חוליות / דניאל רשף
הוצאת קתרזיס
42 עמודים

גילוי נאות: את דניאל אני מכיר כתלמיד שלי לפני בער תשע או עשר שנים ושמחתי לקבל את ספר השירה הזה שלו שכמה שהוא צנום כך יש בו המון עומק אבל בעיקר בעיקר, אהבה לשפה העברית ודניאל משחק בה בוירטואוזיות.

זה לא ספר קל לקריאה, דניאל לא מחפש להאכיל את הקורא בכפית ולא מחפש שהשירים יהיו נגישים או פשוטים מדי, הוא מאתגר את הקורא, מאתגר אותו בהבנת השפה, ביכולת של הקורא לפרשן את הטקסט שהוא לא נגיש מדי.
הוא מראה לנו כמה השפה העברית יש בה רבדים ומשקלים, מילים והברות וחושף אותנו להבנה העמוקה של החיבור בין העברית כשפה עמוקה לבין היופי והרוך שנמצא במקורות ההשראה של דניאל רשף.
דניאל גדל במדבר, וניכר בטקסטים שההשפעה של הנוף המדברי והדימויים שבו, הצבעים והשכבות שמקיפות אותנו בין אם זה בנוף, בסביבה ובמרחבים נותנים למשורר את המקור ליצור שירה מיוחדת.

אהבתי שהספר דרש ממני להתאמץ, אהבתי שיש בו רובד אחר של שפה מאתגרת, אבל אולי דווקא בגלל זה הוא לא מתאים לכל קורא שירה, אולי דניאל מכוון למקום יותר גבוה?
אני התחברתי כי אני מחפש אתגרים והעברית בספר היא עברית שלא שגורה בי, בפי או באופן בו אני כותב ואני יודע להעריך משוררים שחוקרים את העברית ואת העומקים בה.

ספר מיוחד ועמוק עם שפה חזקה ומעוררת השראה.

הַדַּחַף הַקַּל בְּיוֹתֵר הוּא עַל וְרִיד בְּתוֹךְ עַיִן.
הָעֹבִי הַדַּק שֶׁבַּדַּקִּים מַפְרִידוֹ מִדִּמְעָה.
הַקֹּר
וְהַחֹם
שֶׁקּוּרִים תּוֹחֲמִים בֵּינֵיהֶם,
שׁוֹלְטִים בְּחִלּוּף מִתְחַלֵּם

עַל אוֹתָהּ טִפַּת מַיִם.

בְּלִי שֶׁהִשְׁגַּחְתִּי, לִקְּטָה יָד נִסְתֶּרֶת
אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
לְמוֹפָע.

מָה יָפָה וּמְשֻׁנָּה רַכּוּתָם הַמֻּכֶּרֶת.

יוֹתֵר מֵאֵלִים הִיא יָפָה.

צִיפָה הִיא מִפְלָט לַפּוֹחֲדִים מִלָּגַעַת –
צַפְתִּי הַלַּיְלָה מֵעָל וְלָעַד.
חָבוּק בְּדִמּוּם רְפָאִים וּבְבַעַת,
רָצִיתִי לָצוּף לְבַד.

הַיָּרֵחַ אוֹיֵב לַשּׂוֹנְאִים אֶת צִלָּם.
בַּלֵּילוֹת הוּא כְּרוֹז הַבֹּשֶׁת.
הָיִיתִי אֲנִי
וְהָיָה הָעוֹלָם
וְהַמַּיִם הָיוּ תַּחְבֹּשֶׁת.

חלומות רכבת / דניס ג'ונסון
הוצאת בבל
118 עמודים
מאנגלית: משה רון

דניס ג'ונסון הופך מספר לספר שאני קורא שלו לאחד הסופרים האמריקאים האהובים עלי, כל אחד מהטקסטים שלו שתורגמו לעברית שונים אחד מהשני אבל הם כל כך אמריקאים, כל כך מתארים בצורה מרתקת את הרוח האמריקאית וזה מייצר חוויית קריאה בעיני לא שגרתית.
הספר מתאר את סיפורו של רוברט גריינדר, אדם שלא השאיר חותם בשום דרך, לא נזכר ולא זכיר אבל הוא סיפורה של אמריקה בתחילת המאה העשרים, סיפורה של התיעוש והקדמה.
מה שיפה בסיפורו של רוברט גריינדר זו הפשטות, אותו אדם שהיה חלק מהמכונה התעשייתית, וזו היכולת של ג'ונסון, לקחת סיפור של אדם לא מוכר ולהפוך אותו לנובלה מעניינת שמתמצתת בצורה כה יפה את הסיפור האמריקאי ואת סיפורה של התעשייה האמריקאית ומחירה.
הנובלה מתחילה במן לינץ/ שגריינדר היה מעורב בו באיזה פועל סיני שגנב מהמחסנים של חברת הרכבות ומשם מהאירוע הזה אנחנו מתחילים להכיר את חייו של גריינדר, מילדותו במאה ה19
מתאר את חלקו בבניית גשר רכבת.
מותו של אשתו ובתו בשריפה השאירו לו חור בלב ומשם הספר מקבל תפנית במחשבתו וחייו של גריינדר, נשאר בבועה משלו בזמן שהמדינה ממשיכה להתפתח והתיעוש והרכבות ממשיכות ואמריקה הופכת למעצמה שהיא בין מלחמות העולם.

כמה פשוטה הנובלה הזו כך היא גדולה ומרגשת.
מאוד אהבתי, בהחלט שונה ומיוחד.

העלילה / ג'ין האנף קורליץ
הוצאת כנרת זמורה
332 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

ספר מתח אינטיליגנטי ומרתק שעוסק בעולם הספרות ועוסק במוסר ובשאלת הגניבה הספרותית.
הוא בהחלט לא כמו ספר מתח רגיל ונהניתי מאוד מקריאתו ומהמתח שמתפתח בו.
העלילה עוסקת בסופר בשם ג'ייקוב פינץ' בונר שספר הביכורים שלו היה הצלחה אדירה אך לאחר מכן חלה דעיכה משמעותית והוא לא מצליח להתפתח משם, לא מצליח לפרסם שום דבר ראוי וכהשלמת הכנסה הוא מתחיל ללמד כתיבה בתכנית בינונית ומרגיש שחייו לא מתקדמים לשום מקום.
בתכנית זו הוא נתקל באחד מתלמידיו, בחור צעיר ושחצן בשם אוון פארקר שמספר לו על עלילה שהוא הגה, הספר המצליח הבא ולאוון אין ספק שהספר שהוא יוציא יהיה הצלחה מסחררת.
בונר מזלזל בפארקר עד שהוא שומע על העלילה ומבין שלפארקר יש מכרה זהב ביד.
זמן מה לאחר מכן מגלה בונר בדרך מקרה שאוון פארקר הלך לעולמו ומבין שהעלילה של פארקר לא פורסמה בשום מקום ואין לה זכר שכן פארקר הקנאי לא שיתף אף אחד בסיפור שלו.
בונר מחליט שסיפור כזה לא יכול להשאר במגירה ומחליט על בסיס העלילה הזו לכתוב ספר משלו.

הספר היה בהחלט הצלחה מסחררת ובונר זוכה בתהילת עולם, הופך לסופר בעל שם, מוזמן להרצאות ואירועים והופך לשם החם ביותר בתחום הספרות העולמית.
עד שיום אחד מקבל בונר מייל ראשון מבין רבים שיציפו אותו ובמייל הזה היה רשום "אתה גנב"
בונר מבין שמישהו יודע את הסוד שלו ומנסה להטריד אותו ולאיים עליו אבל מי זה? האם פארקר שיתף עוד מישהו בכך?
הספר מכאן הולך ונהיה מותח יותר ויותר ומעניין יותר ויותר.
כמובן שלא מגלים בספר כזה מעבר לכך על מנת שלא להרוס את העלילה אבל אני חושב שמדובר בספר מתח אינטיליגנטי ומעניין.
באופן אישי אני אוהב ספרים שהעלילה שלהם עוסקת בעולם הספרות.
מומלץ.

יבגני אונייגין / אלכסנדר פושקין
הוצאת שוקן
286 עמודים
תרגום: זאב גייזל

אני תוהה מה אפשר לכתוב על ספר שנכתב עליו הכל ונכתבו עליו אינספור ביקורות, סקירות, הוצאות חוזרות, מאמרים ומה לא, הרי אין לי הרבה מה לחדש, אולי לאנשים שלא מכירים את פושקין אבל כמה כאלו יש.
אולי להתייחס לתרגום? אבל לא קראתי את התרגום של שלונסקי ועבורי זו הפעם הראשונה שאני קורא את יבגני אונייגין אז אין לי למה להשוות.
אני כן יכול להתייחס לחוויה בקריאת הרומן הפואטי הזה שנכתב בחרוזים ומתאר את רוסיה של תחילת המאה ה19 ונחשב ליצירה מכוננת בתולדות הספרות הרוסית הקלאסית.

אז בקצרה העלילה למי שלא מכיר או למי שמכיר ולא קרא, מסופר על בחור צעיר בשם יבגני אונייגין, בן לחברה הגבוהה בסנט פטרסבורג שנוסע לבקר את דודו שנמצא על ערש דווי בכפר.
שם הוא חווה אהבה, יריבות גברית ויש אף דו קרב על ליבה של אותה בחורה אבל בעיני מה שמיוחד ביותר בספר הזה זה המבנה המיוחד של הספר שמורכב ממאות סונטות במשקל וחריזה די דומה ויוצרות קריאה מאוד ייחודית.

הדבר הנוסף שהרשים אותי בספר היה תיאור פושקין את החברה הרוסית באותה התקופה, את המיאוס בחיי העיר הנהנתנים אך הריקים מתוכן הבדידות וחוסר המעש והחיפוש העצמי.
במידה רבה הזכיר לי אונייגין את ורתר הצעיר בספרו של גתה וגם כי שניהם קשורים במידה זו או אחרת לזרם של התקופה הרומנטית.

עכשיו לתרגום, מכיוון שלא קראתי את התרגום של שלונסקי אין לי למה להשוות, אני כן יכול לומר שהתרגום הנוכחי היה נפלא, קריא, קליל ומובן.
הביאורים לטקסט מתחת לכמעט כל עמוד עזרו להבין מושגים מסובכים ולפשט את מה שהיה צריך הפשטה.

החוויה שלי מייבגני אונייגין היתה חוויה נהדרת בקריאת ספר קלאסי נפלא ואיכותי ואני חושב ששווה להיחשף אליו.
אני תוהה למה היה צריך לתרגם אותו שוב ולמה צריך כמה תרגומים לספר כזה (תורגם לעברית יותר מפעם אחת) אבל אני מניח שמי שקרא תרגומים קודמים יוכל לענות על זה טוב ממני.

הייתם קהל נפלא / יהונתן גפן
הוצאת דביר
75 עמודים
ההדרן של יהונתן גפן הוא הספר הצנום הזה, אפשר להתבונן על הספר הזה ולומר שיהונתן ידע כבר שהסוף קרוב ונראה שיש כאן איזו רטרוספקטיבה על חייו ככותב וכיוצר.
זה לא ספר שירה שהוא סיכום קריירה אבל זהו כן ספר שירה של משורר מזדקן שמתבונן על חייו בהווה ורואה את יהונתן של העבר.
מה שמיוחד ביהונתן גפן בעיני שהכתיבה שלו היא רב גילאית, כשהוא כותב לילדים מבוגרים נהנים ממנו מאוד וכאן כשהוא כותב למבוגרים נראה שגם ילדים יכולים להנות ולהבין.
אי אפשר שלא להנות מהספר הנהדר הזה שיש בו המון חן, התבוננות ייחודית על העולם שאנחנו חיים בו, על המציאות, על הזקנה, על המדינה שיהונתן כל כך אהב.

אני חושב שאתן לשירים לדבר

לפעמים גם אני רוצה
לדבר עם אלוהים
כמו נביא או משוגעים
וזה לא קורה לי
רק בגלל שאני מפחד
שהוא פתאום יענה לי
—————————–

לכל בן אנוש יש שלושה סוגי חיים:
החיים הציבוריים,
החיים הפרטיים
והחיים הסודיים.
ואין אינטימיות חשובה יותר
מלהסתיר את הסודות
שגם לעצמך
לא תספר.
————————

האהבה בינינו פרחה
מהיום שבו התגרשנו.
ואני לא מבין למה
לא עשינו את זה
לפני שהתחתנו.

על פני האדמה / דייויד אטנבורו
הוצאת רדיקל
227 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן

קשה לי להאמין שיש אדם עם מקלט טלויזיה בבית שלא יצא לו לצפות באחת התוכניות של סר דייויד אטנבורו, תכניות הטבע שלו הופיעו גם בערוצים הממלכתיים וגם במסחריים והוא איש שכבר שישים שנה היה בכל מקום, ראה כל מקום וקשה לפספס את הקול שלו, את הידע שלו.
אטנבורו ראה גם איך לאט לאט הטבע נעלם, שטחי המחה של החיות מצטמצמות, יערות הגשם נעלמים לאט לאט, שטחי החקלאות והפגיעה של האדם בטבע משנים את האקלים, כשאתה עוסק בטבע ועוקב אחר שינויים כל חייך זה ניכר והידע קיים וטוב לקרוא על זה מפי אחד האנשים החשובים בתחום.
הספר הזה של אטנבורו הוא מצד אחד סיכום של קריירה שלמה והוא מן אוטוביוגרפיה מקצועית שלו שמספרת את חייו ואת הדרך בה הוא הגיע לטלויזיה ולעולם החי ותיעוד כל זה בסרטי הטבע המדהימים שלו, זה חלק אחד של הספר, חלק מעניין מאוד.
החלק השני עוסק בתיאור העתיד כפי שמנבא אולו אטנבורו והעתיד אם נמשיך לנהוג כפי שאנחנו נוהגים כרגע הוא לא אופטימי בכלל.

החלק השלישי והמעניין מאוד הוא בהצגת פתרונות לפי ראייתו של אטנבורו לשיפור המצב שהוא לא בלתי הפיך ואף אפשרי אך זה תלוי בנו, המין השולט על פני הפלנטה הזו והפתרונות רבים ומעניינים.
חלק מהפתרונות עוסקים בצמצום שטחי החקלאות והחזרתם לשטחים פראיים לטובת הטבע וזה אפשרי דרך שיטות חקלאות שונות, הוא מדבר גם על נושא צמצום אכילת בשר וזה אפשרי גם כי המדע מתקדם בקצב רציני לקראת תחליפי בשר במעבדה שגם יהיו זמינים לכל כיס.
הנושאים שאטנבורו מדבר עליהם והדרך שבה הוא מדבר מראים עד כמה כל זה יקר לליבו.
אנחנו נמצאים בעידן האנתרופוקן, אטנבורו מזכיר את המושג הזה כמה פעמים בספר ואני קראתי עליו גם בספרים נוספים, למעשה זהו עידן האדם והשפעת האדם על פני כדור הארץ.
המושג הזה גם יש לו משמעות גיאולוגית ומשמעות סביבתית וחשוב להכיר אוו, האדם הוא המשפיע על כדור הארץ, על השינויים שבו וגם על מה שקורה לאקלים ולהכחדת בעלי החיים.
למעשה אנחנו מתקרבים למה שמכונה ההכחדה השישית, כבר היו על פני הפלנטה חמש הכחדות גדולות ואנחנו בדרך לשישית.

כדאי לקרוא את הספר החשוב הזה.

רוח סין / בן עמי שרפשטיין
אסיה הוצאה לאור
261 עמודים

הספר הזה הוא למעשה הוצאה מחודשת לספרו של שרפשטיין "תרבות סין" שיצא בשנת 1972

והוא סוקר את תרבות סין על שלל מנהגיה, מנהיגיה,את הקסם שלה, את הדנ"א המיוחד של המדינה הענקית וההסטורית הזו וכמובן מתמקד בסין הקדומה אותה המחבר רוצה להכיר לנו.

בן עמי שרפשטיין, מהחשובים בהוגים המקומיים, חתן פרס ישראל ואיש ספר מביא לנו סקירה די מרהיבה של התרבות הזו בעין סקרנית וחקרנית והיה לי כיף גדול לצלול לתוכו, להכיר וללמוד על התרבות הזו.

למעשה הספר מתחלק לחמישה פרקים מעניינים שבתוכם אנחנו צוללים לעומקי הנושאים.

הפרק הראשון: מושלים ובנים מביא לנו את מערכת היחסים המשפחתית, דרכה אנחנו למדים על מקור הכח של המשפחה ועל המסורות המיוחדות בה.

בפרק השני: אומנים אנחנו לומדים על אמנות סין הקדומה, את החשיבה האסתטית הסינית, חשיבות היצירה בתרבות הזו.
פרק מעניין מאוד שאהבתי גם בגלל החיבור האישי שלי לאמנות ויצירה.

הפרק השלישי: הסטוריונים הוא מחבר בין הפרקים הקודמים ומציג את תהליך שימור ההסטוריה והחקר שלו בסין העתיקה וגם הוא מרתק ומעשיר מאוד

הפרק הרביעי: קוסמוגרפים מחבר אותנו הקוראים על החשיבה המרחבית של הסינים, ההתבוננות הן על הקרקע והן על השמים והנסיון לחבר אותנו לעולם הרוחני המטאפיזי שלהם והדרכים בה הם התבוננו על העולם, האסטרולוגיה, המדע ועוד.

הפרק החמישי: פילוסופים זה כבר תחומו של שרפשטיין מכיר לנו את העולם הרוחנו ההגותי של הסינים על שלל התפיסות והמחשבות שלה ושל הוגיה.

רוח סין זה ספר מעשיר מאוד, מלמד וחכם שכתב אותו חוקר סקרן ואינטיליגנט.
מומלץ

דרוש נס / תמרה אבנר
הוצאת שתים
219 עמודים

הספר הזה גרם לי לחשוב עד כמה מהקוראים שלו יוכלו לומר שהם מזדהים איתו כי נראה שהרוב נמצא בסיטואציה בה הוא מרגיש שקוף, לא רצוי, לא שייך, מנותק, מחפש זהות, מחפש את עצמו.

הדמויות בספר של תמרה אבנר הם בדיוק בסיטואציה הזו, דמויות מנותקות, מבולבלות, נמצאים במן תחושת אובדן או חוסר שייכות לא חברתית ולא עם עצמם וזה מזכיר לי את עצמי מאוד, מזכיר לי את החיים שעברתי ואני עובר וההתמודדויות שלי כאב גרוש, כיתום, כילד חוץ בקיבוץ, תחושת האי שייכות תמיד היתה שם ותחושת התנועה המתמדת שאני חי בה כדי למצוא את עצמי מוכרת לי.

הסיפור הראשון דווקא הזכיר לי את הילד שלי, ילד שעבר גירושין כואבים ולא ידע להכיר את חוסר השקט הפנימי שלו, את התפרצויות הזעם והכאב ושהוריו לא ידעו איך להכיל אותו, שאחותו לא ידעה איך להתמודד איתו ופחדה ממנו ופתאום הסיפור הראשון עשה לי פלאשבק לאותם ימים קשים ומורכבים וחשבתי על הילד בסיפור שעושה את המוות להוריו וזה זרק אותי לילד הפרטי שלי.
סיפור חזק וקורע לב שכן ילדים זקוקים להכלה והבנה ולעיתים הם מרגישים הכי בודדים בעולם המנוכר שלא מצליח להכיל את הכאב והזעם שבתוכם.

סיפור נוסף שהתחברתי אליו הוא "מינימליס" בחור עם אובססיה לאגירת חפצים שחי בעולם דיכוטומי ויודע שאף בחורה לא תתקרב אליו למראה הדירה המוזנחת שלו.
הוא מתקשה להחזיק מעמד בקשרים, ניזון מיחסי מין מזדמנים ודווקא כאן למרבה הפלא הוא עוסק בתחום מאוד מסודר ומאורגן כנקדן ספרים.
גם הדיכוטומיה הזו מוכרת לי היטב ואני חושב שיש בספרות מקרים שבהם אתה מרגיש שהספר מדבר אליך, מזכיר את החוויות שלך או של אנשים מסביבך וזה הופך את הקריאה לעוצמתית יותר.

גם הסיפור שמתאר את הבחור על הספקטרום האוטיסטי שמחליט לברוח מאימו החולה לאיסלנד, הוא מכור למין ונראה שהמציאויות אצלו מתערבבות.
סיפור חזק שגם אליו אני יכול להתחבר עקב הכירותי הקרובה עם הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה.

לכאורה תמרה אבנר בחרה לספר את סיפורם של האנשים השקופים, אנשים תלושים, אנשים שנאבקים במשהו חזק מהם, בלתי אפשרי, משהו שהחברה דוחה ומנכרת, שיפוטית ולא מקבלת, אותם דחויים, אותם אנשים שנעים בשיטוט בעולם הפנימי ומחפשים תשובה אבל הבעיה היא שהם לא המיעוט ולא החריגים, הם חלק מאיתנו ולא סתם באתי ושיתפתי את המקום האישי שלי ואת החווייה האישית שלי שכן אני לא ייחודי, אני אדם בחברה, אדם שחי בין אנשים דומים לי ומתמודד עם סיטואציות וחיים מורכבים בין אם זה ילדים על הרצף, בין אם זה הפרעות התנהגות, בין אם זה עוני, בריחה, כאב, צער, יתמות, פשיטת רגל, חוסר שייכות חברתית, חוסר שייכות אתנית, העולם שלנו כה מורכב מזרות ושונות ונראה שאנחנו פשוט לא מודעים עד כמה אותם זרים ושונים הם בעצם אנחנו.

זהו ספר רגיש והסיפורים הקצרים בו טובים, חודרים ומלאי חמלה ועם זאת באים ומשקפים לנו עד כמה אנחנו לא רואים את מה שמסביבנו, עד כמה אנחנו עסוקים בכאב שלנו ולא רואים את אלה במרחב שמחפשים את החמלה שלנו, את הנראות שלהם.

זהו כבר ספרה החמישי של תמרה אבנר והספר הראשון שלה שיצא לי לקרוא ואני שקצת ביקורתי כלפי ז'אנר הסיפור הקצר שכן רבים כותבים סיפורים קצרים אך מעטים מצליחים לשמור על רמה אחידה של כתיבה לאורך ספר שלם וכאן זכיתי לרמת כתיבה אחידה, לסיפורים נוקבים ובועטים ולספר שבהחלט ראוי לקריאה.

יריתי באמריקה / תהילה חכימי
אחוזת בית
159 עמודים

הכריכה של הספר הנהדר הזה מינימליסטית כמעט כמו התוכן שלו, אבל במינימליזם הזה יש כל כך הרבה אמירות ומסרים, חלקם סמויים, חלקם גלויים ואני קראתי אותו בשקיקה וחשבתי הרבה על ישראליות, על אמריקאיות, על הגירה, הטמעה, נסיון להיות שייך ועל מוסר.
גם לשם יש איזה כפל משמעות, האם היא ירתה מטאפורית באמריקה או ירתה על משהו או מישהו באמריקה ואני אחרי קריאת הספר חושב שהשם הזה וכפל המשמעות בו לא מקרי.

מדובר בספר קצר שנקרא די מהר ונשאר עם הקורא לא מעט לאחר הקריאה שכן הוא מייצר הרהורים ומחשבות רבות אבל הסיפור בעצם מספר על בחורה צעירה יחסית שעוברת מטעם העבודה לארצות הברית בסניף של החברה בה היא עובדת, מנסה להשאיר את העבר מאחוריה, את כל מה שלא עבד כאן ולנסות לייצר אותו בארצות הברית.

כך הגיבורה שלנו מתיידדת עם עמית לעבודה בשם דייויד שמזמין אותה איתו למסעות ציד והסיפור נע בין הנסיונות שלה להשתפר בציד לבין הקשיים והמורכבויות גם בחברה וגם בנסיון להשתייך לחברה האמריקאית, למצוא עצמה שם כמהגרת, כאישה לבדה, כעובדת שמחפשת להתקדם ולהתפתח.

זהו למעשה ספר על אישה בעולם גברי מאוד, עולם כוחני, אמביציוזי, עולם שהנשק, אחזקת הנשק, השימוש בו הוא משהו טבעי ונגיש שם.
אבל באותה המידה הוא מעורר את השאלה לגבי הרצון שלנו להיות אמריקאים ולהדמות להם גם לגבי הנשק ואנחנו רואים את זה בישראל ובאמריקניזציה שאנחנו עוברים גם בהקשר הזה.

תהילה חכימי כותבת מאוד מדויק, אפילו קר במידה מסוימת אבל הכתיבה חדשה וברורה והסיפור נגיש וברור וזה הופך את הספר לכזה שקל להתחבר אליו, קל להבין אותו וגם לכזה איכותי שכן כתיבה טובה היא כתיבה טובה ותהילה חכימי יודעת לכתוב סיפור.

מומלץ. 

שיינה / יהונתן ולד
הוצאה עצמית
268 עמודים

שיינה של יהונתן ולד מספר על חברות בין שתי נשים שהכירו כנערות ובאו מעולמות שונים.
שיינה החרדית לבין רונה החילונית, הפגישה המקרית התרחשה בשכונה חרדית כשרונה חיפשה לקנות קיגל ונתקלה בשיינה, נוצר מן קשר מיידי של סקרנות וחיבה ומכאן מתחילה חברות ארוכת שנים בין שתי הנערות בהן הנערות מבקרות אחת את השניה, הקשר אמנם מתהדק אך גם הפערים מתחילים להיות ברורים ולאט לאט נוצרת התרחקות וכל נערה ממשיכה בחייה בנפרד אך המחשבות והגעגועים נשארו שם.

בעוד רונה מתקדמת עם חייה כך גם שיינה שמתחילה לחפש לעצמה שידוך בעצמה ולא לפי המסורת החרדית בה המשפחה משדכת לה.
שיינה מכירה בחור חרדי גבוה שמשפחתו גרה בבלגיה, שמו נחמיה, הוצר קשר טוב ביניהם והשידוך מצליח.
לאט לאט נחמיה מתגלה כדמות מפוקפקת למדי וכך גם העבקים של משפחתו בבלגיה וטרגדיה רודפת טרגדיה אצל שיינה ולאט לאט נוצר קשר מחודש בין שיינה לרונה שנמשך שנים רבות.

זה בעצם הבסיס לעלילה של ספר שהתחיל עבורי בצורה קצת בנאלית ולא אמינה אך לאט לאט הצלחתי להתחבר אליו והעלילה נהייתה לי יותר קוהרנטית וזורמת.
אהבתי שהספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של שיינה, הדמויות המרכזיות שהן שיינה ורונה כתובות טוב ואמינות.
דמות נוספת מעניינת היא דמותו של נחמיה, בעלה של שיינה שמתגלה כדמות הבעייתית בספר, דמות מפוקפקת מאוד אך מייצרת עניין בספר.
הכתיבה מאוד זורמת והספר כתוב היטב, יש בו רגעים מרגשים וכואבים ושווה להכיר אותו.