צ'יק ואני / וולפגנג הרנדורף
הוצאת עם עובד
216 עמודים

צ'יק ואני הוא רב מכר מטורף באירופה, תורגם ללא מעט שפות, עובד לסרט קולנוע ועוד.
זהו בעצם ספר שהוא ספר מסע של שני נערים מתבגרים שמחליטים לקחת סיכון ולהנות עד הסוף לקראת חופשת הקיץ המתקרבת.
אבל מה מיוחד בצ'יק ואני ולמה הוא כל כך הצליח? האמת היא שלא ברור לי, מדובר באמת בספר חביב וקליל, מסוג הספרים שעושים בסך הכל די כיף, זורמים מהר, נקראים מהר וההנאה מהם מובנת אבל אני לא הצלחתי לשים את האצבע למה הספר הזה הצליח יותר מאחרים.
לספר הזה שני גיבורים, מייק, ילד שמנת חביב שחי עם הורים לא יציבים בעליל ומאוהב בילדה יפה מבית הספר וצ'יק, נער בן דילו של מייק, ממשפחת מהגרים, שני עולמות שונים שמוצאים חיבור בלתי צפוי.
שני הילדים האלה לוקחים לאדה ישנה שחנתה ברחוב ויוצאים למסע לעבר מקום שנקרא ולאכיה לפגוש שם את הסבא של צ'יק והעניינים מסתבכים להם כמו שצפוי לקרות עד הסוף שגם הוא ידוע מראש.
המסע הזה ילווה בשטויות רבות שמאפיינות נערים בגילם שלוקחים רכב ומנצלים כל רגע מגיל הנעורים ומההרפתקאה הזו.
הספר זורם, נחמד וכיפי, באמת אחלה ספר, ואני חושב שמי שמחפש ספר נעורים קליל על התפר שבין ספר מבוגרים לספר נוער יהנה ממנו.
הדבר הכי מעניין בספר הזה הוא המפגש התרבותי בין נערים שונים שמראה שחיבור בין אנשים יכול להיות לא צפוי.
נחמד בסך הכל.

גן ההרדופים / רוזה ונטרלה
הוצאת שוקן
244 עמודים
מאיטלקית: ארנו בר

קודם כל הכריכה נורא יפה בעיני, יש בה משהו מאוד פסטורלי שמעיד על תוכן הספר,הרקע הקרמי השולט ולמטה כפר איטלקי ישנוני בצבעי אקוורל הוא מאוד שלו, מאוד יפה ועדין וגם שקט וכשנכנסתי לתוך הספר הרגשתי חלק מתיאורי הכריכה ומהתחושות שליוו אותי.
זהו עולם ישן ופטריארכלי של יחסי גברים נשים ברורים ביותר, לכל אחד יש תפקיד בעיירה.
זהו בעצם סיפורם של ארבע נשים, מרג'אלה האם, יותר מאם היא השראה עבור הבנות, קשוחה מאוד ויש אומרים בעלת כוחות כישוף.
והבנות רוזטה, קורנליה ודיאמנטה.
הספר עוקב בעיקר אחר קורותיה של דיאמנטה שמתמודדת כבר בתחילת הספר עם טרגדיה קשה כאשר היא מאבדת את חבר הילדות שלה בטביעה, לאחר מכן גם אביה הולך לעולמו בתאונה נוראית ומוזרה.
מכאן הסיפור ממשיך בתיאור קורותיה של המשפחה, מלחמת העולם השניה בפתח, הפאשיזם בשיאו, והבנות נישאות אחת אחרי השניה כולל אחת הבנות שנחטפת וגופה חולל כדי שתהיה חייבת להתחתן עם החוטף, והחיים אינם קלים לנשים בתקופה זו.
ההתמודדות עם הטרגדיות והתקופה המורכבת הופכת את הספר הזה לספר מעניין אך לא מעבר לכך, הוא ספר חביב שנקרא בצורה איטית ומרגיש קצת כמו טלנובלה מקוצרת.
אהבתי את תיאורי הבישולים והריחות ובכלל האוירה האיטלקית שתמיד עושה לי טוב.
בסך הכל ספר נחמד.

בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי / שרה בייקוול
הוצאת עם עובד
413 עמודים
מאנגלית: עתליה זילבר

הספר העיוני פילוסופי הזה היה לי לא קל לקריאה, הוא עמוס ומלא במושגים לא פשוטים ולכן קראתי אותו לאט יחסית ואני חושב שקריאה אחת לא מספיקה לי בספר כזה, זה ספר שמשלב בין ההגות האקזיסטנציאליסטית, דרך תקופה הסטורית מרתקת במאה העשרים ובין סיפורם האישי של הפילוסופים המובילים באותה התקופה, ההתפתחות שלהם כהוגים, התפתחות הרעיונות שלהם דרך השינויים הרבים שחלו בעולם, מעליית הפאשיזם והנאציזם ועד המלחמה הקרה וגם דרך מערכת היחסים האישית ביניהם, האהבות, האכזבות והתקוות.
ישנם בספר זה הרבה מאוד דמויות ובסוף הספר ישנה אחרית דבר של כמה עמודים שמזכירה את כל האנשים שהופיעו בספר זה עם מראי מקום כך שנוכל לחזור ולקרוא עליהם מחדש אם נרצה לדעת יותר או להבין יותר.
אבל הדמויות המרכזיות והחשובות ביותר בספר הזה הן ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר, אלבר קאמי, מרטין היידגר, אדמונד הוסרל, קראל יאספרס, מוריס מרלון פונטי ועוד.
החבורה הזו ועוד ישבה בתקופה הסטורית מורכבת ומלאת תהפוכות לנסות ולגבש תפיסת עולם פילוסופית ולהבין את קיום האנושות, דרר המחשבות שלהם והרעיונות שהם העלו והספרים שהם כתבו חלו תהפוכות רבות בעולם המערבי, הרבה תנועות קמו ועלו, התנועה הפמיניסטית התחזקה ועוד.
זהו ספר מאוד חודרני לחיים האישיים של הדמויות ולמרות שהוא מתמקד בעיקר בדמויות שהזכרתי קודם נדמה שהזקרור הופנה בעיקר למערכת היחסים בין סארטר לסימון דה בובואר.
ישנם שינויים מהותיים בתפיסת העולם של אותם הוגים כמו החשיבה לגבי הנאציזם וחילוקי הדיעות בין היידגר לסארטר למשל.
אני בכוונה לא נכנס לעומק ההגות האקזיסטנציאליסטית עצמה או לפנומנולוגיה כי לטעמי העיסוק בהגות הוא פחות חשוב בספר זה, הוא יותר רכילותי במובן הטוב של המילה, הוא מלמד אותנו על חייהם של ההוגים, דרך פעולתם והמפגשים ביניהם כך שזו בעיני רכילות מעניינת ומעשירה.
זהו ספר עיון מעניין אך מורכב ולא קל לקריאה ועם זאת אני ממליץ עליו בחום. מאוד מעניין ומאוד מעשיר.

שפילפוגל, שפילפוגל / מתן חרמוני
הוצאת כתר
207 עמודים

קודם כל ולפני הכל אני חייב להתייחס לכריכה, בעיני היא מבריקה ולא בגלל שהיא בולטת מאוד בין מדפי הספרים, היא צעירה, חיה, מלאת הומור ודמיון, טיפוגרפיה מוקפדת וצבעים בולטים, ובתוך הבנאליות של עיצוב הספרים הוקדש לבולטות של הכריכה חשיבות רבה.
הכריכה עצמה מהוות גם חיבור לעלילת הספר אבל גם קוטבית מאוד לעולם שעליו מדבר הספר כי אם הכריכה היא צעירה, חיה ודינאמית נראה שעולם האקדמיה הוא עולם יבש, מיושן וחסר חיים והנה מתגלה לנו ההיפך, עולם האקדמיה הוא עולם מלא יצרים ומיניות חיה ובועטת ומה שנראה מבחוץ לא נראה בחדרי החדרים, מצד שני הכריכה גם מדברת בשפה של הסיקסטיז שהיתה תקופה של שחרור מיני ואותי היא בכלל זרקה לאלבים של וולווט אנדרגראונד עם הבננה המפורסמת של אנדי וורהול.
עוד דבר מעניין שעשה מתן חרמוני הוא להכניס הערות שוליים לספר פרוזה הומוריסטי כאילו לחבר אותנו שוב לשפה של ספרות העיון האקדמאית, יש כאן המון קריצות לעולם האקדמטי ולא רק בגלל התוכן אלא חיבור ויזואלי של הקורא עם עולם התוכן של הספר.
יום אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר ומגלה שהוא הפך לאישה, ד"ר יהודית רדלר.
אבל למעט הוא עצמו הכל נשאר כשהיה,אנשים במחלקה לא שמים לב וכולם מתייחסים אליו כאישה.
רדלר בדיוק עובד על ספר והוצאתו של הספר לאור מאוד חשובה לרדלר ולהמשך הקריירה האקדמאית שלו.
השינוי שחל ברדלר מגבר לאישה משפיע מאוד על הסובבים אותו כשהופך מדמות מחזרת לדמות מחוזרת ואנחנו מגלים את היצרים המיניים של חברי הסגל האקדמאי מה שיוצר ספר מלא הומור ומיניות מתפרצת כמו גם תיאורים עסיסיים במיוחד.
השמות של המרצים יש בהם משהו סאטירי, מאוד אשכנזים, מאוד מיושנים ובכלל נראה כי למתן חרמוני יש המון ביקורת על עולם האקדמיה שמרגיש כמו מועדון סגור ומה שהוא משדר מבחוץ לא דומה לחלוטין למה שקורה בפועל בחדרי חדרים.
ספר מעניין ומיוחד, מתן חרמוני הוא סופר איכותי שכותב בשפה אינטיליגנטית מאוד.
מומלץ.

ילדות של נסיכה / דנית בר
הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום
286 עמודים

מהי הורות מרעילה? לפעמים יש לי תחושה שכמעט כל הורה שני הוא הורה מרעיל, זה מתבטא בכל כך הרבה דברים, ואני כאיש חינוך רואה זאת לא מעט.
הורות מרעילה היא תופעה נפוצה, לרוב הורות מנוכרת רגשית, פוגענית, מצולקת, טראומות שהילד לוקח איתו הלאה לחייו הבוגרים.
אני חושב שהרבה מאוד אנשים בוגרים היום שיקראו את הספר הזה יגלו בו לא מעט מוטיבים מילדותם ומההתמודדות עם הוריהם בתור ילדים ויגידו לעצמם שכאן הם חוו הורות מרעילה, כי הורות מרעילה יכולה לבוא בהמון אספקטים.
היא לא פלילית ולכן היא נפוצה והרבה פעמים היא עוברת בירושה מהורה לילד שכן אנחנו מושפעים מאוד מהדרך בה חינכו אותנו.
בתחילת הספר יש שאלון מאוד מקיף שמנסה להראות לנו את הסימפטומים לילד שחווה הורות מרעילה ונדמה שכל אחד מאיתנו ימצא את עצמו מסמן וי על לא מעט מן השאלות בשאלון זה.
הספר מנסה להקיף כמעט כל מגזר בחברה הישראלית כדי להראות לנו שהורות מרעילה לא פוסחת על אף מגזר כמעט.
היא מביאה לנו את החינוך הקיבוצי מתקופת הלינה המשותפת, היא מבירה לנו את החינות הדתי החרדי וההתמודדות עם דחיית הילדים כאשר הם יוצאים מתוך החינוך ובוחרים בדרך ההפוכה בחייהם הבוגרים.
היא מביאה לנו את המשברים בגירושין ואיך ניכור הורי הופך להיות מרעיל, נושא שאני מכיר מאוד מקרוב ומתמודד איתו בימים אלו ממש.
הספר מביא לנו את הדוגמאות מהורות מרעילה עוד בסיפורי אגדות האחים גרים ובכלל מנסה להקיף כמה שיותר, מלא בעדויות מאנשים בוגרים שמספרים את סיפורם והתוצאה היא ספר מעניין מאוד ומעורר מחשבה עלינו כהורים ועל השלכות התפקוד שלנו.
ספר עיון חשוב ביותר.

מה את יודעת / מעיין רוגל
הוצאת זמורה
286 עמודים

בקהילה שקטה כשקורה משהו חריג הוא תמיד מזעזע את כולם, השקט מופר, כשראש הקהילה נעלם אז על אחת כמה וכמה זו רעידת אדמה קטנה.
עדי נשואה לעומר, החיים שלה כביכול מסודרים ומצליחים, הזוגיות שלה טובה ובריאה והם חיים בשכנות לחברו הטוב של עומר, רז, האיש שגם הקים את הקהילה.
רז הוא סוג של גורו, הוא לא רק מקים הקהילה אלא הקהילה עצמה מתנהלת בצורה של כת קטנה.
העלמותו של רז יוצרת הרבה התרחשויות מתחת לפני השטח ושאלות רבות עולות, ועדי מתחילה לחקור ולנסות להבין דברים רבים בחייה דרך ההעלמות של רז ולנסות להבין את מקומה בקהילה ואת הזוגיות שלה.
החקירה של עדי מציפה אותה בשאלות רבות לגבי דברים שהיא חשבה שהם מובנים מאליהם ואולי הם לא כך, סודות צפים, כספים נסתרים ולאן הקהילה הזו הולכת כמו גם לאן עדי הולכת ומה היא יודעת על עצמה יותר מאשר על אחרים.
עדי הולכת לסדנאות הקהילה שבעבר נוהלו על ידי רז וכרגע על ידי אחרים וזה משנה בה דברים רבים.
מעיין רוגל יצרה ספר מתח פסיכולוגי טוב וקצבי, הפרקים קצרים כך שקל להמשיך לעקוב אחר העלילה והיא משאירה את הקורא במתח לגבי ההמשך, הספר מעניין מאוד וערוך היטב ובסך הכל מדובר בספר מתח מקומי טוב ומעניין שמעלה שאלות רבות.
מומלץ.

רביעיה אנגלוסקסית / וולף, מורלי, לונדון, ולס
תשע נשמות
179 עמודים
מאנגלית: לי עברון, יותם בנשלום, יהונתן דיין

ארבעה סופרים דוברי אנגלית בחמישה סיפורים קצרים נהדרים שמאפיינים את הכתיבה הייחודית שלהם והם חלק מסדרה חדשה של תשע נשמות (הבא בתור זו אסופת סיפורים קצרים של סופרים צרפתים).
הספר הזה הוא מסוג הספרים שאפשר לסיים ביום אחד והם כה מהנים ונחמד להיחשף לסיפורים חדשים של הסופרים האלו שאוריאל קון גם בתשע נשמות וגם בזיקית מקפיד להוציא עוד ספרים שלהם ולחשוף אותנו אליהם.

הסיפור הראשון הקצר של תומס וולף מאפיין מאוד את הכתיבה שלו שהיא כמעט לירית בעיני, שני אחים מצפון קרוליינה נוסעים כדי לחוש את האוירה של הקרקס שמגיע לעיר.
התיאורים של וולף הם מופלאים והוא כותב גאוני בכל ספר שקראתי עד היום שהוא כתב נפעמתי.

הסיפור של כריסטופר וולף הוא סיפור קטן וחמוד על התאהבות בין קורא טורים של עיתון לכותבת הטור והדרך שלו להגיע את ליבה של העיתונאית.

בסך הכל סיפור חביב אך בעיני הפחות טוב מבין בחמישה.
שני הסיפורים של ג'ק לונדון, סופר שאני אישית מאוד אוהב שניהם עוסקים באיגרוף וכתובים נפלא ונותנים לקורא תחושה כאילו הוא נמצא בזירה.

האיגרוף הוא לא העיקר בסיפורים אלו אלא הנושא ההומני האנושי בהתמודדות של המתאגרפים כל אחד למען מטרותיו.
סיפורים קצרים ועוצמתיים.

הסיפור האחרון של ולס הוא על אדם, מטפס הרים שנקלע בהרפתקאותיו לכפר מבודד שכל תושביו הם עוורים לחלוטין והמפגש מעמיד אותו בפני החלטה מוסרית מעניינת.

אסופת סיפורים נפלאה ומומלצת.
כדאי מאוד.

טרומן קפוטה – כל הסיפורים
הוצאת פן
311 עמודים
מאנגלית: רחל פן

טרומן קפוטה כבש אותי בספרו "בדם קר" אחד הספרים שהכי זעזעו אותי וטוטלו אותי ואחד הספרים הכי משפיעים עלי מאז שאני זוכר את עצמי קורא.
אנשים מכירים את קפוטה בעיקר על ידי שתי יצירות, בדם קר הרציני והנוקב הכמעט עיתונאי דיווחי אבל כל כך עצמתי וארוחת בוקר בטיפאניז הקליל יותר הבוהמייני יותר, הניו יורקי יותר שמאפיין בצורה מסוימת את קפוטה ואת ניו יורק ואת אופיו של הסופר המפורסם.
שני ספרים אלו שונים במהותם בצורה קיצונית אבל מראים את הצדדים הרבים של הסופר המעולה הזה.
אבל אם לרגע נצא מתוך מה שאנחנו מכירים מקפוטה או מהספרות המוכרת והאהובה שלו שזכתה לתהילת עולם נגלה בספר הנוכחי קפוטה אחר.
הרבה מאוד סופרים מתחילים שרוצים לכתוב מתחילים לכתוב סיפורים קצרים לפני שהם ניגשים לפרוזה מורכבת, יש תחושה שסיפור קצר קל יותר לכתוב אבל כאן הטעות כי בגלל שרבים כותבים סיפור קצר רוב הסיפורים הקצרים שאנחנו קוראים או שמודפסים הם לרוב בינוניים להחריד, הסיפור הקצר הוא אמנות בפני עצמה, עצם זה שהוא פחות מילים ונראה שקל יותר להעביר איתו עלילה זו טעות נפוצה שהרבה סופרים מתחילים נופלים בה ולכן קפוטה החשיב את הסיפור הקצר כאמנות נעלה בתחום הכתיבה.
הספר הזה מרכז כעשרים מסיפוריו הקצרים של קפוטה ומאפיינים לא מעט את זכרונותיו, את מגוון יכולות הכתיבה שלו, איך הוא ראה את אמריקה, הקוטביות בין הדרום הגזעני והמתוח לבין עולמו כבוגר בניו יורק.
קפוטה כותב על אנשים, כותב על בדידות, על מתח גזעי, הוא יודע להגיע לנפש הקורא בכך שהוא נכנס לנפש הדמויות שבספר.
בעיני הסיפורים החזקים ביותר בספר הם דווקא הסיפורים האישיים יותר, הסיפורים שנוגעים לזכרונות ילדותו באלבמה, על אביו, קפוטה מגלה את העולם האמיתצי ואשליות הילדות מתנפצות אצלו דרך הסיפורים, האמונה בסנטה קלאוס והעובדה שהמציאות היא מורכבת יותר מאשליות ילדות שמנסים לשמר דרך נקודת המבט הדתית המסורתית.
וכך גם קפוטה כאדם שעבר שינוי משמעותי מילדות שמרנית בדרום ל קוויריות אקסצנטרית מובהקת שאפיינה את אישיותו בתקופה שאמריקה עברה שינוי משמעותי בכל מה שקשור לקהילה הגאה.
סדרת סיפורים נהדרת ומגוונת של סופר נהדר וחשוב, אחד האהובים עלי ביותר.

מומלץ מאוד.

על חוט השערה / ליאונור דה רקונדו
הוצאת אריה ניר
198 עמודים
מצרפתית: דורית דליות
על חוט השערה זהו ספר שעוסק בנושא חשוב בהחלט, נושא לא פשוט לעסוק בו ומורכב מבחינה רגשית, אותו הרגע שאתה שומר סוד מתוך הפחד שלא יקבלו אותך ואת זהותך ומתוך החשש שהחברה תוקיע אותך ותנדה אותך, עולם הטרנסג'נדרים הוא עולם לא קל בחברה שמרנית זה קשה אף יותר וכשאתה איש משפחה זה קשה יותר מהכל.
לורן וסולנז' הם זוג שחי שנים רבות ביחד ומגדלים שני מתבגרים אך לורן מסתיר שנים את סודו מסולנז', סוד שהוא שומר מאז שהוא ילד, תחושת הזהות המינית שלו, הרצון שלו להיות אישה, הוא מתחפש בהסתר לאישה ומסתובב כך בזהות בדויה עם שם שהם המציא לעצמו.
יום אחד סולנז' מגלה בבית שערה בלונדינית, החשש הראשון שלה הוא שהיא נבגדת בזוגיות שלה והיא מתעמתת מול לורן וכך הסוד נחשף.
מכאן והלאה התהליך הופך למואץ יותר עם דילמות קשות מצד לורן איך לחיות, האם להמשיך ולהיות מי שהוא מרגיש שהוא או לשמור על משפחתו וילדיו, האם הם יקבלו אותו או לא, הספר כל הזמן נע על הציר הזה.
לטעמי הספר לא הלך עד הסוף, ישנה תחושה של פספוס וחוסר אמינות בכל מה שקורה ובתהליך עצמו, לא האמנתי לזה וכאן באה לטעמי חולשת הספר.
נושא כה חשוב לטעמי צריך להיות מטופל בצורה יותר מדויקת ועם זאת הנושא החשוב צריך לתת את הדגש על הספר ואני כן חושב שאמליץ עליו, הנושא הוא חשוב ורלוונטי.
בסך הכל לא מספיק אמין אבל האומץ בלכתוב על נושא כזה ראוי לתת לספר את הבמה.