אולי זה יכאב / סטפני רובל
הוצאת אריה ניר
448 עמודים
מאנגלית: נעה בן פורת

אני אהבתי את הספר הקודם של סטפני רובל שתורגם לעברית "התיקון של רוז" וסטפני רובל ממשיכה באותו קו שמציף הורות רעילה ומורכבות נפשית בדמויות שלה.
לא הרגשתי שזה ספר מתח אז אם מישהו מהקוראים מצפה לאיזה מותחן גאוני אז זה לא הספר עבורו.
מה כן?
ספר מעניין עם עלילה מסתעפת וקצת מבולבלת אבל הופכת להיות לאט לאט יותר קוהרנטית.
זה לא שהוא לא מותח בכלל אבל הוא לא נכלל בעיני בז'אנר המותחנים אלא יותר דרמה מרתקת וכזה הוא.

נטלי קולינס היא אישה מצליחה וקרייריסטית ששונה מאוד מאחותה שמחפשת את עצמה בחיים האלה ולכן נסעה לחצי שנה לאיזה אי נידח ובודד בבעלות פרטית ליד חופי מיין.
הסדנא שהיא לוקחת בה חלק מנותקת מהעולם החיצון, ללא טלפונים וללא תקשורת.

הרגע בו מתחיל הספר באמת הוא מייל שמקבלת נטלי ובו מסר ששואל את נטלי האם היא רוצה לבוא ולספר לאחותה מה היא עשתה או שהם יספרו לה.

נטלי מחליטה לנסוע לאי ולהתמודד עם השדים שלה.

הספר הזה מעלה נושאים כבדי משקל כמו כתות וההסחפות אחריהן, הורות רעילה ומורכבות משפחתית בילדות ועוד ועוד.
יש בספר הזה הרבה כאב וזכרונות לא פשוטים והוא יכול לעורר טריגרים.

זה סיפור שמסופר בכמה קולות והוא ספר מעניין ברובו אבל לא יותר מזה.
הוא ספר שיכול להעביר את הזמן בימים קשים ומורכבים כמו שאנחנו חיים בהם ולזה הוא יהיה יופי של חומר קריאה.
בסך הכל ספר מעניין שבהחלט אפשר לקרוא.

כשאנחנו חדלים להבין את העולם / בנחמין לבטוט
הוצאת בבל
192 עמודים
מספרדית: מיכל שליו

אפשר לסכם על ההתחלה ולומר שהספר הזה הוא אחד הספרים המבריקים שקראתי ב2024.
בנחמין לבטוט הוא סופר צ'יליאני צעיר (יליד 1980) והספר הזה לוקח אותנו למסעות, מסעות אחר תגליות מדעיות והסיפורים מאחורי התגליות שלוקחים אותנו לעומק האישיות של אותם מדענים ולעומק הטירוף.

קשה להגדיר את הספר המעולה הזו כי הוא לא ספר עיון והוא לא פרוזה אבל הוא נע על התפר שבין לבין ויוצר הקשרים וחיבורים שדרכם אנחנו יכולים להבין את המורכבות הנפשית והגאונית של אותם גאונים.

זו לא ביוגרפיה של הגאונים עליהם מדבר לבטוט אלא מן טלאים של סיפורים שונים שכשאתה מחבר אותם אתה מבין את ההקשר ואתה מצליח להבין איך גאונים כאלו מצליחים להגיע לאותם תגליות מבריקות שלהם.

הסיפור הראשון למשל לוקח אותו לגילוי הציאניד והתהליך המדהים של גילויו ועד שימוש בציקלון בי כחומר בו השתמשו הנאצים להשמדת היהודים במחנות.
בהמשך אנחנו נחשפים להמצאות אחרות מבריקות ולפיזיקת הקוונטים ועוד והכל דרך סיפוריהם של גדולי המדענים והפיזיקאים כגון פריץ הבר, מיאזאקי, שרדינגר, הייזנברג ואחרים.
כולם דמויות חריגות, אקסצנטריות שהסיפורים עליהם ועל התגליות מקבלות תפניות משונות והופכות את הספר להרבה הרבה יותר מאשר איזה תיאור יבש ואנציקלופדי של התגלית עצמה אלא חיטוט בנפש המדענים ויצירת סיפור שמתחיל כעיוני והופך לבדיוני כמעט והכל ברמת כתיבה גבוהה מאוד ויצירתית מאוד.

כל מסה בספר הזה היא רשת של סיפורים שונים שמתחברים לסיפור אחד ובמרכזה המדען והתגלית.
בנחמין לבטוט מייצר סיפורים סוחפים כמעט בלי להתאמץ עם כשרון כתיבה יוצא דופן באיכותו ויכולת לספר סיפור בצורה מרהיבה.
הספר הזה הוא סוג של אמירה על האנושות, על ההתקדמות המהירה שלה ועל המצאות שמקדמות את העולם מצד אחד ומצד שני עלולות להביא לאסונו של העולם.

ספר מרתק, פרוזה עיונית נפלאה שמייצרת חווייה קריאה מעוררת מחשבה על השברירות האנושית ועל גאונות שלא נתקלים בה הרבה.

הספר היה מועמד לפרס בוקר הבינלאומי וזכה בפרסים רבים אחרים וטוב שהוא תורגם. מומלץ מאוד לחפש אותו ולהתענג עליו.

ספר הדם / קים דה לוריזון
הוצאת שוקן
261 עמודים
מגרמנית: ניצה בן ארי

זה אחד הספרים המאתגרים שקראתי בשנים האחרונות וקשה מאוד להגדיר אותו או לכנס אותו לז'אנר ספרותי אבל דווקא האתגר הזה של קריאתו שהעביר לי את יום כיפור האחרון גרם לספר לזרום לי ולקריאה לזרום לי באופן מאוד מעניין ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

איך מגדירים את קים דה לוריזון סופר/ת, מחזאי/ית א-בינארי שאין לה או לו הגדרה מינית מגדרית מובהקת והוא היא משחקים עם זה לאורך כל הספר.
רק מהפסקה הזו שכתבתי אפשר להבין את מורכבות הספר אז תתחשבו מה זה אומר על מורכבות התרגום.
הספר עצמו עוקב אחרי חייו/ה של קים דה לוריזון וזהו ספר של חיפוש זהות שנע לאורך ילדותו ובגרותה של המספר/ת אבל זו ממש לא אוטוביוגרפיה קלאסית.
זהו ספר של חיפוש, חיפוש הזהות דרך הדמויות הנשיות בחייו, הסבתא והאמא שליוו אותו, חיפוש עצמי הסטורי מעניין ומקיף דרך טראומות הילדות, דרך המורכבות בחייו ודרך אלמנטים של טבע שליוו אותו.

התוצאה היא באמת ספר שהוא מאתגר מאוד ומעניין אותי איך הוא יתפוס כאן שכן זהו ספר למיטיבי לכת שלא חוששים להתמודד עם ספר חתרני, לא קוהרנטי וללא קו ליניארי ברור ועם זאת כתוב בצורה סוחפת מאוד.

כבר בהגדרה הביוגרפית שלו עצמו אנחנו מבינים שקים דה לוריזון משחקת איתנו. לדבריה היא נולדה בשנת 2666 (פרפרזה לרוברטו בולניו) והחיים שלה הם חיפוש מצד אחד, חיטוט בעבר ונסיול לייצר ספרות חתרנית ובמידה מסויימת אוונגרדית בתפיסת השפה, במשחק המגדרי וזה ספר שמייצג במידה לא מועטה את דמותו הצבעונית של המחבר/ת.

ויש כאן פרדוקס כי למרות שלא יכולתי להפסיק לקרוא אותו השפה והמשחקים של השפה מעייפים ויכולים לקבל את הרושם שהם בשפת הרחוב "פלצנים" אבל אשפר לשחק עם השפה ואפשר לייצר ספרות אוונגרדית וחתרנית ושונה.
אבל אני יכול גם לומר שכמו שאני נסחפתי בקריאה שלו אני חושב שהספר לחלוטין יצטייר כמנותק ולא קריא בעיני אנשים רבים ולכן מי שניגש לספר כזה מיוחד צריך להיות אדם שאוהב ספרות שהיא לחלוטין לא בקונצנזוס ויש סיכוי שהוא יופתע לטובה.

אני חושב שקים דה לוריזון מאוד מוכשר/ת וומיומנת במלאכת הכתיבה וזה ספר מיוחד במינו.
לא נתקלתי בספר כזה עדיין.

אחרית הדבר של ניצה בן ארי גם היא שווה קריאה שכן היא מספרת על מלאכת התרגום המורכבת ומתארת אותו כאחד הספרים המורכבים והמאתגרים ביותר שהיא תרגמה

והימים לא חלפו / אלי עמיר
הוצאת עם עובד
270 עמודים

לצערי לא קראתי את נער האופנים אבל למרות זאת התחושה בקריאת ספריו של אלי עמיר ובעיקר בספרים בהם מופיע נורי, בן דמותו של הסופר שכל ספר עומד בפני עצמו וכל ספר הוא חלק מסיפור ההתבגרות וההטמעות של הדמות בחברה הישראלית.

נורי עובר תהליך בכל ספר בו הוא מופיע והפעם נורי כבר נער בוגר, לפני צבא, ממשיך להתפתח ולבנות את אישיותו ולפלס את דרכו בחברה הישראלית , בצבא, באוניברסיטה בעבודה.
בעוד החברה הישראלית בעצמה מתפתחת ומגבשת זהות.
והזהות של נורי נעה בין הרצון להיות חלק מהחברה המתגבשת לבין הרצון להשאר נאמן לערכיו ולתרבותו, אל ילדותו בעיראק.
ברקע מופיע כל הזמן אהבתו לזמרת המצריה אום כול תום, היא מחברת אותו אל הזהות שלו ואת המקורות הערביים שלו, היא מייצגת את החיבור בין המקום שהוא בא ולאן שהוא הולך.
אום כול תום והשירה הערבית היא המקור והיא האהבה שלו והשירים שלה מלווים אותו כמו פסקול חייו כמו גם הביקורים במועדון המעריצים שלה שהוא מקום המפלט של הבחור הצעיר.

אנחנו עוקבים אחריו, אחרי השירות הצבאי שלו בחיל הקשר, אחרי הלימודים שלו באוניברסיטה העברית ואנחנו עוקבים אחרי האהבות שלו, אחרי הנשים שמלוות אותו בתקופה ההיא.
נער כריזמטי וכובש שמתקשה להשאר נאמן לנשים בחייו מלבד אהבתו לזמרת המצריה הגדולה.

אלי עמיר שוב מחבר אותנו להווה שבסיפור אל מול העבר ואל מול המקום בו נורי גדל ותחושת הזרות, ובתוך זה הוא משתלב, לומד, עובד ומתפתח ועובר מסע משלו מסע שיש בו הכל והוא בעיקר כתוב נפלא.

מאוד קשה להתאכזב מספר של אלי עמיר וגם כאן לא התאכזבתי, הכתיבה שלו כל כך יפה והעברית שלו כל כך יפה. יש בספר הזה אהבת אדם ואהבת הארץ ויש בו פיוטיות וחיבור לשורשים.
כבר לא כותבים כמו אלי עמיר והוא מזכיר לי ספרות ישראלית שקצת שכחתי שקיימת.

אנחנו מולדים מאלי עמיר ודרך נורי את קשיי הקליטה ואת היחס לעולים מארצות המזרח ולומדים את המאבקים ואת הרצון להשתייך ואת היחס החברתי ולמרות הכל אנחנו לומדים שלמרות הכל הדרך האישית של הגיבור מובילה אותו למקומות טובים והספר פשוט מתאר מציאות ויש בה קסם, וקושי, ויופי ואהבת אדם.

מומלץ.

לייבניץ –הטוב בכל העולמות האפשריים/ מיכאל קמפה
ספרי עליית הגג
286 עמודים
מגרמנית: אביעד שטיר

גוטפריד וילהלם פון לייבניץ, האיש שהמציא בין השאר את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי וגרם לכל תיכוניסט לשנוא אותו מעתה ועד עולם היה אחד מגאוני הדור שלו בוודאי אך גם אחד מהמוחות המבריקים ביותר שידעה האנושות.
איש אשכולות שעסק במתמטיקה, פילוסופיה, פיזיקה וכן בהסטוריה של הפילוסופיה.

כל כך הרבה המצאות ורעיונות היו לאיש הזה שהגה כל כך הרבה מחשבות מקוריים והיה מאבות המתמטיקה המודרנית והנה אנחנו ניגשים לביוגרפיה שלו שכתב מיכאל קמפה.
קמפה הוא הסטוריון גרמני שעומד בראש מכון לייבניץ של האקדמיה למדעים בגטינגן ועובד בארכיון לייבניץ.
העזבון של לייבניץ הוא עצום והוא כולל כ100,000 דפים ו20,000 מכתבים ובאמת שאפשר להרחיב על לייבניץ ביוגרפיה עמוסה וגדולה על חייו ופועלו אבל קמפה בא לייצר ביוגרפיה מקורית ואיך בעצם עושים את זה.

קמפה בחר 7 רגעים (ימים) בחייו של לייבניץ בין 1675 – 1716. לכל יום מוקדש פרק והימים שקמפה בחר להדגיש אלו ימים של הארה, ימים של דמיון שמביאים לנו ביחד את אורח חייו של לייבניץ ואת התנהלותו וכן את הדרכים בהם הוא הגיע להארות שלו ולרעיונות שלו.

הלוקיישנים הם הנובר, 3 פרקים מוקדשים להנובר, פריז, וינה, צלרפלד.
כשחושבים על העזבון שלו ועל המצאותיו הרי לכל המצאה כזו או הגות חשובה שלייבניץ הגה אפשר להציג פרק בגודל הספר הנוכחי.
קמפה דילג על 30 השנים הראשונות בחייו של לייבניץ ומביא לנו בתמציתיות אבל לא בתמציתיות יתר את חייו של לייבניץ ונותן לנו הצצה למוחו המבריק.

ספר נהדר ומעשיר, ביוגרפיה של איש אשכולות מבריק.
כיף היה לצלול לתוכו.

מעון לנפש סוערת
הוצאת פרדס
322 עמודים
עורך: ז'אן פיזנטה

במשך חמש שנים הילד שלי שעבר משבר רגשי גדול אחרי הגירושין מצא את עצמו במרכזי חירום לנוער ולילדים.
בתחילה במרכז חירום פנימייתי בבאר שבע ולאחר שנה הוא עבר לפנימיית הרי ירושלים באבו גוש, פנימייה פוסט אשפוזית לילדים במצבים רגשיים ונפשיים מורכבים ושם הוא היה ארבע שנים של טיפול אינטנסיבי שמטרתו ייצוב הנפש והחזרה לקהילה והיום הילד שלי לומד בבית ספר רגיל ומשתלב היטב וחלק מהשיפור היה העבודה המורכבת שעושים בפנימיה, עבודה חשוב שמרכזת בתוכה אנשי מקצוע מתחומים שונים, מאנשי חינוך ועד אנשי רווחה וטיפול. מדריכים, ש"שינים ועוד ועוד.
המקום עצמו בו ביקרתי פעם בשבוע כשבאתי לבקר את ילדי התגלה לי כבית שנשאר בלב הילדים וגם בלב ההורים וכל מי שהיה שם זוכר ולא שוכח את המקום בין אם הוא הורה, חניף, מדריך או מטפל.
ראיתי גם ילדים אחרים במצבים שונים ובדרגות קושי רגשיות שונות.
כאיש חינוך בעצמי אני מודע למורכבות של ילדים ולקשיים של ילדים אך המקום ההוא והעובדה שמדובר היה בילד שלי נתן לי פרספקטיבה על עבודות חינוך שונות ועל המורכבות של ילדים שלא שפר מזלם או שהם נמצאים במצבים שהחברה או הבית לא מסוגלים להכיל אותם.

הספר הזה עניין אותי מאוד מגלל מה שאני חוויתי וקראתי אותו והתרשמתי מאוד ממנו.
זהו ספר שבו יש עדויות וסיפורים מצד אנשי מקצוע שונים שעבדו במעון דומה לבני ברית, מעון בית חנה בירושלים, כיום בית קמפר.
הספר הזה מאגד בתוכו מאמרים מקצועיים, עדויות ורשמים מפי גורמים שונים שמסבירים על התהליכים שהילדים עוברים שם.
העבודה הטיפולית, העבודה החינוכית, ייצוב מצבו הנפשי והרגשי של הילד.
עבודת הפסיכולוג, עבודת המדריך על כל ההיבטים של עבודה עם ילדים כאלו, התהליכים הקבוצתיים והתהליכים האישיים. התמודדות עם מצבי קצה וגם חוויות מרגשות ויפות מטיולים מחוץ לפנימיה ואירועים במעון עצמו.

רק מי שהיה במקומות כאלו בכובעים שונים מהורה וילד ועד מטפל ואיש חינוך יכול להבין את עבודת הקודש שעושים שם.
ספר מאוד מעניין לכל מי שעובד עם נוער בסיכון ונוער מורכב ורוצה לדעת קצת יותר על מה שקורה במעונות ופנימיות כאלו.

ציפור מדור לדור / לימור טלמור
הוצאת רימונים
66 עמודים
איורים: רונה מור

כמחנך כיתה ד בעצמי אני מתמודד לא מעט עם אתגרים וקשיים של ילדים לגבי השנה האחרונה, בין השאר בהתמודדות של ילדים עם אח או קרוב משפחה שלוחם במילואים או בסדיר ונמצא בעזה או בלבנון.
ילדים חווים את התקופה הזו כמונו ויש להם את הקשיים שלהם, את הזכרונות שלהם וגם את ההתמודדויות שילדים חווים והספר הזה שמדבר על ילדי כיתה ד הזכיר לי את התלמידים שלי ואת השיחות שלי איתם.
הספר הוקדש לזכרו של תומר ליבוביץ ז"ל שנפל בשביעי לאוקטובר והוא בן 19 שנים בלבד והוא גם מוזכר בספר כזכרון של ילד בשם גיא שמספר על בן דודו שנפל ביום הארור ההוא.

הספר עוסק גם בזכרונות וגם בחפצים ומסורות שעוברות מדור לדור.
המורה נילי נותנת משימה לחופשה לילדים, לברר עם הסבים והסבתות על סיפור משפחתי שעובר מדור לדור, חפץ או או סיפור חשוב, כזה שנשמר בזכרון או במקום אחר.

כל ילד מביא את הסיפור שלו ואת החוויה שלו.
יונתן מספר על פמוטי הכסף שסבתא הבריחה מאיראן, שירה מספרת על תליון מתקופת השואה, גיא מספר על תומר בן דודו שנפל בקרב במבצע חרבות ברזל.

הסיפורים נוגעים ללב ומרגשים ומספרים לילדים על זכרונות ועל כאב ועל ועל שורשים ומשפחתיות.
יש בו המון ערכים והמון ישראליות ויש בספר הזה המון יופי וחן שילדים יוכלו להתחבר אליו ולהנות ממנו.
הנושאים שכוללים גם עצב ושכול הם חלק מחיינו והם חלק מההתמודדות של ילדים בתקופה הזו ואין צורך לפחד מלשוחח איתם על זה והספר עושה את זה בדרכו העדינה והחשובה.

מומלץ לילדים בגילאי ג-ה

אוסטנדה / פולקר ויידרמן
הוצאת אפרסמון
153 עמודים
מגרמנית: ארז וולק

את שטפן צווייג מכירים כמעט כולם, לפחות מי שקורא ספרים בנאמנות. את יוזף רות מכירים פחות, בעשורים האחרונים שני הסופרים האלו זכו לעדנה מחודשת עם הוצאות מחודשות ותרגומים חדשים של ספרם ושניהם היו אנשים מאוד שונים זה מזה.
שונים מאוד ועם זאת הם מצאו מכנה משותף ונהיו חברים טובים ואנשי שיח שמפרים זה את זה.
הספר הקטן והיפה הזה של פולקר ויידרמן בא לתאר לנו תקופה בעיר אוסטנדה שבבלגיה, תקופה בה התקבצו בעיר קבוצת סופרים גולים בעיצומה של השתלטות הנאצים על גרמניה תחילה ובהמשך על רובה של אירופה.

השנה היא 1936 ובעיר הבלגית היפה הזו התקבצו להם מספר סופרים ידועים וביניהם ארתור קסטלר, יוזף רות, ארווין קיש, שטפן צווייג ועוד רבים.
זוהי תחילתה של תקופה מאוד אפלה באירופה, תקופה בה התחילו גם לפגוע בסופרים ולהחרים את ספריהם או לאסור על הוצאה לאור וכך קרה עם שטפן צווייג ולכן הוא נוטש את אוסטריה ועובר יחד עם אהובתו לוטה אלטמן לאוסטנדה.

הספר של ויידרמן מתמקד בעיקר במערכת היחסים המיוחדת בין שני חברי הנפש יוזף רות ושטפן צווייג.
אנשים מאוד שונים. בעוד צווייג העשיר, העירוני והמצליח, יוזף רות היה אדם עני שחי על הקצה ואלכוהוליסט.
ועדיין הקשר ביניהם היה מיוחד ובזה מתמקד הספר המעניין הזה שקודם כל מכניס אותנו להוויה של חבורת הסופרים ואנשי הרוח האלו שמצאו את מפלטם באוסטנדה ומשוחחים על המצב, חרדים מהעתיד ומנסים להנות ככל היותר ביחד והמחשבות על עתידה של אירופה מחרידה אותם וכל אחד חושב על עתידו ולאן ילך ומה יהיה עם ספריו.

שני הגברים היו מאוהבים באותו הקיץ, בעוד צוויג השבור מגירושיו היה מאוהב מחדש בלוטה יוזף רות חיזר אחרי אירמגרד קוין.

באוסטנדה הם מרגישים שהם נמצאים במן אי של שפיות אבל האי הזה הוא זמני וסופו גם לשקוע וכך כל אחד מהסופרים מוצא את מפלטו במקום אחר.
סופו העצוב של צוויג ולוטה בברזיל ידוע לכולם, רות מת עני ובחובות בפאריז וגם סופם של האחרים לא היה מזהיר במיוחד.

ספר שכדאי לקרוא, הוא נותן לנו מבט על תקופה, על חברות ועל עולם הולך ונעלם אל מול עיניהם של אנשים שכתבו עליו וחיו בו.

נהדר.

לחיים ולא למוות / אורי קראוסהר, טל משגב
הוצאת כנרת זמורה.
189 עמודים

ככל הנראה התקופה הזו היא תקופה של תיעודים, להערכתי יש לנו כ30 שנה של תיעודים מהיום הארור ההוא.
העדויות יצופו ויעלו בין אם מדובר באותו יום שבת של ה7.10 ובין אם מדובר בהמשך המלחמה הזו והאירועים, הקרבות, ההתמודדיות.
החברה הישראלית השתנתה ומשנה והיא כבר לא תהיה אותו הדבר לאחר המלחמה הזו אבל ליבת האירועים היא ללא ספר יום שבת ה7.10.
המלחמה עוד נמשכת אבל היום ההוא הסתיים עם כל כך הרבה סיפורים.
סיפורי השרדות אירועיים, קרבות פנים מול פנים, מוות של משפחות ובתים שנהרסו, אנשים שהתחבאו שעות וניצלו בנס ועוד ועוד.

הספר הזה מספר את סיפורם של לוחמי משמר הגבול, יום שהתחיל בשש בבוקר ונגמר הרבה אחרי חצות אבל הסיפורים עולים וצפים והם עוד יעלו ויצופו.
אורי קראוסהר וטל משגב, הסטוריונים וחוקרים שעוסקים בין השאר במחקר של משמר הגבול לקחו את התיעודים העוצמתיים וכמובן שזה רק חלק מאותם סיפורי גבורה והפכו אותם לפרוזה.

האירועים והעדויות בספר, הסיפורים הם אמיתיים והקרבות אמיתיים אך במקום לספר בקולם של החיילים הם לקחו את זה לכיוון הסיפורי והתוצאה היא סיפורי מורשת קרב ומלחמה כפרוזה וזה מעניין כי זה מייצר מתח מסוג אחר.

הסיפורים מתארים קרבות ממקומות שונים, אופקים, צומת מבטחים, נחל עוז, שדרות, יכיני ועוד…
הסיפורים עצמם באים לתאר את הקרבות ואין בהם איזו איכות פרוזאית יוצאת דופן אבל עצם התיעוד ועצם החשיבות של האירועים הופכים את הספר למעניין ולכזה שכדאי לקרוא.

כל יום אנחנו נחשפים לעוד סיפורים ועוד אירועים ועוד גיבורים.
זה לא ייגמר וזה מראה במידה רבה איזה לוחמים אמיצים יש לנו ואיך בזכותם נמנע אסון כבד אף יותר.

בהחלט יש חשיבות לספרים מסוג זה.

הלוחש באפלה / הווארד פיליפס לאבקראפט
הוצאת קתרזיס
93 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

אני מאוד אוהב את לאבקראפט ושמח על כל סיפור שלו שמתורגם לעברית או שמתורגם מחדש.
וקתרזיס עושים את זה שוב והפעם עם אחד הסיפורים הטובים של לאבקראפט שמתורגם לראשונה לעברית.
מה שמיוחד בסיפורים של לאבקראפט וגם בסיפור זה שהאימה נבנית לאט לאט, היא לא נחשפת מיד אלא יש כאן תהליך שהקורא עובר יחד עם המספר, יחד עם הדמויות.
לקרוא לאבקראפט זו חוויה, כמו לספר צ'יזבאט ארוך ולהכנס לאוירה של הספר, לאוירה של הסיפור ולחוש כמעט בעור שלך את מה שמתרחש בספר.

הפעם אנחנו נכנסים עם לאבקראפט למחוזות המדע הבדיוני ליצורים מוזרים שחיים כאן בהרים ומרצה לספרות בארקהם שמחליט לחקור את הסיפור הזה.

כאשר העיתונים המקומיים של ורמונט מדווחים על יצורים מוזרים שצפים בנהרות לאחר השטפון הגדול המרצה מפקפק בקיומם של אותם יצורים אבל כאשר יוצר איתו קשר אדם, קולגה מהאיזור בו נראו הגופות הוא מתחיל להאמין ומנסה לחקור את הסיפור.

הוא מאמין לאיש שכן הוא מבין שלא מדובר במשוגע אלא באדם אמין וכאן מתחילה בעצם התכתבות ביניהם שהיא בעצם ליבת הסיפור ודרך ההתכתבות אנחנו מתחילים להבין את האימה ולהיחשף אליה ואל אותם יצורים מסתוריים.

לוקח זמן להכנס לנובלה המצמררת הזו שכמו שאמרתי הסיפור נבנה לאט לאט והאימה נחשפת לאט לאט אבל היא שווה ושווה להכנס לסיפור.

זה מסוג הסיפורים שאתה ממש יכול לחוש את האוירה, את המקום, את הנופים.
אתה ממש מרגיש שאתה שם ולכן לאבקראפט מייצר אימה ופחד באמצעים ספרותיים פשוטים מאוד ומרומזים מאוד.

נובלה מצמררת ומהנה.