אדמה חרוכה / עמי גבעתי
הוצאת סטימצקי
433 עמודים

בתור רומן ביכורים יצא לעמי גבעתי אחלה ספר מתח, באמת, הוא בא לי בדיוק בזמן, אסקפיזם מותח וקצבי על עולם הפשע והתככים ולפעמים לא צריך יותר מזה במיוחד לאחד כמוני שנמצא במן משבר קריאה ומתקשה להתרכז בספרים שאני בדרך כלל קורא שיש בהם נושאים כבדים ומורכבים וזקוק לאיזה ספר שמרגיש כמו סרט מתח טוב שכולו התנתקות והתמסרות למשהו מותק, לא עמוק מדי ועם זאת כתוב טוב ובנוי טוב ואני חושב שהעריכה כאן עשויה טוב ועוזרת להפוך את הספר למה שהוא שזה ספר מהנה ומותח.
דוד הוא קצין לשעבר, לוחם ואיש עסקים בתחילת דרכו שיש לו שאיפות להגיע למעלה, הוא מנסה להכנס אל העולם הגדול והכסף הגדול ויש לו תכנית מסודרת שגם עובדת לא רע בהתחלה אבל במקביל הוא נכנס לעולם תככים ויריבות גדולה מאוד עם לא פחות מאחד האנשים הכי מסוכנים בעולם הזה, אדם מורכב ואלים בשם רמי גור שיצר את המורכבות שלו ואת הארגון שלו מתוך טראומת ילדות ששינתה את חייו.
רמי גור הוא אדם שאינו יודע להפסיד, אינו מוכן להפסיד גם אם זה אומר שהוא מעמיד את כל הארגון הגדול שלו בסכנה, מול זה מתייצב עמי הבודד שמנסה לא לוותר על החלומות שלו אך בתווך מאבד את משפחתו.
הספר מתפתח לאט ובנוי נכון והמתח מתעצם עם התקדמות הספר.
בסך הכל זהו בדיוק הספר לרגעים של התנתקות. הדמויות לא מורכבות מדי לא עמוקות מדי הדיאלוגים לא מורכבים מדי והספר כתוב בשפה פשוטה ומהנה וזה היה נחוץ לי.
ספר מתח טוב לתקופת הסתיו הקודרת.

פשעים זניחים / ביורן הלדורסון
הוצאת לסה ספרות צפונית
142 עמודים
מאיסלנדית: שירלי לוי

הספר הקטן הזה שמכיל שבעה סיפורים מתאר רגעים שנראים טריוויאליים, רגעים של חטאים קטנים שלפעמים אנחנו לא שמים לב שהם בכלל קרו עד לרגע מסוים שבו המצפון שלנו מציק לנו, שבו אנחנו מכים על חטא מהעבר, אלו פשעים שהחוק לא חל עליהם אולי מלבד החוק המוסרי ועליהם בנה הסופר הלדורסון שבעה סיפורים קצרים ומרתקים, הספר הזה נקרא בזמן קצר אולם חלק מהסיפורים בהחלט נשארים בתודעת הקורא, יש בספר הזה ובסיפורים האלו כמה דברים מעניינים ואחד מהם הוא שבחלק מהסיפורים אותו אירוע לא תמיד צפוי או מובן והקורא צריך להיות בתוך הסיפור כדי להבין מה התרחש בו ואיפה אותו פשע זניח או אירוע מעורר נקיפות מצפון, הדבר השני הוא שכמו ברוב הספרים בהוצאת לסה יש כאן את המקום האיסלנדי באווירה, בתרבות, בנופים.
אני חושב שכל אחד מאיתנו נושא עמו יותר מפשע זניח אחד בחייו, אירוע כזה שהוא לא מתנתק ממנו, אולי הוא לא חושב עליו יום יום במהלך חייו אבל לרגע הוא נזכר בו וזה חוזר אליו, אותו זכרון מהעבר, אותו מעשה שאולי היה אפשר למנוע אותו, היומיומיות, השגרה, האירועים הזניחים אך אלה שנחרטים על ליבנו הם חלק מאיתנו וחלק מהדמויות בספר, אירועים שכמו שפצע שהם משאירים יש בהם גם חמלה ורגש עמוק וזה בדיוק הספר ועל זה הוא מדבר, הפשעים הזניחים הם טריגר לדבר על נפש האדם והתחבטויותיו, הבדידות והמורכבות של המסע שאנו נושאים איתנו ודברים שישארו מנת חלקנו לתמיד.
מומלץ.

השבועה הנמהרת שלנו / ברין גרינווד
הוצאת עם עובד
395 עמודים
מאנגלית: מרב זקס פורטל

אני מודה שיש לי ציפיות מהסופרת הזו ומספריה. הספר הקודם שקראתי "כל מה שקרה שם באמת" היה מעולה בעיני, קשה לקריאה במובן החיובי של המילה ואמיץ מבחינת תכניו ולכן תחושתי היתה שכתביה הבאים של גרינווד ימשיכו להיות טובים אבל לצערי לא התחברתי לספר הזה שנראה לי שהוא קצת תלוש, מוזר עם עלילה שמנסה להיות מן דון קיחוטה מודרנית עם דמויות שבעיני לא מספיק משכנעות וכל זה יצר בעיני מן תחושה שהעלילה לא אמינה והדמויות לא אמינות וזה מבחינתי לא הקל עלי את הקריאה ודווקא הכתיבה עצמה של גרינווד יש בה המון הומור ומסרים חשובים ונושאים ששווה לדון בהם, חייכתי לא מעט במהלך הקריאה מקטעים משעשים שנובעים מהשפה המיוחדת שלו ועדיין כשאני מתבונן כחבילה שלמה על הספר הזה ובוודאי בהשוואה לספר הקודם זה פשוט לא זה ולא עבד לי.
זי היא דמות שעברה דבר או שניים בחיים, בחורה גדולה ואדמונית שחיה עם אחותה החד הורית ועם אימה, זי היא מלצרית שעובדת בעוד עבודות מפוקפקות ומנסה לשרוד בעולם קשוח, כשאחותה מסתבכת ונחטפת בכלא על ידי שני ניאו נאצים והמשטרה חושדת שאחותה שיתפה איתם פעולה העלילה מסתבכת, היא מסתבכת עוד יותר כשלעזרת זי לפתע מופיע בחור אסייתי על הספקטרום בשם ג'נטרי שמילדותו חלם להיות אביר ומתנהג כמו אביר עם שפה וגינונים ומכתיר את עצמו לאבירה של זי ובעצם עוזר לה עם הבלאגן שאחותה נקלעה אליה.
כן, הספר מביא אנשים מהשוליים ומדבר על נושאים חשובים בחברה האמריקאית ועם זאת הפעם זה פחות עבד, זה פלקטי מדי ותלוש מדי לטעמי וחבל כי יש לסופרת הזו יכולות כתיבה מרשימות.

רקדן סופי בכיכר / גיא עינת
הוצאה עצמית הוצאה לאור
97 עמודים

הספרים "רקדן סופי בכיכר" ו "וריאציות של מחאה" יצאו ביחד כמארז אחד וזה מעניין כי למארז הזה קראו חילופי משמרות כי למעשה הספרים מדברים על נושאים שונים, אם בוריאציות של מחאה המשורר בוטה יותר, ישיר יותר, מדבר על נושאים חברתיים יותר אז רקדן סופי בכיכר הוא ספר אישי יותר ועוסק בנושאים רגישים יותר, אישיים יותר ואינטימיים יותר ועם זאת אני גיליתי חילופי משמרות דווקא בתחומים אחרים ברקדן סופי בכיכר חילופי משמרות כחילופי דורות, המשורר מרבה לכתוב על בנו ועל הוריו ונראה היה לי לפחות כקורא שהמשמרות הן הדורות, לכל אחד מאיתנו יש תפקיד כמי שבא אחריו, אחרי ההורים שלנו, הבן שבא אחרינו ומה נשאיר לו, איזה עולם, מה תפקידו כבן, מה תפקידנו כהורים, מה תפקידנו כבנים להורים מבוגרים, מכל הנושאים בספר ההורות והאסוציאציה הזו תפסה אותי יותר מהכל.
בחרתי להתייחס אל שני הספרים בנפרד ולא לכתוב עליהם כחבילה אחת כי היה נראה לי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ועם זאת כמארז זה מיוחד ומביא כמה פנים למשורר וגם המארז כשלעצמו מושקע ויפה.
אני ממליץ על ספרי השירה של גיא עינת, הם שונים גם בכתיבה וגם בחשיבה עצמה של שירת קונספט ושירה אינטימית שבאים ביחד ומבטאים מכלול שלם של אדם עם רגשות, תחושות ומורכבויות.

וְאִם בַּלֵּילוֹת
נִצְנַח מִתַּחַת לָאֶפֶס,
כַּאֲשֶׁר רַק אִיסְלַנְד בֵּינֵינוּ
וְתִקְרַת הָאִיגְלוּ פּוֹחֶתֶת מֵעָל,
שְׂפָתַיִם יְסָרְבוּ לְהַפְשִׁיר מִלִּים
וְאֵיבָרֵינוּ לֹא יִרְתְּחוּ זֶה בָּזֶה,
לִבִּי אָז יַהֲלֹם בִּגְוָנִים שֶׁל סָהָרָה
אַךְ גּוּפִי יִתְעוֹרֵר לְצַד צִנָּתְךָ הַכְּחֻלָּה.

על פרות ואנשים / אנה פאולה מאיה
הוצאת תשע נשמות
132 עמודים
מפורטוגזית: מיכל שליו

על פרות ואנשים זה ספר מתעתע, מצד אחד הוא מציג מעשי אקט ברוטאליים בפרות אשר במשחטה ומצד שני הוא מציג את כל הסיטואציה בכתיבה כמעט אדישה, כמעט שגרתית, כתיבה שמציגה את טבע האדם כאילו מתרחש כאן מעשה מוסרי וטבעי לאנושות ואולי זה הכח של הספר הזה וזה תפקידו של אדגר ווילסון, ווילסון מנחית מכת מוות לפר במצח עם פטיש ומהמם אותו לפני השחיטה וכך הוא למעשה מונע מהם סבל מיותר למרבה האירוניה.
מישהו צריך לעשות את העבודה הזו ואדגר הוא זה שעושה אותה.
הסיפור משתבש בסיטואציה מסוימת כאשר לפרות נמאס מהתהליך המייגע אותו הן עוברות וחלק מהן מחליטות להתאבד.
בעיני הספר הזה מלא בנקודות אור אנושיות ומורכבויות של קבלת החלטות קשה בתוך מצב שהוא כמעט בלתי אפשרי, האנושיות מול האי אנושיות המוסריות והנסיון לייצר חמלה בתוך מקום שכולו מוות.
זה ספר שמעורר שאלות רבות על התעשייה האכזרית והאנשים שבתוכה והמחברת מייצרת לנו את המציאות הלא פשוטה הזו בטקסט שהוא מצמרר בשקט שלו, דווקא בשקט שלו ולא בישירות נוקבת מדי היא מדברת עם העולם המורכב הזה של תעשיית המוות הזו ועל המקום של החיות בה כמו המקום של האנשים בה.
נובלה מרתקת ולא פשוטה לקריאה.

להתראות פליני / רירי סילביה מנור
הוצאת פרדס
362 עמודים

בשנים האחרונות רירי סילביה מנור חזרה למולדתה רומניה וחוותה מחדש את זכרונות ילדותה ומשפחתה.
רירי סילביה מנור היא פרופסור לרפואה מתמחה בנוירו- אופתלמולוגיה וגם משוררת שהוציאה כבר שני ספרי שירה והיכולת שלה כמשוררת מורגשת בספר האוטוביוגרפי המרגש הזה שהוא גם מאוד פיוטי ורגיש.
המחברת חיה ברומניה בתקופה מאוד מעניינת בתפר שבין סיום מלחמת העולם הראשונה לשלטונו של צ'אוצ'סקו, למעשה בתקופת שלטונו של גאורגיו דז' הדיקטטור הסטליניסטי שהיה אף אכזרי יותר מצ'אוצ'סקו (מסתבר שזה אפשרי).אפילו אביה של המחברת נעצר על ידי השלטונות, רומניה היתה מדינה סגורה מאוד והחיים בה לא היו פשוטים בכלל.
משפחתה של מנור יצאה מרומניה בשנת בתחילת שנות השישים והגיעה לישראל והסיפור ממשיך גם כאן בחבלי הקליטה של המשפחה בישראל.
המחברת נעה קדימה ואחורה בזמן ומספרת בצורה רהוטה ופיוטית על חייה ברומניה וגם כאן, על החוויות ועל עילדות שלה, על אהבתה לספרים, על החלטתה ללמוד רפואה ועוד.
אני למשל כמעט ולא ידעתי כלום על שלטונו של גאורגיו דז' עד שקראתי את הספר הזה וזה מעניין לקרוא על החיים בצל דיקטטורה קומוניסטית כה סגורה וקשוחה כמו שהיה ברומניה בתקופה של אחרי מלחמת העולם השניה ולמעשה הסתיימה רק במותו של ניקולאי צ'אוצ'סקו ב1989.
פליני ששמו מוזכר בכריכה מופיע בספר רק בעמודים הראשונים והאחרונים ולא מוזכר בכלל בספר אבל לקורא הספר החיבור עם פליני יובן במהרה.
הספר הזה שמחבר את החיים ביין השלטון הקומוניסטי ברומניה לחבלי הקליטה של עולה חדשה בשנות השישי בישראל היא בהחלט מרתקת ומעניינת, המורכבות של משפחתה ובעיקר היחסים המורכבים עם אימה ובכלל הספר הזה שופע פנינים ומורכבויות מעניינות מאוד והוא מומלץ בחום.
אני אוהב את הכריכה המעניינת ומושכת העין, אוהב את דמות הרקדנית הכמהה לתנועה וחופש וחושב שמדובר באוטוביוגרפיה מרגשת מאוד של אישה רבת כישורים ועשייה.
מומלץ.

אישה- ילדה- גבר-אישה ושירים אחרים / קמה שיר
הוצאה עצמית הוצאה לאור
98 עמודים
לא הכרתי את קמה שיר (שם בדוי) לפני אבל הבנתי שמדובר באושיית שירה עם עוקבים רבים וזה סקרן אותי מאוד ואז גם התבוננתי בכריכה, יש בה משהו מאוד נוח ונעים, צבע הקיר, המיטה הקצת מבולגנת, הענף הבודד במים, הכל מסודר מאוד, נקי מאוד, אינטימי מאוד ונראה שהשירים שלה הם כאלה, הם עוסקים בעולמה של המשוררת ואותי כגבר זה סקרן איך אתחבר לתכנים של הורות מחדש, של זוגיות מחדש, עולם התוכן של קמה שיר מאוד ברור וברור מהם הנושאים שמעסיקים אותה וזה מעבר לשירים אחרים שפורסמו בספר שהם סוג של סיכום יצירתה עד כה ומבחר מהשירים הטובים שלה.
הספר והשירים בו נורא נעימים, נורא רגישים ואינטימיים אבל לא בועטים מספיק, לא משאירים איזה חותם שאקח איתי בהמשך המסע שלי ואני לא אומר את זה כמשהו שלילי אלא בחוויה שלי כקורא, אני אוהב שספרי השירה קורעים לי את הלב וחותכים לי את הקרביים ואני אוהב לצאת מספר שירה בתחושה שאני אדם אחר לאחר קריאתו וכאן הקריאה היתה נעימה לי מאוד, קמה שיר כותבת טוב והשירים שלה נורא נעימים וכנים, חכמים ואינטימיים, וזה בסדר, זה כיף לקרוא אותו עם כוס תה ככה ליד ואולי מוזיקה רגועה וגם זו שירה וגם זה עובד.

פנטזיות בצד // קמה שיר

נִרְאֶה לִי הַיּוֹם שֶׁאֵין אַהֲבָה מְצֻחְצַחַת
אֵין הִתְמַסְּרוּת לְלֹא רָצוֹן לְהִשָּׁמֵר מִן הָאֵשׁ.
אֵין הִצָּמְדוּת לְלֹא בַּקָּשַׁת מַחֲסֶה מִן הַקֹּר
אוֹ מַחֲסֶה אַחֵר אוֹ בַּקָּשָׁה אַחֶרֶת.

וְאוּלַי מוּטָב לִי אַהֲבָה מְלֻכְלֶכֶת כַּזֹּאת
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֱמֶת מְקָרֶבֶת
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְתִינָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת
שֶׁהוֹפֶכֶת אֶת הַבֶּטֶן וְנִכְנֶסֶת לְתוֹכָהּ.

אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁהִתְפַּנָּה מִן הַחֶדֶר.
רַק שֶׁלֹּא תַּהֲרֹס, שֶׁלֹּא תַּהֲרֹס.

בסך הכל זו התחושה שלי כשסיימתי אותו, הוא נעים ואינטיליגנטי ונחמד מאוד, אולי נחמד מדי.

להלל את החול / שרון מולדאבי
ספרית פועלים
162 עמודים

הרבה שנים לא שמעתי משרון מולדאבי, אני אהבתי בצעירותי את להקתו "גן חיות" היה לו לוק ג'ים מוריסוני כזה וקול טוב ושירי רוק מלטפים ולאחר מכן הוא הפך למבקר מוזיקה וקראתי אותו ואהבתי מה שכתב ואז הוא נעלם לי ועכשיו חזר עם הממואר הזה שהוא ממואר אמיץ מאוד בעיני.
לא קל לחשוף חולשות, לא קל בכלל אני יודע כי אני מתמודד עם כתיבה כזו בעצמי זמן רב ומרגיש שיש מקומות שאני לא מסוגל לחשוף או להיחשף וכאן שרון מולדבי חושף את הקרביים, מכה על חטא ומנסה להבין איפה טעה בעבר ואיך למצות את מה שטוב כרגע בחייו, בגיל חמישים מולדאבי הפך לאב לראשונה בחייו והוא מגלה מחדש את העולם, הוא נטש את עולם המוזיקה או שעולם המוזיקה נטש אותו ועבר להייטק וחברות סטארט אפ.
הוא מצא אישה שמשלימה אותו ומבינה אותו והוא אב עכשיו והוא אדם שמסתכל אחורה על טעויות העבר.
זה ספר שהוא לא קל עבור הקורא כי יש כאן בנאדם שבא וחושף בפניך הכל כמו על ספת הפסיכולוג, הוא מדבר על המוזיקה שלו ועל האמנות שלו ועל מה שברח ממנו ועל ההתמודדויות שהיו לו ועל צלקות מפצעי עבר מטאפוריים ועל תובנות חברתיות ואנחנו הקוראים צריכים להכיל את זה ולקרוא את זה כמו מן תראפיה ושחרור והספר הזה מטלטל בעיני, מולדאבי מציג לנו את ההתמודדות האישית שלו עם האובדן של משהו שהיה כה חשוב לו , המורכבות של בחור צעיר בעולם המוזיקה עם להקה שהצליחה ועם ההתמודדות עם אותה הצלחה וגם עם הכשלון הצורב, הפירוק.
האמת שאפשר לספר עוד על הממואר הזה אבל אני חושב שהוא שווה קריאה, שווה בהחלט ואני חושב שמכאן שיתפתי מספיק מה הוא עשה לי ואני לא יכול לומר על הספר הזה מהנה, מהנה זו לא המילה הנכונה לממואר כזה כי הוא לא מהנה הוא מורכב, הוא מלא תובנות והוא מעורר בקורא תחושות ואולי התבונות על עצמו בעיקר לאנשים כמוני שבסביבות הגיל של מולדאבי.
מומלץ מאוד.

קדחת הזכוכית / פ"מ האברד
הוצאת הכורסא, הוצאת תשע נשמות
226 עמודים
תרגום: יואב כ"ץ

קדחת הזכוכית זה ספר הרפתקאות אפל למדי שמצד אחד הזכיר לי קצת ספרות בלשית מפעם וקצת אפילו זרק אותי לספרי הרפתקאות בחיפושים אחר חפץ עתיק סטייל אינדיאנה ג'ונס אבל מדובר בספר שכולו אובססיה לדבר אחד ובמקרה הזה ליצירת זכוכית עתיקה.
ג'וני סליד הוא אספן זכוכית שיום אחד מגלה בכתב העת שהוא קורא שהתגלתה יצירת זכוכית עתיקה מסוג טאצה, כלי הגשה בצורת צלחת על רגל אחת וג'וני מנסה להשיג אותה אבל לא רק הוא מנסה אלא עוד אספני זכוכית כמוהו.
המגזין לא מספק יותר מדי פרטים על מקום המצאה של הטאצה אך גם הערפוך הזה לא ימנע מאנשים מסוגו של ג'וני להשיג את הטאצה הזו בכל מחיר.
במהלך החיפוש ג'וני מכיר את קלאודיה ומפתח אובססיה גם כלפיה ומסתבר שאיזה סוד מחבר אותה למקום המצאה של הטאצה העתיקה מהמאה השש עשרה.
הספר הזה אפל מאוד, הומור שחור מקומות אפלים והוא משדר היטב את האוירה התקופתית ואת ומלא במסרים וביקורתיות על החברה ועל תופעת האספנות והאובססיה של אנשים לחפצים עתיקים.
מאוד אהבתי את הספר השנון הזה שלאט לאט סוחף אותך לתוך העלילה ולתוך החיפוש של ג'וני כמו גם הקשר שנרקם בינו לבין קלאודיה.
ספר שונה ומרתק וממשיך את הסדרה המעניינת של חוצפנית קטנה ובשיתוף הפעולה בין הוצאות הכורסא ותשע נשמות שמביאים לנו ספרים עם אוירה מעניינת ותקופתית.
צריך לפרגן לכריכה היפה שגם היא חלק מסדרתיות של חוצפנית קטנה, כריכות רטרו חכמים ומושכי עין.

בית הקברות של שמשונה / גבריאל שאול
הוצאת פרדס
241 עמודים

בשנים האחרונות קראתי כמה וכמה ספרים על חוויות ילדות מהקיבוץ, רוב הספרים נכתבו מתוך נימה ביקורתית כלפי החינוך הקיבוצי, הלינה המשותפת ועוד חוויות מורכבות, הספר הזה בא בצורה שונה ומחברו דווקא מראה לפחות לפי החוויה שלי כקורא את הילדות בקיבוץ לא כדבר רע ולא כחוויה שלילית אלא כשנת התבגרות של ילד בתפר שבין שנות השמונים לשנות התשעים.
גבריאל שאול המחבר הינו בן קיבוץ עין גב והילד גדי נראה כמו גמותו של המחבר למרות הנסיון אולי להפריד ולא לייצר סיפור אוטוביוגרפי אלא חוויית ילדות והתבגרות כסיפור פרוזה אני מעריך שזוהי כן חוויית הילדות של המחבר ואולי של ילדים רבים אחרים בקיבוץ.
גדי הוא ילד בקיבוץ אשר בצפון, גדי גר עם אימו, אחותו וסבתו' גדי הוא ילד סקרן וחקרן, שואל שאלות רבות ובעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה, יש בו משהו שונה מילדים אחרים בקיבוץ וגם בניגוד לאביו הקשוח שרואה בכל ביטוי של רגש לא גברי משהו קצת לא תקין, גדי מתחפש שונה משאר הילדים ומעדיף לקשט את הסוכה במקום לבנות אותה.
גדי קשור לעז שנמצאת באופן קבוע בבית הקברות הסמוך לקיבוץ ושמה שמשונה, שמה ניתן לה בגלל שהצליחה להשתחר מהיתד שהיא היתה קשורה אליו כמו שמשון.
גדי בן להורים שעלו ממקסיקו גם זוכה באותה השנה לטיול משפחתי למקסיקו וזו חוויה מיוחדת עבורו ועבור משפחתו.
הספר מתאר את הקיבוץ כמו שאמרתי באור חיובי ונעים ואני שמח לראות גם ספרות כזו שלא רק נכנסת בקיבוץ הסוציאליסטי המיושן אלא מציגה אותו באור אחר דרך עיניו של ילד סקרן.
בסך הכל ספר מקסים וצנוע, כתיבה יפה וזורמת.