מה ששייך לך / גארת' גרינוול
הוצאת עם עובד
200 עמודים
מאנגלית: ליה נירגד

וואו איזה ספר, ואני יודע שהפתיחה הזו של הסקירה מעוררת ציפיות אבל וואו איזה ספר.
בשנים האחרונות אנחנו נחשפים לספרות הומוסקסואלית מאוד ישירה וקשה, מורכבת וריאליסטית מאוד שלא פוחדת להתמודד עם טראומות עבר ועם מורכבויות של זהות מינית וזהות מגדרית וראינו את זה בספריו של אדואר לואי גם ב"הסוף של אדי" וגם ב"הסטוריה של אלימות" ואנחנו רואים את זה גם בספר הזה ואני חייב לומר, יש משהו מאוד מרגש בעני כבלוגר וכמבקר לקבל ספרים כאלו כי החשיפה לספרות מהסוג הזה היא חשובה והחשיבות שלי כמבקר להפיץ אותה ולהמליץ עליה היא חשובה.
זהו רומן הביכורים של גארת' גרינוול וזהו רומן קשה לעיכול מצד אחד ומצד שני פואטית ועמוקה, זהו רומן ביכורים של אדם מיומן בכתיבה וזהו רומן אמיץ.
גיבורנו הוא אמריקאי, מורה בבית הספר האמריקאי אשר בסופיה שבבולגריה וכבר בהתחלת הרומן אנחנו נחשפים לזהותו המינית של גיבור הספר יורד לגבר זר בשירותים ציבוריים תמורת תשלום וכך אנחנו נכנסים בעוצמה לסיפור.
לצעיר הזר קוראים מיטקו והוא מקומי, נער ליוי מלא קסם ופראי.
למעשה החלק הראשון של הספר פורסם כנובלה עצמאית ורק לאחר מכן גרינוול השלים את הספר המלא והחלק הזה מדבר על ההתאהבות במיטקו, מערכת יחסים מורכבת שאינה רק מינית והמערכת הזו זורקת את גיבורנו ואת הקוראים לזכרונות ילדות של הגיבור האמריקאי שלנו בדרום ארצות הברית ואת מערכת היחסים המורכבת של גיבורנו חסר השם עם משפחתו השמרנית בעולם שבו להיות הומו זו קללה וכמעט כמו להיות מצורע.
והחלק השלישי של הספר שוב מחזיר אותנו לבולגריה ולמערכת היחסים עם מיטקו ממקום קצת אחר ולקשרים אחרים של גיבורנו.
לספר יש מוטיבים אוטוביוגרפיים מובהקים ומורגש שגרינוול כתב אותו ממקום אישי ועמוק מלא כאב ורגש.
זהו ספר ששואב אותך ומצד אחד לא קל לקריאה ועיכול ומצד שני כל כך פואטי ומהורהר ששואב את הקורא.
ספר נפלא בעיני

ירח / דורי פינטו
עם עובד
315 עמודים

ישנו איזה ביטוי שמאוד מתאים לתיאור הספר הזה, ביטוי קצת קלישאתי אבל כשקראתי את הספר הזה חשבתי עליו "החיים עצמם" ודורי פינטו די מתעתע בקוראים עם שם הספר כי כשלמעשה הנושא הכי מסקרן ובוער באותה תקופה בה הספר מדובר הוא אותה טיסה של אפולו 11 לירח והמתנה לנחיתה עליו של ניל ארמסטרונג וצוותו בעצם כאן על פני הקרקע בפלנטה שלנו איפה שאנשים לא ממריאים בחלליות מתרחשת מציאות.
ופינטו בחר למקם את המציאות בשכונה ירושלמית קטנה בה הוא מספר את סיפורם של כמה תושבים ביום אחד גורלי והסטורי כשמעל כולם מרחף עורב.
מעניינת הבחירה בעורב דווקא כציפור שמלווה את הסיפור כי לעורב יש משמעויות רבות וחלקן מיסטיות.
אחד מתכונות העורב לפי התרבות השמאנית נאמר היא שהעורב היא צופור מאזנת בין חוקי החברה לבין הקיום והבריאה ובספר זה יש איזו חלוקה כזו מעניינת בין מה שקורה על פני הקרקע באותה שכונה ירושלמית ואותן דמויות לבין ארמסטרונג, אולדריך וקולינס שמרחפים להם שם לקראת הנחיתה על הירח.
הדמויות עצמן בסיפור שונות זו מזו ומאפיינות את המיקרוקוסמוס של החיים הירושלמיים באותה התקופה, ילד קטן, עולה חדשה, פועל ערבי אילם ועוד, כל דמות מתנהלת בחייה ופינטו נותן לנו הצצה לחיים פשוטים של אנשים רגילים כמוני וכמוך כשברקע ההילה הזו, הציפייה הזו למה יקרה אלפי קילומטרים מאיתנו.
זה ספר שאין בו באמת עלילה מסודרת ובכל זאת זה מתחבר לנו לספר שלם שהוא אמנם ספר ביכורים אבל התחושה היא של בשלות.
לא ספר שגרתי ולא שבלוני, הוא אחר והוא מומלץ.

מים אפלים / רוברט ברינדזה
הוצאת רימונים
368 עמודים
מאנגלית: דפנה ברעם

מים אפלים הוא מסוג ספרי המתח שקשה מאוד להסיר מהם את העיניים ואתה מוצא את עצמך נשאב בקריאתו אל השעות הקטנות של הלילה, לא קראתי את הספרים הקודמים של ברינדזה שזהו הספר השלישי שלו שמתורגם בסדרת ספריו על הבלשית אריקה פוסטר והאמת היא שלא צריך לקרוא לפי הסדר, כל ספר הוא פרשייה בפני עצמה.
אריקה פוסטר היא בלשית שעוסקת בחקר של עסקת סמים והיא מקבלת מידע על סמים שטמונים במעמקי מחצבה נטושה בדרום לונדון אך מה שמתגלה במחצבה מזעזע פי כמה, שלד אנושי של ילדה שלאחר בדיקה מתגלה שזו ילדה שנעדרה מאז 1990 בשם ג'סיקה קולינס.
אריקה מקבלת לידיה את תיק החקירה ומנסה לחבר את הפאזל, היא חוקרת פדופילים שנחקרו בעבר ואף את החוקרת המשטרתית שהיתה אחראית על הפרשה באותו זמן שהילדה נעלמה.
התיק הזה פותח כמה תיבות פנדורה והחקירה הופכת להיות מפתיעה ביותר מרגע לרגע.
כמובן שלא אוכל לגלות לכם מה קרה כי ספוילר אבל לכו לקרוא, זהו ספר נפלא לתקופה הזו של הסגר והבידוד והוא יספק לכם שעות של מתח והנאה.
מומלץ בחום.

כשהחוטים נפרמים / יונית קורן גרינברג
הוצאה עצמית
48 עמודים

כבר אמרתי בעבר שבספרי שירה מאוד מעניינים אותי הכריכות, יש בכריכות איזה משהו שמכניס אותך עמוק לתוך השירה ולפעמים הכריכה היא תמצית השירה עצמה ואצל יונית קורן גרינברג זה בולט כי כשאתה מתבונן בכריכה ואז מתבונן בשירה אתה בעצם מבין הכל.
האיור שבכריכה היא מן דמות שנמצאת במן תנועה עם ידיה למעלה, כמו מן תנועת ריקוד שכזו, החוטים אמנם דקים מאוד, לא יציבים, נראה כאילו ניתן בקלות לחתוך אותם ולהפר את האיזון שהדמות מנסה ליצור, מן איזון ויציבות מצד אחד ומצד שני שבריריות רבה, עדינות רבה והרבה כאב, הדמות בכריכה מחוברת מאוד לעצמה, מחוברת לנפש, לפנימיות, יש בה המון רכות וכנות אבל תפר אותה, תמתח חוט אחד יותר מדי וזה עלול להתפורר לרסיסים.
לכאורה נראה שאני מנתח את האיור ולא את הספר אבל זה בדיוק זה, אני מנתח את הספר, אני מתחבר לשירים דרך אותה דמות קוית אפילו קצת פיקסואית.
גרינברג עוסקת בנושאים של בניה מתוך הריסה, של יופי פנימי ושל חיבור לטבע, יש המון עיסוק בזכרון ובעצב או אולי באבל וגעגוע ויש המון מוטיבים של טבע והתחדשות ונראה שגרינברג לוקחת את חייה ודרך יכולת הכתיבה וההתבטאות שלה היא מכניסה אותנו לתוך נשמתה.
זהו ספר שירה קטן אבל המון רגש ועוצמות יש בשירים שבו.
המון כנות והמון אומץ.

"יסודות הבניה קלים לפירוק
ברגע שמגלה האדמה את המבנה.
השבירה מובנת מאליה,
יש רק להחליט להשבר יחדיו.
ואולי אין זו החלטה.
לאהוב אינה החלטה,
אילו רק היתה…"

"הליבה שלי רועדת כמו היתה מחוצה לי,
ואינה מבחינה בין יציב ורעוע.
אני לא יכולה לעצור את הנפילה.
נמהרת, רודפת אחרי הארנב הלבן
ועדיין מאחרת להבין מדוע
נפשי אינה יכולה לנוח,
והתשובה סביבי-הפנים כמו החוץ."

ולס וליירי / גודמונדור אנדרי תורסון
הוצאת לסה, ספרות צפונית
198 עמודים
מאיסלנדית: שי סנדיק

אני חושב שדרוש אומץ להקים הוצאה חדשה בתקופה כה מורכבת ואני מעריך כל יוזמה כזו לחשוף את הקורא הישראלי וקריאה חדשה ובלתי מוכרת שיש לה קונספט מוגדר, וכתיבה מעניינת ולא שגרתית, כזו שמביאה תרבות אחרת, כתיבה אחרת, אוירה אחרת וההוצאה החדשה של שי סנדיק היא כזו וזו הסנונית הראשונה אבל לפני שאני מדבר על הספר תנו לי להחמיא לאריזה הנהדרת, הספרים הם ספרי כיס בפורמט קטן, קו עיצובי נקי, מינימליסטיף טיפוגרפיה יפה, תשמת לב לכל פרט מבחירת הפונט ועד לאיור אקוורל, הניגוד בין הציור נוף היפה והאקוורלי כמעט שקוף לטקסט שנמצא בתוך ריבוע גרפי מקופל מייצר משהו שנעים להחזיק ביד, אריזה מוקפדת ומעוצבת עם חשיבה עמוקה על האריזה וההשפעה שלה על הקורא.
ולס וליירי הוא ספר כמעט מדיטטיבי, מאוד עדין ומאוד הומניסטי, כשקראתי אותו הרגשתי את הרוח הסקנדינבית, את השפה, את האוירה הכפרית, ספר מאוד פואטי, ספר של אנשים, על אנשים עבור אנשים.
בשיטוטיה בכפר על אופניה קטה שלבושה בשמלה פרחונית לוקחת אותנו למסע בה היא כמעט ולא נוכחת אבל דרך ברכיבה של קטה על אופניה אנחנו זוכים להכיר את אנשי הכפר וליירי.
הספר לוקח אותנו להכירות עם אנשי הכפר, כל אחד וסיפורו הוא, כל אחד והתמודדויותיו והמסע הוא עמוק, הוא רגיש, הוא אנושי והוא מיוחד. אפשר להרגיש את צניעות האנשים, את גלי הים ואת איסלנד כמו שהוא אותנטית, פשוטה ומיוחדת.
אני מאוד מעריך את הבחירות הספרותיות של סנדיק בין אם הוא מוציא לאור ובין אם הוא מתרגם וגם כאן הבחירה להתמקד בספרות סקנדינבית היא מרתקת ואני מחכה לספרים הבאים לראות אילו עוד פנינים הוא ידוג לנו מהים הצפוני.

מכונות כמוני / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
302 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

מקיואן הוא סופר מאוד מאוד מוכשר, מעבר לכך שהוא מוציא ספרים בקצב מסחרר הוא מאוד יצירתי ומנסה לגעת בהמון נושאים שעוסקים באנושיות, במצבים של התמודדות אנושית עם אתגרים כאלו ואחרים כמו מחלות, כמו שברון לב, כמו אלימות וכו, הוא מאוד יצירתי ואתגר את המחשבה ואת הדמיון ואני חושב שגם בספר הנוכחי של הסופר עטור הפרסים הזה הוא הולך על משהו לטעמי קצת יומרני אפילו עבורו.
מכונות כמוני הוא ספר שהוא קצת הכלאה בין איש המאתיים (האדם הפוזיטרוני) של אסימוב לבין פרנקנשטיין של מרי שלי, ועבור זה מקיואן מקים לתחיה בשנות השמונים של המאה העשרים את המתמטיקאי הדגול אלן טיורינג, טיורינג שמת בשנות החמישים ואולי מוחנו הקודח יכול היה לדמיין את תרומתו לאנושות לו היה חי הוא כביכול אחד הגורמים לכך שבשנות השמונים של הספר, בזמן שאנגליה של תאצ'ר היתה עסוקה במלחמת פוקלנד האנושות הצליחה ליצור מן אנדרואיד, אדם וחוה שמם, חיים ומתפקדים כמעט כבני משפחה וכך עשה בחור בשם צ'ארלי שהשקיע את הירושה שלו ורכש לעצמו אדם כזה, מלאכותי, שאפשר היה לבחור לו אישיות וכך הוא עשה בשיתוף עם חברתו מירנדה.
אדם הוא דמות אינטיליגנטית שמנהלת שיח, עוזרת במטלות הבית ואף לתדהמתו של צ'ארלי מספקת מינית את מירנדה אבל אדם גם עוזר לצ'ארלי לחשוף סוד אפל מעברה של מירנדה.
הספר הזה שמקיואן טוען שהוא לא מד"ב בשום פנים ואופן הוא אכן לא מד"ב אבל מקיואן מנסה בעיני לגשש אל העולם הזה דרך הספרות שלו, ולגעת גם אם הוא לא מודה בכך בז'אנר הזה אבל בעיני הנסיון ליצור אדם פוזיטרוני מקיואני משלו הוא קצת מאולץ.
ולמרות החולשות האלו מקיואן כרגיל מעורר מחשבה בקוראים, מעורר בהם דילמות מוסריות וזו אחת המומחיות הגדולות שלו כסופר בעיני.
מכונות כמוני אינו הטוב בספריו אבל הוא גם לא רומן רע, באופן אישי נהניתי מהספר אבל כחובב מד"ב יצאתי עם חמצמצות קלה.

השורד / גרג הורביץ
דני ספרים
456 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

גרג הורביץ יודע לכתוב ספרי מתח זה לא חדש, הוא מוכיח את זה בסדרת האיש משומקום שרצה ומצליחה זמן רב וגם בספר הזה הוא מייצר סיפור מותח לכל אורכו ש450 העמודים שלו מסתיימים לפני שהרגשת, כאילו אתה צופה בסרט מתח טוב.
כאן הגיבור הוא נייט אדם שמרגיש שהכל אבד לו, הוא התגרש מאשתו ורחוק מבתו ומרגיש שאין טעם לחיים ומחליט להתאבד, הוא עומד מחוץ לחלון של בניין בן 11 קומות ומחחליט לקפוץ אך בעודו מתכונן לקפיצה הוא מבחין בשודדים שמתכננים לפרוץ לבנק, הוא שהיה חייל בצבא מצליח למנוע את הפריצה אך השודד האחרון מודיע לו שזו היתה טעות חייו ובהמשך הוא יבין גם למה, נייט נחטף על ידי ראש מאפיה אוקקראינית בשם פאבלו שארגן את הפריצה ההיא לבנק כדי להשיג חפץ שחשוב לו באחת מן הכספות והוא מציב בפני נייט את אולטימטום שאם הוא לא ימצא דרך לפרוץ לבנק ולהשיג את החפץ הוא יפגע במשפחתו ובבתו.
הדילמה הזו מציבה בפני נייט את המשימה הבלתי אפשרית כמעט לארגן שוד תוך ככה וככה ימים ולמנוע מפאבלו לפגוע במשפחתו.
תוך כדי הסיפור אנחנו מתוודעים לעברו של נייט וככל שהספר מתקדם הוא נהפך ליותר ויותר מותח.
חובבי ספרי המתח יהנו ממנו למרות אוסף הקלישאות הבלתי נגמר בו הוא מהנה ומהווה אסקפיזם נפלא לימי הבידוד.
מעבר לכך די! אולי די עם ספרי המתח שכל הכריכות שלהם נראים בדיוק אותו הדבר? איש עם הגב אלינו צועד לבדו לעבר האופק, תמיד חשוך, הוא תמיד מופיע בצללית, אם הספר מלא בקלישאות אולי זה בגלל חוסר היצירתיות של המעצבים.

ההרפתקאות הבלתי נוחות בעליל של ברונטה לב בזלת / ג'קלין מוריארטי
הוצאת הכורסא
383 עמודים
מאנגלית: ניצן לפידות

נתחיל מזה שאני מאוד אוהב את הכריכה של הספר שהיא מאוד מזמינה ומאוד מסקרנת לקריאה, איור נפלא באמת ונמשיך מזה שיחד עם הספר הגיע שקיק תה טעים של פריחת הענן והרעיון הזה של מוצר נלווה לספר שיש לו משהו שמגרה את הטעם מכניס אותך בצורה מסוימת לאוירת הספר וזה חמוד מאוד.
ברונטה גדלה אצל דודתה איזבל, הוריה יצאו להרפתקאות והשאירו אותה על מפתן הדלת עם פתק קטן וקופסת תה של פריחת הענן.
ברונטה לא ממש מתגעגעת להוריה היא גדלה ללא שום חוסר ועל מי מנוחות ובתנאים טובים אבל דברים משתנים אצל ברונטה כשהיא מגלה שהוריה נהרגו מאש תותחי ספינת שודדי ים והותירו לה בצוואתם משימה שאותה היא חייבת לעשות לבדה, להביא מתנה קטנה לכל אחת מעשר הדודות שלה, לכאורה משימה לא מאוד מסובכת רק שהדודות מפוזרות בכל רחבי הממלכה וסכנות רבות צפויות לברונטה שלנו בדרך.
ברונטה הפקחית והורבלית יוצאת למסע עם המון אנרגיות והמון מכשולים וסכנות שצפויות לה בדרך.
הספר עצמו מאוד מהנה ברובו, הוא מלא אנרגיות חיוביות וסיפורים והרפתקאות מהממות ויש בו המון חן ואני נהניתי מקריאתו, אני אישית חושב שהוא ארוך מדי והדיאלוגים בחלקם עם כל השנינות שבהם לעיתים מתישים ועם זאת מדובר בספר נוער קסום ומלא חן.
קראתי שמשווים את מוריארטי לדיאנה וויין ג'ונס אז קשה לי לומר כי לא קראתי ספרים אחרים של מוריארטי אבל אם לשפוט לפי הספר הזה דיאנה וויין ג'ונס היא לא אבל זה לא גורע מהספר ומהחינניות שלו.
מומלץ.

רציחות האלפבית / אגתה כריסטי
הוצאת עם עובד
279 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

הוצאת הסדרה המחודשת של ספרי אגתב כריסטי היא סדרה לאספנים כבר אמרתי זאת בעבר, עיצוב אחיד, ספרי כיס קטנים ובעיקר ספרים מהנים שנקראים מהר ולמרות שיש תחושה שהעלילה דומה בכולם אגתה כריסטי בתוך השבלונה המוכרת של הרקול פוארו מוציאה מהלימון לימונדה, מפתיעה מחדש וכל פעם כשיש לנו תחושה שאנחנו יודעים מי הרוצח אנחנו מגלים שהופתענו עד הסוף.
מה שמיוחד בסדרת ספרי פוארו זה שאנחנו הקוראים לוקחים חלק אקטיבי בסיפור ומנסים לפענח יחד עם הבלש המשופם את הרצח או במקרה זה את הרציחות.
הפעם מדובר ברוצח סדרתי מתוחכם שרוצח את קורבנותיו לפי סדר האלפבית.
זה מתחיל עם גברת אשר, ממשיך עם בטי ברנרד ולאחר מכן סר ג'פרי גלדסטון, כל אחד מהרציחות מלווה במכתב אותו מקבל פוארו והוא מקבל את החקירה לידיו.
כריסטי היא אשפית ואין שני לה בסוגה הספרותית הזו ועובדה שגם עשרות שנים אחרי שספרים אלו נכתבו הם עדיין מהנים ומותחים כאילו קראנו אותם לראשונה.

תמיד היא / דורון שנער
הוצאת כנרת זמורה
248 עמודים

נתחיל מהכריכה דווקא, יש בה משהו מאוד מסקרן, במינימליזם שלה, בירוק הכה בולט, בטיפוגרפיה החזרה והלא ממורכזת וכביכול לא בנאלית ובאיגואנה שבאה מלמטה, זה כמעט כריכה שהיא כרזה, המון מחשבה על כל פרט ועוד בכריכה קשה, אין כאן מקריות ויש כאן עבודה עיצובית מחושבת היטב.
זהו סיפור אהבה, סיפור אהבה בין יומה לדין דין או אם תרצו בין עדנה ליוסי, סיפור בין שני קיבוצניקים שמתחיל במחנה קיץ ועובד הלאה למשפחה, ליחסי אהבה שנאה ולקשר של שנים רבות.
יוסי נע בין מציאות לדמיון ומפליג בו בדמיון שלו וחווה חוויות טראגיות שמשנות את עולמו ומציבות אותו במקום בו האסקפיזם והבריחה הם המפלט שלו, הוא מתחבר לעולמם של החרקים והזוחלים ולאיגואנה בכריכה יש חיבור לאישיותו של יוסי.
תמיד היא אינו ספר קל לקריאה, הוא מורכב וההתחלה קשה ונדרש לקורא זמן מה על מנת להתחבר אל תוכנו ואל הרעיון אותו מנסה המחבר להעביר ועם זאת מדובר בספר ששווה להתמסר אליו כי הוא מספק את הסחורה ומרגש ברגעים רבים.
זהו הספר הראשון של דורון שנער שיצא לי לקרוא והוא מיוחד ולא שגרתי, עמוק ומורכב.
מומלץ אבל דרושה סבלנות והיא משתלמת.