כיבוי אורות / דיוויד קופ
הוצאת כנרת זמורה
315 עמודים
מאנגלית: אמנון כץ

כיבוי אורות הוא רומן מתח אפוקליפטי מעניין מאוד שכתוב היטב ובהחלט נתן לי כמה שעות של שקיעה בספר שעוסק בנושא מעניין מאוד איך האנושות מתמודדת עם אסון טכנולוגי שמוביל לקריסה מוחלטת של הסדר החברתי.
קופ, תסריטאי מוכשר (הידוע בזכות עבודתו על פארק היורה ו-משימה בלתי אפשרית), משלב כתיבה קצבית עם עומק רגשי, ויוצר סיפור מרתק שמזכיר עד כמה אנו תלויים במערכות טכנולוגיות מתוחכמות.
העלילה מתמקדת באוברי וילר, אישה פרברית שחייה כבר נמצאים במשבר אישי, כאשר היא מוצאת את עצמה לפתע מתמודדת עם קטסטרופה עולמית. סערה סולארית בעוצמה חסרת תקדים משביתה את רשת החשמל ברחבי העולם, מה שמוביל לקריסת התשתיות ולמציאות כאוטית. אוברי, שבדיוק נפרדה מבעלה הבעייתי ונשארה לגדל את בנה המתבגר לבדה, נאלצת להסתגל במהירות לעולם שבו חוקי המשחק משתנים לחלוטין.
במקביל, הספר עוקב גם אחר אחיה של אוברי, תעשיין עשיר בשם תום, שהכין לעצמו מקלט משוכלל מבעוד מועד. בעוד שאוברי נאבקת לשרוד בסביבה עירונית שבה האנרכיה משתלטת, תום מנסה ליישם את רעיונותיו על הישרדות ברמה הגבוהה ביותר. המתח בין שתי הגישות – ההישרדות הקשוחה של אוברי מול ההכנה המדוקדקת של תום – הוא אחד האלמנטים המעניינים בספר.
הספר בוחן לא רק את ההשלכות הפיזיות של הפסקת החשמל, אלא גם את הדינמיקות החברתיות והאנושיות שמתפתחות בעקבותיה. קופ מיטיב לתאר את הדרך שבה אנשים מגיבים לשינוי קיצוני – חלקם משתפים פעולה ומגלים אנושיות, בעוד אחרים מנצלים את המצב לכוח ושליטה. העלילה שומרת על קצב מהיר, עם רגעים של מתח גבוה לצד רגעים אינטימיים שבהם הדמויות חושפות את עומקן הרגשי.

אחד הפחדים הגדולים של בני האדם הוא היעדר תקשורת וחשיכה והספר מעביר את התחושות האלו היטב בכתיבה המעניינת של קופ, הספר זורם, קריא ומותח.
מומלץ..

אחרי ההלוויה / אגתה כריסטי
הוצאת עם עובד
328 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

עוד ספר בסדרת הרקול פוארו. נחמד שעם עובד ממשיכים בסדרה הזו וממשיכים בפורמט הקטן ובעיצוב האחיד שיוצר ספריית אגתה כריסטי קטנה בבית למי שדואג לשמור את כל הספרים ולאגד אותם ביחד.
ואם נתייחס לתוכן של הספר ופחות לעיצוב הנהדר אז גם הספר הזה מתאפיין במוטיבים הרגילים של סיפורי הבילוש של כריסטי כאשר יש רצח מסתורי שדורש פתרון והרקול פוארו נזעק או נמצא באיזור כדי לנסות לפענח את התעלומה, והפורמט הזה עובד לא רק כי הוא טוב ולא רק כי אגתה יודעת לכתוב, אלא גם כי זה משמר את המתח עד הסוף ולכן זה מצליח.

הסיפור מתחיל בהלווייתו של ריצ'רד אברנטי, אדם עשיר שהותיר אחריו עושר רב. בני משפחתו מתכנסים לאחר ההלוויה לקריאת הצוואה. בעוד כולם מופתעים מסכומי הירושה שיקבלו, קרובה אחת של המנוח, קורנליה "קורה" לנסקנגרין, פולטת כבדרך אגב:
"אבל ברור שהוא נרצח, נכון?"
האמירה שלה מטילה סערה בקרב בני המשפחה, אך כולם מסיקים כי מדובר במשהו שנאמר בחוסר רגישות או מתוך טעות. למחרת, קורה נרצחת באכזריות בביתה במכת גרזן. הרצח שלה מעורר חשדות חדשים: האם היא נרצחה כדי להשתיק אותה? האם צדקה בכך שריצ'רד אברנטי לא מת מוות טבעי, אלא נרצח?

כמו כל סיפור טוב של כריסטי גם כאן לכולם יש מניע והוא קורא להרקול פוארו לפתור את התעלומה.
וכמו כל סיפור טוב של כריסטי אז גם כאן יש את המתח והסקרנות מי רצח ולמה?
וזה עובד.
אוהבי אגתה כריסטי יהנו ואוהבי מתח ובילוש גם כן ובכלל זהו אחלה ספר ליום גשום מתחת לשמיכה, אסקפיזם במיטבו.

קוקושקה / שרית אלקון
הוצאת פטל
319 עמודים

לספר הזה יש פורמט מעניין, גם בכריכה המיוחדת שלו עם הציור הנפלא הזה של שירה זכים.
מן ציור שגם בחיתוך שלו על הכריכה וגם במבע של הנערה גורם לך להסתקרן.
והוא במידה רבה מביע בצורה מעניינת ונכונה את המתרחש בספר.

ואז הקורא צולל פנימה, אל תוך העלילה ומגלה דרכה את ישראל דרך נקודת מבטן של נערות, חברות, כל אחת באה ממקום אחר, כל אחת מנסה להשתלב בדרכה, בעיר, בישראל, בבית הספר והתוצאה היא רומן התבגרות מרתק מאוד, עשיר מאוד ששרית אלקון רוקחת לנו בצורה מעוררת השראה.

התקופה היא שנות השמונים, שכונת עולים
יש לנו את נטליה, בת להורים עולים מרוסיה, אבא רודף נשים שמעריץ את הרב כהנא.
נטליה מחפשת את מקומה בעולם ומנסה להתמודד עם הלחצים המשפחתיים והחברתיים שמופעלים עליה.

יש לנו את בטי.
בת למשפחה גרוזינית מסורתית שהוריה מחפשים עבורה שידוך עוד לפני שתסיים את לימודיה והיא מגלמת במידה רבה את הנערה הזו שחיה בין ישראל התרבותית והמודרנית למסורת המשפחתית המיושנת.

ויש את אמיליה, ילדה שהגיעה מארגנטינה אך נותרת מנותקת מאימה ואחיה.
היא יפה ומושכת תשומת לב אך נאבקת בקשיי התאקלמות, תחושת זרות וחיפוש אחר זהות.

אנחנו עוקבים אחר הנערות לתקופה מאוד מרתקת גם בחייהן האישיים וגם באירועים המתרחשים בישראל באותה התקופה, השינוי שישראל עוברת והאירועים הטראומטיים הן חלק מהנוף הסיפורי.
אלקון מצליחה להכניס את הקורא לעולמן הפנימי של הנערות, להתבגרות שלהן, למה שקורה בבית וגם ההורים נבנים טוב כדמויות בספר.
העולם של שנות השמונים והתשעים בישראל נבנה היטב והספר נכתב ברגישות רבה מאוד.

הנערות מייצגות את ישראל המשתנה, הן מייצגות את הריבוי שיש כאן כמדינת מהגרים יהודית והסיפור שלהן הוא סיפורה של ישראל ולכן השילוב הזה של התקופה בה בחרה המחברת לשים את הדמויות היא בעלת משמעות אך מכיוון שישראל היא מדינה שאירועים מתרחשים בה כל הזמן והעלייה מתרחשת בה כל הזמן אז הסיפור היה יכול להיות ממוקם שכל ציר זמן עכשוי של ההתנגשות הזו בין תרבות מבית למדינה מזרח תיכונית שנאבקת על קיומה.

ספר מרתק שכתוב היטב ונוגע בעצבים החשופים של מדינה מתפתחת והתבגרות נשית בישראל ובעיקר חברות עמוקה ואמיתית.
מומלץ.

ארץ השממה / ת"ס אליוט
הוצאת אשמורת
78 עמודים
תרגם: ערן צלגוב

איך מתייחסים ליצירה שנותחה שוב ושוב ושוב במשך מאה שנים
יצירה חשובה ומעניינת שאפשר לחזור אליה ולקלף את השכבות ממנה כמו בצל.
אני לא מבקר שירה ולא הייתי, אני קורא מן המניין שאוהב טקסטים מורכבים ואוהב לחוות ספרות טובה ולנסות לפענח אותה ולרגע כשאני קורא את הפואמה ולמה היא מתייחסת ומתבונן על המציאות העכשוית כאן בישראל אני מבין שהאנושות כמו שמציג אותה אליוט בפואמה הזו מתאימה לכל תקופה של אומה במשבר, של אנשים תלושים, שחיים במציאות קיומית כואבת.

הרי הפואמה הזו שנכתבה לאחר מלחמה העולם הראשונה מציגה אומה שיש בה אובדן וייאוש, מחשבה ותהייה לגבי עתידה של הציוויליזציה המערבית לנוכח הכאוס הגדול והנסיונות לשקם את מה שנשבר.
ואז אנחנו חוזרים למצב בו אנחנו נמצאים להתעצמות כוחות רעים, לקרע מבפנים, לשבר ולחורבן ואנחנו מבינים שהפואמה הזו היתה רלוונטית מאז ומתמיד.

לא קראתי תרגומים אחרים של הפואמה הזו וזו הפעם הראשונה שאני קורא אותה ולכן לא יכול להתייחס למה שתורגם בעבר אבל נראה שהתרגום החדש משלב היטב בין הכתיבה של אליוט לבין החיבור לעברית של היום וצלגוב שהוא משורר בחסד יודע להבין ניואנסים בטקסט ולחבר אותם לרלוונטיות של ימינו.

לתחושתי זו פואמה שאפשר לחזור אליה שוב ושוב ולגלות עוד רבדים בנפש האדם, בתחושת האובדן והמשבר הקיומי וטוב תמיד שיש תרגום עדכני ליצירה חשובה כזו.

לארץ השממה נוספה פואמה נוספת קצרה יותר אך עם חיבור ישיר מבחינה רעיונית לארץ השממה "הגברים החלולים"
פואמה קצרה וממוקדת שעוסקת בנושאים האלו של דמויות חסרות זהות שמסתובבים תלושים בעולם המנוכר הזה.

מָהֵם הַשָּׁרָשִׁים הַנֶּאֱחָזִים, מָה הָעֲנָפִים הַצּוֹמְחִים
מִתּוֹךְ עִי חֳרָבוֹת זֶה? בֶּן אָדָם,
לֹא תּוּכַל לוֹמַר, לְשַׁעֵר, שֶׁכֵּן יָדַעְתָּ רַק
תֵּל צְלָמִים שְׁבוּרִים, שָׁם מַכָּה הַשֶּׁמֶשׁ,
וְהָעֵץ הַמֵּת אֵינוֹ נוֹתֵן מַחֲסֶה, וְהַצְּרָצַר – רְוָחָה,
וְהָאֶבֶן הַיְּבֵשָׁה – צְלִיל שֶׁל מַיִם, רַק
צֵל תַּחַת סֶלַע אָדֹם זֶה
(בּוֹא בְּצֵל סֶלַע אָדֹם זֶה)
וְאַרְאֶה לְךָ מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה, הֵן
מִצִּלְּךָ הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֶיךָ בַּבֹּקֶר
וְהֵן מִצִּלְּךָ הַקָּם מוּלְךָ בָּעֶרֶב,
אַרְאֶה לְךָ חֲרָדָה בְּחֹפֶן אָבָק.
(מתוך ארץ השממה)

חשוב לקרוא, כדאי לקרוא.

חגורת הרסס / תום הדני נוה
ידיעות ספרים
173 עמודים

חגורת הרסס הוא סיפור התבגרות אחר, ישראלי, צה"לי, שונה אבל דווקא בגלל זה הוא משובח מאוד.
תום הדני נוה הוא משורר וזהו ספר הפרוזה הראשון שלו וכשמשורר מחליט לכתוב פרוזה השפה, היא בעלת משמעות שונה, הכתיבה היא קצת חידתית, בטקסט יש משמעויות נסתרות והוא מייצר ספר פרוזה ישראלי מאוד, שעוסק בגבריות אבל קצת אחרת.

הספר עוסק בעצם בשני חברים דולורי וקים, אלה הכינויים שלהם, שמודחים מיחידה מוברת שאנחנו לא יודעים את שמה.
הם מודחים רגע לפני סיום המסלול.
שני החברים האלו מתאחדים למטרה משותפת, לנקום את הדחתם, לנקום במפקד שהדיח אותם.

העלילה של הספר מתמקדת במסע של שני החברים, מסע פיזי, רוחני, נפשי, כשהם סוחבים איתם את תחושת הכשלון והבגידה שהם עברו.
על הדרך הם בוחנים את הגבריות שלהם את הזהות האישית ועוד.

המסע של דולורי וקים הופך למסע של גילוי עצמי בו הם נאלצים להתמודד עם הפער בין הציפיות למציאות, בין הדימוי העצמי למציאות הקשה.
תום הדני נוה מציג כתיבה מאות לירית כיאה למשורר שכותב פרוזה ולפעמים הוא נע בין אותה כתיבה ייחודית לבין ספר מתח בו אתה לא יודע מה יקרה בסוף אבל אתה יודע את היעד, והמסע הוא מסע היתולי שנע בין אותה תחושת נקמה לבין איזה מן מסע לגילוי עצמי, גילוי המיניות, הזהות האישית, החיבור של כל אחד מהם לעצמו ולמקום בו הוא חי וביחד עם זה צריבת הכשלון הגדול מאותה הדחה.

הרומן הוא לא להט"בי במהותו אבל כן מתאפיין ברגישות גבוהה לתיאור הגוף ולמתח הפיזי והרגשי בין שני הגברים האלו.
חגורת הרסס הוא רומן מרתק מאוד שמתאר חברות, הקרבה, נחישות ובוחן את המורכבות של חברות גברית בישראל וחיפוש הזהות הגברית והזהות האישית בכלל.

מאוד אהבתי את הכריכה ואת האיור הזה שמאפיין את הספר ואת הדמויות בו ובכלל אני חושב שסדרת ניירות ערך של ידיעות ספרים היא סדרה איכותית מאוד שמתאפיינת בספרים קצת אחרים, ועד כה אני נהנה מכל מה שקראתי בסדרה זו.

ספר מומלץ ומיוחד מאוד בנוף הספרות המקומית.

לה פמיליה גרנדה / קאמי קושנר
ספרית פועלים
183 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

קשרי שתיקה של פגיעות מיניות מפורסמות כל הזמן גם כאן בישראל וגם במקומות אחרים בעולם.
אנחנו נחשפים כל הזמן לפגיעות בילדים בתוך המשפחה, לקשר שתיקה בתוך המשפחה העיקר לא להרוס את התדמית ולעזאזל הילדים, הם גם ישתקו.
ולפעמים בשלב מסוים יוצאים אמיצים ומוציאים את הרפש החוצה ומעוררים סערות שכן כל מה שנחשב מושלם וטהור ומקושר וחשוב פתאום מתגלה צד אפל ואכזרי של פגיעות מיניות ודברים איומים אחרים.

הספר הזה יצא ב2021 וזעזע את צרפת והוא מתורגם לעברית ובעיני זה אחד הממוארים החשובים שקראתי השנה.
קאמי קושנר מספרת באופן חד ומדויק את סיפור משפחתה.
קאמי קושנר היא עורכת דין ואקדמאית צרפתיה ובממואר הזה היא מספרת לנו הקוראים באופן אמיץ וחושפני את חוויותיה כבת למשפחה משכילה ובעלת כח רב ולצד סיפור חייה וסיפור משפחתה גם את סיפור גילוי העריות וההתעללות המינית באחיה התאום על ידי האב החורג של המשפחה אוליבייה דוהמל.

הספר מספר לנו את סיפורה של משפחת קושנר, משפחה אינטלקטואלית ליברלית מאוד שבה ערכים של חירות אישית, שחרור מיני ומתירנות היו חלק ממה שאפיין אותה.
קושנר היא בתם של ברנאר קושנר, מייסד ארגון רופאים ללא גבולות ואוולין פיזייה, פרופסור למשפט.
האב החורג של קושנר אוליבייה דוהמל הוא משפטן, מומחה לחוקה ואיש תקשורת פופולרי.

קושנר מתארת לא רק את המעשים אלא את קשר השתיקה החמור שנועד לשמור ולהגן על המשפחה והידיעה של רבים מבני המשפחה על המעשים החמורים וקושנר לא מרחמת על אף אחד.
זה ספר חזק ומדויק בתיאור שלו בכתיבה שלו וקושנר מיימרת כאן כתב אישום חריף כנגד משפחתה , הדרך והאידיאולוגיה וזהו באמת ספר נוקב וחשוב.

לאחר פרסום הספר דוהמל התפטר מכל תפקידיו ומשרותיו והאירוע עורר זעזוע ותדהמה בצרפת.

כמה חשוב שספרים כאלו יצאו, כמה חשוב האומץ לצאת נגד מי שגידל אותך. להיות כנה עם מה שיש לך לומר ויהא המחיר אשר יהא.

מעבר לסיפור האישי זהו כתב אישום חמור נגד האליטה הצרפתית בשנות ה80 וה90 שהטיפה לערכים ליברלים אך טשטשה מעשים פליליים בשם המתירנות וטוב שהספר עורר את הסערה הזו בצרפת והוביל לשיח ציבורי חדש על נורמות של שתיקה והסתרה במרחבים אינטלקטואליים וציבוריים.

ספר חשוב.

למה לא בוכים על חלב שנשפך? / אריה שטרן
הוצאת מטר
247 עמודים

בפינו שגורים כל כך הרבה ביטויים, כאלו שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, כאלו שאנחנו משתמשים בהם מעט אך מכירים אותם, כאלו עם ותק ארוך יותר וכאלו יחסים חדשים והמגוון הוא גדול ולכל ביטוי יש איזה מקור ממנו הוא לקוח או שממנו הוא התחיל.

אריה שטרן הוא מורה דרך והפרויקט הזה שלו, פרויקט די מרתק יש לומר הוא מציג פרשנויות לשורשי הביטויים המוכרים לנו כל כך והספר מלא בביטויים מרתקים ומה המקור שלהם.
האם זה מדויק? האם אנחנו צריכים לדעת מה המקור?
אני לא יודע, יש כאלו שהמידע הזה חשוב להם, לשאלות טריוויה, לידע כללי.
לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו מאיפה זה לקוח, מי השתמש בזה לראשונה, למה התחילו להשתמש בביטוי כזה או אחר או מה הביטוי הזה אומר ולמה משתמשים בו ולא במשהו אחר כדי להעביר את אותו המסר.

למשל הביטוי לא בוכים על חלב שנשפך לקוח בכלל מהולנד שם היה מנהג להעניק מתנה לפיות, הפיות שתו חלב ומשם זה לקוח.
בהחלט מעניין.

או למשל הביטוי "מגדל השן" לקוח מספר מלכים א והוא מתאר גוף או אדם, אליטה שלא מחוברת לחברה, לקהילה ולחיי היום יום.

מקור הביטוי "מעז יצא מתוק" הוא מספר שופטים וקשור לחידה שהציג שמשון ל30 שושביניו הפלישתים.

הביטוי "על כאעי תרנגולת לקוח מיידיש ותורגם על ידי ביאליק.
הספר מלא בביטויים מסוג זה ומעבר למקור שלהם שכל אחד מהם שונה ומגיע ממקום אחר וזה מעניין ומגוון זו גם הזדמנות טובה יותר ללמוד עליהם ולדעת איך משתמשים בהם, מתי ועוד.

ספר מרתק שכדאי לשמור ולחזור אליו מדי פעם.
מידע מעניין.

המקום בו מתחיל הכחול / כריסטופר מורלי
הוצאת תשע נשמות
177 עמודים
מאנגלית: יורם נסלבסקי

מורלי הרגיל אותנו עוד מהספר הראשון שהכרנו אותו, "פרנסוס על גלגלים" לרמה גבוהה של ספרות ועם פרנסוס בא התיאבון והציפייה.
אז נכון ש"המקום בו מתחיל הכחול" הוא לא פרנסוס ולדעתי גם לא קתלין אבל הוא ספר מהנה בפני עצמו שיש בו אמירות פילוסופיות ותובנות על החיים והדרך בה מורלי מציג לנו את העולם ואת גיבורו הוא מרתק ומקורי.

גיבורנו שמו גיסין, דמות נטולת דאגות חי חיים נוחים, מחזיק משרת והוא מנצל את הזמן לטיולים ובילויים בסביבתו.
אבל גיסין לא ראה את הים מעולם והוא שואף להגיע לשם, למקום בו מתחיל הכחול.
המסע של גיסין הוא מסע מרתק של חיפוש, חיפוש אחרי משמעות החיים, משמעות הטבע, משמעות הקיום בעולמנו, הוא מחפש את הטוב האמיתי בעולם.

מורלי מציג לקורא ביקורת חברתית על חיי העיר, הכלכלה, הפוליטיקה והחברה, הוא מציג לנו הקוראים את הניגוד בין שאיפות אידאליסטיות למציאות היומיומית.
יש כאן את החיפוש אחר משמעות, החיפוש של כל אדם אחרי תכליתו וייעודו.
יש כאן ביקורת על תאוות הבצע, הצביעות והפערים החברתיים.
ויש את מה שציינתי ההתנגשות הזו בין החלום הרומנטי לבין המציאות שהיא לא תמיד נעימה וקלה.

אבל כאן גם הטריק של מורלי שכן בהתחלה לקח לי קצת זמן להבין את המשל החברתי שלו שמתבטא בכך שגיסין שלנו הוא כלב ולא אדם ויש כאן מן ספרות אנתרופומורפית של האנשת בעל חיים וזה מייצר עוד שכבה למסרים המעניינים של מורלי.
למה הוא בחר דווקא בכלב?
המחשבה על כלב כדמות קצת תמימה, נאיבית, טובת לב ומסורה מתנגש עם העולם המורכב והלא תמיד נעים שבו אנחנו חיים והחיפוש אחרי הדמות האידיאלית, אחרי האדם הטוב, כמוהו הוא חיפוש פילוסופי של הטוב שבכל אחד מאיתנו.

הספר הזה מעניין לקריאה ויש בו רבדים רבים ויש בו המון טוב, המון אהבת אדם ובהחלט כדאי להשאב לתוכו.

בלהט סוד / סטפן צווייג
ספרית פועלים
107 עמודים
מגרמנית: אברם קנטור

הנובלה הזו של סטפן צווייג היא מהיפייפיות שכתב והוא כתב ספרים רבים יפייפיים, חזקים וטובים.
הנובלה הזו מסמלת את אובדן התמימות, אובדן הילדות ומציג את ההתמודדות, אהבה, תשוקות וסודות דרך עיניו של ילד.

הסיפור מתרחש באתר נופש באוסטריה שם הנער הצעיר אדגר יוצא לחופשת עם אימו לאחר מחלה.
במקום שוהה גם ברון צעיר, גבר כריזמטי ורודף נשים ששם לעצמו מטרה לחזר אחרי אם הילד.
הוא יוצר קשר עם אדגר הצעיר שצמא לקשר עם מבוגר מתלהב מכך שהברון רוצה בקרבתו והברון מקסים אותו בהתנהגותו הידידותית .

לאט לאט הילד מתחיל להבין שהוא רק כלי משחק בידיו של הברון ושכוונותיו אינן טהורות.
התחושה הזו יחד עם התשוקה והסקרנות שמתעוררות בילד הופך את החופשה הזו למסע רגשי מטלטל.
הילד מגלה וחווה את עולם המבוגרים על הסודות שבו, השקרים, אחיזות העיניים והתמימות שלו הולכת ונסדקת לאט לאט.

צוויג מצליח להכניס את הקורא לתחושותיו של הילד, לחוויות שלו ולאכזבה שלו.
אדגר מבין שהעולם אינו תמים כפי שהוא חשב ושיחסים בין אנשים מלאים במניפולציות ושקרים.

צוויג הוא גאון ספרותי שיודע לתאר את הנפש האנושית באופן חד ומדויק על ידי כך שהוא נכנס לעומק הדמויות ולתודעה שלהם.
איזו נובלה נפלאה ונוגעת ללב.
חשוב לציין שבזמן שספרית פועלים הוציאה מחדש את הנובלה הזו עם התרגום הותיק של קנטור גם תשע נשמות הוציאה תרגום חדש של הראל קין עם השם "סוד בוער"
ספר נפלא.

חקיין הקולות / תומס ברנהרד
ספרית רות
146 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

משמח מאוד לראות שספרית רות ממשיכה לפרסם את כתביו של תומס ברנהרד, בעיני לפחות מהסופרים הייחודיים במאה העשרים, סופר שמציג שפה שונה ומגוונת שמאתגרת את הקורא לקרוא בין השורות ולהבין את הביקורת החברתית הנוקבת שלו, את הסרקזם הבולט, ההומור השחור והכל בכתיבה שנראית כאילו לקוחה מכל מני ידיעות שנגזרו מכל מני מקומות והודבקו לכתי קולאז' של מילים שלכאורה אין קשר בין אחד לשני אבל בהחלט יש.

בניגוד לרומנים של ברנהרד כאן אין איזו עלילה ליניארית או קו מקשר קוהרנטי, ברנהרד לקח אותנו למסע של אירועים קצרים, תיאורים קצרים של סיפורים בני עמוד, עמוד וחצי, לפעמים אפילו פחות מכך.
יש כאן 104 אסוציאציות כאלו, תיאורים של אירועים או התרחשויות, חלקן יותר ריאליסטיות, חלקן אבסורדיות על גבול הסוריאליזם, חלקן מתכתבות עם כל מני כותבי עבר מפורסמים וידועים אבל כולן מספרות איזה משהו.

נראה שהסיפורים עצמם באים לבקר את החברה האוסטרית, את האבסורד החברתי כשם שהמציאות בה אנחנו חיים היא כזו, אבסורדית וחסרת הגיון.
דוגמא נהדרת היא סיפור חקיין הקולות שזה גם שם הספר.
אותו אדם שהתמחה שחיקוי קולות של אחרים עד שאיבד את זהותו ולא יכל לחקות את הקול של עצמו.
אפשר לקחת את המסר לתובנה שככל שאנחנו מנסים לחקות קולות של אחרים אנחנו מאבדים את הזהות העצמית שלנו ואת היכולת לשמר את מי שאנחנו באמת.

דווקא הדיווח היבש הזה של הסיפורים מייצר את אותו אבסורד ודיסוננס בין האירועים המוזרים שמתרחשים ליובש התיאורי של ברנהרד וזה הרי מכוון שכן ברנהרד רוצה לקחת אותנו לקצוות האלו.

הסיפורים הקצרים והמרתקים בתיאורם היבש מתארים את המציאות האבסורדית והמורכבת שיש בהם ייאוש, דכאון, מצבים קיצונים ומוזרים ועוד ועוד.

זו יצירה קצרה מאוד ועוצמתית מאוד, הספר עצמו מסתיים די מהר אך הסיפורים האלו מהדהדים בראש שכן אתה חושב לעצמך בקריאתם עד כמה הטשטוש הזה של מציאות ודמיון נוכח.
והמציאות? למדנו להכיר שהיא בדיוק כזו, ולא רק בחברה האוסטרית גם כאן ובכל מקום אבל אם נשליך את כתיבתו של ברנהרד למה שקורה בחברה הישראלית בשנים האחרונות נבין שברנהארד פשוט מתאר את החברה האנושית.
מציב לנו מראה, אולי קצת מעוותת ומקומטת אבל הבבואה היא שלנו שם.

מיוחד מאוד, חד ונוקב.