד הורית שלא יודעת מה עלה בגורל אביה.
לידיה של יערה מתגלגל דרך סטודנטית שלה יומנה של אישה בשם חיותה בסל, אישה שיערה לא הכירה ויערה מתחילה לקרוא בשקיקה ביומן ונדהמת לגלות את החיבור שלה לחיותה.

תוך כדי הקריאה ביומנים של חיותה והמחקר שלה יערה גם יוצא למסע משל עצמה, מסע של זהות וחקר אישי והספר מקבל אופי שונה ומרתק ככל שהקריאה בו מעמיקה.

הספר עצמו לא רק עוסק בחיבור בין הנשים ובגילוי של יערה על עצמה וכמו כן בדמותה המרתקת של חיותה שמקבלת כאן זרקור חשוב אלא גם במאבקן המתמיד של נשים בתקופות שונות להכרה, לשיוויון, להבנה ביכולות שלכן שלא רק קשורות למעמד חברתי או מעמד מגדרי בחברה פטריארכלית מדכאת שיוויון.
וכאן זו אמירה חשובה מאוד בספר הזה.
נשים חזקות שנאבקות על מה שמגיע להן ורוצות לזכות בהכרה שהן ראויות לה.

רסיסי לילה הוא ספר שנקרא בהנאה רבה וכתוב בשטף ומעניין לכל אורכו.
מומלץ.

רחוב הקמליות / מרסה רודורדה
רימונים הוצאה לאור
280 עמודים
תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי

אין הרבה ספרים שהכריכה מתארת במדויק את רוח הספר כמו הכריכה של ספר זה.
הבחירה בציור של אלני קוציה שנקרא "נטישה" הוא מדויק וכל כך חזק ומכניס אותך לאוירה של הספר שהיא קודרת ועצובה בעיני.

מדובר בספרות מופת קטלאנית, אין הרבה ספרות שמתורגמת מהשפה הזו וזה טוב לקרוא ולהכיר את הסופרת החשובה הזו שכותבת בסגנון ריאליסטי נוקב ולא מתייפייף.
הכתיבה שלה לא קלה והספר הזה לא קל לקריאה בעיקר בגלל התחושות שהוא משדר והמציאות הלא פשוטה של גיבורת הספר ססיליה שאנחנו לא יודעים מהיכן היא באה אך נראה שעברה או מקורותיה משפיעים על בחירותיה בחיים.

ססיליה ננטשה בהיותה תינוקת בפתח בית ברחוב הקמליות, היא הונחה בפתח בית של זוג מבוגרים, אנשים הקרובים לדת וחייה היו יכולים להיות כה יפים וכה ורודים אך נראה שססיליה נמשכה באופן לא ברור למרדנות ולחיים מלאי כאב וצער.

ססיליה מחפשת את זהותה האמיתית ומחפשת דמות אב אבל דמות האב הנוטש אותה, היא מדרדרת לרחוב ולזנות ולחיים של עוני וכאב ואומללות אבל זו גם הבחירה שלה שכן ססיליה הרגישה שהיא אינה שייכת למקום בו היא גדלה, היא אינה היא וזו אינה זהותה.

אנחנו חווים את הסיפור מפי ססיליה עצמה, כתיבה בגוף ראשון וכך אנחנו נכנסים אף יותר לעומק הדמות וחווים את חייה של ססיליה בצורה חזקה יותר ועוצמתית יותר.

בעיני מדובר בספרות נהדרת, זהו ספר לא קל לקריאה כמו שציינתי אך מי שיבחר להתמסר אליו ישקע בו ולא ישכח אותו. כתיבה כה יפה ופיוטית על חיים כה עצובים.
ספר נפלא.

סוכן על הכוונת / אלכס גרליס
פן הוצאה לאור
359 עמודים
מאנגלית: אילן פן

סוכן על הכוונת זהו ספר שני בסדרת הריגול המרתקת של אלכס גרליס.
הספר הראשון "סוכן בברלין" היה מהנה מאוד ולדעתי הספרים האלו צריכים להקרא כסדרה שכן הדמויות שנמצאות כאן קשורות לספר הראשון וראוי להבין את הרקע שלהם, איך גייסו אותם ועוד, וכל זה חשוב כדי להבין את ההקשר לעלילה בספר הזה.
זה לא שאי אפשר לקרוא אותו כספר בפני עצמו אבל לדעתי פרטים חשובים ממנו לא יובנו.

הפעם המטרה של הסוכנים הוא מדען יהודי בשם רומן לוז'ינסקי, רומן הוא מדען שפיתח טכנולוגיה שביכולתה להפוך את הפצצות של בעלות הברית למדויקות יותר וקטלניות יותר אבל ישנה בעיה אחת.
לוז'ינסקי נמצא יחד עם משפחתו בגטו ורשה וצריך לחלץ אותו מהגטו על מנת לבדוק את הטכנולוגיה וליישם אותה.

המשימה מוטלת על הסוכנים ג'ק מילר העיתונאי וסופיה פון נאונדורף שהיא כפי שידענו בספר הקודם אשתו של קצין אס אס.

החוויות שהמרגלים עוברים, הסכנות והדרך עד ליעד היא מרתקת ומעניינת וזהו רומן ריגול משובח ועשיר במידע, קצב ואקשן וכמו בספר הראשון יצר עבורי אסקפיזם מוחלט, התנתקות והנאה.
צריך להדגיש שלאר מדובר בספרים שהם יצירות מופת בז'אנר אבל אלכס גרליס יודע לחבר אותנו לתקופה ולהכניס אותנו למה הדמויות עוברות והתוצאה היא ספר מהנה מאוד וסדרת ספרים תקופתית מלאת אקשן.

המילון של המילים האבודות / פיפ ויליאמס
הוצאת אריה ניר
446 עמודים

הספר הזה עוסק במילים ובמשמעות שלו בחיינו אבל הרבה יותר מכך הוא עוסק ומיועד שנכיר את מאבקן של הסופרג'יסטיות לקידום מעמד האישה והמאבק להכרה בשיוויון הזכויות של נשים בעולם.
במשך רוב שנות האנושות נשים נדחקו לאחור, בעולם של גברים שההסטוריה נכתבה על ידי גברים והמשמעויות והמרחב ואפילו השפה נכתבה בידי גברים ולמען גברים היה מאוד קשה לנשים להלחם על המעמד ועל הזכויות שלהם.
בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20 עם הקדמה חלה גם התעוררות בנושא הזה והספר מדבר גם על זה והוא משתמש בשפה ובמילים כדי להמחיש לנו את הנקודה.

הספר בא ומספר את חלקן של הנשים בכתיבת מילון אוקספורד, אותו מילון מפורסם שכמעט כולנו השתמשנו בו בשלב זה או אחר בחיינו, הרבה מילים נכנסו למילון אך גם הרבה מילים נשרו ממנו וחלק מהמילים היו להם משמעות וחשיבות, גם על אלו שויתרו עליהם.

אסמה, ילדה יתומה מאמא שחיה עם אביה.
אביה הוא אחד מהעורכים של מילון האוקספורד ואסמה התלוותה אליו למקום עבודתו.
אסמה ישבה מתחת לשולחן והתבקשה לשמור על השקט ולא להפריע לעבודה והיא נהגה לאסוף את הפתקים שנשרו מתחת לשולחן, פתקים עם מילים שלא נכנסו למילון.
יום אחד היא נתקלה בפתק ועליו כתובה המילה "שפחה"
אסמה הסקרנית שומרת את הפתקים במזוודה ובבגרותה היא לוקחת כפרויקט חייה את המשימה לאסוף מילים חדשות שהיא שומעת, מילים שלא נכנסו למילון, בעיקר מנשים. מתוך ההבנה שהמילון נכתב על ידי גברים לבנים ולמען גברים.

הספר עוסק במילים ובמשמעויות שלהם, בשפה ובחשיבות שלה וכן בשיוויון ובמאבק לשיוויון מגדרי.
בספר גם מובא סיפורה האישי של אסמה. התבגרותה והסתבכות באהבה והוא מסופר בגוף ראשון.

מדובר בספר מעניין מאוד שכתוב בצורה קלה יחסית ונעים לקרוא בו.
הוא מתאר תקופה מעניינת ומאיר לקוראים את מאבקן של הסופרג'יסטיות ותחילת המאבק הפמיניסטי ודרך המשמעויות של המילים והשפה יש למאבק הזה זרקור משמעותי.

בהחלט מעניין ושווה קריאה.

אדם בלתי נשכח / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
101 עמודים
מגרמנית: הראל קין

כשאתה מקבל ספר של שטפן צווייג אתה יודע שמצפה לך חוויית קריאה, אין הרבה סופרים שיודעים לשלוט בכל כך הרבה סוגות ספרותיות, מכתיבת ביוגרפיות נפלאות, פרוזה מרגשת ונוגעת וגם בסיפורים הקצרים צווייג שולט, זה לא משנה הז'אנר אלא הדרך בה צווייג מנגיש לנו אירוע, מעביר לנו חוויה ומכניס אותנו לתוך מה שהדמות חווה או עוברת.

אבל אם יש משהו שצווייג טוב בו במיוחד זה הדרך בה הוא מעביר לנו את הטוב שבאדם, הוא מאוד הומניסט, הוא מאוד רגיש ויודע להכנס לנפש הדמויות שלו ולתת לנו לחוות אותן בצורה הכי עמוקה ורגישה.

בספר זה ארבעה סיפורים ונובלה אחת שכולם מתארים מפגשים שונים, מפגשים בינאישיים, צווייג לוקח אותנו לתקופות שונות מתקופת ישו ועד ימינו והמפגשים יש בהם איזו מלנכוליות מסוימת, זו מלנכוליות שמאופיינת בהרבה ספרים של צווייג ועדיין בכולם יש אהבת אדם וחמלה.

כל הסיפורים הם טובים, אין סיפור שהוא גרוע, למעשה אין כמעט דבר כזה אצל צוויג סיפור לא טוב מספיק אבל כן יש סיפורים טובים יותר מהאחרים ואפשר לציין במיוחד את הסיפור הראשון "אדם בלתי נשכח" כשמו של הקובץ הזה, סיפור מרגש על אלטרואיזם אנושי יוצא דופן.

גם סמטת אור הירח סיפור נפלא של אדם שמסרב לקבל את זה שאהובתו עזבה אותו ונוסע אחריה עד קצה העולם.
הסיפור מתרחש בעיר נמל כלשהי והסיפור פיוטי כל כך ומרגש.

הסיפור החתונה בליון לוקח אותנו ל1793 להתקוממות נגד האסיפה המכוננת של המהפיכה ומתאר מפגש בין אישה שנידונה למוות לבין ארוסה.
סיפור מרגש ונוגע כמו שצווייג יודע לתת לנו.

קובץ סיפורים נפלא של הסופר הייחודי הזה.
מומלץ מאוד.

בטון מזוין / איתי שילוני
אפיק, ספרות ישראלית
115 עמודים

אין הרבה דברים קשים בחיים האנושיים כמו לצפות בדעיכתו האיטית של אדם צלול, חכם, איש עשיה, לדעת שלאט לאט הוא מאבד את צלילותו, את חדות מחשבתו ואת היכולת שלו לזכור דברים בסיסיים ואף למעלה מכך.

העיסוק בדמנציה נכתב רבות בעבר וימשיך להכתב והספר הצנום הזה מביא לנו את סיפורו של מהנדס שלאט לאט מאבד את זכרונו.
הקורא עוקב אחרי התהליך, אחר ההשתנות שלו, זכרונות שבאים, הולכים, נעלמים וחוזרים, תחושה של חוסר אונים בלהבין מחדש את העולם שסביבו.
את המציאות המשתנה במוחו, את הזכרונות ההולכים ונמוגים.

הוא עדיין איתנו, אבל לא לגמרי, הוא מתפקד, הוא נעזר במטפלת וגם מערכת היחסים איתה יש לה נוכחות בספר, נוכחות נכבדה.

הספר כתץוב בפרקים קצרים שעוזרים לקורא לראות את התהליך, לחוות את התחושות והשינוי יחד עם האדם המבוגר שכל חייו עשה ועבד ולמד ופתאום הוא לאט לאט נמוג, מחשבותיו מתערבבים עם המציאות המשתנה ושברי זכרונות מהילדות באים והולכים, הנסיון לזכור שוב את ילדיו ואת הדברים הבסיסיים של היומיום.

איתי שילוני הוא פסיכולוג קליני ומרצה באוניברסיטת רייכמן והוא כותב כאן ספר צנום בגודלו אך מלא חמלה ורגש על נושא שקשה לרבים מאיתנו ושכמעט כולנו חוששים ממנו במידה מסוימת עם ההתבגרות וההזדקנות.

ספר רגיש ונוגע שכתוב היטב.
הוא נקרא במהירות את הנושא הוא כזה שמלווה אותנו וילווה אותנו זמן רב ולכן הוא משאיר חותם.

ופתאום בוקר / נעמה דעי
הוצאת עם עובד
357 עמודים

נעמה דעי מיטיבה לכתוב, את זאת ידעתי עוד מספרה הקודם שגם עליו כתבתי, היא יודעת להכנס לנפש הדמויות שלה ולייצר רגש אצל הקורא, והדמויות שלה אנושיות וכואבות ואוהבות.
בסוף הספר, נעמה מודה לעורך יובל שמעוני שגילה לה שזהו בעצם ספר אהבה אבל אני חושב שכל קורא עם יכולת הבנה הרגיש שמדובר בסיפור אהבה.

אמנם לא מסיפורי האהבה הסטנדרטיים אבל מהסוג הזה של נפש שמתחברת לנפש ומייצרת איתו סימביוזה ביקום הכל כך מסובך וכואב שאנחנו חיים בו.
ולפעמים נפשות שונות כל כך זו מזו, במהות, בעולמות התוכן, בבחירות שלהן בחיים, דווקא הן מוצאות נחמה אחד עם השניה.

בעיני זה מה שיפה בספר הזה, העובדה שהכותבת עצמה מגלה דברים על הספר שלה רק בזמן העריכה מראה שלספר יש רבדים רבים ומשמעויות רבות ועומקים נסתרים וכל קורא מוצא בו משהו אחר.

זהו סיפורם של רועי ועדן, דמויות שונות מאוד אחד מהשניה, גם במהות, גם באופן בו הם חיים את חייהם ובבחירות שלהם אבל הפגישה המקרית ביניהם מולידה קשר מיוחד ואחר.

רועי בחר לנתק קשר עם משפחתו עקב סכסוך רציני, נטש הכל, עזב לארצות הברית והוא חוזר לתקופה קצרה לבקר את אחותו התאומה הסובלת מפיגור איתה הוא כן שומר על קשר.
בארצות הברית הוא מסגר ורתך, למד לבד, כלכל את עצמו לבד והתמודד לבד גם עם הניתוק מבחירה.

בבנין בו הוא שוכר, מסבלט דירה מתגוררת גם עדן, מורה לתנך, אם יחידנית לטמיר ביחסים מורכבים עם אביו של טמיר ששמו מאור שמתגוררת עם שותפתה לדירה מיקה. בניגוד לרועי אצל עדן יש משפחה גדולה עם יחסים מורכבים אבל לפחות יש שם יחסים.

הקשר ביניהם הולך ומתפתח והכתיבה של נעמה דעי נוגעת ומרגשת ועושה טוב בלב, אנחנו עוקבים באיטיות וברגישות אחר הדיאלוג והתקשורת בין הדמויות שמחפשות שניהם נחמה וקרבה.
התוצאה היא ספר נהדר, רגיש שכתוב נפלא.
מאוד אהבתי.

הרף / דיקלה יובל
הוצאת קתרזיס
68 עמודים

לא סתם על הכריכה המינימליסטית של הספר הזה יש תבליט של ברק.
ברק מופיע לשבריר שניה ונעלם הוא מאירועי ההרף של העולם הזה, הבזק של אור, הבזק אנרגיה בעולם אפרורי.
צריך להיות מרוכז כדי לתפוס אותו, להבחין בו ולהתבונן בו וזה רק לרגע והוא נעלם והברק הבא לא יהיה דומה לו.
מאוד דומה לרגעים האלו בחיים, לתפיסת הרגע שמתאים לצפייה בברק או לצלם שיודע להבחין ברגע המיוחד, לצלם אותו וללכוד אותו בעדשה, רגע שלא יחזור.

כך גם שיריה של דיקלה יובל, לכידת רגעים קטנים, רגעים שלוכדים אותם ומעבירים אותם דרך מסננת המילים והתוצאה היא שירים קצרים מאוד, כמעט הייקו, כמעט שירי זן אבל ללא המבנה המוכר של הסוגה אלא פשוט שירה קצרה, כמו רפרוף של פרפר, כמו זכרון חולף.

זה יכול להיות מהתבוננות עצמית על קמט מול המראה באמבטיה או מלמול תפילה או התבוננות רגעית בפועלים במרחב העירוני, ציפור חולפת בפארק או ריח הכעך.
לכל דבר יש נקודת מבט והיא חלק מאיתנו ודיקלה יובל עושה את זה בחוכמה, רגישות ומנקודת מבטה שהוא שלה והוא מיוחד וקסום ויצירתי וזה ספר שנורא נעים לדפדף בו, לקרוא את השירים ולעצור לרגע ולהתבונן המרחב שלנו ולקלוט את הדברים שלפעמים נראים לנו מובנים מאליהם אבל הם רגעים חולפים שלא יחזרו.
הרגעים החולפים של דיקלה יובל הם לא בהכרח הרגעים החולפים שלי אבל הם כן רגעים חולפים מוכרים כי הם חלק מהמרחב שכולנו מכירים השאלה היא במה אנחנו בוחרים להתבונן.

"מדליון אישה חלוד
נפלט אל החוף
מתפורר לרגלי"

"קו סלעים דק
בין צרפתית לרוסית
חוף יפו בת־ים"

"בין תקתוק השעון
לפעימות הלב
יושבת"

מומלץ לקרוא.