נפש מרגרינה / צור גואטה
הוצאת קתרזיס
199 עמודים
בואו נתחיל מזה שמדובר באחת הכריכות היפות שראיתי לאחרונה, המינימליזם הקסום הזה עם הצהוב הבוהק ובאמצע פרח, לא שלם, מכופף קצת כאילו אומר "אני יפה, אני עדין, אבל יש בי פגמים, יש בי חסרונות ויש לי סיפור"
ואז השם, נפש מרגרינה שאומר המון על התוכן, על האישיות של הכותב שכותב כל כך יפה ושירתו כה מגוונת ומעניינת.
צור גואטה מספר לנו סיפור, סיפור על חיים של חיפוש, סיפור על השלמה, סיפור על ילדות ועל המקום שלו בעולם וביקום.
גואטה הוא משורר, מזרחי, דתל"ש שגר בתל אביב עם בן זוגו הערבי, הוא בא מהפריפריה וכבר מהמקומות האלו נראה שיש סיפור חיים מרתק, סיפור של מקום וחיפוש זהות ואולי מציאת זהות והשלמה איתה.
הספר של גואטה עוסק בכל כך הרבה נושאים, בין עם הילדות, היחסים עם הוריו, החיים שלו כיון, התמודדות עם פחדים, התכתבות עם מקורות ההשראה שלו בספרות ובשירה והשירה עצמה של גואטה, היא מגוונת, מקצועית, חמה ולירית, הוא יושע להשתמש בשפה בדרך נהדרת והשירים מחברים ונוגעים.

בעיני לפחות ואני לא מתיימר להיות מבקר שירה אלא אדם שקורא שירה וכותב על תחושות וחוויות הספר של צור גואטה הוא מספרי השירה הטובים שקראתי בשנים האחרונות, ספר שירה עמוק מאוד, חווייתי מאוד שקל להתמסר אליו וקל להתחבר אליו.

חוויה מעצימה של קריאה וספר מרגש.

"אִמָּא תָּמִיד קָרְאָה לוֹ נֶפֶשׁ מַרְגָּרִינָה.
מַרְגָּרִינָה שֶׁלִּי. כָּכָה אִמָּא תָּמִיד קָרְאָה לוֹ.
(אֵיזֶה יֶלֶד מַרְגָּרִינָה יֵשׁ לִי!)
וְכָל הַיְּלָדִים הָרָעִים בַּכִּתָּה אָהֲבוּ לְהָצִיק לְנֶפֶשׁ מַרְגָּרִינָה.
לֹא כִּי הוּא אָהַב לִקְרֹא סְפָרִים בַּהַפְסָקוֹת
אוֹ לְהִתְחַקּוֹת אַחַר נְמָלִים וְחֶלְזוֹנוֹת,
וְלֹא כִּי הוּא הָיָה יֶלֶד הוֹמוֹ.
לֹא. זֶה לֹא זֶה.
הַיְּלָדִים הָיוּ תָּמִיד מְצִיקִים
כִּי יְלָדִים עִם נֶפֶשׁ מוּצָקָה אוֹהֲבִים לְהָצִיק
לִילָדִים עִם נֶפֶשׁ מַרְגָּרִינָה."

"כַּמָּה רָצִיתִי לְשַׁנּוֹת צוּרָה:
לַהֲפֹךְ לְנָמֵר אוֹ לְנַחְלִיאֵלִי
אוֹ לְהִשָּׁפֵךְ כְּמוֹ מַיִם,
שֶׁאוּכַל לִזְרֹם מִכָּל צָרָה,
לָרוּץ מַהֵר
אוֹ לִפְרֹחַ דֶּרֶךְ אֶשְׁנָב
בְּרִפְרוּף כְּנָפַיִם.
וּבְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית,
הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל שֶׁהַטַּלִּית תַּהֲפֹךְ
לִגְלִימָתוֹ שֶׁל הָארִי פּוֹטֶר –
גְּלִימַת הֵעָלְמוּת.

וְאוּלַי, אָמְרָה הַפְּסִיכוֹלוֹגִית,
אוּלַי רָצִיתָ פָּשׁוּט
(לֹא לָמוּת, אֲבָל)
לְהֵעָלֵם?
זוֹ לֹא הַטַּלִּית שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת.
זֶה לֹא הַנַּחְלִיאֵלִי שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹחַ. לֹא הַמַּיִם.
זֶה הַיֶּלֶד שֶׁרָצָה לִבְרֹחַ
וְלֹא הָיְתָה גְּלִימָה
וְלֹא הָיוּ כְּנָפַיִם."

יריתי באמריקה / תהילה חכימי
אחוזת בית
159 עמודים

הכריכה של הספר הנהדר הזה מינימליסטית כמעט כמו התוכן שלו, אבל במינימליזם הזה יש כל כך הרבה אמירות ומסרים, חלקם סמויים, חלקם גלויים ואני קראתי אותו בשקיקה וחשבתי הרבה על ישראליות, על אמריקאיות, על הגירה, הטמעה, נסיון להיות שייך ועל מוסר.
גם לשם יש איזה כפל משמעות, האם היא ירתה מטאפורית באמריקה או ירתה על משהו או מישהו באמריקה ואני אחרי קריאת הספר חושב שהשם הזה וכפל המשמעות בו לא מקרי.

מדובר בספר קצר שנקרא די מהר ונשאר עם הקורא לא מעט לאחר הקריאה שכן הוא מייצר הרהורים ומחשבות רבות אבל הסיפור בעצם מספר על בחורה צעירה יחסית שעוברת מטעם העבודה לארצות הברית בסניף של החברה בה היא עובדת, מנסה להשאיר את העבר מאחוריה, את כל מה שלא עבד כאן ולנסות לייצר אותו בארצות הברית.

כך הגיבורה שלנו מתיידדת עם עמית לעבודה בשם דייויד שמזמין אותה איתו למסעות ציד והסיפור נע בין הנסיונות שלה להשתפר בציד לבין הקשיים והמורכבויות גם בחברה וגם בנסיון להשתייך לחברה האמריקאית, למצוא עצמה שם כמהגרת, כאישה לבדה, כעובדת שמחפשת להתקדם ולהתפתח.

זהו למעשה ספר על אישה בעולם גברי מאוד, עולם כוחני, אמביציוזי, עולם שהנשק, אחזקת הנשק, השימוש בו הוא משהו טבעי ונגיש שם.
אבל באותה המידה הוא מעורר את השאלה לגבי הרצון שלנו להיות אמריקאים ולהדמות להם גם לגבי הנשק ואנחנו רואים את זה בישראל ובאמריקניזציה שאנחנו עוברים גם בהקשר הזה.

תהילה חכימי כותבת מאוד מדויק, אפילו קר במידה מסוימת אבל הכתיבה חדשה וברורה והסיפור נגיש וברור וזה הופך את הספר לכזה שקל להתחבר אליו, קל להבין אותו וגם לכזה איכותי שכן כתיבה טובה היא כתיבה טובה ותהילה חכימי יודעת לכתוב סיפור.

מומלץ.

אמילי ל' / מרגריט דיראס
ספריית רות
114 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

מרגריט דיראס מוכרת ביצירותיה לקורא הישראלי, בעיקר בזכות "המאהב" ו"הירושימה אהובתי", סופרת, פעילה חברתית, תסריטאית, במאית ומה לא.
אחת היוצרות החשובות והטובות בספרות הצרפתית ובכלל בספרות המאה העשרים וכאן אנחנו נחשפים לנובלה מאופקת ועדינה ועם זאת אניגמטית מאוד שהמציאות והבדיון משחקים כאן תפקיד וגם תהליך הכתיבה מן ספר בתוך ספר, סיפור בתוך סיפור בנובלה המרתקת הזו שלא תמיד יש בה מן הקוהרנטיות והוא דורש אולי קריאה שניה ושלישית ולמרות גודלו ומספר עמודיו מדובר בנובלה קשה לקריאה שדורשת ריכוז, התמדה ובעיקר שקט פנימי, במקומותינו אומרים, ספר למיטיבי לכת.
עיר נמל קטנה בנורמנדי, זוג סופרים צרפתי יושבים בקפה דה לה מארין ומשוחחים.
לידם יושב זוג אנגלי, הזוג ממתין לתיכון היאכטה שלהם והזוג הצרפתי מאזין לשיחתם עם הבארמן ומלקט השיחות, מלקט הדברים הזוג הצרפתי מתחיל לרקום את סיפורם של הזוג האנגלי, חלקו מומצא חלקו אולי לקוח מחייהם של הזוג הצרפתי עצמו, לאט לאט אנחנו מקבלים תמונה של שני הזוגות, הסיפור אפוף במסתורין, לשירה יש מקום נכבד בסיפור שנרקם ובכלל זוהי נובלה מאוד פואטית, מאוד קודרת ומאוד עמוקה.
זהו לא ספר קל לקריאה, אני בטוח אחזור עליו שוב, אנסה להבין אותו עוד לעומק.
אחרית הדבר של המתרגמת עוזר לנו הקוראים להבין את הרקע לסיפור ואת העומקים שלו אך אין כמו קריאה עצמית כדי לייצר לעצמנו את החוויה מספר כל כך מיוחד ומסופרת כל כך יצירתית ומעניינת.

למה דברים רעים קורים לאנשים טובים / חן מרקס
ידיעות ספרים
391 עמודים

הספר הזה מסקרן רק מעצם השאלה שהיא גם שם הספר וזו שאלה ששואלים רבים מאיתנו, בעיקר הטובים שבינינו אני מניח שמנסים להבין למה דווקא להם קורים אסונות.
התשובה לשאלה הזו היא מן הסתם מעורפלת וקשורה לאמונה וברור שאין לה תשובה מדעית או תשובה אחת ברורה הרי זו שאלה פילוסופית למדי אבל הספר הזה מתמקד בשני נקודות, בנקודה האישית הפרטית ובנקודה האוניברסלית ומה שהופך את הספר הזה ללא רק ספר שמנסה להבין את התשובה לשאלה הזו במקורות של התרבות היהודית זו הנקודה האישית של המחבר שפרק פרק אנחנו מלווים את הטרגדיה האישית שלו ושל משפחתו ביחד עם העיסוק בנסיון להבין את התשובה לשאלה הזו דרך המקורות שלנו מראשית המקרא ועד לשואה למעשה.
כשהייתי ילד אימי היקרה נפטרה מסרטן וכתוצאה מכך חיי היטלטלו ליתמות, אומנה ולאחר מכן ילדות לא פשוטה וחיים מורכבים שהם גם תוצאה מאותו אובדן ותמיד שאלתי את עצמי את השאלה האם לא מגיע לי טוב והבנתי שאת הרע אי אפשר תמיד למנוע אבל את הטוב אפשר למנף ולהעצים ובכך לעמעם את הקושי והרע בחיים כי הרי כולנו נעים בין המקומות האלו של הטוב והרע בחיינו והשאלה היא מה אנחנו לוקחים מכל חוויה.
המסע שאנחנו הולכים ביחד עם חן באישי הפרטי ובמקורות היהודים כדי לנסות להבין את השאלה היא מרתקת, אנחנו מתקדמים צעד צעד עם המקרא, ונוגעים בשאלות של חטא קדמון, עונש ושכר בעולם הזה והבא, גורל (אלבר קאמי אמר פעם "הרגל רע לו ללב האדם, לכנות בשם גורל רק את הגורל המוחץ אותנו") שאלת האלוהים ועוד ועוד.
המסע הזה דרך הפנימי והחיצוני, דרך האישי והקולקטיבי מייצר ספר מרתק מאוד.
בסוף כל פרק חן מרקס נותן לנו המלצות קריאה ומאוד אהבתי את זה שכן זה נותן לי עוד חומר קריאה מעניין להמשך דרכי.
ספר נהדר, מעניין וחשוב.

מה זה מוות, כמה מחשבות אופטימיות / נינה רמון
הוצאת תשע נשמות
182 עמודים

כשהתחלתי לקרוא את הספר המצוין הזה התבאסתי לשמוע שנינה רמון נפטרה השנה, זה עצוב שהיא לא זכתה לראות את ספרה יוצא לאור שמדבר על המוות והמשמעות שלו בתרבויות שונות.
זה מעניין ואירוני כי בדיוק בימים אלו אני קורא ספר שמחפש את חידת החיים ואני כותב על ספר שעוסק החידת המוות.
נראה שהחיים והמוות הם חופפים ואולי אפילו משתלבים זה בזה, שתי חידות שהפתרון אליהם לא ברור אבל בעוד את החיים אנחנו יכולים לחקור ה מוות הוא מסתורין, תעלומה ולא בטוח שנצליח להגיע לחקר הפתרון שלה אבל בגלל שהיא תעלומה כה גדולה העיסוק בה, הפחד ממנה מציף אותנו וגורם לנו להרהר בה רבות במהלך החיים, לפחד ממנה, לפתח מנהגים שונים לגביה, לגרום לאנשים לחיות את חייהם כהכנה למוות שיכול להגיע בכל רגע נתון.
בזה נינה רמון עוסקת במסה הזו שרובה אינפרמטיבית, סוקרת וחוקרת תרבויות שונות, דתות ומנהגים ברחבי העולם לגבי המוות, מהו, ואיך הוא משתלב בחיינו. דימוי המוות מפחיד, מצמרר אך גם מניב המון יופי ודמיון ופולקלור, תפיסות שונות להתייחסויות שונות לגביו והוא צבעוני וחי כמו שהוא אפל וקודר.
אבל לא רק בתרבויות ובדתות בהקשר למוות עוסקת נינה בספרה, היא לוקחת אותנו גם למחוזות הפילוסופיה, המדע, הרפואה ועוד.
למעשה זהו ספר שמנסה להקיף את נושא המוות ככל האפשר אבל לא נכנס לעומק התכנים אלא נותן לנו הקוראים מידע שמלמד אותנו איך דימוי המוות בא לידי ביטוי בחברה האנושית.
לתפיסתי האישית המוות הוא חלק מהחיים, הוא משתלב בחיים והם מארג אחד, לתפיסתי המוות הוא לא הסוף והוא גם לא התחלה הוא חלק מהמסע והוא החלק שאנחנו לא נדע לאן הוא מוביל.
הספר הזה נתן לי פרספקטיבה וידע לגבי תפיסת המוות האנושית הכוללת והוא מעניין מאוד.
ספר מומלץ מאוד, מרתק ולמרות שלכאורה הוא יבש ואינפורמטיבי כתיבתה של רמון מכניסה חיים בעיסוק על המוות והוא מרתק ביותר.

אילו נולד איטלקי / שי אספריל
הוצאת עם עובד
300 עמודים

את "השופט" של שי אספריל לא קראתי אבל הביקורות הטובות עליו גרמו לי לרצות לקרוא את הספר הזה שעד שאני הגעתי אליו שמעתי רק שבחים וזה כבש אותי.
אכן הספר משובח קודם כל כי אספריל הוא כותב נפלא, באמת יודע לטוות סיפור אמין, מרתק ולייצר עניין לכל אורכו אבל מה שעושה את הסיפור הזה טוב בעיני זה קודם כל הדמויות, הם מרתקות כל אחת, בנויות היטב וביחד סיפורם של שלושת הדמויות המרכזיות מייצר יופי של ספר.
נתחיל מויקטור, עורך דין לענייני סכסוכים במשפחה, הלקוחות שלו הם אנשים אמידים מאוד והוא מצליח במקצוע שלו ומרוויח המון כסף אבל הדרך של ויקטור היתה מאוד לא קלה, גדל במשפחה מורכבת, בשכונה בעייתית, התייתם מאבא ונראה שחייו הקשיחו אותו מאוד ואולי גם את ליבו אבל הוא מצא מזור בעבודתו כעורך דין ובעיקר בהתמחות בו הוא בחר לעסוק.
האירועים מהעבר לא מניחים לויקטור וסוד מרחף באויר שעל ויקטור לפענח.

הדמות השניה היא הגר, אשתו של ויקטור, עיתונאית חוקרת, להגר יש סודות בעצמה ובנוסף היא מנהלת רומן עם גבר נשוי, גם לה יש סודות.
הדמות השלישית ובעיני הטרגית במשולש הזה היא של מנחם, רוקח מבוגר שבשלב מסוים של חייו מחפש עניין בחייו ומוצא אותן במציצנות לדירות שהיא משכיר לתיירים.
כל אחת מהדמויות בספר סוחבת איתה איזה מטען מהעבר שמתחבר למציאות ולכאן ועכשיו, מה יקרה עם הדמויות ואיך יתחברו הסיפורים והאירועים לכדי משהו משותף את זה הקוראים יקראו ועם זאת למרות המסתורין מדובר בספר סוחף ומרתק, כתיבה נהדרת של סופר מוכשר ויצירתי.
מומלץ.

משחקי כוח, סיפורה של טסלה – ההימור של המאה / טים היגינס
הוצאת מטר
345 עמודים
מאנגלית: עפר קובר

טסלה היא חברה שבאמת שינתה את פני תעשיית הרכב ובעיקר הכניסה למיינסטרים את הרכב החשמלי, ניסו לפני ובהצלחה חלקית עד כשלון חרוץ והספר הזה בא לתאר בעצם את הסיפור שמאחורי החברה והוא מרתק, הוא מרתק ממש.
הוא מרתק מכמה סיבות, קודם כל כי היגינס בא לתאר לנו את הקמתה של חברה מכלום, משלב הרעיון, השלב הראשוני הזה שרעיון מתגבש ועד גיוס משקיעים, חיפוש אחר מבנה, אנשים, מנהלים, ריבים, כשלונות וגם פריצות דרך מרשימות.
אבל לא סתם יש איש אחד על הכריכה, מכל מי שהיה בחברה ובנה אותה וייסד אותה ישנו איש אחד שעומד במרכז העניינים וקוראים לו אילון מאסק.
יותר מכל הפרויקטים בהם היה שותף זו היתה טסלה שהפכה אילון מאסק לדמות הציבורית המוכרת שהוא היום, לדמות שידועה בכל בית כמעט כמו צוקרברג או סטיב ג'ובס, מהפכנים ששינו את פניה של תעשיה ודחפו לחדשנות וליצירתיות חסרת גבולות ועל הדרך גם דורסנות.
מאסק הוא אדם אקסצנטרי, פושר שלא מפסיק לחשוב, ליצור, לפנטז ולקדם דברים שמשנים וישנו את פני העולם אך טסלה בהחלט היתה הפרויקט השאפתני והמוכר שלו.
הדרך של טסלה היתה רחוקה מלהיות קלה והספר הזה מתאר את כל האנשים בדרך, נכנס לכל פרט בייצור, נכנס לכשלונות, להצלחות המזהירות.
טים היגינס נכנס איתנו לדרמה מאחורי סיפורה של חברה, אם תרצו ביוגרפיה של חברה, הדיאלוגים מעניינים, הסיפור מרתק ברובו וגם אם לעיתים הוא מייגע טיפה זה לא פוגם בספר המרתק והמותח הזה.
מכל האנשים שעברו בחברה במשך השנים יש לחברה הזו פרצוף אחד, הפרצוף של מאסק, הדמות שלו והתהילה שלו היא התהילה של טסלה.
מומלץ לקרוא.

פרחים מוזרים / דונאל ריאן
הוצאת מירבל
229 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

לכתיבה בפיוטית והעדינה של דונאל ריאן נחשפתי בספר אחר שקראתי שתורגם לעברית "ים שקט ושפל גלים" וגם בספר הזה ריאן מצליח לרדת לעומק נפש האדם בכתיבה עדינה וחודרת.
ב1973 מל גלדני בת עשרים, עוזבת את ביתה ומשפחתה בכפר האירי בו התגוררה, ללא הסבר וללא שום מכתצב, עולה על אוטובוס ועוזבת.
הוריה זוג כפריים שמרנים מתקשים להבין את הסיבה או למה היא עזבה וחיים עם החשש שאולי לא יראו את בתם יותר.
חמש שנים עברו עליהם ככה אך יום אחד ללא הסבר מל מופיעה בכפר היא חוזרת הביתה אבל איתה גם מגיעים סודות ועולמה שהשתנה משנה גם את הסובבים אותה, את הוריה ואת מכריה.
מה קרה למל, לאן הסיפור יוביל אותנו?
מעבר לסיפורה של מל ולסיפור של הוריה ודמויות אחרות משמעותיות בסיפור אנחנו דרך מילותיו של המחבר וכתיבתו הייחודית והעדינה לומדים על החיים הכפר האירי הזה, על השמרנות ועל הקושי לקבל את השונה והאחר והקושי להכיל שינויים משמעותיים.
אבל הספר עוסק גם בהכלה, באהבה ובמציאת הנתיב הנכון לרגש וללב.
הספר עוקב אחר 3 דורות במשפחת גלדני לאורל השנים וחזרתה של מל הביתה הוא העוגן של הסיפור העמוק והיפה הזה.
אני מאוד אוהב את כתיבתו של ריאן, התחושה היא שהוא מצליח לגעת בנושאים קשים ומורכבים דרך כתיבה שקטה מאוד ועדינה מאוד, יש המון רגש לסופר הזה ואני שמח שספריו ממשיכים להיות מתורגמים.
ספר נהדר ועמוק שנוגע בנושאים חשופים ועמוקים כמו אהבה, ניכור ומחילה ועם זאת עושה זאת בכתיבה מאוד מאוד נעימה ונוגעת.
מומלץ.

חום / יוהאן ברנסטרום
הוצאת לוקוס
392 עמודים
תרגום: אנה זטרברג

בתור מורה לתקשוב בבית הספר אני גם שם לב לאן ילדים גולשים וכמובן שבבית הספר הם אינם גולשים למקומות מסוכנים אבל מתפקידי ואחריותי גם לתת להם כלים וללמד אותם על סכנות הרשת.
הרשת מסוכנת והאינטרנט מלא במקומות מסוכנים ובעייתיים מאוד אבל ספר המתח הזה לוקח אותנו לקיצון של הקיצון, לדארקנט, הרשת האפלה, ההארד קור של הפשט הרשתי.
ברנסטרום לא רק מדבר איתנו על המקומות האפלים ברשת אלא גם על תאוות הרייטינג והצפייה והלייקים והעוקבים ובכלל מייצתר לנו זעזוע שאותו הוא התכוון לייצר.
ספר מתח במהותו הוא כזה שלא מגלים בכתיבה עליו מה הולך לקרות אלא קווי עלילה וגם כאן לא אהרוס ואייצר ספוילרים למי שלא קרה וכן אספר על הספר בקווים כלליים שכן זהו אינו ספר מתח רגיל ועם זאת הוא בהחלט שומר כל מסורת של ספרי מתח סקנדינביים איכותיים.
מיקלה היא עיתונאית ואם חד הורית שמגדלת לבדה את ילדתה וניה בת ה12.
לא תמיד מצליחה מיקלה להבין את וניה שכן גיל ההתבגרות מורכב ומיקלה עובדת הרבה ובשעות לא שעות כך שוניה נשארת לבדה בבית הרבה.
וניה מתחילה לפתח סימני מחלה ונשארת הרבה לבדה בבית וכשמשעמם בבית גולשים באינטרנט, בסנאפצ'אט ומדברות עם חברות אבל משהו לא לגמרי שקט שם ווניה בטוחה שהיא שומעת קולות ורואה דמויות בחלון.
העלילה מסתבכת כאשר יום אחד מיקלה חוזרת הביתה והתכנון היה ללכת לסרט עם וניה אך הילדה לא בבית, נעלמה.
מיקלה המודאגת מתחילה לחפש את וניה, בשלב הבא גם מערבת את המשטרה ואחד החשודים הופך להיות גם אביה של וניה איתו הילדה לא בקשר וגם לא האמא אך רוג'ר האבא הוא דמות טראגית, חולה סופני במחלת ניוון שרירים.
האם יש לו קשר להיעלמות למרות מצבו והאם לא האם ביכולתו לעזור ולמצוא את הילדה?
העלילה מתפתחת ומגיעה לרשת הדארקנט ומשם אעצור.
מהו הדארקנט, איפה וניה ומה הקשר של רוג'ר לכל זה.
ספר מתח מרתק ומזעזע במיוחד כי מדובר בילדים ובסכנות הרשת החברתית וזה מתבטא בכתיבה של המחבר.
כדאי לקרוא.

לראות את הים / יוסי סוכרי
הוצאת עם עובד
193 עמודים
העיסוק במוות הוא עיסוק לא קל, לא קל לקריאה ולא קל גם בהתמודדות היומיומית ובחיים עצמם.
נראה שאין דבר שמפחיד אותנו יותר מהאי וודאות הזו, המוות, הפחד מהלא נודע.
חולים סופניים והעיסוק בהם דורש המון אומץ בספרות ויוסי סוכרי יודע לקחת נושאים קיומיים מורכבים ולכתוב עליהם.
לפני כמה זמן סיפרו לי על אמא שלי שחלתה בסרטן וסיפרו לי שכמה ימים לפני שהיא נפטרה היא התבשרה על ידי הרופא שאין כבר מה לעשות וסיפרו לי על הבכי שלה.
הרגע הזה שסיפרו לי את זה גרם לי לנסות לדמיין את הסיטואציה וזה שבר אותי כי קודם כל מדובר באמא שלי ובמוות שלה ששינה לי את החיים ודבר שני כי אני לא יכול לדמיין או לתאר מה עבר לה בראש, זה מרגיש כמו סיטואציה איומה לכל אדם באשר הוא.
הספר הזה מלווה 4 אנשים שונים ממקומות שונים בעולם שמתבשרים באמצע החיים, באמצע המציאות שלהם שהם חולים בסרטן, קירה, סטודנטית לתיאולוגיה בקיימברידג', גבריאלה, מוזיקאית ירושלמית בתחילת דרכה בסצנה התל אביבית, ז'אן מישל, כדורסלן עבר ששיחק באן בי איי ורון, עורך דין תל אביבי שמתמודד עם שאלות קיומיות ומוסריות.
כל פרק מספר את הסיפור של אחד מהם וככה מתחיל הספר, החיים והבשורה וההתמודדות איתה.
הפרקים הבאים כבר מתארים את שהייתם במרכז הטיפול בבוסטון וגם מספרים את סיפורה של ג'יין, מטפלת שמלווה חולים סופניים אל מותם.
סוכרי נוגע בנושא ברגישות והסוף הידוע והצפוי מתעכל יותר בקלות בזכות הכתיבה הרגישה של יוסי סוכרי שבחר נושא כואב מאוד לספר אך מרגש ועוצמתי.
מומלץ מאוד.