תרבות הדברים הנמסים / גדיאל אברהם דהן
הוצאת קתרזיס
87 עמודים

יש משהו בפרחים מיובשים, כמו פוחלץ של חיה, אתה יודע שמשהו שם כבר לא אורגניזם נושם ועדיין אתה יכול להתבונן ביופי שנשתמר, היופי הזה הוא נצחי ולמעשה אתה יכול להתבונן בו כמה שתרצה ותמיד תמצא משהו אחר בנקודת המבט שלך שמחיה אותו בתוכך.
מעניינת הבחירה בספר השירים הזה לשים תמונה של פרחים מיובשים או ציור שמסמל משהו כזה, כך זו האסוציאציה שעלתה לי. מן טקסטורה של חיים שהיו פעם אבל נשתמרו ביופים משהו שזז וקפא ומצד שני הספר הזה מלא בתנועה וחיות, מלא בהתבוננות, מלא הוד והדר לטבע.

הרבה מאוד מהשירים מלאים בדימויי טבע, נראה שזו ההשראה העיקרית של דגיאל אברהם דהן
והם יפים והם שולחים את הקורא בשיריו למקומות שונים ונראה שכל דימוי כזה מחבר אותנו לעצמנו וזה בהחלט מן דיאלוג עם הקורא שיכול לקחת את השיר לכיוון אחר מהמשורר ואני אוהב את זה.

אבל הספר עוסק לא רק בטבע אלא בדברים הקטנים היומיומיים, החיים, המשפחה, הילדים, האהבה ואלוהים.
והדרך בה הוא מדבר אליהם, כותב אליהם, כמה לטוב שיש בו ולשפע שיש בו ובדברים האלו הם אלו שמייצרים ספר שנעים להתחבר אליו ונעים לקרוא בשיריו.

אין לי ספק שמדובר באדם רגיש, כותב רגיש ואדם חולם, אני יכול להריח את הספר, להרגיש את משב הרוח דרך דימוייו, לשמוע את הציפורים המטאפוריות ולהנות מכתיבה יפה ופיוטית שמחברת את הקורא אל עצמו ואל המשורר.

אֲנִי שׁוֹכֵחַ
אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדַעְתִּי
עֲבוּר יֶלֶד אֶחָד.
הוּא יָשֵׁן.
רֶגַע
וְעַפְעַפָּיו נִרְעָדִים לִקְרָאתִי
כְּמוֹ פַּרְפַּר

---

שֶׁהַטֵּרוּף הַקָּפוּא יַפְשִׁיר מִתּוֹכֵנוּ
פִּתְאוֹם יִכָּנֵס הָאֲוִיר לָרֵאוֹת
כְּמוֹ שְׁאִיפָה שֶׁל דּוֹר.
נַהֲפֹךְ לְיוֹנְקֵי דְּבַשׁ וּלְפִרְחֵי אֲפַרְסֵק
וּלְנִדְנוּד בְּעַנְפֵי הַנֶּקְטָרִינָה,
לְחֵרוּת צְעָדִים בֵּין שׁוּרוֹת הַמַּטָּע
בִּזְמַן הַקָּטִיף.
מַמָּשׁ עַכְשָׁו אֱלוֹהִים מוֹשִׁיט יָדַיִם אֶל הָאֲדָמָה,
דּוֹחֵס אֶת נִצָּנֵי הַפְּרִיחָה
לְתוֹךְ הָעֵירֹם הַשְּׁמֵימִי בִּגְבִיעֵי הַצַּמָּרוֹת
בַּיָּמִים הַגְּאוּלִים,
הַפְּרוּעִים,
הַמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם,
עָטוּר כֶּתֶר רִמּוֹנִים, לְתוֹךְ חֲזוֹתֵיהֶם
הַחֲשׂוּפִים
נוֹטְפֵי הֶעָסִיס.

.

.

סיבות להשאר / תהל פרוש
ספרית פועלים
155 עמודים

לפני כמה חודשים קיבלתי סוף סוף את האזרחות האוסטרית שלי, שנתיים שלמים עבדתי על קבלת האזרחות ועברתי תהליך ארוך.
ועם זאת אני לא מתכנן לעזוב, יש לי את הסיבות שלי למה אני נשאר ובראש ובראשונה הילדים שלי שאותם אני לא אנטוש.
אבל לא רק הם, יש לי איזו אמונה בעם הזה וגם העובדה שלא בטוח בכלל שבגולה יהיה טוב יותר או קל יותר, אלו שיקולים רבים ונראה שיש כאן על מה להלחם אבל אני תמיד משאיר את האופציה הזו פתוחה וקיימת וטוב שיש אותה.

כשנתקלתי בספר המסות הזה של תהל פרוש עובר בראשי אותן מחשבות ואותן תהיות של מה המקום הזה שנולדתי וגדלתי בו ואני מתבונן על המרחב שאני חי בו ויש בו דברים ראויים ויש בו גם דברים פחות טובים כמו בכל מקום אבל הספר הזה לוקח אותי למסע של הישראליות מנקודת מבט קולקטיבית ואישית.

תהל פרוש היא משוררת וזהו ספרה השלישי אבל גם הראשון שאינו ספר שירה אלא קובץ מסות שהיא פרסמה בשנים האחרונות ולמעשה היא כותבת אותן לבנה הקטן, כך אני מבין מהפרק הראשון.
החיפוש אחר הסיבות להשאר כאן, למצוא את הטוב בתוך הכאוס, והחיפוש הזה לוקח אותנו למסע בתוך שלל נושאים מגוונים מאוד שהישראליות היא העוגן שלהם.

הנושאים במסות האלו מגוונים מאוד, חלקן נוגעים לסיפור האישי של פרוש כמו הפרידה מאביה או חוויית ההריון ומהות החיים וחלקן נוגעים למה שמפריע לכולנו, המרדף אחר דירה, הקשיים הכלכליים, הפערים החברתיים ועוד ועוד.

ספר מסות מאוד מגוון שכתוב היטב ומעורר שאלות רבות על החיים כאן ועל ההתמודדות כאן ועל הישראליות כמו גם על הגולה והמגוון הוא רב והיה לי תענוג לצלול לתוך המסות האלו ולהכנס לעולמה של המחברת שניחנה ביכולת כתיבה משובחת.

אחותי נסעה עם משפחתה לתיאלנד, לטענתם זה לשנה עד שיסתיים השיפוץ בביתם בקיבוץ ואני באופן אישי מקווה שיחזרו אבל לתחושתי האישית הם ישארו שם, הם ימצאו "סיבות להשאר" כי פתאום אנחנו מגלים שבמקום שאין מלחמות ויש ים יפה הכל לכאורה נראה ורוד יותר.
האמנם?

אנחנו הגעגוע לעתיד / איריס הרדן
הוצאת קינמון
246 עמודים

לכאורה, כשקראתי את הכריכה האחורית חשבתי לתומי שמדובר בנושא כבד משקל שלא קל לקרוא אוו או להתחבר אליו, והספר הזה באמת עוסק בנושאים כבדי משקל, נושאים של הגירה לארץ זרה, התאקלמות ובניית משפחה בארץ זרה, זוגיות במשבר ואולי הנושא הכי קשה שהוא אותו דיאלוג בין דור שני לניצולי שואה לגרמנים בני הדור השני מאחר ורוב הסיפור עוסק ומתרחש בגרמניה.
ועדיין מצאתי את עצמי מתמסר לספר שכן הכתיבה שלו היא כזו שלמרות הנושאים הקשים שמעוררים רגש מצד הקורא הוא נגיש, הוא כתוב היטב, ולא תמיד היה מורגש שמדובר בספר ביכורים אלא בספר בשל ועמוק עם שפה ייחודית ואמירה חזקה שבתוכה לא מעט התחבטויות והתלבטויות ושיקולים וקשיים וגם געגועים.

יש הרבה עומק ורגש בכתיבה של איריס הרדן ונראה שהיא מחוברת לנושא והוא בליבה שכן רק מי שנושא מסוים קרוב ללב המחברת מאפשר כתיבה כזו.

הספר מספר על זוג, נדב ויסמין, זוג טרי יחסית שמקבלים החלטה לעבור יחד לגרמניה, נדב הוא זה שהציע ליסמין להצטרף אליו ולחיות איתו בקהילה רוחנית, מן כת כזו שבה לנביאה יש השפעה חזקה.
יסמין מסכימה לאחר התלבטויות וישנם גם את ההורים שמביעים כעס על המעבר ובעיקר בגרמניה, מדינה שאחראית לאסון הגדול ביותר לעם היהודי.
יסמין מתקשה למצוא את עצמה בזוגיות ואת עצמה בגרמניה ונראה שככל שנדב מוצא את מקומו כך יסמין הולכת לאיבוד וכך הזוגיות עוברת למקום קשה ולמשבר עמוק.
הספר שעוסק בזוגיות הזו ובכלל מראה את הקשיים והמורכבויות בזוגיות לא טובה, זוגיות שקמלה לה לאט לאט והתוצאות המורכבות של המשבר הזה שמשפיע על כל הצדדים.

וזה צד אחד של הסיפור. הצד השני מדבר על גרמניה המודרנית בה לתוצאות מלחמת העולם השניה עדיין, הרבה שנים אחרי יש אפקט בין על הישראלים שנמצאים שם ובין אם אלו גרמנים שהעבר משפיע גם עליהם.

זהו ספר עמוק ורגיש שמדבר בשפה מיוחדת והצלילה לתוכו מעוררת רגשות ותחושות ולא מעט שאלות על בית, געגוע וכמיהה, כמיהה למקום שהוא בית, כמיהה לאהבה ולזוגיות, כמיהה לחום ולחיפוש אחר שורשים.
נראה שבחירת דימוי הכריכה בספר המרתק הזה ממחישה היטב את תוכנו.
מיוחד מאוד.

עקדת שרה / ניצן בן זאב
הוצאת שתים
190 עמודים

הספר הזה התחיל להכתב לפני ה7.10, לפני האירוע שהכניס את כולנו לטלטלה וחרדה ולפני שהתחילו לחזור חיילים פצועים והרוגים על בסיס יומי ושבועי מהתופת של עזה.
ובעיני הוא קיבל יותר משמעות לאחר האירוע שטלטל את כולנו.
ניצן בן זאב הרי כמו כולנו לא ידעה מה עומד להגיע והיותה אם לחיילים החרדה יום יום ודואגת יום יום בסופו של דבר הניע אותה לראות ולשמוע על חוויות של אמהות אחרות וכך נולד הספר המיוחד הזה שבו המחברת משוחחת עם אמהות של חיילים, אמהות מכל הארץ ומכל המגזרים, מכל העדות והמעמדים החברתיים וזה מרגש ונוגע.

הרי גם לפני ה7.10 אנחנו חיים בחרדה מתמדת כי זו המדינה שלנו, אנחנו חיים בין מלחמות ומבצעים ובידיעה שאנחנו לא יודעים מה יקרה מחר וכשהילדים שלנו נמצאים שם, במוצבים, ביחידות, במבצעים, כהורים לחיילים אנחנו חושבים על זה, דואגים להם וכאן הקשר המיוחד בין אמהות לחיילים והספר מתמקד באמהות ובסיפור שלהן ובתחושות שלהן.

כל ראיון יש לו את הייחוד שלו והחווית אם /בן הייחודית לה, המצוקות, ההתערבות ההורית, הקשיים של הילד ביחידה, הנסיון לתמוך ולהכיל, התחושה כשהילד חוזר הביתה.
ניצן בן זאב לקחה פרויקט מורכב והפכה אותו למסמך מרתק שהוא בעצם של של מראה לחברה הישראלית שיש בה כל כך הרבה שכבות של כאב ואהבה ומורכבות בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים בו והמכנה המשותף רב מהשוני ומרגישים את זה מהעדויות המרתקות של האמהות ומהסיפורים הכואבים של מה שעוברים החיילים ואיך הם מתווכים את זה למשפחות.

בין ראיון אחד לשני אנחנו נחשפים לחוויה של המחברת כאמא לחיילים והשיחות שכתובות גם בפונט אחר ומהווים גם כמן פאוזה בין ראיון לראיון.

ספר חשוב ומרגש שנוגע במקומות של כולנו כהורים, לא רק אמהות.
ועדיין החיבור הנשי כאן המקום הזה של האמהות הוא העוגן של הספר הזה, והוא כתוב היטב ומרגש במובנים רבים, כואב במובנים רבים ועוצמתי.

יונים מהשאול / רוברט א. הווארד
הוצאת קתרזיס
95 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

הנובלה הקצרה הזו של רוברט א. האוורד מעבר להיותה סיפור אימה משובח טומנת בתוכה הרבה מאוד מההסטוריה האפלה של ארצות הברית ויחסי שחורים לבנים בדרום ונראה שבתוך האימה והמוות האופפים את היצירה הזו המסר האחר קצת נחבא אל הכלים בעיני אבל עוד נגיע לזה.

לא ממש תרגמו בארצנו את כתביו של קונארד אולי מלבד איזה כרך של סיפורי קונאן שמי יודע איפה ניתן למצוא אותו.
אבל הווארד מוכר כסופר אימה ואחד מהסופרים, יחד עם לאבקראפט ואחרים בתקופתו שביססו את הז'אנר הזה והיו מיוצריו החשובים בתקופה שסוגה זו החלה לפרוח ואנשים התעניינו בעל טבעי ומסתורין.
אני לא בטוח מתי מתי הזומבים הופיעו בספרות לראשונה, האם בספר קצר זה או בספרות מוקדמת יותר, זה שווה בדיקה שכן אני לא יודע על מתים חיים שהופיעו לפני כן.
אבל אותם מתים חיים הם חלק מהמסתורין בספר הזה ותחילתו של הסיפור בשני תושבי ניו אינגלנד שמגיעים לדרום ועוצרים לחפש מקום מסתור בבית אחוזה ישן.
כאשר אחד משני האנשים מתעורר מסיוטי אימה הוא מגלה את חברו עולה במדרגות כמו אחוז דיבוק או נמצא במן טראנס ולאחר מכן החבר חוזר כגופה מלאת דם עם גרזן בידו.
גריזוול, אותו חבר שנשאר בחיים בורח אחוז אימה מהבית ומחפש את השריף המקומי ויחד איתו ולמרות שהוא גם החשוד המיידי ברצח חברו הם מנסים להבין את הפתרון לתעלומה והחקירה שלהם מביאה אותם לתגלית שיש בה הרבה רוע ולוקחת אותנו להסטוריה העמוקה של ארצות הברית.

מעבר לסיפור המתח שבנוי היטב ומייצר תחושת פחד מצמית ומוות האוורד לוקח אותנו כמו שכתבתי בהתחלה דרך העלילה אל אכזריות המטעים והעבדות בארצות הברית ואל יחסי שחורים לבנים, עבדים ואדונים ואני משתדל לא להרחיב יותר מדי כדי לתת לקוראים להבין ולהנות מהמתח בעצמם.

החיבור בין מה שקורה בבית לבין העלילה הנלווית אליו והחקירה הופך את הספר הזה למן ספר אימה בלשי מרתק שתענוג לקרוא אותו, הוא נגמע במהירות ומייצר חווית קריאה מיוחדת מאוד.
מומלץ.

מלון גרנד בבילון / ארנולד בנט
הוצאת אפרסמון
246 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

מלון גרנד בבילון הוא רומן תקופתי קליל ומהנה שבהחלט עוזר להעביר את הזמן ומספק גם מתח, גם בידור וגם עניין, יש בו פשע, יש בו תככים, פוליטיקה ושחיתות אבל בעיקר יש פה איזו ביקורת מעודנת על מעמדות ואנשים עשירים חמדנים שרוכשים לעצמם נכסים לשם שעשוע.

ארנולד בנט הוא סופר שלא הכרתי ונראה שמלון גרנד בבילון הוא הספר הראשון שלו שתורגם לעברית ובכל זאת מדובר בסופר פורה מאוד שכתב יותר מ40 ספרי פרוזה, סיפורים קצרים, ספרי עיון ומחזות כך שמעניין אם נצפה לעוד תרגומים מספריו.

בכל מקרה אין ספק שמלון גרנד בבילון הוא מתאבן נפלא ומעורר תיאבון ליצירותיו הבארות של בנט.
בנט ביסס את המלון שלו בספר על מלון סבוי המפורסם בלונדון, מלון שנפתח ב1889 והספר של בנט נכתב ב1902.

אנחנו מתוודעים בתחילת הספר לניו יורקי עשיר בשם תיאודור רקסול ובתו, רקסול, אחד מעשירי העולם יושב וסועד במלון כאשר רקסול מזמין קוקטייל אמריקאי שאסור להזכירו במלון ובתו אף ממשיכה את החוצפה ומזמינה סטייק ובירה, מה שיוצר חיכוך עם רב המלצרים השחצן.

העימות הזה גורם לרקסול לרכוש את המלון ואת כל מה שבתוכו ומכאן מתחילה שרשרת אירועים והתרחשויות מוזרות מאוד.
היעלמות של חלק מהצוות, היעלמות של גופה, נסיך שהתארח במלון נעדר וכל זה גורם לנלה, בתו של רקסול להתחיל בחקירה עצמאית משלה לשלל האירועים שמתרחשים במלון וזה מסבך אותם בקונספירציה פוליטית אך גם אהבה יש בסיפור הזה כאשר נלה מתאהבת באריסטוקרט מהנסיכות הקטנה המעורבת בעלילה.

בסך הכל מדובר בספר מהנה למדי, תקופתי מאוד עם לא מעט סרקזם וביקורתיות והרבה הרבה אקשן חביב.

נהניתי לקרוא אותו.

שביל החלב / ד"ר מויה מקטיר
הוצאת מטר
244 עמודים
מאנגלית: עדי מרקוזה הס

איזו דרך נהדרת בעיני להנגיש לנו את מדע הסטרונומיה.
זה בדרך כלל נושא כבד להבנה, מורכב, יש בו הרבה מושגים מורכבים וגם בין השאר רוב האנשים סוחבים איתם כל מני דיעות קדומות או מידע שגוי שלא קל לתת להם מידע אמיתי ומורכב מדי בכל מה שקשור לחלל ולגלקסיות.

מויה מקטיר היא אסטרופיזיקאית ומומחית לפולקלור עם דוקטורט באסטרופיזיקה והיא מנגישה בצורה מיוחדת מאוד את נושא שביל החלב באמצעות אוטוביוגרפיה, כן.
הגלקסיה מדברת אלינו ומספרת לנו את סיפורה וזו דרך מאוד מעניינת להנגיש את המדע המורכב הזה לציבור שבאמצעות הסבר פשוט ומובן הוא הופך למורכב פחות.

כמו כל אוטוביוגרפיה אנחנו מתחילים מהתחלה, והגלקסיה מספרת לנו את סיפורה מרגע ההיווצרות, יצירת הכוכבים, היווצרות היקום והמפץ הגדול וגם במידה מסוימת מנבאת את מותה.
היא עוסקת גם במיתוסים אודותיה, מיתוסים שהאדם המציא עם השנים ומהרגע הראשון שהוא ראה כוכבים בשמיים.
היא מתארת את אופן היווצרות גלקסיות וכמובן מתייחסת אלינו בני האדם.
לפעמים במידה של יהירות מסוימת אבל אני כקורא קיבלתי זאת בהומור ובחיוך.
יש כאן פרגון גדול לאסטרונומים ומדענים בני אנוש שחקרו אותה והבינו חלק מסודותיה ונראה שעוד לא התחלנו אפילו להבין את המרחב העצום של הגלקסיה העצומה שלנו ושם גלקסיות אחרות ברחבי היקום האינסופי הזה שאנחנו חיים בו.

הספר מעוטר באיורים חביבים ואפילו המושגים המורכבים בו הם יחסית נוחים להבנה וקלים לעיכול.
מאוד אהבתי את הספר היפה הזה והנגיש כל כך.
כתיבה נהדרת ובסך הכל ספר מומלץ מאוד ומהנה מאוד.

האנתרופוקן שלי / ג'ון גרין
הוצאת הכורסא
294 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

זה ספר מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים בכתיבתו של ג'ון גרין, הוא מביא לכאן צד אחר שלו פחות פרוזה רומנטית לנוער מרגשת ומלוקקת אלא יותר קובץ מסות מרתקות בהם ג'ון גרין מביא את דעתו על העולם ועל האנושות.

כותרת הספר, האנתרופוקן שלי, אנתרופוקן, עידן האדם, אותו עידן בו האדם משנה ושינה את כדור הארץ באופן שאף מין אחר מאז שהפלנמטה הזו נוצרה לא שינה.
עידן האדם חולל תמורות רבות בכדור.
למעשה, העידן הזה נספר החל מהמהפיכה התעשייתית והוא כולל מרכיבים רבים כגון השפעה על האקלים בכדור הארץ, הכחדת מינים רבים, תעשיית הבשר, המסת קרחונים ועוד ועוד.

גרין מביא כאן את הראייה שלו כאדם, כמבקר ספרות, על העולם, על האנושות ומביא כאן מגוון מאוד מאוד רחב של מושגים ונושאים שהאדם הוא בעל השפעה עליהם וזה מייצר ספר מרתק מאוד שאפשר לחזור אליו ולקרוא שוב את הכתיבה השנונה והמעניינת של גרין שמנסה להציג מגוון רחב של התנהלות האדם על כדור הארץ ועל התרבות האנושית, בעיקר התרבות המערבית.

יש כאן המון סקרנות, המון שאלות שעולות, למידה עצמית, הומור וגם תפיסה סובייקטיבית של המציאות על פי ג'ון גרין.

הנושאים כה מגוונים, המחל מהציורים במערת לאסקו של האדם הקדמון, אווזים קנדיים, בובות הטדי בר, האינטרנט, מיזוג אוויר, הגוגל, משחק המונופול, סופר מאריו, דלקת מוח נגיפית, תחרויות אכילת נקניקיות ועוד ועוד.

חלק מעניין בספר הוא הדירוג של גרין, כמו שהוא מדרג בביקורות הספרים וכמו שאנשים מדרגים דברים שונים ובכלל עניין הדירוג הוא מקור לחקר בפני עצמו.
אבל גרין מדרג את הנושאים עליהם הוא מדבר מסולם של 1-5
איך אפשר לדרג מגוון כה נרחב של מושגים שונים זה מזה? זה חלק מסקרן בפני עצמו בספר של גרין.

התענגתי עליו ובקריאת הספר ואני אישית מדרג אותו 4.5 כוכבים.
מומלץ.

ליל הברווזים / שירז אפיק
הוצאת המקור
183 עמודים

שירז אפיק יודעת לכתוב, ידעתי את זה עוד בספריה הקודמים ואני יודע זאת גם היום.
אני שמח כל פעם מחדש לקרוא את הספרים שלה והספר הזה גרם לי הנאה רבה.
לא רק בגלל שהוא כתוב טוב אלא שיש בו איזו סגירת מעגל שאהבתי מאוד, כזו שמעלה לקורא חיוך על הפנים.
הספר עוסק בנושאים מאוד מעניינים ומטרידים שקשה מאוד לספר עליהם בסקירה כזו כי היא עלולה לחשוף את הסיפור ואת התמה המרכזית שלו ואנסה לתאר את העלילה בקווים כלליים.

הספר מספר על אליענה, פסיכולוגית ילדים מוצלחת, הקליניקה שלה עמוסה ויש לה תכנית רדיו ובסך הכל גם משפחה טובה משל עצמה.
בפועל מתחת למעטפת הזו ולקריירה המשגשגת מסתתר סוד אפל וקשה, אירוע טראומטי שקרה לה בזמן השירות הצבאי שאליענה סוחבת אותו איתה שנים רבות ומשפיעה עליה.
אל אליענה מגיע לקליניקה ילד חמוד, מאוד ציני ומאוד כנה שלא יכול לשקר, הילד הזה הוא פתח לאליענה להגיש את הנקמה שלה, לתקן את מה שדרוש תיקון ואת מה שהיא חיכתה לו שנים רבות.

אנחנו חוזרים לאותו אירוע שהתרחש בעבר והשפיע על אליענה וחוזרים להווה ועוקבים אחרי הדמויות בספר בעניין רב.
קשה מאוד לחבב מי מהדמויות בספר, הם לא מעוררות אמפתיה יותר מדי, גם לא אליענה.
אבל זה מה שיפה בספר הזה, הדמויות בנויות נהדר והספר לוקח אותנו צעד צעד עד לרגע בו אליענה מבשלת את הנקמה שלה מאותו לילה בצבא, מאותו אירוע.

הספר מרתק, הוא כתוב נהדר, הוא חד והוא מביא לנו סיפור מר עם סוף מתוק מדבש.
תענוג.

כמו הליצן מהשיר של פורים / יוסי וקסמן
הוצאת קתרזיס
168 עמודים

זה בדיוק מסוג הספרים שבגללם אני אוהב לקרוא, יש בו את הטירוף הזה והדמיון המדהים והיצירתיות שאני מחפש בספרות ואני ישבתי אליו מרותק, מהשפה, מהטירוף, מהעברית, הרגשתי איך וקסמן לוקח אותי למסע של טירוף צבעוני ומלא דמיון שיש בו המון כאב והמון זעם והטירוף הזה יש בו כל כך הרבה השראה וכיף.

נתחיל מזה שזה ספר שמושך אותך בצבעוניות שלו, הכריכה שלו פשוט נהדרת, גם הבחירה בפונט וגם הרקע הליצני שיש בו דיסוננס כל כך חזק בין דמות הליצן שמשדרת משהו אחד כגון דמות מצחיקה ומשעשעת ומצד שני זו דמות נלעגת ועלובה שהמסיכה והאיפור מסתירים המון סבל וכאב.

באופן אינטואיטיבי הכריכה והשם של הספר זרקו אותי לכל מני ליצנים ספרותיים שהפכו או מתוארים כדמויות טרגיות רצחניות כגון הג'וקר של באטמן שמשהו בעיר הדיכוטומית האפלה של וקסמן הזכיר לי את גותהאם סיטי או כמובן הדמות הליצנית הרוצחת ספרו של סטיבן קינג "זה"

אבל בספר הזה הליצן הוא סימבול, לטירוף, להתחפשות, לשגעון ובכל זה נמצא אותו גבר צעיר ששומע קולות מוזרים בראש, של איך שהוא מכנה אותם "הדודים היהודים והוא יוצא למסע של הרג שמתחיל בקשישה ניצולת שואה אליה הוא מתחזה לאחר שהרג אותה ומכאן הספר מקבל תאוצה וטירוף שקשה לתאר בסקירה אלא פשוט להתמסר לכתיבה של יוסי וקסמן בצורה שרק הוא יכול לכתוב.

איזה ספר מטורף ועשיר, מתאר עולם כל כך אפל ואכזרי והדמות של הגיבור המיוסר והאומלל כל כך נגעה לליבי.
העולם בו הוא חי, העיר בו הוא חי היא מדכאת ונראה שהעולם הזה עושה לו רע והטירוף שלו אפילו מובן במידה מסוימת, מעבר לג'וקר הספר מלא ברפרנסים והשראות ספרותיות שצריך לקרוא אותו כדי להבין ונראה שכל אחד ימצא בו דברים אחרים.
זה הספר הישראלי הכי טוב שקראתי השנה ושאפו גם ליוסי הנהדר וגם לקתרזיס שהולכים עם השגעונות שלו ועם היצירתיות של יוסי שהוא אמן בנשמתו ויצירתי בכל נימיו ואמן הוא אמן, בין אם זה בציור או בכתיבה, כשאתה אחר ואתה מביא את האמנות שלך ואת הטירוף שלך אתה יכול להביא אוו בכל צורת אמנות וזה נפלא.
ספר נפלא.