על כמה בתים / מיכל דינור וצלר
הוצאת שתים
343 עמודים
אני חושב שהספר הזה הוא מהמובחרים שהוציאה עד כה הוצאת שתים וזו הוצאה שהוציאה בשנות פעילותה כמה ספרים טובים.
הוא טוב גם בגלל הדרך בה הוא מטפל בנושאים כואבים וגם כי יש בו איזו אוירה מאוד קשה וקודרת אבל הטיפול של המחברת בנושאים האלו והדרך בה היא לוקחת אותנו באיטיות אל תוך חייה, זכרונותיה וטראומות העבר של הגיבורה והדרך בה היא מתמודדת איתם בהווה עשויים בצורה מאוד רגישה וכנה.
זהו ספר שנקרא לאט לדעתי, הוא לא סוחף מאוד, הוא איטי וזה האופי שלו וככזה הוא דורש מהקורא לקחת נשימות מדי פעם ולהתחבר לאט לאט למורכבות שלו אבל הוא ספר מרתק והנושא המרכזי שלו הוא בית, מהו הבית, מהי משפחה, מה אנחנו משאירים מאחור והאם אפשר להתנתק מהעבר ולצעוד קדימה מבלי לקחת איתנו מטענים רגשיים ואירועים שנחרטו בנו.
מה שאנחנו עברנו בילדותנו, בעיקר אירועים כואבים וטראומתיים נשארים איתנו, מי כמוני יודע.
אבל הספר מדבר גם על הגירה ועם על בניה מחדש וחיפוש אחר המקום הטוב והבטוח שלנו וזה הסיפור של שלומית, אישה בסוף שנות השלושים לחייה שעזבה את משפחתה לפני שנים רבות וחיה לה בנכר, נשואה לרוב, רופא, אין לה ילדים והיא עוסקת ברפואה סינית.
אבל דברים מתעוררים בה כששלומית מקבלת טלפון בה מודיעים לה שאביה נפטר ושלומית באה לארץ ומכאן מתחילה עלילה אחרת, עלילה שבה שלומית מתמודדת עם השדים מעברה, עם דמויות מעברה, עם משפחתה או מה שנותר ממנה, עם זכרונות על מותה של אימה הדכאונית בילדותה.
זה ספר מורכב שעוסק בנושאים רבים והמחברת מטפלת בהם בצורה מעוררת השראה והערכה.
אהבתי את הספר ואני חושב שהוא נהדר.
בהחלט שווה לקרוא אותו.
