הבלוג הזה הוא אוסף מכתבים שאני כותב לאימי המנוחה שנפטרה מסרטן בשנת 1982 בגיל 38.
החלטתי לעשות זאת בעיקר כדי לשמר את זכרונה ולחבר אותה עמוק יותר אלי ולהוויה שלי.
כל מה שהיא פספסה ממני בכל שנות בגרותי והתבגרותי אני אכתוב לה ואתה תהיו חשופים אלי ולרגשות שלי ומקווה שתהנו מכתיבתי.
אראסמוס מרוטרדאם / שטפן צווייג הוצאת כרמל 212 עמודים מגרמנית: יוסף ונקרט אני מאוד אוהב את הביוגרפיות של צווייג, הבחירה שלו במי לכתוב ביוגרפיה מעניינת ומיוחדת לא פחות. צווייג שזוכה לעדנה בשנים האחרונות מזהה באראסמוס את האירופי הראשון הטוב כפי שכותב יעקב גולומב בהקדמה לספר זה ובו הוא מתאר את צווייג ואת הסיבות שבסופו של דבר הביאו אותו לקחת את חייו. נראה לעחתים שאראסמוס הוא איזה גלגול של צווייג, הוא מגלם את כל מה שצווייג היה והיה רוצה להמשיך להיות, דיעות משותפות, כמיהה לשלום ואהבה לספרים וידע.
ימי הביניים היו עידן של חשיכה, דיעות קדומות, והרנסנס ניסה להביא בשורה אחרת, הומניסטית יותר ואראסמוס נולד תוך תקופת המעבר הזו. הספר הזה מתאר היטב את חייו של אראסמוס, את גיבוש תפיסת עולמו וכל זה מעניין מאוד אך החלק המעניין באמת בספר הוא ההתנגשות בין אראסמוס לבין מרטין לותר, שני אנשים שונים בתכלית בתפיסת עולמם ובדרך חייהם וצווייג בדרכו לתאר סיטואציות מציג את זה כמו סיפור מתח במובן מסוים. מעבר לסיפורו של אראסמוס הספר מאיר פנים על תקופה שלמה, על דמויות הסטוריות חשובות בעולם הנוצרי של אותה התקופה, ההקדמה וגם אחרית הדבר מוסיפות המון. לא הביוגרפיה הכי טובה של צווייג אבל ספר מרתק על אישיות מעניינת.
גלילאו ומכחישי המדע / מריו ליביו הוצאת אריה ניר 269 עמודים מאנגלית: עמנואל לוטם
הרבה ביוגרפיות נכתבו על גלילאו לאורך השנים, למה למעשה היה צריך עוד ביוגרפיה לאוסף, מה ערך המוסף של עוד ביוגרפיה? יש ביוגרפיות שמתמקדות בסיפור החיים של הדמות ותו לא ויש ביוגרפיות שדרך סיפור החיים מעבירות מסר חברתי, פוליטי וכדומה ואני חושב שכאן ליביו לקח את סיםורו של גלילאו כדי לדבר על הכח והחשיבות של האמונה במדע מול הקנאה והבורות כקובעות סדר יום. באמת שכל גלילאו נכתב הכל, תגליותיו שינו את האופן בו אנחנו תופסים את העולם ואת מערכת השמש שלנו, סיפור חייו בספר זה נכתב בצורה בהירה ונגישה, פשוטה לכל וכך גם תיאור השגיו השונים ותגליותיו השונים. הדרך בה התמודד מול הכנסיה, המשפט המתוקשר שלו, הנסיון של הכנסיה להשפיל אותו הם מהות הספר בעיני והמסר החשוב של ספר זה כי כשאני מסתכל על תקופתנו, עשרים שנה לתוך המאה ה21 אני רואה עדיין לצערי שהמציאות היא כזו שהדת מכתיבה את העניינים, שהמצאות מדעיות, תגליות ארכיאולוגיות, רפואיות, כימיות ואסטרולוגיות עדיין צריכים במידה מסוימת גם כשפחד האינקוויזיציה לא מרחף באויר לתת הצדקות כאלו ואחרות לדת. מכחישי מדע תמיד יהיו, בעבר גלילאו היה צריך להצדיק את תגליותיו בכח האלוהות ולומר שטעה, היום אין זה כך אבל מכחישי חיסונים, מכחישי אקלים ועוד אלו קיימים. לא מלמדים כאן אבולוציה בבתי הספר מפחד של פגיעה ברגשות והדוגמאות רבות. זה המסר החשוב של המחבר וזו התשובה אולי לשאלה למה היינו צריכים עוד ביוגרפיה על גלילאו.
לחיות ולגדול כמו חתול / סטפן גרנייה הוצאת אריה ניר 175 עמודים מצרפתית: שי סנדיק
זיגי הוא חתול רחוב בעל שלוש רגליים ( למרות שבאיורים נראה שיש לו ארבע) חתול חמוד וחברותי בעל יכולת תקשורת מילולית עם בני אדם, זיגי החמוד מתחבר עם חבורת ילדים ומבקר אצלם ותוך כדי כך עוזר להם להתמודד עם מורכבויות שילדים מתמודדים איתם בחייהם. מורכבויות כמו לקבל את עצמך, ליצור קשרים חדשים, להתמודד עם ביישנות, לקבל את האחר, לקחת אחריות ועוד כל מני עצות נבונות וחשובות. בעיני זהו פשוט ספר אימוני לכל דבר שמיועד לילדים בגיל היסודי והחטיבה, הספר בנוי במפגשים של זיגי עם הילדים וכמן ספר עבודה של שאלות ותשובות ואף אפשר לכתוב בתוכו ולנהל מן תכנית אימון רגשית. בעיני מדובר בספר חכם מאוד, מעבר לאיורים המקסימים ולשפה הפשוטה יש בו כלים חשובים שיכולים לעזור לילד להתמודד עם מורכבויות שילד מתמודד איתם. מאוד חמוד ומאוד מועיל.
גיבורי המיתולוגיה היוונית / אפי זיו הוצאת כנרת זמורה 315 עמודים
מאז שקראתי לראשונה את "מיתולוגיה" של עדית המילטון נשביתי בקסמם של הסיפורים וההרפתקאות המרהיבות של אלי יוון העתיקה, כאחד שעוסק באמנות, חי אמנות וחובב של התחומים המקיפים את המיתולוגיה היוונית, אמנות, ספרות, ארכיאולוגיה, הסטוריה ועוד הספר הזה סובב סביב הנושאים האלו אבל בניגוד למיתולוגיה או לספרים דומים ( את ספריו הקודמים של אפי זיו לא יצא לי לקרוא) כאן המחבר מתמקד לא באלים ובעלילותיהם אלא בגיבורים עצמם, בדמויות שמאכלסות ספרים, עלילות וסרטים ודיוקנותיהן מתנוססות לכל אורך ההסטוריה של יוון היתיקה ותולדות האמנות מראשיתה ועד ימינו. הספר הזה הוא חגיגה לעיניים, למרות הפורמט הלא מאוד נוח מדובר בספר מקיף וצבעוני, מצד אחד מביא את הסיפורים ואת התיאורים של עלילות הגיבורים או דמויות המשנה ומצד שני מביא לנו את האמנות שמסביב, את הפסלים ואת הציורים בין אם זה מהעת העתיקה, מהרנסנס או מתקופות מאוחרות יותר. אפי זיו לקח הספר זה את האירועים המשמעותיים והחשובים במיתולוגיה ומתאר את סיפורם ובתווך את דמויותיהם של הגיבורים השונים בין אם זה מלחמת טרויה, אודיסיאוס, עלילות הרקולס, מיקנה, העיר תבאי, עלילות תסאוס, סיפורי הארגונאוטים וגם עלילות בודדות כמו מידאס, פיגמליון ועוד. פרק מעניין ומסכם את הספר הוא סיפורם של הפרחים והעצים והשמות שהם קיבלו דרך המיתולוגיה כגון נרקיס או דפנה ( סיפורים שזרקו אותי לילדות לטיולים השנתיים) זה ספר נהדר לחובבי המיתולוגיה ולחובבי תולדות האמנות ובכלל כיף לדפדף בו וללמוד עוד דברים חדשים על המיתולוגיה היוונית העשירה. יופי של ספר.
הר הקסמים / תומאס מאן ספרית פועלים 685 עמודים מגרמנית: רחל ליברמן
הרבה זמן חיכה לי הספר הזה בספריה שלי, הרבה זמן אני התבוננתי בו וחיכיתי לקרוא אותו אבל הבנתי שאני לא אוכל לקרוא משהו אחר בזמן שאני קורא אותו וידעתי שיקח לי זמן לסיים אותו אז דחיתי, ושוב דחיתי. בחודש שעבר קרתה לי הזדמנות, עבודה חדשה שמאפשרת לי לקרוא ולהתנתק מכל דבר אחר אפשרה לי לשלוף את שני הכרכים שלו מהספריה שלי ולהתחיל לקרוא, יש משהו מרתק בלקרוא ספר כזה כאשר שום דבר לא מפריע לך, אני הופנטתי אל הספר ואל הקריאה, אל תאורי הנוף של דאבוס ואל הסיפור. אני חשבתי שהספר ייגע אותי, יתיש אותי, גיליתי בדיוק ההיפך, מעולם לא סיימתי שני כרכים של כמעט 700 עמודים בכזו מהירות, הר הקסמים הוא לא רק אחד הספרים עבי הכרס שקראתי הכי מהר אלא גם אחד הטובים שקראתי. בסוף הספר מובא הרצאה של תומאס מאן בפני סטודנטים בפרינסטון ושם הוא אומר שאת הר הקסמים צריך לקרוא יותר מפעם אחת ואני נוטה להסכים איתו הקורא נשאר אחרי קריאה אחת עם תחושה שהספר הוא בעל כל כך הרבה עומקים ושכבות שקריאה נוספת תוכל לתת מימד נוסף לגביו. חשבתי, קלאסיקה כזו, מה אני יכול לחדש בסקירתי, עוד מאמר ארוך?עשו את זה כבר, עשו יותר מזה, זה ספר שיכול למלא מחקרים ואני? נוטה לעשות סקירות קצרות אבל האם סקירה קצרה תוכל לתת לקורא הסקירה את היכולת להבין את החוויה בקריאת ספר כזה? בכל זאת אתאר את הסיפור בקצרה למי שעוד לא קרא ומתעתד לקרוא. אומר רק שחלק מהקריאה המהירה שלי בו נבעה בין השאר מהתרגום המצוין, לא קראתי את התרגומים הישנים אך הבנתי שהתרגום הזה נגיש יותר וקריא הרבה יותר וזה בהחלט תרם לי. בשנת 1912 שהה תומאס מאן לצד אשתו בבית מרפא בשווייץ, הוא התקרר שם והיה חשש לשחפת והרופא המליץ למאן להשאר אך מאן ויתר על התענוג והוא מספר שאולי אם היה נשאר שם אולי לא היה נכתב הר הקסמים. גיבור הספר, האנס קסטורפ שהגיע לבית המרפא "ברגהוף" לבקר את בן דודו יואכים צימסן שמחלים משחפת ונשאר שם לבסוף שבע שנים שלמות. בשבע השנים האלו יתקל וישוחח קסטורפ עם אנשים רבים, חולים ומחלימים, אורחים, יחלה בעצמו במחלה ויתמודד עם אתגרים וחוויות מעניינות אך מה שהדהים אותי בספר זה הפסיפס המרתק שיצר תומאס מאן בספר הזה, פסיפס של חברה אירופית מגוונת ומעניינת, נדמה שכל דמות בספר מייצגת איזו תת תרבות אירופית, איזו משנה או תפיסת עולם שונה והמקום הזה בדאבוס, בית המרפא הזה הוא מן תיבת נוח של תמצית החברה האירופית. הספר הזה עוסק בנושאים כה רבים שהעסיקו את החברה האירופית לפני מלחמת העולם הראשונה, העיסוק באקזיסטנציאליזם ובקיום האנושי, המבט דרך המחלה אל העולם, הרחמים העצמיים, שיח על אמנות ותרבות ועוד. הספר הכה מורכב הזה והכה מעניין הזה גורם לי להרגיש שהנסיון שלי לתמצת אותו עושה לו עוול כי אין ביכולתי להעביר גרם אחד מעושרו האינטלקטואלי והספרותי ועם זאת אני מנסה בסקירה זו להעביר חוויה, חוויית קריאה. תומאס מאן יצר כאן יצירה בשלה ובוגרת שנדמה כי אדם צעיר יתקשה להבין אותה ואילו אני, טוב שקראתי אותה בגילי כי אם הייתי קורא אותה בגיל 25 אפילו הייתי נוטש והיום לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר הזה. יצירת מופת ספרותית שמקומה בין הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים מובנת לי בהחלט. ספר נפלא ועמוק.
השמאל כפי שהסברתי לנכדתי / אורי וובר הוצאת ספרי ניב 99 עמודים
הספר הקצר יחסית הזה הוא בעצם דיאלוג בין סב לנכדתו בנסיון להסביר איך עובדת הפוליטיקה הישראלית ומה ההבדל בין שמאל לימין מבחינה חברתית, מדינית וכלכלית. המחבר וובר מסביר את החשיבות של הנגשת המושג שמאל במיוחד בימים אלו בהם השמאל נחשב כבוגד ומוקצה והשנאה בין המחנות הפוליטיות חרגה מפרופורציות. בני נוער מושפעים מאוד מהשיח האלים, לא באמת מבינים מה זה שמאל ומה זה ימין. כשהמחבר מטייל עם שני, נכדתו בת ה14 והשיח מתחיל בכך ששני שומעת שאנשי שמאל הם בוגדים כאן מתחיל המחבר והסב להסביר לה מה זה שמאל וימין, איך זה התחיל ומה ההבדלים בין השמאל בעולם לשמאל בישראל. ספר קצר שכתוב בצורה נגישה וברורה מאוד ויכול לעזור להנגיש את המושג לבני נוער.
רצח במעון הכומר / אגתה כריסטי הוצאת עם עובד 328 עמודים מאנגלית: מיכל אלפון
עם עובד מקפיד כל שנה להוציא ספר נוסף של אגתה כריסטי וממשיך לשמור על פורמט ספרי הכיס בעיצוב רטרו מגניב ששווה לשמור בספריה הביצית. השטאנץ של ספרי כריסטי נשמר ומה שהתחלף זה הבלש, מהרקול פוארו עברנו למיס מארפל, קשישה חקרנית, חטטנית וחריפה שמצליחה לפתור תעלומות מורכבות. כאן למשל רצח שאירע בכפר מגוריה של מיס מארפל ובמעון הכומר, הנרצח? קולונל פרותרו, הרוצח? קשה לדעת כשלאדם יש כל כך הרבה שונאים ולכולם כמעט יש מניע. מיס מארפל מתערבת בחקירה, האם היא תצליח לפתור את התעלומה? כהרגלה של כריסטי העלילה מגיעה לפיק שלה ממש לקראת הסוף ותמיד מפתיעה. מודה שאני פחות מתחבר לדמותה של מארפל, לא כמו שהתחברתי לפוארו אבל בכל זאת יש בה משהו חינני שעובד. מומלץ.
מאז ומתמיד היו לי שתי קבוצות כדורגל באירופה שהערצתי, ריאל מדריד וליברפול, את ריאל אני זוכר עוד מהאייטיז עם בוטרגניו והוגו סאנצ'ס ומאז נשביתי בקסמה והיריבות הנצחית עם ברצלונה. דור רומנו עיתונאי ומנהל אתר האוהדים של ריאל בארץ הוציא ספר די מקיף שאוהדי הקבוצה בטוח יהנו ממנו ובה הוא מסקר את ההסטוריה של המועדון, את הקבוצה, השחקנים הגדולים, השערוריות והתארים. כמובן שהיריבות עם ברצלונה מתיארת כאן, יריבות שאינה רק ספורטיבית אלא פוליטית וטעונה מאוד. בסך הכל ספר שאוהדי הקבוצה יהנו, הרבה צילומים כתוב בפשטות כמו שספר על ספורט צריך להיות. לא מומלץ לאוהדי ברצלונה.
מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו הספריה החדשה 253 עמודים מפורטוגזית: מרים טבעון
ספר הביכורים של סאראמאגו למעשה חותם את סדרת התרגומים המופתיים לספריו בהוצאת הספריה החדשה, למרות שזהו הספר הראשון שהוא כתב הוא פרסם אותו רק 30 שנה לאחר מכן והכתיבה בספר הזה שונה לחלוטין מספריו האחרים. זהו ספר מצד אחד לא קל לקריאה, הוא רובו הגיגים, מחשבות ותובנות של אמן באמצע שנות חייו ומצד שני לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו, כמיט כמו זרם תודעה מחשבתי של אמן שמחפש זהות שמחפש את האמת בתוך האמת. כתיבה בגוף ראשון אינה מאפיינת את הרומנים המעולים של סאראמאגו וכאן הספר הזה חורג מסגנונו הייחודי ועם זאת עדיין קל לזהות את סאראמאגו במוטיבים, בדימויים ובאיכות הכתיבה. גיבור הספר הוא צייר בינוני שמתפרנס מציור דיוקנאות לבני ליסבון, כאלו שיש להם כסף לשלם עבור דיוקן, יום אחד מגיע אליו תעשיין עשיר ששמו בספר הוא ס', הצייר מצייר את ס' כפי שהלקוח רצה אך בתוכו לא היה מרוצה ויוצר בסתר דיוקן שני של התעשיין כפי שהוא הצייר רואה אותו. גם ממנו, מהציור השני הצייר לא היה מרוצה והוא החליט לעבור לכתיבה, אולי בכתיבה הוא יצליח למצוא את מה שמטריד את מנוחתו ואת מה ומי שהוא בעצם, אולי הוא ימצא את התערים שבין שני הציורים ואת זהותו שלו. הכתיבה עצמה שהיא מהות הספר נעה בהמון מרחבים, המרחב האמנותי, המרחב הנפשי הפסיכולוגי, המרחב הפיזי והקריאה בחלק זה של הספר מרתקת. הספר עוסק בנושאים רבים כמו מדינה, חברה, אמנות וציירים, אהבה ועוד ונראה שמרכזת כל דבר שהאמן יכול כדי למצוא את זהותו ואת מה שהוא לא מצא דרך הדיוקנאות ובמיוחד דרך הדיוקן האחרון. בין לבין הצייר מפתח רומן עם מזכירתו של התעשיין וחבר שלו נעצר על ידי הדיקטטורה הסאלאזרית והוא מעונה בכלא. ספר מרתק, לא קל לקריאה ועם זאת מרתק ביותר. מומלץ.
לפני שניגש לספר נדבר קצת על הכריכה ועל הדימוי הזה אפרסק ולא כמו שהמשוררת חווה אותו אלא כמו שאני חווה אותו כי אפרסק הוא הפרי האהוב עלי. הכריכה יש בה משהו מסתורי וכמעט מבויש, הצבע הוא אכן צבע אפרסקי והאיור נמצא בקצה השמאלי למטה, כמעט שקוף כמעט נחבא אל הכלים. בכלל יש הרבה צניעות בכריכה הזו שיש אותה גם בשירים. אפרסק הוא פרי מחוספס מבחוץ אבל רך, מבפנים הוא רך עוד יותר, מתמסר בפה, מתמסר במגע, ברגע שמקלפים את החספוס הפרי נמס בפה אבל באותה המידה זה פרי שמתקלקל ונרקב יחסית מהר אם לא שומרים עליו, אם לא עוטפים אותו כמעט כמו ביחסי אהבה, ההקבלה כאן היא כפי שאני הסוקר מבין אותה מדימוי האפרסק וכפי שחוויתי את השירה של נעם פרידמן שמדברת חוויות ורגשות ורוב שירה מתארים את אותם תחושות שהיא חווה בשפה לירית פשוטה ונגישה. הליריקה של המשוררת לא מתוחכמת מדי, היא כמו שאמרתי נגישה ועם זאת היא שולטת ברזי השפה ובמבנה השירים ואני התחברתי. יש משהו צעיר בשירה, אך החוויות הן כמעט אוניברסליות ועוסקות בנושאים שמשוררים צעירים רבים עוסקים בהם ומבטאים זאת דרך המילים.
