נמלים, נוירונים, תודעה / עוזי בן צבי
ספרי עליית הגג
446 עמודים

עוזי בן צבי הוא גנן במקצועו, אמנם לפי הביוגרפיה שלו הוא למד בצעירותו ביולוגיה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית והפתוחה אך עסק בגינון רוב חייו.
הספר הזה שנכתב לא על ידי מומחה בתחום מוכיח במידה מסוימת שאפשר לחקור הכל ולכתוב על הכל אם אתה לומד ומתעניין מספיק ואפשר גם לומר באופן די חד משמעי שמדובר בספר מעניין מאוד.

אחרי ההקדמה הזו אפשר לצלול לתוך הספר ואם אפשר למקד את העיסוק העיקרי שהספר הזה בא לשים דגש עליו אז אפשר לומר שבתמה המרכזית בו בעיני היא התודעה.
ומהי תודעה?
עוזי בן צבי מאפיין את התודעה היודעת בכמה נקודות.
זה מצב או תהליך שבהם האדם יכול
"לדעת שהוא חש וגם לדעת מה הוא חש.
לדעת שהוא מבצע פעולה וגם לאפיין את פעולותיו ולחלק אותן לקטגוריות.
לדעת שהוא מרגיש ולהבחין בין רגשות ספציפיים
לדעת שהוא רוצה, שהוא חושב, ואפילו שהוא יודע.
וכפועל יוצא מכל אלה:
להשפיע על המידה, על התזמון ועל האופן שבו כל התפקודים הללו באים לידי ביטוי."
עמ' 218

הספר עוסק בתודעה אבל בוחן את ההקשרים הרבים אליה והוא מתחיל דווקא מנמלים ואיך הם פועלים כארגון, האם יש להן את התודעה, את המידע, האם הן משנות החלטות על פיה כמו אותה נמלה בודדת שלפעמים יוצאת מהטור.

אנחנו חוקרים את התודעה האנושית אבל גם את התודעה של בעלי החיים.
הספר מנסה לקחת אותנו עקב בצד אגודל לאורך פילוסופיה ומדע כדי להבין תופעות של תבונה ותודעה, קבלת החלטות .

מהנמלים שמייצגים מופת של ארגון, סדר וקהילתיות אנחנו עוברים לאדם, נסיון להבין את המוח האנושי ומערכת העצבים, איך הדבר הזה עובד ומעבד לכדי חשיבה קוהרנטית וידיעה.
אנחנו חוקרים את התפתחות האבולוציה האנושית, הניאו קורטקס, הראיה, השפה ועוד.

למרות שהספר עמוס במידע ולא תמיד קל להבנה הדברים מתחברים להם לאט לאט ועם סבלנות מצד הקורא הדברים מתבהרים. בכללו מדובר בספר מאוד מעשיר ומלמד והוא שזור באיורים נחמדים ופשוטים שמוסיפים חן לטקסטים העיוניים המורכבים.
בהחלט ספר מעניין ומלמד.

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו / דומינקו סטרנונה
הוצאת כתר
206 עמודים
מאיטלקית: שירלי פינצי לב

יש משהו קוסם בספרים שעוסקים בעיר נאפולי, תמיד יש מן איזה קסם בין ישן לחדש, בין מסורת לקידמה והתחושה היא בספרים על העיר הזו והדמויות בה שממש אפשר לחוש אותה ואותם. כל החושים פועלים.

מעולם לא קראתי ספר של סטרנונה עד כה וזה הספר הראשון, ואני יודע שהסדרה הקטנה של כתר מתרגמת את ספריו ועכשיו לאחר קריאת הספר הזה בהחלט עושה לי חשק לקרוא עוד.
העיר נאפולי גם זורקת אותנו לרומנים הנפוליטנים (יש אי אילו שמועות שסטרנונה הוא, הוא אלנה פרנטה) וגם כאן יש תחושות דומות בסיפור היפה הזה.

המילאנזית, ככה מימי, ילד עם דמיון עשיר קרא לילדה שרוקדת במרפסת שמולו, רוקדת על המעקה, והוא שבוי באיזו פנטזיה מוזרה שהיא תיפול והוא כמו אורפאוס ירד לשאול וירים אותה בזרועותיו.
הריקוד הזה בין החיים למוות של הילדה הוא גם המחשבות שמציפות את הנער היצירתי ומלא הדמיון.
אבל אהבתו אל הילדה המסתורית הזו שרוקדת מול חלונו היא לא נקיה מתחרות שכן ילד אחר ללו מאוהב בה גם כן ויש ביניהם תחרות סמויה וגלויה על ליבה ושוב מימי נשבה בדמיון והחלומות על מאבקי אבירים לזכות בליבה.

הסבתא של מימי היא עולמו של הילד והוא עולמה, היא עוטפת אותו ומספרת לו דברים ומגוננת עליו והיא גם מחיה אצלו את המחשבות המפותחות והמרתקות שלו.

הדמויות האלו יפגשו שוב בהמשך בבגרותם, הקשר ילך ויבוא ויתפתח באופן מיוחד והספר הרגיש והפיוטי הזה ממשיך שנים קדימה אך הילדות, המחשבות ההם, האהבה התמימה ההיא תמשיך יחד איתם.

זה ספר על ספרות, כתיבה, תמימות נעורים ודמיון שמחבר בין המציאות הקשוחה לעולם הדמיון והיצירתיות והוא מיוחד מאוד וכתוב בצורה מעוררת השראה.

בהחלט אקרא עוד מסטרנונה.

פרקי תהילה / עומר ולדמן
הבה להבא
61 עמודים

בהקדמה לספר הזה כותר עומר ולדמן שהוא מצטער שהספר לא יגיע אל בני הנוער כי להם אולי הוא מיועד, הם הקהל האמיתי של הספר הזה לטענתו.
וזה מעניין כי הוא לכאורה בא ואומר לנו, למה שבני נוער יתעסקו בטקסטים מורכבים כי הרי הנושאים האלו מדברים אליהם, והנושא של הספר הזה הוא כמיהה, כמיהה לאהבה וכמיהה לתהילה שהרי הם היינו הך אך נפרדים זה מזו.

אני אישית מכיר בני נוער שמשתוקקים לספרות כזו אבל מעבר לזה ואם נתייחס לאנשים שכן קוראים ספרות מורכבת, כזו שנעה בין ספרות לשירה ואני קורא לה "פרוזה לירית" אז מגלים את היופי שבכתיבה ועומר ולדמן מביא לנו טקסט שהוא תענוג צרוף.

מן ממואר מיוחד שכזה שהתהילה הוא הנושא המרכזי שלו, הרי תהילה היא גם משאת נפשו, אותה בחורה, אותה אהבה, אותה כמיהה אבל תהילה היא גם הכרה, הכרה בכתיבה, הכרה במי שאנחנו, הכרה באהבה, בכתיבה, בכשרון. כל אלו יביאו לנו את תהילה, יביאו לנו תהילה גם אחרת.

ואני כקורא נסחף למכתב האהבה הארוך הזה, לחשיפה, לוידוי, לשיח על מהי שירה, מהי ספרות, מהי אהבה.

אבל כמו שעומר כותב ושואף וכמה לאותה תהילה הרי תהילה יכולה להיות כל אחת ועומר יכול להיות כל אחד וכולנו חווינו תחושה כזו, רגש כזה, אהבה ורצון לחוות משהו כזה.

אז זה ספר כל כך בסיסי ברעיון שלו וכל כך עמוק בכתיבה שלו שהיא פיוטית, ופילוסופית, ולירית וכנה.
ספר קטנטן שמכיל כה הרבה ושווה לחזור אליו ולהתעמק בו.

---

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב "תְּהִלָּה" הַכַּוָּנָה לִתְחוּשַׁת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוּף הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁבָּהּ נִקְרֵאתִי לִהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ, לִהְיוֹת סָדִין הַמְּכַסֶּה חוֹל מִתַּחַת לְחוֹל. וְכָל שְׂדֵה הָרְאִיָּה הָיָה חַיָּב לָצֵאת מִגּוּפִי. כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רַק אֲנִי יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מוּל אָדָם אַחֵר. וְהָאַחֵר רָצָה לָצֵאת. זֶה רֶגֶשׁ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי רִאשׁוֹן מוּל אִשָּׁה שֶׁנִּקְרֵאת תְּהִלָּה. וְלָכֵן תְּהִלָּה לְעוֹלָם רִאשׁוֹנָה. לֹא כְּמִסְפָּר, אֶלָּא כְּתֹאַר. הִיא הִמְצִיאָה אֶת הָרֶגֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בִּשְׁמִי. אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי צֹרֶךְ מִן הַחוּץ.

נפלא.

כל הצלילים כולם / תום יוגב
הוצאת קתרזיס
244 עמודים

ספרים שעוסקים במוזיקה יש להם קסם וקצב אחר.
אני מאוד אוהב ספרים שעוסקים במוזיקה ועוסקים במוזיקאים ולספר הזה גם יש איזו זיקה לעיר ירושלים שהיא מיוחדת בפני עצמה והחיבור הזה בין ירושלים למוזיקה נפלאה ומעניינת וזה כבר מסקרן.
עבור תום יוגב, סופרת, שזהו ספר הביכורים שלה התוצאה היא ספר עדין ויפייפה שמדבר על מוזיקה, על חיפוש כיוון בחיים, על אהבה ועל מאבק צודק.

וזהו סיפורה של אמרי, מוזיקאית מבטן ומלידה שחוזרת לעיר בה היא גדלה והיא אהבה ואל משפחתה לאחר פרידה כואבת ובירושלים מתחיל פרק חדש בחייה.
היא מתחילה מצד אחד לחפש את עצמה מחדש בעיר, חיפושים של בחורה צעירה, מוזיקאית מתחילה בעיר שמחפשת בעצמה זהות, בעיר מורכבת כמו חייה הסוערים של אמרי.

אבל הסיפור הוא לא רק על החיפוש העצמי של אמרי אלא הוא מאבק חברתי צודק וסוער כנגד מרכז מסחרי בעיר שבתוכו נמצאת גם חנות כלי הנגינה של אביה ומתחיל מאבק למנוע את סגירתו.
המאבק הזה עומד במרכז הספר וכך אנחנו נעים בין המאבק החברתי לבין מציאת דרכה מחדש של אמרי בעולם המוזיקה ובעולם האהבה.

אני לא מכיר את ירושלים מספיק טוב אך למדתי בעקבות קריאת הספר יש אלמנט אמיתי בסיפור והוא מחבר למרכז כלל בירושלים ולחנות מוזיקה שנקראה "אפקט".

חנויות מוזיקה הן לפעמים בית אמיתי למוזיקאים, לבוא ולחוש את כלי הנגינה, לשבת ולנגן, להרגיש, זהו מרכז תרבותי כמו חנוניות תקליטים ואמרי שהחנות של אביה היה בית עבורה של היא גדלה נלחמת עבור הבית.

הכריכה בעיצובו ואיורו של אלעד אלחרר היא נפלאה.
האיור נפלא וזה ספר שכיף להחזיק ביד.
מאוד נהניתי מקריאתו. ספר חי, נושם, קצבי, רגיש, יש בו עדינות וכתיבה טובה ומיומנת.
מקסים.

תיבת נוח / ישראל זנגוויל
הוצאת תשע נשמות
92 עמודים
מאנגלית: עודד וולקשטיין

מעבר לחשיבות הספרותית של היצירה הזו אני מודה שלא הכרתי לפני כן את ישראל זנגוויל
פעיל ציוני וסופרג'יסט יהודי.
הוא הקים את מה שנקרא "הציונות הטריטוריאלית והיה פעיל יחד עם אשתו אדית איירטון לקידום שווין לנשים וקידום זכות הצבעה לנשים.
הספר מבוסס גם הוא על דמות אמיתית.
דמותו של מרדכי עמנואל נח, דמות מעניינת מאוד שפעל למען הקמת עיר מקלט ליהודים במדינת ניו יורק והוא כינה את המקום הזה, את החזון הזה בשם "אררט"

על בסיס הסיפור הזה של מרדכי עמנואל נוח כתב ישראל זנגוויל את הנובלה המרתקת הזו שכתובה בצורה נהדרת ומספרת לנו סיפור על חזון ועל חלום שלא רקם עור וגידים אבל הוא בהחלט חזון מעניין של אישיות מעניינת.

עוד הרבה לפני הרצל וחזון מדינת היהודים החלום הזה של נוח קם וניסה להתגשם וכאן מספר לנו זנגוויל את סיפורו של אדם שאותו הוא מכנה פלוני, שהתגורר בפרנקפורט, עייף לו אותו פלוני בחייםבאירופה ובתנאים של היהודים שם והוא שמע על אותו פרויקט מעבר לים, אל אותו חזון של מדינת מקלט ליהודים באמריקה ואוו פלוני מוצא עצמו על ספינה בדרך לניו יורק.

דרך עיניו של אותו פלוני אנחנו לומדים להכיר את אותו מרדכי עמנואל נוח, את החזון שלו, את דמותו ואת הסיפור שמעטים הכירו ואולי אם היה זוכה להתגשם אז עתידנו היה שונה לחלוטין ופרק אחר היה נכתב.

בסוף הספר ישנם שני מאמרים, האחד של גיא פינקלשטיין שמספרת לנו על ישראל זנגוויל ופועלו ודמותו.
המאמר השני הוא של איתמר רכס שמספר לנו על מרדכי עמנואל נוח.
ספר קטן מאוד שיש בו כל כך הרבה עניין וסיפור הסטורי מרתק מאוד.
מומלץ.

מורדים מופלאים / אנדריאה וולף
הוצאת שוקן
464 עמודים
מאנגלית: עמנואל לוטם

הספר הקודם של אנדריאה וולף שתורגם ויצא לעברית וגם ממנו התרשמתי עמוקות נקרא "המצאת הטבע" והוא נכתב כמעט כולו על אחת הדמויות העיקריות בספר הנוכחי. אלכסנדר פון הומבלדוט.
ההרפתקן, החוקר, דמות אקסצנטרית והרפתקנית וגם היא נכתבה עם עומק רב ועניין ונראה שהמחברת מכירה היטב את התקופה ואת הדמויות והוא היה מרתק.
ספר שני שהזכיר לי את הספר הזה היה ביוגרפיה מרתקת שכתבה חנה ארנדט שנקרא "רחל ורנהאגן" וזו ביוגרפיה על אחת הדמויות החשובות בתקופה ההיא שלא מופיעה בספר הזה שאירחה בבית חוג שכלל חלק מהדמויות בספר הזה וגם הוא נוגע לאותה תקופה שמבשרת את הרומנטיקה בגרמניה. הדמות המרכזית שהתארחה אצל ורנהאגן היתה יוהן וולפגנג פון גתה ולגתה יש חלק חשוב בספר הזה.

זוהי ביוגרפיה קבוצתית מרתקת של תקופה מרתקת בגרמניה שהיא מתארת את הדינמיקה והחיבור בין קבוצת הוגים, פילוסופים, משוררים וסופרים שנפגשו פעמים רבות והיוו את הבסיס לתנועה הרומנטית בגרמניה מה שהשליך אח"כ למדינות נוספות.
זהו רומן נפלא ועשיר ששווה לקרוא יותר מפעם אחת ופעם נוספת וולף מוכיחה את הכח שלה ביצירת רומן עיוני הסטורי ביוגרפי והפגנת ידע רב.
עצם העובדה שהוגים כל כך חשובים חיו ביחד בתקופה אחת ויצרו קשרים כה מרתקים אחד עם השני זה מדהים.

חלק מהדמויות שנכללות בספר הם המשורר נובאליס, יוהן גוטליב פיכטה, פרידריך ואוגוסט וילהלם שלגל, פרידריך שלינג, האחים וילהלם ואלכסנדר הומבולדט, המחזאי והמשורר פרידריך שילר, והמבוגרים יותר וילהלם פרידריך הגל וכמובן הגדול מכולם באותה התקופה יוהן וולפגנג פון גתה.

אנחנו לא עוסקים בהגות של אף אחד מהם כאן, כל אחד מהם מקבל, קיבל או יקבל ספר על עצמו, כאן אנחנו עוסקים בדינמיקה ביניהם, במערכת היחסים, בסלון האינטלקטואלי ובחיבור המיוחד ביניהם שהוא מענין בין השאר בגלל שיש גם חיבור בין זרמים שונים שהיו קצת מנותקים זה מזה כמו הספרות והפילוסופיה וגתה שעסק בעצם בשתי הדיסציפלינות היה כמו איזה ברומטר עבור כולם והדבק.

הספר נוגע בסיפורים האישיים של כל אחד מהם לא בהרחבה מיוחדת אבל כן כדי להוביל אותנו לאותו חיבור מיוחד שיצר למעשה את הסלון הזה.

ספר נפלא ועשיר, סוחף ואינטלקטואלי ששופך אור על אחת התקופות המרתקות בהסטוריה לפחות בעיני גם בשירה, גם באמנות, גם בספרות וגם בפילוסופיה.
מומלץ מאוד.

עיר / שי אלכסנדרוני
הוצאת פרדס
177 עמודים

יש משהו מאוד יומרני להוציא לאור ספר שהשם שלו זהה מאוד לאחת מקלאסיקות הספרות החשובות של המאה העשרים, "עיר" של קליפורד סימאק.
למרות שבאנגלית הספר של סימאק נקרא "city" והספר של אלכסנדרוני נקרא באנגלית "town"
בעברית עיר זה עיר וזה שלח אותי לעיין שוב בספר של סימאק ומן הסתם אין באמת קשר אבל למה יש קשר? מצאתי חיבור מעניין בין הספר הזה ל"ערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו שאלכסנדרוני מזכיר אותו בהקדמה ואכן אני מסכים איתו שהחיבור קיים אבל באופן רעיוני בלבד.

אבל הספר של אלכסנדרוני מעניין ועומד בפני עצמו כיצירה מאוד ייחודית שכן יש פה חיבור מרתק בין קטעי טקסט ישנים שמצא המחבר לבין החיבורים שהוא עשה לכדי היצירה שאני כותב עליה כרגע.
המחבר הינו אמן חזותי ואפשר לראות זאת קודם כל בכריכה היפה שזה בעצם צילום של יצירת אמנות חזותית שבו יש מבנים צפופים זה על גבי זה מחומר תלת מימדי או חומרים שונים ועל ראשם מן פסל שלי הזכיר קצת את פסל ישו בעיר ריו.
אבל יש בתמונה הזו שהיא הכריכה משהו אפל, קודר, ומלא בדידות למרות שאפשר לשמוע את ההתרחשויות בכל אחד מהמבנים שביצירה עדיין אני חש בדידות וזו אולי העיר המודרנית, אתה מוקף אבל בודד, חי לעצמך במרחב רוחש ורועש לכאורה.

הנוסע, המתעד בספר הוא דמות ללא שם, והוא מגיע לעיר, לא ברור המיקום, אולי אירופה, אולי מקום אחר והוא מסייר בה ומתעד, מסייר ומתאר את רשמיו.

רשמיו עם האנשים שבדרכו, המבנים, הסמטאות והתחושה שלי היא מלנכוליה, בדידות, ניכור והמון מסתורין.
הספר לא מעורר איזו תקווה, העיר שהוא מתאר היא כמו כל עיר מודרנית, מוזנחת, אנשים שעסוקים בחייהם ובהישרדותם, ומעל כל זה מכסה מן יופי מזויף וארכיטקטוני.
אולי כשאני משחזר את רשמיו של הנוסע ההקשר לעיר של סימאק הוא לא לגמרי הזוי שכן העיר האנושית נראית כמו משהו שמבשר שהאנושות הולכת לקראת איזה סוף בלתי נמנע ואולי זה רק ההקשר שאני מחבר בין הספרים אבל המילה עיר מבשרת את שיא היכולת האנושית להתחבר ביחד ולייצר חברה מתפקדת וחזקה שמאגדת בתוכה אנשים רבים אך ככל שמתעמקים כך מתגלה עומק הכשלון.

ספר מרתק של שי אלכסנדרוני ומעורר מחשבה שכתוב מאוד יפה, ודווקא היובש הסגנוני של הכתיבה היא מה שהופך אותו לעשיר ומיוחד.

אני יכול להסביר / דורון פישלר
הוצאת כנרת זמורה
188 עמודים

אם תשאלו את דעתי אז מדובר בספר גאוני. כן, ככה אני פותח את הסקירה שלי.
דורון פישלר רקח ספר מבריק גם ברעיון עצמו וגם בביצוע שלו.
הוא כל כך נגיש וכל כך מעניין שגם בקריאה שניה ושלישית אפשר ללמוד ממנו.

הרעיון הבסיסי של הספר הוא נסיון להנגיש את ההתנהלות האנושית המשונה במקצת לחייזרים שמגיעים לכאן בפעם הראשונה ורוצים להבין יותר טוב את המין האנושי.

הנושאים שהספר עוסק בהם הם מגוונים מאוד וחלקם הן עובדות מוכרות וחלקן ממש מפתיעות ומרתקות.
חלק מהנושאים בספר הם למשל למה בני אדם נמשכים למאכלים סוכריים.
מה הסיבה שסידור האותיות על המקלדת הוא קוורטי QWERTY (הרי אין בכך באמת הגיון)
הספר עוסק בנושאים כמו דת, אוכל, שפה, כתב, מדע ועוד וכל אחד מהנושאים כתוב בצורה מבריקה ומשעשעת.

אפשר לומר שמה שמייחד את הספר הזה זה הומור וציניות. דורון פישלר משתמש הרבה מאוד בציניות וכתיבה ביקורתית מלאת הומור כדי לתאר את התופעות האנושיות המוזרות.

החלק שעוסק בדתות ואיך הן הומצאות מעניין גם הוא למרות שפישלר בחר להתייחס לדתות איזוטריות אולי כדי לא לעצבן קהלים מסוימים אבל המסר הועבר.

זה ספר לשמור בספריה, ספר שהידע בו גם משעשע וגם מלמד מאוד. אני מודה שמעולם לא יצא לי להקשיב לפודקאסט של דורון פישלר וניגשתי לספר הזה מבלי שהכרתי את הסופר קודם לכן ואני מאוד מאוד נהניתי ממנו.
גם מלמד, גם אסקפיסטי, גם שנון.

צריך לציין לטובה את האיורים המלבבים והחמודים גם אם טיפה ילדותיים (במכוון) מלאי הומור שמעלים חיוך על הפנים וגורמים לספר להיות אפילו יותר כיפי מאשר בלעדיהם.

מומלץ מאוד.

אדל כשרון מפלצתי / מר טאן, מיס פריקלי
הוצאת מטר
95 עמודים
מצרפתית: מיכל לוינסון

זה הספר השישי בסדרת הספרים של אדל ואני בתור אדם מבוגר שכמעט ולא קורא ספרים כאלו צחקתי מאוד.
אין ספק שהדמות הזו של אדל היא דמות משעשעת מאוד והפעם בספר הזה אדל עושה ניסוי שמצליח ומהניסוי הזה נוצר אוון הזומבי.
ילד זומבי מעוות ומצחיק שמצליח כל הזמן והנשיר את האיברים שלו ולאסוף אותם מחדש ואדל עושה את כל המאמצים כדי שאוון לא יגרום נזק ובעיקר לא יאכל אף אחד.

מעבר לכך את אדל מלווה החבר הדמיוני שלה מגנוס, החתול המשעשע שלה אז'קס שאדל נהנית להתעלל בו ועוד דמויות משעשעות.

לספר הקומיקס הזה אין עלילה אחת, הוא בנוי מקטעי קומיקס קצרים ומלאי הומור שילדים יהנו מהם מאוד.
הם שנונים ומצחיקים וחכמים והדמות של הילדה הזו אדל היא אדירה.

יופי של ספר לילדים, מלא חן, הומור ושטותניקיות.

חשמל באוויר / איריס רילוב
הוצאת שתים
250 עמודים

חשמל באויר הוא הרומן הראשון שכותבת איריס רילוב אבל לא הדבר הראשון שהיא כותבת, היא משוררת ומתרגמת ואף פרסמה ספר סיפורים ולא קראתי אף אחד מהם כך שאיני יודע מעבר למה שקראתי כאן.
והספר הזה כתוב טוב בעיני, הוא מעניין והנושא עניין אותי כך שהקריאה בו היתה חוויה חיובית ולא הרגשתי שמדובר בספר ביכורים או בכתיבה בוסרית שכן הוא ערוך טוב וכתוב מעניין.

הספר עוסק בנושאים מאוד מעניינים כמו משבר בזוגיות, משפחתיות, הורות ונראה שלכל אחד מהם יש משקל בספר ומקום ועדיין הספר לא מתפזר לי.

הוא עוסק למעשה בדמותה של נילי, אשה באמצע חייה שעוברת משבר זוגיות לא פשוט. שבן זוגה מחליט לנסוע לשנת שבתון בארצות הברית, עקב סיבות שונות שקשורות להתערערות ביחסים שלהם נילי מחליטה לא להצטרף אליו ונשארת בארץ.
הילד כבר עזב את הבית כך שנילי נשארת למעשה לבדה.

עקב בעיות חשמל בדיור המוגן של אמה של נילי היא מוצאת את עצמה מארחת אותה ואת המטפלת שלה בביתה.
תוך כדי ארגון הבית לקראת הגעתה של האם והמטפלת נילי מוצאת מחברת ישנה, מחברת שירים שהיתה שייכת למשורר בשם ע' נפתלי, שהקשר ביניהם היה קצת יותר מאשר משורר ונערה, הוא ניסה לנצל אותה והיא ניצלה את הקשר כדי לגנוב לו מחברת משיריו וזו המחברת למעשה.

מכאן הספר נע בכמה מישורים, במישור של המסע שלה בעקבות ע' נפתלי, שיריו, הרצון להחזיר לו את המחברת והחיפוש העצמי שלה דרך סדנאות, הרצאות ועוד.
מצד שני הדאגה והטיפול באימה והקשר ביניהם גם בעקבות דמנציה מתפתחת וכמובן הקשר הסבוך והלא ברור לגבי בן זוגה שחי כרגע הרחק ממנה והקשר ביניהם מתערפל יותר ויותר.

ברקע יש לנו את מגיפת הקורונה ואת השפעתה על כל מה שקורה לנילי ובכלל.
אז הספר עוסק במגוון נושאים ולא מתפזר יותר מדי, הקריאה בו היתה קולחת ומעניינת והוא ספר טוב.
אני קצת פחות התחברתי לשירה בספר, בספר משובצים שירים בתחילת כל פרק, כאילו שירים של המשורר, למעשה אלו שיריה של המחברת.
חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות אבל הם לא השאירו עלי רושם מיוחד.
מעבר לזה ספר טוב.