לבד ביחד / ניר ארצי
הוצאת גם וגם
איורים: ינון פתחיה

האמת היא שאצלי אני לא כל כך זוכר איך היו הילדים כשהם היו בגיל של גבע הילד בספר, אבל רוב הילדים רוצים לנסות לבד דברים, רוצים להיות עצמאים ואנחנו חוששים מלתת להם את העצמאות הזו כי בגילאים קטנים מאוד היציבות לא מספיק בטוחה, הידיים קצרות, אין מספיק רגישות ואין מספיק ידע לגבי בטיחות ושמירה על עצמך והסביבה והתוצאה היא אסונות שונים וגם סכנה לבטחון הילד ואנחנו כהורים מנסים קודם כל לשמור על האוצר שלנו וזה מתנגש עם הרצון של הילד לעצמאות.

הקושי הזה מציף בספר המקסים הזה גם את גבע הקטן שרוצה להיות ולעשות דברים לבד ומודע לכך שהוא לא מצליח ומצד שני לבקש עזרה הוא לא אוהב.

אבל אז גבע מגיע עם רעיון מבריק משלו. הוא מספר לאבא שהפתרון הוא קצת לבד וקצת ביחד ובעצם, לבד ביחד.

כך גבע ירגיש שהוא עושה דברים לבד, עם קצת עזרה וביחד זה נותן לו את הבטחון שדברים שקשים לו כמו להגיע למדף העליון איפה שנמצאים דגני הבוקר הוא יעשה לבד ביחד ודברים שהוא יכול לגמרי לבד הוא יעשה לגמרי בלי עזרה.

התוצאה היא באמת ספר ילדים מקסים עם איורים נפלאים וצבעוניים שמלמדים גם את ההורים וגם את הילדים שזו לא בושה לבקש עזרה וגם לא נורא לאפשר גם עצמאות.
לבד ביחד.

אייזיק והביצה / בובי פאלמר
הוצאת אריה ניר
230 עמודים
מאנגלית: נעה שביט

איזה ספר מיוחד ושונה, אבל בגלל המיוחדות שלו הוא מפתיע, הוא שונה גם בדינמיקה שלו, גם בסגנון הכתיבה וגם בעלילה המאוד יצירתית ומאוד שונה שגורמת לך לתהות על האגדה הזו שרקח לנו כאן בובי פאלמר, סופר צעיר שזהו ספר הביכורים שלו.

העלילה מופרכת, יש בה קצת מן אגדות ילדים או איזו אגדה מודרנית של מפגש בין אדם לביצה לא מקומית שמייצרת תקשורת מיוחדת, מן מרפא לנפש.
אבל זה הייחוד של הספר שלו וקסמו, ועם זאת הוא לא לכל אחד שכן יש בו המון מסרים פילוסופים ולא תמיד ניתן להסביר את העלילה, זו בעיקר חוויה, דיאלוגים וחברות שיש בה קבלה ונתינה ובעיקר נחמה גדולה, המון רגעים מכמירי לב ומרגשים.

אייזיק, דמות אבלה וטרגית עומד לעשות את המעשה האחרון בחייו ולגאול את עצמו מחיים מלאי ייסורים וכאב ולקפוץ מהגשר. העמודים הראשונים עוסקים באותם רגעים של הרצון לקפוץ והמחשבות עלו על מה שהביא אותו לכך ואיך יזכרו אותו.
וברגע שהוא צורח את ייסוריו הוא שומע צרחה בחזרה, אייזיק יורד מהגשר לכיוון היער ומוצא ביצה.
ביצה גדולה מהרגיל, לא מכאן.

אייזיק לוקח אותה, את הביצה אליו הביתה ומכאן מתנהלת מערכת יחסים עם הביצה ועם מה שבוקע מתוכה, משהו שקצת קשה להסביר אלא פשוט לחוות ולקרוא, אבל זה מה שהופך את הספר הזה לשונה כל כך.
לא רגיל, גם הכתיבה עצמה מאוד לא שגרתית אבל בתוך זה הרגעים הם מרגשים ונוגעים.
הביצה מעניקה לאייזיק נחמה, מקום של יציבות ותקשורת אפילו שאין באמת הבנה שכן הם אינם דוברים את אותה השפה.

מוזר? בהחלט, מפתיע? בהחלט.
שווה לקרוא? בהחלט, שווה אבל לא לכל אחד.

רצח בבית נייטינגייל / פ"ד ג'יימס
הוצאת עם עובד
322 עמודים

אדם דלגליש, ההרקול פוארו של פ"ד ג'יימס, או הפקד מגרה של ג'יימס ואולי דלגליש הוא דמות נכבדת וראויה בפני עצמה מבלי להשוותה לבלשים ספרותיים גדולים אחרים.
כך או כך, אין ספק ש פ"ד ג'יימס יודעת לכתוב ספרות בלשית מותחת וטובה והבלש החוקר שלה משובח ונפלא.
אני צעיר מדי ולא צפיתי בתכנית הטלויזיה שבה כיכב רוי מרסדן בדמות הבלש דלגליש וכך נותר לי להתענג על הדמות הספרותית שלו ולדמיין אותו באופן חופשי.

העלילה בספר הזה מתרחשת בבית הספר לאחיות על שם נייטינגייל, האחיות שם לומדות בדרך הקשה והלא נעימה תמיד על טיפול וסיעוד ולא נרתעות ממראות קשים אך אירוע אחד ערער את המחלקה ודרש התערבות משטרתית והאירוע הזה היה מותה של אחת המתלמדות בזמן הדגמה של הליך רפואי.

מה קרה שם? איך נגרם המוות ומי אחראי אליו, האם זו הרעלה? התאבדות?
אירוע מוות נוסף שהתרחש בבית הספר מעמיק את החקירה ודלגליש בודק האם יש קשר בין המקרים.

היתרון בקריאת הספרים של ג'יימס שבהם מככב דלגליש הוא כזה שכל ספר עומד בפני עצמו ואין צורך לקרוא אותו כסדרה.
זה ככל הנראה אלמנט מאפיין בז'אנר הבלשים כפי שנכון אצל פוארו, מגרה, פיליפ מרלו ועוד בלשים ספרותיים ידועים.
והספר כספר מהנה ומותח, ותענוג לצלול לתוכו וגם השנים שחלפו לא הותירו אותו לא רלוונטי אלא גם היום הוא מהווה הנאה וקריאה כיפית ומותחת.

פ"ד ג'יימס היתה אחות בעברה והכרותה עם העולם הזה תרם ליכולת שלה להכנס לפרטים ולהביא זאת לידי הקורא.
ספר טוב ומהנה לקריאה.

תחנת דמשק / דייויד מקלוסקי
הוצאת דני ספרים
512 עמודים
מאנגלית: דנית בן קיקי

ספר ריגול מעניין וקצבי שמתרחש בעיקר במדינתנו השכנה סוריה ומתמקד בתקופת מלחמת האזרחים העקובה מדם, מלחמה שלא באמת הסתיימה שם ובשלטון המושחת של הנשיא בשאר אסד אבל הוא הוא בעיקר מתמקד בסיפורם של סם ג'וזף, סוכן הסי איי איי ובמרים חדאד, פקידה בארמון הנשיאותי.

סם נשלח על ידי האמריקאים על מנת לגייס את מרים חדאד שמשפחתה מתנגדת לשלטון אסד כדי להוות מודיעין פנימי אמין.

על מנת לעשות זאת הוא נוסע לפאריס לפגוש אותה.
הפגישה הזאת מייצרת מערכת יחסים רומנטית בין מרים וסאם, דבר שמעמיד את שניהם בסכנה קיומית והם יוצאים לדמשק להתחקות אחר זהות רוצח שמשאיר שובל של גופות אחריו ובמקביל להתחמק משליחו האישי של אסד, עלי חסן, לוכד מרגלים מדופלן וקשוח ואחיו האכזרי רוסטום, איש משמר הרפובליקה.

ספר מתח יעיל ואפקטיבי ולמרות שהוא קלישאתי מאוד הוא מעניין ומותח ונותן לקוראים את שעות האסקפיזם שנדרשות במיוחד בתקופה זו.
לאוהבי הז'אנר.

ישראל / נועה תשבי
כנרת זמורה הוצאה לאור
320 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

צריך לומר את האמת, נועה תשבי לא כתבה את הספר הזה לקהל הישראלי, עבורי לקרוא את הספר הזה הוא בונוס, אותי לא צריך לשכנע בצדקת דרכנו.
אבל בעולם של היום, עולם שבו ההסברה שלנו ברצפה בעוד ההטפה האנטי ישראלית והאנטישמית שמלאה בשקרים, פייק ניוז ועיוותים הסטורים מציפה אותנו ומציפה את העולם ללא הפסק מייצרת דה לגיטימציה לא רק לישראל אלא לכל הרעיון הציוני בכלל ואף לנסיון לתאר אותנו כדמונים, כרשעים וככובשים קולוניאליסטים אכזרים שלקחו את האדמות מהערבים שחיו פה.

נועה תשבי פועלת בזירה הבינלאומית שנים רבות ומייצגת אותנו כמסבירה וכדמות שיודעת לפצח ולנטרל את השקרים של הערבים ונציגיהם בארצות הברית בעיקר.

הספר הזה מציג את ישראל, את ההסטוריה שלה ואת סיפורנו כאן תוך כדי שנועה תשבי מספרת לנו את סיפורה של משפחתה ששזור בהסטוריה של העם שלנו.

התוצאה היא ספר נהדר ממש שבא ומתאר את סיפור היהדות והציונות באופן כרונולוגי ומרתק בעיקר באופן בו נועה תשבי כותבת.

אבל הספר הזה הוא גם מנפץ מיתוסים, דברים שהעולם חושב עלינו, אנשים שמכירים את ההסטוריה שלנו דרך העיוותים והשקרים שמופצים דרך קבע ונועה תשבי מביאה את הצד שלנו בסיפורים, את האירועים שהתרחשו כפי שהם התרחשו הסטורית ולא כפי שהערבים עיוותו עבור האג'נדה שלהם.

אז כמו שאמרתי, הספר הזה לא נכתב עבור ישראלים שחיים כאן, לא עבורנו הוא מיוחד אבל הוא בהחלט מבאר לנו ונותן לנו דרך טובה לספר ולתאר את האמת אם וכאשר נצטרך לעמוד בסיטואציה בה אנחנו צריכים להסביר את האמת אל מול מעוותי ההסטוריה.

יופי של ספר.
מומלץ מאוד.

חסידת ירוסלם / ווביט וורקו מנגסטו
הוצאת עמדה
93 עמודים

הרבה נכתב על המסע לישראל של יהדות אתיופיה, בשירים, בסיפורים, בספרים ובסרטים.
עבורי זו פעם ראשונה שאני נתקל בספר שירה.
הדרך בה זה מתבטא בפואמה ודרך הביטוי של המשוררת מבטא את הכמיהה, את הכאב, את הגעגוע ואת המסע עצמו.

כל כך יפה וכואב המסע כפי שהוא מתאר, הגעגוע, הרגש, נסחפתי בספר הזה לתיאורים הכל כך פיוטיים וכנים בכתיבה פשוטה שלוקחת אותנו שלב שלב מהכמיהה והתיאור של ישראל וירושלים ועד לדרך הקשה, הקשיים והמכשולים, המחנות, האובדן בדרך.

המשוררת לוקחת אותנו לחלומות, לגעדועים למה שהיה אל מול הכמיהה אל מה שעתיד לבוא.
מה זה להגר, לעבור לארץ אחרת, המחלות, המורכבויות הכל נמצא בשירה הזו.
דרך, מסע כולו בשירה כנה ורגישה שמספרת לנו סיפור, סיפור של ילדה קטנה, סיפור של קהילה.

"בערב, במסע,
נסכרו עיניה –

שקיעת שמש,
אחרונה?

קשה לחצות נהר
בלילה בלי לראות,

והיא, איך תעפיל
בלילה אל ההר?

איך שוב ידאו עיניה
כתנשמת משגיחה?"

---

"והשחר, נדמה מהסס בבואו.
השמש כמעט מסרבת לזרוח.

קרני דמדומים משתלחות זו בזו –
יעקב ועשו" למי הברכה?

רוחות סערה – בבית-בחוץ.
דגלים מימין. דגלים משמאל.
ישראל? יהודה?

אמת מארץ תצמח.
ולנו יש רק מדינה אחת,
רק ירוסלם אחת."
מומלץ מאוד.

שבת שבעה באוקטובר, עדויות
כנרת זמורה הוצאה לאור
413 עמודים
עורכים ראשיים: רון דהן ומעין אבידן

זה כבר הספר השני שאני קורא שאוסף עדויות מהיום המקולל ההוא, מהשבת השחורה שכולנו נזכור לנצח.
הספר הראשון עסק בגיבורים,בסיפורים של אנשים שיצאו מהבית ולקחו חלק בצורה זו או אחרת בהצלה, בנסיון לעשות מעשה וגם כאן בספר הזה יש עדויות שנצברו, עדויות רבות ואני מעריך שהם רק קצה המזלג של סיפורים ואירועים ועדויות שנשמע בעתיד ולתחושתי אנחנו רק בהתחלה של גל סיפורים מאוד מרגשים של גיבורים מהיום הארור הזה, של משפחות שראו את עולמם חרב ואולי כל עדות כאן היא חשובה, כל סיפור הוא בעל משמעות כדי שנזכור את היום הזה, נזכור את הניצולים מהקיבוצים, מישובי העוטף, מנובה, מהכפרים הבדואים, מהחיילים והשוטרים ומכל מי שיכול לספר את סיפורו וכמובן סיפורם של החטופים ששוחררו שסיפורם עוד יגיע ויסופר אבל לא כרגע, לא בספר זה.

הספר הזה הוא חלק מפרויקט של משוררים, סופרים ועורכים שלקחו על עצמם לאסוף עדויות, לשמוע אותם ולאגד אותם בספר הזה.
יותר מחמישים עדויות כחלק מפרויקט "העוטף במילים".
עדויות שאפשר לקרוא כספר שלם ואפשר לחזור אליו ולקרוא כל פעם קצת, עדות עדות, להטמיע אותה, לזכור ולנצור.

העדויות מחולקות לפרקים שכל פרק מתמקד באיזור מסוים, אופקים, נובה, ישובי העוטף, שדרות, כיתות הכוננות, צוותי הרפואה,ילדים ונוער, ביר הדג' וחוזר לאיזורים מסוימים שוב.

כל עדות נאספה ונערכה על ידי איש הספר שרשם וכתב ותיעד.
ספר שהוא יותר מאשר ספר כרוך הוא מסמך, הוא מסמך שילווה אותנו זמן רב.
כמו כמעט כל ספר שקשור ליום הזה.

תהיתי ביני לבין עצמי האאם זה לא מוקדם מדי והתשובה היא לא.
עדויות חשוב שנאסוף כבר מעכשיו, ככל שנאסוף יותר ובזמן כך לא נשאיר אף אחד מאחור.
עדויות ימשיכו להיאסף ולהיערם שנים קדימה.
הפרויקט הזה, כמו פרויקטים אחרים וכאלה שיקומו בהמשך הם חשובים.
ספר תיעודי חשוב מאוד ופרויקט חשוב.

מה יש לך את / נירה קמחי עוזרד
הוצאת פטל
127 עמודים

היופי בקובץ הסיפורים הנפלא הזה של נירה קמחי עוזרד זה שהוא מייצר עבורנו חווית קריאה מיוחדת.
הסיפורים שלה לא שגרתיים, הם אחרים ואם אני צריך לחפש מוטיב אחד מרכזי שמלווה את רוב הסיפורים זה שרוב הדמויות המרכזיות בה הן נשים והרבה מהסיפורים עוסקים בסיפורי הגירה.
אבל גם אם זה נראטיב שמופיע בהרבה מהסיפורים שלה אפשר למצוא בו מגוון רחב נוסף של נושאים ועיסוקים ומה שעוד אהבתי בספר זה שהיא מצליחה לגעת בי, לגעת ברגש הפנימי ולייצר אצלי חוויה.
אני חושב שיצירת חוויה אצל הקורא זה אתגר לא קטן בסיפורים קצרים שכן הם חולפים מהר ועדיין צריכים להשאיר בך משהו וכאן זה מצליח למחברת, לפחות עלי זה הצליח לה.

יש תחושה שהייתי רוצה לקרוא עוד מזה, שלא הספיק לי.
למשל הסיפור שנקרא "נאפולי" עמוד וחצי כל כך עוצמתיים ומרגשים והתחושה היא שבכל כך מעט טקסט המחברת מצליחה לייצר חוויה של כאב וגעגוע ואתה רוצה לקרוא עוד מזה.

והסיפור על הזוג אברבוך, כל כך יפה וכל כך עצוב, נגע בי מאוד הסיפור היפה הזה.

חלק גדול מהסיפורים עוסקים בנושאים שקרובים לליבה של המחברת מהביוגרפיה שלה כך למשל הנושא של ההגירה מארגנטינה והגעגוע למולדת הישנה ומה שנשאר שם.
כאבי התבגרות וילדות מורכבת.
חלק מהסיפורים עוסקים בקיבוץ מה שגורם לי לחשוב שיש למחברת איזה חיבור לחיים בקיבוץ ומצבור חוויות נעימות יותר או פחות שמשאירות איזה משהו וזה מתבטא בכתיבה.
אבל אם נניח להנחות בצד אני יכול לומר שהסיפורים הדחוסים כל כך, הרגשיים כל כך מחברים אותנו לנפש הכותבת ומייצרים סימביוזה בין הכותבת לקורא כך שאנחנו חשים משהו שהיא רצתה שנחווה וזה מצליח לה.
אולי זה כי המחברת באה מעולם השירה אבל הכתיבה מאוד פואטית כמעט כאילו יש לה משקל כמו בשירה אבל לא, זה מבנה אחר, סיפורי יותר אבל קל היה לי להבחין בליריקה שמבעבעת מהסיפורים, בדחיסות שלהם כי כזו היא שירה, מייצרת לך רגש וחוויה במעט מאוד מילים וגורמת לך להבין דברים שלא כתובים שם, שהם בסאב טקסט, בריק שבין המילים וכך גם בסיפורים הדחוסים והקצרים של נירה קמחי עוזרד, יש בהם איכות לירית.

מיוחד מאוד.
אהבתי וממליץ.

הבגינים / גיל סמסונוב
הוצאת דביר
319 עמודים

גיל סמסונוב הוא אחד מבני הדור השני למשפחות האצ"ל והלח"י ונראה שיש לו ידע רב שנצבר שנים על גבי שנים ועבורי היה מאוד מעניין להכיר את שורשי התנועה הרוויזיוניסטית ואת תחילת הדרך של הימין בישראל.
אם כי אני לא כל כך בטוח שהליכוד של פעם שהוא תוצר של אותם לוחמים ואנשים מהתקופה ההיא היו מזדהים עם מה שמתרחש בליכוד היום שנראה הולך לכיוון אחר לחלוטין.

כמי שבא מהשמאל מרכז הפוליטי דווקא היה חשוב לי לקרוא את הספר הזה ולהבין ולהכיר קצת יותר על הסיפור שלהם בתקופה ההיא ועל איך דרך המחתרות ההן התעצבה התנועה והתגבש הימין הפוליטי שהפך מאלטרנטיבה שלטונית לשלטון כאן שנים רבות.
נראה שהשנאה בין המחנות היתה תמיד והאיבה, כמו גם חילוקי הדיעות השפיעו גם אז וגם היום על הדרך בה דברים התעצבו, על דרכי הפעולה ובעיני הסיפורים האלו שחלקם הודחקו וחלקם מסופרים בצורה מעוותת ומגמתית לא קיבלו מספיק במה.
וכמסמך הסטורי לסיפורי המחתרות יש חשיבות גדולה וצורך שכולם יכירו אותה בצורה אובייקטיבית.
אך כאן הבעיה של הספר שכן הסיפור שמסופר מנקודת מבט של גיל סמסונוב אינו אוביקטיבי והוא אף טוען זאת בעצמו.

המחבר מביא את הסיפור בצורה חד צדדית ואף רגשנית וזה בסדר לספר את זה ככה אך הוא משאיר לטעמי את הקורא בואו נגדיר זאת כקורא מהצד השני של המפה הפוליטית שמתקשה להתחבר לטקסט כל עוד ממשיכים לייצר תחושב של טובים יותר וטובים פחות.

סמסונוב לוקח אותנו לסיפור של 80 שנה מתחילת המאה ועד לעליית הליכוד לשלטון ולמדתי המון ממנו, באמת שקיבלתי המון מידע חדש ומרתק ורק בשביל זה היה לי שווה לקרוא את הספר.
אני חושב שכמי שחיים כאן חשוב שנדע ונכיר גם את הצדדים שאנחנו פחות מסכימים איתם אבל היה לי חשוב וראוי היה לקבל טקסט יותר אובייקטיבי ונאמן למציאות מאשר טקסט חד צדדי.

לא ציפיתי לטקסט מחקרי אלא לסיפור וקיבלתי סיפור, מעניין, סיפור שאת חלקו הכרתי לראשונה ואת חלקו ידעתי אבל לא קיבלתי מידע אובייקטיבי אלא מידע שמספר את סיפורו של צד אחד כמו בתיאור מקרה אלטלנה או בששת הימים ועוד.

בסך הכל מעניין? בהחלט, כתוב טוב? בהחלט, אובייקטיבי? פחות

רות/ עדו גור
סיפורפשוט
210 עמודים

רות הוא ספר פנטזיה מיסטי שמדבר על המצאות ישויות רוחניות בעולמנו שמעטים יכולים לראות או לתקשר איתם, אחד מהם הוא מיכאל שסקרן במידה מסוימת לייצר תקשורת עם בני אדם.

וישנה רות, עובדת סוציאלית שנמצאת במשבר רגשי עקב מות אביה שכן החיבור שלה אליו היה מיוחד מאוד וחיבור מורכב ואחר אל אמא שלה.
רות מחליטה לעזוב את הכל ולנסוע לתקופה להתנדב במחנה פליטים ובשהיה שלה שם רות מופתעת לגלות שהיא מסוגלת לראות את מיכאל שמרחף מעליה וההפתעה היא הדדית.

הקשר ביניהם מתחזק ורות מגלה על עצמה ועל העולם דברים שהיא לא ידעה והכירה.
זה בסיס הספר הזה שהרעיון שלו מאוד מעניין והוא יכול להיות בסיס למשהו הרבה הרבה יותר מפותח ועשיר ואפילו בסיס לסדרת ספרים והוא לטעמי נגמר מהר ורצף האירועים בו מהיר מאוד.

הרעיון שלו טוב, הכתיבה שלו היא די טובה ועדיין לתחושתי חסר בו עומק, עומק במובן שלא הספקתי להכיר מספיק את האלים, את רות ונראה שהכל רץ מהר ועוסק יותר בהגות רוחנית מאשר בדמויות עצמם.
אם זה הקונספט של הספר אז בסדר, אבל רצף האירועים מהיר מדי והעלילה מהירה מדי ולכן גם ההגות עצמה היא קצת אנמית.

אני חושב שהספר יכול להתפתח למשהו הרבה יותר עמוק ועשיר כמו גם התבוננות על עולם האלים והאלינגים אבל זה דורש כתיבה יותר עמוקה ובניית עולם יותר עשיר.

כספר הוא נקרא מהר וכתוב שוטף אבל אפשר עוד לעבוד ולשפר את עומק העלילה שבו.
עדו גור הוא הייטקיסט וזהו ספרו הראשון ואני אומר לעדן, תמשיך לכתוב, יש לך רעיון ויש לך עולם שאפשר לפתח אותו וראיה מיוחדת.
הבסיס הוא טוב.