חומרים טובים / דייוויד פיליפס
כנרת זמורה הוצאה לאור
207 עמודים
מאנגלית: עפר קובר

דייויד פיליפס הוא מרצה שוודי ומומחה לתקשורת.
הספר הזה "חומרים טובים" מבוסס על קורס שהוא פיתח בעקבות מסע אישי של התמודדות עם דכאונות ואירועים אחרים שהוא עבר.

אני מודה שאני לא קורא הרבה ספרי עזרה עצמית כי אני מאמין מתוך מה שקראתי שהמנטרות שלהם חוזרות על עצמם פחות או יותר מספר לספר בניסוח אחר או בטכניקה אחרת אבל בסופו של דבר הרוב מאוד דומה אחד לשני ומלא בקלישאות ומי שזה עוזר לו ונותן לו עוד מוטיבציה לשפר את חייו אז בטח שזה לא מזיק.

פיליפס רותם את ההורמונים בגוף שלנו ומראה איך ניתן להשתמש בהם כדי לקחת את חיינו למקומות חיוביים יותר.
בסופו של דבר שימוש נכון בהורמונים שבגופנו או שליטה בהם יכולים בהחלט לגרום לנו לעשייה חיובית יותר, לחיים בריאים יותר ובאופן כללי להרגיש יותר טוב עם עצמנו וזו מהות הספר.

פיליפס משתמש בדימוי הקוקטייל כדי לשדר לנו את המושגים חיובי ושלילי.
קוקטייל מלאכים הוא בעצם קוקטייל דמיוני שמורכב מההורמונים בגופנו שעם רקיחה נכונה יכול לייצר לנו חיים חיוביים יותר וטובים יותר.
קוקטייל השטן הוא ההיפך, הוא שימוש לא נכון בחומרים הטובים שבגופנו שמביא אותנו לחשיבה שלילית, סטרס, חרדות, אכזבה ותחושת כשלון.

דרך הספר אנחנו מכירים איך להשתמש נכון בהורמונים כגון דופמין, אוקסיטוצין, סרוטונין, קורטיזול, טסטוסטרון ועוד.
לכל הורמון מוקדש פרק ובו הדרך הנכונה להפיק את התועלת ממנו באמצעים חיוביים וזו מהות הספר, הנראטיב שלו.
השימוש בחיובי, בדרך בו השימוש בו ייטיב עם חיינו.

הספר כתוב בסך הכל די מעניין, קריא ובהחלט מצאתי בו כמה נקודות אותם אני יכול לקחת למסע האישי שלי.

הסוד של סבא גדליה / אלדד אילני
הוצאת אגם
221 עמודים

הספר הזה הוא ספר שני בסדרת הרפתקאות יובל, לא קראתי את הספר הראשון ועדיין נהניתי ממנו מאוד כי כל ספר עומד בפני עצמו ככה התרשמתי מהקריאה.
מדובר בספר חמוד מאוד לילדים ובני נוער צעירים שגם מעודדים קריאה באמצעות סיפור יפה וגם מביאים לילדים את הסיפורים שלפני הקמת המדינה וקצת הסטוריה בצורה מקסימה ומקורית, משעשעת ומותחת.

יובל בן ה12 קיבל עבודה לחופש והוא מתבאס מזה מאוד, העבודה היא לכתוב על גיבור, אבל גיבור מהחיים, כזה שהוא מכיר אישית.
הוא לא מכיר גיבורים בכלל.
את הגיבור שהוא מחפש מוצא יובל את סבא גדליה, גדליה הוא הסבא רבר של יובל וכל המשפחה נוסעת אליו לעזור לו בעבודת החקלאות.

סבא גדליה כבר לא בשיא הכושר, הוא מבוגר ושוכח לפעמים אבל הוא היה לוחם בהגנה ויש לו סיפורים רבים לספר ליובל.

אבל יש גם דברים שקורים כאן ועכשיו כמו גנבים ופושעים שבאים לפגוע בסחורה ולקחת מהחקלאים את מה ששלהם ואת מה שהם עבדו עליו כל כך קשה.

דרך ההרפתקאה החדשה של יובל עם הסבא אנחנו לומדים מה דרוש כדי להיות גיבור ומה דרוש כדי להיות אמיץ וגם לומדים יחד על ההסטוריה של טרום הקמת המדינה וערכים נוספים כגן תקשורת עם פער דורי ומציאת מכנה משותף.

הספר הזה כתוב מקסים והאיורים של יניב שמעוני חמודים מאוד, הטקסט גדול ומרווח, מנוקד היכן שצריך להיות ובכלל מיועד לילדים שכבר יודעים לקרוא ורוצים ספר שיגרום להם כמה שעות וימים של הנאה ולמידה.

מקסים.

איך להיות מוזה / דנה שוופי
אפיק, ספרות ישראלית
346 עמודים

אני בעצמי אמן, אחד שחי את עולם האמנות אבל לא ממש מעורב בברנז'ה האמנותית, אבל ההכרות שלי עם העולם הזה ועם חברים רבים שמנהלים גלריות ומהווים אמנים פעילים בעצמם מאפשר לי להכיר את האינטריגות, את המורכבות של העולם הזה ואת את הצביעות שיש בו.
עולם קצת אליטיסטי, קצת מנותק ומאוד מיוחד שכן הוא מביא לעולם תרבות ויוצרים צעירים וותיקים והמרכז של העולם הזה, המקום שחי ופועם בו הוא כמובן תל אביב ומרכז הארץ שם יש את מרבית הגלריות והמוזיאונים, שם עובדים רוב היוצרים הצעירים ושם האמנים הצעירים בוגרי בצלאל, המדרשה ושאר המקומות חולמים להצליח בגדול, להציג, לפרוח, למכור ולצאת משם גם את העולם הגדול מחוץ לפרובינציה שלנו.

זה העולם בו עוסקת הסופרת דנה שוופי שהיא בעצמה אמנית, מבקרת ספרות וזהו ספר הביכורים שלה.
אבל זה לא ניכר כספר בוסרי שכן דנה כותבת נפלא ומביאה לקוראים את התככים והקשרים והצביעות בעולם הזה, ואת העובדה שלרצון להצלחה אין גבולות ואפשר ורצוי לעשות הכל, או כמעט הכל כדי להשיג את המטרות שלך.

העולם התחרותי הזה, שבו אתה זקוק לקשרים, לנוכחות, ליצירתיות יוצאת דופן ולפעמים גם לשקרים והעמדות פנים מוצג בספר הזה ומביא במידה רבה גם את הצדדים הפחות יפים בעולם המרפקני הזה.

הדמויות המרכזיות בו הן רונה וניר, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שחולקים להם ביחד סטודיו בדרום תל אביב.
שניהם אמנים עם סגנונות שונים וחשיבה אמנותית שונה, היא אמנית יותר פוליטית, הוא אמן יותר קלאסי ולחייהם ולעולמם נכנס בחור בשם מיכאל, צעיר ישראלי אמריקאי שחי ולמד בארצות הברית ולא הצליח למצוא את מקומו בסצנה האמנותית שם וחזר לארץ לנסות את מזלו.
בארץ הוא מכיר את ניר.
מיכאל הוא טיפוס שמאמין שבשביל להצליח אפשר לדרוך, לשקר, לעקוף דרכים ולהשתמש גם באמצעים לא כשרים ובמידה מסוימת משקף איזה הלך רוח באמנות בכלל ומראה לנו את אותו צד אפל ומכוער.
הקשר שלו עם ניר שנסחף אחריו מוביל את ניר ואותו למקומות אפלים ומסוכנים ומייצר טוויסט מרתק בספר הזה שהפתיע אותי לטובה.

בתור בוגר אקדמיה לעיצוב ואמנות ובתור אמן בעצמי אני התחברתי מאוד לספר, הזדהיתי איתו ומצאתי את עצמי מזהה את המורכבות בעולם הזה שלא קל להשתלב בתוכו, לא קל להיות אמן ולא קל להצליח בו ולפעמים לא המוכשרים ביותר הם אלו שמצליחים אלא אלו שמצליחים להשתחל דווקא בדרכים אחרות.

ספר מרתק וכתוב טוב מאוד.

אורות הפנסים האחרונים / אסף ולדן
הוצאת תשע נשמות
205 עמודים

הספר של אסף ולדן זה ספר שצריך נשימה ארוכה גם כדי לכתוב עליו וגם כדי לקרוא אותו.
במיוחד כשאתה יודע מה עלה בגורלו של הכותב המוכשר הזה ואז כשאתה צולל לתוך הטקסט, אתה מבין את המשמעויות של גורלו ואת המשמעויות של הכתיבה שלו.

זה ספר שאין בו מילה מיותרת, נראה שהכתיבה הזו שלו שהיא רצף של מחשבות, הרהורים, כוונות, התכווננות, הבנה שיש לכל דבר גם סוף ויש גם התחלה וצריך להספיק משהו לפני שהסוף הזה מגיע.
אני יודע שזה נשמע כמו משהו לא באמת ברור, לא באמת קוהרנטי וזה נכון, אין כאן איזו עלילה, שיש בה התחלה, אמצע וסוף.
מה יש בספר הזה? המון יופי והמון רגש והמון עצב, כנות מרשימה של כתיבה אינטימית שמחוברת לרגש של בחור צעיר שרוצה לכתוב ספר ומגלה שהכתיבה עצמה, המחשבות שיוצאות החוצה מהראש אל הדף הם מייצרות את הספר, הם משליכות את הדמות המיוסרת, הרגישה, האינטיליגנטית והיא בסופו של דבר מייצרת את הספר הקסום הזה שכל כך קשה לכתוב עליו.

זה רצף מחשבות, הרהורים ודמיון, השראה של המחבר אל עולמו הפנימי, אל הדברים שליוו אותו, אל הסופרים והמשוררים שליוו אותו, אל הזכרונות, בין השאר גם הזכרונות מסבא שהוא הרי שמעון פרס,
וידויים קטנים, כתיבה אל עצמו, אל הקורא, אל העולם.
איך מתארים ספר כזה חוץ מכך שזוהי חוויה רוחנית וכניסה אל החדרים הכי עמוקים בנפשו של המחבר.
מה שאהבתי בו שהוא הכל והוא כלום, אסף ולדן הוא כותב מוכשר שלא זכה לראות את הספר הזה יוצא אבל הוא משאיר לעולם את היופי שבמילים שלו ואת היופי שיוצא החוצה מהדפים וצריך לעודד ספרות כזו, כה כנה וכה אותנטית וכה עשירה בידע וחכמה פנימית ודמיון וחשיבה מקורית.

כמה כיף לקרוא ספרות כזו שמחפשת לאתגר את הקורא לא בעוד עלילה טובה או פחות אלא דווקא באי עלילה, בעובדה שהכתיבה באה ממקום לא תמיד מתוכנן אלא פשוט באה מהבטן, זו כתיבה מהבטן כמו יומן סודי, יש בו אינטואיטיביות ויש בו רגש.
ויש בו גם הרבה כאב, אנחנו יודעים מה היה הסוף ואנחנו מתכוננים אליו ונראה שגם המחבר יודע ומבין וכך אנחנו הולכים איתו צעד צעד אל הלא ידוע, אל הלא גמור לאן שהמילים יקחו אותו ואותנו.

מיוחד מאוד, נוגע ללב וכל כך יפה.

אישיות ושלטון / איאן קרשו
הוצאת עם עובד
482 עמודים
מאנגלית: יוסי מילוא

כל מה שאיאן קרשו כותב ומתורגם לעברית אני קורא, הוא ההסטוריון האהוב עלי לא רק בגלל הידע שלו אלא גם בגלל הדרך בה הוא מספר את הסיפור והוא עושה זאת בצורה הכי מעניינת ואפקטיבית מהסטוריונים אחרים שיצא לי לקרוא.
החל משני הכרכים המדהימים שהוא כתב על היטלר אבל לא רק.
הוא מנתח באופן נפלא את הדמויות ומוסיף המון ידע רלוונטי ומעניין מבלי לייגע את הקורא בפרטים יבשים ולא רלוונטים.

הספר הזה הוא למעשה אוסף מאמרים, כולם פחות או יותר באותו האורך ומספר מילים שכל מאמר מנתח מנהיג מסוים במאה העשרים והוא בא לנסות ולבחון איך מנהיגים שונים מרקעים שונים בין אם דיקטטורים או מנהיגים דמוקרטים עלו לשלטון, ניהלו אותו וגם איך במובן רב סיימו אותו.
אבל אחת השאלות העיקריות זה איך אותו מנהיג ודרך שלטונו גם שינו את אירופה ועיצבו את פניה של היבשת כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, יבשת שנמצאת בשינויים מתמידים אבל ההשפעה של אותם מנהיגים שקרשו בחר נמצאים ברקע ועדיין משפיעים ברוחם ובאידיאולוגיה שלהם במובנים רבים.

אני לא אכנס בסקירה זו לכל מנהיג, את זה תקראו לבד אבל כן אספר מיהם המנהיגים וזה מעניין כי קרשו בחן אותם כרונולוגית,
הוא מתחיל מלנין, ממשיל למוסוליני ולשלטון הפאשיזם, משם הוא ממשיך להיטלר וסטלין, שני המנהיגים הכי רצחניים במאה העשרים, משם לצ'רצ'יל ודה גול ואז חוזר לגרמניה לאדנאאואר, ואז פרנסיסקו פרנקו, עוד דיקטטור, ומשם לטיטו.

שלושת המנהיגים שחותמים את הספר הם מרגרט תאצ'ר, האישה היחידה ברשימה, ואז שני מנהיגים משמעותיים מאוד בחצי השני של המאה העשרים שתרמו לשינוי ניכר במדינות שלהם והם מיכאיל גורבצ'וב והלמוט קוהל.

קרשו כותב באחרית הדבר של הספר שכל אחד מהמנהיגים שנסקרו בספר הזה תרם תרומה ייחודית לעיצובה של אירופה אבל הם לא רק היו יוצריה אלא היו יציריה, כלומר הם גם תוצר של האופי הדרמטי ההרסני והמתמיר של המחצית הראשונה של המאה.

העובדה שמדובר בסדרת מאמרים שכל מאמר לא ארוך מאוד ומדבר כל פעם על מנהיג אחר מייצר עניין לאורך כל הספר ולא מייגע כפי שלפעמים ספרי הסטוריה יכולים לעשות.

מאוד נהניתי ממנו, מעשיר, מרתק וקריא.

בלעדינו מתחוללים החיים הדקים / סיון הר¬־שפי
הוצאת מקום לשירה
128 עמודים

למעשה זה ספר השירה הראשון של סיון הר שפי שאני קורא ואני תוהה לעצמי עד כמה אני יכול להכיר אותה כמשוררת אם אני מתבונן על הספר הזה.
אני כן קראתי שירים בודדים שלה שפורסמו במוספי עיתונים פה ושם והתרשמתי שמדובר במשוררת מרתקת מאוד אבל משוררים עוסקים בהתבוננות, הם לוקחים את הסביבה שלהם, את מהות החיים, את המקום שלהם בעולם ומוציאים את זה דרך מילים מנוקדות לספר כרוך וכך אנחנו נחשפים להתבוננות שלהם עם העולם והספר הזה שאני מחזיק ביד הוא כולו התבוננות.

אבל המשוררת באה בספר הזה ברוח התמציתיות, ברוח ההייקו היפנית.
אני לא יודע כמה סיון הר שפי דייקה עם חוקי ההיקו שכוללים חמש הברות בשורה ראשונה, שבע בשורה השניה וחמש בשורה השלישית.
לא בדקתי וזה גם לא עניין אותי, עניין אותי התוכן ולא חוקיות הסוגה ואני אהבתי את התוכן, את דרך ההתבוננות של המשוררת בדברים חולפים, ארעיים לכאורה שדרך המילים נשארות נצחיות.

קחו לדוגמא את הכריכה, בכריכה מצוירות סנוניות, גם כן בסגנון יפני שמבטא את רוח הספר אבל סנוניות הן ציפורים שחולפות כה מהר על פניך במעופן שקשה מאוד לעקוב אחריהן אבל משהו בהן משאיר בך איזה זכרון קטן, איזה רושם, הן קטנות ומרשימות והמהירות בה הן חולפות על פניך זהה למהירות בה המשוררת מתבוננת ורושמת במילים את מה שהיא חווה אל מול עיניה וכך נוצר הספר הזה שמצד אחד מחבר אותנו לסוגת שירה לא מקומית ומצד שני התוכן כן מקומי, מעולמנו, מארצנו.

השירים קצרים, קליטים, שירים שמדברים על דברים יומיומיים, אפילו אישיים, זוגיים, פנימיים ומצד שני התבוננות עמוקה בטבע, בדברים קטנים ומרגשים של היומיות שהיופי זורח מהם.
התוצאה היא ספר שירה מקסים, צנוע שמדהים כמה מילים פשוטות יכולות לשדר עומק וחיבור לעצמנו ולסביבה.
מומלץ.

"היום לפני ארבעים ושש שנה בדיוק
התחלתי

למות."

"כל בוקר, בחלוני
עפרוני שר.
לא כל בוקר אני
שומעת."

---

"חזיר בר
דרוס על הכביש.
מכונית שרד עוקפת"

אתם לא מבינים אותי / ד"ר טארה פורטר
כנרת זמורה הוצאה לאור
320 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

יש לי נערה מתבגרת, עוד מעט בת 13, היא עוברת דברים מאוד מורכבים ומשום מה היא בטוחה שהיא מיוחדת בזה, היא לא רואה את החברות שלה עוברות את זה וחושבת שהקשיים שלה והדכאונות והתחושות המורכבות שהיא עוברת הן שלה בלבד.
במידה מסוימת אני יכול להבין אותה, בעולם כה מורכב קשה לנו לראות אחרים או אחרות, אנחנו חיים בעולם שלנו בה בנות ונערות משתדלות להיראות מבחוץ מושלמות אבל מבפנים הן מבולבלות מאוד.
כשאני יושב עם הבת שלי שמשתפת אותי במה שעובר עליה ואני לא יודע מה לומר, איך לייעץ לה מלבד חיבוק ולומר לה שהיא לא לבד אני לא בטוח שזה מספיק.
ואז מגיע הספר הזה של ד"ר טארה פורטר שהוא ספר הדרכה שפונה קודם כל לנערות.
הוא פונה לנערות בשפה בוגרת ובגישה מאוד מאוד פתוחה ונגישה שמנתחת מצבים מורכבים שנערות מתבגרות עוברות ומציעה דרכי טיפול וגישה להתמודד עם המצבים האלו שחלקם יומיומיים וחלקם כל אישה שהיתה פעם נערה מכירה היטב.

בין אם זו תחושת שייכות, מורכבויות חברתיות, ענייני משפחה, רגשות, מחשבות ותחושות
דכאונות, חרדה ודאגות, פגיעה עצמית, השכלה, בעיות אכילה ודימוי הגוף, וכמובן האינטרנט והרשתות החברתיות.

כל הנושאים האלו שטארה פורטר מעלה בספר שלה קשורות להתמודדות של נערות בדור הנוכחי, דור המסכים, דור הרשתות החברתיות כי הבעיות בכל דור הן שומות אבל ההתמודדות איתם היא שונה גם בשל כך שכל דור חי בתקופה אחרת.

אני חושב שהספר החשוב הזה מיועד לא רק לנערות אלא גם להורים, אבות ואמהות כמוני שרוצים גישה לבת שלהם, רוצים לדעת מה לומר, איך לייעץ, איך לתמוך ולהכיל.
הוא כתוב כמטפלת לנערה קודם כל אך הקריאה בו מיועדת לכל מי שרוצה לגשת ולדעת לשוחח בצורה מכילה ותומכת עם נערה שיש לה קשיים כאלו ואחרים.

היום ישבתי לכתוב עליו בין השאר כי השיחה עם הבת שלי גרמה לי לשלוף את הספר מהמדף ולהקריא לה ממנו ואז הבנתי כמה גם חשוב שהיא תקרא בו בעצמה.

מומלץ מאוד.

היהודי התשיעי / יוסי ברגר
הוצאת כתש
422 עמודים

אני אישית לא ידעתי את סיפורה של יהדות פינלנד ואת ההקשר שלה לשואה, מדינה שרחוקה מאיתנו ואת הסיפור של שמונת היהודים, פליטים יהודים שהוסגרו לידי הגסטאפו בנובמבר 1942.
לא ידעתי כי לדעתי לא לומדים על זה מספיק, כל כך הרבה סיפורי שואה וכל כך הרבה קורבנות אז כבר לקחתי לעצמי משהו מהספר של יוסי ברגר וגם למדתי את מקור שם הישוב יד השמונה שהוקם לזכר אותם שמונת היהודים שהוסגרו לנאצים ונשלחו למחנות.

ויוסי שולח אותנו לפינלנד הרחוקה למסע, מסע של עבר והווה וחקירה וספר מתח מתובל בהסטוריה מקומית ויהודית וגם סיפור אהבה.
והוא מתחיל בנדב, ישראלי כבן ארבעים שעשה כסף ואקזיט גדול ויוצא לו לפינלנד להתעסק בתחביב שלו, הצילום ופינלנד זו ארץ שיש הרבה מה לצלם בה.
נדב מתחבר לקבוצת צילום ובשלב מסוים המאבד את דרכו בשממה הקפואה ומוצא את עצמו לבד .
נדב נתקל באחת מבקתות ההשרדות שנמצאות במרחבים של פינלנד ונועדו במיוחד בשיל אבודים כמוהו על מנת שלא יקפאו.

בבקתה ההיא נדב נתקל בתגלית, כתובת חרוטה בעץ שתשנה לחלוטין את מסלולו ואת המסע שלו בפינלנד.
זה מן כתב חידה שנדב להוט לפתור. ביציאה מהבקתה לכוון הכביש נדב נתקל ברכב שלוקח אותו טרמפ ובתוכה נהגת ושמה היידי.

הקשר בין השניים מתהדק והיידי עוזרת לנדב לגלות את כתב החידה המסתורי והם מגלים קשר בין התגלית לבין גורלם של 8 היהודים שהוסגרו לידי הנאצים אבל גם גילו שהיה עוד יהודי, היהודי התשיעי, מיהו היה ומה הקשר שלו לסיפור?

זה ספר שנע בין העבר להווה ומחבר קצוות של ידע ומספר לנו את סיפורם של אותם יהודים ואת סיפורה של פינלנד בהווה ובמלחמת העולם השניה, פינלנד שהיתה לכודה בין בין השלטון הנאצי לשלטון הסובייטי וכמובן שנותר כאן סיפור אהבה יפה בין נדב להיידי.

אהבתי את הספר, יוסי ברגר כך נראה ערך מחקר גם על פינלנד, גם על הקשר שלה ליהדות ולסיפור הטראגי של היהודים האלו שהוסגרו והתוצאה היא ספר די מעניין ומותח ואפילו מעשיר.

השתאות / ריצ'ארד פאוארס
הוצאת עם עובד
321 עמודים
מאנגלית: שירי שפירא

השתאות הוא ספר מיוחד ושונה שנע בין כמה תמות שכולם מייצרים עניין והופכים את הספר הזה למשהו שאפשר לדון בו לא מעט והוא בהחלט מעורר מחשבה.
יש כאן ביקורת חברתית מעניינת, יש כאן יחסי אב ובן שהם למעשה התמה המרכזית והחשובה כאן, ויש כאן סיפור של ילד מורכב ורגיש שלא מותאם ממש לסביבה בה הוא חי ולא מוצא את מקומו בעולם ואולי אפשר לקרוא לזה אוטיזם או מורכבות רגשית אחרת אבל גם בזה הספר עוסק במובן כזה או אחר.

למעשה הספר עוסק ברובין ותיאו, תיאו הוא אסטרוביולוג שהתאלמן לאחרונה מאליסה, אישה מיוחדת מאוד ששימור הסביבה היה העיסוק העיקרי שלה והאובססיה העיקרית שלה.
היא נהרגה בתאונת דרכים אכזרית והשאירה את תיאו להתמודד ולגדל לבד את בנם המשותף רובין.

רובין הוא לא ילד רגיל, יש לא איזה תסמונת או מורכבות שהספר לא מגדיר, ילד רגיש מאוד לסביבה שסובל מהתפרצויות אלימות, לא מסתדר בבית הספר ומקשה על רובין שמנסה בכל כוחו להגיע לילד ולהתמודד עם האובדן הגדול שחווה.

רובין באובססיה לשימור הסביבה, באובססיה רצינית עם שאלות רבות והתעניינות רבה בעוד תיאו מחפש את הדרך להוכיח חיים על פני כוכבים אחרים ובמקביל מנסה להתמודד עם רובין והקשיים שלו ולא ממש מצליח להגיע לילד.

בסופו של דבר מסכים תיאו לנסות איזו שיטה חדשנית שמפעילה איזורים במוח והוא מאמין שאולי שיטה זו תצליח לייצב ולאזן את רובין והתוצאה מצליחה מעל למצופה אך גם מסבכת את העניינים שכן רובין מתחיל לאמץ את דפוסי המוח של אליסה המנוחה, אמא שלו והחיבור הזה בין הילד לאימו המנוחה שמחבר בין הזכרונות והידיעות של אליסה מייצר מחדש קשר עמוק ורגיש בינו לבין האבא ומעלה את הספר רמה וגם את הקשר ביניהם לרמה חדשה והופך את הספר למרגש ומעניין יותר מהחלק הראשון שלו.

כמובן שהמודעות הגוברת של הילד עקב החיבור לאימו מעלה את רמת האקטיביזם שלו ומעצבן לא מעט אנשים.
מצד שני החיבור ביניהם לוקח אותם למסע של חיפוש אחר חיים במקומות אחרים וכן שימור החיים כאן והתוצאה היא רומן מרתק ומרגש שיחסי האב והבן המיוחד שלו נוגעים ללב.

השתאות הוא ספר מעניין ושונה שכדאי לפתוח אליו את הלב והראש ולהנות ממנו, הוא מעניין ומומלץ.

ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות אבל מתחתנים עם ברונטיות / אניטה לוס
הוצאת פן
251 עמודים
מאנגלית: רחל פן

יש מהספר הזה לא מעט ציפיות, בעיקר כי בכריכה דאגו לציין את הגרדיאן שציינו שזהו אחד ממאה הרומנים הכי טובים שנכתבו בשפה האנגלית.
היומרות הגבוהות האלו קצת דועכות כי בעיני זהו לא אחד ממאה הרומנים הכי טובים שנכתבו בשפה האנגלית, אבל הוא כן ספר מהנה ותקופתי.

האם הרומן הזה, שנכתב ברבע הראשון של המאה העשרים עומד במבחן הזמן? לא כל כך אבל זה גם לא רלוונטי כי זהו רומן שמייצג תקופה מסוימת ומעמדות מסוימות וככזה הוא בהחלט מייצד נאמנה את תקופתו ולכן גם מהנה לקרוא בו.

הספר הזה קיבל בוסט רציני כאשר יצא סרט שמבוסס עליו בכיכובה של מרלין מונרו וכך הוא קיבל מעמד אייקוני קולנועי לא פחות.
יש ספרים שהסרט המבוסס עליו ודמות של גולדיגרית טיפוסית ותמימה.

הרומן הזה מחולק לשני חלקים למעשה, שני החלקים מסופרים בידי מספרת אחת אבל בחלק הראשון הדמות המרכזית, לורליי לי מספרת על עצמה ועל מעלליה במן יומן שבו היא מפרטת את מעלליה ואת רדיפת הגברים אחריה שמפלרטטים ללא הפסק.
לורליי וחברתה דורותי באו מהמערב אל ניו יורק ושם ממשיכות לאירופה, לפריז וללונדון ונראה שהחיים מאירים להן.

השפה של לורליי היא פשוטה ומשעשעת וצינית ובכלל התחושה היא שהספר נע במן מסע נהנתנות וניצול המראה הנשי המפתה והרצון להיות נוכחת בין גברים מסודרים כלכלית וממסיבה למסיבה ואולי החיפוש אחר הגבר האידיאלי בשבילה עד שהיא חושבת שהוא הגיע.
ואז היא מחליטה להפסיק לכתוב את היומן ואנחנו עוברים לחלק השני של הספר שנקרא
"אבל ג'נטלמנים מתחתנים עם ברונטיות" שבו אותה מספרת לורליי, אבל כבר לא על עצמה אלא על חברתה דורותי
כאן לורליי כבר נשואה לגבר האידיאלי שלה אבל גם כאן אותה דינמיקה של עלילה ואותן דמויות פלקטיות חסרות עומק שנראה כאילו נוצרו למען קריקטוריזם של התקופה שזה משעשע אבל אז נשאלת השאלה למה להפריד את הספרים.

לסיכום אפשר לומר שמדובר בספר משעשע ושנון, מתאר היטב את התקופה אבל בטח לא יצירת מופת.
הוא הפך להיות אייקוני ובהחלט יש סיבות טובות לכך והוא אכן מהנה בדרכו המיוחדת אבל לא הייתי מפריז בתיאורים שלו.
צריך לציין את האיורים הנהדרים שמלווים את הספר, איורים של הקריקטוריסט ראלף ברטון.
אפשר לקרוא.