יומן השטן / לאוניד אנדרייב
הוצאת אפרסמון
204 עמודים
תרגמה מרוסית: אולגה סונקין

חשוב מאוד לקרוא את ההקדמה של המתרגמת כדי להבין קצת יותר טוב את הלך הרוח של הספר, קודם כל מדובר בספר לא גמור, אנדרייב מת לפני שהספיק להשלים את הכתיבה שלו אבל לטעמי אין צורך להשלים את הסיפור כדי להבין את הלך הרוח של העלילה ואת המסר המיזנטרופי החריף שאנדרייב לטעמי מנסה להעביר כאן ואולי זה קשור למצבו שהוא מת חסר כל בגיל 48 וישנה תחושה שהמצב באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, אירופה שבורה, הרוסה ונראה שמצב העולם והאנושות לא היה גרוע יותר ואולי משם אפשר להתחיל להבין את הספר המרתק הזה של אנדרייב שהיה בשיאו מטובי המחזאים של רוסיה.
אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים על השטן שיורד לכדור הארץ יש בזה משהו שטיפה מרכך בעיני את תדמיתו, בשנים האחרונות דמותו של לוציפר בסדרה הפופולרית מציירת לנו שטן אחר, שרמנטי שאפילו מתאהב ומתרכך, והשטן מופיע בסיפורים רבים ובסרטים וסדרות רבים כדמות תככנית שבאה להשתלט על הקרקע ולקחת את ההגמוניה מאלוהים או שהיא כורתת בריתות עם אנשים.
כאן השטן המשועמם מחליט לרדת לקרקע, הוא גונב זהות של אדם עשיר מאוד ואפילו בצורה סימבולית האדם העשיר הוא אמריקאי בשם וונדרגוד (אפשר גם להשתעשע עם הסימבוליות של השם) ואיתו משרתו הנאמן טופי שמלווה אותו, השטן בדמות התעשיין האמריקאי העשיר בסך הכל רוצה קצת להשתעשע על הקרקע ואולי ללכוד כמה נשמות תמימות ולהתחבר עם אנשים ויש מזימות באמתחתו אך ככל שעובר הזמן וככל שהוא מבין יותר ויותר את האנושות הוא מגלה את צדדיה המכוערים, החמדנים, מלאי תאוות בצע, שנאה, קנאה, שקר וצביעות וזה מערער אותו, השטן בדמות האמריקאי מגיע להתארח בביתם של תומס מגנוס וביתו היפה מריה, דמויות שלא הצלחתי לתהות על קנקנם במהלך הספר ובעיקר דמותו של מגנוס אך הוא הציר של כל מה שהשטן חווה בהמשך, החוויות האנושיות שהשטן חווה מציבות בפניו מראה על מי באמת שטני כאן, מציבות בעיני הקוראים מראה על מה אנדרייב חשב על המציאות, על האנושות ועל החברה בכלל.
הביקורת כאן נוקבת מאוד, יש בה אלמנט גם דתי כי הרי גם השטן של אנדרייב הוא שטן נוצרי קלאסי ודמות הקרדינל בספר היא דמות גרידית וחמדנית שרק רוצה כסף.
החוויה של הספר היא חוויה אקזיסטניאליסטית קיצונית, דיכוטומית של טוב ורע ושאלות קיומיות קשות שהשטן מהרהר בהם בדמותו האנושית.
אנדרייב נותן לנו כאן מסר לא קל ומאוד מתסכל במידה מסוימת לחשוב על האנושות כמו שאנדרייב ראה אותה לקראת סוף חייו ועם זאת גם אם אין אנו מסכימים איתו ובוחרים לראות את הטוב כדאי להרהר במסריו שנראה שתמיד רלוונטיים לחיינו האנושיים.
יצירה מרתקת ואפלה.

מלחמות הקנאביס / תום וגנר
416 עמודים
הוצאה עצמית

הספר הזה נכתב מכאב, בעיקר לדעתי מאטימות בירוקרטית וטוב שהוא נכתב.
אני חושב שהדיון על הקנאביס יישאר פתוח הרבה זמן אבל יש לקנאביס סטיגמה בעייתית והספר הזה לטעמי בא לשנות את השיח ולכן הוא חשוב.
זהו ספר עדויות, כל הספר מבוסס על סיפורים אישיים של אנשים שונים, חלקם מוכרים יותר ומעורבים בכל מאבק הלגליזציה וחלקם מוכרים פחות, לחלקם יש סטיגמה בעייתית ועבריינית וחלקם יושבים בכלא וחלקם אנשים עם רקורד מוכר, עיתונאים, אנשי תקשורת ויח"צ ואנשים שהמאבק הוא בדמם ולחלקם עלה לא מעט בדם.
תום וגנר הוציא כאן ספר שסיפורו האישי הוא הגרעין לשאר הסיפורים והוא גם הסיפור הארוך ביותר בספר הזה ובו הוא מספר את המאבקים שלו להשיג לאביו את שמן ריק סימפסון ולנסות להאריך את חייו ככל הניתן עקב מחלת הסרטן ההרסנית.
איני צורך קנאביס וגם הרבה זמן התבטאתי כנגד לגליזציה אבל העדויות בספר הזה שכנעו אותי ובעיקר גרמו לי לחשוב על החשיבות של הקנאביס כצמח מרפא, כצמח שיש לו סגולות חשובות.
העדויות מאוד אותנטיות, חלקן לא כתובות מספיק מעניין ואין לספר הזה שפה אחידה ומבחינת שטף הקריאה זה קצת הפריע לי אךזה קצת פחות חשוב כי אפשר לקרוא את הספר כספר שלם כפי שאני עשיתי ואפשר לקרוא את העדויות בצורה אחרת כי זהו לא ספר קריאה פרופר, זהו ספר עיון שכל פרק בו הוא ישות נפרדת שמתחברת ומאוגדת לספר אחד, כל עדות היא כשלעצמה חשובה ועצמאית.
אנשים כמו גיא לרר, גדי וילצ'רסקי, רופאים שעוסקים בנושא הקנאביס ורופאים שנלחמו עבור מתן קנאביס או גילו את סגולותיו תוך כדי צורך עצמי או אחר.
אנשים שעברו על החוק ושילמו מחיר כבד עבור זה ועוד ועוד.
ספר מושקע שנכתב עם המון שליחות ואפשר לחלוק עליו ואפשר לקבל אותו אבל הוא חשוב ומעניין בעיקר למי שרוצה להבין את המאבק ללגליזציה דרך האנשים עצמם ולא הפוליטיקאים.
שווה קריאה.

חיילת / פאולינה טוכשניידר
הוצאת תשע נשמות
105 עמודים

אני זוכר את העידוד של המדינה לגיוס, את המחשבה כי הצבא מבגר, משנה, משפר, מוציא אותנו אנשים אחרים, כור היתוך, אבל הצבא לא מתאים לכל אחד, לעיתים הצבא יכול להיות קשה והמסגרת הזאת יכולה קשה ומעיקה ובעיקר טראומטית.
מה שאהבתי בספר זה את חוסר הסינון שבו ואת הנסיון לייצר תמונה ריאליסטית ככל האפשר של השירות הצבאי, המיטות, התנאים, המקלחות, השירותים הציבוריים, האוכל, המחברת לא פוסחת ולא מקלה על הקורא גם במחיר של הרתיעה מן הטקסט ומהריאליסטיות הזו.
נראה שחיי הצבא רק סוגרים על החיילת המתוארת ומכניסים אותה למצב מורכב הרבה יותר שמביא אותה לנקודת קצה.
הספר מתאר חיי שירות של המון חיילות וגם חיילים שהמסגרת הצבאית פשוט גורמת להם נזק והכנות המתוארת בספר קנתה אותי.
אני אוהב ספרים ישירים, אוהב תיאורים קיצוניים אך ריאליסטיים ואוהב שמנסים לא להתייפייף בכתיבה וכאן לא הרגשתי התייפייפות אלא ישירות גם במחיר של קוראים שעלולים לקבל רתיעה מהספר, זה מראה שהמחבר נאמן קודם כל לכתיבה שלו ולכנות שלו מאשר למה יחשבו עליו ועל הטקסט שלו.
נובלה קטנה וכנה על שירות רע ועל חוסר התאמה למערכת.

מנדל של חצות / ערן הולנדר
הוצאת כרמל
252 עמודים

כבר נכתבו ספרים על השואה ועל זכרון השואה, נכתבו בלי סוף, גם ספרים עלילתיים בלשיים נכתבו על התקופה אבל הספר הזה בעיני קצת מאתגר את השיח גם בגלל השפה שלו וגם בזכות העכשוויות שהוא מביא.
לתחושתי הספר הזה יעורר פולמוס לא קטן האם לא נחצה כאן איזה גבול מסוים כי הוא פרובוקטיבי במידה אבל בעיני הפרובוקטיביות תורמת לעניין שבו. לספר זה יש כמה כובעים, יש את הכובע הבלשי, יש את זכרון השואה ויש את אירופה כפי שהיא כיום ואנחנו נעים בעולמות האלו בסיפור שכולו כתוב בגוף ראשון.
גיבור הספר, דמות לא יציבה בחייה, תסריטאי לשעבר, מורה לשעבר יוצא למסע באירופה, מסע של חיפוש אחרי אחותו אביגיל שיצאה עם בית ספרה במשלחת לפולין ולא חזרה, אביגיל נעלמה מבלי להותיר שום עקבות, שום סימן חיים, שום פירור מידע והולנדר יוצא לחפש אחריה.
גיבור הספר המורה שהופך לבלש בעל כורחו עובר דרך ברלין, לודז', קרקוב, לובלין ווארשה הוא מסע כאוטי הזוי שנע בין ההווה לעבר, ההווה של גיבורנו הוא לא רק הווה של אדם המחפש משמעות או קשר לעברו אלא הוא חי את ההווה, מחפש אסקפיזם לחייו הלא ממוצים, ובין אורגיות, מפגשים עם זונות מקומיות ומעקב אחרי המשחקים של פדרר בטורנירי הטניס הוא גם לוקח על עצמו את תפקיד הבלש ומחפש אחר אחותו דרך המסע הזה ברחבי פולין וברלין, בין מחנות ההשמדה והזונות המקומיות משחזר גיבורנו את תולדות משפחתו ותלאותיהם במחנות, בגטאות ובמקומות מגוריהם ומנסה לטוות חוט אחר חוט כדי להבין מה עלה בגורל אחותו אביגיל ולאן היא נעלמה ובעיקר למה היא נעלמה ומה עלה בגורלה.
ערן הולנדר כתב כאן ספר בעל ניגודים רבים, זכרון השואה כספר בלשי מרתק שכתוב בצורה רהוטה, עכשוית ופרובוקטיבית, יש כאן העזה וגישה מעניינת בחיבור שבין אירופה של היום ואירופה של מלחמת העולם השניה בנקודות מבט מנוגדות וספר שנע בין ההווה לבין זכרון העבר הכואב, אירופה שעוד לא התאוששה מתלאות וטראומת המלחמה גם שבעים שנה אחרי ואף נימה ביקורתית כלפי המסעות לפולין.
למרות הפרובקטיביות שלו ואף אולי בגללה אני חושב שהספר הזה ראוי לקריאה והוא מעורר עניין.
כדאי לקרוא.

סכינים / אמיר זית
הוצאת אפיק
178 עמודים

אני מתעב סכינים, פוחד מהם, יש משהו בספר הזה שגרם לי לפחד קצת פחות ולהעריך משהו בהם,
הספר הזה נע בין ממואר וזכרונות ילדות לבין ספר תיעודי כמעט וזה לכאורה נדמה כאילו שני סיפורים מפוצלים ומתחברים ליצירה אחת שיש בה מכנה משותף אבל זהו ספר מיוחד, אמיר זית יודע לכתוב, יודע לפזר את זכרונותיו ויודע לתעד זאת ואיפשהו הייתי שמח לראות את הספר הזה גם כסרט תיעודי.
הספר מתחיל בסכין, סכין קפיצית שאביו קנה אותה באיטליה ומשם אנחנו יוצאים למסע בזמן, מסע בעקבות אביו של אמיר וההסטוריה המשפחתית ומסע בעקבות האובססיה של המחבר לאיסוף וייצור סכינים ובעיקר ייצור סכינים קפיציות.
המסע הוא מסע לעבר דרך אביו שנפל מאש כוחותינו כשהמחבר היה ילד קטן וממשיך במסע בעקבות הסכין.
אמיר עצמו מייצר סכינים קפיציות, הוא לא מוכר אותם ולא משווק אותם אבל בייצור יש איזה משהו כמעט מדיטטיבי, אפילו חינני במכשיר החד הזה שהוא יצא מחוץ לחוק ונחשב מסוכן.
סיפור שנע בין עבר להווה, בין ההסטוריה המשפחתית של אמיר ליצרני סכינים באירופה ותיעוד תהלים העבודה על ייצור סכין קפיצית בסדנא של המחבר.
ספר מרתק ומיוחד בעיקר בסגנונו ובכתיבה הכנה והחושפנית של המחבר.
מומלץ.

המתנדבת / נטעלי גבירץ
הוצאת כתר
304 עמודים

הקיבוץ, החיים בקיבוץ בתור נער צעיר, בתור מתבגר הם משהו שמי שלא היה שם לא יכול להבין זאת, על אחת כמה וכמה את האובססיה של צעירי הקיבוץ סביב המתנדבות והמתנדבים שעם חלקם אגב אני שומר על קשר עד היום ברשתות החברתיות, יש לי אח במשפחה בה גדלתי שחי היום באנגליה עם מישהי שהוא הכיר כמתנדבת ויש לי חברים שחיים עם מתנדבות שהכירו וחלק נשארו בקיבוץ והתחתנו עם בנות קיבוץ.
ההווי הזה היה חלק בלתי נפרד מהחיים הקיבוציים, ונראה שהמחברת הנהדרת חקרה את הנושא הזה לעומק.
איני יודע אם בביוגרפיה של נטעלי גבירץ יש משהו קיבוצי אבל אני כן יודע שהאותנטיות של הכתיבה גרמה לי להבין שהנושא מוכר או נחקר היטב ואני חייב לומר שמדובר בכותבת מחוננת ובספר שהוא באמת נפלא וגרם לי לחזור במחשבותי לאותה תקופה בקיבוץ, לאותן זכרונות נעורים ופנטזיות אינסופיות של נער מתבגר וחרמן על מתנדבת שתתנה איתי אהבים בחדרי בקיבוץ.
אבל הספר לא מדבר על ההווי הזה, ההווי והאוירה הם חלק מהסיפור והתפאורה למסע אותה עוברת מירה אוברג שבאה לקיבוץ עם מטרה מסוימת מאוד לעשות תיקון מסוים למשהו שרודף אותה כל חייה ולנסות להתחקות אחר חוויה שאימה חוותה, אירועים שאימה היתה נוכחת, אירועים שהשפיעו עליה.
אימה של מירה היתה בעצמה מתנדבת באותו הקיבוץ ודרך זכרונות הילדות של מירה והחיים בשוודיה אנחנו מתחילים להבין קצת יותר למה מירה באה לקיבוץ ומסע השורשים הזה שאני מעדיף לא לחשוף כאן מייצר ספר מרתק, שנון, חכם ומרגש ואף במובנים מסוימים מטריד ולא תמיד נוח לקריאה מהמקום הרגשי שלו.
הכתיבה של הספר והעלילה בה נבנית בהדרגה עד לסוף המצמרר ולאט לאט אנחנו כקוראים נחשפים למטרות של מירה, לאובססיה שלה, לרצונות שלה ולתכניות שלה ואנחנו גם מתחברים אליה ואפילו מזדהים איתה וקשה שלא אפילו כשהסיפור נוקב, קשה ואף מפתיע בעוצמתו.
מדובר בספר נהדר, מורכב וכתוב היטב.
גבירץ היא כותבת מחוננת והספר ריגש אותי מאוד.
אני לא יכול שלא לתת פידבק לכריכה המושכת, הצבעונית והאטרקטיבית שבולטת מאוד ומייצרת את החוויה ומחברת אותנו לתוכן העלילתי.
מומלץ מאוד.

אדואר היקר / אן נפוליטנו
הוצאת אריה ניר
339 עמודים
מאנגלית: יובל אהרוני

התרסקויות מטוס תמיד מעוררות דרמות ומייצרות סיפורים נוגעים ומרגשים וגם הסיפור הזה מדבר על התרסקות מטוס ועל סיפורו של ניצול שמחפש משמעות לחייו.
הניצול היחידי מהתרסקות מטוס נוסעים הוא אדוארד, ילד בן 12, במטוס המרוסק נספו גם הוריו ואחיו הגדול ואדוארד שמתאושש בבית החולים גדל אצל דודו ודודתו.
הסיפור שכתבה אן נפוליטנו מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש ב2010 ובדרך כלל ספרים כאלו מבוססים על אירועים שהתרחשו במציאות ואדוארד נער צעיר צריך להתמודד עם חייו החדשים ללא משפחתו ככמעט סלב תקשורתי, כולם יודעים עליו, כולם מרחמים עליו ובתוך כל זה אדוארד שהוא נער רגיש מחפש מחדש משמעות ומשהו שיתן לו עוגן בחיים האלו.
הספר לא מסתפק בסיפורו של אדוארד בלבד אלא חוזר לטיסה עצמה ולסיפור של משפחתו ולאירועים שהתרחשו לפני ההתרסקות עצמה.
אבל לא רק משפחתו של אדוארד אלא גם סיפורם של נוסעים אחרים בטיסה מסופרים.
למה סיפורם של הנוסעים האחרים חשובה? תגלית מסוימת שאדוארד מגלה אצל דודיו נותנת לו את המשמעות אותה הוא חיפש ואותה משמעות מרגשת מייצרת את הטוויסט שהיא משמעותו של הספר וגם נותנת לו את שמו.
בסך הכל ספר מרגש וכתוב טוב, הסיפור נוגע ומעורר מחשבה.
בהחלט אפשר לקרוא.

פעמונים של מאי / רינה גרינולד
הוצאת שתים
190 עמודים

זה הספר הראשון שאני קורא מההוצאה החדשה הזו שכבר השנה הספיקה להוציא מספר דו ספרתי של ספרי מקור והיא מעניינת אותי בבחירות שלה ובחשיפה לסופרים מעניינים ולסיפורת מעניינת.
אז החוויה הראשונית שלי מההוצאה היא מעניינת וטובה, הספר הזה סחף אותי בכתיבה אותנטית ולא פשוטה בנושאים שבהם היא עוסקת.
בבסיס הספר יחסי בת ואם, השנה היא 2021 והאם בת 95 סובלת מדמנציה ורגעי זכרון שמבליחים פה ושם מאירים קצת את חייה.
הימים ימי קורונה והתקופה הזו של בידודים וסגרים מייצרת קרבה מסוימת, אם בכפיה או אם לא בכפיה ליצירת תקשורת ומייצרת אצל הבת רגעי זכרונות מילדותה לצד אם ניצולת שואה. הזכרונות של האם הם צד אחד בסיפור והצד השני הוא בעצם סיפור מסע, מסע של אם ובתה לזכרונות ולשורשים מהילדות של האם בפולין, מפגש עם חברות של האם וסיפור ההנצלות שלה מאימת השואה.
החיבור בין השתיים מחדש דרך הסיפור של האם מייצר קשר מיוחד שנעלם עם השנים.
הספר עוסק בנושאים רבים של יחסי אם ובתה, הזקנה והשכחה וכן נוגע בצורה רגישה ומלאת חמלה בנושא השואה.
ספר רגיש שכתוב היטב.
מומלץ לקרוא.

מחול שדים / מיכאיל בולגקוב

תשע נשמות

87 עמודים

תרגום:שירלי פינצי לב.

אני מאוד אוהב את בולגקוב והספר הזה שהוא מיצירותיו המוקדמות של הסופר הגדול נותנים הצצה קטנה לכשרון העצום שלו אם כי לטעמי מדובר באחד מספריו הפחות טובים.

נראה כי בירוקרטיה מקולקלת מאוד העסיקה ועדיין מעסיקה סופרים ונראה כי ספרים רבים נכתבו על כך ואולי בגלל זה אני מרגיש קצת פספוס עם הספר הזה של בולגקוב ועם זאת עדיין אפשר להפיק הנאה רבה בעיקר מכתיבתו החדה והסאטירית של הסופר הנהדר הזה.

החבר קרוטורוב הוא לבלר שעובד בחברה שמספקת חומרי גלם ליצור גפרורים, הוא רוצה להיות נאמן לחברה ולשרת אותה, זה כל רצונו של קרוטורוב אך מסתבר שטעות קטנה יכולה לעורר בלאגן גדול וכך למעשה קרה כאשר טעות קטנה שלו מייצרת מסע אבסורדי בבירוקרטיה המקומית, כמעט סוריאליסטי, ודרך האנשים שהוא פוגש והדמויות וגם דרך ההבנה של מי הוא ומה תפקידו במערכת המקולקלת הזו.

מחול שדים זו נובלה סאטירית חדה ומעניינת אך לא מעניינת מספיק לטעמי שכן לתחושתי כבר יש בה משהו מיושן שכבר קראנו וטובים ממנה בנושא בירוקרטיה עקומה ואבסורדית.

עם זאת, בולגקוב הוא בולגקוב ואפשר להנות ממנה.

דיבור תקני / רוני יעיש
הוצאת קתרזיס
62 עמודים

הכריכה המימליסטית של הספר הזה מלווה באיור אחד של חבל שנפרם ומה שמחזיק אותו ומשאיר אותו זה חוט קטן שמראה שאיפשהו יש משהו שאוחז בנו, משאיר לנו מקום להאחז בו כמו יש מושטת כשנופלים.
הדימוי הזה מתחבר מאוד לחלק הראשון בספר שמדבר על פרידה, פרידה מאם, שירים שהם כמעט כמו ממואר מנוקד, מלווים תהליך של זכרון וכאב ואולי השלמה והכלה ובעיני החלק הזה של הספר הוא החלק הכי מעניין בו.
לאחרונה אני נתקל בהרבה משוררים צעירים שכותבים על פרידה ונראה שזה נושא שראוי לכתוב עליו ולמרות שהרבה כותבים על פרידה מאם, אב או כל אדם אחר שהלך מאיתנו כל משורר מביא משהו ממנו לשירה ומשהו ממנו לסגנון הכתיבה ויש בזה את הקסם שלו.
החלךקים האחרים בספר, השירים האחרים מתמקדים יותר בנסיון של המשוררת לתאר את הווי החיים שלה, את השגרה, את החיים בעיר הגדולה והנסיונות למצוא אהבה.
החיים בעיר תל אביב והאוירה בה מזינים את רוני יעיש ומביאים לה את ההשראה לייצר ולכתוב.
זהו ספר שירים צנוע ויפה, שמתאר פרידה וצעידה קדימה למציאת זהות עצמית.