מר הפקרה
פורום חיים
239 עמודים

גילוי נאות, השתתפתי במימון הספר הזה והוא לא נמכר בחנויות.
אז למה בכל זאת אני כותב עליו?
א. כי זה בכל זאת ספר וספר חשוב
ב.כי אני רוצה להעביר את המסר הזה במיוחד בתקופה הזו, במיוחד לאחר רציחת ששת החטופים והמחאה המתעוררת ובמיוחד כי אני חושב שראוי שהספר הזה יופץ בכל מקום בארץ ואולי גם יגיע לאנשים שלא קראו אותו או שמעו עליו עדיין.

הספר הזה מצד אחד מציג עובדות, מציג את התנהלותו של נתניהו בחודשים האחרונים מאז השביעי לאוקטובר, מציג ומראה גודמאות איך הוא לא פספס הזדמנות לפספס הזדמנות ולמנוע עסקת חטופים שתביא לשחרור האנשים שנמקים שם במנהרות והכל למען שרידות ממשלתו ושלטונו.
הוא מציג זאת והוא מראה שיכולנו לשחרר אותם בעסקאות קודמות, פחות מורכבוך ומסובכות ועם דרישות פחות נוקשות של החמאס אך נתניהו סיכל זאת שוב ושוב.

אבל מעל הכל זהו ספר שנכתב על ידי אנשים, על ידי משפחות והוא למעשה סדרת מכתבים, מאמרים קצרים והוא מביא את הקולות של האנשים מכל האוכלוסיות בארץ ומכל המקומות ומכל התפקידים מראשי מוסד לשעבר ועד האנשים הפשוטים משדרות ואופקם וקיבוצי העוטף שילדיהם, הוריהם, בני משפחותיהם נחטפו, נטבחו, או פונו מבתיהם שנשרפו ויש להם מה לומר על המצב בין אם בדיעה מנוטמקת מהכרות קודמת עם ראש הממשלה ובין אם דרך מה שהם חוו בשנה האחרונה.

זהו ספר של אנשים, שנכתב על ידי אנשים ולמען האנשים וראוי שיופץ.
אז נכון, זו לא באמת סקירה אובייקטיבית אבל לפעמים אין ברירה ויש מקום גם לדברים האלו.
מי יתן והספר הזה יגיע כמעט לכולם ויקרא כמה שיותר ויהיה בכל מקום.
כדי שנזכור ולא נשכח את האחראי ואת המטרפד.

אפריקה בלוז / אילת שמיר
הוצאת עם עובד
205 עמודים

אפריקה בלוז הוא ספר קשוח שנכתב בעיני ביד אמן שכן הקשיחות הזו והכאב הרב שמובא בספר נכתב בעדינות ומועבר לקורא בצורה שמאפשרת לו לעכל את הסיפור ואת העלילה.

במרכזו של הספר הזה נמצאת ילדה, ככל הנראה בת דמותה של המחברת שנוסעת עם הוריה בגיל צעיר לאפריקה, לאתיופיה שבאפריקה יותר נכון, תחילת שנות השבעים לסייע לרודן האתיופי היילה סילאסי.
האב, קצין צבא, נשלח בין השאר על ידי המדינה ומשפחתו חווה קשיים שם והילדה חווה בדידות שם וידידיה היחידים הם החיות בסביבת הבית, בין השאר כלב גדול, קוף קטן וצב ענקי שמעניקים לילדה נחמה ומפיגים את בדידותה.

המשפחה שמקווה לצד העבודה של האב לחוויה שונה נקלעים לקשיים מכמה חזיתות, מצד אחד החוויה האישית של המשפחה שמייצרת חיכוכים וריבים בין בני הזוג יחד עם בדידות האם והקשיים של הילדה.
מצד שני האב שנתקל בסיטואציה פוליטית מורכבת ובניסיון הפיכה של מנגיסטו היילה בקיסר סילאסי.

הסיטואציה הפוליטית והמשפחתית שכתובות בגוף שלישי מתארות סיטואציות אלימות הן פיזית והן רגשית בצורה מאוד עדינה ומאוד מעניינת ונע קדימה ואחורה.
הדרך בה אילת שמיר מתארת את האלימות בין האנושית ובין הפגיעה בבעלי החיים והציד האכזרי היתה יכולה בכל כתיבה בסגנון אחר לעורר רתיעה אצל הקורא וכאן זה לא קורה.
אני הרגשתי כאילו אני נמצא שם באתיופיה וחווה יחד עם המשפחה את האלימות הגברית ואת הניתוק המשפחתי ואת הקושי.

זהו רומן עם סממנים אוטוביוגרפים ואפשר גם לקטלג אותו כמיני רומן הסטורי מרתק.
אילת שמיר כותבת נפלא ומביאה לנו את הסיפור בצורה מרתקת.

ספר הציפורים הגדול / יובל זומר
הוצאת שוקן
63 עמודים
איורים: יובל זומר

עוד ספר מצוין לילדים של יובל זומר, כל הספרים שלו ממחישים לילדים את העולם שלנו, הטבע, החיות, האקלים, האדמה, כל ספר עוסק בנושא אחר ובפורמטים גדולים.
הספרים שלו צבעוניים, גדולים, מלאי איורים נהדרים ומסוגננים ובעיקר, בעיקר, מלמדים ועושים זאת בצורה לא דידקטית מדי ועדיין מעשירה ומלמדת.

ספר הציפורים הגדול כשמו כן הוא, מביא לילדים את מגוון הציפורים על גדליהם השונים, איזורי מחייתם, צבעיהם השונים.
עופות דורסים, ציפורי שיר, עופות נודדים, עופות ים, עופות יבשה ועוד ועוד.

הספר לוקח ציפורים נבחרות ממינים וסגנונות שונים ומספר עליהם.
מה מיוחד בלילית האפורה, למה הפלמינגו ורוד, איך זה שתוכים יכולים לדבר, איפה ולמה כל ציפור בונה את הקן שלה, איך יכול האלבטרוס לדאות מעל פני האדמה כמעט כל חייו ועוד הרבה עובדות מעניינות.

הספר מספר גם איך נוכל לשמור על הציפורים, להגן עליהם, לדאוג להם למים, איפה אפשר לבנות להם שובכים מעץ או מפלסטיק במקומות שונים ועוד ועוד.

יופי של ספר כמו כל הסדרה של יובל זומר בהוצאת שוקן.
נותן צבע, גודל ועניין לכל ספריה.

המוחות הגדולים בהיסטוריה / ויל דוראנט
הוצאת שיבולת
154 עמודים
מאנגלית: צור ארליך

דוראנט היה אנציקלופדיה מהלכת של ידע.
אני זוכר שאת הספר הקודם שלו שקראתי ותורגם "לקחי ההסטוריה" אהבתי מאוד ולמדתי ממנו ולמרות שהרבה השתנה בעולם מאז שדוראנט הוא עדיין אחד ההסטוריונים שידעו לנתח את העבר של בציוויליזציה האנושית ולמנות את השגיה כמו גם את מה יש ללמוד ממנה לטוב ולרע.

בספר הצנום הזה דוראנט לוקח אותנו למסע אל מה שבעיניו ומנקודת מבטו הם האנשים שהביאו להישגים המשמעותיים בהסטוריה האנושית.
למרות שאני מדגיש את זה שזו דעתו יש כאן ברוב הרשימות כמה נכסי צאן ברזל של הציוויליזציה האנושית שהיו נכנסים לכל רשימה וגם כמה כאלה שייתכן שאדם מלומד אחר היה משאיר בחוץ ומכניס אחרים.

והוא מתחיל עם עשרת ההוגים הגדולים ביותר, הפילוסופים החשובים שהתוו את המסע האנושי לחוכמה, ידע וסקרנות ביניהם כמובן קונפוציוס, אפלטון, אריסטו, וולטר וביניהם גם כאלו שלא היו פילוסופים אלא באו מתחום המדע כגון קופרניקוס או ניוטון או דרווין.

משם אנחנו עוברים למשוררים הגדולים ביניהם כמובן הומרוס, הוריפידוס, לוקרציוס וגם שייקספיר, דנטה ווולט וויטמן. על משורר תהילים כותב דוראנט שלמרות שהוא רושם בכותרת את דוד הוא טוען שדוד לא כתב את תהילים ומסביר גם למה.

הפרק "מאה הספרים "הטובים ביותר" להשכלה הוא פרק מעניין מאוד וכמובן כאן אפשר לחלוק עליו ועדיין זו רשימה מעניינת מאוד, את חלקה אפילו קראתי ועם זאת זו רשימה שמתעדכנת כל הזמן ובהחלט הפרק המעניין בספר והפרק שגם נתון הכי הרבה לויכוח.

הפרק הבא מדבר על הפסגות של המין האנושי והוא מתחיל מדיבור, ממשיך לגילוי האש, כיבוש החי, ארגון חברתי, מוסר, כלים, מדע, חינוך ודפוס.
מעניין שאת הדת הוא השאיר מחוץ לרשימה ואני כמובן מסכים איתו על זה.

הפרק האחרון מדבר על תאריכים חיוניים בתולדות העולם.
ישנם ברשימה תאריכים מעניינים כמו לוח השנה המצרי, מות קונפוציוס, הולדת ישוע כמובן, מות מוחמד, הנפקת המסמך המודפס הראשון של גוטנברג, קולומבוס, המהפיכה הצרפתית ועוד כמה שלא ציינתי. מעניין שאת עליית היטלר לשלטון, רצח הארכידוכס או ההפיכה של לינן הוא פספס. בכל זאת הוא חי במאה העשרים אבל התאריכים שהוא ציין הם בהחלט דברים שקשה לחלוק עליהם.
ספר מעניין ומעשיר מאוד שאפשר לחזור אליו ולמרות שהעולם מתעדכן במהירות ומשנה במהירות מאז שדוראנט הלך לעולמו זו בהחלט התבוננות מעניינת ומשכילה על העבר.
כדאי לקרוא.

גוף ראשון: נוכחת / מירי שטרן־לב
כנרת זמורה הוצאה לאור
272 עמודים

רומן הביכורים של מירי שטרן־לב הוא ספר נוגע וכואב עם פתח קטן לריפוי ועוסק בנושא הקשה של פגיעה מינית.
הקריאה בספר הזה מאתגרת גם בשל הוידויי הקשים וגם בשל הסגנון שלו ועם זאת הוא שווה את ההשקעה בו שכן הוא מרתק ומעורר רגש רב.

אמנם הספר הוא בדיוני אבל העדויות בו אמיתיות והמחברת משלבת בין השתיים ורוקחת עלילה שדווקא לי כגבר הקריאה בה היא חשובה.

הספר מעבר לנושא הפגיעה המינית עוסק בשתיקה, שנשים ששמרו בבטן ולא דיברו והכאב הצטבר.
השתיקה אולי הגנה על סביבתן אבל קרעה אותן מבפנים.
לשתיקה פנים רבות, קשה לשתף, קשה לפרוק וקשה לחיות עם הכאב הפנימי והתחושה שמלווה אותך שנים רבות.

נושא השתיקה מעסיק מאוד את מיכל סולימר בונה ובגיל 55 גם אחרי מה שהיא עברה בחיים וגם אחרי האירוע שמלווה אותה שנים רבות מיכל מחליטה לפתוח קבוצת תמיכה לנשים שעברו אונס והתעללות מינית בנערותן וילדותן והיא מארגנת מפגש בכרתים, במקום בו הניתוק מאפשר פתיחות ושיח אמיתי של קבוצה שיכולה לתמוך אחת בשניה.

שם הן נפגשות ומשוחחות, משתפות, מביאות את סיפורן הכואב.
הספר מביא את סיפורן של הנשים אבל גם את הסיפור של המסע עצמו, ההכנות אליו, ההכנות הנפשיות, פתיחת הפצעים והכאב.
נשים שחוו את אשר חוו לפני הדור הנוכחי, בתקופה אחרת ועידן אחר שבה קשה היה יותר לפתוח ולשתף ולהתרפא.

גוף ראשון: נוכחת הוא ספר טוב, נוגע וכואב.
ודווקא בגלל כל אלו צריך לקרוא אותו.

סודו של הצורף / אליה ברסלו
הוצאת תשע נשמות
112 עמודים
מספרדית: מיכל שליו

סודו של הצורף הוא מסוג הספרים ששולחים אותך למסע, מסע יפה ופיוטי אל זכרונות ואהבה, מסע קסום שנגמר מהר שכן הספר קצר מאוד אבל התובנות, הזכרונות, הטעמים, הרגש, הוא נשאר לאורך זמן.
אבל הוא גם מסוג הספרים שקשה לכתוב עליהם מבלי לחשוף את סודותיו בדיוק כמו הצורף בסיפור.
ולכן זה מסוג הספרים שהחוויה בקריאתו כמו גם מה שמתחולל בתוכו הוא משהו שהקורא צריך לקרוא ולחוות לבדו והתוצאה היא ספר באמת ייחודי, חוויית קריאה פיוטית מאוד ומרגשת מאוד.

הסיפור הוא סיפור של אהבה נכזבת וזכרונות.
גיבור הספר, צורף במקצועו חוזר לעיירת הולדתו על מנת לפגוש את מי שאהבה נפשו בצעירותו.
הוא מחפש איך לכתוב, איך להתחיל להזכר ולוקח אותנו הקוראים למסע אחורה בזמן אל אהבתו לסליה.

אהבה של בחור צעיר לאישה מבוגרת ממנו, חברתה של אימו, אהבה שלא יכלה להתרחש ונותרה כחור בליבו של גיבורנו.

מעבר לכך קשה לספר שכן הסיפור מתפתח באופן מיוחד ומשאיר חותם בלב.
הכתיבה של אליה ברסלו נוגעת ללב, פיוטית ואני כל כך מקווה שיפרסמו עוד מספריה שכן אני רוצה לקרוא עוד ממנה.
סודו של הצורף הוא ספר קסום, קטן, מיוחד, מרגש ונוגע ללב.

תרבות הדברים הנמסים / גדיאל אברהם דהן
הוצאת קתרזיס
87 עמודים

יש משהו בפרחים מיובשים, כמו פוחלץ של חיה, אתה יודע שמשהו שם כבר לא אורגניזם נושם ועדיין אתה יכול להתבונן ביופי שנשתמר, היופי הזה הוא נצחי ולמעשה אתה יכול להתבונן בו כמה שתרצה ותמיד תמצא משהו אחר בנקודת המבט שלך שמחיה אותו בתוכך.
מעניינת הבחירה בספר השירים הזה לשים תמונה של פרחים מיובשים או ציור שמסמל משהו כזה, כך זו האסוציאציה שעלתה לי. מן טקסטורה של חיים שהיו פעם אבל נשתמרו ביופים משהו שזז וקפא ומצד שני הספר הזה מלא בתנועה וחיות, מלא בהתבוננות, מלא הוד והדר לטבע.

הרבה מאוד מהשירים מלאים בדימויי טבע, נראה שזו ההשראה העיקרית של דגיאל אברהם דהן
והם יפים והם שולחים את הקורא בשיריו למקומות שונים ונראה שכל דימוי כזה מחבר אותנו לעצמנו וזה בהחלט מן דיאלוג עם הקורא שיכול לקחת את השיר לכיוון אחר מהמשורר ואני אוהב את זה.

אבל הספר עוסק לא רק בטבע אלא בדברים הקטנים היומיומיים, החיים, המשפחה, הילדים, האהבה ואלוהים.
והדרך בה הוא מדבר אליהם, כותב אליהם, כמה לטוב שיש בו ולשפע שיש בו ובדברים האלו הם אלו שמייצרים ספר שנעים להתחבר אליו ונעים לקרוא בשיריו.

אין לי ספק שמדובר באדם רגיש, כותב רגיש ואדם חולם, אני יכול להריח את הספר, להרגיש את משב הרוח דרך דימוייו, לשמוע את הציפורים המטאפוריות ולהנות מכתיבה יפה ופיוטית שמחברת את הקורא אל עצמו ואל המשורר.

אֲנִי שׁוֹכֵחַ
אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדַעְתִּי
עֲבוּר יֶלֶד אֶחָד.
הוּא יָשֵׁן.
רֶגַע
וְעַפְעַפָּיו נִרְעָדִים לִקְרָאתִי
כְּמוֹ פַּרְפַּר

שֶׁהַטֵּרוּף הַקָּפוּא יַפְשִׁיר מִתּוֹכֵנוּ
פִּתְאוֹם יִכָּנֵס הָאֲוִיר לָרֵאוֹת
כְּמוֹ שְׁאִיפָה שֶׁל דּוֹר.
נַהֲפֹךְ לְיוֹנְקֵי דְּבַשׁ וּלְפִרְחֵי אֲפַרְסֵק
וּלְנִדְנוּד בְּעַנְפֵי הַנֶּקְטָרִינָה,
לְחֵרוּת צְעָדִים בֵּין שׁוּרוֹת הַמַּטָּע
בִּזְמַן הַקָּטִיף.
מַמָּשׁ עַכְשָׁו אֱלוֹהִים מוֹשִׁיט יָדַיִם אֶל הָאֲדָמָה,
דּוֹחֵס אֶת נִצָּנֵי הַפְּרִיחָה
לְתוֹךְ הָעֵירֹם הַשְּׁמֵימִי בִּגְבִיעֵי הַצַּמָּרוֹת
בַּיָּמִים הַגְּאוּלִים,
הַפְּרוּעִים,
הַמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם,
עָטוּר כֶּתֶר רִמּוֹנִים, לְתוֹךְ חֲזוֹתֵיהֶם
הַחֲשׂוּפִים
נוֹטְפֵי הֶעָסִיס.

.

.

סיבות להשאר / תהל פרוש
ספרית פועלים
155 עמודים

לפני כמה חודשים קיבלתי סוף סוף את האזרחות האוסטרית שלי, שנתיים שלמים עבדתי על קבלת האזרחות ועברתי תהליך ארוך.
ועם זאת אני לא מתכנן לעזוב, יש לי את הסיבות שלי למה אני נשאר ובראש ובראשונה הילדים שלי שאותם אני לא אנטוש.
אבל לא רק הם, יש לי איזו אמונה בעם הזה וגם העובדה שלא בטוח בכלל שבגולה יהיה טוב יותר או קל יותר, אלו שיקולים רבים ונראה שיש כאן על מה להלחם אבל אני תמיד משאיר את האופציה הזו פתוחה וקיימת וטוב שיש אותה.

כשנתקלתי בספר המסות הזה של תהל פרוש עובר בראשי אותן מחשבות ואותן תהיות של מה המקום הזה שנולדתי וגדלתי בו ואני מתבונן על המרחב שאני חי בו ויש בו דברים ראויים ויש בו גם דברים פחות טובים כמו בכל מקום אבל הספר הזה לוקח אותי למסע של הישראליות מנקודת מבט קולקטיבית ואישית.

תהל פרוש היא משוררת וזהו ספרה השלישי אבל גם הראשון שאינו ספר שירה אלא קובץ מסות שהיא פרסמה בשנים האחרונות ולמעשה היא כותבת אותן לבנה הקטן, כך אני מבין מהפרק הראשון.
החיפוש אחר הסיבות להשאר כאן, למצוא את הטוב בתוך הכאוס, והחיפוש הזה לוקח אותנו למסע בתוך שלל נושאים מגוונים מאוד שהישראליות היא העוגן שלהם.

הנושאים במסות האלו מגוונים מאוד, חלקן נוגעים לסיפור האישי של פרוש כמו הפרידה מאביה או חוויית ההריון ומהות החיים וחלקן נוגעים למה שמפריע לכולנו, המרדף אחר דירה, הקשיים הכלכליים, הפערים החברתיים ועוד ועוד.

ספר מסות מאוד מגוון שכתוב היטב ומעורר שאלות רבות על החיים כאן ועל ההתמודדות כאן ועל הישראליות כמו גם על הגולה והמגוון הוא רב והיה לי תענוג לצלול לתוך המסות האלו ולהכנס לעולמה של המחברת שניחנה ביכולת כתיבה משובחת.

אחותי נסעה עם משפחתה לתיאלנד, לטענתם זה לשנה עד שיסתיים השיפוץ בביתם בקיבוץ ואני באופן אישי מקווה שיחזרו אבל לתחושתי האישית הם ישארו שם, הם ימצאו "סיבות להשאר" כי פתאום אנחנו מגלים שבמקום שאין מלחמות ויש ים יפה הכל לכאורה נראה ורוד יותר.
האמנם?

אנחנו הגעגוע לעתיד / איריס הרדן
הוצאת קינמון
246 עמודים

לכאורה, כשקראתי את הכריכה האחורית חשבתי לתומי שמדובר בנושא כבד משקל שלא קל לקרוא אוו או להתחבר אליו, והספר הזה באמת עוסק בנושאים כבדי משקל, נושאים של הגירה לארץ זרה, התאקלמות ובניית משפחה בארץ זרה, זוגיות במשבר ואולי הנושא הכי קשה שהוא אותו דיאלוג בין דור שני לניצולי שואה לגרמנים בני הדור השני מאחר ורוב הסיפור עוסק ומתרחש בגרמניה.
ועדיין מצאתי את עצמי מתמסר לספר שכן הכתיבה שלו היא כזו שלמרות הנושאים הקשים שמעוררים רגש מצד הקורא הוא נגיש, הוא כתוב היטב, ולא תמיד היה מורגש שמדובר בספר ביכורים אלא בספר בשל ועמוק עם שפה ייחודית ואמירה חזקה שבתוכה לא מעט התחבטויות והתלבטויות ושיקולים וקשיים וגם געגועים.

יש הרבה עומק ורגש בכתיבה של איריס הרדן ונראה שהיא מחוברת לנושא והוא בליבה שכן רק מי שנושא מסוים קרוב ללב המחברת מאפשר כתיבה כזו.

הספר מספר על זוג, נדב ויסמין, זוג טרי יחסית שמקבלים החלטה לעבור יחד לגרמניה, נדב הוא זה שהציע ליסמין להצטרף אליו ולחיות איתו בקהילה רוחנית, מן כת כזו שבה לנביאה יש השפעה חזקה.
יסמין מסכימה לאחר התלבטויות וישנם גם את ההורים שמביעים כעס על המעבר ובעיקר בגרמניה, מדינה שאחראית לאסון הגדול ביותר לעם היהודי.
יסמין מתקשה למצוא את עצמה בזוגיות ואת עצמה בגרמניה ונראה שככל שנדב מוצא את מקומו כך יסמין הולכת לאיבוד וכך הזוגיות עוברת למקום קשה ולמשבר עמוק.
הספר שעוסק בזוגיות הזו ובכלל מראה את הקשיים והמורכבויות בזוגיות לא טובה, זוגיות שקמלה לה לאט לאט והתוצאות המורכבות של המשבר הזה שמשפיע על כל הצדדים.

וזה צד אחד של הסיפור. הצד השני מדבר על גרמניה המודרנית בה לתוצאות מלחמת העולם השניה עדיין, הרבה שנים אחרי יש אפקט בין על הישראלים שנמצאים שם ובין אם אלו גרמנים שהעבר משפיע גם עליהם.

זהו ספר עמוק ורגיש שמדבר בשפה מיוחדת והצלילה לתוכו מעוררת רגשות ותחושות ולא מעט שאלות על בית, געגוע וכמיהה, כמיהה למקום שהוא בית, כמיהה לאהבה ולזוגיות, כמיהה לחום ולחיפוש אחר שורשים.
נראה שבחירת דימוי הכריכה בספר המרתק הזה ממחישה היטב את תוכנו.
מיוחד מאוד.

עקדת שרה / ניצן בן זאב
הוצאת שתים
190 עמודים

הספר הזה התחיל להכתב לפני ה7.10, לפני האירוע שהכניס את כולנו לטלטלה וחרדה ולפני שהתחילו לחזור חיילים פצועים והרוגים על בסיס יומי ושבועי מהתופת של עזה.
ובעיני הוא קיבל יותר משמעות לאחר האירוע שטלטל את כולנו.
ניצן בן זאב הרי כמו כולנו לא ידעה מה עומד להגיע והיותה אם לחיילים החרדה יום יום ודואגת יום יום בסופו של דבר הניע אותה לראות ולשמוע על חוויות של אמהות אחרות וכך נולד הספר המיוחד הזה שבו המחברת משוחחת עם אמהות של חיילים, אמהות מכל הארץ ומכל המגזרים, מכל העדות והמעמדים החברתיים וזה מרגש ונוגע.

הרי גם לפני ה7.10 אנחנו חיים בחרדה מתמדת כי זו המדינה שלנו, אנחנו חיים בין מלחמות ומבצעים ובידיעה שאנחנו לא יודעים מה יקרה מחר וכשהילדים שלנו נמצאים שם, במוצבים, ביחידות, במבצעים, כהורים לחיילים אנחנו חושבים על זה, דואגים להם וכאן הקשר המיוחד בין אמהות לחיילים והספר מתמקד באמהות ובסיפור שלהן ובתחושות שלהן.

כל ראיון יש לו את הייחוד שלו והחווית אם /בן הייחודית לה, המצוקות, ההתערבות ההורית, הקשיים של הילד ביחידה, הנסיון לתמוך ולהכיל, התחושה כשהילד חוזר הביתה.
ניצן בן זאב לקחה פרויקט מורכב והפכה אותו למסמך מרתק שהוא בעצם של של מראה לחברה הישראלית שיש בה כל כך הרבה שכבות של כאב ואהבה ומורכבות בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים בו והמכנה המשותף רב מהשוני ומרגישים את זה מהעדויות המרתקות של האמהות ומהסיפורים הכואבים של מה שעוברים החיילים ואיך הם מתווכים את זה למשפחות.

בין ראיון אחד לשני אנחנו נחשפים לחוויה של המחברת כאמא לחיילים והשיחות שכתובות גם בפונט אחר ומהווים גם כמן פאוזה בין ראיון לראיון.

ספר חשוב ומרגש שנוגע במקומות של כולנו כהורים, לא רק אמהות.
ועדיין החיבור הנשי כאן המקום הזה של האמהות הוא העוגן של הספר הזה, והוא כתוב היטב ומרגש במובנים רבים, כואב במובנים רבים ועוצמתי.