ככל שאני ממהרת אני קטנה / שרסטי אנסדטר סקומסוולד
ספריית רות
157 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

זה מדהים כמה הספרות הנורווגית היא עשירה ומרתקת, יש לה ספרות מתח מעולה, ומחזאים גדולים וסופרי עילית מרשימים כמו קנאוסגורד ונראה שאנחנו בישראל מאוד אוהבים את הספרות הנורווגית העשירה והמעניינת שחושפת אותנו לארץ שפע שאנחנו רק יכולים לחלום עליה, לכאורה ארץ שזקנים גם יכולים להזדקן בה בכבוד ובשגשוג כלכלי אבל למה רק לכאורה כי כסף ורווחה אינם הכל הם אינם מפיגים את הבדידות, את הקושי שבשקיפות את ההתמודדות עם החיים שהולכים ונעלמים מבלי שבאמת הותרנו זכר.
אני חושב שלא רק קשישים חיים בתחושה הזו שאנחנו רוצים להותיר משהו מאחורינו אבל רובנו חיים וגם נמות אלמוניים, כמעט שקופים, נשכחים.
השם של הספר הזה מעורר המון מחשבות והוא מזכיר ולא בכדי גיבורה נורווגית אחרת מהספרות, גברת פלפלת של אלף פרויסן.
אבל אם אצל גברת פלפלת התהליך הוא שכוחה בהתכווצות אז אצל הגיבורה שלנו מתיאה הקטנות היא חלק ממה שמפחיד אותה, היא לא באמת קטנה פיזית אלא מרגישה שככל שחייה מתקרבים לסופם היא פשוט בלתי נראית.
וזה למרות שיש לה בן זוג ובסך הכל חיים סבירים למדי.
מתיאה מחליטה להשאיר זכר אחריה ולקבור בחצר קפסולת זמן וגם זה לא בדיוק צולח את מה שהיא ציפתה שיקרה.
הספר המרגש והצנום הזה נכתב על ידי סופרת צעירה שמצליחה להעביר את תחושת הזקנה והבדידות בצורה מאוד מאוד מרגשת ונוגעת ללב.
זה ספר פיוטי, רגיש מאוד שנכנס ללב ומביא לנו סיפור של אישה פשוטה ומזדקנת שאת החוויות, הכאב והבדידות מרגישים קשישים רבים שמתבוננים על חייהם לאחור ותוהים מה הם משאירים, איזה זכר.
מרגש מאוד, איכותי מאוד ועוד ספר נפלא של ספריית רות.

עולם קטן / דרור בורשטיין
הוצאת בבל
347 עמודים

יש לי חיבה רבה לפרוקי רגליים, גם כאחד שמגדל וגידל וגם כמתבונן, יצא לי לשבת הרבה מול הטרריומים שלי ולצפות במקלונים ובתיקנים הלוחשים שהיו לי ולראות אותם בשקט שלהן, במורכבות שלהן ולהשתאות.
הרבה יותר מדהים לצפות בהן בטבע אבל גם הרבה יותר קשה לעקוב אחריהם לאורך זמן ועדיין אנחנו דרכם יכולים להבין עד כמה העולם שלנו מורכב, מיוחד ושונה.
דרור בורשטיין שהוא בעיני מעין פילוסוף של המרחב חוקר גם הפעם מרחב שפחות מוכר לנו, בספרו "אדם בחלל" בורשטיין חקר מרחב אחר ונראה שעבור החרקים העולם שלנו עצום כמו אדם המתבונן במרחב האינסופי שמעליו.
חיכיתי לספר הזה מהיום ששמעתי עליו, מיהרתי לרכוש אותו ולהנות ממנו ואני גמעתי אותו בזמן קצר הרבה יותר ממה שחשבתי כי נסחפתי לתוכו, לכתיבה של בורשטיין ולתכנים הכה מעניינים.
קשה לקרוא את הספר הזה מבלי להיות בפה פעור נוכח העובדות המובאות בו על חרקים, התנהגויות של חרקים ועובדות מדעיות מרתקות ומפעימות אך הספר הזה עוסק לא רק בעובדות ובמדע הוא אינו ספר מדעי הוא ספר הגותי שמנסה להבין ולהכיר לא רק את החרקים אלא את הקשר שלהם עם המין האנושי.
כמעט בכל פרק המחבר מייצר לנו קשר בין החרק המסופר עליו לבין עולם הספרות, השירה והאמנות שהם אנושיים, החיבור אינו תמוה, האדם כותב על מה שמובן ועל מה שאינו מובן לו ודרך כתיבתם של משוררים וסופרים אנחנו למדים לא מעט על איך הם תפסו את העולם, את עולם החרקים, את היופי, הקסם והפחד.
כל ספר עוסק בחרק אחר שבורשטיין למד עליו, חקר אותו וגם חקר מה כתבו עליו במרוצת השנים, תיקנים, חגבים, פרפרים, חיפושית, זבוב ועוד חרקים שונים ומעניינים, אפשר היה לייצר מהדורה שניה של הספר הזה עם חרקים שלא קיבלו את הבמה כאן כגון גמל שלמה, עכביש ועוד אך נראה שהבחירה בכל חרק שמופיע כאן לווה במחשבה רבה וחקר רב.
ספר פואטי נהדר על עולם שמעט מאוד מוכר לנו וכמה מרתק הוא.

חדר החושך של דמוקלס / וילם פרדריק הרמנס
הוצאת עם עובד
384 עמודים
מהולנדית: רן הכהן

יש ברומן המעניין הזה של הרמנס המון איכויות, הוא בעקרון ספר מרתק מאוד שמציג לנו צד מסוים של מלחמת העולם השניה, ספר שיש בו ריגול ומתח ושאלות פילוסופיות מורכבות והוא כתוב ומתורגם היטב אך לי הוא הרגיש קצת כמו ספר שלא באמת סגור על עצמו או אולי לאיזה ז'אנר הוא שייך ואולי מכאן הבעייתיות שלו בעיני כי כל חלק בחיפוש הזה הוא מעניין, אבל כיצירה שלמה הרגשתי שהרמנס לא מאה אחוז כאן ולא מאה אחוז כאן אלא מנסה במידה מסוימת להביא את הספר כרומן מתח/ריגול עלילתי אבל עם איזו אמירה חשובה פילוסופית אנטי מלחמתית.
הסיפור הוא על אדם בשם אוסואוט בעל חנות טבק משפחתית סמוך לעיר ליידן והזמן הוא תחילת הכיבוש הנאצי בהולנד.
יום אחד מגיע לחנות אדם בשם דורבק, קצין הולנדי, דורבק הוא כפיל כמעט מדויק של אוסואוט (עוד נושא מעניין שהספר עוסק בו, נושא הכפילות).
דורבק שולח את אוסואוט למשימות ריגול שונות כנגד הגרמנים, הסתרת סוכנים בריטים, רצח משתפי פעולה ועוד, דורבק בא והולך מחייו של אוסואוט שגם מסתבך ונתפס כמה פעמים על ידי הגרמנים וגם נמלט מפניהם.
אוסואוט גם מסתבך עם ההולנדים שחושדים בו שהוא סוכן כפול ואוסואוט נלחם על חפותו ועל מניעיו האידאולוגים.
אני חושב שזה ספר מעניין, הוא כתוב טוב והוא מתורגם מצוין והוא מרתק ברובו אבל כמו שאמרתי בהתחלה אני הרגשתי שהוא לא סגור על עצמו, נע בין ז'אנרים ומנסה לשחק על כמה חתונות במקביל וזה היה קצת מעייף לעיתים.
כן ספר מרתק לקריאה ואפשר לקחת ממנו תובנות שונות.
בסך הכל קריאה מעניינת של ספר שמציג צד נוסף של מלחמת העולם השניה.

נכון לכתיבת שורות אלו / נמרוד שיין
הוצאת הקיבוץ המאוחד
116 עמודים

את נמרוד הכרתי ברשת, את שיריו הכרתי דרך הרשת החברתית, נמרוד שיין הוא משורר שצמח ברשתות החברתית ולדעתי אחד הדברים הטובים שקרו ברשתות החברתיות הם אותם כותבים שגילו את הכח שיש למילים ואת ההנעה שלהן לצמיחה ונמרוד בעיני הוא משורר שלא רק צמח אלא שמילותיו ושיריו נותנות כח לאחרים, בין אם אנשים כותבים ובין אם אנשים שניזונים מהמילים הכתובות ולוקחים את המילים איתם לדרך הפתלתלה והמורכבת שכל אחד מאיתנו עובר בחייו.
אני אוהב בספרי שירה להתבונן בכריכה ולנסות לקחת את מה שאני מבין ממנה למילים הכתובות בתוך הספר, היצירה הנהדרת הזו של אביב קלר על הכריכה דורשת מאיתנו להתבונן לעומק כדי לזהות פרטים ולמרות שאנחנו רואים את הפרטים הגדולים כמו אופנוע או עץ או עמוד תאורה או חלונות הבתים אנחנו נאלצים להתקרב ולהתבונן מקרוב כדי לזהות את הפרטים הקטנים, אלה הנחבאים מהעין כי היצירה הזו מורכבת מהפרטים הקטנים בדיוק כמו שירתו של נמרוד שיין.
נמרוד שיין לא מדבר על הדברים הגדולים, הוא נוגע בחיים, ברגעים אינטימיים של אהבה, אהבה היא מילת המפתח כאן כי אהבה היא המזינה את חייו של המשורר אהבה לחיים, אהבה לילדים, אהבה אינטימית ורומנטית ובתוך האהבה יש גם את הכאב ממנו צומחים לאהוב, ממנו לומדים להתמודד.
מה שמיוחד בשירה של נמרוד שיין זה שהיא בהירה וצלולה ומובנת, נמרות לא כותב בחריזה מסובכת, במשקלים מורכבים מדי, השירה שלו היא יומיומית, פשוטה להבנה ועם זאת רמת הכתיבה היא גבוהה מאוד, נמרוד מיומן בשליטה במילים, הוא וירטואוז של כתיבה מורכבת שנראית לנו פשוטה.
הנושאים שנמרוד מדבר עליהם הם נושאים של כולנו, כולנו חיים את הסיטואציות האלו בחיינו, כולנו יכולים להזדהות עם המילים אבל אנחנו לא יכולים לבטא אותם בפשטות הזו של המשורר.
הספר הזה נגע בי, מצאתי את עצמי מזדהה איתו, כהורה, כגבר גרוש, כאדם, כאדם שחווה משברים, כאדם שקם מן העפר, יש בו כח ויש בו יופי ויש בו כתיבה שאפשר לחזור אליה.

"פעם נפל לי הבית מהיד
כמו ביצה בדרך מהמקרר
אל הכירים.

מאז אני מנקה
ומנקה."

המקדש השלישי / אברהם ב. יהושע
הספריה החדשה
64 עמודים

הנובלה הזו של יהושע יכולה להיות בקלות מחזה מעניין, זו נובלה קצרה וקולעת שרוב רובה מתרחש במשרדי הרבנות בתל אביב וכולו דיאלוגים כל כולו.
לפעמים ואולי בלי כוונה זה פתאום זרק אותי לסרט "גט" של רונית ושלומי אלקבץ, גם שם הסרט עסר בנושאים מעוררי מחלוקת של הדת וגם שם רוב רובו של הסרט היה בחדר אחד ברבנות ולמרות שהנובלה של יהושע קלילה טיפה יותר מאשר הסרט הנפלא של האלקבצים העיסוק בדת והביקורת עליה כמו גם המיקום של שתי היצירות יצרו אצלי את החיבור הזה בראש.
נראה שיהושע מנסה גם לחבר אותנו בספר הזה לספרו הקודם "הבת היחידה" גם אם הדמויות שונות ומיקום הסיפור הוא שונה ישנו חיבור בין רקלה מהבת היחידה לאסתר מהספר הנוכחי.
אז כמו שאמרתי העלילה מתרחשת במשרדי הרבנות בתל אביב אצל הרב ניסים שושני, רב שסניק שלצד תמונת עובדיה יוסף ישנה גם תמונת הרב קוק והוא בהחלט לא שגרתי, מגיעה אליו אישה בשם אסתר עם סיפור מורכב ולא פשוט שמציג את עולם הדת בצורה קצת ביקורתית, חברתית ומוסרית ובמרכזו סיפור אהבה.
דמות נוספת בספר זה שהיא מהווה את המרכז ולדעתי יש לה חשיבות גדולה זו דמות מזכירו של הרב, דמות מרתקת שמלבד עיסוקו כמזכיר של הרב הוא גם משמש כמוהל לתינוקות של מהגרים ועוד.
הספר הזה של א.ב.יהושע הוא ספר קצר, עוסק בנושאים שקשורים למורכבות הדת ונוגע בנושאים חברתיים מורכבים ולמרות שהוא קצר מאוד, בנוי כמן חלק אחד מתוך מחזה שלם הוא ספר מעניין שכדאי לקרוא, הוא לא א.ב. יהושע המורכב והעשיר וזה לעיתים מרגיש קצת כמו עייפות החומר וכן, זה בעיני לא ברמה של טובי ספריו אך עדיין נובלה מעניינת מאוד.

בית היפהפיות הנמות / יאסונרי קוובטה
הוצאת כתר
139 עמודים
מיפנית: שונית שחל־פורת

כשמתבוננים בכריכה המינימליסטית של הספר הזה רואים בעצם שני כדורים בקערית, לאחר שצוללים לתוך הספר הנפלא והמצמרר הזה של קוובטה מבינים את המשמעות של הכדורים האלו, הנובלה הקצרה הזו נוגעת בנושאים כה רבים שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב תזה נפרדת.
אני בספק אם בעידן הפוליטיקלי קורקט של היום ספר כזה היה יוצא לאור אך גם כיום עצם הדיון והקריאה בו יכולה לעורר שדים רבים.
הספר מדבר על אגוצ'י, אדם שמכנה עצמו זקן למרות שבפועל הוא בשנות השישים לחייו אך ככל הנראה זקנה היא לא רק בגיל אלא בהרגשה, בתחושה ובתשוקה לחיים, אותו אג'וצ'י מגיע למקום מסוים בקיוטו, מן בית שעשועים לכאורה, הוא שמע על המקום מחבר שנהג לפקוד אותו ועכשיו הוא שם, סקרן.
אל המקום הזה מגיעים גברים קשישים, בודדים ותמורת סכום כסף הגון הם יכולים לבלות את הלילה לצד צעירה יפה כשהיא עירומה ומורדמת מסמים.
אסור לאגוצ'י לפגוע פיזית בנשים, אסור לו לחלל אותן, אגוצ'י אינו גבר בודד למעשה, יש לו שלוש בנות והוא נשוי אז מה יש לו לחפש במקום הזה, מה נותנת לו החוויה לישון לצד אישה שמורדמת כמו גוויה ואין לה יכולת לתקשר איתו?
אגוצ'י פוקד את הבית הזה מספר פעמים נוספות וכל פעם לצד אישה צעירה אחרת וכל פעם כשהוא מגיע לשם אגוצ'י חווה זכרונות, הנשים האלו מעוררות אצלו זכרונות נשכחים, מצליחות להחיות אצלו רגש אבוד, אולי הוא שוב מרגיש צעיר לצידן, הוא מדבר אליהן, משתף אותן וגם מתקשה להירדם ולכן נזקק לכדורי שינה אותם מציעה לו מנהלת הבית המשונה הזה ואז חזרתי לכריכה, לכדורים, יש שם שניים, כדורי שינה אבל למעשה שני הכדורים סימלו עבורי שני ישויות, את אגוצ'י הזקן ואת הצעירה המסוממת.
קשה שלא לצאת מספר כזה מוטרד או עם תחושות מעורבות לגבי הזקנה והנעורים ולגבי הבדידות והקושי להתמודד עם החיים וכמו גם לגבי הנערות האלו, כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מהקריאה בספר הנפלא הזה של קוובטה.
ספר כה מיוחד, עדין, פיוטי, רגיש ומלא כאב שהסוף שלו מצמרר באותה המידה שהקריאה בו מצמררת ומעוררת מחשבות.
מומלץ מאוד.

לנין ברכבת / קתרין מרידייל
הוצאת מאגנס
236 עמודים
מאנגלית: יפתח בריל

לנין ברכבת זה מסע לנסיעה אחת גורלית, נסיעה ששינתה את ההסטוריה של ברית המועצות ושינתה במידה רבה את ההסטוריה של אירופה כולה.
כשלנין שמע בשנת 1917 את החדשות ממולדתו, את הדחת הצאר ואת כינון הרפובליקה ברוסיה המשימה הראשונה שלו היתה לחזור הביתה ונראה שהמשימה הזו היתה כרוכה בקשיים רבים ומאוד לא פשוטים ובעיקר אילו מדינות יתנו לו לעבור בשטחן ובעוד צרפת ובריטניה לא רצו לסייע לו דווקא גרמניה כן סייעה לו באופן די מפתיע והכריזה על הקרון שלו כישות אקס טריטוריאלית.
לנין עבר במסעו דרך גרמניה וגם דרך דנמרק, שוודיה ופינלנד עד שהגיעו לפטרבורג.
הספר הנהדר הזה של ההסטוריונית קתרין מרידייל עורר אצלי בעיקר את השאלה מה היה קורה אילו לנין ופמלייתו לא היו צולחים את המסע, איך רוסיה היתה נראית?
מרידייל משרטטת את המסע הזה ברכבת, משרטטת את הדרך שהובילה אליו ואת הפוליטיזציה והסיפורים מסביב לאירועים האלו והתוצאה היא מחקר הסטוריוני מרשים ומלמד על תחילתה של תקופה, תחילתו של עידן.
ספר הסטורי מעולה שכתוב היטב שמומלץ מאוד למי שמתעניין בתקופה ההיא, בשלטונו של לנין ובהסטוריה של רוסיה, סיפור שמתחיל במהפיכה ומסתיים בעוד מהפיכה ומייצר דיוקן של אדם, של תקופה ושל רוסיה החדשה הבולשביקית.

הפרח שתחת הרגל / רונלד פירבנק
הוצאת אפרסמון
160 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

איזה ספר שונה בנוף, סאטירה משוגעת לחלוטין, קצת שטותית, הרבה מתוחכמת אבל מאוד חריפה על החברה הגבוהה באירופה המלוכנית.
המון רחש בספר הזה, מתחת ומעל פני השטח ולעיתים קשה לעקוב אחר האירועים אך קשה שלא להעלות חיוך על השפתיים כשקוראים את היצירה הזו של פירבנק.
ההערכה היא שפירבנק כיוון לוינה של שנות ה20 אם כי העלילה יכולה להיות נכונה כמעט לכל מדינה אירופאית אחרת באותה התקופה ומה שעוזר להבין את הספר ולחבר אותנו לעלילה ולקריאה בו אלו שתי ההקדמות, ההקדמה למהדורה העברית וההקדמה למהדורה האמריקאית שיצאה עם הספר ב1924.
העלילה מתרחשת בממלכת פיסוארגה, שם בחצר המלוכה יחד עם החברה הגבוהה של המדינה ממתינים לנסיכה האנגליה אלסי שאמורה להתחתן עם הנסיך המקומי יוסף.
יוסף לא רוצה להנשא לאלסי, מי שרוצה להנשא לנסיך היא לאורה דה נזיאני, גם האם אינה מתלהבת מהנסיכה האנגליה.
מה יקרה בסוף, עם מי יתחתן הנסיך?
בתוך כל ההתרחשות וההתרגשות, התככים והמזימות מגיעים מבקרים מתמרלנדיה ועוד אנשי המעמד הגבוה שבאים לצפות בנסיכה ובמעמד.
כשקראתי את השמות שנתן פירבנק לגיבורי הספר השתעשעתי, זה הזכיר לי קצת סאטירות של חנוך לוין עם השמות המיוחדים, הוד שובבותו הנסיך אולף,מאדם לחלחוני, סר מישהו משהו, ליידי משהו, גברת צינתמים, הוד נירפותו ועוד שמות משעשעים שמקצינים את הסאטירה החריפה הזו.
אין ספק שמדובר בספר משעשע ואקסצנטרי בגישתו ונהניתי מקריאתו גם אם לקח זמן להבין אותו ולהתחבר אליו.
מעניין במיוחד ומומלץ.

מתקפת האביב / הרברט קלייד לואיס
הוצאת תשע נשמות
189 עמודים
תרגום: יהונתן דיין

הספר הזה הקדים את זמנו, הוא הקדים את זמנו כי הוא נכתב בשנת 1940, בינואר והוא התרחש לפני האירועים שהוא לכאורה ניבא והוא מתאר שדה קרב בין בנות הברית לגרמניה, הספר הזה נשכח ולא קיבל את ההד המגיע לו ולטעמי זוהי יצירת מופת שהקדימה את זמנה, יצירה אנטי מלחמתית פילוסופית מעוררת מחשבה שקשה להשאר אדיש אליה. אל שדה הקרב בין המעצמות נשלח חברנו וינסטון, בחור אמריקאי שלא באמת תכנן לקחת חלק בזה אך החליט בכל זאת לטוס לאירופה מתוך נסיבות שונות שהובילו אותו לכך, משבר קיומי, פיטורין מהעבודה, לב שבור ועוד אך וינסטון שלנו לא בנוי לשדה הקרב ונראה שהוא קצת מיותר שם.
למרות הכל וינסטון מגיע ומתגייס ומוצב יחד עם חיילים נוספים באיזור הקרבות ובאחד הלילות וינסטון שמחליט שהעולם וגם המלחמה תהיה יפה וטובה יותר עם פרחים מסביב נכנס לאיזור של שטח ההפקר בין שדות אספרגוס ומחליט לשתול שם זרעי פרחים, הוא יוצא ללא נשק, ללא שום חימוש מלבד זרעי הפרחים.
בפועל וינסטון מוצא עצמו לכוד בין הפגזים משני הצדדים, אין לו לאן לברוח והוא מבין שחייו בסכנה רצינית.
מכאן הספר נע בשני מישורים שונים, המישור הראשון הוא הרהוריו של וינסטון על הסיטואציה בה הוא נמצא, על המלחמה ומחשבות קיומיות, חלומות ואולי הפנמה של מצבו ובכלל על המלחמה והאנושות, מצד שני המחשבות וההרהורים שולחים אותנו לארצות הברית המנותקת והמנומנמת והאנשים שוינסטון השאיר מאחור כמו גם החיים שהוא השאיר מאחור.
הספר הזה הוא לא רק אנטי מלחמתי הוא ספר שמעביר ביקורת קשה על האמריקאים, על הניתוק והמחשבה מה יש לו ולצעירים אחרים לחפש במלחמה הזו.
הספר הזה הזכיר לי סרטים אנטי מלחמתיים רבים בהם החיילים הוזים לעבר ביתם וזכרונותיהם ומנסים דרך המחשבות להבין את הסיטואציה בה הם נמצאים, את הניגוד האכזר הזה ואת העולם המורכב והבלתי אפשרי בו אנחנו חיים בהם צעירים מקריבים את חייהם עבור מה?
הספר הזה לא הביא לנו דברים שלא קראנו בעבר אך יש לו חשיבות בין השאר כי במידה רבה המחבר הקדים את זמנו ותיאר דברים שקרו לאחר כתיבתו ובין השאר כי הכתיבה נפלאה ונוגה ועמוקה ואפשר גם לפרגן לתרגום הנהדר של יהונתן דיין כמו גם אחרית הדבר החשובה שהוא כתב.
מומלץ מאוד.

הילד בחלון / אורן גזית
הוצאת שתים
208 עמודים

לצערי לא יוצא לי לקרוא מספיק ספרים מהוצאת שתים אבל כשיוצא לי אז אני שמח על הבחירה כי לרוב הספרים של ההוצאה הזו מעניינים ומגוונים והספר הזה של אורן גזית הוא מסוג הספרים שלא מותירים את הקורא אדיש.
נושא ההורות הוא נושא רגיש מאוד אצל מי שהורה ומי שמתעתד להיות הורה והמחשבה על איבוד ילד היא טרגית רק מעצם המחשבה על כך, מעוררת צמרמורת רק מהפחד שדבר כזה עלול לקרות להורה והספר הזה עוסק בסיפור כזה ועוסק גם בנושא גם בנושא ההתאבדות והוא סיפורה של כצלה שלפני 18 שנה נעלם לה הילד שלה מהעגלה כשלרגע לא שמה לב כאשר נכנסה לחפש אוברולים לתינוקות בחנות הבגדים.
כצלה סוחבת את האובדן כבר 18 שנה ביחד עם העלבונות שהוטחו בה, ההאשמות באחריות להעלמותו ועוד ועוד כאבים נפשיים וצלקות רגשיות ואם זה לא מספיק אז כצלה מתמודדת עם כאב חדש, אחיה האהוב מתאבד וכצלה נאלצת להתמודד גם עם האובדן הזה אך משהו קורה לאחר מכן, היא מבחינה בחלון ראוה של חנות הבגדים בנער שמדגמן שנראה לה כמו אותו תינוק שנעלם לה.
נראה שכצלה מחפשת אחיזה במציאות ובתקווה בכל רגע והחיפוש המחודש אחרי בנה הנעלם פותח תיבת פנדורה של סודות, שקרים ומורכבות משפחתית לא פשוטה.
הספר של אורן גזית כתוב בשפה גבוהה ומייצר מתח רב בעלילה שהיא בחלקה בלשית בחלקה פרוזה קורעת לב שאינן מתחילות בהיעלמות הילד אלא נטועות באירועים שקשורים בילדותה של כצלה שנים רבות קודם לכן.
זהו ספר מצוין, לא קל לקריאה ודורש עצירות מדי, הכלה והפנמה של הטקסט והסיפור המורכב.
התחברתי לספר מנקודת מבטי כהורה, מנקודת מבטי של אוהב ספרות טובה ואני חושב שזה ספר שדורש התמסרות מצד הקורא.
ספר מצוין בעיני.