כאבי גדילה / הילה תומר
הוצאה עצמית הוצאה לאור
85 עמודים

אני מקבל הרבה ספרי שירה ואני הרבה פעמים לא יודע במה לבחור לקרוא קודם או מה לא לקרוא בכלל ואל מה להסחף וכשקיבלתי את הספר הזה משהו בו משך אותי מאוד, אני חושב שהבחירה האמנותית איך להתייחס לכריכה היא בחירה חשובה בעולם הספרים ואני משתדל להתייחס לזה גם ברמה העיצובית אבל גם ברמה של איך הכריכה מכניסה אותי לאוירה של הספר, לאוירה השירים, למשמעויות של הטקסט, הצילומים שפזורים בספר ובכריכה עצמה משדרים אוירה מלנכולית, יש בהם משהו קודר, בודד, נע בין המפוקס למטושטש, בין הבהיר לכהה, בין האיור לצילום (עבודות של שיר עדן) עולם של קצוות, כמו הנפש שלנו או הנפש של המשוררת שנעה בין קצוות, מחפשת שיראו, שישמעו, שיקראו אבל לא נותנת לנו כלום כמובן מאליו, מתערטלת עם הטקסט מתפשטת מבגדיה, מעורה ונותנת פתח לנשמה זועקת.
הילה תומר היא אמנית, היא עוסקת בצילום, בתיאטרון וכותבת שירה מיוחדת וכנה וכאמן בעצמי שנחשף לאמנית אחרת אני יודע מה זה ליצור מתוך הנפש, לחשוף את עצמנו לעולם, לכאבים שבתוכנו לרצון להתפתח מתוך הטקסט ואליו.

השערים בספר עוסקים בכאבים שונים ומורכבויות שונות איתם מתמודדת המשוררת כגון דימוי הגוף, יחסים משפחתיים ורגשות אהבה ולכל אחד מהם יש המון הסתעפויות ורגשות שונות ובעיקר טקסט עמוק ונוגע,
כאבי גדילה הוא בעיני אחד הספרים הכי טובים שיצאו בהוצאה עצמית הוצאה לאור ויצאו ממנה כמה ספרי שירה משובחים ביותר בעיני, הוא טוב גם בגלל השירים אבל גם בגלל הבגרות והאומץ של המשוררת לגשת לטקסטים ולומר לקוראים "הנה אני, אל תפחדו לגשת, אני נכונה להפתח בפניכם ואני רוצה שתחקרו יחד איתי את עולמי הפנימי והכאבים שלי, תרגישו מה שאני מרגישה, זה לא תמיד נעים אבל זה מה שאני רוצה וצריכה וזה מה שקורה."

מומלץ מאוד.

כָּל חַיַּי
גָּרַפְתִּי אֶת הַיָּם
וְלֹא הָיָה עוֹד לְאָן לִפְנוֹת
רוֹחֲצִים תָּלוּ בִּי תִּקְוָתָם
אֲנִי מִלֵּאתִי כִּיסִים בְּחוֹל
כָּל חַיַּי
גָּרַפְתִּי אֶת הַיָּם
וְהַגַּלִּים בְּשֶׁלָּהֶם
הִתְעַמְּרוּ בִּי
רָצִיתִי לִפְעֹר בָּאוֹקְיָינוֹס
בּוֹר נִקּוּז
רָצִיתִי לְהַקִּיף אֶת נַפְשִׁי
שׁוֹבְרֵי גַּלִּים
וְהַמֶּלַח בְּעֵינַי הוֹתִיר
רַק דְּמָעוֹתֿ

הטוב מכל העולמות / אופיר עוז
אפיק ספרות ישראלית
295 עמודים

זהו ספרו הראשון של אופיר עוז שאני קורא ואני מאוד התחברתי לספר הזה, התחברתי אליו קודם כל מהכתיבה השנונה והאינטיליגנטית אבל גם התחברתי אליו כי אופיר נוגע בנושא שרבים או חוששים לגעת בו או לא יודעים איך לגשת אליו וזה נושא השגעון ובצורה מאוד חכמה המחבר מלווה את גיבור הספר בשגעונו צעד אחר צעד ואנחנו חווים בהידרדרות המתמדת ובאיבוד השפיות ובמקביל לאהבה אותה חווה הגיבור.
זו תקופה מורכבת, התקופה בה הספר מתאר, תחילת שנות האלפיים, האוטובוסים חוזרים להתפוצץ ברחובות, זה תחילת העידן הסלולרי והמדינה במן כאוס, פחד קיומי וחשש מהעתיד כמו גם סקרנות אל הכיוון אליו אנחנו הולכים מבחינה בטחונית, מבחינה טכנולוגית ועוד, ובתוך כל זה יש את ניב, ניב הוא מתכנת, בחור צעיר בן 25 שמאוהב בסמדר שלא חפה מבעיות בעצמה אך לאט לאט נוצרת התאהבות ביניהם ובמקביל ניב חווה התמוטטות שאותה אנחנו הקוראים חווים יחד איתו, לאט לאט הוא מאבד את השפיות, חושב שהוא אלוהים ושיש לו שליטה על המציאות ועל האנשים, למזלו של ניב הוא מוקף בחברים ואנשים שאכפת להם ממנו והם עוזרים לו להשתקם והתהליך מרתק, אנחנו נכנסים לתוך הסיפור והכתיבה היא כזו שלא משאירה את הקורא אדיש או משועמם.
מעניין בעיני שהספר יצא לאור בתקופת הקורונה שאם מתאמצים אפשר להשוות אותה לתקופת תחילת שנות האלפיים, אותה תחושת בלבול וחוסר וודאות, מחשבות קיומיות ומצוקות רגשיות על רקע חוסר פרנסה או בדידות ועוד ועוד.
אנחנו חווים היום עולם שבו יש הרבה דמויות כמו ניב, הרבה אנשים שמאבדים שפיות מסיבות רבות, שנכנסים לדכאון ומצבים רגשיים בלתי אפשריים.
אופיר עוז כותב מצוין והספר מהנה מאוד.
מומלץ.

מכפראש ועד רגלצבע / קורט הלבריטר
הוצאת תמוז
159 עמודים
עברית אהרון בר

את הספר הזה הוצאתי מהבוידעם תרתי משמע והוא אחד הספרים הכי מיוחדים שיש אצלי בספריה, קורט הלבריטר ברא בספר הזה מגוון אקולוגי עשיר ועולם חדש של יבשות ויצורים, חיות וצמחים שמורכבים מחיות ואברי בני אדם, הדמיון של הלבריטר היה כה מפותח שקשה מאוד לתאר את הספר הזה ללא האיורים המעולים שלו וללא הדמויות הקריפיות אך המיוחדות ברמה יוצאת דופן.
לדוגמא: האשכון שמוט זרבב
" יצור ביישן ונפחד מאוד שרק פרטים בודדים מסוגו שרדו בעמקים הנישאין של הריי פינליה.
על אף העפלותיהם הנועזות של אנשי מדע הזרבוביתולוגיה לא נתגלה עד עצה סוד רבייתו.
האשכון הנו יצור קטן וקמוט המזדקף בעת סכנה, מרגיע את האויב ושב לקפליו ולקמטיו."
היה כיף להזכר בספר הנפלא הזה והמיוחד, עם האיורים הקריפיים אך המשעשעים עד מאוד.
אם תצליחו להשיג אותו הרווחתם.

מציאה / גרהם נורטון
הוצאת לסה
380 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

מציאה הוא ספר מפתיע בהרבה מובנים, אחד הספרים המפתיעים של השנה, מדובר ברומן אפל ומרתק מאוד שנקרא לאט ודורש מהקורא תשומת לב וריכוז אבל מעבר לכך מפתיעה העובדה שאת הרומן הזה כתב גרהם נורטון שמוכר יותר כשחקן ובדרן אירי והוא כותב רומן במיומנות רבה, מרגש לעיתים ומותח ובעיקר מעורר מחשבה.
יש כאן כמה דמויות מרכזיות והספר נע בין העבר להווה אבל נראה שהדמות העיקרית היא אליזבת, אם חד הורית לילד בן 17 שגרה בניו יורק ומרצה לספרות רומנטית חוזרת לכפר הולדתה אחרי מות אימה ומנסה לסיים את הפרק הזה בחייה, אליזבת שגדלה עם אמא חרדתית וללא אב מגלה להפתעתה מכתבים ומגלה שהם מאביה שאותו היא לא הכירה ושמו אדוארד פולי ואליזבת נסחפת למסע בילוש מרתק שמגלה לה פרטים מצמררים על עברה, דברים שלא אוכל לשתף אתכם מפאת עבירת הספוילר אבל הם בהחלט מפתיעים.
מציאה הוא ספר נהדר ומורכב שעוסק בנושאים רבים כמו אמהות, אובדן, כאב, חמלה ועוד ומתורגם גם בצורה נפלאה על ידי שי סנדיק בעצמו שבחירת ספריו היתה נהדרת בכל ההוצאות שהוא היה מעורב בהם עד היום ובטח בהוצאת לסה הנפלאה.
ספר נהדר להתכרבל איתו בחורף הממשמש ובא.

בימי חיינו / ניק בלכרמן, מתן אריאל־הברון
הוצאה עצמית הוצאה לאור
40 עמודים

אין ספק שיש כאן משהו מעניין מאוד, שני חברים חוברים יחדיו להוציא ספר שירה משותף שנראה שרב הנסתר בו על הגלוי
הכריכה בספר זה חלקה כהה וחלקה בהירה כאילו שניהם מתבוננים לאופק ויוצאים מתוך איזו אפלה למקום אחר ושניהם מחפשים את עצמם, מחפשים דרך המילים, דרך הטקסט, ביחד ולחוד.
אותי סקרן להבין למה צמד חברים בוחרים להוציא ספר שירה משותף, שירה בעיני היא משהו מאוד אינטימי, אישי, מסע פרטי, תובנות מעניינות שאדם חוקר עם עצמו, זהות, תרבות, אהבה, כמיהה וכאן יש מסע משותף אבל בנתיבים שונים.
מודה שעדיין גם אחרי קריאה שניה לא הצלחתי להבין האם ספר שירה משותף הוא קונספט שנכון והאם הוא נכון לספר זה אבל אין לי ספק שיש כאן אומץ בהחלטה הזו להוציא ביחד ולהחליט שזה הדבר הנכון וזה המסר שהם רוצים להעביר בספר.
אהבתי את השירים בספר, אהבתי אותם כבודדים ופחות כסיפור עלילתי, אני פחות מתחבר לליריקה מהסוג הזה שמנסה לייצר איזה קו עלילתי ויותר אוהב את ההתבוננות בכל שיר בנפרד וגיליתי דווקא כאן את הקסם בספרון הזה.
פרויקט מיוחד ומעניין.
כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
אֲבָל הַסַּכִּין מִתְאָרֶכֶת
פֶּצַע פָּתוּחַ אַט מִתְקַהֶה
וּלְאִטֵּךְ גַּם אַתְּ נִתֶּקֶת.

יֵשׁ פַּחַד לִשְׁכֹּחַ, יֵשׁ פַּחַד לִשְׂנֹא
וְצָרִים הֵם עָלַי כְּנִצִּים
לְמוֹטֵט אַהֲבָה רוֹצִים, גַּעְגּוּעַ
לִקְבֹּר בֶּעָפָר נִצָּנִים.

כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
וְסַכִּין עוֹד מִתְאָרֶכֶת
"אֶת שֶׁאָבַד לֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב"
הִדְהֲדוּ הַשִּׂנְאָה וְהַשֶּׁקֶט.

פריחה שנתאחרה / אנטון צ'כוב
הוצאת עם עובד
288 עמודים
תרגמה מרוסית: נילי מירסקי

אחח, כמה זמן שלא קראתי קלאסיקה רוסית טובה, לפעמים כיף להשאב לתוך העולם המרתק של צ'כוב וחבריו וזה לצערי מתרחש מעט מדי בשנים האחרונות, הספר הזה קרץ לי מהמדף הרבה זמן וזמן רב העדפתי ספרים אחרים על פניו, העדפתי ספרות קלילה יותר, פחות מחייבת אולי והנה הגיעה הקורונה ומצאתי לי זמן לצ'כוב שבשנים האחרונות חזר קצת לכותרות בגלל שרת תרבות אחת שהתגאתה שהיא לא קראה אותו מעולם והוא לא כור מחצבתה, אז כן, בעיני לא חובה לקרוא צ'כוב, לא חובה לקרוא שום ספר, כן חובה לקרוא ספרים ולהיחשף לתרבויות שונות ועולמות שונים אבל לא צ'כוב ולא מלוויל ולא אף סופר אחר אינו בגדר חובה בעיני ועם זאת קריאה בכתביו של צ'כוב מענגת במיוחד למרות שהספר הזה השאיר אותי מדוכדך לא מעט, מדוכדך כי הסיפורים הנפלאים שואבים אותנו לסיפורים עצובים במקצת, סיפורים על חיים שהוחמצו, על אהבות שלא מומשו, על תקוות שנגוזו וכל זה בכתיבה איטית מאוד, מעמיקה מאוד, שלווה מאוד, סיפורים שקוראים לאט, שנטמעים בתוכנו, שלוקחים אותנו למחוזות רוסיה של סוף המאה ה19.
צ'כוב הוא אמן הסיפור הקצר והשפה היפה, אין כמעט מי שמשתווה לו בכך, הוא יודע לתאר רגעים מרטיטי לב בשפה כל כך פיוטית ומרגשת, ואפשר להתענג על כל מילה ולהנות מספר שבאמת צריך להתמסר אליו ולהתענג ממנו ובאותה המידה להשאב לעצבות שבסיפורים, לכאב ולרגש שבהם.
ארבעה סיפורים, חיים שלא מומשו ואהבות שלא התממשו.
עמוק, שליו ומעציב.

סגול 351 / אבי ולנטין
הוצאת פרדס
270 עמודים

בשבועות האחרונים מלחמת יום הכיפורים חזרה לכותרות בגלל הסדרה החדשה בתאגיד השידור ובתזמון די מעניין יוצא הספר הזה שיש בו המון חן והומור, אפילו הומור שחור לצד כאב וזכרון כמו גם הנסיון לתקן אירועי עבר.
חבורת פנסיונרים בגילאי 70 80 מנסים לפתור תעלומה מימי שירותם במלחמת יום הכיפורים, לנסות להבין מה קרה שם בקרב על הגבעה ההיא בנקודה שנקראת 351, חבורת הלוחמים לשעבר והפנסיונרים בהווה מצרפים אליהם את חברם המת יואל וביחד הם חוטפים את המח"ט קשיש כמותם ומנסים להבין יחד איתו את התעלומה ובו זמנית סוחטים אותו כדי שימליץ על המג"ד הקשיש גם הוא לתפקיד מח"ט טנקים.
העלילה המופרכת והמורכבת הזו היא הבסיס לספר הזה שמתאר הווי קרב ואירועים ממלחמת ששת הימים והקרבות לצד חברות קשישים שלא מוכנים להמשיך הלאה בחייהם או ללכת לעולם הבא מבלי שהכתם הזה או האירוע במלחמה ההיא לא יפתר.
התוצאה היא ספר מקסים שנקרא בנשימה אחת, כתוב מצוין ומלא חן והומור ובאותה המידה שיש בו חן והומור הוא דוקר בלב, הוא אנושי והוא מרגש.
מורשת קרב לצד סיפור סוריאליסטי נוקב ועצוב של דמויות שהמלחמה לא נוטשת אותם גם בגיל מבוגר.
הנסיון של המחבר לקחת אירוע כזה כמו זכרון מלחמה ולהכניס בו את החן וההומור בכתיבה עובד יפה כאן.
אני נהניתי ואני אוהב גם את הכריכה מושכת העין, ספר שהוא לא רק לחובבי מורשת קרב אלא פרוזה מרתקת ומעניינת לכל אורכה.
מומלץ.

ברוכה הבאה לחיים שלך / נטע חוטר
הוצאת תכלת
288 עמודים

בכריכה האחורית כתוב על הספר שהוא רומן מצחיק ביותר אז אני אישית לא צחקתי ממנו, בעיני מצחיק הוא לא, הוא כן שנון, הוא כן כתוב היטב ויש בו דיאלוגים מרתקים אבל מצחיק הוא לא, מדובר בספר טוב, ספר שהיה לי קצת קשה להכנס אליו ולתהות על קנקנו אבל ברגע שנכנסתי אליו נהניתי ממנו.
הספר מדבר על קבוצה של חברי ילדות ממושב נידח שמחליטים לשוב ולהיפגש אחרי בערך עשרים שנה שבהם לא נפגשו אבל המפגש הזה רחוק מלהיות חברי, יש הרבה סודות שעולים ויש הרבה מורכבויות וזכרונות עבר לא פשוטים ונראה שהמפגש הזה הוא מן סגירת מעגל.
הספר לוקח אותך צעד צעד לתוך הסיפור ואם אמרתי שבהתחלה היה לי קשה להתחבר אליו אז ככל שהזמן עבר נשאבתי לתוכו ולא עזבתי אותו עד הסיום שאגב אותו מן הספר אני לא יכול לגלות בגלל ספוילרים.
אני מאוד אהבתי את הגישה של המחברת לספר, מאוד אהבתי את השפה העכשוית והזורמת ומאוד אהבתי את המבנה של הספר ונראה כי נעשתה כאן עבודה עריכה טובה.
ברוכה הבאה לחיים שלך הוא ספר מרתק ומעניין אבל אני מודה שאת הכריכה פחות אהבתי, יש בה משהו קצת אנמי בעיני ולא מעניין מאוד ומצד שני הספר עצמו הוא טוב אז עדיין שווה לרכוש אותו ולקרוא בו, ההנאה מובטחת.

אדמה חרוכה / עמי גבעתי
הוצאת סטימצקי
433 עמודים

בתור רומן ביכורים יצא לעמי גבעתי אחלה ספר מתח, באמת, הוא בא לי בדיוק בזמן, אסקפיזם מותח וקצבי על עולם הפשע והתככים ולפעמים לא צריך יותר מזה במיוחד לאחד כמוני שנמצא במן משבר קריאה ומתקשה להתרכז בספרים שאני בדרך כלל קורא שיש בהם נושאים כבדים ומורכבים וזקוק לאיזה ספר שמרגיש כמו סרט מתח טוב שכולו התנתקות והתמסרות למשהו מותק, לא עמוק מדי ועם זאת כתוב טוב ובנוי טוב ואני חושב שהעריכה כאן עשויה טוב ועוזרת להפוך את הספר למה שהוא שזה ספר מהנה ומותח.
דוד הוא קצין לשעבר, לוחם ואיש עסקים בתחילת דרכו שיש לו שאיפות להגיע למעלה, הוא מנסה להכנס אל העולם הגדול והכסף הגדול ויש לו תכנית מסודרת שגם עובדת לא רע בהתחלה אבל במקביל הוא נכנס לעולם תככים ויריבות גדולה מאוד עם לא פחות מאחד האנשים הכי מסוכנים בעולם הזה, אדם מורכב ואלים בשם רמי גור שיצר את המורכבות שלו ואת הארגון שלו מתוך טראומת ילדות ששינתה את חייו.
רמי גור הוא אדם שאינו יודע להפסיד, אינו מוכן להפסיד גם אם זה אומר שהוא מעמיד את כל הארגון הגדול שלו בסכנה, מול זה מתייצב עמי הבודד שמנסה לא לוותר על החלומות שלו אך בתווך מאבד את משפחתו.
הספר מתפתח לאט ובנוי נכון והמתח מתעצם עם התקדמות הספר.
בסך הכל זהו בדיוק הספר לרגעים של התנתקות. הדמויות לא מורכבות מדי לא עמוקות מדי הדיאלוגים לא מורכבים מדי והספר כתוב בשפה פשוטה ומהנה וזה היה נחוץ לי.
ספר מתח טוב לתקופת הסתיו הקודרת.

פשעים זניחים / ביורן הלדורסון
הוצאת לסה ספרות צפונית
142 עמודים
מאיסלנדית: שירלי לוי

הספר הקטן הזה שמכיל שבעה סיפורים מתאר רגעים שנראים טריוויאליים, רגעים של חטאים קטנים שלפעמים אנחנו לא שמים לב שהם בכלל קרו עד לרגע מסוים שבו המצפון שלנו מציק לנו, שבו אנחנו מכים על חטא מהעבר, אלו פשעים שהחוק לא חל עליהם אולי מלבד החוק המוסרי ועליהם בנה הסופר הלדורסון שבעה סיפורים קצרים ומרתקים, הספר הזה נקרא בזמן קצר אולם חלק מהסיפורים בהחלט נשארים בתודעת הקורא, יש בספר הזה ובסיפורים האלו כמה דברים מעניינים ואחד מהם הוא שבחלק מהסיפורים אותו אירוע לא תמיד צפוי או מובן והקורא צריך להיות בתוך הסיפור כדי להבין מה התרחש בו ואיפה אותו פשע זניח או אירוע מעורר נקיפות מצפון, הדבר השני הוא שכמו ברוב הספרים בהוצאת לסה יש כאן את המקום האיסלנדי באווירה, בתרבות, בנופים.
אני חושב שכל אחד מאיתנו נושא עמו יותר מפשע זניח אחד בחייו, אירוע כזה שהוא לא מתנתק ממנו, אולי הוא לא חושב עליו יום יום במהלך חייו אבל לרגע הוא נזכר בו וזה חוזר אליו, אותו זכרון מהעבר, אותו מעשה שאולי היה אפשר למנוע אותו, היומיומיות, השגרה, האירועים הזניחים אך אלה שנחרטים על ליבנו הם חלק מאיתנו וחלק מהדמויות בספר, אירועים שכמו שפצע שהם משאירים יש בהם גם חמלה ורגש עמוק וזה בדיוק הספר ועל זה הוא מדבר, הפשעים הזניחים הם טריגר לדבר על נפש האדם והתחבטויותיו, הבדידות והמורכבות של המסע שאנו נושאים איתנו ודברים שישארו מנת חלקנו לתמיד.
מומלץ.