​מעבר מנדלבאום / דליה כהן קנוהל

הוצאת כרמל

399 עמודים
אני מאוד אוהב רומנים היסטוריים שנוגעים בתקופות בהם לא הייתי נוכח או לא הייתי בתכנון.

כשאותם רומנים כתובים היטב המחבר יכול להשליך אותך כמעט פיזית לאותה התקופה בתיאורי המקום, האוירה, הלבוש, המוזיקה ועוד.

כשהרומן כתוב לא טוב אתה חש שזה מתפספס.

הסיפור עצמו סובב סביב ז'קלין, עולה חדשה שנבחרה להיות אחת מעשר העולות המצליחות באותה התקופה.

ז'קלין מתפרסמת בעקבות כתבה בעיתון שעשתה עליה כתבת בשם גליה.

ההיסטוריה של ז'קלין מעניינת את הכתבת מאוד ומתגלים על עברה דברים מדהימים.

לוחמת וחברת מחתרת כנגד הנאצים ועוד.

ז'קלין מוצגת כמורה לצרפתית שעובדת באוניברסיטה.

אבל עברה מעורפל ויש איזה סוד שהיא מסתירה.

הכתבה מעניינת מאוד את בנה של בעלת הבית בחור בשם גידי שהולך ומפתח זוגיות עם ז'קלין אך כמוהו מחזר אחריה גם אחיו של גידי, יהורם.

בסיפור לגבי עברה של ז'קלין הולך ונהיה מסתורי יותר ומעלה שאלות רבות כמו מה היא עשתה במעבר מנדלבאום בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים.

הבסיס של העלילה הוא טוב ומעניין ובהחלט יש כאן פוטנציאל לספר טוב.

אבל לצערי הספר עמוס מדי ומורכב מדי ולא נוח לקריאה.

לא מעט פעמים במהלך קריאתו הרגשתי שאני חייב לעצור ולנוח.

אני מודה שציפיתי ליותר.

אני חושב שיש בספר זה דברים טובים מאוד.

החיבור לאותה התקופה מעניין והמחברת הצליחה להכניס אותי לאווירת התקופה.

ועם זאת העלילה עצמה היתה עמוסה מדי.

יכול להיות שהייתי מתחבר יותר לספר אם הוא היה פחות עמוס ויותר נעים לקריאה כי העלילה בהחלט מעניינת.

אם צריך לסכם אז יש כאן ספר מעניין שמתאר היטב את התקופה אך גדוש מדי ולכן מתיש את הקורא.

​המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

הוצאת עם עובד

253 עמודים

מאנגלית: ברוריה בן ברוך

יש טרנד כבר כמה שנים טובות של סופרים ישראלים שכותבים באנגלית ואני בהחלט יכול להבין את הטרנד הזה לחיוב.

הרצון של אותם סופרים להגיע מראש לקהלים גדולים יותר הוא חשוב, בעיקר אם אתה גר מחוץ לישראל.

וזה לא רק באנגלית. ראיתי את זה גם אצל רפאל ירושלמי עם ספרו "להציל את מוצארט" שנכתב בצרפתית ויש עוד דוגמאות.

אבל אצל איילת צברי מתרחש משהו אחר ומעניין לא פחות.

איילת כותבת באנגלית ממקום מושבה בקנדה אבל כל הסיפורים עוסקים בישראליות ובישראלים בצורה זו או אחרת.

היא מדברת איתנו בשפה שאנחנו מכירים, במקומות שאנחנו מכירים ובאנשים שיכולים להיות שכנים שלנו או אנשים שעוברים לידינו ברחוב או פוגשים אותם בסופר.

הכתיבה שלה אוניברסליתאך הסיטואציות מקומיות או קשורות לישראל בצורה עקיפה.

רוב הסיפורים בספר זה עוסקים בנושא ההגירה או שינוי מקום ושינוי תרבות.

הרי המחברת חוותה זאת בעצמה.

היא היגרה לקנדה שם היא חיה עובדת וכותבת.

הסיפורים המקסימים והכתובים היטב עוסקים בחיפוש.

חיפוש אחר זהות, חיפוש אחר מקום, חיפוש אחר מי אנחנו, איפה אנחנו צריכים להיות ולאן הלב שלנו שייך.

והוא עוסק בקונפליקטים שבין אדם לעצמו או בין אדם למקום.

מה שאהבתי בכתיבתה של איילת צברי זה את הכתיבה הפשוטה הנוגעת והמדברת בגובה העיניים.

נורא קל להתחבר לסיפורים שלה, אולי אפילו קל מדי.

יש כאן כמה סיפורים מצוינים באמת ואתן דוגמא או שתיים.

הסיפור על תימניה מבוגרת שנוסעת לבקר את ביתה שהיגרה לקנדה ונישאה לתושב המקום ומגלה שביתה החליטה לא לעשות ברית מילה לנכד.

ההתמודדות גם עם העובדה שביתה עזבה את ישראל וגם עם העובדה שהבן לא יהיה נימול מעוררת בסבתא המסורתית תחושות קשות מאוד.

או הסיפור הראשון בספר ען בחור שפוגש את בת זוגתו לשעבר שלא ראה אותה שבע שנים ובמהלכה היא חזרה בתשובה.

אפשר לומר שגם כאן יש סוג של סיפור הגירה או סיפור של חיפוש מחדש מהו המקום הטוב עבורנו ומה המקום הנכון.

או מפגש בין שתי נערות. אחת עולה חדשה מארצות הברית והשניה בת למהגרים מקנדה שיוצר מפגש וחברות מעניינת.

ההגירה גם אם היא פנימית וגם אם חיצונית או אפילו שינוי תרבותי הוא הנושא העיקרי שאיילת נוגעת בו ובעיקר בקונפליקט שזה יוצר אצל גיבורי ספרה.

אולי המקום הכי טוב בעולם הוא המקום שבו אנחנו מרגישים בבית.

קובץ סיפורים יפה ומרגש של סופרת מעניינת מאוד.

כדאי לקרוא.

​אי הבנה במוסקבה / סימון דה בובואר

הוצאת אחוזת בית

105 עמודים

מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

סימון דה בובואר כתבה את הנובלה הזאת בשנת 1965

ומסיבות מסויימות שלא ידועות החליטה לגנוז את הספר הזה ולא הכלילה אותו בזכרונותיה וברשימות שלה.

אני חייב לומר שהדבר הזה העסיק אותי עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הספר.

למה שסופרת תחליט לגנוז יצירה שעליה היא עמלה זמן כה רב?

אני אחזור לשאלה הזאת לקראת סוף הסקירה.

הספר הקצר הזה מספר על זוג נשוי בגיל העמידה, אנדרה וניקול החיים בפאריז ומגיעים לביקור במוסקבה לחופשה על מנת לפגוש את מאשה, ביתו של אנדרה.

הזוג עצמו הוא זוג נורמטיבי משכיל בגיל הפנסיה אנדרה הוא הסטוריון שמרגיש שמשהו אבד אצלו על הדרך, הוא מרגיש שהביקור במוסקבה חשוב לו מאוד קומוניסט שגדל על ברכי תורת לנין ומארקס.

ניקול מתקשה מאוד עם העובדה שהיא פנסיונרית והיא מתגעגעת לימיה הטובים בצעירותה בהם היתה פעילה פמיניסטית ואישה חדורת מרץ.

החופשה מתנהלת בצורה נינוחה והזוג מתרשם ממוסקבה ומשאר הטיול ברוסיה .

אך ככל שאנדרה מבלה יותר זמן עם ביתו כך ניקול חשה שהיא מאבדת עניין.

היא מחפשת את עצמה ומחפשת את הריגוש שכבר לא קיים.

הניתוק הרגשי הזה בין בני הזוג מביא אותך למן אי הבנה שמאיימת למוטט את יחסיהם ויוצרת משבר מסויים שמהווה אתגר בפני בני הזוג.

אותו משבר מהווה את שיאו של הספר אשר מגיע אליו בהדרגה.

הספר הזה עוסק בלא מעט נושאים אך העיקרי בעיני והחשוב בעיני הוא ההתמודדות עם זוגיות בגיל העמידה.

המשבר הרגשי, המיני, הפזיולוגי והפסיכולוגי של זוג שמחפש מחדש את הריגוש ואת הביחד, שמחפש את ההבנה ואת הרצון להכיל אחד את השני.

זה יצר אי הבנה שמערערת את מערכת היחסים השברירית כשלעצמה עקב מה שכתבתי קודם.

דה בובואר עסקה לא מעט בכתביה בדמות האישה וכאן היא מספרת את הסיפור גם מנקודת מבטו של הגבר וזה מעניין.

אך מבחינה רגשית אני כקורא הרגשתי קצת מנותק.

יש כאן בספר את הכתיבה היפה של דה בובואר ויש בספר נושא מעניין ועדיין הרגשתי שהדמויות לא נוגעות בי.

היה חסר לי את הרגש כלפי הדמויות. אמפתיה, כעס, אהבה, אבל לא.

באחרית הדבר של הספר כותב ניר רצ'קובסקי שדה בובואר תכננה לשים את הסיפור הזה בקובץ סיפוריה "אישה שבורה" אך לבסוף הכניסה לקובץ את "גיל המתינות" במקומו.

אולי היא חשבה שהסיפור לא מספיק טוב או לא מייצג נאמנה את השקפת עולמה.

איני יודע.

הספר עצמו ראוי לקריאה ולא רק בגלל שזו דה בובואר אלא בגלל שהוא ספר מעניין.

עם זאת הוא רחוק מלהיות מאסטרפיס בעיני.

ספר טוב עם נושא מעניין.

מאוהב / אלפרד הייז
הוצאת תשע נשמות
191 עמודים
מאנגלית: דפנה רוזנבליט
אלפרד הייז ידוע בתור תסריטאי מפורסם אבל בתור סופר פחות מכירים אותו לפחות כאן.
ובאמת הגיע הזמן להכיר ולו רק בזכות זה שמאוהב הוא פנינה ספרותית יוצאת דופן שכל אוהב ספרות צריך לקרוא.
אם הייתי קורא שוב את מאוהב הייתי שם מוזיקת רקע שקטה אולי כוס יין טוב וממלא את ליבי מחשבות על אהבה ועל שברון לב.
מאוהב הוא ספר פיוטי, יש לו קצב אחר, הוא יותר מכל דבר אחר ממלא אותך בתחושות.
בחור יושב לו בבאר ומספר לבחורה אחרת שבה שאחריה הוא מעוניין לחזר את סיפור אהבה אחר לבחורה אחרת שהוא הכיר שבה היה מאוהב.
במהלך הקשר הבחורה מקבלת הצעה מאיש עשיר, הצעה מאוד מפתה שמטלטלת את מערכת היחסים עם הגבר.
מערכת היחסים של הגבר עם האישה היא מערכת יחסים בהתרסקות, מערכת יחסים שנעה בין תקוה לאכזבה.
אבל שלא כמו סיפורי אהבה אחרים הספר הזה כתוב בצורה פיוטית, כמעט לירית של מחשבות ותהיות, חרדה קיומית ואופטימיות עצורה.
זה ספר שנוגע בנימי הלב ודורש מהקורא להתעמק ולהתחבר למחשבותיו של הגיבור, של הגבר.
אנחנו חוזים שהתפרקות איטית של חלום, אנחנו חווים את האהבה מחדש דרך כתיבתו של הייז.
הספר ברובו הוא זרם תודעה מחשבתי של הגבר והאישה שמנסים לספר לנו את הסיפור המורכב של האהבה והקושי בה.
עצוב הספר הזה, עצוב ורגיש ומגרה את המחשבה.
כמה יופי ותום יש בתחושות האלו וכמה כאב ועצב ותחושות אפסות יכולות גם לנבוע ממנו.
צר לי על הסקירה הקצרה אבל זה לא רק ספר שמספרים עליו זה ספר שמרגישים אותו.
קחו לכם פסק זמן מהיומיום, שבו לבד במקום נוח ותתחילו לקרוא את מאוהב.
הוא יסחוף אתכם.
ספר יפייפה.

הסיפור של שם המשפחה החדש / אלנה פרנטה
הוצאת הספריה החדשה
496 עמודים
מאיטלקית: אלון אלטרס
ההתנסות הראשונה שלי עם כתיבתה של אלנה פרנטה התחילה עם הספר הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים שהוא החלק הראשון בסדרת ספרים זאת "החברה הגאונה"
מהר מאוד נשאבתי לכתיבה הנהדרת שלה והספר כבש אותי מיד.
תיאור העיר נאפולי וסיפור החברות בין אלנה ללילה לאורך השנים היה עשוי כל כך טוב שקשה היה להתנתק מהסיפור.
שנה חיכיתי לחלק השני והנה הוא לפני ואני כותב עליו סקירה.
חשוב וראוי לציין שאת הספר הזה צריך לקרוא רק אחרי קריאת החלק הראשון.
זו אינה סדרת ספרים עם עלילה נפרדת.
המחברת כתבה את הספרים כיצירה שלמה אחת שחולקה לארבעה כרכים ולכן החשיבות של הספר הראשון על מנת להבין מה קורה בספר זה היא משמעותית.
על מנת שאנשים שעדיין לא קראו את "החברה הגאונה" יבינו קצת על מה אני מדבר אני אספר בקצרה.
החברות בת שישים השנה בין שתי נשים החיות בעיר נאפולי מסופר מנקודת מבט של אחת החברות, אלנה גרקו הבת של השוער.
היא מתארת מנקודת מבטה את החברות שלה עם לילה צ'רולו הבת של הסנדלר.
הספר הראשון מקיף את ההיכרות ביניהן מגיל 6 עד 16 ומתחיל מהסוף בהעלמותה של לילה מהבית בצורה קצת מסתורית.
הספר הנוכחי מתחיל מאותה הנקודה בה הסתיים החברה הגאונה בחתונתה של לילה בת ה16.
שתי הנערות מוצאות את עצמן כל אחת בנקודה אחרת בחייהן
לילה לא מרוצה מחיי הנישואין שלה עם בן משפחת סולארה אשר מתגלה עבורה מצד אחד כבעל ממון שדואג לה ולעסק המשפחתי אך מתייחס אליה בצורה שוביניסטית ומותיר אותה בתחושת אומללות למרות תנאי החיים הטובים.
אלנה לעומת זאת ממשיכה בלימודיה ופורחת בהם.
לילה מבינה שכך היא לא תוכל להמשיך לחיות ומוצאת את עצמה בסופו של דבר מחוזרת על ידי בחור אחר בשם נינו שגם אלנה מעוניינת בו.
היחסים הסודיים של לילה עם נינו מערערות את נישואיה ולילה מחליטה החלטה קשה אך חשובה מבחינתה.
אלנה לעומת זאת עושה צעד אחר חשוב ומשמעותי מבחינתה בבחירתה לעזוב לראשונה את נאפולי וללכת ללמוד במחוז אחר  ולראות עולם לראשונה.
הפרידה מלילה והשינויים המשמעותיים והנתיב שכל נערה בוחרת בחייה מרתקת ומעניינת והסופרת מראה זאת בכתיבה מופתית בעיני.
הספר הוא פשוט תענוג של כתיבה איכותית ויש בה רגעים פשוט נפלאים.
גם דמויות המשנה כתובות היטב
הספר מתאר היטב את השינויים הפוליטיים באיטליה בחצי השני של המאה ה19 ואת עליית המאפיה בנאפולי.
הוא מתאר היטב את החיים בעיר ואפשר ממש לדמיין את סימטאותיה.
הספר שמסתיים כששתי הנערות כבר בנות 23 משאיר לקורא את התחושה שיש מה לצפות להמשך, לחלק השלישי.
זו ללא ספק סדרה מופתית שזורקת אותי לספרות קלאסית שנשארת הרבה שנים קדימה.
וכך תחושתי לגבי הרומנים הנפוליטניים.
מחכה כבר לספר השלישי.
אל תחמיצו, רכשו את החברה הגאונה וגם את הספר הנוכחי.
המלצה חמה במיוחד.

הבלונדינית שחורת העיניים / בנג'מין בלאק
הוצאת עם עובד
304 עמודים
מאנגלית: יונתן פיין
אני מאוד אוהב את ז'אנר הנואר, אני אוהב את האפלוליות שלו ואת הבלשים אולן פאשן סטייל.
אני גם מאוד אוהב את הרומנים של ריימונד צ'רנדלר שמתחברים לי עם החצי הראשון של המאה העשרים, עם שיטות חקירה ישנות ועם מסתורין בלתי מוסבר.
למעשה הספר הזה שייך לשלושה סופרים, אחד חי, אחד בדוי ואחד מת.
ג'ון באנוויל הוא הסופר שכותב בשם העט שלו בנג'מין בלאק רומן שגיבורו הוא פיליפ מרלו שהיה הבלש בספריו של ריימונד צ'נדלר.
בנג'מין בלאק מחיה את פיליפ מרלו ויוצר רומן בלשי איכותי ומרתק שזורק אותך שוב לתקופה ההיא שאני כל כך אוהב ולז'אנר הנואר החביב עלי במיוחד.
הסיפור מתאר את תחילת שנות החמישים ולמשרדו של מרלו נכנסת בחורה בלונדינית יפייפיה לבושה היטב ומבקשת את עזרתו של מרלו במציאת אדם בשם ניקו פיטרסון.
פיטרסון נעלם ואין איש יודע היכן הוא.
מרלו לוקח עליו את המשימה ומסתבר שהמשימה הרבה יותר מורכבת ממה שהוא חשב.
הוא מגלה שהעלילה מפותלת ומלאת שקרים ותככים גם מצד לקוחתו ומשפחתה שמתגלה כמשפחה עשירה מאוד.
מה קרה לפיטרסון? למה הוא נעלם ואיך זה קשור למשפחתה של לקוחתו?
קשה לסקור ספר כזה מבלי לתת ספוילרים ואני אמנע מכך אך אני אומר שהעלילה המגוונת והמעניינת והדמיון הרב כמו כן היכולת של המחבר לכתוב את הז'אנר הזה בכזו טבעיות כאילו הוא היה צ'נדלר בעצמו  הופך את הספר הזה לספר נהדר לקריאה, כיפי ומותח.
קשה מאוד שלא לפספס את הניחוח של אותה תקופה מעניינת.
אני חושב שחובבי ספרות בלשית יהנו מאוד מספר זה.
אני אישית מאוד נהניתי.
תכננתי זמן רב לקרוא ספר של בנג'מין בלאק ואני שמח שיצא לי לקרוא את הספר הזה.
אחפש נוספים שלו.
ספר מלא הומור שחור, משעשע ומותח.

אני קלאודיוס / רוברט גרייבס
הוצאת עליית הגג
507 עמודים
מאנגלית אביעד שטיר
כנער, עוד לפני שידעתי על ספריו של גרייבס אהבתי לראות את הסדרה הנהדרת "אני קלאודיוס"
סדרת מופת עם משחק נהדר של דרק ג'קובי.
אהבתי את דמותו של קלאודיוס וסלדתי מדמותם של הקיסרים קליגולה וטיבריוס ובכלל מצורת החיים הנהנתנית העריצה והבלתי נסבלת של השליטים.
התחושה של אותם קיסרים שהם לא פחות מאלים היתה דוחה בעיני ואני חושב שלא רק בעיני.
כשנפלה בידי ההזדמנות לקרוא את הספר הקלאסי הזה (כמו הרבה קלאסיקות אחרות שלא קראתי אני לא מבין איך לא קראתי אותו הרבה לפני) לא פספסתי וקראתי בהנאה רבה.
גרייבס לקח תקופה לא פשוטה, אלימה ומסקרנת מאוד ויצר רומן מרתק, מעניין, משעשע מאוד והכל דרך עיניו של קלאודיוס.
האציל הרומי שבכלל נולד בצרפת והיה למעשה בסופו של דבר הקיסר הראשון שלא נולד ברומא היה שנים רבות מושא ללעג ודחוי על ידי האצולה הרומית.
מגמגם וצולע אך תמיד נמצא שם ותמיד ליווה את הקיסרים עד שמונה לקיסר בעצמו מיד אחרי הירצחו של קליגולה.
אפשר לומר שנכותו של קלאודיוס הצילה אותו בעיקר בתקופת הטיהורים של קליגולה וטיבריוס שלא ראו בו איום ממשי לשלטונם.
תיאור תקופת רומא דרך עיניו של קלאודיוס כתובה נהדר על ידי המחבר ומהווה מעין אוטוביוגרפיה של קלאודיוס עצמו שמספר בעצם את כל הסיפור.
בעיני נעשתה כאן עבודת מחקר ראויה לציון של המחבר כי אי אפשר לכתוב רומן הסטורי כזה מבלי לחקור את התקופה ואין ספק שמוצר הוא מוצלח ביותר.
הספר חינני, משעשע ועם זאת מציג את התקופה והאנשים שבה על כל מגרותיהם.
אנחנו נחשפים לטירוף של קליגולה שגובל במחלת נפש ובנרקיסיזם יוצא דופן מה שבסופו של דבר עלה לו במותו.
או את טיבריוס הסדיסט והחשדן.
בעיני הספר עדיף על הסדרה ואם הייתי צריך להמליץ למישהו למה להיחשף קודם אז הייתי ממליץ על הספר כי אני חושב שעומק הכתיבה, העושר והדמיון שגרייבס מביא לנו והא טוב יותר מכל מראה ויזואלי.
התקופה המרתקת ההיא והספר המרתק שאני סוקר כרגע זורק אותי גם לתקופתנו ואפשר לראות זאת אצל מנהיגים שרוצים או שואפים למנהיגות כמעט קיסרית ושחולים גם הם במחלת הנרקיסיזם והיהירות ומתעלמים מרצון העם.
זה לא חדש וזה תמיד היה והרומן הזה שהוא בהחלט רומן פוליטי הסטורי משקף את זה שעולם כמנהגו נוהג בין אם זה לפני 2500 שנה ובין אם זה בימינו אנו.
ספר קלאסי וספר שכדאי לקרוא.