קירות / רועי סלמן
הוצאת פרדס
150 עמודים

זה לא משנה אם אתה כותב לנוער או כותב למבוגרים, כשאתה יודע לכתוב ולהעביר תחושות, כשאתה יודע לגעת בנפש האדם ולספר על נפש האדם, לחדור לתוכו ולתאר לנו סיטואציות מורכבות בפיוטיות ורגש אז זה לא משנה למי אתה כותב, אתה פשוט יודע להעביר את התחושה הזו באמצעות מילים.

בעיני זו הגדולה של רועי סלמן שאני צופה לו עתיד מזהיר ככותב למבוגרים ואני חושב שהמעבר הזה הוא לא בהכרח קפיצת מדרגה כי יש איזו תחושה שכתיבה לבני נוער היא פחותה וזה לא נכון.
היכולת להגיע לבני נוער, לכתוב את מה שהם מרגישים, דורשת מיומנות גבוהה לא פחות.
ומה שמיוחד ברועי סלמן זו הרגישות שיש בו קודם כל כאדם וכשיש בך רגישות כזו אתה יכול להעביר אותה על הנייר וזה לא משנה עבור מי אתה כותב.
רועי יודע להעביר לנו ולהמחיש לנו את מה שהדמויות עוברות בכשרון רב.

כאן, בספר המבוגרים הראשון שלו רועי סלמן כותב על אנשים, תל אביבים, 3 סיפורים רגישים ונוגעים שחודרים לקרביים של הקורא ונראה שכדי להבין את העומק ואת הנסתר הסיפורים שרועי מביא לנו הספר הזה דורש קריאה שניה ושלישית.
הסיפורים הם סיפורים יומיומיים של אנשים יומיומיים שמתמודדים על המורכבות של החיים, עם זכרונות ועם כאב, עם רצון לשדר אופטימיות בתוך הכאוס ולנסות למצוא את חצי הכוס המלאה גם כשלא ממש רואים אותה.

הסיפור הראשון הוא על יערה ומוטי, שני זרים שחלקו את אותו בן הזוג שנהרג ומתמודדים עם האסון ועם הנסיון להבין איפה הם במורכבות הזו.
סיפור רגיש ומלא כאב שכתוב באופן רגיש ויפה.

הסיפור השני מספר לנו על נורה, בחורה כבת שישים, עם סיפור חיים מורכב מאוד שמוצפת בסיוטים וחזיונות ובכל זאת מחפשת את האופטימיות ואת האור בחייה.

הסיפור השלישי הוא על בסטיונר בשוק הכרמל בשם אמרי שנזכר באירוע מורכב וכואב שעבר עם הבוס שלו לשעבר.

כשמתעמקים בסיפורים מוצאים גם חיבורים והקשרים מעניינים והם אינם מנותקים אחד מהשני.
ורועי שכותב כל כך יפה מצליח להעביר לנו את העומק שברגש, בכאב, באובדן ובפגיעות האנושית.

נהדר.

אוצר הפרא – מחשבות על חיי הבר
הוצאת בבל
183 עמודים
אספה, תרגמה והעירה: מור קדישזון

מהם מרחבי הבר ולמה הם כל כך חשובים לנו, לאדם, שעסוק כל כך בתיעוש, בבנייה טכנולוגית, בהתפתחות דיגיטלית, ביצירת חלופות לכל דבר כמעט.
מהם אותם מרחבים שמזכירים לנו עד כמה שברירי הכוכב הזה ועד כמה שבריריים החיים בו.

לא מעט פילוסופים, הוגים, אנשי ספר ועוד עסקו בסוגייה הזו של חשיבות חיי הבר ומרחבי הבר בעולם האדם, בעידן האנתרופוקן והבר הוא המקור, הוא העוגן, מה שמחזיק את החיים שלנו כאן ובלעדיו אין לנו חיים ואין לנו קיום ולא משנה כמה נמציא, נחדש, נתעש ונשכלל את החיים האנושים, תמיד נצטרך לחזור למקור, למה שמזין אותנו, לצינור החמצן שלנו.

מור קדישזון אספה בספר זה 6 מסות מרתקות ביותר של הוגים, סופרים, אנתקופולוגים ואקטיביסטים סביבתיים שעוסקים בעולם הזה, של מרחבי הבר ובשאלה על החשיבות שלהם וכמובן גם אחרית דבר של המתרגמת שאפשר להסתכל עליו כאל חיבור בפני עצמו שגם עוסקת בו במונח שהזכרתי בסקירה זו, האנתרופוקן אבל לא רק בו.

הטקסטים עוסקים בשימור של מרחבי הבר ובדרך שלנו לחיות בסימביוזה איתוף הוא עוסק גם בחיי הבר עצמו כמו בטקסט היפייפה של רומן גארי "מכתב לפיל".
גארי כותב אל הפיל ופונה אליו ורואה בו מייצג את מה שנשאר וצריך לשמור עליו לבל ייכחד ויעלם לנו.
העוצמה של הפיל והנוכחות שלו מהווה דיסוננס עם השבריריות הפנימית של החיה העצומה הזו ולגארי יש חולשה ואהבה לפילים.

הוא עוסק גם בהיעלמות ההדרגתית של המרחבים הירוקים, אותם איזורים לא מוכרים שלאט לאט מתועשים יותר ויותר כמו בטקסט היפה של היערן והסופר אלדו ליאופולד.
טקסטים נוספים עוסקים בחיבור שבין האדם לטבע, בחיבור שבין הטבע לעירוניות והשיח שהטקסטים האלו יוצרים הוא מגוון מאוד ומאפשר לא מעט מחשבות על הדיאלוג הזה בין האדם למרחבים הטבעיים שמקיפים אותו וקיימים קרוב אליו וזהו דיאלוג שמשתנה כל הזמן בשל השתנות האדם וגם בשל השתנות הטבע בשל התנהגות האדם ובשל השינויים הסביבתיים והאקולוגים שמתרחשים כל הזמן.

יופי של אסופה, טקסטים נפלאים, מומלץ מאוד.

אַ קיַילעכדיקער יתום / נגה רובין
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

די מדהים שאני כותב על הספר הזה בדיוק אחרי שהעליתי פוסט שבו סיפרתי על מישהי שיצרה איתי קשר ורוצה למסור לי מכתב שיש אצלה בבית בכתב ידה של אימי, זה העלה בי באופן מיידי את הזכרונות והגעגועים והרגשתי כאילו אמא שולחת לי מסר מהמקום בו היא אולי נמצאת.

איבדתי 4 הורים, 2 הורים ביולוגים ושני הורים אפוטרופסים שעבורי היו הורים לכל דבר והאובדן הוא לא קל אף פעם, הגעגוע נשאר, הזכרון נשאר ואיתו צריכים לחיות ואותו צריכים לשמור והלהבה הצנועה בכריכה המינימלית של הספר היפה הזה מזכירה לנו עד כמה הגחלת, נשמרת, היא בוערת בנו תמיד, משאירה לנו כוויות של געגוע בלב ומצד שני משמרת את החום והתחושה של הזכרון בתוכנו.

השירים בספר הזה עוסקים בפרידה, באובדן ובהשלמה עם האובדן, בגעגוע ובמורכבות היחסים שעולה גם מהשירים שכן לא תמיד הזכרונות ו=מעלים את הטוב אלא גם את הקושי אבל נגה רובין לא פוחדת לעסוק בזה והיא עושה זאת היטב והחיבור שלי לספר נבע בין השאר מכך שזכרון הוא דבר מורכב ויש לו רבדים ושכבות וקשיים וחור בלב מהגעגע למה שהיה, כמיהה לשמר את הטוב.

השירים מלנכולים, כואבים ויפים מאוד, יש בהם כנות שאני יכול להאמין ולהתחבר אליה ואני חושב שהספר הזה מכיל בתוכו המון כח.

נגה רובין לא חדשה בתחום הכתיבה, דוקטור לספרות יידיש ומכאן שם הספר, מרצה באקדמיה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, משוררת מתרגמת שכבר כתבה ספר פרוזה ושלושה ספרי מחקר ועדיין ספר שירים הוא אתגר אחר לגמרי ונראה שכאן במוטיב האוטוביוגרפי נכנס לתמונה והוא נוגע ללב וכתוב היטב.
מומלץ.

לַבַּיִת שֶׁלִּי שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת:
מַרְתֵּף, דִּירָה וְגַג.
שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת לַבַּיִת שֶׁלִּי.
בַּבֹּקֶר – יֵשׁ בּוֹ מְהוּמוֹת,
בַּצָּהֳרַיִם – חַג.
בָּעֶרֶב – הַקּוֹלוֹת שׁוֹקְטִים.
בַּלַּיְלָה – קַרְנָבָל.
יֵשׁ חֲגִיגָה וְהַמֵּתִים
רוֹקְדִים אִתִּי. אֲבָל —

בַּבַּיִת הַמֻּמְצָא,
בְּחִפּוּשַׂי בְּכָל קוֹמָה,
גּוּפִי אֵינוֹ נִמְצָא.

היום שבו הכל השתנה
יוקה הוצאה לאור
135 עמודים

מאז ה7.10 ומאז שהתחילו לצאת ספרים שמסקרים, מתעדים, מנסים לשמר בזכרון את מה שקרה והעדויות הקשות הצטברו ונחרטו בזכרון יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים שעוסקים בסיפורים האלו ומנסים לתעד אותם. חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות אבל לכולם יש מטרה אחת, להביא לנו את הסיפורים הרבים של כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה אירועים ויש כאלה שעוד לא סופרו ואולי לא יסופרו והכל עצוב כל כך מצד אחד ומרומם נפש על גבורה ועוצמה מצד שני וזה מרגש וזה חזק וזה נוגע וזה נשאר בזכרון.

הספר הזה שונה, הוא פרויקט מרתק וחזק במיוחד של כמה מטובי המאיירים שיש לנו כאן, וכל אחד בחר סיפור מסוים ותרגם אותו לנובלה גרפית קצרה, 10 עדויות, 10 סגנונות איוריים שונים, כל סיפור יש את הכח והעוצמה שלו והאיורים האלו לא לקיבה חלשה כמו גם הסיפורים והדרך בה כל מאייר בחר להעביר אותם.
התוצאה היא ספר עוצמתי מאוד, קורע לב, מיוחד.

לנובלה הגרפית יש כח משלה, כח שאין לסוגות כתיבה אחרות, הדימוי הגרפי מאפשר לנו לעשות מניפולציות ויזואליות חזקות מאוד דרך סגנון האיור, דרך הקומפוזיציה, דרך ההתבוננות של המאייר על הסיטואציה ורואים מאוד את ההבדלים בין כל מאייר ובין כל סיפור.

אור יוגב הביא את סיפורה של מאיה אלפר, דניאל גולדפרב הביא את המסע של נעם תיבון להצלת בנו בקיבוץ השרוף והכבוש, רון לוין הביא את סיפורה של הפרמדיקית הגיבורה עמית מן, אלינה גורבן הביאה את סיפורו של הבדואי הגיבור סלימאן שליבי, אביאל בסיל הביא את סיפורם של מיכאל ועמליה עידן שהתחבאו בארון בזמן שהוריהם נרצחו ונשארו בו שעות, טוהר שרמן־פרידמן הביאה את סיפורה של השוטרת מאלי שושנה, דנה ברגר הביאה את סיפורו הטרגי של חיים פרי, יונתן פופר הביא את סיפורו של עידו רוזנטל, עובדיה בנישו הביא את סיפורו של הכלב נארו ודניאל פלג הביאה את סיפורם של של שחר ושלומי מתיאס.

כולם חזקים, כולם עוצמתיים, עבורי הסיפור של שלומי מתיאס נגע באופן אישי כיוון שהכרתיו היטב ואהבתי אותו מאוד.

מומלץ ביותר.

הרשת הספרותית / נועה מנהיים
הוצאת גרף
387 עמודים

חיכיתי לספר הזה, חיכיתי לו מאז יצא לאור "הרשת התרבותית".
ידעתי שיגיע ספר נוסף כי הרגשתי עד כמה הצמא של המחברת לייצר חיבורים כאלו ולהעניק ידע לקוראים הוא גדול.
ובסוף הוא הגיע.

הספר הזה מתמקד בספרות וסופרים, סופרים וסופרות ומייצר הקשרים ביניהם ואני יודע שאוהבי הספרות יעופו עליו, לא רק בגלל שהוא עוסק בסופרים וסופרות אלא כי הוא פשוט טוב, הוא כתוב כל כך מעניין ומעשיר שאפשר רק להיות מופתעים מכמות הידע שיש לנועה מנהיים לתרום לעולם.

נעשה כאן מחקר מרתק ביותר ביצירת החיבורית האלו ובידע על הסופרים השונים, אבל בעיקר מדובר בסיפורים, סיפורים מרתקים, עסיסיים, פיקנטיים, ביוגרפיים ובעיקר כאלו שלא הכרתי, פרטים מרתקים על אותם סופרים וסופרות שדרך הסיפורים, אופן כתיבת הספרים, הרעיונות, ההקשרים ההסטורים, דרך כל אלו נוצרו ענפים חדשים שהובילו אותנו הקוראים למקומות אחרים, לסופרים אחרים ודרך זה אנחנו לומדים איך דברים מתחברים, איך מקורות השראה, איך נושאים מסוימים, איך עולם הספרות הוא כולו הסתעפויות של ידע, מקורות השראה, מקורות תרבותיים ונראה שאפשר לכתוב על זה ספרים רבים ועל סופרים רבים שלא נידונו כאן.

היה יכול לסקרן אותי חיבור ברשת ספרותית בין סופרים מהמזרח למשל או סופרים מדרום אמריקה ומצאתי את עצמי שואל למה יש מעט יחסית ברשת הספרותית סופרים שלא כתבו באנגלית אבל כל אחד והסופרים שמעניינים אותו והוא מחובר אליהם וכאן המחברת בחרה את הסופרים האהובים עליה ודרכם יצרה את ההקשרים.

עבורי להיחשף לסופרים שכמעט ולא קראתי ולא הכרתי מספיק כגון שרידן לה פאנו או תומאס מלורי, לשמוע סיפורים מרתקים על ז'ורז' סאנד וולטר סקוט ולקרוא עוד על סופרים אהובים כגון טולקין, אורסולה לה גווין אדגר אלן פו ועוד היה מעניין אבל בעיקר היה מעניין החיבורים המרתקים שעשתה מנהיים וההקשרים שהיא חיברה אליהם.

ההקשרים והחיבורים נמצאים לאורך הספר ולא נמצאים רק בפרק אחד אלא כמו ברשת התרבותית הם כמו פנינים שאפשר למצוא אותם בפרק מסוים ולחזור אחורה לפרקים קודמים כדי לקרוא שוב ולחבר את הנקודות.
הם נמצאים בספר בריבועים אפורים ובהדגשות מה שהופך את הספר לאינטראקטיבי כמעט.

לכל היופי הזה אפשר להוסיף את האיורים המופלאים של עפרה עמית שמאוירים כמו חשיפה כפולה במצלמה ומאוירים בכשרון יוצא הדופן של עמית כמו שרק היא יודעת לאייר.

איזה ספר מענג ומלא בידע.
אוסף מסות ספרותיות שהם ליקוק אצבעות אחד ארוך.

ליברליזם / תומר פרסיקו
הוצאת דביר
104 עמודים

סדרת אתגרי הדמוקרטיה מרגישה לי כמו סדרה חשובה שתתפתח למעניינת במיוחד ובהחלט שווה לקרוא עוד ממנה.
אני פותח אותה עם הספר החשוב והתמציתי הזה של תומר פרסיקו שאני עוקב אחריו ברשת ובדברים שהוא כותב בפלטפורמות השונות והוא בהחלט איש הגות מעניין ורב רבדים והוא כאן מעלה את ערך הליברליזם ומנסה לפשט לנו ככל האפשר את המושג החשוב הזה שנראה שבשנים האחרונות הפך למן מילת גנאי כלשהי.

מהם העקרונות הליברלים ומהי ההבנה הליברלית? את השאלות האלו מביא לנו פרסיקו בספר ההגותי החשוב הזה שמנגיש לציבור את הליברליזם.

וכך בפרקים קצרים ותמציתיים אנחנו עוקבים יחד עם הכותב אחר התפתחות הליברליזם בעולם ובמידה מסוימת דעיכתו של המושג ויישומו בעולם המערבי.
מהם שורשי הליבליזם, הולדתן של זכויות האדם, ליברליזם ודמוקרטיה, מתנגדי הליברליזם ובעיקר הזרמים במאה העשרים שדיכאו אותו ואת רעיונותיו, וגם הליבליזם בישראל שנראה שלאט לאט הולך ומאבד מהמשמעות שלו עקב כוחות אחרים, חזקים יותר בשלב הזה.

פרסיקו מסיים את הספר באחרית דבר במן שאלת הליברליזם לאן בעיקר כאן בישראל עקב הכוחות הפופוליסטים והימין הקיצוני הדתי שזוקף ראשו ובמידה מסוימת מחזקת לאומיות ומנסה לדכא את הליברליות כאן בין אם בחופש בתי המשפט או בדיכוי זכויות פרט כאלו ואחרות.

הסקירה ההסטורית של פרסיקו בספר הזה מרתקת ונעה בין הגות למדע המדינה ודיון על מהן זכויות אזרח ומהי ליברליות בכלל.
זהו ספר קטן וצנום שמכיל בתוכו כל כך הרבה אינפורמציה חשובה.
אין כאן רעיונות חדשים והוא לא בא להביא בשורה חדשה מלבד ההדגשה והחשיבות של המושג והתפיסה הליברלית.

ספר חשוב מאוד.

אישה בקוטב / כריסטיאנה ריטר
הוצאת אסיה
262 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

לאחרונה אני מתחבר מאוד לספרים שמביאים התרשמות מהטבע הפראי, מהחיבור המדהים הזה בין האדם לטבע, מההתנגשות הזו בין ההאדם הקטן למרחבים הבלתי נגמרים והשקט שמסביב שכל כך שונה מהמרחבים העירוניים והחיים בין בני אדם עם כל מה שמסביב.

באחת הביקורות שקראתי על הספר הזה וגרם לי לרצות לקרוא בו, המבקר השווה אוו במובן מסוים ל"הבז", יצירת המופת של ג'. א. בייקר ובמובן מסוים אני יכול להבין, כי המקום הזה של ההשתאות מהמרחבים והאהבה בשוטטות בו, אבל גם ובעיקר בדרך בה המחברת צופה בנוף הפראי והבתולי כמעט בזמן שהיא נשארת לבדה בבקתה ומסביבה הקור, השלג והקוטב עם כל מה שמשתמע מכך.

כריסטינה ריטר, ציירת, יצאה עם בעלה, חוקר הקוטב הצפוני וחובב צייד לשהות איתו בשנת 1934, שנה באי קפוא ומכוסה קרחונים.
ושם במרחק רב מהציוויליזציה היא מוצאת עצמה הרבה זמן לבדה בזמן שבעלה וחברו יוצאים למסעות הציד שלהם.
בזמן הזה היא מתעדת את מה שהיא חווה בצורה פיוטית ויוצאת דופן של נופים, קור, קרח ובדידות.
והתיאורים שלה כל כך יפים ואתה מרגיש לפעמים כאילו אתה שם, מרגיש את מה שהיא מרגישה והכתיבה התיעודית הזו מרגשת ונוגעת ובעיקר מעבירה את הניגודיות הזו של האדם והטבע העצום, של הקור והמקום הזה שקשה לאדם לכבוש אותו. הוא יכול להיות שם אבל לא יכול לכבוש אותו.
שם הטבע גובר על השתלטנות האנושית.

אבל אותה אישה שבאה בעצם כדי לעזור לבעלה ולהיות עקרב בית, לבשל ולנקות בין השאר משתחררת מהמעמד שלה לכאורה ופורחת, מגלה עצמאות ומייצרת לעצמה עניין וחקר והתוצאה היא הספר הנפלא הזה.

מה שמוסיף לתענוג בקריאת הספר הזה אלו הציורים והאיורים של ריטר שממחישים את תיאוריה ואת החוויות שלה, מהבקתה, מבעלה, מהנופים, החיות. כמעט הכל.
הם משובצים בספר כמו פנינים.

אישה בקוטב הוא ספר כמעט פילוסופי בתיאור חוויית הטבע, יפייפה ופיוטי.
אחד הטובים שקראתי השנה ומאוד מומלץ.

מר הפקרה
פורום חיים
239 עמודים

גילוי נאות, השתתפתי במימון הספר הזה והוא לא נמכר בחנויות.
אז למה בכל זאת אני כותב עליו?
א. כי זה בכל זאת ספר וספר חשוב
ב.כי אני רוצה להעביר את המסר הזה במיוחד בתקופה הזו, במיוחד לאחר רציחת ששת החטופים והמחאה המתעוררת ובמיוחד כי אני חושב שראוי שהספר הזה יופץ בכל מקום בארץ ואולי גם יגיע לאנשים שלא קראו אותו או שמעו עליו עדיין.

הספר הזה מצד אחד מציג עובדות, מציג את התנהלותו של נתניהו בחודשים האחרונים מאז השביעי לאוקטובר, מציג ומראה גודמאות איך הוא לא פספס הזדמנות לפספס הזדמנות ולמנוע עסקת חטופים שתביא לשחרור האנשים שנמקים שם במנהרות והכל למען שרידות ממשלתו ושלטונו.
הוא מציג זאת והוא מראה שיכולנו לשחרר אותם בעסקאות קודמות, פחות מורכבוך ומסובכות ועם דרישות פחות נוקשות של החמאס אך נתניהו סיכל זאת שוב ושוב.

אבל מעל הכל זהו ספר שנכתב על ידי אנשים, על ידי משפחות והוא למעשה סדרת מכתבים, מאמרים קצרים והוא מביא את הקולות של האנשים מכל האוכלוסיות בארץ ומכל המקומות ומכל התפקידים מראשי מוסד לשעבר ועד האנשים הפשוטים משדרות ואופקם וקיבוצי העוטף שילדיהם, הוריהם, בני משפחותיהם נחטפו, נטבחו, או פונו מבתיהם שנשרפו ויש להם מה לומר על המצב בין אם בדיעה מנוטמקת מהכרות קודמת עם ראש הממשלה ובין אם דרך מה שהם חוו בשנה האחרונה.

זהו ספר של אנשים, שנכתב על ידי אנשים ולמען האנשים וראוי שיופץ.
אז נכון, זו לא באמת סקירה אובייקטיבית אבל לפעמים אין ברירה ויש מקום גם לדברים האלו.
מי יתן והספר הזה יגיע כמעט לכולם ויקרא כמה שיותר ויהיה בכל מקום.
כדי שנזכור ולא נשכח את האחראי ואת המטרפד.

אפריקה בלוז / אילת שמיר
הוצאת עם עובד
205 עמודים

אפריקה בלוז הוא ספר קשוח שנכתב בעיני ביד אמן שכן הקשיחות הזו והכאב הרב שמובא בספר נכתב בעדינות ומועבר לקורא בצורה שמאפשרת לו לעכל את הסיפור ואת העלילה.

במרכזו של הספר הזה נמצאת ילדה, ככל הנראה בת דמותה של המחברת שנוסעת עם הוריה בגיל צעיר לאפריקה, לאתיופיה שבאפריקה יותר נכון, תחילת שנות השבעים לסייע לרודן האתיופי היילה סילאסי.
האב, קצין צבא, נשלח בין השאר על ידי המדינה ומשפחתו חווה קשיים שם והילדה חווה בדידות שם וידידיה היחידים הם החיות בסביבת הבית, בין השאר כלב גדול, קוף קטן וצב ענקי שמעניקים לילדה נחמה ומפיגים את בדידותה.

המשפחה שמקווה לצד העבודה של האב לחוויה שונה נקלעים לקשיים מכמה חזיתות, מצד אחד החוויה האישית של המשפחה שמייצרת חיכוכים וריבים בין בני הזוג יחד עם בדידות האם והקשיים של הילדה.
מצד שני האב שנתקל בסיטואציה פוליטית מורכבת ובניסיון הפיכה של מנגיסטו היילה בקיסר סילאסי.

הסיטואציה הפוליטית והמשפחתית שכתובות בגוף שלישי מתארות סיטואציות אלימות הן פיזית והן רגשית בצורה מאוד עדינה ומאוד מעניינת ונע קדימה ואחורה.
הדרך בה אילת שמיר מתארת את האלימות בין האנושית ובין הפגיעה בבעלי החיים והציד האכזרי היתה יכולה בכל כתיבה בסגנון אחר לעורר רתיעה אצל הקורא וכאן זה לא קורה.
אני הרגשתי כאילו אני נמצא שם באתיופיה וחווה יחד עם המשפחה את האלימות הגברית ואת הניתוק המשפחתי ואת הקושי.

זהו רומן עם סממנים אוטוביוגרפים ואפשר גם לקטלג אותו כמיני רומן הסטורי מרתק.
אילת שמיר כותבת נפלא ומביאה לנו את הסיפור בצורה מרתקת.

ספר הציפורים הגדול / יובל זומר
הוצאת שוקן
63 עמודים
איורים: יובל זומר

עוד ספר מצוין לילדים של יובל זומר, כל הספרים שלו ממחישים לילדים את העולם שלנו, הטבע, החיות, האקלים, האדמה, כל ספר עוסק בנושא אחר ובפורמטים גדולים.
הספרים שלו צבעוניים, גדולים, מלאי איורים נהדרים ומסוגננים ובעיקר, בעיקר, מלמדים ועושים זאת בצורה לא דידקטית מדי ועדיין מעשירה ומלמדת.

ספר הציפורים הגדול כשמו כן הוא, מביא לילדים את מגוון הציפורים על גדליהם השונים, איזורי מחייתם, צבעיהם השונים.
עופות דורסים, ציפורי שיר, עופות נודדים, עופות ים, עופות יבשה ועוד ועוד.

הספר לוקח ציפורים נבחרות ממינים וסגנונות שונים ומספר עליהם.
מה מיוחד בלילית האפורה, למה הפלמינגו ורוד, איך זה שתוכים יכולים לדבר, איפה ולמה כל ציפור בונה את הקן שלה, איך יכול האלבטרוס לדאות מעל פני האדמה כמעט כל חייו ועוד הרבה עובדות מעניינות.

הספר מספר גם איך נוכל לשמור על הציפורים, להגן עליהם, לדאוג להם למים, איפה אפשר לבנות להם שובכים מעץ או מפלסטיק במקומות שונים ועוד ועוד.

יופי של ספר כמו כל הסדרה של יובל זומר בהוצאת שוקן.
נותן צבע, גודל ועניין לכל ספריה.