האדון היהודי / חיים זבולון
הוצאת שוקן
344 עמודים

חיים זבולון, כותב הספר הוא חקלאי ממפוני גוש קטיף וזהו ספרו הראשון, עכשיו הנתונים האלו חשובים עבורי לפתיחת הסקירה כי הם חלק מהביוגרפיה של האיש והוא החליט לכתוב ספר מנקודת מבטו של נער מחאן יונס.
היכולת שלנו לבחור להכנס לנעליים של דמות שונה מאיתנו אידאולוגית היא לא קל, זה יכול לעבוד מאוד טוב ויכול להיות כשלון גדול אם אנחנו לא מבינים את המשמעות של הבחירה הזו.
הספר הוא רומן התבגרות או אולי התפקחות של צעיר שמבין דרך תהפוכות פוליטיות משמעותיות את חייו כאדם שחי כאן, שמתוודע לעולם שמחוץ לבועה של עזה, למשמעויות הפוליטיות, לסכסוכים הדתיים שהורסים כאן כל חלקה טובה.
ג'יהאד הוא נער צעיר, בן 13 בסך הכל שעקב קשיים כלכליים במשפחה אביו מוציא אותו מבית הספר שהוא כה אהב ואומר לו לצאת לעבוד בגוש קטיף בחקלאות כדי להביא עוד כסף הביתה.
הנער החשדן והסקרן קצת חושש מהשינוי בחייו ומההכרות הראשונה שלו עם יהודי אך לאט לאט הדברים משתנים.
היחס בינו לבין האדון הופך להיות יותר מאשר עובד מעביד אלא ממש מקום של דמות אב.
היחסים ביניהם מתפתחים ליחסי אמון ביניהם שהופכים ליחסי חשדנות בין ג'יהאד לבין שאר הפועלים.
האדון היהודי מלמד את גיהאד עברית, נותן לו לקרוא ספרים ומגדיל לו את הסמכויות בחממות
ג'יהאד מתבגר אבל גם לאט לאט עיניו נפקחות והמציאות שהוא הכיר הופכת למציאות שונה כי הדברים שהוא חווה משנים את תפיסת עולמו.
בעקבות אירוע טרגי ג'יהאד נאלץ לעזוב את החווה ומגויס על ידי הרשות הפלסטינית לתרגם את העיתונים העבריים לערבית עקב השפה העברית הטובה שלו.
ג'יהאד שהופך למתון יותר, משכיל יותר ומפוקח יותר מנקודת מבטו רואה את הסכסוך אחרת מבין את גודל המצוקה של שני העמים ומתפתח ומשתנה כל הזמן.
השינוי המשמעותי מגיע כשעיתונאית יהודיה בשם הגר נמצאת ברצועה והוא מתחיל לפתח כלפיה רגשות.
תקופת אוסלו, הפיגועים, השינוי ובמתיחות בין היהודים והערבים גם משפיעה על ג'יהאד וזה ממשיך לאורך כל חייו ומה שיקרה בהמשך הקוראים יקראו ויבינו.
חיים זבולון ניסה דרך עיניו של ג'יהאד לתאר את המציאות הישראלית פלסטינית לאורך שני עשורים.
אני חושב שבאופן טבעי קשה להכנס לנעליים באופן שלם והיו חסרים לי כמה דברים בנקודת המבט הפלסטינית אבל זה מובן וטבעי ועדיין לדעתי מדובר בספר טוב ומעניין ואפילו אמיץ.
ממליץ עליו.

מוצא המינים מאת צ'ארלס דארווין
הוצאת שוקן
עיבדה ואיירה: סבינה רדווה
תרגמה מאנגלית: אורה דנקנר

אני קורא על האבולוציה שנים רבות, יש לי לא מעט ספרים שונים שעוסקים בתורת האבולוציה מנקודות מבט שונות, חלקן אקדמאיות יותר וחלקן יותר ספרות פופולרית, חלקן נגישות יותר וחלקן פחות אבל אם אתם רוצים להסביר לילדים שלכם מהי תורת האבולוציה בפשטות אני חושב שהספר שאני סוקר כרגע הוא הספר הנגיש ביותר והמוצלח ביותר שנתקלתי בו לילדים.
מסתבר שכשמסבירים כמו שצריך, בפשטות, בתמצות נושא האבולוציה קל משחושבים.
הספר עצמו בא בפורמט גדול, צבעוני, איורים משגעים ממש והוא לא רק מעביר את הפשטות שבאבולוציה אלא מדבר גם על כל התהליך בה התפתחה התורה המדעית החשובה ביותר שיש היום בעולם המדע.
עוד לפני דארווין מדענים שאלו שאלות ותהו לגבי השתנות בעלי החיים בהתאם לסביבה הטבעית שלהם.
דארווין לקח את זה הרבה מאוד צעדים קדימה ומסעו לגילוי תגליותיו מתוארות בספר זה בצורה מקסימה וצבעונית ובעיקר בפשטות טקסטואלית שקל להבין אותה.
תורת האבולוציה מעולם לא היתה פשוטה יותר.
אגב גם למבוגרים שלא בא להם עכשיו להכנס לספרים של ריצ'ארד דוקינס או סופרים אחרים שכתבו על האבולוציה, מאובני ביניים, הברירה הטבעית ושאר מונחים ורוצים להבין בפשטות ועל רגל אחת איך ומהי תורת האבולוציה יכולים להבין אותו מהספר הזה.
עיבוד פשוט ומתומצת למוצא המינים של דארווין לילדים ולא רק לילדים.
מומלץ בחום.

פתחתי דלת, ועמדת שם / אהרן שבתאי
הוצאת עם עובד
58 עמודים

התחלתי לקרוא שירה ברצינות רק בשנים האחרונות כשהתחלתי להיות בלוגר, גיליתי כמה שירה איכותית ומעניינת פספסתי, בעיקר קראתי בשנים האחרונות משוררים בתחילת דרכם, כאלו שיוצאים רק לדרך וכותבים ממקום אחר, צעירים יותר, פחות מגוונים סגנונית.
אהרן שבתאי נותן לי כאן חוויה קצת שונה, זה ספר על אהבה מאוחרת, ספר על זקנה וספר על החיים בשלב מתקדם יותר בוגר יותר, שבתאי חושף אותנו לעולמו הפנימי, עולם של גילוי מחדש, גילוי האהבה מחדש, גילוי העצמי מחדש, אישה חדשה, ומה זה אומר על חוויית הזקנה, חווית הכתיבה, ההשראה והיצירתיות.

החלק הראשון מוקדש כולו לדגנית שוקן
ככל הנראה מושא אהבתו והשראתו של המשורר.

"לא אנסה לכתוב לך במילים משלי
אשאל את מה שמצוי כדי להתקרב,
לאשה כמוך יכולתי לגשת כספר או כלי,
כמושב אסלה שחש את בשרה הערב."

בחלק הזה הוא רומנטי, נחשף, רגיש ומלא נוסטלגיה, זכרונות מציפים אותו, הוא מדבר על השירה והבשר, הרוחניות והגשמיות בשפה אחת.

"כולך בגוף אחד שבו אני אוהב
כל חלק, את אפך, עיניך, שערך,
את אחוריך, זה משמאל שחש כאב,
וזה מימין, ובך אני עורך"

עם הזקנה עולים שאלות כמו המוות והחיים על כף המאזניים, למה שווה לחיות, מהו האושר, מהי ההשראה אל מול איבר מין רופף.

"מה מתסכל יותר, שאין עוד השראה
לכתוב שירים, או שהזין לא עומד?
כתבתי די, אני חושב, זו לא שואה
לתת בשקט למבט להצמד"

בחלק השני של הספר אהרן כותב על אהרן,
על המוות, על עצמו, על הבדידות, על היומיום והפחדים, אהרן נחשף וכותב על עצמו

"אם יש אלוהים
יש לשבח אותו

שעשה אהרן
אחראי לעצמו

להיות מתוך עצמו
רע או חולה

לעשות שגיאות
ולא להספיק

וכל החיים
לפול מהנומך,
ולהתנמך עוד ועוד"

אהרן שבתאי נחשף, חושף, אהבה, זקנה, בדידות והחיים עצמם, החייים של אהרן שבתאי.

היו זמנים בארגנטינה / אנדרס נאומן
הוצאת תשע נשמות
309 עמודים
מספרדית: מיכל שליו

אנרס נאומן הוא סופר ארגנטיני מאוד מעניין, אהבתי את ספרו הקודם שפורסם בתשע נשמות "לדבר לעצמנו" שמאוד נגע בי, הוא יודע לספר סיפור.
בכלל תשע נשמות מביאה לנו כל פעם את מיטב הסופרים הלטיניים העכשויים ומבחינתי זו הגדולה העיקרית של ההוצאה המצוינת הזו, לחשוף את הקורא הישראלי לספרות לטינית עכשוית וזה מעבר לספרות הקלאסית שהיא דואגת לתרגם לנו מדי פעם וחושפת אותנו לסיפורים ונובלות קצרות של מיטב הסופרים בכל הזמנים.
נאומן בספר הזה מביא אותנו לארגנטינה מולדתו והוא מתחיל את הספר בסקירה הסטורית של כמה עמודים על ארגנטינה במאתיים השנים האחרונות.
מכאן מתחיל נאומן לספר לנו את תולדות משפחתו, ההסטוריה המשפחתית ואנקדוטות מחייו.
אין כאן עלילה, ולא צריכה להיות עלילה, אין כאן סיפור רציף ומובנה כרונולוגית ואין צורך שהוא יהיה כזה, נראה שבתוך האי סדר של הספר הזה יש המון סדר מחושב.
הספר בנוי מפרקים קצרים וכך לקןורא יש הזדמנות לעכל כל סיפור וסיפור.
משפחתו של נאומן לאורך הדורות היא בעצם סיפורה של ארגנטינה,
ארגנטינה של המאה ה19, ארגנטינה של השלטון הצבאי האכזר, ארגנטינה של שנות השמונים והתשעים וגם ארגנטינה כפי שנאומן חווה אותה כילד.
הספר מסתיים כשמשפחתו של נאומן עוזבת את ארגנטינה ועוברת לספרד וזה חלק מרגש ונוגע.
חלק מהספר מצחיק, חלק נוגע ללב וחלק קורע לך את העור בעצמות, בעיקר הקטעים שמדברים על אכזריות השלטון הצבאי.
מומלץ.

זמן שאול / עמליה רוזנבלום
הוצאת כתר
410 עמודים

לפני שקראתי את הספר קראתי איזה ראיון קצר עם הסופרת והיא כתבה שהיא מאוד מושפעת מספריו של רוברטו בולניו שהוא סופר אהוב גם עלי ובולניו גם ידוע בספריו שהם עלית הכתיבה וגם רבים מהם עוסקים בסופרים או משוררים ויש בהם איזשהו מסע או חיפוש וזה מעניין כי גם הספר הזה עוסק בסופר וגם בו יש אישזהו מסע לגילוי מחדש, לחיפוש מחדש אבל לא ממש שמתי לב להשפעה של בולניו כאן אולי מלבד העיסוק בספר על סופרים שאולי גם נועד לאנשי ספר.
עמליה רוזנבלום לא מכתבת לנו עם ספרות למיטיבי לכת, יש כאן ספר שקל ונוח לקרוא אותו ובולניו עצמו הוא סופר שלא קל לקרוא אותו והוא בדרך כלל חביב מאוד על אנשים שאוהבים לקרוא ספרות גבוהה ומאתגרת.
עד כאן החיבור בין בולניו לרוזנבלום ועכשיו לספר.
כמו שאמרתי, הספר מדבר על סופר, שאול סמל שמו, סופר ותיק ומוערך שנמצא במשבר גדול, משבר כתיבה, משבר בזוגיות, חוסר הערכה מקצועית ונראה שסביבו כולם בביקורת קשה עליו ועל התנהלותו, מפגש עם בחורה צעירה בשם אלונה, מעריצה גדולה שלו, אישה מוכשרת ומתוסבכת בעצמה מכניסה את שניהם למן מסע מוזר ומטורף ולגילוי מחדש.
יש בספר דמויות רבות ושונות וזה נותן לספר המון עומק ועניין, הספר לא משעמם, הוא מפותל ומייצר עניין כל פעם מחדש ועמליה רוזנבלום מיטיבה לכתוב וזה לא קל לכתוב ספר שעוסק בעולם הכתיבה והספרות אך כאן בעיני יש הצלחה.
אני לא אוהב את הכריכה האנמית בעיני, היא לא מושכת עין ויש בה משהו קצת משעמם למרות שיש לי הערכה רבה למעצבת מיכל סהר כאן בעיני זה פחות מוצלח.
אבל הספר כן מוצלח ולכן כדאי לקרוא אותו.

על שופטים וגלגלים, מעולמו של שופט תעבורה / אברהם טננבוים
הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
280 עמודים

נראה ששופט התעבורה בניגוד לשופטים אחרים בתחומים אחרים הם העסוקים ביותר, הם נתקלים במגוון הגדול והמגוון ביותר של אנשים מכל סוגי האוכלוסיה, אנשים נורמטיבים ברובם, עובדים ואין להם תיקים פליליים ועם זאת עבירות התנועה הן העבירות הנפוצות ביותר כי כולם נוהגים, כולם נמצאים בכביש וחלקנו הגדול עובר או עבר עבירה כזו או אחרת.
הפיקוח על הנהגים הוא גדול וקפדני כי כביש מסכן חיים מעצם העלייה עליו ולכן העבירות הן רבות ומגוונות.
אברהם טננבוים בילה 18 שנה כשופט בבית המשפט לתעבורה והספר הזה מביא חלק מהסיפורים אותם חווה טננבוים כשופט, כל הסיפורים אמנם בעילום שם אך לטענתו כולם קרו והתרחשו, חלקם מעלים חיוך וחלקם גורמות לקורא לחשוב שיש כל כך הרבה עבירות בכביש ונהגים חסרי אחריות שמפחיד עד כמה איננו מודעים לכך.
הפסיפס המרתק של האנשים והסיפורים שמלווים באנקדוטות שונות על חוקיות בכביש, עבודתו של השופט והדילמות איתן הוא מתמודד הם מעניינות מאוד והספר נקרא בהנאה רבה.
אני חושב שכל אדם שעולה על הכביש יכול למצוא בספר הזה עניין כיוון שאני מצאתי את עצמי מהנהן לא פעם ולא פעמיים על מקרים שמסופרים בספר ואומר לעצמי שאני מכיר את זה.
מומלץ, מעניין ומלא חן כמו גם דאגה מכמות המטורפים שנוהגים בכביש.
שימו לב.

פרח קטן / יוסי אביליו
תשע נשמות
מספרדית: סוניה ברשילון, יוסי טל
143 עמודים

מאחורי הספר הקטן הזה יש סיפור מרתק שקשור בתרגום לעברית ומוזכר בהקדמת הספר והופך אותו למרגש אף יותר.
את הספר התחליה לתרגם סוניה ברשילון שהלכה לעולמה באמצע תרגום הספר, את המלאכה השלים יוסי טל, הספר הזה הוקדש לסוניה על ידי המו"ל של תשע נשמות אוריאל קון שתרגמה רבים מספרי ההוצאה ומספרי זיקית וזה הסיפור מאחורי התרגום של הספר ועכשיו לספר עצמו.
נראה שיש איזה זרם בספרות הארגנטינאית של כתיבה במן נשימה אחת, פסקה אחת ארוכה, כאילו הספר עצמו כמו הקורא לא נח לרגע, אירוע רודף אירוע, חיזיון רודף חיזיון והקורא נסחף למן מערבולת של אירועים.
קשה להגדיר את הספר הזה או את הכתיבה של אביליו, אבל כשמסתכלים על הכרירה ועל העיצוב שלה אפשר קצת יותר להבין כמה הספר הזה מתעתע בקורא שמנסה לכל אורכו להבין מה דמיון ומה מציאות ומה מתחולל במוח הגיבור ולאן זה מוביל אותנו, כמו המערבולת בכריכה כך הקורא נמשך פנימה.
הסיפור מתחיל במן טלטלה משפחתית כאשר הגבר מאבד את עבודתו והאישה נאלצת להיות המפרנסת העיקרית, הגבר מוצא את עצמו בבית ומ נסה להתחיל להרגיש את החיים מחדש מנקודת מבט אחרת.
מכאן הספר נע בשבילים שונים, בנציבים נפרדים גם של הגבר גם של האישה, בין סוריאליזם לריאליזם, הוא נמשך לפשע ורציחות, מדמיין דברים ונראה שהולך ומאבד קשר בין המציאות לדמיון, בין מה שמתחולל בפנים לבין מה שמתחולל בחוץ.
הקורא יכול לפרש לבד את מה שקורא ואביליו מוליך את הקורא שינסה לקחת את העלילה לכיוון שלו כך שהספר יכול לקבל תפניות רבות בעיני מי שאוחז בספר.
הסגנון הזה כל כתיבה כזו דחוסה ורציפה לא נותנת לקורא מנוח ומקשה עליו להניח את הספר בצד והרגשתי שאני קורא אותו בנשימה אחת ועדיין אני מרגיש שקריאה אחת לא מספיקה לספר כזה, אתה חייב לקרוא שוב ולנסות לפענח מחדש ולגלות דברים חדשים בעלילה.
ספר מיוחד במינו.
מומלץ.

סמטאות הזעם / אתגר קרת, אסף חנוכה
כנרת, זמורה
77 עמודים
מודה שאני פחות אוהב את הסיפורים הקצרים של אתגר קרת ופחות מתלהב ממנו.
יש לו ספרים טובים יותר וטובים פחות אבל אני חושב שמה שאני כן מאוד אוהב אצלו זה כשהוא נכנס עם הסיפורים שלו לעולם הקומיקס או עולם הנובלות הגרפיות ושם משהו אחר קורה, הסיפורים של קרת מקבלים צד ויזואלי חזק ופתאום זה חי יותר בעיני.
החיבור של קרת עם אסף חנוכה הוא חיבור נפלא כי אסף חנוכה הוא אמן ויזואלי ריאליסטי והיכולת שלו לפרשן את הטקסטים של קרת נפלאים.
לכאורה מדובר באוסף סיפורים ממש קצרים, אפילו לא סיפורים אלא אפיזודות, זכרונות, רגעים קטנים של החיים והקורא מסיים את הספר הזה בחצי שעה שעה אבל האפיזודות האלו נשארות אצל הקורא בתת מודע, הולכות איתו הלאה.
הספר הזה שראה אור לראשונה לפני 22 שנה יוצא מחדש וטוב שכך כי הוא יגיע לקהלים חדשים ולקוראים חדשים שיחשפו לסיפורים הנהדרים כאן.
בעיני כל הסיפורים כאן נהדרים אבל אם צריך לנקוב בשניים אז אציין את סמטאות הזעם ואת רבין מת.
יצירה חיה, נושמת, איורים נפלאים, קומפוזיציות חזקות וריאליסטיות יחד עם טקסטים קטנים אבל חזקים עם המון עומק ופרשנות אישית של הקורא.
יופי של ספר ויופי שהוציאו אותו מחדש.
מומלץ.

צ'יק ואני / וולפגנג הרנדורף
הוצאת עם עובד
216 עמודים

צ'יק ואני הוא רב מכר מטורף באירופה, תורגם ללא מעט שפות, עובד לסרט קולנוע ועוד.
זהו בעצם ספר שהוא ספר מסע של שני נערים מתבגרים שמחליטים לקחת סיכון ולהנות עד הסוף לקראת חופשת הקיץ המתקרבת.
אבל מה מיוחד בצ'יק ואני ולמה הוא כל כך הצליח? האמת היא שלא ברור לי, מדובר באמת בספר חביב וקליל, מסוג הספרים שעושים בסך הכל די כיף, זורמים מהר, נקראים מהר וההנאה מהם מובנת אבל אני לא הצלחתי לשים את האצבע למה הספר הזה הצליח יותר מאחרים.
לספר הזה שני גיבורים, מייק, ילד שמנת חביב שחי עם הורים לא יציבים בעליל ומאוהב בילדה יפה מבית הספר וצ'יק, נער בן דילו של מייק, ממשפחת מהגרים, שני עולמות שונים שמוצאים חיבור בלתי צפוי.
שני הילדים האלה לוקחים לאדה ישנה שחנתה ברחוב ויוצאים למסע לעבר מקום שנקרא ולאכיה לפגוש שם את הסבא של צ'יק והעניינים מסתבכים להם כמו שצפוי לקרות עד הסוף שגם הוא ידוע מראש.
המסע הזה ילווה בשטויות רבות שמאפיינות נערים בגילם שלוקחים רכב ומנצלים כל רגע מגיל הנעורים ומההרפתקאה הזו.
הספר זורם, נחמד וכיפי, באמת אחלה ספר, ואני חושב שמי שמחפש ספר נעורים קליל על התפר שבין ספר מבוגרים לספר נוער יהנה ממנו.
הדבר הכי מעניין בספר הזה הוא המפגש התרבותי בין נערים שונים שמראה שחיבור בין אנשים יכול להיות לא צפוי.
נחמד בסך הכל.

גן ההרדופים / רוזה ונטרלה
הוצאת שוקן
244 עמודים
מאיטלקית: ארנו בר

קודם כל הכריכה נורא יפה בעיני, יש בה משהו מאוד פסטורלי שמעיד על תוכן הספר,הרקע הקרמי השולט ולמטה כפר איטלקי ישנוני בצבעי אקוורל הוא מאוד שלו, מאוד יפה ועדין וגם שקט וכשנכנסתי לתוך הספר הרגשתי חלק מתיאורי הכריכה ומהתחושות שליוו אותי.
זהו עולם ישן ופטריארכלי של יחסי גברים נשים ברורים ביותר, לכל אחד יש תפקיד בעיירה.
זהו בעצם סיפורם של ארבע נשים, מרג'אלה האם, יותר מאם היא השראה עבור הבנות, קשוחה מאוד ויש אומרים בעלת כוחות כישוף.
והבנות רוזטה, קורנליה ודיאמנטה.
הספר עוקב בעיקר אחר קורותיה של דיאמנטה שמתמודדת כבר בתחילת הספר עם טרגדיה קשה כאשר היא מאבדת את חבר הילדות שלה בטביעה, לאחר מכן גם אביה הולך לעולמו בתאונה נוראית ומוזרה.
מכאן הסיפור ממשיך בתיאור קורותיה של המשפחה, מלחמת העולם השניה בפתח, הפאשיזם בשיאו, והבנות נישאות אחת אחרי השניה כולל אחת הבנות שנחטפת וגופה חולל כדי שתהיה חייבת להתחתן עם החוטף, והחיים אינם קלים לנשים בתקופה זו.
ההתמודדות עם הטרגדיות והתקופה המורכבת הופכת את הספר הזה לספר מעניין אך לא מעבר לכך, הוא ספר חביב שנקרא בצורה איטית ומרגיש קצת כמו טלנובלה מקוצרת.
אהבתי את תיאורי הבישולים והריחות ובכלל האוירה האיטלקית שתמיד עושה לי טוב.
בסך הכל ספר נחמד.