הבלוג הזה הוא אוסף מכתבים שאני כותב לאימי המנוחה שנפטרה מסרטן בשנת 1982 בגיל 38.
החלטתי לעשות זאת בעיקר כדי לשמר את זכרונה ולחבר אותה עמוק יותר אלי ולהוויה שלי.
כל מה שהיא פספסה ממני בכל שנות בגרותי והתבגרותי אני אכתוב לה ואתה תהיו חשופים אלי ולרגשות שלי ומקווה שתהנו מכתיבתי.
סיפורי הנביא מוחמד והמסורת האיסלאמית הוצאת אוריון תרגום: הארון תחאוכו איורים: יונת קציר
הספר הזה מביא בתמציתיות משלים קצרים ממסורת החדית' של הנביא מוחמד והוא מביא צדדים מוסריים של עזרה לחלשים, הומניות, חמלה כלפי בעלי החיים ואמונה באל. אהבתי מאוד את התמציתיות בספר החביב הזה שמציג לקוראי העברית משלים יפים מהאסלאם, מסרים מאוד פשוטים שמתורגמים יפה ומנוקדים ומציגים צדדים יפים של הטוב שבאדם ובמסורות דתיות. מה שחוזר בכל הסיפורים זה מוטיב הניסים, האדם עושה טוב ומקבל טוב, האדם עושה רע ולא מקבל. באחד הסיפורים מצורע, קירח ועיור שעמדו למבחן בפני האל ומלאך ריפא אותם והעניק להם משאלות ולאחר מכן בחן שוב את טוב ליבם, בסיפור אחר ענן שהוריד גשם והעניק שפע לאדם שתרם שליש מתבואתו עבור עניים וכן הלאה. לפי המסורת הסיפורים האלו סופרו על ידי מוחמד עצמו לחבריו במטרה להביא מסר אנושי ורגיש.
מנהיגות בעיתות סערה / דוריס קירנס גודווין הוצאת עם עובד 496 עמודים מאנגלית: כרמית גיא
הספר המצוין הזה לא היה יכול להיות מתורגם לעברית בטיימינג טוב יותר, ארצות הברית והעולם כולו עומדים בפני אחד המשברים הכי גדולים בעת המודרני, אם העולם כולו מתמודד עם הקורונה ומדינות מתקשות להתמודד עם המגיפה הזו שגורמת למדינות לקרוס כלכלית בארצות הברית התמודדו עם משבר מנהיגותי עצום שנבע בין השאר מהתמודדות עם המחלה ובחילופי שלטון בין טראמפ השנוי מאוד במחלוקת לבין ביידן השונה ממנו בתכלית. נראה שהפריצה לקונגרס בידי מפגינים היתה איזה קו אדום שנחצה וזה גרם לאנשים רבים להתגעגע למנהיגות אחרת ואיפשהו כשהספר הזה יצא מאוד הסתקרנתי לגביו כי נראה שהתקופה הזו היא אכן סערה, אנחנו בתקופה סוערת בה אנחנו משוועים למנהיג שייצב את הספינה ויחזיר אותה למסלול הנכון, ירגיע את התושבים ויתן להם בטחון. דוריס קירנס גדווין הסטוריונית ומרצה להסטוריה שעבדה צמוד ללינדון ג'ונסון מביאה כאן ביוגרפיה של ארבעה נשיאים אמריקאים שעמדו בפני משברים גדולים ועמדו בהם בדרך זו או אחרת, דרך חייהם של הארבעה מאוד דומה ומעניין לראות את המסלול של כל אחד מהם ודרך ההתמודדות של כל מנהיג. אייברהם לינקולן, תאודור רוזוולט,פרנקלין דלנו רוזוולט ולינדון ג'ונסון. הספר סוקר את חייהם של המנהיגים, את תחילת דרכם, תחילת דרכם בפוליטיקה, הנשיאות והמשברים המורכבים שבהם הם נאלצו לעמוד ואותם היו צריכים לפתור, המשברים האישיים שליוו אותו והקשיים בדרך. למעשה הספר מחולק ל3 שערים כאשר בכל שער ישנו פרק המוקדם לכל מנהיג. השער הראשון נקרא "שאפתנטת והכרה במנהיגות השער השני נקרא "מצוקה וצמיחה השער השלישי נקרא "המנהיג וזמנו: כיצד הם הובילו?" הספר הזה רלוונטי לימינו ורלוונטי לכל מנהיג פוליטי שרוצה לקבל השראה על הדרך בה מנהיגים התמודדו עם משברים לאומיים גדולים, זהו ספר מעניין אם כי לעיתים קצת עמוס בפרטים ועדיין החשיבות שלו בחומר השראתי היא גדולה מאוד.
הרנסנס ששטפן צווייג חווה בשנים האחרונות כאן ממשיך ואני חושב וגם ממליץ לכל מי שלא קרא את הביוגרפיות שצווייג כתב להתחיל דווקא מהביוגרפיה הזו כי יש בה בצורה מובהקת את כל כשרונו של צווייג ככותב עלילתי מבריק וככותב ביוגרפיות מוכשר ביותר. שתי הביוגרפיות האחרות שקראתי שצוויג כתב "מארי אנטואנט" ו "בלזק" שונות במהותן ממגלן, קצת כבדות יותר ואינפורמטיביות יותר, הביוגרפיה הזו כראוי לספר מסעות מותחת לכל אורכה והיו קטעים כמו בקטע שצווייג מתאר את אותו הרגע שספינותיו של מגלן עוברות במיצר הקרוי על שמו שהחסרתי פעימה, הרגשתי שאני קורא ספר מתח. יש כאן הכל, ביוגרפיה של אדם מרתק, חלוץ, אמיץ ונועז, סיפור מסעות מסעיר שנדמה כאילו לקוח מספר של מלוויל או סטיבנסון וספר מתח עלילתי. סיפור חייו של פרדיננד דה מגלאש הידוע בתור מגלן הוא סיפור כזה שיש בו הכל, וגם הוא כמו מגלים אחרים שונים לא זכה לסיים את המסע ונרצח אי שם בפיליפינים. לא פחות מיוחד מהדרך בה צווייג כותב על מושאי הביוגרפיות שלו ועל מגלן בפרט בספר הזה, המחקר שהוא עושה על הדמות והדרך המרתקת בה הוא כותב שווה לכל קורא להתעכב על המבוא, מה הניע את צוויג לכתוב את הביוגרפיה הזו (התשובה היא הבושה ותקראו כדי להבין) והמשך המבוא ההקדמה בו הוא כותב שאחד המניעים העיקריים למסעות האלו היה התבלין "בראשית היה תבלין", במסעות האלו מעורבים פוליטיקה ופוליטיקאים, כבוד וחלוציות ועוד ועוד. ביוגרפיה מרשימה ביותר של צווייג, עוד ספר נהדר שתורגם מחדש ומובא שוב לקורא הישראלי ומציג עוד פן בגדולתו של הסופר החשוב הזה.
חמישה כללי אצבע הוצאת ניב מילים ואיורים: תמיר קירה, אנדריאה לובינה ויובל רפפורט חמישה כללי אצבע הוא ספר חמוד שמעוצב יפה ומאויר יפה מאוד והעיסוק שלו הוא בשימוש שלנו בידיים ובאצבעות כדי לשדר מסרים לעולם ולחברה שלנו. הספר כולו הוא שיח בין ילד לבין הוריו ובכל עמוד יש איור יפה וצבעוני שונה מקודמו שמלווה בטקסט מקסים בחרוזים, קל לקריאה וקל להפנמה, המסרים הם השילוב בין הטקסט והאיורים שמראים איך ידיים ותקשורת יכולה להעביר מסרים טובים או לחחילופין מסרים שליליים. בשלב מסויםבספר השיח מתחלף והילד שהבין את המסר מסביר גם הוא באמצעות הידיים את התובנות שלו לעולם מהשיח המתגלגל בינו לבין הוריו. ספר חביב ומלא חן, משדר חום אופטימיות ואהבה.
האלטרואיסטים / אנדרו רידקר הוצאת עם עובד 378 עמודים מאנגלית: גיא הרלינג
אני חושב שהבעיה של הספר הזה התחילה מההשוואה הלא נכונה ל"התיקונים" של ג'ונתן פראנזן וזו טעות כי האלטרואיסטים עומד בפני עצמו כספר ביכורים מעניין מאוד, הנסיון להשוות אותו לאחד מהספרים האמריקאים החשובים בחמישים השנים האחרונות זו טעות ופוגעת בספר עצמו. אנדרו רידקר כתב ספר מרתק על משפחה מתפרקת ועושה את זה בכשרון רב. משפחת אלטר (אלטרואיסטים, אלטר, יש קשר) משפחה יהודיה שמורכבת מאב המשפחה ארתור, פרופסור שלאחר מות אשתו פרנסין עובר לגור עם מאהבת צעירה ונקלע לקשיים כלכליים רבים, פרנסין אשתו לשעבר, הדמות הדומיננטית במשפחה והמפרנסת העיקרית שנפטרה מסרטן והילדיםן איתן ומגי, איתן, הומו מתבודד שחי בבית יוקרתי מכספי אימו, מיזנטרופ ומוזר ומגי, שחיה חיים כמעט סגפנים ומנסה לחיות חיים אלטרואיסטים וחיה בעוני רב מרצון. ארתור שמצבו הכלכלי קשה יודע שפרנסין צברה הון לא קטן בסתר ומעוניינת לתת אותם לילדיה ולא לארתור שעוד בעודה בחיים בגד בה עם חברתו הצעירה איתה הוא מתגורר וארתור זומם על הכסף הזה ששייך לילדיו ומבקש ליזום מפגש משפחתי בו ילדיו יגיעו אליו ובדרך זו להשיג את הכסף שיציל אותו כלכלית. כמובן שמפגש זה הוא פוטנציאל להרבה מאוד מטענים ורגש והרבה דברים מתרחשים במפגש זה ולאחריו. האלטרואיסטים אינו ספר קל לקריאה, יש בו קפיצות בזמן שמנסים לתאר ולהסביר את מערכת היחסים בין ארתור לפרנסין, בין ארתור לילדיו, בין פרנסין לילדיה ועוד ואם צולחים את ההתחלה ככל שנכנסים לעומק הספר הוא מהנה יותר ומרתק יותר אז בעיני שווה להשקיע בו. הספר מעלה שאלות רבות על פערי הדורות, על המשפחה ומעלה מטענים רבים כגון כסף, נאמנות ואינטרסים אישיים. בעיני מדובר בספר איכותי מאוד ומרתק במיוחד, כתוב היטב וכמעט ולא ניכר בו שזהו ספר ביכורים. מומלץ.
שחפים בסופה / אינר קאורסון הוצאת לסה ספרים 110 עמודים מאיסלנדית: משה ארלנדור
הספר הזה הוא כביכול רק 110 עמודים אבל הקריאה שלו היא חוויה עמוסה במיוחד, היא עמוסה כי הסידור של הטקסט הוא כזה שכמעט ולא מאפשר לקורא מנוחה ולכן לקורא יש את התחושה שהוא נשאב אל הספר ונמצא ביחד עם הצוות של הספינה שנאבק בין החיים למוות ברגעי סופה עוצמתית. זה מה שהופך את הספר הזה למיוחד כל כך ושואב כל כך, ברגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להפסיק עד שסיימתי אותו, קשה לעצור באמצע. אני אוהב ספרים על התמודדויות השרדות ימיות, לאחרונה קראתי את סיפורו של ניצול שכתב גבריאל גרסיה מרקס או הזקן והים של המינגווי כמובן, גם הם נובלות קצרות ועוצמתיות של התמודדותו של האדם עם הטבע, קטנותנו אל מול הכח העצום של הים והמקום הזה בין החיים למוות, לים יש עוצמות וכח ונראה שסיפורים כאלו מייצרים תמיד את האפקט של הפרופורציות שלנו בעולם, והמקום שלנו כבני אנוש עם דברים שגדולים וחזקים מאיתנו לא משנה כמה האדם יתקדם ויתפתח טכנולוגית הטבע חזק ממנו. הסיפור בספר הזה מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בשדות הדיג של ניופאונדלנד כאשר ספינות דיג רבות וביניהם כמרת (ספינת דיג שגוררת אחריה רשתות רחבות) בשם "השחף" שמפליגה כשעל סיפונה שלושים ושניים אנשי צוות וספינה זו כמו רבות אחרות נקלעות ללב הסופה האימתנית ונאבקת יחד עם הצוות שעליה למאבק השרדות הירואי. ספר מרתק ועמוס ששואב אותך עמוק אל הסיפור ומייצר חווית קריאה מרתקת. מומלץ.
פרופסור מיכאל בר הוא גמלאי של משרד הבטחון והרזומה שלו בכלל בתעשייה די מרשים כולל העובדה שהוא פרסם עד היום מעל 350 מאמרים מדעיים, ערך שישה ספרים בכימיה תיאורטית וכתב ספר לימוד בכימיה מתמטית, עד כאן הרזומה של המחבר אבל בנוסף לכך הוא גם כתב לא מעט מאמרים לעיתון הארץ שעוסקות בעיקר באג'נדה השמאלנית שלו ובתפיסת העולם שלו והמאמרים עוסקים בעיקר בנושא אחד שהוא הכיבוש והורדתו מסדר היום. המאמרים נפתחים במכתב שמיכאל בר כתב לנכדתו וממשיך בסדרת מאמרים קצרים שכפי שציינתי קודם קשורים בעיקר לתפיסת עולמו השמאלנית בין אם זהבעיסוק של הצבא, האוכלוסיה הפלסטינית או בביקורת שלו כלפי הימין או הכתבים הימנים של עיתון הארץ, מיכאל בר הרבה לכתוב לנשיא אובמה וגם לביידן ומבקר כמובן את בנימין נתניהו. בגדול זהו קובץ מאמרים ולא למדתי מהם הרבה או השכלתי מהם הרבה, זה ספר שבא לסדר באריזה אחת את מאמריו של מיכאל בר והוא לא מאוד מסחרי או נותן איזה ערך מוסף, הוא ספר שבעיני מאוד חד מימדי ומציג צד אחד בעיקר כטוב וצד שני בעיקר כבעייתי והאשם ואני פחות מתחבר לתפיסת העולם הזו. בעיני אפשר היה לעשות מהספר הזה משהו יותר מעניין מושך וקריאטיבי. מתאים למי שמחפש ספרים פוליטיים בסגנון הזה.
עוד סיפורים עם כנפיים / אשכר ארבליך בריפמן הוצאת דני ספרים 176 עמודים איורים: רמי טל מאוד מאוד אהבתי את הספר הראשון בסדרה "סיפורים עם כנפיים" ושמחתי לפגוש שוב את טיגה וטונדרה הפיות הקשישות שיצאו לפנסיה ויושבות לספר סיפורים לילדים החמודים שאיתם הם התיידדו, הפעם אל טיגה וטונדרה מצטרפת פיה נוספת בשם פרריה והסיפורים שהן מביאות מרתקים ביותר. הפיות מספרות להן על מפרץ הדרקון בויטנאם, ואיך ניתנו להם השמות (למפרצים), על מעגלי הפיות בנמיביה, ארץ הקרח והאש ועוד סיפורים רבים ונראה שהמחברת עשתה מחקר רב על תופעות טבע עולמיות ועל האגדות ומיתוסים עתיקים שבעקבותיהם ניתנו השמות לאותן מקומות, הדרך בה המחברת כותבת את הסיפורים שבאים מפי הפיות הקשישות הופכת את הספר הזה לתענוג עבור הילדים ונותנת להם מידע חדש ומרתק על העולם שסביבנו ועל אגדות שרחוקות מאיתנו. הילדים היום ובכלל לא מספיק מכירים את האגדות הסובבות את העולם הקסום שבו אנחנו חיים, הרי לנו עצמנו יש הרבה אגדות בתרבות שלנו ועולם מלא במיתוסים וסיפורים קסומים, לכל תרבות בעולם יש את הסיפורים שמלווים אותם ואת הילדים שחיים שם ושאותם הם מעבירים הלאה לדורות הבאים. ספר מקסים להפליא, חינוכי, עשיר בהמון ידע ואיורים נפלאים של רמי טל, הכריכה שלו נפלאה ואשכר היא כותבת מיומנת שמחוברת לטבע ולעולם החי וזה מורגש בכל מילה שכתובה בספר. אשכר חיה ביערות הכרמל במקום קסום כשלעצמו וכשאתה חי במקום כזה הטבע הוא חלק בלתי נפרד ממך ומאורך חייך תענוג וברור שמומלץ, מומלץ בחום אפילו.
מאמא מריה / גאולה שינה הוצאה עצמית הוצאה לאור 96 עמודים אני עד כה הכרתי את גאולה שינה כמשוררת מיומנת ומרגשת, הכתיבה הלירית שלה נגעה בי בשני הספרים שלה שסקרתי עד כה ועכשיו נתקלתי גם בכשרונה ככותבת סיפורים קצרים, מה שמייחד את הספר הנוגע הזה זו עוצמה נשית והוא לא נוח לקריאה, הסיפורים של גאולה שינה מעמידים במרכזם אישה במצב מסוים של התמודדות, של חיים מורכבים, בעולמות פטריארכלים, עולמות מסורתיים ועולמות דתיים. מצד אחד הכתיבה של שינה לא נוחה והסיפורים דורשים מהקורא להתעמק ולהיות מרוכז בעלילה ומצד שני הם שואבים את הקורא ומכניסים אותו לעולם לא נוח ומצד שני גם לא זר כל כך כי לכאורה מדובר בבתים נורמטיבים וסיטואציות יומיומיות וכאן אנחנו נכנסים לנבכי הנפש של גיבורות הסיפור. יש קו מחבר בין גיבורות הסיפורים ובין גורלן והדרך בה הן מוצאות את עצמן מתמודדות עם החיים ועם הסיטואציות שהן חווה ועם זאת כל אחת אינדבידואלית ושונה. הכי אהבתי את הסיפור הראשון שנקרא קדשה, גיבורה שמתמודדת עם עברה בבית כנסת שבה אביה השפיל אותה ועם זאת היא סוגרת מעגל בו היא תורמת לבית הכנסת לעזרת נשים וכל מה שהיא רוצה זה לברוח משם. המחברת לא מנסה להקל על הקורא ודווקא מהמקום הזה אני חושב שזה קובץ סיפורים מרתק ששווה לקרוא אותו ואף הייתי שמח אם גברים יקראו אותו כי הוא מביא לנו חוויה קצת שונה. הכריכה מציגה לנו ספסל אחד, עץ אחד ורקע סדוק, הבדידות בה נמצאות הגיבורות, השבריריות נמצאות כאן בכריכה. מומלץ.
בוא לקק אותי / אודיה רוזנק מרום תרבות ישראלית 107 עמודים
אני עוקב אחרי השירים של אודיה רוזנק בפייסבוק כבר תקופה ארוכה מאוד, נראה שמי שהתחיל לגלות את השירה שלה יתקשה מאוד להפסיק לעקוב, אודיה לא משוררת רגילה בעיני, קשה לי לתאר את שירתה מלבד זה שהיא מהפנטת, היא זורקת את הקורא למציאות נשכנית, חזקה ועכשוית, היא זורקת אותו אל תוך חייה עצמה ונראה שאודיה לא באה למכור לנו שירה עטופה בנייר צלופן יפה או חבילה עטופה בפצפצים שחלילה המוצר שהיא אורזת לנו לא ישבר חלילה, היא לוקחת את המוצר, מגישה אותו כמו שהוא, עם כל הפגמים שבו, עם כל השברים, עם כל השריטות. אני רוצה דווקא להתחיל מהכריכה, יש בחירה מעניינת למכור ספר שירה בכריכה קשה, העיצוב נקי, אדום, מינימליסטי, אותיות זהובות מוטבעות על הכריכה האדומה הקשה, כמעט כמו הספרים של פעם, אותם ספרים שגילית את הכריכה הזו מתחת לעטיפת הספר בדרך כלל וכאן זה העיקר, המינימליזם האדום הבוהק החזק והצועק שנראה כילו שלפו אותו מאיזה בוידעם אבל השירים בפנים הם לא בוידעמים, הם עכשויים, הם חדשניים, הם הכל חוץ ממינימליסטים. הניגוד הזהבין הכריכה המינימליסטית לשירים כל כך זועקים, כל כך נוקבים כל כך חשופים מייצרים מוצר שהוא שונה בנוף של השירה היום, כל המוצר הזה הוא ניגודים. כבר בשירים הראשונים כמעט שבכיתי, באחד השירים ממש בהתחלה גיליתי את המילים הבאות
"אני רוצה ביוגרפיה חדשה שכוללת אמא בריח שאנל נמבר פייב היא מתבגרת יפה, יש לה קמטים שלצחוק בעור הבהיר מסביב לעיניים. השיער שלה צהוב דק וחלק והיא חופפת בשמפו בניחוח יסמין לשיער עדין. היא בכלל לא דומה לאמא שהיתה לי בביוגרפיה הקודמת שנולדה בבתים והיתה עירקית והיו לה גושים בשדיים ושיער עבה. ושחור."
כשקראתי את המילים האלו מתוך השיר "נתוני הפתיחה" הרגשתי באמת שנקרע לי הלב, אני גדלתי בבת ים, אני איבדתי אמא מסרטן השד ואני ייחלתי לביוגרפיה שונה, החיבור אל המשוררת ומילותיה קרעו לי את הלב. בהמשך השירים הם קורעי לב לא פחות, הם חושפניים ואודיה לא רק מתפשטת מולנו בשיריה, אודיה רוזנק מסירה את העור, היא לוקחת סכין ומקלפת את העור כדי שכולנו נחזה בפגמים, בחולשות, ברגעים מכמירי לב ונוגעים, אודיה משוררת אמיצה וכנה, השירים שלה נועדו לפצוע ולרפא בו זמנית, הדימויים שלה כל כך אותנטיים וכל כך פשוטים לכאורה שזה מייצר שירה כל כך עמוקה וחודרת. דרוש אומץ כדי לכתוב ספר שירה כל כך מיוחד, כל כך פוצע ומרפא בו זמנית, כל כך רך ודוקרני, כולו ניגודים בדיוק כמו הניגוד בין הכריכה הקשה והמינימליסטית לשירים שבתוכו.
הבחירה בצבע האדום החזק הוא לא מקרי, אדום, דם, אדם, האדום הוא צבע של תשוקה, מיניות, יצרים כל מה שיש בשירה של אודיה רוזנק ועוד הרבה ממנו. קראו את הספר הזה, הוא יפצע אתכם וירפא אתכם ואתם תתאהבו באודיה כמוני.
snirbooks 