טהאנו / אורסולה ק. לה גווין
הוצאת הכורסא
265 עמודים
תרגום: תומר בן אהרון
זה הספר הרביעי בסדרת הקוסם מארץ ים, והפעם הראשונה שהוא רואה אור בעברית. אבל זו לא הסיבה המרכזית לקרוא אותו. טהאנו שונה לגמרי מהספרים הקודמים גם בטון, גם בקצב, ובעיקר במבט.
אם שלושת הספרים הראשונים היו סיפורי הרפתקה קסומים לצעירים, הספר הזה פונה למבוגרים. לא כי הוא מורכב יותר להבנה, אלא כי הוא עמוק יותר רגשית. הוא לא בא להרשים – הוא בא להיות. לשבת לידך, לאט.
העלילה עוקבת אחרי טנר הנערה מהספר השני, שכעת היא אישה אלמנה, חיה בכפר ומנותקת מעולם הקסם והמקדשים. יום אחד היא מוצאת ילדה שרופה ושותקת, ומחליטה לאמץ אותה. הילדה נקראת תרו.
ככל שהסיפור מתקדם, מתברר שתרו לא רק שרדה את האימה שעברה היא נושאת סוד עמוק, לא סוד של עלילה אלא משהו קיומי, חידתי.
ובמקביל, גֵד גיבור הסדרה חוזר. אבל הוא כבר לא הקוסם האדיר מהעבר. הוא נשבר. הוא איבד את כוחותיו, את תפקידו, אפילו את שמו. גם הוא נאלץ להתחיל מחדש.
טהאנו הוא הספר הכי לא פנטסטי בסדרת פנטזיה. אין בו מפות, מסעות גדולים או קרבות קסם. רוב הזמן אנחנו פשוט בבית של טנר, עם תרו, עם השתיקות, הפחדים, רגעי השגרה.
ולמרות שנדמה לפעמים שלא קורה הרבה בעצם הכול קורה.
זה גם ספר על נשים. לא במובן של אג'נדה, אלא כזה שמסתכל אחרת: על איך נשים נושאות כאב, על מה זה לגדול בצל טראומה, על כוח שלא נמדד ביכולת לשלוט אלא ביכולת להיות. תרו – הילדה השותקת היא אולי הדמות הכי מהפכנית בכל הסדרה, דווקא כי היא מסרבת לשחק לפי הכללים. היא לא תשתמש בקסם. היא לא תדרוש. היא פשוט תהיה ובכך תערער הכול.
לה גווין חזרה אל הסדרה הזו עשרים שנה אחרי שכתבה את הספר השלישי, וזה ניכר. זו לא כתיבה של יוצרת שמביאה לנו עוד הרפתקה זו כתיבה של מי שכבר ראתה, כאבה, התבגרה. היא יודעת שחוכמה לא גרה במגדלי קוסמים, אלא בשקט שבין המילים.
התרגום של תומר בן אהרון עדין, מדויק, לא משתלט. הוא שומר על המקצב הרגשי של הספר וזה קריטי כאן.
טהאנו הוא לא ספר שקוראים בבת אחת. הוא לא מלהיב, לא בועט, לא אפי. הוא פצוע, רך, אמיתי. הוא עוסק במה שקורה אחרי שהקסם נגמר איך חיים עם השברים, איך קמים מהאפר, ואיך מוצאים משמעות דווקא במה שנשאר אחר כך.
זה ספר כמו צלקת ישנה לא כזו שצריך להסתיר, אלא אחת שכבר הפכה לחלק ממי שאתה.
snirbooks 