ספר הים הגדול / יובל זומר
הוצאת שוקן
61 עמודים
מאנגלית: מאיה שהם פלאי
אייר: יובל זומר

כמו הספרים הקודמים של יובל זומר שעוסקים בנושא אחר בטבע גם הספר הזה על אותו הפורמט ובאותו גודל ענקי של ספר מציג לילדים את החיים בתוך הים דרך איורים מרהיבים, צבעוניים, מלאי חיים ודמיון.

המון עושר יש בספר הזה כמו האושר בחיים באוקיאנוסים.
הילדים לומדים דרך הציורים על מבנה הדגים, הסנפירים והזימים, הם לומדים על בעלי החיים השונים בים, צבים, דגים מעופפים, סוסוני ים, מדוזות ועוד רבים.
הם לומדים על היונקים בים ועל המגוון הרחב של בעלי החיים שחיים בים ובקרבת הים.
גם על האלמוגים הספר מלמד והחיים בקרבתם, על המעמקים בים וכמה עמוק הוא וכל כך הרבה מידע עם ציורים מרהיבים ומעט מאוד טקסט שמקל על הילדים ועדיין מעניק להם מידע מרתק וחשוב.

זומר גם מלמד את היקוראים בספר זה על חשיבות השמירה על הים והשפעת בני האדם עליו.
על ספינות מזהמות ועל הנזל של זריקת חפצים לתוך הים.
בנוסף השוס החמוד בספר הזה זה שבכל עמוד מסתתר לו סרדין קטן ועל הקוראים למצוא אותו ועוד כל מני דברים שמסתתרים בעמודים השונים.

זו סדרה לשמור אותה עבור הילדים. זומר הוא מאייר מחונן והספרים שלו הם תענוג לעיניים.
יופי של סדרה מלמדת ויופי של ספר.

אפריל הקסום / אליזבת פון ארנים
הוצאת אפרסמון
270 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

כמה נעים לקרוא בימים אלו, ימים של מתח ודרמות, עצבים רופפים וכרסום ציפורניים ספר כה יפה ועדין על כוחה של חברות וכוחה של אחווה נשית.
אפשר להתחיל כבר בכריכה העדינה והפרחונית שמושכת אותי אל הספר ואל תכניו בעיצובה של עדה ורדי.

הספר נכתב ב1922 על ידיה אליזבת פון ארנים שכתבה אותו בהשראה של חופשה שהיא בילתה בטירה איטלקית יפייפיה.
אין ספק שמקומות בהן בילינו נותנים לנו השראה לטקסטים והספר הזה יש בו רוגע ושלווה ומצד שני המסרים החברתיים שלו חזקים ובתוך השקט, היופי וההתמודדות של כל אחת מגיבורות הסיפור עם מגבלותיה וקשייה ביחד עם החברות לחופשה הזו מייצרות לספר את העומק הדרוש והופכות אותו למלא חיים ומעניין.

הסיפור מתרחש בלונדון האפרורית שם ארבע נשים שונות זו מזו מחליטות לקחת להן להשכרה טירה איטלקית קסומה, לברוח מהחיים הלונדוניים האפורים שלהן ולהנות משקט נפשי ורוגע.
במהלך השהיה בטירה הזו כל אחת מן הנשים עוברת תהליך אישי של שינוי.
היופי של המקום, הפריחה והשקט מרחיבים את אופקיהן של הנשים והן נפתחות בין אם זו לזו ובין אם לעצמן ולתהליך האישי שלהן.

איך בתקופה של מעמדות ונשיות כלואה בחברה מסרסת וגברית נשים מוצאות את האומץ והכח לצאת מהנוכחות הגברית המדכאת ולצאת למסע של גילוי עצמי, חופש עצמי וגילוי מחדש של נשיותן ושל כוחן וזה גם משהו שהספר נוכח ומדבר עליו.
אנגליה של אותה תקופה היא חברה מעמדית מאוד, פטריארכלית מאוד והספר שבסופו של דבר הוא מסוג הספרים האלו שמשרים נועם וקריאה נוחה גם מעלה נושאים חשובים וקריטיים לתקופה בה הוא נכתב.

אפריל הקסום הוא ספר פמיניסטי אבל לא בועט מדי ועדיין המסרים החברתיים שלו חשובים.
נהניתי לקרוא אותו.

אפס מאמץ / גרג מקיואן
הוצאת מטר
243 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

אני לא ממש מת על ספרי עזרה עצמית שרובם חוזרים על קלישאות ומנטרות מספר לספר ורק משנים את המילים או השפה וכך הספרים האלו לפחות בעיני נשארים באותה רמה אבל מי שזה עוזר לו אז יופי, כל עוד אנשים לוקחים את חייהם בידיהם ומבצעים שינוי אז זה טוב.

הספר הזה עניין אותי וסקרן אותי בעיקר בגלל שחיי נעים מעבודה לעבודה ונראה שכדי להשיג תוצאות ולהגיע למטרות שלי אני עובד מאוד קשה ואני כן מחפש איך לייעל את דרכי ולשפר את היעילות והקלות בה אני מעוניין להשיג את מטרותי בעסק שלי, בחיי הפרטיים, במטרות שאותם אני רוצה להשיג.

והספר הזה הוא עושה את העבודה, הוא ממוקד והוא יעיל.
מקיואן מציג גישה שבה השגת תוצאות משמעותיות אינה מחייבת מאמץ מתיש. הוא טוען שהרבה אנשים נופלים למלכודת של עבודה קשה מדי עד כדי שחיקה, במקום למצוא דרך קלה ויעילה יותר להשיג את מטרותיהם. הספר מציע אסטרטגיות לפשט משימות, לשמר אנרגיה, ולפעול מתוך זרימה טבעית יותר.

הנושאים המרכזיים בהם עוסק הספר הם
שינוי גישה – מעבר מתפיסה של "החיים קשים" ו"צריך לעבוד קשה כדי להצליח" אל גישה שבה אנו מחפשים את הדרך הפשוטה והאפקטיבית ביותר.

שיפור תהליכים – כיצד להפוך מטלות מסובכות לאוטומטיות, קלות ומהנות יותר.

שמירה על אנרגיה – הימנעות מעומס יתר, חידוש כוחות, וטיפול נכון בגוף ובנפש כדי להישאר פרודוקטיביים לאורך זמן.

הפעלת "מצב זרימה" – איך לעבוד בצורה שמרגישה טבעית יותר, במקום להיאבק בכוח רצון ולהתיש את עצמנו.

תוצאות מירביות עם מינימום מאמץ – יצירת מנגנונים ותהליכים שעובדים בשבילנו, כך שלא נצטרך להשקיע אנרגיה מיותרת בכל פעם מחדש.

בסך הכל מדובר בספר די מעניין ופרודוקטיבי שהרי זו מטרת ספרים מסוג זה, לתת לנו כלים פרקטיים להקלה על חיינו ועל העומס שאנחנו מייצרים.
אם ניקח דבר אחד או שניים מהעצות כאן זה כבר משהו.

המורה / אלון ארד
הוצאת קתרזיס
141 עמודים

גילוי נאות, אני מורה, במשרד החינוך, אני גם מורה גבר שזה עוד יותר מכביד את העניין.
אבל אני מורה, ואני צופה מבפנים בכל המורכבויות והקשיים בעבודה הזו, במערכת המיושנת הזו, במערכת הלא מתפתחת הזו, והתחושה הזו שאתה נמצא במערכת שסוגרת עליך מבפנים, המנהלת, התלמידים, ההורים, הבעיות הבלתי נגמרות.
הספר הזה פשוט זרק אותי למציאות בה אני נמצא בה ומורים רבים ולא רק זה אלא גם המורה בסיפור עצמו חווה באופן אבסורדי כליאה מטאפורית, הכל סוגר עליו מכל הכיוונים.

הספר הזה זרק אותי להמון המון אסוציאציות ספרותיות.
כבר דיברו על כך שזו מן אודיסיאה, מן מסע תלאות מפרך.
ואני ראיתי אסוציאציות נוספות, הספר הוא מאוד קפקאי בתלאות של המורה ואין ספק שהבירוקרטיה שנסגרת על המורה מכל הכיוונים והרצון שלו רק לחגוג יום נישואין עם אשתו ולצאת משער בית הספר שנמצא כמה עשרות מטרים מכיתת הלימוד הופכת להיות למסכת תלאות ורגעים אבסורדיים וקפקאיים.

עוד אסוציאציה שעלתה לי לראש כשקראתי את הספר זה החיבור המעניין ל"הפנימיה" של סרהיי ז'אדאן על אותו מורה שצריך לאסוף את האחיין שלו מהפנימיה בה הוא לומד והמסע הרגלי הקצר יחסית מתארך בשל התלאות והזוועות של המלחמה באוקראינה. ומעניין שגם כאן זה קורה למורה.

זה זרק אותי גם ל"לפקח ולהעניש" של מישל פוקו.
בדיוק כפי שפוקו מתאר את המוסדות המודרניים כמבנים היוצרים פרטים ממושמעים, כך הספר מציג כיצד המערכת החינוכית הופכת את המורה לאדם שאין לו שליטה אמיתית על זמנו, על תנועתו או אפילו על חייו האישיים.

מבחינה מסוימת זה אפילו ספר אימה, התחושה של בית הספר היא תחושת ייאוש, המערכת הזו שמייאשת אותך ומתישה אותך ועדיין אתה רוצה להגיע, לתת, להעניק, אתה מלא תשוקה לעבודתך אבל מותש מהבירוקרטיה, מהאלימות, מהדרישות ומהתחושה שלא מעריכים אותך. ואתה נמצא במן לופ, חדר בריחה ללא רמזים וללא מוצא.

והמורה שלנו שכל רצונו הוא ללכת הביתה מותש מנטלית.
לימדתי בעבר בתיכון, ברחתי משם ליסודי והספר שמציג תיכון מסוים ומורה מסוים בעצם מציג את כל המערכת ואת כל הבעיות שלה בנובלה אחת חזקה ובועטת בקרביים.
זה לא שביסודי יותר טוב, הבעיות דומות במובנים רבים אבל גם שונות בגלל הגילאים והדרישות השונות ועדיין המערכת היא אותה מערכת והתחלואות הן אותן תחלואות.

נובלה מאוד טובה וחזקה.
התחברתי אליה והזדהיתי איתה מאוד.
מומלץ.

עתלית. סוף / ניצה להט
הוצאת אפיק
158 עמודים

עתלית. סוף" מאת ניצה להט היא נובלה אינטנסיבית ועמוקה, החלק מסדרת "חרטום" בעריכתה של עינת יקיר – סדרה שנועדה להביא לקדמת הבמה את קולותיהם של סופרים בראשית דרכם, תוך התנסות בז’אנרים וסגנונות כתיבה מגוונים.
שם בסדרה "חרטום" הוא מעניין כי כמו חרטום הספינה שנמצא בקדמה כך גם אפיק מנסה להביא לקדמה סופרים מוכשרים עם אמירה ואיזה חזון ספרותי, שפה אחרת, ספרות פחות שבלונית ויותר פורצת דרך וזה יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי הסדרה הזו ואני חושב שהספר שאיתו בחרתי להתחיל בסדרת חרטום הוא מעניין.
כמובן שגם עיצוב הכריכה והסדרה כולה היא נהדרת והיא בעצם בטיפוגרפיה חכמה מייצאת צורניות מהממת מהמילה "חרטום"

עתלית. סוף זו נובלה פוסט אפוקליפטית שמצד אחד יש בה איזו דקרות מסוימת ועצב תהומי ומצד שני יש בה גם אופטימיות ומבט מפוכח של הדמות המרכזית בה..

בסגנון כתיבה עוצמתי ורגיש, להט מספרת את סיפורה של נטלי, חוקרת וירוסים ואימונולוגית מעתלית, שאינה מצליחה להציל את בנה על אף מומחיותה. לצד בן זוגה, לב, ועם כלבתם סשה, היא מנווטת את ימי חייה בעיר החוף, בעוד מחשבותיה נעות בין געגועים לבין אהבתה הייחודית לכלב השכן.’.

נטלי מתמודדת עם מחלת הסרטן – נושא כבד וטעון, אך להט מצליחה לשזור אותו במעטפת של פיוטיות ועדינות, המעניקות למאבק משמעות עמוקה יותר, תוך שילוב שירי ספרטקוס שמלווים אותה בדרכה לטיפולים.

הספר פורש בפני הקורא מבט חודר על כאב, התמודדות עם אובדן, והקשרים הבלתי צפויים בין אדם לסביבתו. דרך תיאורים מלאי חיות של הטבע ושל חיי היומיום, הנובלה יוצרת חוויית קריאה עוצמתית ומפעימה, מומלצת לכל מי שמחפש ספרות מקורית, נועזת ונוגעת ללב.

מומלץ מאוד ומיוחד מאוד.

המראה / איריס כהן יבין
הוצאת מטר
148 עמודים

ספר נוער קטן ומקסים שמסביר היטב דרך פנטזיה וקסם את המשמעות של להיות לרגע בנעלי האחר כדי לחיות אותו ולהבין את הקשיים והמורכבות שלו.
בתור מחנך בגילאים האלו אני שם לב לכך שכל ילד הוא שונה ואפילו בכיתתי כל ילד ממש הוא אחר.
אחד פעלתן יותר ושובב ומפריע ומחפש להיות הכוכב של החברה, אחד חכם ומופנם ולא שייך ואחת סגורה יותר וללא הרבה חברים וזה ניכר והיכולת שלהו לראות אחד את השניה ולהכיל יותר קלה לנו כמבוגרים אבל יותר קשה לילדים שמאוד מרוכזים בעצמם וברצון שלהם להיות במרכז תשומת הלב ופחות לחלוק אותה עם אחרים.

בן הוא מנהיג כיתתי, לפעמים מנהיג שלילי, ללמוד זה לא מה שבאמת חשוב לו, הוא מתקשה לשבת ולהתרכז ומוביל קבוצת ילדים אחריו שמפריעה בשיעורים ולא מעט הוא מסתבך עם המורים והתלמידים.
כמובן שהוא כוכב כדורגל ושחקן מוביל.

ניר הוא החנון של הכיתה, סופג הקנטות וירידות מצד חבריו, העלבות ועוד.
ויש את ימימה ילדה מיוחדת מאוד, מוזרה במקצת שמאמינה בקסם ומאוד רוחנית.

הסיפור מתחיל כשבן מוצא במקרה מראה עתיקה ומוזרה בשיחים וכשהוא אוסף אותה ומביע משאלה שלא באמת התכוון אליה (או שכן) בדיוק כשהוא מתנגש בניר ושניהם מחזיקים במראה.
מכאן מתחילה תסבוכת מוזרה וקסומה כשבן מרגיש שהוא מקבל את היכולות והכישורים של ניר בעוד אצל ניר מתרחש תהליך הפוך.

בן מרגיש שאמנם הוא נעשה חכם יותר אך בכדורגל הוא חלש יותר והוא לאט לאט מאבד את מעמדו בכיתה ואת מעמדו החברתי וניר לעומת זאת עובר תהליך הפוך, הוא פתאות הילד הבעייתי, שחקן כדורגל מוכשר.
ביחד עם ימימה שהצטרפה לפתור את התעלומה הילדים יוצאים לגלות את סוד המראה ובדרך גם להחזיר את עצמם למי שהיו בעבר ועל הדרך לומדים שיעור חשוב במה זה אומר להיות לרגע מישהו אחר.

הספר עצמו כתוב טוב, לא דידקטי מדי ועדיין מעביר את המסר ועל הדרך גם נותן הנאה של פנטזיה וקסם.

אהבתי ואתן לתלמידי בכיתה לקרוא אותו.

אם אין אני לי מי לי / איליה וובשין ויעקב רואי

הוצאת מאגנס

415 עמודים

אני מכיר את העלייה הרוסית ואת המאבק שלה גם דרך משפחתי שלי, יותר נכון המשפחה של אם ילדי שעלתה בעליה הגדולה של תחילת שנות התשעים.

נכון שהעליה הזו היא חלק מהפירות של אותו מאבק ארוך שנים אבל אני ראיתי דרך החיים לצד משפחה שעלתה ממינסק את המורכבות ואת הקשיים של החיים כאן וההשתלבות כאן.

ועדיין למרות הכל הציונות והרצון להגיע לכאן היתה חשובה מהכל.

העלייה הרוסית של תחילת שנות ה-90 היא חלק מתוצאה של מאבק ארוך שנים של יהודי ברית המועצות לזכות בחופש ולעבור לישראל. המאבק הזה לא היה פשוט – הוא היה רצוף דיכוי, רדיפות ואומץ רב.

"הספר מספר את סיפורם של מסורבי העלייה

יהודים שביקשו לצאת מברית המועצות, אך השלטון דחה את בקשתם. הם סבלו מרדיפות, מעצרים, חקירות קג"ב, ומשפטים לא הוגנים. שמות כמו אידה נודל, נתן שרנסקי וויקטור בריילובסקי הפכו לסמל, אך רבים נוספים נותרו אלמונים למרות המחיר הכבד ששילמו על רצונם להגיע לישראל.

רוב יהודי ברית המועצות גדלו מנותקים ממורשתם היהודית, תחת שלטון סובייטי שניסה למחוק את זהותם. עם זאת, מלחמת ששת הימים והניצחון הישראלי עוררו אצל רבים מהם תחושת גאווה ורצון להתחבר מחדש לעם היהודי ולמדינת ישראל.

ההגירה הייתה כמעט בלתי אפשרית. כדי לקבל אישור יציאה היה צורך במסמכים רבים – הזמנה מקרוב משפחה בישראל, הוכחת היעדר חובות, אישור הורים וקרובים, ולעיתים גם המלצות ממקום העבודה. אך מי שהגיש בקשה עמד בפני סכנה: רבים פוטרו, הפכו מנודים חברתית, חיו תחת מעקב מתמיד, ולבסוף אף הואשמו בטפילות – עבירה פלילית שהובילה לעונשים קשים.

למרות כל זאת, המאבק נמשך בדרכים יצירתיות. מסורבי העלייה הקימו רשת מחתרתית של שביתות רעב, הפגנות, הוצאה לאור סודית (ה"סמאיזדט") ולימודי עברית בסתר – דבר שהיה אסור לחלוטין.

הספר מבוסס על כ-300 עדויות של פעילים, מה שהופך אותו לא רק לספר מרתק, אלא גם לתיעוד היסטורי חשוב של אחד הפרקים הדרמטיים בהיסטוריה היהודית. הוא מציג את סיפורם של אנשים שהיו מוכנים להקריב הכול למען זהותם ועתידם בישראל.

מומלץ.
https://www.magnespress.co.il/book/%D7%90%D7%9D_%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A0%D7%99_%D7%9C%D7%99_%D7%9E%D7%99_%D7%9C%D7%99-8664

אילו קירות יכלו לדבר / משה ספדיה

כנרת זמורה מוציאים לאור

384 עמודים

מאנגלית: ד"ר שאול לוין

הידע שלי באדריכלות הוא מועט יחסית אבל כמעצב לשעבר, כבוגר פקולטה לעיצוב שהיה והתרועע עם סטודנטים לאדריכלות, ביקר בהגשות שלהם, וכחובב אסתטיקה עיצובית בעצמי שמתבונן על בניינים ויודע להעריך איכות עיצובית ומתבונן לעומק על עיצוב מבנים ומוסדות אני חושב שהספר הזה הוא מתנה עבור כל אדם כמוני אבל לא רק.

הספר הזה משלב בין ממואר מרתק על חייו של משה ספדיה שנחשב לאחד האדריכלים המובילים והחשובים בעולם בעשורים האחרונים לבין תפיסתו הפילוסופית עיצובית על האדריכלות שמשפרת את חיי הקהילה ותורמת לסביבה שלה, למראה העירוני, נטותנת לנו מרחבים שנעים ונוח להסתוסס בהם. אדריכלות שמשלבת בין פונקציונליות לבין אסתטיקה ועיצוב חכם ונכון.

ספדיה מתחיל את הספר בתיאור חייו, הילדות בחיפה, ההגירה מישראל, לימודי האדריכלות והתהליך שלו כאדריכל צעיר בעולם ובסופו של דבר הזיקה של ספדיה לישראל בה נולד למרות היותו ארכיטקט עולמי שעובד וחי מחוץ לישראל היא משמעותית שכן לא מעט פרויקטים משמעותיים ספדיה ומשרדו יצרו כאן וטביעת האצבע שלו נוכחת וקיימת.

כמו מוזיאון יד ושם, ממילא ועוד.

מעבר לחייו האישיים ספדיה מתאר את התהליך מאחורי הקלעים של היצירות החשובות שלו משלב הרעיון הראשוני ועד היצירה הסופית, ההתמודדות עם אתגרים רבים, פוליטיים, חברתיים וסביבתיים.

הספר הוא עשיר מאוד, עמוס בתמונות ושרטוטים וממש ממחיש לקורא את עבודתו של הארכיטקט והמורכבות הרבה ברבדים השונים שהארכיטקט נאלץ להתמודד איתם בדרך ליצירה הסופית.

ספדיה אחראי למבנים רבים ברחבי העולם, מבנים שמוכרים לרובנו כאייקונים וחלקם יפים מאוד וזה באמת מדהים עד כמה העשייה של משרדו רחבה ומגוונת.

אפשר למנות למשל את הגלריה הלאומית לאמנות של קנדה, הספריה הציבורית בונקובר, מוזיאון פיבודי אסקס בסיילם מסצ'וסטס, ראפלס סיטי בצ'ונגצ'ינג סין ועוד ועוד.

ספר מעניין ומרתק ששווה לצלול אליו. גם למי שחובב אדריכלות וגם למי שפחות.

ערבי הקריאה של האלמנה העליזה / זו פישמן
ידיעות ספרים
237 עמודים

ספרים מהסוג הזה הם בדרך כלל ספרים שהקריאה בהם זורמת ויש בהם משהו קליל, כן, למרות הנושא של אובדן והפיכה לאלמנה והקושי לחיות לבד אכן הספר הזה קל לקריאה וזורם כמו רבי מכר מסוגו.

ובקטע הזה אפשר בהחלט להתחבר אליו שכן קודם כל הוא עוסק בעולם הספרות והספרים וכתיבת ספרים וערבי קריאה ויש כאן משהו נחמד.

וזה לגבי הדברים החיוביים שחוויתי ממנו ועוד מעט גם אעסוק בתוכנו.
והוא מספר לנו על מיה, סופרת, אישה כיפית, מצחיקה וחברמנית שמשהו בה נכבה מאז שבעלה נפטר והיא נאלצת לשאת לבדה בעול גידול ילדיה והתמודדות עם החיים ללא בן זוג תומך וזה קשה.

והיא מחליטה לכתוב ממואר, שמספר על בעלה ועל חייה אבל משהו שם לא מתרומם והספר דורש יח"צ וקידום מכירות אבל איך עושים את זה כשהחיים מכבידים וכשזה עיסוק שמיה ממש לא אוהבת להתעסק בו?

מיה מחליטה לצאת לשלוש ערים, סן פרנסיסקו, שיקאגו ואטלנטה שם גם גרות חברותיה כדי לקדם את ספרה, לקיים ערבי קריאה ועל הדרך היא תגלה עוד על עצמה דרך חברותיה, דרך העשיה ודרך ההתמודדות שלה עם הכתיבה ועם חייה.

הספר הוא בסדר, קשה לי לומר עליו יותר מזה, חלקים בו מעניינים, חלקים בו מייגעים קצת ולמרות הנושא הכבד לכאורה שכתוב בקלילות היה חסר לי עומק ולא התחברתי מספיק לדמויות.

יכול להיות שהיו לי ציפיות יותר גבוהות, לא יודע למה אבל הוא לא השאיר בי חותם ולא ריתק אותי כפי שקיוויתי שירתק.

הוא כן חביב לקריאה, כן עוסק בנושא מעניין אבל אפשר היה לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו למעניין יותר.

אפשר לקרוא.

הקברים של אטואן / אורסולה לה גוווין
הוצאת הכורסא
180 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

נדיר בעיני שהספר השני בסדרת ספרים עולה על הראשון ברמתו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקוסם מארץ ים המצוין. אבל הקברים של אטואן לפי דעתי הצנועה טוב יותר מהקוסם מארץ ים, עשיר יותר ולוקח את סדרת הספרים למקום אחר כאשר כאן הזרקור נמצא פחות על הקוסם גד ויותר על דמות חדשה שנכנסת לסיפור.

אני מודה שלצערי הרב לא קראתי את סדרת הספרים המצוינת הזו של אורסולה לה גווין לפני שתורגמו מחדש ויצאו מחדש דרך הוצאת הכורסא ובכלל בכל מה שקשור לספרות מד"ב ופנטזיה יש לי לא מעט חומר להשלים ואין גיל מאוחר מדי עבור זה, בטח כשמדובר בספרות טובה ובסופרת כל כך טובה כמו אורסולה לה גווין.

הדמות המרכזית בספר הזה היא הנערה טנר, נערה צעירה שנבחרה בגיל צעיר להיות הכוהנת הראשית במקום שנקרא אטואן שם היא הופכת לשומרת הקברים האפלים של אטואן, מופרדת ממשפחתה, שמה משתנה והיא מכונה מעתה ארהא. היא גדלה בפיקוח של כוהנות זקנות ולומדת את חוקי הפולחן והסודות של המבוך העצום של אותם קברים עתיקים.

גורלה של ארהה משתנה כאשר היא נתקלת בפורץ מסתורי לקברים הלא הוא הקוסם גד.
גד מנסה לגנוב חפץ שנקרא הטבעת של ארת¬־אקבה.
ארהא מסתקרנת מהפורץ המסתורי ולאט לאט מפתח כלפיו אמפתיה והיא מתחילה ללמוד ממנו על עולם אותו לא הכירה ומתחילה לפקפק בתפקיד אותו ייעדו לה ובתפקידה בעולם.

הספר הנהדר הזה מעלה שאלות רבות על חיים בתוך כת והתפחות לעולם חדש ולא מוכר ואפשר להשליך את זה ללא מעט דברים שאנחנו מכירים מעולמנו.
יש כאן אמירה מעניינת ודיכוטומית של חושך ואור וההבדלים בין אמונה עיוורת וחוסר יכולת לפתח מחשבה עצמאית לבין עולם שהמרחבים בו הם לא רק פיזיים אלא רוחניים ופילוסופיים.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהאמירה הפמיניסטית החזקה ושחרור נשי, כח וחופש.
איזה ספר נפלא וכמה הוא מהודק ונכון באמירה הנוקבת שלו, בסיפור המדויק והטוב.
ספר נפלא ממש.
מחכה כבר לקרוא את החלק השלישי.