חלומות שכוחים / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
74 עמודים
מגרמנית: הראל קין
מעט מאוד פעמים אכזב אותי ספר של צווייג, קריאה בכל טקסט שלו כמעט זו חוויה מעוררת מחשבה שלוקחת אותך למעמקי הנפש של האדם וסוחפת אותך.
צוויג הוא האמן של היכולת להכניס אותך פנימה אל הנפש, יכולת הכתיבה שלו מופלאה ועבורי כל חשיפה לטקסטים שלו הם חוויה.

בספר הזה יש בעצם נובלה קצרה וסיפור קצר, שני הסיפורים האלו לא שווים ברמתם, הסיפור הקצר "חלומות שכוחים" ששמו כשם הספר הוא נחמד וכתוב היטב אבל ניכרים ההבדלים בינו לבין הנובלה הנפלאה שהיא העיקר של הספר הזה.
מקורו של הסיפור הקצר הוא במפגש בין גבר לאישה שאהבו בעבר והסיפור מאוד פיוטי ומקסים אך באמת באמת באמת שהייתי רוצה להתייחס לנובלה "לפורלה" שמתאר את סיפורה של קרסנץ, משרתת לקראת גיל הארבעים שנולדה מחוץ לנישואין והיתה למן נטל על הקהילה, תקופה שונה מאוד מתקופתנו היום.

הדימויים שצווייג נותן לאופיה ולהתנהגותה של קרסנץ לקוחים לא מעט מעולם החי, שור, פרה, כלב וכו'.
קרסנץ מקבלת הצעה שתשנה את חייה ותוציא אותה מהחיים האומללים לכאורה שלה ללכת לעבוד במשק הבית של זוג אמיד בוינה.

הסיפור ממחיש לנו את השינוי שחל בקרסנץ ממשרתת כנועה ושקטה לדמות מעוררת תככים ודי זורה אימה על סביבתה ואיך השינוי שבה משפיע על מי שסביבה כולל הזוג.
נראה כי הסיבוך בחיים של קרסנץ והסיבוך בחיי הזוג משתלב זה בזה וצווייג מיטיב לתאר את התהליך בדרך המיוחדת והאופיינית לו.
זוהי נובלה מעולה במיוחד.

חובבי צווייג יהנו ממנו מאוד וגם מי שלא מכיר אותו יסחף לעלילה שנקראת במהירות רבה שכן מדובר בנובלה קצרה יחסית.

מומלץ מאוד.

בית בפורטוגל / יגאל סרנה
הוצאת פרדס
292 עמודים

בעידן שבו אנשים רבים מחפשים את ביתם מחוץ לישראל הספר הזה מעורר לא מעט מחשבות ויש בו את אותו אלמנט ההגירה והחיפוש אחר מקום שלו יותר לנפש, אחר מקום בטוח יותר ושנעים יותר לחיות בו ועם זאת נראה שיגאל סרנה שכותב כל כך יפה על פורטוגל עדיין חולם על ישראל, על המקום הזה ויש בו את הגעגועים.

אך הסיפור של יגאל לא עוסק כאן בפרובינציה שלנו אלא בנסיון שלו למצוא את עצמו בפורטוגל וכך הוא מתאר את המסע היפה שלו לבחירת הבית בוא הוא רוצה לגור ואותו הוא רוצה לשקם, אחד מהרבה מאוד בתים נטושים בפורטוגל ודרך המסע לבניים הבית ותיאור התהליך היפה יגאל סרנה גם לוקח אותנו למסע אל גיבורי פורטוגל, כותב הרבה על פרננדו פסואה המשוררר הלאומי הפורטוגלי ועל המקומות בהם נהג לשבת.

אבל העיקר הוא בתיאור הבית ותיאור השיפוץ שלו ונכתב בצורה מקסימה ומעוררת השראה.
זה ספר שכיף לקרוא וכיף לצלול לתוכו שכן סרנה בהחלט יודע לכתוב ובהחלט גם יודע לשפץ וכששני אלו נפגשים אז יש לנו טקסט נפלא על שיפוץ בתים ועל מסע פנימי חיצוני לעבר מקום שיהיה קודם כל בית, בית חדש שישכיח במובן מסוים את המקום הישן.

אהבתי לקרוא את הספר, מעניין ועשיר ואינטיליגנטי מאוד.

מקץ שעות / רוית גרוסמן דוד
הוצאת קתרזיס
74 עמודים

לידה שקטה זו תופעה שלגבר יהיה קשה להבין, לפחות לטעמי ומנקודת המבט שלי.
דווקא משם הספר הזה נגע בי שכן קראתי אותו לפחות בחלקו הראשון כמו רומן סונטות, הלכתי אחרי העלילה צעד אחר צעד, הרגשתי את הכאב מהרגע הראשון והשירה המאוד נוגעת ופוצעת של המשוררת חדרה אלי.

איור הכריכה הוא משהו שאפשר להתבונן בו זמן רב שכן הוא רבדים על רבדים, על כפני הפרפר, המקום החופשי הזה, המקום שמסמל חופש והתעופפות, עליו הניחו המון כאב, חדרים של מסרים גלויים וסמויים שמתארים לנו הורות, שמתארים כאב, שמתארים בדידות.
מאוד מיוחד הסימבול הזה ומאוד עמוק ומחבר אותנו לתוכן של הספר.

אובדן העובר, המחשבות, אותו מעבר קיצוני מהתרגשות גדולה לעובדה שהכל נגמר עוד לפני שהתחיל, קשה לדמיין את זה, את ההתמודדות ורוית גרוסמן דוד עושה את זה בהמון אותנטיות ורגש וזה ניכר, הכאב, העצב, המקום לחיות ולהתמודד למען מי שכאן ולמענך.

ספר שירה רגיש מאוד.

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּה
מַבִּיטָה בְּיַלְדִּי שֶׁרַק נוֹלַד.
עוֹרוֹ צַח,
שְׂפָתָיו עֲדַיִן אֲדַמְדַּמּוֹת,
עֵינָיו עֲצוּמוֹת.
גּוּפוֹ מְאֻבָּן
מֻנָּח עַל גּוּפִי הַקָּרוּעַ.
הָאָחוֹת מְסַמֶּנֶת בְּיָדָהּ שֶׁמַּסְפִּיק
וּמְכַסָּה אֶת גּוּפוֹ הַקָּטָן בְּסָדִין.
טִפַּת חָלָב זוֹלֶגֶת
וְאֵין דּוֹרֵשׁ.

האופרמנים / ליון פויכטוונגר
הוצאת פן
374 עמודים
מגרמנית: ניצה בן ארי

די מדהים בעיני שהרומן הזה נכתב עם עליית היטלר לשלטון וחזה די במדויק את מה שקורה לאחר מכן, זה מעניין כי לכתוב ספר כזה בזמן שהאירועים מתרחשים דורש גם אומץ וגם ראייה קדימה ותפיסת המציאות.

למעשה הסיפור הנפלא הזה מתרחש בגרמניה בתחילת שנות השלושים ומתאר את קורותיה של משפחה יהודית בשם המשפחה אופרמן, משפחה אמידה בעלת עסקית מרובים ושונים.
העסק העיקרי של המשפחה הוא עסק לממכר וייצור רהיטים.
מרטין שמנהל את העסק, גוסטב, אדגר הרופא וקלרה.
אנחנו חוזים דרך עיני המשפחה וסביבתה את הידרדרות גרמניה עם עליית היטלר לשלטון כשהמטרה העיקרית של המשפחה היא לשמור על העסק המשפחתי והרצון לקבל החלטות חשובות לגבי גורלם.

הספר מוביל אותנו צעד צעד בהידרדרות המדינית ובהדרדרות ביחס ליהודים בגרמניה, עולות הרבה שאלות בספר מכיוון המשפחה, שאלות ההגירה או ההישארות, התמודדות עם פחד, עם בגידה ועם שאלת הזהות של המשפחה.
אני שואל את עצמי האם עיתוי יציאת התרגום החדש של הספר קשור במובן מסוים גם למצב הנוכחי בארץ ולדילמות העולות, למאבקים ברחובות ולתחושת החרדה שאוחזת באזרחים כאו=ן ולטעמי התשובה היא שיש קשר למרות שאני חושב שהמציאות כאן שונה לחלוטין אבל אי אפשר להתכחש שיש נקודות דמיון והן ניכרות.

הספר הוא נקודת אזהרה לכל מדינה בה שלטון שמערער את יסודות הדמוקרטיה משתלט עליה מתוך הדמוקרטיה ומשנה את אופיה לאט לאט.
דברים נעשים בהדרגה אך הם נעשים ואנחנו ערים לכך ורואים זאת.

בעיני ספר חשוב מאוד, חזק מאוד וכתוב היטב.
מומלץ מאוד בייחוד בימים אלו.

תהיו חכמים / שמואל פאוסט
הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל
204 עמודים

זה כבר הספר השני השנה שיוצא לאור בעברית ומנסה להנחיל לנו את ערך התלמוד או הכח של היהדות להצלחה בעולם העסקים או במאה ה21.
הספר הראשון לא עסק רק בתלמוד או בחז"ל אלא בערכים יהודיים שהשתמרו עם השנים וחיזקו את העם היהודי והביאו אותו להצלחה, לשגשוג, להישגים מדעיים, פרסי נובל ועוד.
כאן שמואל פאוסט שמזכיר גם את הספר ההוא (מאסטרים, של אוהד טופור בהוצאת מטר) מתמקד בעיקר בדרך החשיבה התלמודית.
העניין הוא שהנתונים, הערכים, דרך החשיבה, מאוד מזכירה את הספר ההוא ואני בעד ספרים כאלו, אני בעד ספרים שפותחים את הראש ועוזרים לנו להתנהל דרך כל מני כלים ממקורות שונים והיהדות היא בהחלט אחד המקומות שאפשר לקחת מהם השראה.
בעיני לפחות פאוסט בא להראות לנו איך לחשיבה ישנה יחסית יש ערך להתנהלות היום ואני מצאתי אותו יותר כמו איזה ספר קואצ'רי מאשר ספר שבא לתאר את מעלות וערכי התלמוד ואולי זה אחד בשני, משתלב יפה.

הסיפורים בספר יפים, האגדות והדימויים בספר שממחישים את המעלות והערכים הם מעניינים ונותנים ערך מוסף לספר.

אני חושב שבמבט כללי מדובר בספר מעשיר מאוד שנותן לנו חשיבה נוספת וכלים פרקטיים ממקורות היהדות והלמידה התלמודית כיצד להצליח בחיים ובעידן כל כך טכנולוגי ובינה מלאכותית שמקיפה אותנו טוב מדי פעם לחזור למקורות כדי לקבל השראה ואולי להתנהל אחרת.

מעניין וטוב.

כניסת אמנים / נעם סמל
הוצאת מטר
376 עמודים

כניסת אמנים הוא הצצה לעולם התרבות הישראלי לאורך יותר מחמישים שנה.
נראה שנעם סמל היה במקומות הנכונים בזמן הנכון להיות מאחורי האירועים התרבותיים שעיצבו את העולם הזה בישראל והסיפורים שלו כמו גם הדרך שהוא מביא אותם הם תענוג.

אני חושב שכל אדם שאוהב וחי את התרבות הישראלית משנות השבעים ועד היום יכול להנות מהספר הזה ומהסיפורים של נעם סמל.
זה תרתי משמע הכניסה האחורית לסיפורים, לאירועים, לאנשים שהפכו את עולם הבימה למה שהיא כיום.

נעם סמל הוא אחד מאנשי התרבות החשובים שכאו, ניהל את התיאטרונים החשובים, ליווה חלק מהסיפורים על האנשים המרכזיים כאן בתיאטרון ובמוזיקה וניכר שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון להיות חלק מהסיפורים המרגשים באמת.

זה סוג של אוטוביוגרפיה שמתחילה מהרגע בו מצא את עצמו אחרי לימודי משפטים דווקא בעולם התרבות ואיך דבר גרר דבר והוא היה בתפקידי מפתח והשתלב בעולם הזה.

סמל גם התחתן עם אחותו של שלמה ארצי, נאווה סמל וגם לזה יש מקום כאן, סמל גם היה קונסול בארצות הברית כך שהסיפורים אינם רק פרובינציאלים אלא יש להם גם ניחוח בינלאומי.

הסיפורים קצרים, מרתקים, מעלים תחושת נוסטלגיה ומביאים דרך עיניים של איש אחד שהיה בכל הצמתים את הסיפור המרתק של תולדות התרבות, התיאטרון והמוזיקה המקומית.

נפלא ומרתק.

פילגשו של ויטגנשטיין / דייויד מרקסון
הוצאת הבה לאור
260 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

קשה להגדיר את חוויית הקריאה בספר הזה אבל זו חוויית קריאה מאוד מיוחדת
הספר הזה לא דומה באמת לספר אחר, גם לא לספרים אחרים בז'אנר זרם התודעה וגם לא לספרים שהם כולם מונולוג אחד ארוך.
זה ספר שהוא חוויית קריאה, צריך לומר שזו חוויית קריאה שלא מתאימה לכל אחד ולא כל אחד יתחבר אליו.
אם תשאלו אותי ואולי אומר זאת בצורה שתשתמע קצת אליטיסטית, זה ספר שמתאים לאנשים שקוראים מה שנקרא ספרות גבוהה או שמתחברים לחשיבה פילוסופית פוסט מודרנית.

אין בו באמת עלילה, אין בו איזו זרימה קוהרנטית של סיפור, יש כאן מההתחלה לעד הסוף כניסה בלתי פוסקת לתודעה של אישה שבטוחה שהיא האדם האחרון שנמצא בעולם, אין אף אחד מלבדה.
היא עוברת במקומות שונים, כולל במוזיאונים, ממשיכה הלאה עד שמתמקמת בבית נטוש על איזה חוף במקום לא מקום, זמן לא זמן ובבית הזה היא מתחילה במונולוג שלוקח אותנו מתחילת הספר ועד סופו והמונולוג הזה הוא מונולוג סוחף ומרתק מלא באזכורים של תרבות ואמנות, פילוסופיה וספרות, היא קופצת מדה קונינג ללורנס איש ערב, המחשבות שלה נעות מדמות אחת למשנהו ממגוון אסוציאציות מגוונות מרתקות ומוטרפות במידה רבה כך שקשה להבין האם הדמות מדמיינת או חיה את המציאות.

זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה המצב שבו היא נמצאת שאפשר לקשר לשגעון מסוים כי אנחנו נוכחים לדעת שהיא איבדה את בנה, הוריה גם אינם וגם בעלה ונראה שיש לזה חלק והיא נמצאת באיזה מצב קטטוני שבו היא חיה את המציאות שלה, הבדידות והנסיון לחבר את העובדה שהיא לבד בעולם לא מנותק מהמציאות גם אם יש אנשים מלבדה שכן דכאון, אובדן אחיזה במציאות יש להם קשר לאובדן.

הספר הזה הוא חוויה, חוויית קריאה מהמיוחדות שקראתי בחיי, ספר שגורם לך לחשוב על מקומנו בעולם, על מציאות ואשליה ועל מה אנחנו מכירים מלבד מה שנמצא בלב ובמוח שלנו.

אחרית הדבר הארוכה של פוסטר וואלאס מרתקת בפני עצמה אך לא נתנה לי ערך מוסף לספר שכן ספר כזה לא זקוק לפרשנות אלא הוא חוויה סובייקטיבית מיוחדת.

מומלץ ביותר

המופקרים / מעין בן הגיא
הוצאת עם עובד
353 עמודים

זה הרומן הראשון של מעין בן הגיא שיצא לי לקרוא ונהניתי מאוד מהספר הזה, ספר שמתאר בצורה מרתקת את סיפור העליה לישראל, את התלאות והמורכבות של תחילת החיים כאן וההשרדות ויש למעין גם מבט מרתק על ישראל של היום שלאו דווקא כתובה במילים אלא ניבטת מבין השורות.

זה סיפורם של פליטים יהודים ובמרכז 3 דמויות, פיבי הצעירה, אנדרה, מצרי שהגיע לאיטליה וויגו.
שלושתם מחכים במחנה עקורים ומחכים לספינה שתקח אותם לישראל.
מנמל חיפה הם מגיעים למחנה אוהלים ומכאן מתחיל הסיפור לצבור תאוצה, החלומות שלהם, השאיפות שלהם להיות חלק מיישוב הארץ.
בסופו של דבר הם מגיעים לאיזור ירושלים ליד עין סטף, עם בתים ערבים נטושים.
העולים החדשים, הפליטים מגלים שכאן המציאות רחוקה מלהיות אוטופית או מה שהם קיוו, הסכסוך המפלגתי קיים כאן וכל יישוב מזוהה עם מחנה מסוים.

חלק מחפשים להיאחז כאן בקרקע וחלק מחפשים להתפרנס בדרכים לא חוקיות של הברחות לשוק השחור.
מעבר להשרדות יש כאן מן משולש רומנטי מרתק בין פיבי לשני הגברים שכל אחד מייצג עבורה משהו אחר ודמות אחרת להיאחז אליה או להיות איתה.
הספר מרתק, כתוב היטב, הדיאלוגים מעניינים וההמחשה של התקופה ההיא מורגשת וחיברה אותי לדמויות.
מומלץ.

אנחנו אנשים חדשים / עפרי אילני
הוצאת בבל
263 עמודים

מה שהכי אהבתי בספר של עפרי אילני, מעבר לתכנים ולמסות הקצרות, המרעננות והאינטיליגנטיות זה שהקריאה בספר יכולה להיעשות טיפין טיפין, כל פעם קצת, מסה פה, מסה שם, ומצד שני הקריאה בו זרמה לי מאוד.
נהגתי בזמן קריאתו להתחיל את הבוקר עם 2-3 קטעים ולצאת לי לעבודה עם מחשבות על התכנים שכן כל קטע מעורר בך איזו מחשבה על החיים כאן, על החיים היום, על המציאות שלנו כאן ועל השינויים הרבים שאנחנו חווים בתנועה בלתי מפסקת.
אילני בא לתאר לנו את הישראליות של היום עם מבט על העבר, מבט ביקורתי אבל גם במובן מסוים מבט אל העתיד.
יש לו המון ידע, ידע אינטלקטואלי, תרבותי, פילוסופי ובעיקר הסטורי והוא מקיף נושאים רבים, מטכנולוגיה, ארכיטקטורה, יהדות, שפה ואף צפרות.

לא סתם הזכרתי את הצפרות שכן המסה שהכי אהבתי זו המסה על השתלטות המיינות במרחב, אהבתי גם מאוד את המאמר על המצב של הארכיטקטורה בארץ ועל הכיעור האורבני ואת המאמר על טולקין, יש כאן מגוון נושאים שכל קורא כמעט ימצא איזה נושא קרוב לליבו שיכול לתפוס את כיוון מחשבתו ולעניין אותו.

אי אפשר גם להתעלם מהפוליטיקה וגם כאן יש לאילני מה לומר, המצב הנוכחי בארץ והשחיתות הם נושאים שיש להם נוכחות בספר שכן אי אפשר לדבר על ישראל של המאה ה21 מבלי לציין השפעות פוליטיות מבחוץ ומבית ולאילני יש דיעה מוצקה וברורה בנושא.

מדובר בספר מרתק ומעשיר מאוד, אני ממש מאוהב בכריכה, היא לא פחות ממדהימה בעיני וגורמת להתעניינות רבה בתוכן של הספר.

מומלץ מאוד.
קריאה מעשירה ומעניינת, בעיקר איכותית מאוד.

היפומאניה / מגי אוצרי
הוצאת שתים
172 עמודים

הספר מסתיים בקטע יפה בו גיבורת הספר, נערה בשם ללה (ששמה מתברר רק לקראת סוף הספר) מאזינה לשיר סולסברי היל של פיטר גבריאל ומבקשת מהשוטרים לשמוע אותו עד הסוף.
יש בזה משהו סימבולי שכן פיטר גבריאל עצמו אומר על השיר שזה "להיות מוכן לאבד את מה שיש לך עבור מה שאתה עשוי לקבל… זה על לשחרר".
וכשאני קורא את הספר הנהדר הזה של מגי אוצרי אני מבין את החיבור ואת הסימבוליות בין מה שהתכוון פיטר גבריאל בשירו שחותם את הספר לבין סיפורה של אותה נערה ללה והחיפוש שלה והמחיר שהיא עשויה לשלם עליו או לקבל תמורתו.
ללה סובלת מהפרעת פסיכיאטרית שנקראת היפומאניה, נערה דחויה, גם על ידי הוריה וגם מבחינה חברתית והיא מאושפזת בבית חולים לחולי נפש כמן תחליף למאסר שנגזר עליה בגלל מעשה אלים שהיא עשתה שאותו אנחנו נדע בהמשך.

הספר ברובו הוא מונולוג שנושאת ללה ומספרת לנו את מה שהיא חווה ועובר עליה אבל מרכז הספר הוא הבריחה שלה מבית החולים והמסע שלה יחד עם חברתה הטובה רינת, העוגן בחייה לחפש אחר בחור בשם טישלר ש"הציל" אותה.

ללה דמות מרתקת, חכמה מאוד, רהוטה, המונולוג שלה מרגש וכואב ומכעיס ונוגע ומאוד התחברתי לאישיות שלה ולרגש שנובע מהכתיבה ומהסיפור הכואב.

התקופה המתוארת בספר היא בתחילת המילניום הנוכחית זה מוזכר בספר אבל אני פחות מצראתי לזה חשיבות כי זה יכול להיות בכל זמן נתון וזה סיפור על זמני.

מגי אוצרי היא כותבת מחוננת, יודעת להכניס אותנו לנבכי נפשה של הדמות והספר ריגש אותי גם בכתיבה וגם בסיפור.

מומלץ מאוד.