צילום מסך / ג'ייסון דנינו הולט
ספרית פועלים
160 עמודים

צריך לומר את האמת, הספר הזה לא מתאים לכל אחד, הישירות שלו והבוטות שלו הן בועטות בבטן ובמוסכמות, נראה שזה מן ממואר שנע בין זמנים ותקופות שנעות קדימה ואחורה ומתארות חיים הרסניים של נער צעיר שמגלה את המיניות ההומוסקסואלית שלו בגיל צעיר ונסחף ממקום למקום מגבר לגבר ממיטה למיטה.
"אני ילד יפה ואני בן שמונה" ככה מתחיל הספר והאני הזה חוזר לאורך כל הספר במן רשת של אסוציאציות וזכרונות.
תאווה גדולה לסקס, לסמים, לצריכה הרסנית של חוויות מרסקות נפש או בונות נפש, תלוי בנפש אני מניח.
נראה שבעידן המי טו ובעידן בו אנחנו שומעים על סיפורים של הטרדות וטראומות מיניות בילדות וחוויות מרסקות שאנחנו לוקחים איתנו לבגרות ולפעמים אותם רגעים ואותם חוויות הן החוק שמושך אותנו לחיים שהם מסכת ארוכה של ריסוק בנפש דרך מין וסמים וכאן דרך החוויות ההומוסקסואליות של גיבור הספר אנחנו למדים גם על העולם הזה בצורה הכי פרובוקטיבית וכנה.
כן זה ספר כנה מאוד, פרובוקטיבי ופרוורטי ולכן לא מתאים למי שמין לא עושה לו את זה ועם זאת דווקא בגלל שהוא כנה להחריד הוא מייצר אצלי את המקום של הסקרנות, אפילו המציצנות ולראות לאן המסע הזה יוביל את הגיבור שלנו ולאן הממואר הזה יוביל את הקורא.
צילום מסך הוא ספר מרתק, מן יומן של קטעים קצרים, בלוג של זכרונות שחלקם לעולם לא יוצא מהמגירה וכאן הוא יוצא בספר שלם ונוגע שמעבר למיניות ולסמים יש כאן חוויות משפחתיות והמון רגש.
מרתק וכמו שאמרתי לא לכל אחד.

שיתוק ילדים / קובי ניב
מרום תרבות ישראלית
166 עמודים

קובי ניב תמיד מפתיע בספרים שהוא מוציא מידיו גם בגיוון שלהם וגם במקוריות שלהם, תמיד יש בספריו משהו מפתיע ושונה וכך גם בספר הזה שכבר בכריכה הלא שגרתית שלו הוא מייצר עניין, גם לשם שלו יש איזה כפל משמעויות שמתייחס לנושאים בספר ולדמות המרכזית בה, פליישר, פנסיונר, נכה, צולע, עקב מחלת הפוליו ממנה הוא סבל בילדותו, המחלה הזו היא חלק מהזהות שלו, חלק ממה שהוא וזה ליווה אותו כל חייו כמו גם הצליעה שבאה בעקבות המחלה הזו שילדים רבים לקו בה בשנות הארבעים והחמישים של המדינה וגם בעולם.
פליישר התאלמן מאשתו האהובה ורד ולהם היתה אהבה משותפת, מוזיקת הרמבטיקה היוונית, פליישר מקדיש זמן רב מחייו ליצירת לקסיקון של המוזיקה הזו ונגניה, חייו של פליישר משתנים כאשר הוא מוצא עיסוק חדש ומסעיר, חתנו מביא לו גזרי עיתונים ובהם תעלומת היעלמותם של כמה נערים ונערות ופליישר מוצא עצמו נסחף אחרי התעלומה ומוצא עניין בחייו עד כדי אובססיה.
הסיפור והעלילה מקבלים תפנית אם החצי הראשון מוקדש לילדותו של פליישר, לאשתו, למוזיקת הרמבטיקה החצי השני של הספר הוא כמעט סיפור חדש לחלוטין.
פליישר סובל מדיסלקציה והמחבר מנסה לייצר אותנטיות שלדעתי גם מצליחה אם כי בהתחלה הפתיעה אותי כקורא לשבש את המילים כפי שדיסלקט היה כותב וזה מייתצר אותנטיות ושטף הקריאה לא נפגע אלא רק הופך את הקריאה בו למעניינת יותר.
סיפור חייו של פליישר, המורכבות עם אביו , הרמבטיקה, אהבתו לאשתו המנוחה והתפנית שהופכת אותו לבלש חוקר מייתרת ספר מרתק ומעניין מאוד ומפתיע לא פחות.

ממטר / נועם נגרי
הוצאת עיתון 77
71 עמודים

יש לי חיבה לנדנדות, הן משל לחיים, רוב הזמן אתה לבד בנדנדה שנעה למעלה ולמטה, במציאות זה מאוד דומה, אנחנו נעים בין נפילה לנסיקה ובדרך כלל לבד, נתמודדים עם העולם, לפעמים צריך לעצור, לרדת מהנדנוד הזה, מהקוטביות הזו, לעצור ולחשוב.
הכריכה היפה של הספר היפה הזה ממחישה את השירים שבו, את האמירה החזקה שבו, דמות אחת של ילד מוחשית, חיה במציאות והיא לבד, מכופפת, גם אין מי שינדנד אותה או נותן תנופה, זה הוא וכוחו ככל שניתן לו.
מלמטה בבואה של ילדה, כשהילד עולה גבוה הבבואה נעלמת ונשארת רק שלולית, כשהילד מתקרב לקרקע הדמות חוזרת ומופיעה וכמו כל יציר דמיוננו זה מתרחש גם בשירים שנועם נגרי בונה, אותו עולם של ילד בודד, בן יחיד שאיבד את הוריו ומייצר לעצמו דמות דמיונית של ילדה, אחות, ברקע הן עוברים חוויות משותפות, לרגע יש משפחה, לרגע יש זכרון.
וברקע, זכרון, הורים, משפחה, מבליחים הזכרונות וההבזקים שבאים לכדי שירים יפים ונוגעים.
בנוסף לחלק היפה הראשון גם הפואמה היפה "ברחם" וגם החלק האחרון " נהר וטיפה" נוגעים בבריאה, ביצירה, באמהות שאליה המשורר מכוון ומשתוקק.

"אני כותב אותך
אבל אינני מדמה
באותיות פנים או גוף;
נקודות השקה ביני לבינך,
דמיון חטוף.
השער שלך מתפזר
בחומר או ברוח, נעמה?
העיניים שלך, ים או אדמה?
במעבר של הבשר בסופר – את יודעת
להצביע על האזור שאליו ניקוה הדם?
מה נותר מהלב המפזז על מגש מתכת או השט
באי הכספית שהוא הגוף?"

מומלץ.

עוד שעה אחת / נגיב מחפוז
הוצאת מחברות לספרות
174 עמודים
מערבית: ברוריה הורביץ

הספר הזה של נגיב מחפוז פורסם בשנת 1982, שנים ספורות לאחר הסכם השלום עם מצרים ולמעשה הוא מסתיים בנקודה הזו, נקודת מפנה במצרים ובישראל.
ישראל נוכחת מאוד בספר הזה של מחפוז וזה מעניין לראות דווקא את הסכסוך הישראלי ערבי מנקודת המבט של סופר מצרי ושל העם המצרי דרך ההתמודדויות של העם המצרי דרך השינויים שחלו בה ועד העשור המורכב של שנות השבעים של מלחמה אחת קשה, מבצעים צבאיים ולבסוף הגעת סאדאת לישראל.
אבל דווקא ישראל היא לא האישיו בספר של מחפוז אלא העם המצרי ומשפחה אחת וכמה דורות, למעשה כמעט חמישים שנה ב 174 עמודים.
זה מזכיר במידה רבה את הטרילוגיה הקהירית שלו שהביאה למחפוז את התהילה שלו כסופר אך הסיפור כאן מרוכז יותר ומתומצת יותר כאשר הדגש הוא על השינויים שחלו במצרים ועל השינויים שחלו במשפחה המצרית.
במוקד הספר נמצא בית אחד ומאבקים בין שמרנות לקדמה.
הבית והמשפחה בה הדור השלישי דוחק בסב למכור את הנכס כדי לדאוג לעתידת ובמקביל לטלנובלה הביתית של המשפחה נמצאים השינויים שחלים במצרים, שינויים פוליטיים, עליית נאצר, מותו של נאצר, עליית סאדאת ולבסוף ההסכם עם ישראל.
למלחמות יש כאן מקום נכבד, לסכסוך.
הטראומה של העם המצרי בעקבות מלחמת ששת הימים, פציעת בן המשפחה במלחמת יום כיפור שממנו הוא חוזר קטוע איברים והקונפליקט בתוך העם המצרי לגבי ישראל מתבטא היטב באותה משפחה.
נגיב מחפוז נוגע בדברים שקשורים לעם ולמקום בו הוא חי ומנסה בכתיבתו הנהדרת לבטא את המצוקות והקשריים וכן את הרפורמות והשינויים שחלים בעם המצרי ובדורות הבאים.
ההבנה גם במצרים שאולי מוטב להניח לכאב ולשכול ולנסות לפתוח דלת לעתיד טוב יותר הוא בעצם המפתח להבנת הספר הזה ולעלילה שלו.
ספר טוב, קריא ומרתק של אחד הסופרים החשובים במאה העשרים לדעתי.

שיעורים בתעופה / ג'קלין מוריארטי
הוצאת הכורסא
443 עמודים
תרגום: תומר בן אהרון

לפני שנה או שנתיים קראתי את ספר הנוער הנפלא של המחברת שנקרא "ההרפתקאות הבלתי נוחות בעליל שך ברונטה לב בזלת" ואני שמח לקרוא גם ספר למבוגרים ונראה שהסופרת יודעת לגשת ללב הקוראים בכל הגילאים, גם הספר הזה נפלא וכובש ונוגע במקומות מרגשים.
הוא נע בין ספר לכאורה קליל לבין נושא כבד משקל במידה מסוימת והוא נע היטב בין העולמות האלו.
אביגיל היא אם חד הורית, בחורה בשנות ה30 לחייה שהיתה בעברה עורכת דין והיום מנהלת בית קפה ובמשך עשרים שנה אביגיל מקבלת מכתבים שהם פרקים אקראיים מספר שנקרא "המדריך" מן ספר של עזרה עצמית כמו כל אלו שנמצאים בהמוניהם בחנויות.
באותה התקופה בה אביגיל התחילה לקבל את המכתבים אחיה רוברט נעלם קצת לפני יום הולדתה ה16 וזה טלטל את עולמה.
עשרים שנה אחרי אביגיל מקבלת הזמנה לחופשה באי בו היא עתידה לגלות מי עומד מאחורי "המדריך".
אביגיל האמינה שאולי שם בחופשה הזו היא תוכל לקבל תשובות לגבי העלמותו של אחיה וגם לגבי חייה המבולבלים.
הספר מתאר את החופשה ההיא ואת מה שאביגיל עוברת לאחר מכן ונע בכל מני תחנות בחייה וחוויות שהיא עוברת כמו הנסיון הבלתי פוסק לנהל את חייה, לדאוג לילד שלה ולהבין לאן נעלם אחיה.
כמו שאמרתי הספר נכתב לכאורה כספר קליל ולא עמוק מדי אך הוא עוסק בנושא מאוד מורכב ולא קל לקריאה כי איבוד אח ובן משפחה מבלי לדעת מה עלה בגורלו כואב מאוד ומלווה להמשך החיים.
יש בספר ביקורת ברורה וגלויה לגבי כל הז'אנר הזה שמכונה ספרי עזרה עצמית ואני כאחד שמאוד לא אוהב את הספרים האלו מאוד התחברתי למסר שבספר.
בסך הכל למרות פה ושם קטעים של ניתוק מדובר בספר מהנה ומעניין שכדאי לקרוא אותו, אביגיל היא דמות שבנויה היטב והספר מרגש בעיקר בסופו.
אפשר בהחלט לקרוא.

ספריית קיץ /מרי אן קלארק ברמר
תשע נשמות
165 עמודים
תרגום: מיכל שליו

ספריית קיץ זה ספר לאוהבי הקריאה והמילה הכתובה, מדובר בשתי נובלות קסומות ומאוד רגועות מבחינת התכנים שלהם מצד אחד ומצד שני תקופה מאוד מרתקת בהסטוריה, תקופה של אחרי מלחמת העולם השניה, צרפת משתקמת, אנשים מתאוששים מאובדן יקיריהם וכך גם גיבורת הספר שמתאבלת על אובדן הוריה במלחמה ועל אובדן דודה האהוב שהכניס בה את אהבת הספרים והקריאה.
גיורת הספר מועסקת על ידי פרנסי כפר צרפתי קטן בשיקום הספריה ההרוסה בכפר, לנובלה אין באמת איזה סדר עלילתי, הוא יותר ספר אווירתי שמתאר את התקופה, את ההוויה ואת הספרים שדרכם אנחנו חווים את האוירה ואת המצב ודרכם אנחנו חווים את מחשבותיה ותהיותיה של מרי אן.
למעשה שתי הנובלות הן אוטוביוגרפיות, מן ממואר שמתאר תקופה וזמן בחיים ומחבר אותנו לאהבת הספרים והספרות ונותן לנו נקודת מבט על תקופה קצת עצובה עם מבט אופטימי קדימה.
הקשר של מאי רן לישראל ניכר גם בנובלה הראשונה אך גם בשניה שהיא בעיני פחות טובה מהנובלה הראשונה ומתאר את התקופה בישראל בה היא גם איבדה את בעלה במבצע צבאי ומערכות יחסים שונות שהיו חלק מחייה, נראה שלישראל ולחייה כאן בתקופה מסוימת היה מקום רב בעיצוב אישיותה כמו גם הספרים שליוו אותה והיא מסתכלת על כל אלו ממקום מושבה באירופה.
בסך הכל מדובר בשתי נובלות קסומות ורגועות, ממוארים נוגעים עם המון אהבה לבני אדם ולספרים, הכריכה מקסימה ותשע נשמות מביאים לנו טקסטים מרגשים עם המון אהבה לקריאה ולספרות טובה.

מרק בורשט וסיפורים אחרים / סופי רחלנקו
הוצאת איפאבליש
160 עמודים

סופי רחלנקו כך גיליתי מהחלק האחורי של הספר היא אמנית וזהו אינה ספרה הראשון אך זהו הספר הראשון שלה שיצא לי לקרוא ומדובר באסופת סיפורים קצרים מעניינים מאוד.
לא מצאתי איזה חיבור מקשר בין הסיפורים, איזו תמה מובילה מלבד שאלו פשוט סיפורים מהחיים, סיפורים שכתובים מנקודת מבט חיצונית בנושאים רבים של אהבה, בתמודדות עם זקנה ובדידות, קשיי קליטה בארץ, ילדות ומורכבויות אחרות.
הסיפורים הינם אנושיים מאוד, נוגעים באנשים הפשוטים ווהכתיבה של רחלנקו היא כזו, כמו הסיפורים, לא מתיימרים מדי, צנועים, פשוטים ומחפשים את היופי האנושי.
אין כאן סיפורים יוצאי דופן בכתיבתם רחלנקו היא אמנית ואשת מילים וזה ניכר בסיפורים ובחלק מהעלילות הכתיבה כמו גם האמנות תופסים מקום מסוים.
הסיפור הראשון "מרק בורשט" הוא הסיפור שהכי אהבתי ולדעתי באסופת סיפורים כזו יש חשיבות רבה לכמה הסיפור הראשון הוא מעניין וקליט כדי שירצו לקרוא את שאר סיפורי הספר וכאן הסיפור מעניין וקליט ומדבר על ישראליות ועל דימה שאומץ בגיל ארבע מבית יתומים באוקראינה ומתאר את דימה שבוחר לא לגעת במרק הבורשט שמוגש לאורחים אלא מעדיף את החומוס בפיתה הישראלי אבל הסיפור גם מתאר את המאבק של האם המאמצת להיות אם והמסע שלה לאוקראינה עם מי שלבסוף גם יהפוך לבן זוגה.
רוב הסיפורים בספר מסוגננים בכתיבה דומה, בראותה נקודת מבט חיצונית ובסך הכל מדובר בספר נחמד ונוגע בפשטותו.

ארמון הקרח / טאריי וסוס
ספרית פועלים
155 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

את ארמון הקרח קראתי פעם ראשונה בתרגום של דנה כספי, לא יצא לי לקרוא את התרגום הקודם והישן אבל כבר בספר "הציפורים" התרשמתי מכתיבתו הפיוטית של וסוס, כתיבה שלא משאירה אותך אדיש, משהו בספריו מלא אניגמה, מסתורין, דמיון ויצירתיות מחשבתית וארמון הקרח ריתק אותי עד אימה, מה שריתק אותי הוא לאו דווקא מה שהיה כתוב בו אלא מה שלא היה כתוב בו, האווירה שלו, המתח מסביב, הסאב טקסט שלא נכתב.
למעשה זהו סיפור על קשר בין שתי בנות, קשר שנמשך בקו דק לאורך כל הסיפור, סיס היא ילדה מקובלת, אהובה על חברותיה ואון היא ילדה שקטה, היא הגיעה לכפר ומתגוררת אצל דודתה, סיס מסתקרנת מאון ומנסה להבין קצת יותר עליה ולמעשה הקשר הפיזי ביניהן נמשך מפגש אחד בתחילת הספר ולאחר מכן אין הן נפגשות יותר אך המפגש הזה בבית של און אליה היא הזמינה את סיס, מה שנאמר שם ומה שמתרחש לאחר מכן משפיע מאוד על סיס כמעט ברמת האניגמה המסתורית שאין לה תשובה.
און נעלמה לאחר המפגש הזה, אף אחד לא יודע לאן היא נעלמה ומה קרה לה והכפר להוט בחיפושים אחריה וכך גם סיס שציפתה לה בבית הספר למחרת, בעקבות ההיעלמות והמפגש המסתורי בין הבנות ומה שנאמר שם סיס משתנה, היא מסתגרת יותר, שומרת על זכר חברתה בקנאות יוצאת דופן ועסוקה בעולם פנימי משל עצמה.
את הספר מלווה האוירה הקרירה בכפר הנורווגי ובעיקר מפל קפוא שמכונה בידי התושבים ארמון הקרח ובמידה רבה הוא מהווה סימבול מטאפורי לסיפור ולעלילה.
מה הקשר בין אותו מפל לבין הקשר בין סיס לאון ומה קרה את זה תקראו כי כל הסבר שלי גם יהרוס את חוויית הקריאה וגם לא יצליח בשום דרך להעביר לכם את האוירה המדהימה ואת הפיוטיות של הכתיבה ואת הסיפור המצמרר.
ספר נפלא של וסוס, יצירת מופת כמעט, עדינה ומרגשת.
מומלץ מאוד מאוד.

מודעת רצח / אגתה כריסטי
הוצאת עם עובד
348 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

אני אוהב את ספריה של אגתה כריסטי בכיכובה של מיס מארפל, יש בה משהו שונה, יותר צנוע מאשר דמותו של הרקול פוארו היא חובבנית ועושה זאת למען תחביב והנאה מאשר מקצוע רשמי ויש בזה ובכלל בסיפורים איתה איזו אוירה אחרת ועדיין נראה שבקרבתה מתרחשים רציחות אז טוב שיש את מיס מארפל.
הסיפור מתחיל במודעה מוזרה שמתפרסמת בעיתון של הכפר צ'יפינג קלגהורן,
המודעה מכריזה על רצח שיתקיים בליטל פאדוקס של מיס בלקלוק ביום שישי 29 באוקטובר בשעה 18:30.
הסקרנותץ גוברת בקרב תושבי הכפר ואכן הרבה מהם מתייצבים בשעה המיועדת ובמקום המיועד ואכן האור כבה ונורו יריות, נהרג אדם ונפצע אדם.
רצה יד הגורל ומיס מארפל במקרה מתארחת בכפר ובחושיה השנונים מפצחת את התעלומה וכרגיל מפתיעה את כולם בחוכמתה וביכולת שלה לזהות ולהבין את הסיטואציה ואת הדברים שמתרחשים מתחת לפני השטח.
לכאורה ספםריה של כריסטי נשמעים ומרגישים כמו איזה שטאנץ ואתם צודקים, זה אכן סוגה ספרותית שיש בה מן השטאנציות ועם זאת כל ספר מרתק מקודמו ומעניין ואין ספר משעמם או שנותן תחושה כאילו הוא חוזר על עצמו, השטאנציות מתבטאת במבנה הסיפור, רצח, חקירה, הבלש במקרה נמצא במקום ופותר את התעלומה אך כריסטי מיטיבה להפתיע אותנו הקוראים כל פעם מחדש.
ספר נהדר כהרגלה של אגתה כריסטי.

ההסבר של ג'ורג' סילברמן / צ'ארלס דיקנס
הוצאת תשע נשמות
70 עמודים
מאנגלית: לי עברון

הנובלה הקטנה והמרתקת הזו היא כמעט רטרוספקטיבה של כתיבתו של דיקנס שיש בה מוטיבים מהדמויות השונות בספריו וזה למעשה כתב היד האחרון של דיקנס. כמו הרבה גיבורים של דיקנס שנחשפים לחיי האומללות מגיל צעיר ועוברים מסע של חיים עם תובנות כך גם בספר הזה שמתחיל גם הוא בחיי עוני של ילד קטן אותו ג'ורג' סילברמן.
ג'ורג' הקטן חי חיים עוני נוראים כילד, היה סגור במרתף שם היה חדרו וחי בדלות עם הוריו העניים והחולים, החיים בתור ילד היו קשים מאוד וכל פעם כשביקש משהו או התלונן על משהו הוריו כינו אותו בחיבה "שטן קטן וחמדן" אך בניגוד להרבה גיבורים של דיקנס בהם הילד מתייתם וממשיך לעבור חיי ניצול ושחיתות של מבוגרים כאן הסיפור קצת מתהפך ולמרות שג'ורג' הקטן מתייתם הוא מאומץ בידי פטרונים של איזו אחווה דתית שלא לומר כת והם דואגים לכל מחסורו.
אך אלו לא מספקים את ג'ורג' שעובר מן ויה דלורוזה פנימית של חוסר סיפוק מהמין האנושי, יושרו הפנימי מונע ממנו לפגוע באחרים, החיים בדלות מאפשרים לו להיות אדם הגון אך צביעות החברה מציקה לו.
סילברמן יושב בגיל שישים וכותב את כל אלו ומתבונן על חייו לאחור ומבין את המשמעויות ואת מה שניתן לו כילד דווקא בתקופות העוני הקשות.
נובלה קטנה עם מסר רגיש ועמוק של דיקנס ולמעשה זהו מין ספרון שמסכם יצירה של חיים שלמים של אחד הסופרים הדגולים בהסטוריה.
קטן ומומלץ.