יש עוד שלוש מאות כמונו – ספר שני / יעל קליינר
הוצאת רימונים
253 עמודים

חלק שני במה שמסתמן כטרילוגיית פנטזיה לנוער של יעל קליינר.
את החלק הראשון אהבתי והוא היה מהנה וכתוב היטב וגם החלק השני ממשיך מאותה נקודה והוא גם כתוב בקצב טוב וממשיך את העלילה ואחזור עליה בקצרה.
הגר, ילדה בכיתה ז מגלה שהיא משתייכת לקבוצה מצומצמת וייחודית בשם הדוברים בעלי כוחות מיוחדים ושפה ייחודית.
הגר יוצאת להרפתקאות וחוויות שונות יחד עם החונכים שלה ועוד דמויות כשהמטרה היא לשמור על השפה שהיא שפת הבריאה, השפה הקדומה ביותר.

בספר הזה חל שינוי אצל הגר, מילדה קצת בודדה לחברותית מאוד ומקובלת יותר והיא מתחברת גם לילדה מוזרה במקצת בשם נטלי.
עד שיום אחד נטלי נעלמת וזה רק חלק מהתעלומות בספר הזה כשבין השאר היא מנסה לגלות מי מסתובב ליד הבית שלה בלילות בקיבוץ ואנחנו מגלים עוד פרטים על האדון ואחד עשר עוטי הגלימה.

הספר מלא באירועים וחוויות ובני נוער יהנו ממנו אבל הטרילוגיה הזו קשורה ישירות אחד לשני ומי שלא קרה את הספר הראשון יתקשה להבין מה קורה ולכן הסדר כאן חשוב, זו עלילה מתמשכת.

הרבה זמן עבר מאז שקראתי את החלק הראשון ולקח לי זמן להכנס לעלילה ולנסות להזכר והרצף קצת קריטי ולכן לדעתי צריך לשים לב לטיימינג של יציאת ספרים בסגנון זה כשהם באים בסדרה.

בסך הכל ספר נוער טוב ומהנה.

אפ, סימבה / דייויד פוסטר וואלאס
ספרית פועלים
134 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

לקרוא טקסטים של דייויד פוסטר וואלאס זה תמיד מעניין.
לא משנה אם מדובר בפרוזה, מסה, טקסט פוליטי או פילוסופי, האיש יודע לכתוב ויודע להביע מסרים ודיעות בצורה חדה, צינית, עמוקה ומיוחדת.
כשאתה סופר ועיתונאי טוב אתה פשוט מצליח לייצר עניין בצורה הטובה ביותר גם אם הנושא לא תמיד מעניין וכאן וואלאס כמו כמעט בכל דבר שכתב הצליח לרתק אותי מתחילת הטקסט ועד סופו.

כאן התבקש וואלאס על ידי מגזין הרולינג סטון להצטרף לקמפיין הבחירות של ג'ון מקיין בשנת 2000.
מקיין התמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית מול ג'ורג' וו בוש.
מקיין, גיבור מלחמה אמריקאי, טייס קרב שנשבה על ידי הוייטקונג ועונה קשות במשך 4 שנים
הפך לסנטור מצליח והחליט להתמודד על הנשיאות.

הטקסט שכתב וואלאס עבור הרולינג סטון הפך למסה הפוליטית המרתקת הזו שמונחת כאן לידי.
אני מודה שלא בטוח שהייתי מעוניין לקרוא את הספר הזה אם לא הייתי יודע שוואלאס כתב אותו כי מסות פוליטיות לא מעניינות אותי באופן אישי ובמיוחד מסות פוליטיות על פוליטיקה אמריקאית אבל כאן וואלאס לא רק מצליח לעקוב בעניין אחרי הקמפיין הפוליטי של מקיין, הוא מנתח את האיש בצורה מבריקה ובעיקר נוגע בנושאים מעניינים כמו אותנטיות, פוליטיקאים בעידן המדיה ואל תשכחו שמדובר בשנת 2000. המדיה היתה שונה לחלוטין ממה שהיא היום, לפני עידן הרשתות החברתיות, שכחנו כבר איך קמפיינים עבדו בעבר.

השאלה העיקרית שוואלאס מעלה זה האם ניתן להאמין לאדם כמו מקיין.
וואלאס בודק בצורה מאוד מרתקת ומעמיקה את ההשפעה של המדיה על הפוליטיקה ומראה איך מסרים שנשמעים אותנטיים למעשה מתוכננים היטב וכמעט שאין מקריות בהעברת המסרים.

איך הציבור תופס את הפוליטיקאים דרך עדשת המדיה והאם מקיין שמצטייר או מנסה למכור את עצמו כאדם של העם, אותנטי, כנה, ישר, האם הוא באמת כזה או שזה חלק מהמשחק הפוליטי.

וואלאס הצהיר על עצמו כלא רפובליקני, אחד שבכלל הצביע בזמנו לסנטור ביל בראדלי וזה מעניין שהוא הצטרף דווקא לצוות של מועמד רפובליקני מוביל והוא בוחן בטקסט הזה בין השאר את הדינמיקה בין עיתונאים לפוליטיקאים והאם עיתונאים יכולים לשמור על אובייקטיביות כשהם חיים בתוך הקמפיין אותו הם מסקרים.

מאוד מעניין איך מסה כזו היתה נכתבת היום בעידן בו המדיה שונה לחלוטין, עידן הדיפ פייק והפייק ניוז, עידן בו הציבור צורך את המדיה בצורה שונה לחלוטין.
בכל מקרה מדובר בספר מאוד מעניין ווואלאס הוא וואלאס, מעניין ביותר ועשיר במידע, אחד שנכנס לפרטים הקטנים ומוציא לימונדה מכל לימון טקסטואלי ומכל נושא.

הוא לא הביט לאחור / ורד אטרי
הוצאת קינמון
163 עמודים

ספר מרגש של ורד אטרי שבאה לספר את סיפור חייו של גבר אחד.
ציון, שנזכר בסיפור חייו ומספר אותו ומשתף.
סיפור החיים מבוסס על סיפור אמיתי והמחברת מביאה אותו בצורה מאוד מוערכת בעיני, יפה, שכיף לקרוא ולהסחף לסיפור החיים של ציון.

זהו סיפורו של ציון. אדם מבוגר כבר, מעבר לגיל 80 שמובהל לבית החולים עקב קוצר נשימה, כבר רואה את קצו של חייו ומרגיש צורך לסגור מעגל אל מול בתו שלוקחת אוו אליה לביתה.
אחרי שנים של מערכת יחסים עכורה עם בתו ציון מרגיש צורך לעשות את סגירת המעגל הזו והוא פותח בפניה את סיפור חייו.
זה לא היה קל עבורו, במרומי שנותיו והקושי שלו להשלים עם השתנות העולם וכל מה שהוא מכיר וחווה.
ציון מחליט שזה הזמן, לפתוח ולספר את סיפור חייו שבמידה רבה הוא גם סיפורה של המדינה בתחילתה והוא מספר.
והסיפור נוגע ללב וכנה והוא מספר את סיפורי ההעפלה של יוצאי ארצות ערב, באומץ בלתי רגיל ובהמון ציונות ותקווה.
מה שמיוחד בעיני בסיפורים האלו זה שאני לא הכרתי אותם ואת החלק הזה בהסטוריה ועצם זה היה משמעותי עבורי כקורא, להיחשף לסיפור אמיתי מרגש ולראות ציונות ואהבת ארץ מהי.

המחברת עשתה כאן תחקיר מרגש ומשמעותי על סיפור ילדותו של אביה ורקחה מזה רומן מאוד יפה ולא תמיד קל לקריאה.

רומנים כאלו מעודדים אותנו בעיקר בתקופה הקשה הזו של מדינה במשבר גדול, משבר קיומי, לא פחות. של מלחמה, הרוגים אנשים שקמים ועוזבים ומחפשים עתיד ורוד יותר במקומות אחרים ומראה לנו חיבור למדינה מהו.

הספר עצמו קצר יחסית אבל נקרא לאט שכן לא תמיד קל לעיכול ולא תמיד נוח לקריאה אבל הקריאה בו שווה שכן הוא מאוד מרגש ומאוד ציוני ומאוד עוצמתי והחיבור הזה המחודש בין האב המזדקן והחולה לבתו מייצר משהו נוגע ללב ומבוטא בטקסט בצורה טובה.

אהבתי.

אהבה / פרנסואה בגודו
הוצאת פן
95 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

יש משהו יומרני לקרוא לספר בשם כזה "אהבה" מילה שמכילה כל כך הרבה בתוכה.
אבל האמת שהשם הזה מאוד מתאים לספר הספציפי הזה כי אהבה כמה שהיא מילה כל כך גדולה מייצגת בתוכה את הפשטות והתום ואת כל העולם כולו.
ומהו כל העולם כולו אם לא עולמות שונים ואחרים זה מזו שכל מערכת יחסים בין בני אנוש מייצגת את המילה הזו וכל מערכת היא אחרת ושונה.
מצד אחד יש לנו אהבות מפוצצות וחד פעמיות כמו רומאו ויוליהף אהבות עוצמתיות כנגד כל הסיכויים.
ומצד שני יש את האהבות היומיומיות, הפשוטות, הכנות, האלו של הזוגות שחולפות מולנו ברחוב, האנשים האלו שפשוט חיים את חייהם ואין משהו מיוחד לכאורה, אין משהו גרנדיוזי.
זו אהבה, בפשטות שלה זו אהבה נצחית.
כזו שעוברת מהמורות, כזו שיש בה קשיים, כזו תמימה, שקטה ועליה כותב בגודו.

הספר מספר את אהבתם של ז'אק וז'אן במשך חמישים שנה, ההיכרות, הפגישות הראשונות החתונה וכל הדברים שקרו לאחר מכן וכן, החיים הם שגרה והאהבה היא שגרה.
אין כאן גיבורים, אולי אנטי גיבורים, אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים רגילים, עם פחדים, שאיפות, תקוות, הזדקנות בעולם שיש בו המון אכזבות וציפיות.

הספר הוא פואטי לעיתים ולעיתים בשפה פשוטה ונגישה והוא מעביר לנו רגשות מורכבים באמצעות פרטים קטנים של היום יום.
לפעמים נדמה שהספר מדמה מן סיטואציות של זוגיות שכל אחד מאיתנו יכול לראות בו את עצמו ובמערכת היחסים שלו.

ברקע יש דמויות נוספות, גדולות כקטנות כגון הילד שלהם והמשפחות והחבריםובכלל הצניעות בספר הזה באה להראות לקורא עד כמה אהבה היא בעלת גוונים רבים אבל רובנו המוחלט חווה אהבות כאלו, לא מהחלומות ולא מהאגדות אלא מהיום יום מהחיים הרגילים וכמה יפה זה וכמה נוגע.

"אהבה" זה ספר צנוע מאוד, קטן וכנה, כנה לפעמים עד כאב. והכריכה המינימליסטית אומרת הכל,
עדין ורגוע ומלא חמלה ורגש.

כוכב ים / רינה גרינולד
הוצאת שתים
175 עמודים

זה הספר השני של רינה גרינולד שאני קורא דרך הוצאת שתים וגם את הספר הקודם שקראתי אהבתי.
הספרים שהיא כותבת והנושאים שהיא מעלה על הנייר מעניינים ומעוררים שאלות וגם כאן הספר הזה כתוב נהדר והעיסוק העיקרי שלו הוא בדינמיקה משפחתית ובמערכת יחסים בין אחים והוא מעניין ומרתק וגם מלא בכאב.

שלומי ויהודה הם אחים, הפער ביניהם 12 שנה, ילדים להורים ניצולי שואה, אחד רצוי ומוערך, השני פחות, לא ממש רצוי ולא ממש מוערך.
שונים מאוד אחד מהשני הם יהודה ושלומי, אחד מוצלח, השני מלא בעיות ,דחוי.

יהודה האח הגדול והמוצלח לקח על עצמו לשמור על שלומי, להגן עליו גם מפני האבא גם מפני העולם.
גם אשתו של יהודה הפכה לחברת נפש של שלומי ובכל זאת התחושה היתה ששלומי שהיה דחוי על ידי הוריו מקבל את אחיו כשומר שלו.

שלומי מצא את ייעודו במידה מסוימת כמדריך מוערך בפנימיה ונראה שבפנימיה הוא מצא את המקום המתאים לו, הילדים מאוד אוהבים אותו, רגיש מאוד, מבין אותם ונראה שבמידה מסוימת הוא בגלל מה שעבר בחייו יודע לגשת לילדים האלו והם מזהים זאת אצלו.

אך משבר גדול מתחולל בחייו של שלומי כאשר הוא מואשם על ידי האמא וגם על ידי הילד בהטרדה מינית.
התחושה הבלתי יציבה של שלומי והמקום הבטוח היחידי שהיה לו בחייו התחיל להתערער והוא נעלם, בורח.
זה מדאיג מאוד את יהודה שכל חייו הגן על אחיו ועכשיו חרד לשלומו והמקרה הזה מעמיד מחדש את מערכת היחסים ביניהם, את האמון ואת המקום של כל אחד מהאחים אחד בשני ואחד למען האחר.
גם אשתו של יהודה שהיתה קשורה לשלומי מעורבת וגם בפנימיה יש מי שדואג.

הספר הזה שעוסק במערכת היחסים בין האחים גם מעורר שיח מעניין על הורות רעילה, על ההשפעות של הזנחה הורית על נפש הילד ועל ההבדלים בין אחים שאחד אהוב ומוערך והשני דחוי ולא רצוי ואולי במידה מסוימת גם פותח את הנושא של ילדות בצל הורים ניצולי שואה.

רינה גרינולד היא כותבת מיומנת ונהניתי מהספר הזה.

מעוף. סוף / פיקי איש שלום
הוצאת פטל
64 עמודים

אני זוכר שכשהייתי צעיר בגליל העליון נרשמתי לחוג צפרות בקיבוץ, היינו שעות צופים בציפורים, לומדים להבדיל בין עקב עיטי לעיט צפרדעים, לומדים לזהות ציפורי שיר והמגדיר ציפורים היה הספר האהוב עלי.
לפעמים דפדפתי בו שעות, התבוננתי בציפורים השונות.
לכן אולי אחד הספרים האהובים עלי הוא "הבז" של בייקר שבו הפיוטיות דרך הצפייה בציפורים, המעקב אחרי הבז הזה מייצר דימניקה מיוחדת בין האדם לציפור.
ואולי אחד הדברים שאני הכי זוכר אחרי מות אימי זה עורב ענקי שהופיע לי בחלון, כמו העורב של אדגר אלן פו.
יש לציפור משהו מיתי ומיוחד.
ואלי החיבור הזה בין אהבת הציפורים, אותם יצורים שמפרידים בינינו כאן על האדמה לבין השמים שם אהובינו אולי נמצאים הוא קו הגבול בין המציאותי לפנטסטי, בין הקרקע לבין השמים, בין המושג לבלתי מושג.

הפיוטיות הזו שבאה יחד עם כתיבה על ציפורים ועל אהבת הציפור היא מייצרת את הדיסוננס הזה בין החיים למוות, בין העובדה שאנחנו קוראים את המספר נפרד מאימו בהדרגה ומלווה אותה אל רגעיה האחרונים לבין החיות הבלתי נתפסת של הציפורים, הצפייה בהם.

פיקי איש שלום לוקח אותנו למסע מרגש ופיוטי אל מרחבי העולם הפנימי שלו שנע בין בעלי כנף להספד ארוך ונוגע ללב.
הספר הזה חדר אלי עמוק ואיך אפשר שלא.
יש בו כל כך הרבה יופי וכל כך הרבה סמליות והחיבור ביניהם הוא החיבור בין החיים למוות והמחבר עושה את זה בצורה נפלאה ממש.

ומכיוון שאני אוהב ציפורים וצפיתי בציפורים ומבין את החיבור הזה, ומכיוון שאני איבדתי את אימי בגיל צעיר וחוויתי את הפרידה הזו אני יכולתי להזדהות עם הספר הזה באופן אבסולוטי.

כדאי לקרוא.

מה שאינך רואה / דריה מעוז
הוצאת יצירה עברית
300 עמודים

משולש רומנטי קליל יחסית וכתוב היטב של דריה מעוז שזה הספר הראשון שלה שיוצא לי לקרוא.
הרבה ספרים נכתבים על תקופת הקורונה ונותנים לסגרים ולמה שמתרחש ביניהם יחס מעניין וגם הספר הזה נותן לכך את היחס הזה שכן הסגרים יש להם משקל בעלילה שלפנינו.

עומר מרצתה בכיר באחת המכללות המבוקשות והטובות בארץ ונשוי שנים רבות לאיימי, להם 2 ילדים מתבגרים.
אך לעומר לא טוב במערכת היחסים והוא מחליט לעזוב את הבית ולצאת לדרך חדשה בחייו.
עומר הכיר בחורה צעירה ממנו קארין, יפה, סקסית וקצת גולדיגרית שמחפשת גבר אמיד יחסית שיקל עליה את חייה והיא מצאה את עומר.

עומר ואיימי אמנם חיים בנפרד אך הם לא גרושים רשמית ואיימי מתכננת לעשות כל מה שביכולתה כדי להחזיר את עומר לחיק המשפחה שלה ואליה ולהרחיק ממנו את קארין.
קארין מצד שני מנסה גם היא לשמור על עומר, היא מנסה להתחבב על הילדים שלו למרות שהיא לא אוהבת אותם ורואה בעומר מנוף כלכלי ואולי אף ילד ממנו כך הוא לא יעזוב אותה.
הספר ממשיך להתפתח כאשר המתח בין הדמויות מתעצם והקורונה והסגרים והסיטואציה במדינה בכלל הופכת להיות בעלת משקל גדול.

מהדינמיקה הזו בין הדמויות רוקחת דריה מעוז סיפור מעניין ומשעשע לפרקים כאשר כל אחת מהדמויות המרכזיות מקבלת להשמיע את קולה וכך נוצא לנו סיפור מ3 נקודות מבט.
צריך לקרוא כדי להבין לאן הספר הזה יתפתח ובסך הכל הוא מעניין ומסקרן וכתוב טוב.

זהו הספר הראשון של ההוצאה החדשה "יצירה עברית" מבית אתר הספרים והתוכן "עברית"
נראה מה הם יוציאו ולאן הם יתפתחו.

בית ספר לברברים – החינוך ברייך השלישי / אריקה מאן
הוצאת אפרסמון
226 עמודים
מגרמנית: ארז וולק

קשה לתאר בעיני עד כמה הספר הזה חשוב ורלוונטי.
אריקה מאן, בתו של תומס מאן גם היא כמו אביה מעבר להיותם אנשי ספר ואנשים שניחנו בערכים טובים, ידעו לזהות את התהליכים ברגמניה אבל לדעתי גם הם לא דמיינו מה הולך להיות לאחר שהספר הזה פורסם.
נדמה שהמציאות עולה על כל דמיון.
אבל אחת הסיבות להצלחה הגרמנית לפחות בתחילת המלחמה היא הצייתנות העיוורת של החיילים הגרמנים, ההתמסרות לרעיות ההיטלראי, הנאצי, הסגידה להיטלר ולנאציזם וכמו כל דבר שמביא לצייתנות עיוורת הכל מתחיל ונגמר בחינוך.

אני מתבונן על הספר בשני כובעים, כובע ראשון כאיש שכותב ביקורות ספרים, ובכובעי השני כאיש חינוך.
הספר עובד על שני הכובעים וכאיש חינוך התבוננתי בו מהמקום של האינדוקטרינציה ואיך ההשפעה על בני נוער באמצעות שטיפת מוח, מניעת השכלת ליבה והתמקדות בסגידה לרייך, לערכים של הרייך, למטרות, למנהיג, השאיפה לבורות, הציות העיוור.
וזה גורם לי לחשוב כאיש חינוך על כך ועד כמה זה קל לייצר שנאה או הערצה.
אם ניקח את זה למחוזותינו אנחנו יכולים לראות עד כמה שנאה מגיל צעיר כאשר מחנכים אליה משפיעה כפי שאנחנו רואים צעירים ברצועת עזה שנולדים לתוך שנאה ומחונכים לכך או לחילופין במקומות מסוימים אצלנו.

בכובעי כסוקר ספרים אני רואה את הספר מנקודת מבט ספרותית כמסמך חשוב מאוד, אריקה מאן כותבת מסות קצרות וממוקדות והטקסט כמעט עיתונאי ואינפורמטיבי.
אנחנו הולכים במסות של מאן אל מסמכים ואת מאמרים ואל תיעודים ועדויות אותנטיות כדי להמחיש לנו הקוראים את הטירוף ואת שטיפת המוח שהנוער ההיטלראי עובר ובכלל כל מערכת החינוך בגרמניה.

החינוך להערצה לרייך, אמירת הייל היטלר יותר מאשר אומרים שלום, השליט הוא המדינה והנוער שרואה זאת ונחשף לזאת לא מכיר כבר משהו אחר.
לחינוך היה חלק מאוד חשוב בכל מה שקשור לרייך השלישי ובכל המערך העצום שלו שהקיף את הכל. הנוער הוא העתיד וזה נכון במדינות כמו גרמניה דאז ונכון גם להיות במקום בו אנחנו חיים. הנוער הוא חזות הכל הוא העתיד, הוא יוביל וינחה והערכים שניתן לו הם אלו שיובילו את העתיד של המדינה.

הכח של החינוך יכול להיות דבר מבורך ויכול להיות הרסני והספר של אריקה מאן ממחיש את הרסניותו.

מסמך חשוב מאוד ועוצמתי מאוד.

מלבנון בשאלה / יפתח גיא
הוצאת כנרת זמורה
220 עמודים

כשאנחנו מתבוננים על התקופה הנוכחית ועל הדשדוש המלחמתי והרצון הממשלתי שנישאר באיזורי לחימה, כשאנחנו שמים לב שחיילים נהרגים כל הזמן והיה אפשר למנוע את זה קשה שלא להזכר בתקופה של השארות צה"ל בלבנון שנים רבות.

הייתי תושב הגליל באותה התקופה, בשנים האלו של השהיה בלבנון, אני זוכר את אסון המסוקים, זוכר דברים רבים ובעיקר זוכר את המחאה הציבורית הגדולה של ארגון ארבע אמהון וארגונים אחרים שהפעילו לחץ גדול ומוצדק מה שבסופו של דבר הוציא אותנו מלבנון.
אך המחירים הכבדים עד היציאה היו זכורים ונשארו בתודעה שלנו והנה, אנחנו לומדים שההסטוריה יכולה גם לחזור על עצמה ולאחר ה7.10 נראה שלא למדנו כלום. אנחנו ממשיכים להשאר באיזורי לחימה גם אחרי שהיעדים המלחמתיים הושגו ברובם, מלבד שחרור החטופים נכוון לכתיבת סקירה זו.

הספר הזה של יפתח זיו הוא חשוב מאוד שכן הוא מתאר בצורה אותנטית מאוד וחזקה מאוד את התקופה של המחבר בלבנון, במוצב הבופור, בלחימה המדשדשת, באירועים שנצרבו בזכרון ובעיקר במן תהליך התפכחות שעבר המחבר.

זהו ממואר מורכב שמתאר ייאוש, הקרבה, פטריוטיות, יש בו המון כאב והמון תסכול ויש בו אמירה חברתית נוקבת וחזקה.
אני מרגיש באופן אישי שחיילים, אנשי חינוך ומנהיגים, אנשים שמובילים דרך, מובילים צעירים בחברה הישראלית לעבר שירות צבאי, לעבר תרומה למדינה צריכים לקרוא את הספר הזה.

הרבה מהצעירים לא מכירים מספיק את התקופה בלבנון, הם לא נולדו אז, הם לא נולדו עדיין כשצה"ל יצא מלבנון, הם לא היו נוכחים במאבק הציבורי הנוקב והמשפיע של ארגון ארבע אמהות.
אבל הם כן מכירים את המציאות הנוכחית ולפעמים צריך להציב להם מראה איך ההסטוריה חוזרת על עצמה ואיך טעויות חוזרות על עצמם ואיך קונספציה היא רק מילה כאשר אנשים ומנהיגים עושים שוב ושוב את הטעויות ומוות של חיילים רבים מתרחש לחינם כאשר היה אפשר למנוע אותו.

זהו ממואר, זהו ספר של מורשת קרב, של תקופה, עדות אישית ועמוקה של השהיה בלבנון במוצבים, על קרבות וגם איזה מסר פילוסופי חברתי על החברה הישראלית.
אבל זהו גם ספר אישי מאוד של המחבר ועל תהליכים פנימיים שעבר, ההבנה לגבי הייעוד שלו והדרך שתתווה אוו מכאן והלאה.

ספר חשוב ומשמעותי של יפתח גיא שהוא איש חינוך, בוגר מכון מנדל למנהיגות וגם כאן מצאתי את החיבור המעניין שכן גם אני איש חינוך ובוגר מנדל ומעבר לכך לאנשים שבאו ממקום של הובלה יש את השליחות הציבורית החשובה הזו להעביר את המסר הלאה ואין כמו ספרות מסוג זה כדי להעביר את המסר.
הספר הזה לטעמי צריך לקבל יותר תהודה ויש לו חשיבות רבה בעיקר לנוכח המצב בה החברה הישראלית נמצאת במצב בו היא נמצאת.

חשוב ומעניין.

מכתב לאמי / ז'ורז' סימנון
הוצאת בבל
78 עמודים
תרגמה מצרפתית: עמית רוטברד

ז'ורז' סימנון הוא אחד הסופרים הכי פוריים בספרות הצרפתית והספרים שלו נעים במגוון רחב של סגנונות מספרות הבלשית הידועה שלו עם הפקח מגרה ועד ספרות יותר פסיכולוגית שחודרת לנפש הדמויות שלו באופן מיוחד. ומגרה גם כותב על מערכות יחסים, שמתבטאים בשני ספרים שהוצאת בבל תרגמה ויצאו ממש לאחרונה. אחד מהם קראתי, את הספר שאני סוקר עכשיו ואחד מהם אני ארכוש מתישהו סביר להניח.

בניגוד לספרים רבים שכתב מגרה כאן אנחנו נחשפים לצד היותר אינטימי שלו, צד אישי וחושפני ששונה סגנונית מכל מה שקראתי ממנו עד היום.
ממואר נוקב וקשוח בו הוא כותב לאימו אחרי מותה ונראה שמערכת היחסים שלהם ידעה עליות וירידות.

דרך הממואר הנוקב הזה והשיח לאימו הוא גם סוגר חשבון איתה על מערכת יחסים לא מאוד יציבה וגם יש בה נימה של געגוע שכן למרות הביקורתיות שלו כלפי היחס שלה סימנון דאג לה על ערש דווי.

הספר גם סוקר את מערכת היחסים עם אימו וגם עוקב אחרי חייה שניסה לדאוג לה ושלח לה כסף והיא דחתה זאת.
אישה קשה שחייה היו מורכבים וגם כך מערכת היחסים עם בן זוגה וילדיה.

היחסים עם אימו עיצבו את זהותו של הסופר, את הפיכתו למי שהוא, הסופר שהוא והאדם שהוא.
זוהי באמת הצצה נדירה ומיוחדת לחייו האישיים של הסופר הצרפתי החשוב והאיכותי הזה.
מדובר בספר צנום ורגיש מאוד שהכתיבה שלו מאוד אישית ומאוד נוקבת.

כל כך הרבה צדדים וסגנונות יש בסופר המצוין הזה וזהו עוד ספר מדי רבים שיצאו ותורגמו ואני מאוד אוהב לקרוא את סימנון.

יופי של סופר ויופי של ממואר אישי, רגיש ונוקב מאוד.