מאמא מריה / גאולה שינה
הוצאה עצמית הוצאה לאור
96 עמודים
אני עד כה הכרתי את גאולה שינה כמשוררת מיומנת ומרגשת, הכתיבה הלירית שלה נגעה בי בשני הספרים שלה שסקרתי עד כה ועכשיו נתקלתי גם בכשרונה ככותבת סיפורים קצרים, מה שמייחד את הספר הנוגע הזה זו עוצמה נשית והוא לא נוח לקריאה, הסיפורים של גאולה שינה מעמידים במרכזם אישה במצב מסוים של התמודדות, של חיים מורכבים, בעולמות פטריארכלים, עולמות מסורתיים ועולמות דתיים.
מצד אחד הכתיבה של שינה לא נוחה והסיפורים דורשים מהקורא להתעמק ולהיות מרוכז בעלילה ומצד שני הם שואבים את הקורא ומכניסים אותו לעולם לא נוח ומצד שני גם לא זר כל כך כי לכאורה מדובר בבתים נורמטיבים וסיטואציות יומיומיות וכאן אנחנו נכנסים לנבכי הנפש של גיבורות הסיפור.
יש קו מחבר בין גיבורות הסיפורים ובין גורלן והדרך בה הן מוצאות את עצמן מתמודדות עם החיים ועם הסיטואציות שהן חווה ועם זאת כל אחת אינדבידואלית ושונה.
הכי אהבתי את הסיפור הראשון שנקרא קדשה, גיבורה שמתמודדת עם עברה בבית כנסת שבה אביה השפיל אותה ועם זאת היא סוגרת מעגל בו היא תורמת לבית הכנסת לעזרת נשים וכל מה שהיא רוצה זה לברוח משם.
המחברת לא מנסה להקל על הקורא ודווקא מהמקום הזה אני חושב שזה קובץ סיפורים מרתק ששווה לקרוא אותו ואף הייתי שמח אם גברים יקראו אותו כי הוא מביא לנו חוויה קצת שונה.
הכריכה מציגה לנו ספסל אחד, עץ אחד ורקע סדוק, הבדידות בה נמצאות הגיבורות, השבריריות נמצאות כאן בכריכה.
מומלץ.

בוא לקק אותי / אודיה רוזנק
מרום תרבות ישראלית
107 עמודים

אני עוקב אחרי השירים של אודיה רוזנק בפייסבוק כבר תקופה ארוכה מאוד, נראה שמי שהתחיל לגלות את השירה שלה יתקשה מאוד להפסיק לעקוב, אודיה לא משוררת רגילה בעיני, קשה לי לתאר את שירתה מלבד זה שהיא מהפנטת, היא זורקת את הקורא למציאות נשכנית, חזקה ועכשוית, היא זורקת אותו אל תוך חייה עצמה ונראה שאודיה לא באה למכור לנו שירה עטופה בנייר צלופן יפה או חבילה עטופה בפצפצים שחלילה המוצר שהיא אורזת לנו לא ישבר חלילה, היא לוקחת את המוצר, מגישה אותו כמו שהוא, עם כל הפגמים שבו, עם כל השברים, עם כל השריטות.
אני רוצה דווקא להתחיל מהכריכה, יש בחירה מעניינת למכור ספר שירה בכריכה קשה, העיצוב נקי, אדום, מינימליסטי, אותיות זהובות מוטבעות על הכריכה האדומה הקשה, כמעט כמו הספרים של פעם, אותם ספרים שגילית את הכריכה הזו מתחת לעטיפת הספר בדרך כלל וכאן זה העיקר, המינימליזם האדום הבוהק החזק והצועק שנראה כילו שלפו אותו מאיזה בוידעם אבל השירים בפנים הם לא בוידעמים, הם עכשויים, הם חדשניים, הם הכל חוץ ממינימליסטים.
הניגוד הזהבין הכריכה המינימליסטית לשירים כל כך זועקים, כל כך נוקבים כל כך חשופים מייצרים מוצר שהוא שונה בנוף של השירה היום, כל המוצר הזה הוא ניגודים.
כבר בשירים הראשונים כמעט שבכיתי, באחד השירים ממש בהתחלה גיליתי את המילים הבאות

"אני רוצה ביוגרפיה חדשה שכוללת
אמא בריח שאנל נמבר פייב
היא מתבגרת יפה, יש לה קמטים שלצחוק
בעור הבהיר מסביב לעיניים. השיער שלה צהוב
דק וחלק והיא חופפת בשמפו בניחוח יסמין לשיער עדין.
היא בכלל לא דומה לאמא שהיתה לי בביוגרפיה הקודמת
שנולדה בבתים והיתה עירקית והיו לה גושים בשדיים
ושיער עבה. ושחור."

כשקראתי את המילים האלו מתוך השיר "נתוני הפתיחה" הרגשתי באמת שנקרע לי הלב, אני גדלתי בבת ים, אני איבדתי אמא מסרטן השד ואני ייחלתי לביוגרפיה שונה, החיבור אל המשוררת ומילותיה קרעו לי את הלב.
בהמשך השירים הם קורעי לב לא פחות, הם חושפניים ואודיה לא רק מתפשטת מולנו בשיריה, אודיה רוזנק מסירה את העור, היא לוקחת סכין ומקלפת את העור כדי שכולנו נחזה בפגמים, בחולשות, ברגעים מכמירי לב ונוגעים, אודיה משוררת אמיצה וכנה, השירים שלה נועדו לפצוע ולרפא בו זמנית, הדימויים שלה כל כך אותנטיים וכל כך פשוטים לכאורה שזה מייצר שירה כל כך עמוקה וחודרת.
דרוש אומץ כדי לכתוב ספר שירה כל כך מיוחד, כל כך פוצע ומרפא בו זמנית, כל כך רך ודוקרני, כולו ניגודים בדיוק כמו הניגוד בין הכריכה הקשה והמינימליסטית לשירים שבתוכו.

הבחירה בצבע האדום החזק הוא לא מקרי, אדום, דם, אדם, האדום הוא צבע של תשוקה, מיניות, יצרים כל מה שיש בשירה של אודיה רוזנק ועוד הרבה ממנו.
קראו את הספר הזה, הוא יפצע אתכם וירפא אתכם ואתם תתאהבו באודיה כמוני.

רשומון מרוקאי / שרון אריק כהן
הוצאת אני
77 עמודים

הספר המיוחד הזה נע בין פרוזה לירית לפואמה שמחולקת קטעים קטעים בצורה כרונולוגית, זהו סיפור מתמשך המחולק לשנים ולהתרחשויות והקורא מרגיש שהוא נשאב לתוך עולם אישי מורכב של סיפור חיים לא פשוט שכולל בתוכו טראומה אישית וטראומה משפחתית ובתוך זה עולם שלם של אנשים ומשפחה.
בבסיס ישנם שתי אירועים דומיננטים, הראשון שבהם זו התאבדות הסבתא והאירוע השני זו התעללות מינית שהכותב עבר בילדותו.
קשה היה לי להשאר אדיש לספר הזה, הכתיבה כה חודרת ועמוקה, החיבור לשורשי משפחתו והתרבות המרוקאית והשילוב של השפה המרוקאית בטקסט עם הדגשה ויחס אחר שמרגיש בעל חשיבות מיוחדת.
השירה הסיפורית, הכתיבה הארס פואטית חודרת לנשמת הקורא ולא מנסה ליפייף את המציאות.
שרון אריק כהן הוא כותב מוכשר וכך גם הפואמה החודרת הזו, לקח לי זמן להתמודד עם טקסטים מסוימים, לקח לי זמן לאהוב טקסים מסוימים ולקח לי זמן לעכל אותם וזה בעיני הסימן הכי טוב שהטקסטים האלו טובים וחזקים כי אני לא אוהב טקסטים שמשאירים אותי אדיש, שחולפים על פני ולא משאירים זכר והספר הזה ישאיר בי זכר ואני יודע שעוד אחזור אליו וזה הסימן הכי טוב לספר שירה מיוחד ונוגע.

הסדנה להנדסת תודעה / חנן עמיאור
הוצאת סלע מאיר
223 עמודים

הספר הזה היה במבצע בצומת ספרים והפרסום שלו עושה הרבה רעש אז רכשתי וקראתי אותו וסיימתי אותו ביום אחד.
למעשה הספר הזה די מעניין, חנן עמיאור כותב טוב והוא מביא ומראה את התקשורת כפי שהוא מבין אותה כמניפולטיבית ומהנדסת תודעה, הדוגמאות שהוא מביא מעניינות אבל אני מודה שאני לא מופתע מכלום ושום דבר לא באמת חדש לי, התקשורת כמעט תמיד או יותר נכון לומר כתבים מביאים את האג'נדה שלהם ולרוב גם לא תמיד מביאים אובייקטיביות מלאה לעיתונות.
אבל הספר הזה לא טוב ולוקה בחסר ולמה כך? כי בדיוק אותם דברים שעמיאור יוצא עליהם הם הבעיה של הספר, הספר הזה מתעלם לחלוטין מצד אחד של המפה הפוליטית ובא להראות לציבור הקוראים שלו כמה הצד השני רשע, מרושע, מעוות מציאות וכל זה כאשר בשנים האחרונות התקשורת מאוד ימנית, יש עיתון ימני, יותר מאחד, יש רדיו ימני, יותר מאחד, וכאשר באים ועושים חלוקה דיכוטומית ומביאים רק צד אחד מקולקל ומתעלמים מהצד השני מייצרים ספר שהוא לא אמין, לא אותנטי ובעיקר פוליטי מאוד ומוטה מאוד.
מי שחושב שעולם התקשורת דיכוטומי וצד אחד מציג עובדות בעוד הצד השני מציג שקרים שיקרא את זה, מבחינתי זה היה בזבוז זמן מוחלט.

ננופואטיקה / כתב עת לספרות קצרה
מסעות
134 עמודים
עורך: יונתן ברג

יצא לי פעמים ספורות לכתוב סקירה על כתבי עת ספרותיים ואני שמח על אותן הזדמנויות מועטות אך מעשירות ומרתקות.
הנושא הנוכחי של ננופואטיקה "מסעות" עניין אותי במיוחד כי זה סוג של נושא אוניברסלי שכמעט כולם יכולים לחוש בו הזדהות והיכולת לפתוח אותו ולכתוב עליו היא אינסופית, כל אחד מוצא את עצמו בזמן מסוים בחייובמן מסע, דרך כלשהי אם זה מסע פנימי או מסע חיצוני או דרך שהוא עובר, החוויות מצטברות בתוכנו וחגבשות אותנו בסיום המסע אם ישדבר כזה סיום של מסע, כשאני מסתכל על המסע שאני עובר ועברתי כאדם, כאיש המילה הכתובה אני לוקח כל טקסט שמובא כאן ומסתכל על המסע שלי בצורה אחרת ועל מסעות של אחרים דרך הפריזמה האישית שלי.
אנחנו עוברים מסעות של חיים, אנחנו עוברים מסע כל יום מחדש, אנחנו צועדיםבדרכים שהם שלנו וצועדים גם בדרכים שאחרים צעדו בהם.
כל ספר שאנחנו קוראים, כל שיר, כל יצירת אמנות שאנחנו מתבוננים בה, כל אחד מחווייה רגעית שלנו זה מסע קטן בתוך המסע הגלובלי האנושי.
יש כאן מקבץ כותבים מרשים בין אם זה העורך יונתן ברג עצמו או יונתן הירשפלד ובני ציפר, בנימין שבילי, הדס גלעד, דורית ויסמן ועוד.
יש כמה תרגומים מרתקיםלקטעים של דוריאן לקס, מרגרט אטווד וולט ויטמן ועוד.

מרגרט אטווּד
צידה
תרגום: ליאור שטרנברג

מֶה הָיִינוּ צְרִיכִים לָקַחַת
אִתָּנוּ? אַף פַּעַם לֹא הִצְלַחְנוּ
לְהַחֲלִיט עַל כָּךְ; אוֹ מָה לִלְבֹּש,
אוֹ בְּאֵיזוֹ עוֹנָה
עָלֵינוּ לַעֲרֹךְ אֶת הַמַּסָּע.
כָּךְ שֶׁהִנֵּה אָנוּ בִּמְעִילֵי גֶּשֶׁם
דַּקִּים וּמַגְּפֵי גּוּמִי
עַל הַקֶּרַח הַקַּטְלָנִי, הָרוּחַ מִתְגַּבֶּרֶת
וְאֵין דָּבָר בְּכִיסֵינוּ
מִלְּבַד זְנַב עִפָּרוֹן, שְׁנֵי תַּפּוּזִים,
אַרְבָּעָה כַּרְטִיסֵי חַשְׁמַלִּית מִטּוֹרוֹנְטוֹ
וּרְצוּעַת גּוּמִי הַמְּהַדֶּקֶת צְרוֹר
כַּרְטִיסִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּן
מֻדְפָּסוֹת עֻבְדּוֹת חֲשׁוּבוֹת.

מומלץ.

הזמנה לקילימנג'רו / תמי רש"ל
ספרי ניב הוצאה לאור
378 עמודים

גילוי נאות, איבדתי את אמא שלי למחלת הסרטן, אני זוכר את הילדות שלי בצל המחלה שלה אותה היא סחבה למשך ארבע שנים, אני זוכר היטב אותי בתור ילד וגם זוכר את הרגע שהיא הלכה ממני, ההתמודדות עם המחלה הזו היא דבר שאני לא מאחל לאף אחד לא אם אתה החולה ולא אם אתה אדם קרוב לחולה וכשקראתי את הספר הזה מצאתי את עצמי מזדהה מאוד בהרבה דברים שכתובים בו אבל הספר הוא לא רק על התמודדות עם המחלה אלא ספר על חברות והכלה, כאב ורגש ויש בו קטעים מאוד נוגעים ומרגשים.
ד"ר רעות בר חלתה בגיל 15 בסרטן והחלימה אך המחלה ההיא שינתה את חייה והובילה אותה בסופו של דבר לעסוק בסרטן ואף לבחור להתמחות בהמטולוגיה, חברתה תמר מנור אף היא קולגה וחברה וגם לה יש חלק חשוב בספר הזה.
רעות גילתה שהיא נושאת שוב סרטן בגופה וצריכה שוב להתמודד מחדש עם אותן טראומות רק שהפעם יש לה משפחה, בעל וילדים וההתמודדות הפעם אינה רק שלה.
תמר שלה אין ילדים מתמודדת עם צלקת מעברה שמשפיעה עליה לאורך כל חייה, תמר עברה אונס אותו היא מכנה "סרטן המוח" וההתמודדות עם הטראומה הקשה מעברה משפיע עליה לאורך כל חייה ובבמערכות היחסים שלה.
ההתמודדות וההכלה מעצימות את החברות שלהן ואת התכניות שלהן בין השאר להגשים פנטזיה ישנה ולעלות לפסגת הר הקילימנג'רו.
ספר שהוא מאוד מרגש בעיני וכתוב טוב ובעיקר נוגע.
ספר שהוא מסע, מסע פנימי, מסע של אתגרים ומסע פיזי ורוחני של נשים אמיצות.

מיגל ארננדס שירים
הוצאת רימונים
224 עמודים
מספרדית: מנחם ארגוס

בין כל ספרי השירה המקומיים שאני קורא זה מרענן לקרוא שירה מתורגמת ואף יותר מכך שירה ספרדית שאני כל כך אוהב.
סיפור חייו של מגל ארננדס אף מעצים את כשרון הכתיבה שלו ואת שירתו, ארננדס שהיה בחור כפרי פשוט כתב שבעה ספרי שירה במהלך חייו הקצרים, לחם במלחמת האזרחים ואף ישב בכלא שם הוא מת ממחלת השחפת.
קשה לקטלג את השירה של ארננדס, היא מורכבת מהשפעות רבות ואולי זה מה שמיוחד בספר הזה, ארננדס הושפע מאוד מלורקה ומפבלו נרודה וזה מורגש בשיריו היפים ובחריזה של שיריו כמו גם במבנה השיר.
כשאני קורא שירה אני מתייחס לחוויה שלי דרך המילים שכן איני יכול או יודע לנתח אחרת ובחוויה שלי מיגל ארננדס קשור מאוד למולדתו, הרבה שירים מדברים על אהבת המולדת הספרדית ועל הקשר שלו אליה,

"מחבק את גופך כמו הגזע המחבק אדמה,
עם כל השורשים ובכל הזעם והעברה,
מי יפריד בינינו ויעז לעקור אותי ממך,
אמא?"

השם אמא מתייחס לספרד שאותה הוא מכנה אמא.
ההשפעות שלו כה רבות ומגוונות משירה בארוקית קלאסית ועד מה שנחשב בזמנו שירה מודרנית עכשוית.
ארננדס הוא משורר מלא פאתוס ופטריוט, לחם למען עתיד מולדתו ושיריו כאלו, מאוד נוקבים, מאוד ממוקדים.
שירים אחרים שלו מדברים על כאב, אהבה ומוות.
אהבה לא רק למולדת, אהבה פיזית וגם כאב ואובדן.

"אני יושב מעל למתים
אשר דממו מזה חודשיים
נושק לנעליים ריקות
וקופץ בזעם את האגרוף
בידו השלוחה של לבבי
והנפש התומכת בו."

מתוך"אני יושב מעל למתים" עמ 92

הספר הוא דו לשוני, לצד השיר בשפת המקור יש את השיר המתורגם לעברית
בספר ישנה הקדמה של המתרגם שמדבר גם על המשורר וגם על מלאכת התרגום של השירים ואחרית דבר של פרופ' אמריטוס חורחה אורוטיה שמרחיב על סיפור חייו של ארננדס, שירתו וההשפעות שלו על השירה הספרדית.
ספר נהדר, שירה קלאסית ספרדית.
תענוג.

לרקוד עם יד אחת / תמר הרשקוביץ
הוצאת פרדס
194 עמודים

אנחנו עדיין לא ממש יודעים איך תשפיע הקורונה על החולים בה אבל יש שאומרים שנשאר בכל חולה לשעבר משהו מן הנגיף ומהשפעותיו ואנחנו נגלה זאת בהמשך ולמה אני מזכיר את הקורונה בהקשר הזה כי הספר של תמר הרשקוביץ מספר על מחלת הפוליו בארץ בתקופה בה כולם פחדו ממנה ועדיין לא היה חיסון למחלה הזו שהותירה מומים ונכויות אצל ילדים רבים.
הספר האחרון שקראתי בנושא הפוליו היה של פיליפ רות' "נמסיס" והוא עסק בפוליו בניו יורק וכאן הסיפור הוא בתל אביב.
למעשה הספר הוא ביוגרפיה חופשית של שרה הירש אמה של הסופרת שהיתה לשופטת הצעירה ביותר בישראל, הסיפור הוא על משפחה תל אביבית צעירה, מאיר ובתיה ההורים וילדיהם עומר ודבורה כאשר חייהם משתנים כשדבורה הקטנה חלתה בפוליו וההורים נסעו לארצות הברית לטפל בה ולהתמסר אליה, ההחלטה להקדיש את כל זמנם כמעט להחלמתה של דבורה פגעה במרקם המשפחתי וגם באחיה ודבורה לבסוף נותרה עם מגבלה בידה ונשארה כך ועם זה היא מתמודדת במהלך הספר.
הספר מתאר בצורה יפה את ההתמודדות של ילדה קטנה עם המגבלה החדשה בחייה ועם הקשיים,ההורים ששונים בדעתם לגבי איך לעזור לדבורה ולחזק אותה והאח שמצא את עצמו בפנימיה.
הספר מספר זאת בכמה קולות וכתוב היטב, כיף לקרוא אותו והוא מרגש לפרקים.
אנחנו עוקבים אחרי חייה של דבורה והתבגרותה, ההחלטה שלה ללמוד משפטים ולבסוף לרגע בבית הנשיא בה היא מונתה לשופטת.
ספר מרגש וכתוב היטב.

מאמא מריה / גאולה שינה
הוצאה עצמית הוצאה לאור
96 עמודים

אני עד כה הכרתי את גאולה שינה כמשוררת מיומנת ומרגשת, הכתיבה הלירית שלה נגעה בי בשני הספרים שלה שסקרתי עד כה ועכשיו נתקלתי גם בכשרונה ככותבת סיפורים קצרים, מה שמייחד את הספר הנוגע הזה זו עוצמה נשית והוא לא נוח לקריאה, הסיפורים של גאולה שינה מעמידים במרכזם אישה במצב מסוים של התמודדות, של חיים מורכבים, בעולמות פטריארכלים, עולמות מסורתיים ועולמות דתיים.
מצד אחד הכתיבה של שינה לא נוחה והסיפורים דורשים מהקורא להתעמק ולהיות מרוכז בעלילה ומצד שני הם שואבים את הקורא ומכניסים אותו לעולם לא נוח ומצד שני גם לא זר כל כך כי לכאורה מדובר בבתים נורמטיבים וסיטואציות יומיומיות וכאן אנחנו נכנסים לנבכי הנפש של גיבורות הסיפור.
יש קו מחבר בין גיבורות הסיפורים ובין גורלן והדרך בה הן מוצאות את עצמן מתמודדות עם החיים ועם הסיטואציות שהן חווה ועם זאת כל אחת אינדבידואלית ושונה.
הכי אהבתי את הסיפור הראשון שנקרא קדשה, גיבורה שמתמודדת עם עברה בבית כנסת שבה אביה השפיל אותה ועם זאת היא סוגרת מעגל בו היא תורמת לבית הכנסת לעזרת נשים וכל מה שהיא רוצה זה לברוח משם.
המחברת לא מנסה להקל על הקורא ודווקא מהמקום הזה אני חושב שזה קובץ סיפורים מרתק ששווה לקרוא אותו ואף הייתי שמח אם גברים יקראו אותו כי הוא מביא לנו חוויה קצת שונה.
הכריכה מציגה לנו ספסל אחד, עץ אחד ורקע סדוק, הבדידות בה נמצאות הגיבורות, השבריריות נמצאות כאן בכריכה.
מומלץ.

אשת החלום / וילקי קולינס
הוצאת מקום לשירה
103 עמודים
מאנגלית: יהונתן דיין

לא מספיק ספרים של וילקי קולינס תורגמו לעברית והאמת שחבל, קולינס הוא מאבות ספרות המסתורין והנובלה המצוינת הזו מראה על איכותו של הסופר הבריטי מהמאה ה19.
הנובלה "אשת החלום" זו נובלה קצרה שמורכבת מארבעה נקודות מבט על סיפור טרגי אחד של סייס בריטי שרדוף על ידי אישה שרודפת אותו אם זה בחלום ואם זה במציאות.
הסיפור של אותו סיס מתחיל בחלום או שאולי זה לא היה חלום אלא חיזיון של אישה שמנסה לרצוח אותו, הוא היה בטוח שהיא שם אך האם באמת היתה שם אישה? הוא היחידי שראה אותה, לא היו סימני סכין בחדר או על המצעים, מכאן והלאה אותו סייס ממשיך בחייו אך דמותה או מי שהוא חושב שהיא עד לסוף הלא תפור אך המסקרן ואולי זה מה שמיוחד בספר הזה, הוא מסתיים מהר אך התחושה של העלילה עדיין יושבת בראשו של הקורא, בדמיונו והעלילה נשארת שם עוד קצת.
התפר הזה בין מציאות לדמיון, בין יד המקרה לבין גורל, המסתורין שאופף את דמות האישה יש בה משהו גותי ואפל.
אני מודה שאהבתי את פורמט הספר, קטן אף יותר ממה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות מהוצאות שמוציאות ספרות קצרה, אהבתי את הכריכה שנראית כאילו לקוחה מאיזה ציור של ויליאם בלייק והחיבור הזה בין עלילה גותית, רומנטית אפלה מייצרת משהו מרתק שנגמר מהר ומשאיר טעם של עוד.