רחוב הקמליות / מרסה רודורדה
רימונים הוצאה לאור
280 עמודים
תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי

אין הרבה ספרים שהכריכה מתארת במדויק את רוח הספר כמו הכריכה של ספר זה.
הבחירה בציור של אלני קוציה שנקרא "נטישה" הוא מדויק וכל כך חזק ומכניס אותך לאוירה של הספר שהיא קודרת ועצובה בעיני.

מדובר בספרות מופת קטלאנית, אין הרבה ספרות שמתורגמת מהשפה הזו וזה טוב לקרוא ולהכיר את הסופרת החשובה הזו שכותבת בסגנון ריאליסטי נוקב ולא מתייפייף.
הכתיבה שלה לא קלה והספר הזה לא קל לקריאה בעיקר בגלל התחושות שהוא משדר והמציאות הלא פשוטה של גיבורת הספר ססיליה שאנחנו לא יודעים מהיכן היא באה אך נראה שעברה או מקורותיה משפיעים על בחירותיה בחיים.

ססיליה ננטשה בהיותה תינוקת בפתח בית ברחוב הקמליות, היא הונחה בפתח בית של זוג מבוגרים, אנשים הקרובים לדת וחייה היו יכולים להיות כה יפים וכה ורודים אך נראה שססיליה נמשכה באופן לא ברור למרדנות ולחיים מלאי כאב וצער.

ססיליה מחפשת את זהותה האמיתית ומחפשת דמות אב אבל דמות האב הנוטש אותה, היא מדרדרת לרחוב ולזנות ולחיים של עוני וכאב ואומללות אבל זו גם הבחירה שלה שכן ססיליה הרגישה שהיא אינה שייכת למקום בו היא גדלה, היא אינה היא וזו אינה זהותה.

אנחנו חווים את הסיפור מפי ססיליה עצמה, כתיבה בגוף ראשון וכך אנחנו נכנסים אף יותר לעומק הדמות וחווים את חייה של ססיליה בצורה חזקה יותר ועוצמתית יותר.

בעיני מדובר בספרות נהדרת, זהו ספר לא קל לקריאה כמו שציינתי אך מי שיבחר להתמסר אליו ישקע בו ולא ישכח אותו. כתיבה כה יפה ופיוטית על חיים כה עצובים.
ספר נפלא.

סוכן על הכוונת / אלכס גרליס
פן הוצאה לאור
359 עמודים
מאנגלית: אילן פן

סוכן על הכוונת זהו ספר שני בסדרת הריגול המרתקת של אלכס גרליס.
הספר הראשון "סוכן בברלין" היה מהנה מאוד ולדעתי הספרים האלו צריכים להקרא כסדרה שכן הדמויות שנמצאות כאן קשורות לספר הראשון וראוי להבין את הרקע שלהם, איך גייסו אותם ועוד, וכל זה חשוב כדי להבין את ההקשר לעלילה בספר הזה.
זה לא שאי אפשר לקרוא אותו כספר בפני עצמו אבל לדעתי פרטים חשובים ממנו לא יובנו.

הפעם המטרה של הסוכנים הוא מדען יהודי בשם רומן לוז'ינסקי, רומן הוא מדען שפיתח טכנולוגיה שביכולתה להפוך את הפצצות של בעלות הברית למדויקות יותר וקטלניות יותר אבל ישנה בעיה אחת.
לוז'ינסקי נמצא יחד עם משפחתו בגטו ורשה וצריך לחלץ אותו מהגטו על מנת לבדוק את הטכנולוגיה וליישם אותה.

המשימה מוטלת על הסוכנים ג'ק מילר העיתונאי וסופיה פון נאונדורף שהיא כפי שידענו בספר הקודם אשתו של קצין אס אס.

החוויות שהמרגלים עוברים, הסכנות והדרך עד ליעד היא מרתקת ומעניינת וזהו רומן ריגול משובח ועשיר במידע, קצב ואקשן וכמו בספר הראשון יצר עבורי אסקפיזם מוחלט, התנתקות והנאה.
צריך להדגיש שלאר מדובר בספרים שהם יצירות מופת בז'אנר אבל אלכס גרליס יודע לחבר אותנו לתקופה ולהכניס אותנו למה הדמויות עוברות והתוצאה היא ספר מהנה מאוד וסדרת ספרים תקופתית מלאת אקשן.

המילון של המילים האבודות / פיפ ויליאמס
הוצאת אריה ניר
446 עמודים

הספר הזה עוסק במילים ובמשמעות שלו בחיינו אבל הרבה יותר מכך הוא עוסק ומיועד שנכיר את מאבקן של הסופרג'יסטיות לקידום מעמד האישה והמאבק להכרה בשיוויון הזכויות של נשים בעולם.
במשך רוב שנות האנושות נשים נדחקו לאחור, בעולם של גברים שההסטוריה נכתבה על ידי גברים והמשמעויות והמרחב ואפילו השפה נכתבה בידי גברים ולמען גברים היה מאוד קשה לנשים להלחם על המעמד ועל הזכויות שלהם.
בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20 עם הקדמה חלה גם התעוררות בנושא הזה והספר מדבר גם על זה והוא משתמש בשפה ובמילים כדי להמחיש לנו את הנקודה.

הספר בא ומספר את חלקן של הנשים בכתיבת מילון אוקספורד, אותו מילון מפורסם שכמעט כולנו השתמשנו בו בשלב זה או אחר בחיינו, הרבה מילים נכנסו למילון אך גם הרבה מילים נשרו ממנו וחלק מהמילים היו להם משמעות וחשיבות, גם על אלו שויתרו עליהם.

אסמה, ילדה יתומה מאמא שחיה עם אביה.
אביה הוא אחד מהעורכים של מילון האוקספורד ואסמה התלוותה אליו למקום עבודתו.
אסמה ישבה מתחת לשולחן והתבקשה לשמור על השקט ולא להפריע לעבודה והיא נהגה לאסוף את הפתקים שנשרו מתחת לשולחן, פתקים עם מילים שלא נכנסו למילון.
יום אחד היא נתקלה בפתק ועליו כתובה המילה "שפחה"
אסמה הסקרנית שומרת את הפתקים במזוודה ובבגרותה היא לוקחת כפרויקט חייה את המשימה לאסוף מילים חדשות שהיא שומעת, מילים שלא נכנסו למילון, בעיקר מנשים. מתוך ההבנה שהמילון נכתב על ידי גברים לבנים ולמען גברים.

הספר עוסק במילים ובמשמעויות שלהם, בשפה ובחשיבות שלה וכן בשיוויון ובמאבק לשיוויון מגדרי.
בספר גם מובא סיפורה האישי של אסמה. התבגרותה והסתבכות באהבה והוא מסופר בגוף ראשון.

מדובר בספר מעניין מאוד שכתוב בצורה קלה יחסית ונעים לקרוא בו.
הוא מתאר תקופה מעניינת ומאיר לקוראים את מאבקן של הסופרג'יסטיות ותחילת המאבק הפמיניסטי ודרך המשמעויות של המילים והשפה יש למאבק הזה זרקור משמעותי.

בהחלט מעניין ושווה קריאה.

אדם בלתי נשכח / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
101 עמודים
מגרמנית: הראל קין

כשאתה מקבל ספר של שטפן צווייג אתה יודע שמצפה לך חוויית קריאה, אין הרבה סופרים שיודעים לשלוט בכל כך הרבה סוגות ספרותיות, מכתיבת ביוגרפיות נפלאות, פרוזה מרגשת ונוגעת וגם בסיפורים הקצרים צווייג שולט, זה לא משנה הז'אנר אלא הדרך בה צווייג מנגיש לנו אירוע, מעביר לנו חוויה ומכניס אותנו לתוך מה שהדמות חווה או עוברת.

אבל אם יש משהו שצווייג טוב בו במיוחד זה הדרך בה הוא מעביר לנו את הטוב שבאדם, הוא מאוד הומניסט, הוא מאוד רגיש ויודע להכנס לנפש הדמויות שלו ולתת לנו לחוות אותן בצורה הכי עמוקה ורגישה.

בספר זה ארבעה סיפורים ונובלה אחת שכולם מתארים מפגשים שונים, מפגשים בינאישיים, צווייג לוקח אותנו לתקופות שונות מתקופת ישו ועד ימינו והמפגשים יש בהם איזו מלנכוליות מסוימת, זו מלנכוליות שמאופיינת בהרבה ספרים של צווייג ועדיין בכולם יש אהבת אדם וחמלה.

כל הסיפורים הם טובים, אין סיפור שהוא גרוע, למעשה אין כמעט דבר כזה אצל צוויג סיפור לא טוב מספיק אבל כן יש סיפורים טובים יותר מהאחרים ואפשר לציין במיוחד את הסיפור הראשון "אדם בלתי נשכח" כשמו של הקובץ הזה, סיפור מרגש על אלטרואיזם אנושי יוצא דופן.

גם סמטת אור הירח סיפור נפלא של אדם שמסרב לקבל את זה שאהובתו עזבה אותו ונוסע אחריה עד קצה העולם.
הסיפור מתרחש בעיר נמל כלשהי והסיפור פיוטי כל כך ומרגש.

הסיפור החתונה בליון לוקח אותנו ל1793 להתקוממות נגד האסיפה המכוננת של המהפיכה ומתאר מפגש בין אישה שנידונה למוות לבין ארוסה.
סיפור מרגש ונוגע כמו שצווייג יודע לתת לנו.

קובץ סיפורים נפלא של הסופר הייחודי הזה.
מומלץ מאוד.

בטון מזוין / איתי שילוני
אפיק, ספרות ישראלית
115 עמודים

אין הרבה דברים קשים בחיים האנושיים כמו לצפות בדעיכתו האיטית של אדם צלול, חכם, איש עשיה, לדעת שלאט לאט הוא מאבד את צלילותו, את חדות מחשבתו ואת היכולת שלו לזכור דברים בסיסיים ואף למעלה מכך.

העיסוק בדמנציה נכתב רבות בעבר וימשיך להכתב והספר הצנום הזה מביא לנו את סיפורו של מהנדס שלאט לאט מאבד את זכרונו.
הקורא עוקב אחרי התהליך, אחר ההשתנות שלו, זכרונות שבאים, הולכים, נעלמים וחוזרים, תחושה של חוסר אונים בלהבין מחדש את העולם שסביבו.
את המציאות המשתנה במוחו, את הזכרונות ההולכים ונמוגים.

הוא עדיין איתנו, אבל לא לגמרי, הוא מתפקד, הוא נעזר במטפלת וגם מערכת היחסים איתה יש לה נוכחות בספר, נוכחות נכבדה.

הספר כתץוב בפרקים קצרים שעוזרים לקורא לראות את התהליך, לחוות את התחושות והשינוי יחד עם האדם המבוגר שכל חייו עשה ועבד ולמד ופתאום הוא לאט לאט נמוג, מחשבותיו מתערבבים עם המציאות המשתנה ושברי זכרונות מהילדות באים והולכים, הנסיון לזכור שוב את ילדיו ואת הדברים הבסיסיים של היומיום.

איתי שילוני הוא פסיכולוג קליני ומרצה באוניברסיטת רייכמן והוא כותב כאן ספר צנום בגודלו אך מלא חמלה ורגש על נושא שקשה לרבים מאיתנו ושכמעט כולנו חוששים ממנו במידה מסוימת עם ההתבגרות וההזדקנות.

ספר רגיש ונוגע שכתוב היטב.
הוא נקרא במהירות את הנושא הוא כזה שמלווה אותנו וילווה אותנו זמן רב ולכן הוא משאיר חותם.

ופתאום בוקר / נעמה דעי
הוצאת עם עובד
357 עמודים

נעמה דעי מיטיבה לכתוב, את זאת ידעתי עוד מספרה הקודם שגם עליו כתבתי, היא יודעת להכנס לנפש הדמויות שלה ולייצר רגש אצל הקורא, והדמויות שלה אנושיות וכואבות ואוהבות.
בסוף הספר, נעמה מודה לעורך יובל שמעוני שגילה לה שזהו בעצם ספר אהבה אבל אני חושב שכל קורא עם יכולת הבנה הרגיש שמדובר בסיפור אהבה.

אמנם לא מסיפורי האהבה הסטנדרטיים אבל מהסוג הזה של נפש שמתחברת לנפש ומייצרת איתו סימביוזה ביקום הכל כך מסובך וכואב שאנחנו חיים בו.
ולפעמים נפשות שונות כל כך זו מזו, במהות, בעולמות התוכן, בבחירות שלהן בחיים, דווקא הן מוצאות נחמה אחד עם השניה.

בעיני זה מה שיפה בספר הזה, העובדה שהכותבת עצמה מגלה דברים על הספר שלה רק בזמן העריכה מראה שלספר יש רבדים רבים ומשמעויות רבות ועומקים נסתרים וכל קורא מוצא בו משהו אחר.

זהו סיפורם של רועי ועדן, דמויות שונות מאוד אחד מהשניה, גם במהות, גם באופן בו הם חיים את חייהם ובבחירות שלהם אבל הפגישה המקרית ביניהם מולידה קשר מיוחד ואחר.

רועי בחר לנתק קשר עם משפחתו עקב סכסוך רציני, נטש הכל, עזב לארצות הברית והוא חוזר לתקופה קצרה לבקר את אחותו התאומה הסובלת מפיגור איתה הוא כן שומר על קשר.
בארצות הברית הוא מסגר ורתך, למד לבד, כלכל את עצמו לבד והתמודד לבד גם עם הניתוק מבחירה.

בבנין בו הוא שוכר, מסבלט דירה מתגוררת גם עדן, מורה לתנך, אם יחידנית לטמיר ביחסים מורכבים עם אביו של טמיר ששמו מאור שמתגוררת עם שותפתה לדירה מיקה. בניגוד לרועי אצל עדן יש משפחה גדולה עם יחסים מורכבים אבל לפחות יש שם יחסים.

הקשר ביניהם הולך ומתפתח והכתיבה של נעמה דעי נוגעת ומרגשת ועושה טוב בלב, אנחנו עוקבים באיטיות וברגישות אחר הדיאלוג והתקשורת בין הדמויות שמחפשות שניהם נחמה וקרבה.
התוצאה היא ספר נהדר, רגיש שכתוב נפלא.
מאוד אהבתי.

הרף / דיקלה יובל
הוצאת קתרזיס
68 עמודים

לא סתם על הכריכה המינימליסטית של הספר הזה יש תבליט של ברק.
ברק מופיע לשבריר שניה ונעלם הוא מאירועי ההרף של העולם הזה, הבזק של אור, הבזק אנרגיה בעולם אפרורי.
צריך להיות מרוכז כדי לתפוס אותו, להבחין בו ולהתבונן בו וזה רק לרגע והוא נעלם והברק הבא לא יהיה דומה לו.
מאוד דומה לרגעים האלו בחיים, לתפיסת הרגע שמתאים לצפייה בברק או לצלם שיודע להבחין ברגע המיוחד, לצלם אותו וללכוד אותו בעדשה, רגע שלא יחזור.

כך גם שיריה של דיקלה יובל, לכידת רגעים קטנים, רגעים שלוכדים אותם ומעבירים אותם דרך מסננת המילים והתוצאה היא שירים קצרים מאוד, כמעט הייקו, כמעט שירי זן אבל ללא המבנה המוכר של הסוגה אלא פשוט שירה קצרה, כמו רפרוף של פרפר, כמו זכרון חולף.

זה יכול להיות מהתבוננות עצמית על קמט מול המראה באמבטיה או מלמול תפילה או התבוננות רגעית בפועלים במרחב העירוני, ציפור חולפת בפארק או ריח הכעך.
לכל דבר יש נקודת מבט והיא חלק מאיתנו ודיקלה יובל עושה את זה בחוכמה, רגישות ומנקודת מבטה שהוא שלה והוא מיוחד וקסום ויצירתי וזה ספר שנורא נעים לדפדף בו, לקרוא את השירים ולעצור לרגע ולהתבונן המרחב שלנו ולקלוט את הדברים שלפעמים נראים לנו מובנים מאליהם אבל הם רגעים חולפים שלא יחזרו.
הרגעים החולפים של דיקלה יובל הם לא בהכרח הרגעים החולפים שלי אבל הם כן רגעים חולפים מוכרים כי הם חלק מהמרחב שכולנו מכירים השאלה היא במה אנחנו בוחרים להתבונן.

"מדליון אישה חלוד
נפלט אל החוף
מתפורר לרגלי"

"קו סלעים דק
בין צרפתית לרוסית
חוף יפו בת־ים"

"בין תקתוק השעון
לפעימות הלב
יושבת"

מומלץ לקרוא.

מלחמה גרעינית, תרחיש אפשרי / אנני ג'ייקובסן
הוצאת כנרת זמורה
332 עמודים

אני חושב שבעידן שאנחנו חיים בו שום דבר כבר לא יפתיע אותנו אבל ספר מהסוג הזה מתאר תרחיש מפחיד במיוחד ולקרוא בו עורר בי צמרמורת

אנני ג'ייקובסן היא עיתונאית חוקרת שעוסקת בעבודתה בתחומי הצבא, בטחון, לוחמה ועוד… ובספר הזה בעצם לוקחת אותנו המחברת למסע של תרחיש אפשרי ולא בדיוני בכלל שכן כל מה שהיא מתארת קיים ויכול להתרחש.
האם הוא יתרחש? אנחנו צריכים לקוות שלא שכן אם אירוע כמו שהיא מתארת יתרחש זוהי סופה של האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה ואולי גם סופה של הפלנטה.

הספר מתאר סיטואציה אפשרית בה צפון קוריאה מתחילה מלחמה גרעינית עם ארצות הברית שכמובן תגיב אבל זה לא יסתיים רק בזה שכן מלחמה גרעינית תמיט אסון קולוסאלי על העולם.
וכאן מתחיל מסע של דקה אחרי דקה במשך 72 דקות שבהם כל החלטה היא קריטית, ואנחנו הקוראים עוקבים במתח אחרי כל התרחשות, כל החלטה וזה מרתק, מסעיר ומפחיד עד מאוד.

במלחמה כזו אין מנצחים, יש מפסידה אחת, האנושות כולה. ג'ייקובסן לא רק מתארת את המלחמה שתתרחש אלא גם את תוצאותיה, היא מתארת בצורה מצמררת מה קורה באיזורים שבהם נופלת פצצה בעוצמה כזו שכן הפצצות שיש היום עוצמתיות בהרבה מהפצצות שנחתו על הירושימה ונגסאקי, והתיאורים המצמררים של נפילת הפצצה הזו לא אביא בסקירה זו שכן הן ארוכות וקשות מדי ואת זה תקראו בעצמכם אבל המחשבה על ההרס, האסון והמוות שהיא מביאה שלא לדבר על ההשלכות האקולוגיות לעתיד האיזורים בהם היא נופלת מפחידה עד מאוד.

די מדהים הידע בספר הזה, לקרוא על היכולות הגרעיניות של המדינות השונות שמחזיקות בנשק גרעיני ועל התפתחות הטכנולוגיה של הנשק הזה לאורך השנים עד לארסנל שיש היום למדינות מסוימות הוא מדהים.
המחברת לוקחת אותנו לא רק לתרחיש האפוקליפטי שלה אלא גם להסטוריה של התפתחות הטכנולוגיה של הנשק הזה וזה מרתק מאוד.

זהו ספר שנעשה בו מחקר רציני מאוד, מקיף מאוד עם ראיונות רבים ומקורות רבים והוא לא בדיוני, כל מה שכתוב כאן קיים ויכול להתרחש, ויכול להתרחש בכזו מהירות מפחידה שצריכה לעורר דאגה בכל אחד מאיתנו.

ספר מרתק במיוחד.

אושר / אמינטה פורנה
ספריית רות
361 עמודים
מאנגלית: דפנה רוזנבליט

אושר הוא סיפור אהבה רגיש, עדין ורב משמעויות שחלקן נסתרות וחלקן גלויות והוא נכתב בידי סופרת שזהו הספר הראשון שלה שתורגם לעברית ואני מאוד סקרן לקרוא עוד ממנה שכן הספר הזה חדר אלי ביכולת שלו לחבר אותי לעלילה ולדמויות שמראות שגם בשוני הכי גדול יש מכנה משותף וחיבור לא צפוי.

אמינטה פורנה הסופרת היא בעצמה דמות מאוד מעניינת עם סיפור חיים מאוד מיוחד וטרגי במובן מסוים.
נולדה בסקוטלנד לאב מסיירה ליאון ואם סקוטית ובשלב מסוים עברה להתגורר בסיירה לאון, אביה שהיה מעורב בפוליטיקה המקומית והתפטר נכלא בהמשך והוצא להורג כשהיתה בת 11.
הספר הזה אמנם עוסק במפגש מקרי בין שני דמויות שונות זו שמוצאות את החיבור אבל הנושאים שמקיפים אותו הם נושאים שהם חלק בלתי נפרד מחייה של הסופרת ומסיפורה האישי כך לפי הבנתי שכן הוא עוסק בנושאים כמו הגירה, סכסוכים באיזורי מלחמה ונושאים נוספים שאפשר לחבר אותם לביוגרפיה האישית של הסופרת וכשמבינים את זה הספר אף הופך למעניין הרבה יותר.

הספר מתחיל במפגש מקרי בין 2 זרים על גשר ווטרלו אטילה הוא פסיכיאטר מגאנה שמתמחה בהפרעות פוסט טראומה של ניצולים מאזורי מלחמה, בעבודתו הוא נתקל באנשים רבים באיזורי סכסוך מתמשך ומטפל בהם והוא מגיע ללונדון להשתתף בכנס אבל גם לחפש את אמה קרובת משפחה שבורחת מרשויות ההגירה ואת בנה שגם הוא נעלם.
ויש לנו את ג'יין, ביולוגית אמריקאית שעוסקת במחקר של חיות בר במרחב האורבני והיא כאן כדי לחקור את הרגלי המחיה וההתרבות של השועלים שחיים בתוך לונדון.
החיבור בין ג'יין לאטילה עוזר אחד לשניה והם מוצאים תמיכה הדדית במצוקות שלהם ובחיפוש האישי שלהם אחר המשמעות לשמה הם כאן אבל הנושאים שהספר עוסק בהם כגון הגירה, בדידות, חיפוש אחר המרחב המתאים לנו, אחר האושר, אחר המקום שיתן לנו בטחון, אהבה.
נראה שיש לא מעט דמיון בין השועלים הבודדים במרחב העירוני שאני תמיד שואל את עצמי מי פלש למרחב של מי, אנחנו למרחב של החיות או הם לשלנו?
השועלים אינם במקום הטבעי שלהם והם מחפשים את עצמם ומנסים לייצר מרחב בטוח עבורם במקום שזר להם, לא שונה בהרבה ממהגרים מאפריקה שבאים ללונדון .

לא שונה בהרבה מאטילה וג'יין שבעצמם עוסקים בחיפוש אחר קרבה ובטחון תוך כדי העיסוק שלשמו הם באו ללונדון אבל החיבור ביניהם גם יוצק משמעות עבורם.
ספר נפלא שמאיר עבור הקורא את האורבניות של לונדון באור קצת אחר.

כרגיל ההוצאה הנהדרת הזו בוחרת ספרים בפינצטה ומעניקה לקורא חוויית קריאה מעניינת ומעוררת מחשבה עם ספרות טובה ועמוקה.
מומלץ מאוד.

מחשבות על קולנוע / קוונטין טרנטינו
הוצאת תכלת
352 עמודים
מאנגלית: קטיה בנוביץ

כמה תענוג לקרוא על קולנוע מאדם שבאמת ובתמים אוהב קולנוע, בא לקולנוע מתשוקה ולא מאיזו נקודת מבט אקדמאית, יבשה וטכנית.

כשאנחנו קוראים את טרנטינו כותב על קולנוע התחושה היא שהוא מדבר איתנו, שזה שיח עם הקורא, הכתיבה היא בגובה העיניים, התיאורים הם בשיח פנים אל מול פנים, ממש כמו חבר שיושב מולך והתוצאה היא פשוט ספר שמתקשר עם הקורא.

זו לא ספרות עיון על קולנוע, זה ספר נטול ז'אנר וזה מה שאהבתי בו, טרנטינו זורק אותנו לעולמו הפנימי ולהשראות שליוו אותו בתחילת דרכו ובהמשך דרכו.
צריך לזכור שכבר כמה שנים טרנטינו חי כאן ממש בינינו, לפעמים יש תחושה שבמידה רבה הוא מייצג אותנו בעולם, מבין אותנו והחיבור שלנו אל הבמאי האדיר הזה, היצירתי הזה שונה מאנשי קולנוע אחרים, כך אני רואה זאת.

הספר נע בין ממואר של טרנטינו שמספר על חוויותיו באולם הקולנוע יחד עם אימו ואביו החורג, ממואר שמתלווה לפרקים השונים ודרכו אנחנו חווים את מה שטרנטינו ראה, צפה, חווה מנקודת מבטו וחלק אחר בספר ממש בא לקחת אותנו אל נקודות ההשראה שלו אל הדמויות שליוו אותו, צ'ארלס ברונסון, הארי המזוהם, רוברט דה נירו, סילבסטר סטאלונה ועוד רבים וטובים ונראה שטרנטינו קשור אליהם, מוקיר להם תודה על הדרך שהם התוו לו, על ההשראה ועוד.

טרנטינו כמעט שלא מתייחס לסרטיו, הספר הזה לא עוסק בסרטים שלו בכלל, הוא עוסק בתחנות בחייו, בסרטים שזכורים לו, בסצנות שחרוטות במוחו ובחוויות שהפכו אותו מצופה הדוק לקולנוען יצירתי ומופרע.

מחשבות על קולנוע זה ספר נהדר של אדם שיודע לכתוב ויודע לתקשר עם הקורא ועם הצופה באותה המידה.
מומלץ מאוד.