ומה אם? / מיכל יובל־פיקרסקי
הוצאת קתרזיס
78 עמודים

הבחירה בכריכה קשה ובטקסט מינימליסטי לבן על שחור נקי מלמד אותנו משהו על הספר הזה.
היה מעניין להכנס אליו ולהבין את השיקולים העיצוביים כאן שבניגוד לספרי שירה אחרים של ההוצאה גם ספרים שיש בהם שירה קשה ומורכבת בכל זאת יש התייחסות לעיצוב.
וכאן הבחירה היא קשה, קשה לא רק במובן המטאפורי התכני של השירים אלא קשה בבחירה המינימליסטית הזו.

ואז אנחנו צוללים לשירים ומגלים שגם השירים עצמם שהם בעיני מעולים הם דורשים מהקורא התמסרות.
השירים של המשוררת הם סיפור חיים שלם, מורכבות של אישה והוא לוקח אותנו למסע לאורך תקופות שונות בחייה אך רוב השירים אנחנו לומדים על ההתפתחות שלה, על גיבוש הזהות, על גיבוש האישה שהיא הדמות שהיא, הרצון שלה לקבל את עצמה, לאהוב את עצמה.

מצד אחד זהו ספר מאוד אישי, אישה שמחפשת אהבה, דמות אב, חום אנושי וזהו גם ספר שהרבה נשים ימצאו זו מקום חם להזדהות עם הטקסטים, יש בו משהו שנוגע לכל כך הרבה ומה שמייצר את זה זו הכתיבה של מיכל שמצד אחד היא מבינה שירה אבל השפה לא נמוכה מדי, היא פשוט מייצרת הזדהות.

השירים של מיכל מרגשים מאוד, חודרים ללב וכתובים נפלא.
ספר שהכריכה שלו קשה והשירים נוקבים אבל באותה המידה אפשר למצוא בהם רוך ומקום חם להתכרבל עם המילים והטקסטים.
סיפור חיים, מסע, חיבור עצמי, חיבור נשי, תהליך אישי.
יפייפה.

---

מחיקה / מיכל יובל פיקרסקי
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִתּוֹךְ הַכְּאֵב וְאֵלָיו,
מִתּוֹךְ הַשְּׂרִיטוֹת וַעֲלֵיהֶן,
מִתּוֹךְ הַתִּקּוּנִים וְהַסְּדָקִים.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
כִּי אֲנִי מִתְקַיֶּמֶת,
כִּי אֲנִי מְרַפְּאָה,
כִּי אֲנִי מִתְרַפֵּאת.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
כִּי אֲנִי בּוֹנָה
כִּי אֲנִי הוֹרֶסֶת,
כִּי אֲנִי מוֹחֶקֶת

---

לילה לבן | מיכל יובל־פיקרסקי
שְׁנָתִי עוֹזֶבֶת אוֹתִי לֵילוֹת רַבִּים,
יוֹצֵאת לְטַיֵּל בִּמְחוֹזוֹת הָאִינְסוֹמְנְיָה.
הִיא מְצִיצָה מֵאֲחוֹרֵי שְׁמוּרוֹת עֵינֵי זָרִים,
מְרַפְרֶפֶת בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם,
נוֹגַעַת בְּשׁוּלֵי מִטּוֹתֵיהֶם
וּמַטְרִידָה אֶת לֵילָם.
הִיא מִתְקַשְׁקֶשֶׁת עִם תּוֹדָעוֹת תּוֹעוֹת,
גּוֹלֶשֶׁת בַּמּוֹרָד הַלָּבָן שֶׁל הַלַּיְלָה,
מְדַלֶּגֶת מֵאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה
לְאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה.
בְּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית
שְׁנָתִי מְעִירָה אוֹתִי מֻדְאֶגֶת
שֶׁמָּא לֹא הִבְחַנְתִּי בְּהֵעָדְרָהּ.
"קוּמִי, כִּתְבִי", הִיא מַפְצִירָה בִּי,
"לִקַּטְתִּי עֲבוּרֵךְ סִפּוּרִים
מֵחֲלוֹמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים".
עַל קִמְטֵי הַסָּדִין
אֲנַחְנוּ אֲחוּזוֹת זוֹ בְּזוֹ
וּמַמְתִּינוֹת לַבֹּקֶר שֶׁיַּפְצִיעַ.

.

טבע האדם-אחרית דבר / יוחאי עתריה
הוצאת עם עובד
264 עמודים

לפני כמה שנים יצא לי לקרוא ספר אחר של יוחאי עתריה "לא על המוח לבדו" גם כתבתי עליו.
בעיני יוחאי עתריה מתגלה כאחד ההוגים המקוריים והיצירתיים שיש לנו כאן ונכון להיום אין הרבה ספרי מקור הגותיים אז חשוב שיוצא ספר כה מעניין ומעורר מחשבה שהצלילה לתוכו בהחלט גורמת לנו לראות את האנושות במן אור אחר ומעניין.

יוחאי עתריה עוסק באחת השאלות המעניינות ביותר, טבע האדם.
האם האלימות הטבועה בנו מולדת או נרכשת ואם היא מולדת אולי אפשר להסיר את האחריות לגבי האירועים שמתרחשים בעולם ולומר "כאלה אנחנו".
הרי צריכים להאשים מישהו מתישהו באלימות הזו, ברוע שיוצא מהאדם בין אם זה במלחמות העולם או באירועים כמו ה7.10 ולא חסרים אירועים אירועים כאלו לאורך ההסטוריה.

עתריה לוקח אותנו למסע להבנת מקור האלימות הזו דרך מקורות שונים, דרך ארכיאולוגיה, והעבר שלנו כמין האדם היחידי שנשאר על פני הפלנטה ובין אם דרך הטכנולוגיה, אולי הטכנולוגיה אשמה בהכל, אנחנו לא אשמים שהטכנולוגיה כל כך הצליחה והאדם יצר כלים כל כך עוצמתיים.

"מובן שלכולנו נוח יותר להאשים את הטכנולוגיה ולא לקבל עלינו אחריות למעשינו. אפשר לומר כמו היידגר, כי מבחינת הישענות על הטכנולוגיה אין הבדל מהותי בין דישון האדמה ובין פצצת האטום – שכן בשני המקרים אנחנו מאתגרים את הטבע"
עמ' 140

פרק מעניין מאוד בספר עוסק במחקרים של האדם על קופי האדם כגון השימפנזים שהם אלימים מאוד ובאיזשהו אופן אנחנו יכולים לומר שהנה, מכייוון שאנחנו חולקים גנטיקה משותפת עם השימפנזים אפשר להבין את טבע האלימות האנושית.
אבל אנחנו חולקים גנטיקה משותפת גם עם קופי הבונובו שהם ההיפך הגמור מהשימפנזים והם קופים שוחרי שלום שמבלים את זמנם בהמון חיי מין ויצורים מאושרים.
אז למה החוקרים מתעלמים מהבונובו ומשווים אותנו דווקא למין האלים מבין השניים.
לטענת עתריה זה חלק מהאג'נדה, ההתנהגות של הבונובו לא מסתדרת עם התפיסה שהאדם אלים מטבעו.

עתריה נותן המון מקום לחקר ההגות של היידגר שיוצא נגד השימוש המוגזם של האדם בטכנולוגיה ובעובדה שהאדם מייצר מן תמונה לפיה כל דבר בטבע הוא אובייקט שתכליתו להיות מנוצל בידי האדם.
העיסוק בהיידגר מעניין גם בגלל תפיסתו כנגד השימוש בטכנולוגיה בצורה בה האדם משתמש אבל גם בגלל היותו בעצם נאצי.

המצאת פצצת האטום והשלכותיה גם הם מקבלות יחס בספר הזה ולי זה גרם לחשוב כשהכל מתחבר שאולי האדם לוקח את הטכנולוגיה רחוק מדי ומשתמש בו בצורה הרסנית מדי ומי יודע איך נראה את השימוש בבינה המלאכותית בעוד עשור מהיום נניח.

עתריה מביא לנו ספר מעורר מחשבה, הוא מעלה שאלות מעניינות וחושף אותנו לתחומי ידע רבים שעוסקים בתמה המרכזית שלו בין אם זה בספרות, ארכיאולוגיה, הסטוריה, מדע, זאולוגיה ועוד.
מומלץ מאוד.
מרתק מאוד, כתוב בצורה מרתקת וקריאה.

טראומות קטנות / ד"ר מג ארול
הוצאת מטר
320 עמודים
מאנגלית: אסף כהן

את הספר הזה התחלתי לקרוא כשהבנתי עד כמה אוסף הפצעים שצברנו בחיים משפיע עלינו.
ראיתי איך הocd של הילד שלי החמיר מאז שהתחילה המלחמה, ראיתי איך אירועים שאנחנו צוברים במהלך החיים משפיעים עלינו. אירועים כמו מצב כלכלי מורכב, פגיעה פיזית, פגיעה מנטלית, משהו שחווינו או ראינו שגורמים לנו לתחושה שמשהו לא תקין, לא מסתדר לנו ואנחנו לא יודעים לשים את האצבע על הנקודה.
בהקדמה למהדורה העברית מסבירה ד"ר שירי דניאלס ששורשיהן של טראומות קטנות מקורן בילדות, אין כמעט אף אחד שעובר ילדות ללא פגע ולא חייבים לחיות במשפחה מתעללת או מזניחה.
הן נובעות מתגובות של הסביבה ויכולות להיות חוסר התאמה או חוסר שייכות, בדידות ועוד ועוד.

ראיתי את זה על הילד שלי כשהגירושין השפיעו עליו, המצב בבית השפיע עליו. ראיתי את זה על עצמי כשהמעברים שעשיתי בחיים ותחושת חוסר השייכות גרמו לי למצב בו גם בבגרות אני לוקח את זה איתי.
אנחנו רואים את המצב בישראל מאז ה7.10 לא חייבים לחוות ממש את הנובה או את מה שקרה בדרום בקיבוצים כדי להרגיש הדרדרות נפשית ותחושת מועקה. אנחנו חיים את זה את הפחד, את החשש.
אשתף שלפני שבועיים אחד הילדים שאני מלמד בכה באמצע השיעור וכששאלתי אותו למה הוא סיפר שהוא שמע שאבא שלו ניצל מרימון במילואים.
פתאום התחיל לבכות.
אנחנו סוחבים את הדברים האלו וזה משפיע לנו על חיי היום יום ולכן הספר הזה חשוב בעיני כי הוא בא לעזור לנו.

בספר הזה ד"ר ארול מביאה לנו דוגמאות של טראומות קטנות שונות וההשפעה של זה עלינו כאנשים מבוגרים, לדוגמא הפרעות אכילה כתוצאה מכך, גברים שגידלו כרס בגלל מועקות מילדות.

בספר מציעה ארול כל מני דרכים להתמודד עם טראומות קטנות כדי שייטיבו עם חיינו.
בקצרה: מודעות, קבלה, פעולה או בראשי תיבות מק"פ.

הספר מלא בתובנות מרתקות מאוד ובהסברים על כל מני תבמונות שנובעות מטראומות קטנות כגון דכאון, אכילה רגשית ועוד וגם שיטות להתמודד עם זה, לאבחן את עצמך ולעזור לעצמך.

בגדול, זהו ספר שאפשר לחזור אליו וללמוד ממנו ובעיקר לשפר את חיינו.
בעיני זהו ספר חשוב ומעניין בעיקר בתקופה בה אנחנו חיים שכן כולנו רודפים אחרי איזה אושר מדומה, כולנו כמעט חיים חיים שהם לא באמת כפי שהיינו רוצים וכולנו סוחבים כוויות ופצעים שקשה להחלים מהם.
כדאי לקרוא.

השעה החלשה / דינה עזריאל
ידיעות ספרים
287 עמודים

השעה החלשה זה ספר מאוד מיוחד, לא קל לקריאה, דורש סבלנות והשקעה ומדובר בכמה קולות.
אבל ההשקעה בו שווה את הזמן ושווה את האנרגיות והוא ספר מאוד שונה בנוף המקומי, בשפה, בכתיבה. מרתק.

הוא מסופר ב3 קולות, קולותיהן של שתי נשים ושל חתול.
נתחיל בקירה, זקנה דמנטית, ניצולת שואה, רושמת בפתקים שמה לא תאבד לגמרי במחשכי הדמנציה.

ענת. נכדתה של קירה. עורכת דין במקצועה, יש לה משברים משפחתיים והיא מחפשת את עצמה מקצועית ואישית ואף משפחתית ובתוך כל המשברים האלו היא יוצאת לחיפוש אחר שורשיה המשפחתיים.

ויש את החתול. שחי את נשמתו השלישית וזוכר את מה שקירה לא זוכרת כבר, הוא נע אחורה בזמן את גלגולו הראשון ואל המלחמה ההיא וזוכר הרבה וחושב הרבה והוא חתול הוגה וחכם עם שפה מיוחדת והקול שלו היה הכי מיוחד בספר הזה.

זהו ספר מיוחד שנע בין ההווה לעבר, בין זכרון לכאן ועכשיו.
אנחנו נעים בין הכאן ועכשיו ליהדות רומניה שבין המלחמות ועד 1945.
הוא לוקח אותך למסע בזמן ולתוך נפשם של הדמויות אלו שמספרות ואלו שקולם נעלם כבר.

לא קל לקרוא בספר הזה, אין לו באמת עלילה ליניארית רצופה ומסודרת אבל זה לא מפריע לקריאה שכן הכתיבה של דינה עזריאל לוקחת אותך למסע וגם השפה וגם העריכה המיוחדת של הספר הזה פלוס הקולות השונים והמגוונים בו יוצרים עבור הקורא חוויית קריאה ייחודית מאוד.

הייתי מגדיר אותו כספר למיטיבי לכת שכן הקריאה בו מאתגרת אבל מי שיבחר להכנס אליו יזכה בחוויית קריאה מעניינת מאוד.

זרים מעבר לדלת / אילן עמית ־פרוינד
הוצאת עם עובד
286 עמודים

ברומן מרתק של אילן עמית פרוינד שיש בו שמץ של הומור ואולי אף אלגוריה נוקבת על מצב החברה הישראלית ובאותה מידה בהמון הומור מייצר לנו כאן המחבר ספר מרתק שנקרא בהנאה ומעלה נושאים רבים ומורכבים והיה תענוג לצלול לתוכו.

הדמות המרכזית בספר הזה הוא אליהו, מורה למדעים בתיכון תל אביבי ואיש עם חלומות יזמות גדולים שחייו מתפרקים לנגד עיניו ממש כך.
אליהו החליט להקים איזה מיזם כלכלי שחשב שיהיה הצלחה גדולה והמיזם הזה נכשל. הוא לא שיתף את אשתו בעניין הזה והמיזם נכשל, הכסף הלך לאיבוד ואליהו האומלל נאלץ לעזוב את ביתו ואת אשתו, לוותר על כל מה שהיה לו ובנוסף לכל הצרות גם בתו הבוגרת, היחידה שהקשר ביניהם בילדותה היה טוב ניתקה עמו קשר והוא מוצא את עצמו חי חיים מחדש בדירת חדר מסכנה ומחטט רגליו בקושי ומנסה להשתקם מהמשבר הזה שנפל עליו.

אך נראה שאולי לא הכל שחור בחייו של אליהו, לכאורה כמובן.
אליהו מגלה שאביו שהלך לעולמו בבית אבות יוקרתי העניק לו בירושה דירה תל אביבית קטנה בדרום.
אך אליה וקוץ בה.
מסתבר שבדירה עצמה מתגורר זקן ערירי והמטפלת הפיליפינית שלו והתנאי לקבלת הדירה הוא השארות הזקן והמטפלת בבית והם נשארים שם עד מותו של הזקן.
בנוסף אליהו מסתבך עם שני נוכלים ועוד צרות שמציפות אותו.

הספר לוקח אותנו למסע הזה של אליהו בנסיון להתרומם, בנסיון לשקם את יחסיו עם בתו, הקשר שכה חשוב לו ולשמור את הנכס המפתיע שהוא קיבל תוך כדי הנסיון להתגבר על המהמורות שבדרך שמקשים עליו.
כל הצרות האלו מתובלים בהומור ושנינות ובכתיבה חדה ומרתקת.

מאוד אהבתי את הספר הזה וראיתי בה מן משל לחברה הישראלית שבעצמה נמצאת במן נפילה ואנשים רבים חרדים לרכושם, לעתידם הכלכלי וקשה לדעת איך יראה העתיד הכלכלי של רבים מאיתנו.

כדאי לקרוא.

בית גידול / ג'ודי עדיני
הוצאת תשע נשמות
174 עמודים

מקום לחלופה פסיכיאטרית הוא מקום לא קל, אני יודע כי במשך ארבע שנים ליוויתי את הילד שלי שהיה בפנימיה פוסט אשפוזית ונכון שכאן הסיטואציה והעלילה והדמויות הן שונות כי כאן מדובר בבית לנשים, נשים בוגרות ולא נערים ונערות שהחיים עוד לא ממש התחילו להניע וכבר הם בסיטואציות קשות.
אבל כשקראתי את הספר של ג'ודי עדיני זה זרק אותי לביקורים אצל הילד שלי במקום כזה שהוא גם כן חלופה לאשפוז פסיכיאטרי.

והסיפור מספר על מרים, אישה ללא נסיון טיפולי בתחום שנכנסת אל בית מעלה ישועתי, מקום שהוא תחלופה לאשפוז פסיכיאטרי, מקום לנשים שגורלן לא שפר עליהן והן מתמודדות עם החיים שלא היטיבו איתן מסיבות שונות והדמויות שונות והסיפורים שונים ומרים חסרת הנסיון נכנסת לעולם הזה ולמקום הזה ומתארת בגוף ראשון את חוויותיה וההתמודדויות שלה.

דמותה של מרים מאוד מורכבת ונראה שבאישיות שלה ומה שעברה בחיים לא יגרמו לה להשתלב בעבודתה בבית המאזן הזה, דמות שחוותה טריגרים רבים בחייה בעצמה.

הספר הרגיש הזה מתאר דרך המונולוגים של מרים את עבודתה בבית ואת הקשרים שנוצרים על המטופלות בו והסיפורים קשים ותיאור הבית והחיים בו מורכבים מאוד אבל אותי עניינה דמותה של מרים שסיפוריה נעים בין כתיבה בזרם התודעה שנעים לתוך מחשבותיה והחוצה לבין תיאור המתרחש בבית.

לא קל לכתוב על העולם הזה, על מקומות כאלו.
ג'ודי עדיני עושה זאת ברגישות וכותבת יפה ונוגע והספר הקטן הזה חודר ללב.
מיוחד ורגיש מאוד.

ממלכת הטבע / רייצ'ל ויליאמס
הוצאת שוקן
מאנגלית: מאיה שוהם פלאי
63 עמודים
איורים: קרנובסקי

איזה ספר, איזה רעיון מהמם ואיזה כיף להסחף לתוכו.
ישבתי עם האחיין שלי והצצנו בעדשות הצבעוניות שנלוות לספר הזה ופשוט נהנינו.
הספר בא להכיר לילדים ולא רק להם יעדים אקזוטיים ומעניינים ברחבי העולם ואת היצורים החיים שם והצמחיה הצומחת בהם.
האתרים שאותם הספר מציג לקוראים הם לא אתרים רגילים.
שמורת רדווד, יער הגשם באגן קונגו, לוך לומונד בסקוטלנד, אגן נהר הגנגס ועוד.
לכל איזור יש צמחיה ייחודית לו וחיות שחיות שם. יש את חיום היום ויש את חיות הלילה וכולם מוצגים שם. כשמסתכלים בספר ללא העדשות הצבעוניות רואים את הכל אבל מבולגן. ברגע ששמים טת העדשות כל צבע מבדלת לנו את חיות הלילה מחיות היום ואת הצמחיה. עדשה כחולה עוזרת לנו לראות את חיות הלילה. עדשה אדומה את חיות היום ועדשה ירוקה את הצמחיה. בנוסף יש הסבר על כל בעל חיים וזה נפלא, מרהיב ומלא חיים ובעיקר מלמד ואינטראקטיבי שזה מה שמבדיל אותו מספרים אחרים ולמקאה שמאבדים את העדשות הצבעוניות הנלוות לספר יש אפשרות לסרוק ברקוד ולצפות בספר דרך הטלפון עם העדשות הצבעוניות.

תענוג של ספר. ממש.

שתינו / אווה איזאק
הוצאת עולם חדש
213 עמודים

שתינו הוא ספר מורכב שמדבר על נושא מורכב, ואולי על כמה נושאים.
אבל בראש ובראשונה אווה איזאק במן ממואר אינטימי קשוח מספרת לנו הקוראים על יחסיה עם אמה שנמצאת על ערש דוויי.

הספר שעוסק במערכת היחסים בין הבת לאם ובזכרונות שלה עוסק גם בין השאר בשאלה עד כמה אנחנו דומים להורים שלנו וקשורים אליהם וכן גם על ההתמודדות של בני הדור השני והשלישי לניצולי שואה.

הרבה ספרים עסקו בזה בעבר, על הקושי להיות בן של ניצול ועל המורכבות והטראומות שאותו הורה סוחב איתו מהמלחמה וההתמודדות הרגשית הנפשית וכן זה משפיע על ההורות שלו, על הדרך בה הוא מגדל את הילדים ומחנך אותם ואנחנו רואים את ההשפעה על זה בספר הזה בו המספרת מתארת לנו את הקשיים,

אנחנו חווים את סיפור חייה של האם והמשפחה בטרנסילבניה, ההגירה לישראל וקשיי הקליטה, על החיים בבני ברק, העוני והמורכבות הרגשית והנפשית של האם שמשפיעה על אווה הצעירה.

אנחנו ממשיכים לחייה של אווה, לחייה האישיים המורכבים, למערכות היחסים המיניות הלא יציבות שלה והנסיון שלה לברוח ככל האפשר מצילה של האם החונקת והמשפיעה ובסופו של דבר אנחנו חוזרים לאותו מקום בו האם והבת נמצאות בסיטואציה בה הן צריכות לסגור מעגל כאשר הבת סועדת את האם הגוססת ומנסה לסגור פינות וליישר הדורים והסיטואציה הזו אינה קלה.

הממואר הנוגע ללב והחודרני הזה מציף בהמון מורכבויות ושאלות ועוסק בין אם בהשפעות השואה על הדורות הבאים והשפעות של הורות מרעילה וקשה ונסיון להתנתק מכל זה לאישיות עצמאית אך הדברים האלו משפיעים ומציפים ולא משחררים.

מורכב, קשה אך מרתק מאוד וכתוב טוב.

בתוך המילים בתים / דנית גולד
הוצאת פטל
246 עמודים

אפשר להתחיל במחמאה על ההוצאה. אני מאוד אוהב את הוצאת פטל, בעיני מההוצאות הטובות והאיכותיות בארץ שמתמחות בספרות מקור.
הבחירה שלהם מה להוציא לאור מדויקת מאוד והספרים שיוצאים בהוצאה זו הם חדשנים, מרתקים, איכותיים מאוד ונראה כאילו הם נבחרים בפינצטה.

הספר הזה של דנית גולד כולו תנועה, התנועה מתחילה עוד בכריכה, דינמיות של אנשים בתחנת רכבת שבה כבר יש תנועה, מסע, סימן לדרך, למסלול, והאנשים בה ממתינים, מחכים, ךתחנה הבאה בחייהם, לעליה לרכבת או לירידה ממנה, משהו קורה במקומות האלו וזה כבר מייצר עניין.

ואז אנחנו נכנסים לתוך הספר שהפרקים בו מחולקים לפי סדר הא ב.
והספר הוא תנועה, אנחנו עוקבים אחרי תחנות חייה של גיבורת הספר, אישה צעירה שיוצאת למסע, עוזבת את ביתה ומשפחתה בחיפה, בדרכה לתל אביב ומאחוריה סוד משפחתי מביש.
היא רוצה לכתוב, חולמת להיות סופרת אבל משהו תוקע אותה, זה לא מסתדר כפי שחלמה.
אנחנו עוקבים אחר תחנות חייה, בדירות בתל אביב, דרך החתחתים הזו, הרצון למצוא בית, מקום, לתקן את מערכות היחסים בחיים, עם הוריה.
אנחנו נעים איתה בפרקים קצרים מאוד שמייצרים גם הם עניין וקצב לספר, כזה שגורם לך לרצות לקרוא בו ולא להניח אותו.
ואנחנו נעים אחרי הגיבורה שלנו בעולם, ליסבון, גרמניה, ארגנטינה, ושוב תל אביב ושוב חיפה הכל עוזר לנו לאט לאט להרכיב את התמונה השלמה, האנשים, המקומות החיפוש הזה הוא מרתק והוא דינמי והוא חי וגם כואב וצובט בלב.

הרבה כאב ועצב יש בספר ויש בו המון עומק ורגש ונסיות למצוא מקום, אהבה, חיבור מחדש ותיקון של פצעים ישנים, נסיון למצוא את עצמה ולהגשים את חלומותיה וייעודה.

זה ספר פיוטי ורגיש שתענוג היה להסחף אחריו ולהנות ממנו.
מומלץ מאוד.

משקל עודף / בכל סרלואי
הוצאת דביר
208 עמודים

לקרוא את ספר המסות האוטוביוגרפיות המרתקות האלו של בכל סרלואי היה לקרוא טקסטים שזרים לי, עולם שאני לא מכיר מספיק, עולם נשי, עולם דתי, עולם פמיניסטי ועולם דתי,נשי ופמיניסטי בכפיפה אחת אבל יש משהו שאני כן מכיר וזה יצר אצלי חיבור מיידי וזה עניין הגירושין, הפרידה.
ובכל מתייחסת לזה כבר בפרק השני, על ההשפעה שלה כילדה על גירושי הוריה, דבר לא נפוץ בתקופתה ולא נפוץ בחברה הדתית בכלל.

דרך החיבור הזה שכל משפחה גרושה בין אם בחברה הדתית או בחברה החילונית יכולית להזדהות איתה אני צולל ביותר הכלה והנאה לעולמה המרתק של המשוררת הנהדרת הזו שכותבת בכנות נפלאה על חייה ולוקחת אותנו למסע מרתק בתחנות חייה ובתחנות נפשה.

אנחנו לומדים להכיר את בכל סרלואי דרך העולם הזה שלה שנע בין היותה דתיה מאמינה לבין רצונה ללמוד תורה, בין היותה פמיניסטית ודתיה ודרך דימוי הגוף שלה.

ולמרות שהספר הזה נקרא "משקל עודף" נראה שדרך הכנות והכתיבה של סרלואי הרבה משקל עודף הוסר ממנה מטאפורית, היא כאילו התנקתה, שחררה ושיתפה את כל קוראיה באישיות שלה, בדרך החיים שמצד אחד מקדשת את השם ומצד שני מקדשת את היותה אישה שלמה עם מי שהיא, פמיניסטית, שמנה, אישה שיש לה דרך משלה ואולי מייצרת קצת נון קונפורמיסטיות אבל היא גאה בדרכה ובעולמה המורכב והמרתק.

הדרך בה בכל סרלואי כותבת על עצמה דרך המסות הנהדרות האלו הן חשובות עבור כל נערה דתיה וגם חילונית שלא שלמה עם מי שהיא ושמחפשת נתיב ודרך והיא כתיבה חושפנית וכנה ובדרך בה היא כותבת היא מהווה בעיני סוג של מגדלור מוסרי עבור נשים רבות.
גם דרך דימוי הגוף, גם דרך התפיסה שלה את הדת האורתודוכסית ודרך התפיסה שלה את מה זה להיות אישה ועל אחת כמה וכמה מה זה להיות פמיניסטית דתיה שומרת מצוות.

מאוד מרתק ומאוד מעניין ומומלץ מאוד.