לבנות חיים שראוי לחיותם / מרשה מ' לינהאן
הוצאת עם עובד
329 עמודים
מאנגלית: ענת רותם

הממואר הנהדר הזה הוא השראה, השראה לחיים מרתקים של נערה שהיתה במקום של מצוקה נפשית קשה, התמודדות שהביאה אותה לאשפוז ולתחושה של חוסר אונים וחוסר וודאות לפריחה מקצועית מדהימה ולפריצת דרך בתחום הטיפול הנפשי.

והספר הזה משלב בין שני הנושאים האלו בצורה מרתקת.
דרך הסיפור האישי של מרשה לינהאן אנחנו לומדים להכיר אותה ולומדים להכיר את הדרך שהיא עברה עד להצלחה המקצועית שלה אבל לפני שהיא מתחילה לספר ולתאר את דרך הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT) אנחנו מכירים דרך כתיבה אישית מאוד וכנה מאות את התהליך שלה מנערה אהודה לנערה אובדנית.

כבר בגיל צעיר היא הרגישה שהיא אינה שייכת לעולם הזה ולא מתאימה לו ובגיל 18 חלה הידרדרות במצבה, היא אושפזה במוסד פסיכיאטרי שם עברה טיפולים ממושכים, טיפול בהלם חשמלי ועוד.

מרשה התחייבה שאם היא יוצאת מהמצב הזה היא תקדיש את חייה לטיפול באחרים וכך עשתה והספר ממשיך מההתמודדות הנפשית שלה למאבק בהצלחה מקצועית, להצלחה בלימודים ולפיתוח שיטת ה DBT.

השיטה הזו לא התקבלה בתחילה בעולם הטיפול וגם כאן נדרש ממרשה השקעה והתמדה רבה עד שהכירו בשיטה שלה כשיטת טיפול לגיטימית ויעילה.

אין לי ספק שמעבר לעניין שהספר הזה נותן לקורא יש כאן השראה לכל נער במשבר שחושב שהחיים שלו וההתמודדויות הנפשיות שלו גורמות לו לאבד תקווה ודווקא מרשה היא ההוכחה שההתמודדות בגיל צעיר זו ההתחלה של החיים ועם הרצון והתמדה ניתן להגיע לכל מקום ולהגשים כל דבר.

הכתיבה של מרשה היא קלה לקריאה וגם הדרך בה היא מסבירה את שיטת הטיפול שלה לא קשה להבנה דרך כתיבה טובה ומעניינת.

ספר חשוב ומעניין.

אשתר / גל אלגר
הוצאת קינמון
451 עמודים

איזה ספר זה אשתר? לאיזה ז'אנר הוא שייך?
האם הוא פנטזיה? האם איזו מציאות אלטרנטיבית? האם ספר דיסטופי? ייתכן שגם וגם.
קודם כל אשתר הוא ספר שמיועד לדעתי לפני הכל לנוער אבל אני אדם שיש לו נוער בעצמו נסחפתי ונהניתי מהספר מאוד והסיבה היא הכתיבה הסוחפת של גל והיכולת שלה לקחת סיפור מסוים ולעצב אותו כרצונה.

הבסיס של העלילה באופן מאוד בסיסי הוא כמובן סיפורה של אסתר מהמגילה, הוא הבסיס ולמרות שהבסיס של הספר הוא אותו סיפור מקראי ידוע אלגר לוקחת ומשלבת בספר לא מעט מושגים ושמות מבולבלים עם מחוות לסיפורים עתיקים אחרים כמו אלף לילה ולילה ואף מושגים ממיתולוגיות אחרות עתיקות, הודיות רומאיות ועוד.
מי שמכיר וקורא ספרות כזו יזהה בקלות את המחוות בין אם בשמות הדמויות בספר ועוד.

ואז הסלט הזה הופך לסיפור עצמאי בועט וחזק על נערה צעירה ויתומה שגורלה משתנה, היא עברה בילדותה טראומה קשה שאיבדה בו את משפחתה וגדלה בבית יתומים.
החיים שלה משתנים כאשר היא עברה ללמוד במדרשה יוקרתית שקשורה למלך ומתחברת מחדש עם שארי משפחתה בהם דודה.

העולם בו חיה אשתר שורר בו כאוס ומלחמה מתמידה ובגלל שמדובר בנערה דעתנית וחזקה שלא חוששת לומר כמעט כלום זה מסבך אותה לא מעט ומעמיד אותה בסכנה כמו גם עברה המורכב והקשה שעליו ביקשו ממנה לא לשת, ולדבר.

הסיפור עצמו מרתק והעולם של אשתר הוא מרתק, הדמויות כתובות היטב, עשירות, מעניינות
אבל קודם כל הספר הוא העצמה נשית, הוא כוחה של אישה אחת שלא חוששת להיות מי שהיא ומה שהיא יועדה אליו בעולם מנוכר ולא פשוט לנשים ובכלל.

אני אוהב במקרה הזה לא רק את התוכן אלא גם את הכריכה היפה והמעוצבת לעילא. תענוג להחזיק ספר כזה ביד.
נהניתי מאוד.

באנשי / איתי לב
הוצאת מטר
336 עמודים

הספר הנהדר הזה נפתח בהקדשה מרגשת לילדיו של הסופר ובו וידוי נוגע ללב על ילדו של הסופר שחלה בסרטן וכך דרך הכתיבה של הספר וכחלק מהתחקיר הוא חווה מקרוב את ההתמודדות במחלקות ילדים בבית החולים ועם הצער והכאב האישי הספר הזה מקבל נקודת מבט אחרת, יוצאת דופן, כאילו הדמות המרכזית בספר הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחייו של הסופר והגורלות הצטלבו להן.

ההקדשה הכניסה אותי לספר שכתוב ברגישות ומעניין ביותר והוא עוסק ומתמקד בשתי דמויות מרכזיות שחייהן נפרדות זו מזו עד לשלב מסוים בו גורלותיהן מצטלבות ונדמה שיש לכך סיבה.

הדמות הראשונה היא שירה, ילדה בת חמש עשרה וחצי, ילדה מיוחדת ורגישה שחולה במחלה קשה ומבלה לא מעט בבית החולים, שירה מסרבת לקבל טיפול יציב ותולשת את העירויים שלה ונאבקת עם צוות בית החולים שנאבק איתה על חייה ועל שפיותה.
בנוסף שירה בטוחה שהיא באנשי.
מיהי באנשי? דמות מהמיתולוגיה האירית שמבשרת לאנשים על מותם הקרב.

ויש לנו את טליה, קצינת מודיעין בשירות קבע, נשואה ואם לילד בן שלוש.
טליה מתמודדת עם אתגרים גם מקצועיים וגם אישיים כאשר חייה מגיעים לנקודת מפנה מאוד מעניינת ורגישה על סף פירוק המשפחה ועל סף חיפוש מחדש לגבי עתידה המקצועי.
טליה מחליטה ללמוד ליצנות רפואית כחלק מהשינוי בחייה.

שני הסיפורים מתרחשים במקביל ואנחנו עוקבים אחרי שתי הנשמות האלו ואחרי הנסיון שלהם להתמודד עם האתגרים בעולם והריפוי הנפשי האישי שלהן עד לרגע בו שתיהן נפגשות והעלילה הופכת לאחת.

ספר נפלא, על התמודדות נפשית, רגשית, אישית וחיבור מרגש בין עולמות שונים שכל אחת מהן זקוקה להצלה משלה ואולי המפגש הזה ביניהן מציל את התיהן.
אהבתי את הספר ואהבתי את הכתיבה של איתי לב.
ספר מומלץ.

הרומן שלי עם המוסד / רומי בר לב-עוז
ספרי ניב
306 עמודים

הרומן שלי עם המוסד הוא ספר מתח קליל ומפתיע עם כל מני טוויסטים מעניינים ועם שם מעניין שגורם לך לרצות לצלול לתוכו.
במרכז הסיפור יש לנו את דנה, רואת חשבון בת 40, גרושה, אמא לשני ילדים שחיה חיים די שגרתיים, עובדת יוצאת לדייטים, מקווה להכיר בחור נורמלי, רגיל.

אחד הדייטים שלה קצת הרבה מסבך אותה, מסתבר שהדייט, יובל שמו חבר בארגון ביון ועכשיו דנה היא רכוש מדינת ישראל.
דנה, בחורה מסודרת ומאורגנת בחייה שהכל עד הפרט האחרון מתוכנן ומסודר מוצאת עצמה לפתע בחיים של אי ידיעה ונכנסת להרפתקאה של חייה.
מאישה רגילה עם חיים שדגרתיים החיים שלה הופכים להיות בלתי צפויים והכל מנקודת מבטה של דנה המבוהלת וחסרת האונים שלא ציפתה להכנס לעולם אותו לא ביקשה.

הספר הוא מעניין וכתוב בצורה נחמדה וקריאה והוא לוקח אותנו ואת דנה למסע מרתק של עולם הביון עם כל מה שמשתמע מכך ומה שמוכר לנו מספרים בתחום.

לפי הבנתי זהו ספר ראשון וצפוי לו ספר המשך.
כאן יש לי קצת אכזבה שכן אני חושב שסדרות צריך שתהיה להם הצדקה אמיתית ואני לא בטוח שכאן יש.
יש סדרות שכל ספר עומד בפני עצמו בז'אנר ספרי הריגול ויש סדרות שממשיכים את הספר הקודם.
אני מעדיף את הסדרות מהסוג הראשון שכן ההמתנה להמשך במקרה הזה כבר תשכיח ממני את עלילת הספר הראשון אם הוא לא מספיק טוב.

בכל מקרה כאן מדובר בספר מעניין וכיף לקריאה.
בהחלט אחלה.

לאחר השבעה / ניר שטראוס
יונה שחורה הוצאה לאור
48 עמודים

ספר השירים הצנום הזה של ניר שטראוס הוא מסוג הספרים שנותרים צרובים בלב.
נוכחתי בכשרונו עוד בספר השירים הקודם שלו ומה שאני אוהב בשירה של ניר זה את הכנות שלה. ניר משתף אותנו בצורה מאוד כנה וישירה בחייו, באובדנו, בתחושות ובכאב.
הוא עושה זאת בפיוטיות וברגש שמי שקורא את הספר הזה מיד מתחבר לאובדנו האישי, הרי כולנו היינו בשלב זה או אחר בחיים באובדן.

אני שאיבדתי 4 הורים, שניים ביולוגיים ושניים הורי אומנה יודע מה זה ויודע ומכיר את התחושות והכאב, הגעגוע, הזכרון.
כשקראתי את השירים של ניר שטראוס זה זרק אותי מיידית לאובדן שלי.
לא כל ספר שירים שעוסק באובדן ובאבל יכול לחבר אותך לאבלך האישי אבל השירים של ניר עוסקים זאת כי הוא מחבר היטב בין האישי לקולקטיבי.
כך אני הרגשתי כקורא.

הגעגוע לאבא, הזכרון, הכאב, הכל נוכח פה אבל גם הקולקטיבי.
שכן כולנו חווינו אובדן בשנה וחצי האחרונות, כלונו איבדנו מישהו יקר לנו וגם משהו מהמקום בו גדלנו נקרע מאיתנו ואנחנו מנסים לאחות מחדש.

הספר הזה הוא מקסים, מעט שירים והרבה עומק, מעט מילים והרבה כאב וזכרון וערגה וגעגוע.

מאוד אהבתי.

"לא שכעסתי מעודי.
איבדת אותי.
עצובה היא הפגישה.
הגעגוע יגביר את זו.
ימשיך, יכאב ויורגש.
אני זועק בשארית כוחי:
אבא, סלחתי לך."

אל תקרא לי אום כולתום / יוכי שלח
הוצאת עם עובד
297 עמודים

איזה ספר מקסים, לקח לי זמן רב להגיע אליו בתול כל הספרים שאני קורא אבל שמח שבסוף שלפתי אותו וקראתי אותו גם אם באיחור מה אחרי שהוא יצא לאור.
אני נולדתי בבת ים בערך 8 שנים לאחר מאורעות הספר ועם זאת בת ים, חולון, הן קרובות גם באוכלוסיה וגם באוירה, ערים שכנות והתחושה היא שהדמויות מוכרות מפה ומשם.
אבל את ששת הימים מן הסתם לא חוויתי וגם לא את יום כיפור אבל הספר והכתיבה של יוכי שלח שלחה אותי כמעט במנהרת זמן אל התקופה שכן הכתיבה מייצרת אותנטיות תקופתית ואתה מרגיש שאתה נמצא במקום אחר וזה נותן לספר את הערך המוסף שלו.
אז הספר הזה גם לוקח אותנו לתקופת מלחמת ששת הימים ומייצר באמצעות סיפור מתח וחקירה משטרתית איזו אוירה של תקופה, חברות, הדדיות, תחנת משטרה באותה התקופה ואיך הדברים התנהלו בה ועוד.

ויש כאן את מירי וזמירה, חברות ילדות.
מירי נשואה לרפול, רכז המודיעין של התחנה שנעלם לפתע, רפול איש אלים כלפי מירי וזמירה נזעקת לעזור לה.
גופתו של רפול מתגלה לאחר מכן ובזמן החקירה המשטרתית זמירה פותחת בחקירה משלה.
זמירה בו בזמן מנסה לגלות את האמת אבל גם אולי להגן על מירי ולשמור עליה.

הספר הנפלא הזה מתאר תקופה, אנשים ואת חולון בשנים האלו בצל המלחמה, בצל גזענות ומעמדות ובצל אלימות במשפחה.
הכל כתוב בחן רב ובצורה מרתקת ומעניינת.
אל תקרא לי אום כולתום הוא ספר נהדר.
נהניתי ממנו מאוד.

סופר כמקצוע / הרוקי מורקמי
כנרת זמורה דביר
286 עמודים
מיפנית: עינת קופר

מורקמי תמיד היה סופר איכותי ומעניין גם אם לא התחברתי לכל ספר שלו שיצא לי לקרוא הערכתי את הדמיון שלו ואת היצירתיות בכתיבה שלו אבל משום מה תמיד העדפתי את המסות שלו ואת הכתיבה הכנה יותר שעוסקת בו, בחייו ובתובנות שלו.

לכן התחברתי לספר הזה שהוא בעצם קובץ מסות שעוסק במהות המקצוע הזה שנקרא סופר ועל כתיבה.
המסות הן מעניינות והן כתובות בחן ובכנות.
מורקמי לוקח אותנו למסע על חייו כסופר, אל מקצוע הכתיבה ונוגע בנושאים רבים שנוגעים בכלל לסופרים ולאנשים שכותבים ספרים אבל מעבר לכך הוא גם מספר על עצמו ועל תהליכים בחייו כמו גם על תובנות שלו לגבי נושאים רבים.

זה מאוד מעניין להכנס לראש של סופר כמו מורקמי שמדבר על כך שמקצוע הכתיבה רחוק מלהיות זוהר והוא מספר על תחילת דרכו כסופר ועל הדרך שהוא עבר ומשתף את הקוראים ברעיונות שלו לספריו, ביחס שלו לפרסים ספרותיים, איך בכלל מתחילים לכתוב ואיך הוא הגיע לתובנות שהוא הגיע.

לתחושתי האישית מורקמי מרגיש לי קצת עייף בספר הזה, כאילו הוא מסכם את הקריירה הספרותית שלו והספר הזה בא לתאר איזה סיום של פרק בקריירה שלו.
אני לא אומר שהוא לא יוציא ספרים חדשים, אולי אני מתבדה אבל יש משהו קצת עייף בכתיבה, המסות עצמם למרות שהן מעניינות לא באמת מחדשות משהו מלבד הוידויים האישיים שלו.
מה שלמדתי להכיר על מורקמי זה שהוא אוהב לקרוא ורואה בקריאה עצמה דבר חשוב כדי להיות סופר, הוא מכיר תודה שנפלה בחיקו ההזדמנות להיות סופר מצליח ולהתפרנס מהכתיבה ויש בוידויים האישיים האלו איזה קסם ואיזו פתיחות שכיף לקרוא.

אני חושב שאוהבי מורקמי מאוד יהנו מהספר הזה ויהנו לגלות את הכנות והפתיחות שלו שזה בעיני הדבר העיקרי והיפה בספר הזה. שאר התובנות נחמדות אבל פחות מעניינות.

הג'וק / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
103 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

ספר משעשע וסאטירי של מקיואן.
לא הייתי מגדיר את הספר הזה מהטובים שלו אבל הוא שונה ולדעתי הוא נכתב מראש כסאטירה ביקורתית על הממשלה וכתגובה לברקזיט של ממשלת בריטניה ומקיואן פשוט רקח כאן סאטירה קצרה מאוד, אולי הספר הכי קצר שלו אבל הוא בהחלט מעביר את המסר.

ברור לכל שיש כאן פארפראזה לגלגול של קפקא אבל כמו שגם כתוב בכריכה האחורית נראה שהספר יותר מכוון למסעות גוליבר בעיקר בכיוון חיצי הביקורת החזקים והנוקבים כלפי הפוליטיקה המקומית.

יום אחד מתעורר ג'ים סאמס, ג'וק פשוט שבימים רגילים ברח לו בין הביבים של הפרלמנט הבריטי והוא מגלה שהוא ראש הממשלה, האם הוא ג'וק ענקי או בנאדם? אולי גם וגם אבל הוא כרגע מנהל את ממשלת בריטניה וכל גם הקבינט, את הממשלה מנהלים ג'וקים שמנסים לממש את תכניתם השטנית להפוך את זרימת הכספים.
העובדים משלמים למעסיקים שלהם ומתוגמלים על צריכה.

אין ספק שהספר הזה די מצחיק ומעורר מחשבה כל ההסתגלות של ג'ים סאמס לגוף החדש ולמעמדו החדש שאותו הוא שונא.

יש סיכוי שמעבר לסאטירה זה סוג של מניפסט פוליטי של מקיואן אבל הוא חד והוא בועט והוא מעניין ולמרות שנכתב ב2019 שזה לא הרבה שנים מסקירה זו אבל נראה שהביקורת על פוליטיקאים ועל דרכיהם לא תשתנה לא משנה באיזו תקופה מדובר.

כמו שאמרתי לא מטובי ספריו של מקיואן אבל בטח לא ספר רעץ המסר חד, הביקורת ברורה ולפיכך הוא מהנה ומעניין.

טיינרון – מכתבים מעיר אחרת / לנה קרון
הוצאת קרן
134 עמודים
מפינית: דנה שולגה-רז

טיינרון הוא ספר מיוחד מאוד, קשה להגדיר אותו או לשייך אותו לז'אנר ספרותי מסויים אבל הקריאה בו היא חווייתית מאוד, שונה מאוד ורוחנית מאוד.

אין כאן ממש עלילה קוהרנטית אלא סדרת מכתבים שאישה כותבת לאהובה לשעבר ככל הנראה. והיא נמצאת בעיר מאוד מוזרה ומעניינת עיר בה יש מבנים ותנועה וכלי תחבורה והאוכלוסיה שם שונה מאוד ומגוונת מאוד. היא מאוכלסת בחרקי ענק, ובפרחי ענק והתחושה היא מאוד מוזרה ומעניינת והאישה מתארת לנו את העיר. גם התושבים בה הם חרקים דמויי אדם ולא ממש אנושיים ועדיין זו עיר שוקקת חיים.

איך האישה הגיעה לעיר הזו? לא ברור לנו, ממה היא מתפרנסת ואיך אם בכלל היא תחזור, גם לא ברור לנו.
מי שמלווה את הגיבורה שלנו היא יצור, מן יקרונית ענק שהיא המלווה שלה והיא מנחה אותה ובכלל נראה שהעולם הזה מלא בדמויות שונות ומשונות שאותם היא פוגשת ומהם היא מתרשמת.

אבל אל תטעו, לא מדובר בעולם אוטופי, לטיינרון יש גם צד אפל וגם בהם היא נתקלת, מוות ואכזריות קיימים גם בעולם היפה והמרתק של טיינרון.

הספר הזה דורש ממך לדמיין את העולם, לראות במחשבותיך את הנופים ואת המתרחש בעיר הזו המשתנה ללא הרף ומאוכלסת ביצורי ענק מרהיבים.
גיליתי שבגרסאות אחרות של הספר בתרגומים שונים מופיעים גם איורים וזה סקרן אותי להתבונן בהם ולכן חיפשתי וגיליתי ומה שמעניין הוא שבגרסה העברית הספר נטול איורים ואני לא חושב שיש בזה משהו רע.
לפעמים לא צריך להאכיל בכפית את הקורא אלא לנסות לתת לו לדמיין בעצמו את התיאורים הכל כך ציוריים של המחברת הפינית הנהדרת.

הספרות הסקנדינבית כה עשירה ומעניינת ומגוונת, בין אם זו ספרות מתח ובין אם זו ספרות פנטזיה או ספרות ילדים משובחת.
טוב היה להיחשף ללנה קרון ולספר הנהדר הזה.

היצור בעל הפרסות / רוברט א. הווארד
הוצאת קתרזיס
62 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

הוצאת קתרזיס מביאה לנו סיפור שני של רוברט א. הווארד, סופר האימה המרתק שמוכר בעיקר בגלל סדרת הספרים על קונאן הברברי.
הספרון הזה שאני סקרן לדעת האם יצא כספר בודד או כחלק מאסופת סיפורים שכן הוא קצר יחסית אפילו לנובלה ועדיין מדובר בספר מתח ואימה מאוד אפקטיבי ומאוד מרתק שמביא אותנו לאט לאט לרגעי האימה והמתח עד הסוף שם מגיע הפיק של הספר.

הדרך בה הווארד כותב ואפילו במידה מסוימת הסגנון מזכיר לא במעט את סגנונו של לאבקראפט ומתארת מיתוסים על יצורים מסתוריים ואפלים ועל המפגשים של אותם יצורים עם בני האנוש שלאנושות קשה לקבל ולדמיין אותם אך הסיפורים והפולקלור סביבם אופפת את בני האדם והסיפורים סביבם מתרבים כמו אגדות אורבניות מדור לדור.

כאן הסיפור הקצר והמהודק הזה מתאר עיירה שלווה שבה מתגורר אדם בשם מייקל סטראנג.
כאשר חיות בית נעלמות באופן מוזר יוצא מייקל לחקור את פשר התעלומה והחקר מוביל אותו לאחוזת סטארק שם מתגוררת דמות מסתורית ומבודדת.

מייקל שמשוכנע שהתעלומה קשורה לאחוזה במישרין או בעקיפין ממשיך לברר ולחקור ומוצא עצמו מתעמת עם כוחות ודמות שאין הוא מבין אותה.

קשה להוסיף מעבר לכך שכן היופי בסיפורים כאלו הוא הקריאה העצמית והמתח שבקריאה הזו אבל הספרון הזה נהדר, חצי שעה / שעה של קריאה מהנה מזאנר סיפורים וסגנון שכבר לא כותבים כמוהו אבל תענוג לקרוא ואני מחכה לעוד תרגומים מספריו של הווארד.

נהניתי.