מתעוררת / ענבר נצר
הוצאת סער
303 עמודים

מתעוררת הוא ספר שמלמד אותנו על שבריריות החיים ועל הרגש האנושי שנע בין אהבה לכאב, בין התמסרות לניכור, בין בחירות בחיים שלא תמיד קלות ובכלל על הקרבה גם אם זה בא על חשבון הרצון האישי שלנו.

הבסיס של הספר עוסק בזוגיות במשבר ולמעשה אנחנו פותחים את הספר עם זוג שמגיע לפגישת טיפול זוגי כשהמטרה היא לסיים את הקשר ושכל אחד ימשיך לדרכו. שני בני הזוג מבינים את זה
המצב בין בני הזוג לא קל ואחרי עשרים שנה להבין שזה כבר הסוף זה מורכב יותר כי הרי יש משפחה ויש בנות ויש עבר משותף וזכרונות.

אחרי שהם מתפצלים כל אחד לדרכו הילה בת הזוג בספר שומעת שאורן בן זוגה עבר תאונת דרכים קשה והוא מאושפז ומורדם ומכאן ואילך חייה של הילה משתנים, כולל הפרספקטיבה שלה לחיים וההתבוננות המחודשת על ההחלטות שהיא צריכה לקבל בחיים.

המסע הזה של גיבורת הספר הוא מסע רגשי, מסע פנימי של הבנה על שבריריות החיים ועל קבלת ההחלטות שמיטיבות לא רק איתה אלא עם כל הסובבים אותה ואנחנו עוקבים בספר אחר המשבר הזה, אחר הדאגה לאורן והנסיון לחזק את מי שמסביבה ואת בנותיה ובמקביל לקבל את ההחלטות הנכונות לחייה לנוכח המשבר.

זה ספר מאוד אנושי ורגיש ואני יודע כי עברתי פרידה והתמודדות אמנם לא של תאונה קשה אבל מורכבות אחרת עם הילדים שלי ואני מתחבר לספר מנקודת המבט הזו.

ענבר נצר לוקחת את הסיטואציה ומכניסה אותנו ללב הדמות וללב התחבטויותיה ברגישות.

בהחלט ספר מעניין שכתוב טוב.

מכתב לסוהר 343ב / לבנה מושןן
הוצאת עם עובד
289 עמודים

איזה ספר קשוח ונוגע ללב של לבנה מושון, זה מסוג הספרים שלא מרפה ממך גם לאחר הקריאה.
יש לספר הזה כמה נקודות מבט וכמה תובנות שכולן חשובות ולכולן מגיע יחס ואיזו אמירה.
הסיפור המרכזי בספר הזה יש לו שני קולות, קול אחד של ילדה שכותבת מכתב לאביה הסוהר וזכתה להתעלמות האב ונוצר נתק ארוך שנים בין הילדה לאב ובבגרותה עם הצלקות שעל ליבה היא מעלה את אותם מילים שוב, נוקבות יותר, כואבות יותר, בו היא מספרת לאב את אשר עבר עליה, את הצלקות, הכאב והפחד מהאב, תחושת האימה בבית והניכור.
אלו כאבים ואלו צלקות שמשאירות חותם לכל החיים ואת זה היא פותחת ומספרת.
ומהצד השני יש את האב שמספר את סיפורו למראיינת בשם אלונה קהאן ובו הוא מספר את גרסמוץ
הוא מרואיין לא מהימן התיאור שלו מנותק מהמציאות ומעדות הילדה, הוא לא מבין איפה הוא שגה ואיפה הוא חטא. הוא בטוח שהוא בסדר והחינוך שהעניק הוא חינוך טוב.
בשלב מסוים הוא מאשים את עבודתו בבית הכלא והמכות מהאסירים, מתוארת העבודה הקשה בכלא והמורכבות כמו גם הצלקות הנפשיות שהשאירו חותם על האב ואותם הוא סחב לביתו.

זהו ספר קשה לקריאה לא באופן כתיבתו אלא בתוכנו, בתחושה של הבת שכל כך קיוותה לקבל מענה מהאב וכאישה בוגרת אנחנו נחשפים למועקות הנפשיות שנשארו בילדותה.
אך זהו ספר מרגש שהקריאה בו נוגעת ללב ומשאירה חותם בידי הקורא. נותנת לנו פתח לעולמם של הסוהרים ובתי הכלא בתקופה ההיא, לקושי הנפשי והרגשי שכמובן לא מצדיק שום התעללות ביתית בילדים ובני משפחה אך כן מראה לנו את המורכבות שבעבודה כזו בתקופה ההיא ואולי גם היום (כותב סקירה זו עבד שנה וחצי בבית כלא באגף החינוך).

ספר קשה וחזק שכדאי לקרוא. הכתיבה של לבנה מושון מדויקת, טובה, נגישה ועוצמתית.

נראה בסדר מבחוץ / איילת פרטוש עבו
הוצאת שתים
240 עמודים

כמי שאיבד הורים (4 ליתר דיוק, 2 ביולוגים ו2 הורי האומנה שלי) גם הילדות שלי וגם בבגרותי אני מכיר את התחושה הזו ואת ההתמודדות עם הליווי, ההקרבה, הדאגה והמחיר, גם של האובדן וגם של מה שמתלווה אליו.
אני גם מכיר את הסרטן וכילד ראיתי את אבא שלי שהתמודד עם מחלתה של אימי 4 שנים ולכן משהו בספר הזה חדר אלי גם מהבחינה הזו.

אבל הספר הזה עוסק באובדן מכמה נקודות מבט.
סיפור ההתמודדות של גיבורת הספר כבת. כבת לאבא חולה סרטן, אבא שסוחב עמו צלקות משירותו הצבאי, אבל שמנסה להראות את חוזקותיו ולא את חולשותיו אך מבפנים הכאבים והטראומות מכרסמות בו.

סיפור ההתמודדות של ענבל הדמות הראשית בספר כרופאה שמצד אחד יודעת איך להתמודד עם בשורות קשות אבל מה קורה כשזה מתרחש אצלה בחיים, כבת ולא כרופאה, איך מתמודדים עם זה.
פתאום מערכת האמון בין הרופאים למשפחת החולה משתנה.

סיפורו של האב וזכרונותיו מהמלחמה, שמכרסמים בו כל חייו ובספר הזה אנחנו שומעים את קולו ואת מראות העבר דרך הסיפור שהוא מספר, זכרונות הילדות, זכרונותיו כחייל, הכאבים, ההתמודדות הנפשית עם המוות ועם הכאב.

הספר עוסק בנושאים חשובים וכואבים בין אם זה יחסי הורים ילדים, הקשר בינה לבין האב, הקשר המיוחד שליווה אותם, וההתמודדות פתאום עם הידיעה שאביה הולך לדרך שבסופה פרידה.

הסיפור כתוב יפה, מסופר בשני קולות כשהאב מספר על ילדותו ועל המלחמות ואילו ענבל מספרת על ההתמודדות שלה בכאן ועכשיו עם מחלת הסרטן ודעיכתו של אביה ועל ההשפעה הזו עליה גם כבת וגם כרופאה.

איילת פרטוש עבו מביאה לנו ספר רגיש מאוד שיש בו המון אהבה, המון כאב והמון געגוע.
ספר שבא להאיר לנו את המשמעות והזכרון, את הרצון שלנו להלחם עבור מה שחשוב לנו ועל הורות, הורות והקרבה ואהבה.
מומלץ מאוד.

שעת הזאבים / גרג הורביץ
הוצאת דני ספרים
460 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

סדרת פרויקט x היא סדרה שאולי לא תיגמר לעולם.
ולמה שתיגמר? זו מכונת כסף נהדרת. סדרה שנמכרת בכמויות ונהנית מהצלחה כבירה בכל העולם.
הרי למה אנשים באמת משוועים? הם רוצים אסקפיזם, ספרות מנחמת, אקשן מהנה שלא דורש יותר מדי מחשבה, שנותן לנו כמה ימים של שקט נפשי ומתח רגעי שהוא ספרותי ולא קשור לחיי היומיום שלנו ואת כל אלו מעניק להם גרג הורביץ שבמומחיות מייצר את זה בספרות הזו שלו.

אחרי שאמרתי את זה אני יכול להתייחס לסקירה ולומר שבסך הכל גם אני נהנה מהסדרה הזו.
אני קורא לא מעט ספרים כבדי משקל, מורכבים לקריאה, מורכבים להבנה, שדורשים זמן, ספרים שנחשבת "ספרות טובה" ומדי פעם בא לי ספר מתח איכותי, ספר שממריץ אנדרנלין ושגורם לך לשקוע בו כמו איזה סרט אקשן עם ג'ייסון סטיית'האם (אחלה שחקן לגלם את אוון סמוק בסרט עתידי).

כאן האיש משומקום מוצא את עצמו מקבל פניה מילדה קטנה שמבקשת ממנו לעזור לה למצוא את הכלב שלה שאבד לה. מסתבר שהילדה הזו לא הגיעה משומקום אלא היא בתו של אחיו למחצה אותו הוא הכיר בבית האומנה בה שהו ביחד.

מה שאוון לא ידע הוא שהמשימה הזו תוביל אותו לתסבוכת לא פשוטה והוא ימצא את עצמו בדרכה של מתנקשת מפחידה ומקצועית בשם "הזאבה" אישה מסוכנת שמיומנת לא פחות מגיבורנו.
הבריחה שלו מהזאבה, החיפוש אחר הכלב יחשפו את ידידינו לעולם הבינה המלאכותית ולאנשים שמשתמשים בה בצורה מסוכנת מאוד.

הרבה אקשן והרבה עניין יש בספר ונראה שהבינה המלאכותית נכנסת לעולם ספרות המתח בצורה חזקה מאוד, כמו כל דבר אחר בעולמנו ככל הנראה.

למי שלא מכיר את אוון סמוק אני פחות ממליץ להתחיל עם הספר הזה, כדאי לחפש את הספרים הראשונים למרות שזה לא קריטי אבל ככל שהסדרה מתקדמת נכנסים עוד דמויות שמי שלא עוקב אחרי הסדרה יהיה לו קשה להבין אותם ואת תפקידם בספרים.
לאוהבי הז'אנר.

לכל דבר יש מקום / תמיר אסטרוגו
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

האדום הזועק בכריכה של ספר השירה הזה סקרן אותי, משך אותי אליו. כשאני מתבונן על ספרי השירה שיש אצלי וצריך לבחור מה לקרוא לכריכה יש משמעות, משיכה, סקרנות, אמירה.
בדרך כלל אני מתייחס לכריכה כשאני כותב על ספרי שירה וכאן קצת נשארתי עם מחשבות למה הרקע המושפט והזועק הזה, מה המשמעות שלו.
בשירים לא מצאתי לזה פתרון ובדרך כלל אני מוצא הקשר אבל זה בהחלט משך אותי ובתחרות הגדולה על מדף הספרים מה שזועק מתוך הערימה הוא זה שאתה מושך ומסוקרן אליו.
זה ספר שירים מאוד מגוון, הוא עוסק בנושאים רבים ומהווה בעיני מן סוג של ספרים שבאים ואומרים לנו "בואו ותכירו את המשורר" בואו ותכירו מיהו ומהי האישיות שלו ומה הוא אוהב והספר הזה בהחלט מפגין את זה. ומה שמורגש לי מקריאת הספר זה שהמשורר מחובר מאוד לטבע, הוא חי ונושם את הטבע וזה משהו שמאוד מאפיין קיבוצניקים (כמוני) שחיו במטעים, בשדות, שהתעוררו לפני השמש למטעים ולשדות (במקרה שלי למכסחת הדשא).
אז הקיבוץ נוכח מאוד בספר הזה והשירים מבטאים איזה געגוע, זכרון, זכרון ילדות, זכרון מהצבא, זכרונות אהבה.

נראה שזכרונות הם חלק חשוב בספר אבל לא רק.
תמיר אסטרוג כותב שירים קצרים, בשפה פשוטה, שירה שכל אחד יכול להתחבר אליה והיא כנה מאוד וישירה ועכשוית וזה מגיע ויכול להגיע לכל אחד שרוצה להתרגש משירה פשוטה וכנה.
התחברתי אליו והוא מעניין ובהחלט כדאי לקרוא אותו.

בֵּיתִי שֶׁבְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ

מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר צֵל אֳרָנִים

שֶׁתַּחְתָּיו רַקָּפוֹת צָצוֹת בֵּינוֹת

לִסְלָעִים

וְעֵדֶר פָּרוֹת מְלַחֵךְ עֵשֶׂב.

כָּךְ אֲנִי צוֹפֶה בְּיָפְיוֹ

מִבֵּין שִׁבּוֹלֵי חִטָּה בִּשְׂדוֹת הָעֵמֶק

לְקוֹל צְהָלוֹת סִיקְסָקִים

מִדְרַךְ נוֹף וּכְסוּת שֶׁלֶג בָּאֹפֶק.

יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּז דּוֹאֶה, מַשְׁקִיף מִמַּעַל,

כְּאוֹמֵר לִי: הַבֵּט, הִנֵּה גַּם

גַּגּוֹת אֲדֻמִּים סְפוּגֵי מִלְחָמוֹת וְעָמַל.

————-

עץ הקלמנטינות / תמיר אסטרוגו
עוֹד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁפֵּרוֹתָיו

כְּבָר הֵחֵלּוּ לְחַשֵּׁב קִצָּם לְאָחוֹר.

זְבוּב פֵּרוֹת נָשַׁק לָהֶם.

יָמִים לֹא רַבִּים יַעַבְרוּ וְהֵם יִפְּלוּ

קְמוּלִים לְרַגְלָיו,

יִסָּפְגוּ לְאִטָּם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה,

וּבִמְקוֹמָם יָצוּצוּ פְּרָחִים לְבָנִים,

מַדִּיפֵי נִיחוֹחַ עָתִיד חָדָשׁ

שֶׁנִּפְתַּח.

וְאַתָּה,

פְּרִי זִכְרוֹנְךָ אָפוּף צַעַר,

קוֹל עָמֹק הַנִּשָּׂא לְכִוּוּן אֶחָד,

הָרָחוֹק.

גנגסטרים נגד נאצים / מייקל בנסון
הוצאת מטר
336 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

כשקוראים את הספר הזה ומסתכלים על האנטישמיות שמתרחשת היום בעולם אז לא מופתעים מהתמיכה בנאצים בארצות הברית.
וזה כשעוד לא היו כל כך הרבה מוסלמים ומהגרים ממדינות ערב בארצות הברית אלא אמריקאים, מהגרים מאירופה ועולם קצת אחר.
אבל אנטישמיות תמיד היתה וככל הנראה תמיד תהיה, תמיכה במשטרים אפלים במדינות שמתהדרות בדמוקרטיות ליברליות ותומכות צדק תמיד יהיו וזה קרה גם בארצות הברית כשגם שם קמו תומכי הנאצים גם שם.

הספר הזה של מייקל בנסון (לא הבסיסט הנהדר של משינה) מביא לנו סיפור נוסף ואולי קצת פחות מוכר של מלחמת העולם השניה שלא קשור ללחימה עצמה באויב אלא בלחימה מבית, ביהודים, עם כוח, עם קשרים, עם עוצמה וחסרי פחד שקמו כנגד תאים נאצים בתוך מדינתם ועשו מה שביכולתם, התעמתו בגלו השיבו מלחמה וניצלו את כוחם הן כיהודים והן כארגוני פשע עם צבא אישי קטן להלחם כנגד האויב מבפנים.
מייקל בנסון עשה כאן עבודת תחקיר מרתקת ומעמיקה והתוצאה היא ספר נהדר, כזה שכיף לקרוא, סיפור נהדר על גבורה יהודית .

למעשה הספר הזה מביא כמה סיפורים במקביל וכולם מעניינים. הראשון הוא בעצם הסיפור שמציג את עליית הנאציזם באמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם השניה וזה גם סיפור בפני עצמו איך האמריקאים נתנו לזה להתרחש.
הסיפור השני והמעניין מאוד ואולי לדעתי המרכזי בספר הוא סיפורם של הגנגסטרים היהודים וכל אחד מהם מקבל במה וסיפורו מסופר הן ברמה האישית ופועלו והן ברמת הלחימה כנגד הנאצים האמריקאים.
אפשר לתת לדוגמא את מיקי כהן, הרב ברין, ספרקי רובינשטיין, סיימור כחול לסת מאגון, וכמובן מאיר לנסקי ובגסי סיגל.
צריך גם לציין שאין כאן עידוד ותמיכה בעבריינים לא משנה אם יהודים או לא אבל בעניין הזה אין ספק שארגוני הפשיעה האלו שבראשם עמדו יהודים חזקים או יהודים שהיו חלק מארגוני פשיעה ומשפחות מאפיה לא עמדו מהצד וגייסו לצידם גם אזרחים שומרי חוק למעו מטרה חשובה.

ספר מרתק מאוד וכתוב היטב.

אופטימיות כבחירה מוסרית / יאיר בן דוד
הוצאת דביר
173 עמודים

איך אנחנו בוחרים לחיות, לקום מטרגדיות מקשיים, ממועקות, מהפחד מהעתיד, להתמודד עם חרדות.
נראה שקל לדבר ולומר לנו להיות אופטימים ולקוות לטוב אך זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע, אנחנו נוטים לפסימיות, נוטים לחשוב על הגרוע מכל ומתקשים להאמין בטוב.
ואז בא לנו יאיר בן דוד עם הספר החשוב הזה שיש בו מסר כל כך טוב.
יאיר ששכל את אחיו במלחמה האיומה שעוברת עלינו ורואה לנגד עיניו חברה מפולגת, עצובה, מלאת כאב ובוחר לראות את הטוב, לראות את הטוב בעתיד ולהתמודד עם הכאב והאובדן בדרך אחרת.

הספר הזה בא ועם כתיבה יפה וכנה מצד אחד עם כלים פרקטיים, סיפור אישי נוגע ללב שמלווה את הספר לכל אורכו ודרך הסיפור האישי הזה אנחנו לומדים על תפיסת העולם האופטימית.

ליאיר בן דוד, ד"ר לפסיכולוגיה שעוסק גם בפסיכולוגיה של המוסר והוציא כמה ספרים שעוסקים בתחום המוסר יש המון ידע תיאורטי וומעשי בתחום שלו ולצערנו גם עבר משבר קשה ואובדן ושני הדברים האלו, גם האובדן והסיפור האישי וגם הידע הרב שלו בפסיכולוגיה ופילודופיב מייצרים ספר שבא ואומר לנו, יש גם דרך אחרת להתנהל בעולם הזה, דרך של בחירה.
אנחנו לא חייבים להיות שבויים של הקושי והסבל, אפשר לבחור בדרך אחרת שתיטיב איתנו, תיטיב עם הסביבה שלנו ותשפר את מצבנו האישי והקולקטיבי.

הספר קריא מאוד ומעניין מאוד ולטעמי חשוב מאוד.
זו תקופה כה קשה לכולנו וכולנו זקוקים לזריקת עידוד ואף לחשיבה מחודרת על בחירה מוסרית, על בחירה של איך להתבונן על העולם ובעיקר איך להתמודד עם משברים שלא מניחים לנו באופן האישי ובאופן הלאומי.
כדאי לקרוא.

בית הממתקים / ג'ניפר איגן
הוצאת עם עובד
363 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

אני אוהב את ג'ניפר איגן, היכולת שלה לייצר סיפור שלם מסיפורים קצרים שמחוברים אחד לשני הוא כשרון נפלא והוא הגיע לשיאו ב"מפגש עם חוליית בריונים" שם הכל עבד מעולה.

איגן חוזרת לנוסחה הזו גם בבית הממתקים כשהפעם העיסוק של איגן הוא בעולם הטכנולוגי ואולי היא מזהירה אותנו מפניו, אומרת לנו לשים לב להתפתחות המהירה ולאן דברים יכולים להוביל אבל מדובר בספר עתידני אך עם התפתחות הבינה המלאכותית השמים הם הגבול תרתי משמע לאן הטכנולוגיה תוכל לפרוץ.

בתוך העולם העתידני הזה העיסוק המרכזי הוא הזכרונות. משהו שבעבר היה שמור לכל אחד מאיתנו ולא היתה באמת את היכולת לחלוק אותו מלבד שיתוף אישי בספר או בפוסט אם היינו רוצים לחלוק עם העולם.
כאן אנחנו מתוודעים לאוטו ביקס, יזם טכנולוגי גאון שממציא המצאה מדליקה במיוחד, היא מאפשרת לכל אדם לחיות מחדש את תודעתו וזכרונותיו ואף לחלוק אותם עם אחרים ברשת דרך הענן, היא מאפשרת לאנשים אחרים לחוות את הזכרונות האלו.
רשת שיתופית של זכרונות.

החלק הראשון של הספר מוקדש לזה ולהבנה של הרעיון והדמויות מאחוריו וכאן מתחיל החלק השני של הספר העיקרי, שמורכב מסיפורים קצרים שהם כמו רשת, קשורים אחד לשני.
בכל פרק שעומד בפני עצמו כמו סיפור קצר אנחנו מוצאים דמויות שהכרנו בסיפורים קודמים והפעם הם מקבלים את הבמה ואני מודה שמה שעבד כל כך נפלא בספרה זוכה הפוליצר "מפגש עם חוליית בריונים" עבד לי קצת פחות טוב פה. כי למרות שהכתיבה שלה מעולה הסיפורים והמבנה שלהם בלבל אותי וקצת איבדתי את הכיוון בעלילה הגדולה כי הרי מדובר בספר שלם אם מסתכלים על כולו, כיצירה אחת ולא כאוסף סיפורים קצרים שאגב כל אחד בפני עצמו מעניין וכתוב היטב.

אפשר להעריך את הנסיון שלה להמשיך בקו הכה מרשים שלה מספר אחר ולהעריך את הכתיבה המצוינת שלה והיא אכן כזו. כספר שלם התחושה שלי היתה שקצת הלכתי לאיבוד.
אני כן חושב שבאופן כללי מדובר בספר מעניין וחשוב בגלל הנושא שהוא עוסק בו והטכנולוגיה ונראה שיש כאן מסר מעניין של איגן אולי לכיוון אליו הולכת האנושות ולכן כן כדאי לקרוא אותו רק צריך לקרוא לאט ולעקוב אחרי העלילה בסיפורים העוקבים. אולי תצליחו יותר ממני.

נזירים מדברים / נטע דביר
הוצאת בודהיספרא
357 עמודים

המפגש בין תרבויות המזרח והמערב הוא משהו שתמיד מעניין. איך אנשים שגדלו בתרבות המערבית דרך הדתות המונותאיסטיות או דרך תפיסות עולם אחרות מוצאים את עצמם מתחברים לתרבות המזרח, לבודהיזם, לדרך החיים השלווה של תפיסת העולם הבודהיסטית מהזרם הטיבטי.
אבל מעבר לכך ומעבר לאנשים שמצאו את הבודהיזם כדרך החיים שלהם, כמקום למציאת שלווה בחייהם יש את אותם אלו שהלכו עוד צעד קדימה ובחרו להיות נזירים.
להתמסר כל חייהם לעבודה נזירית, לחיות מחוץ למדינתם ולהתנתק מכל מה שקשור לתרבות המערב.

את התהליך הזה חוקרת בספר המרתק הזה נטע דביר, שהיא פסיכולוגית קלינית שמתרגלת בודהיזם במסורת הטיבטית.
מכיוון שד"ר נטע דביר היא גם פסיכולוגית קלינית היא לוקחת אותנו למסע בסיסי של הבנת הפסיכואנליזה דרך ויניקוט, ביון וקוהוט וגם דרך מושגי יסוד בבודהיזם הטיבטי ואז מחברת ביניהם אולי כדי לעזור לקורא להבין יותר את התהליך המרתק של השינוי המדהים שעשו אותם מרואיינים בספר, כל אחד מהם שונה ובא ממקום אחר ואז להפגיש אותנו בין חייהם הקודמים למקום ולהארה שהם נמצאים בה כעת, להבין את השינוי דרך התהליך, דרך הסיפור האישי.

ואז אנחנו מגיעים לחלק השני של הספר שהוא החלק החשוב והמעניין יותר לקריאה בעיני שהוא הסיפורים האישיים של הנזירה סופיה, הנזיר מייקל, הנזיר אדם והנזיר דניאל.
בחלק השלישי מנתחת המחברת את הסיפורים שלהם, המקום הנמוך והמורכב מבחינה נפשית ורגשית אליהם הגיעו חלק מהמרואיינים, הקוי להתמודד עם בתקופות משבר והנסיון למצוא מחדש מקום שיתן להם איזון בחיים.
אין ספק שהבודהיזם מעניק זאת והחיפוש הזה אחר מקום טוב לנפש ומקום טוב להתפתחות אישית מתוך משבר אותו אפשר למצוא בתרגול הבודהיסטי.

זהו ספר מאוד מעניין שנע בין הפילוסופיה העמוקה של תפיסת העולם בבודהיזם הטיבטי, עדויות אישיות מרתקות מאוד שגם הראיונות עצמם כתובים בצורה שמאוד קל להתחבר אליהם וגם הדרך בה נטע דביר מפשטת את מושגי היסוד ועוזרת לנו להבינם טוב יותר עוזרת לנו לראות את התמונה השלמה אותו לפי הבנתי המחברת רצתה להעביר.

מאוד מעניין.

כל הדרך מאוקלהומה / סלעית שחף פולג
הוצאת שתים
160 עמודים

סופרים בדרך כלל עושים את הדרך ההפוכה, הם מתחילים מקובץ סיפורים קצרים וממשיכים לפרוזה ארוכה יותר.
כאן סלעית שחף פולג התחילה מספר מרתק ומצוין והספר השני שלה הוא קובץ סיפורים קצרים שיש בו תמיד סיכון שכן סיפורים קצרים הם לא תמיד אחידים ברמתם ולפעמים אפשר ליפול כאן.
במקרה של כותבת מיומנת כמו סלעית שחף פולג מה שקורה הוא שכל הסיפורים בקובץ הזה הם מעניינים וטובים וזה היה תענוג עבורי לקרוא קובץ כה מגוון בסיפורים טובים ששומרים על רמתם ועל רמת העניין שלי כקורא.

קשה באמת לבחור כמה סיפורים מייצגים מהקובץ המהנה הזה אבל אם אני ארצה לבחור סיפור או שתיים שיפגינו את הגיוון שיש בספר הזה אבחר קודם כל ב"כולם רוצים לחסל אותי היום"
בו אנחנו במלחמה, בזמן אזעקה והבעל במילואים והאישה מרגישה שכולם נגדה וכולם רוצים לפגוע בה או להתנקש בחייה.
סיפור נפלא במיוחד.

יש את "סגולה נעלמה" סיפור מצחיק ונוגע ללב על סבא שנפטר ומטרטר איכשהו את משפחתו מבית קברות אחד לשני.

ויש את "מסע ההרס של בתיה" המצוין על אישה מבוגרת שנלחמת בסוכני נדל"ן.

המחברת יודעת לקחת את הקורא למסע שנע בין הפנטסטי לריאליסטי, בכל סיפור כמעט יש איזה משהו שלא מסתדר מבחינה הגיונית, משהו חריג ושונה והסיפורים כמעט כולם מפתיעים מאוד.
אנחנו נעים בין אמריקה לפתח תקווה ועדיין גם שם בגולה יש משהו מאוד ישראלי בסיפורים, מאוד נוכח ומקומי.

אני נהניתי מאוד מהקובץ הזה שמפגין שוב שסלעית שחף פולג יודעת לכתוב, יודעת לייצר סיפור טוב בין אם זה רומן שלם או סיפורים קצרים מגוונים ומעניינים.
סקרן לדעת מה יהיה הספר הבא שלה.