מורדים מופלאים / אנדריאה וולף
הוצאת שוקן
464 עמודים
מאנגלית: עמנואל לוטם

הספר הקודם של אנדריאה וולף שתורגם ויצא לעברית וגם ממנו התרשמתי עמוקות נקרא "המצאת הטבע" והוא נכתב כמעט כולו על אחת הדמויות העיקריות בספר הנוכחי. אלכסנדר פון הומבלדוט.
ההרפתקן, החוקר, דמות אקסצנטרית והרפתקנית וגם היא נכתבה עם עומק רב ועניין ונראה שהמחברת מכירה היטב את התקופה ואת הדמויות והוא היה מרתק.
ספר שני שהזכיר לי את הספר הזה היה ביוגרפיה מרתקת שכתבה חנה ארנדט שנקרא "רחל ורנהאגן" וזו ביוגרפיה על אחת הדמויות החשובות בתקופה ההיא שלא מופיעה בספר הזה שאירחה בבית חוג שכלל חלק מהדמויות בספר הזה וגם הוא נוגע לאותה תקופה שמבשרת את הרומנטיקה בגרמניה. הדמות המרכזית שהתארחה אצל ורנהאגן היתה יוהן וולפגנג פון גתה ולגתה יש חלק חשוב בספר הזה.

זוהי ביוגרפיה קבוצתית מרתקת של תקופה מרתקת בגרמניה שהיא מתארת את הדינמיקה והחיבור בין קבוצת הוגים, פילוסופים, משוררים וסופרים שנפגשו פעמים רבות והיוו את הבסיס לתנועה הרומנטית בגרמניה מה שהשליך אח"כ למדינות נוספות.
זהו רומן נפלא ועשיר ששווה לקרוא יותר מפעם אחת ופעם נוספת וולף מוכיחה את הכח שלה ביצירת רומן עיוני הסטורי ביוגרפי והפגנת ידע רב.
עצם העובדה שהוגים כל כך חשובים חיו ביחד בתקופה אחת ויצרו קשרים כה מרתקים אחד עם השני זה מדהים.

חלק מהדמויות שנכללות בספר הם המשורר נובאליס, יוהן גוטליב פיכטה, פרידריך ואוגוסט וילהלם שלגל, פרידריך שלינג, האחים וילהלם ואלכסנדר הומבולדט, המחזאי והמשורר פרידריך שילר, והמבוגרים יותר וילהלם פרידריך הגל וכמובן הגדול מכולם באותה התקופה יוהן וולפגנג פון גתה.

אנחנו לא עוסקים בהגות של אף אחד מהם כאן, כל אחד מהם מקבל, קיבל או יקבל ספר על עצמו, כאן אנחנו עוסקים בדינמיקה ביניהם, במערכת היחסים, בסלון האינטלקטואלי ובחיבור המיוחד ביניהם שהוא מענין בין השאר בגלל שיש גם חיבור בין זרמים שונים שהיו קצת מנותקים זה מזה כמו הספרות והפילוסופיה וגתה שעסק בעצם בשתי הדיסציפלינות היה כמו איזה ברומטר עבור כולם והדבק.

הספר נוגע בסיפורים האישיים של כל אחד מהם לא בהרחבה מיוחדת אבל כן כדי להוביל אותנו לאותו חיבור מיוחד שיצר למעשה את הסלון הזה.

ספר נפלא ועשיר, סוחף ואינטלקטואלי ששופך אור על אחת התקופות המרתקות בהסטוריה לפחות בעיני גם בשירה, גם באמנות, גם בספרות וגם בפילוסופיה.
מומלץ מאוד.

עיר / שי אלכסנדרוני
הוצאת פרדס
177 עמודים

יש משהו מאוד יומרני להוציא לאור ספר שהשם שלו זהה מאוד לאחת מקלאסיקות הספרות החשובות של המאה העשרים, "עיר" של קליפורד סימאק.
למרות שבאנגלית הספר של סימאק נקרא "city" והספר של אלכסנדרוני נקרא באנגלית "town"
בעברית עיר זה עיר וזה שלח אותי לעיין שוב בספר של סימאק ומן הסתם אין באמת קשר אבל למה יש קשר? מצאתי חיבור מעניין בין הספר הזה ל"ערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו שאלכסנדרוני מזכיר אותו בהקדמה ואכן אני מסכים איתו שהחיבור קיים אבל באופן רעיוני בלבד.

אבל הספר של אלכסנדרוני מעניין ועומד בפני עצמו כיצירה מאוד ייחודית שכן יש פה חיבור מרתק בין קטעי טקסט ישנים שמצא המחבר לבין החיבורים שהוא עשה לכדי היצירה שאני כותב עליה כרגע.
המחבר הינו אמן חזותי ואפשר לראות זאת קודם כל בכריכה היפה שזה בעצם צילום של יצירת אמנות חזותית שבו יש מבנים צפופים זה על גבי זה מחומר תלת מימדי או חומרים שונים ועל ראשם מן פסל שלי הזכיר קצת את פסל ישו בעיר ריו.
אבל יש בתמונה הזו שהיא הכריכה משהו אפל, קודר, ומלא בדידות למרות שאפשר לשמוע את ההתרחשויות בכל אחד מהמבנים שביצירה עדיין אני חש בדידות וזו אולי העיר המודרנית, אתה מוקף אבל בודד, חי לעצמך במרחב רוחש ורועש לכאורה.

הנוסע, המתעד בספר הוא דמות ללא שם, והוא מגיע לעיר, לא ברור המיקום, אולי אירופה, אולי מקום אחר והוא מסייר בה ומתעד, מסייר ומתאר את רשמיו.

רשמיו עם האנשים שבדרכו, המבנים, הסמטאות והתחושה שלי היא מלנכוליה, בדידות, ניכור והמון מסתורין.
הספר לא מעורר איזו תקווה, העיר שהוא מתאר היא כמו כל עיר מודרנית, מוזנחת, אנשים שעסוקים בחייהם ובהישרדותם, ומעל כל זה מכסה מן יופי מזויף וארכיטקטוני.
אולי כשאני משחזר את רשמיו של הנוסע ההקשר לעיר של סימאק הוא לא לגמרי הזוי שכן העיר האנושית נראית כמו משהו שמבשר שהאנושות הולכת לקראת איזה סוף בלתי נמנע ואולי זה רק ההקשר שאני מחבר בין הספרים אבל המילה עיר מבשרת את שיא היכולת האנושית להתחבר ביחד ולייצר חברה מתפקדת וחזקה שמאגדת בתוכה אנשים רבים אך ככל שמתעמקים כך מתגלה עומק הכשלון.

ספר מרתק של שי אלכסנדרוני ומעורר מחשבה שכתוב מאוד יפה, ודווקא היובש הסגנוני של הכתיבה היא מה שהופך אותו לעשיר ומיוחד.

אני יכול להסביר / דורון פישלר
הוצאת כנרת זמורה
188 עמודים

אם תשאלו את דעתי אז מדובר בספר גאוני. כן, ככה אני פותח את הסקירה שלי.
דורון פישלר רקח ספר מבריק גם ברעיון עצמו וגם בביצוע שלו.
הוא כל כך נגיש וכל כך מעניין שגם בקריאה שניה ושלישית אפשר ללמוד ממנו.

הרעיון הבסיסי של הספר הוא נסיון להנגיש את ההתנהלות האנושית המשונה במקצת לחייזרים שמגיעים לכאן בפעם הראשונה ורוצים להבין יותר טוב את המין האנושי.

הנושאים שהספר עוסק בהם הם מגוונים מאוד וחלקם הן עובדות מוכרות וחלקן ממש מפתיעות ומרתקות.
חלק מהנושאים בספר הם למשל למה בני אדם נמשכים למאכלים סוכריים.
מה הסיבה שסידור האותיות על המקלדת הוא קוורטי QWERTY (הרי אין בכך באמת הגיון)
הספר עוסק בנושאים כמו דת, אוכל, שפה, כתב, מדע ועוד וכל אחד מהנושאים כתוב בצורה מבריקה ומשעשעת.

אפשר לומר שמה שמייחד את הספר הזה זה הומור וציניות. דורון פישלר משתמש הרבה מאוד בציניות וכתיבה ביקורתית מלאת הומור כדי לתאר את התופעות האנושיות המוזרות.

החלק שעוסק בדתות ואיך הן הומצאות מעניין גם הוא למרות שפישלר בחר להתייחס לדתות איזוטריות אולי כדי לא לעצבן קהלים מסוימים אבל המסר הועבר.

זה ספר לשמור בספריה, ספר שהידע בו גם משעשע וגם מלמד מאוד. אני מודה שמעולם לא יצא לי להקשיב לפודקאסט של דורון פישלר וניגשתי לספר הזה מבלי שהכרתי את הסופר קודם לכן ואני מאוד מאוד נהניתי ממנו.
גם מלמד, גם אסקפיסטי, גם שנון.

צריך לציין לטובה את האיורים המלבבים והחמודים גם אם טיפה ילדותיים (במכוון) מלאי הומור שמעלים חיוך על הפנים וגורמים לספר להיות אפילו יותר כיפי מאשר בלעדיהם.

מומלץ מאוד.

אדל כשרון מפלצתי / מר טאן, מיס פריקלי
הוצאת מטר
95 עמודים
מצרפתית: מיכל לוינסון

זה הספר השישי בסדרת הספרים של אדל ואני בתור אדם מבוגר שכמעט ולא קורא ספרים כאלו צחקתי מאוד.
אין ספק שהדמות הזו של אדל היא דמות משעשעת מאוד והפעם בספר הזה אדל עושה ניסוי שמצליח ומהניסוי הזה נוצר אוון הזומבי.
ילד זומבי מעוות ומצחיק שמצליח כל הזמן והנשיר את האיברים שלו ולאסוף אותם מחדש ואדל עושה את כל המאמצים כדי שאוון לא יגרום נזק ובעיקר לא יאכל אף אחד.

מעבר לכך את אדל מלווה החבר הדמיוני שלה מגנוס, החתול המשעשע שלה אז'קס שאדל נהנית להתעלל בו ועוד דמויות משעשעות.

לספר הקומיקס הזה אין עלילה אחת, הוא בנוי מקטעי קומיקס קצרים ומלאי הומור שילדים יהנו מהם מאוד.
הם שנונים ומצחיקים וחכמים והדמות של הילדה הזו אדל היא אדירה.

יופי של ספר לילדים, מלא חן, הומור ושטותניקיות.

חשמל באוויר / איריס רילוב
הוצאת שתים
250 עמודים

חשמל באויר הוא הרומן הראשון שכותבת איריס רילוב אבל לא הדבר הראשון שהיא כותבת, היא משוררת ומתרגמת ואף פרסמה ספר סיפורים ולא קראתי אף אחד מהם כך שאיני יודע מעבר למה שקראתי כאן.
והספר הזה כתוב טוב בעיני, הוא מעניין והנושא עניין אותי כך שהקריאה בו היתה חוויה חיובית ולא הרגשתי שמדובר בספר ביכורים או בכתיבה בוסרית שכן הוא ערוך טוב וכתוב מעניין.

הספר עוסק בנושאים מאוד מעניינים כמו משבר בזוגיות, משפחתיות, הורות ונראה שלכל אחד מהם יש משקל בספר ומקום ועדיין הספר לא מתפזר לי.

הוא עוסק למעשה בדמותה של נילי, אשה באמצע חייה שעוברת משבר זוגיות לא פשוט. שבן זוגה מחליט לנסוע לשנת שבתון בארצות הברית, עקב סיבות שונות שקשורות להתערערות ביחסים שלהם נילי מחליטה לא להצטרף אליו ונשארת בארץ.
הילד כבר עזב את הבית כך שנילי נשארת למעשה לבדה.

עקב בעיות חשמל בדיור המוגן של אמה של נילי היא מוצאת את עצמה מארחת אותה ואת המטפלת שלה בביתה.
תוך כדי ארגון הבית לקראת הגעתה של האם והמטפלת נילי מוצאת מחברת ישנה, מחברת שירים שהיתה שייכת למשורר בשם ע' נפתלי, שהקשר ביניהם היה קצת יותר מאשר משורר ונערה, הוא ניסה לנצל אותה והיא ניצלה את הקשר כדי לגנוב לו מחברת משיריו וזו המחברת למעשה.

מכאן הספר נע בכמה מישורים, במישור של המסע שלה בעקבות ע' נפתלי, שיריו, הרצון להחזיר לו את המחברת והחיפוש העצמי שלה דרך סדנאות, הרצאות ועוד.
מצד שני הדאגה והטיפול באימה והקשר ביניהם גם בעקבות דמנציה מתפתחת וכמובן הקשר הסבוך והלא ברור לגבי בן זוגה שחי כרגע הרחק ממנה והקשר ביניהם מתערפל יותר ויותר.

ברקע יש לנו את מגיפת הקורונה ואת השפעתה על כל מה שקורה לנילי ובכלל.
אז הספר עוסק במגוון נושאים ולא מתפזר יותר מדי, הקריאה בו היתה קולחת ומעניינת והוא ספר טוב.
אני קצת פחות התחברתי לשירה בספר, בספר משובצים שירים בתחילת כל פרק, כאילו שירים של המשורר, למעשה אלו שיריה של המחברת.
חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות אבל הם לא השאירו עלי רושם מיוחד.
מעבר לזה ספר טוב.

קרמילה / ג'וזף שרידן לה פאנו
הוצאת אפרסמון
159 עמודים
מאנגלית: משה רון

אל ג'וזף שרידן לה פאנו נחשפתי לראשונה לעומק (שמעתי את שמו במעורפל לפני כן אבל מעולם לא נחשפתי אליו או אל משהו שהוא כתב) בספרה של נועה מנהיים "הרשת הספרותית.
הכתיבה שלה על הסופר האירי בן התקופה הויקטוריאנית עניינה אותי.
ואז באופן די מעניין יצא הספר הזה בהוצאת אפרסמון ולסיפור ישנה הקדמה ארוכה ומאלפת של… נועה מנהיים כמובן שמרחיבה באופן מרשים ומעמיק על הסיפור של קרמילה, על העלילה וכמובן על ג'וזף שרידן לה פאנו.
ההקדמה הנהדרת הזו עוזרת מאוד להבין את הסיפור ואת הבסיס לעלילה הזו שבמידה רבה היתה פורצת דרך והיוותה השראה גם לברם סטוקר שכתב לאחר מכן את דרקולה.

זה כה נפלא לראות סיפורים כאלו גם אם היום אנחנו רואים בהם אולי מיושנים קצת אולי הכתיבה קצת לא מותאמת לתקופה בה אנחנו חיים אבל הספר הזה עוזר לנו לראות באופן אחר כל כך הרבה סיפורי ערפדים שיצאו ב150 השנים שעברו מאז שקרמילה יצא לאור וזה לא רק סיפורי הערפדים אלא סיפורי ערפדים שיש בהם איזה נושא רומנטי, חושני, התאהבות, תשוקה.
מדרקולה ועד ראיון עם ערפד, סדרת ספרי דמדומים ועוד.
הערפדים הפכו לז'אנר ספרותי ותרבותי כל כך רחב ועשיר ואני מתבונן על קרמילה כספר שמבשר בשורה מהבחינה הזו.

לורה, נערה בודדת ויתומה מאם זוכה לחברה בלתי צפויה כאשר בטירתה בה היא חיה יחד עם אביה מתארחת באופן לא צפוי ומסתורי במקצת צעירה בשם קרמילה, קצת מוזרה יש לציין, ומה שהתחיל כאירוח רגיל לחלוטין הופך לאט לאט להתגלות מפחידה ומסתורית כאשר קרמילה מגלה סימנים של התנהגות לא נורמטיבית לבני אדם בלשון המעטה, בין אם זה הפיכת היום ללילה, או זה שהיא לא ממש אוכלת, סימני נשיכה על צווארה של לורה ועוד אירועים מצמררים עד שמתגלה הסוד הגדול לגבי זהותה האמיתית של קרמילה שהיא כמובן ערפדית.

כמובן שלסיפור יש את האלמנט הדרמטי, המיני והחושני בין הנשים שהופך את הספר הזה למרתק הרבה יותר, סיפור אהבה לסבי, עם סממנים קווירים במובנים רבים וכתיבה מאוד חתרנית לתקופה ההיא בטח ביחסים בין אישה לאישה.

הנובלה הזו שווה קריאה שניה ושלישית. היא כה מרתקת ואפלה וכל כך טובה ששווה לחקור אותה ולהתעמק בה ועדיין גם מקריאה אחת ההתרשמות עמוקה ולאחר קריאתו של הספר הזה אתה מבין איך וכמה הוא השפיע על כל ספרות הערפדים שבאה אחריו ועדיין משפיעה.

צריך לציין גם את הכריכה המעניינת והיפייפיה של טליה בר שאחראית כמעט על כל הספרים של הוצאת אפרסמון.

ספר נפלא ומצמרר.

הבריחה של מר מונד, האלמנה קודר / ז'ורז' סימנון
הוצאת עם עובד
283 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

ז'ורז' סימנון הוא אחד הסופרים הפוריים ביותר, האיש כתב עשרות ספרים מסוגים שונים.
הוא לא היה רק סופר פורה אלא גם ליהטט בין סגנונות ספרותיים וידע לגעת בנושאים רבים אבל אחד הכשרונות הגדולים שלו הוא להכניס אותנו לנפש הדמויות שהוא כותב עליהם ובניגוד לספרי הפקח מגרה והספרות הבלשית שלו כאן יש לנו חוויית קריאה אחרת.
שתי נובלות מרתקות למדי שעוסקות בגברים שעוברים שינוי, טרנספורמציה בחייהם וכל אחד מדבר על משהו אחר אבל בשניהם יש כח וכתיבה נפלאה והיא עוסקת בין השאר גם במעמדות, במוקדי כח, בקצוות של עושר ועוני, בחרטות. נושאים רבים ולכן החיבור ביניהם שעשו בעם עובד יש לו כוונה ועניין וגם במידה רבה קשר כלשהו שהופך את הספר הזה לשלם יותר.

הנובלה הראשונה, הבריחה של מר מונד עוסקת בגבר די מצליח שאשתו השניה מדווחת על היעדרו.
מר מונד תכנן היטב את בריחתו בהבנה שאף אחד לא מתעניין בו או שלמישהו באמת אכפת ממנו.
בורח מהחיים הבורגנים והמשמימים שלו ונפגש עם אישה, רקדנית שאיתה הוא נמצא תקופה ויוצר קשר עם אשתו הראשונה.
השינוי שעובר מר מונד, הטרנספורמציה הזו היא מעניינת מאוד וסימנון מביא אותנו לתובנה בסיפור הזה בצורה הדרגתית ומעניינת.

הסיפור השני עמוק יותר ושונה מאוד עם כי כמו שאמרתי יש קווי דמיון כלליים והוא מספר על אותה אלמנה שלאט לאט עלתה במעמדה דרך נישואיה לאישה שמנהלת משק בית ובעלת בית ונהייתה אלמנה.
היא חרוצה מאוד ומצליחה במה שהיא עושה והיא מכניסה לביתה כפועל צעיר חסר בית שישב בעבר בכלא ולאט לאט נוצר ביניהם קשר שיש בו מוטיבים רומנטיים ולאט לאט מתעורר משהו בצעיר העבריין לשעבר.
סיפור מעניין מאוד ועשיר בתיאורי הסביבה של צרפת הכפרית.

סימנון הוא אשף של כתיבה, מנסה לייצר לנו סיפורים של אנשים שעברו איזו טרנספורמציה משנה חיים וגורל ומביא לנו קצוות של מעמדות, חיים, חיפוש אחר איזו גאולה פנימית.
מרתק מאוד.

בוקר וערב / יון פוסה
ספרית פועלים
108 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

יון פוסה זכה בפרס נובל לספרות לשנת 2023 ועד היום כתב לא מעט מחזות, ספרי שירה ופרוזה ואף ספרי ילדים אבל בישראל תרגמו עד היום רק את הספרון הנפלא הזה ושני מחזות שלו.
אני תוהה לעצמי איך סופר כל כך נחשב לא מתורגם יותר.
אם מתבוננים על הנובלה העדינה הזו מזהים את האיכות שלו ואת היכולת שלו להעביר סיפור מינימליסטי שמסכם חיים שלמים של אדם שכל כך מעט מילים ובמעט מילים האלו יש כל כך הרבה רגש.

הספר הזה מאוד נגע בי, מאוד בכמה שבריריים הם החיים והמוות.
הספר הזה לוקח אותנו להתחלה ולסוף ומדלג על כל מה שבאמתע אבל דרך סיפורו של גיבור הספר יוהנס אנחנו מגלים עליו לא מעט ועל חיין.

הספר מתחיל בלידתו של יוהנס דרך עיניו של אביו בטקסט קצר וממצה אך עוצמתי בתיאור שלו אנחנו חווים את לידתו של יוהנס, את חבלי הלידה של אשתו ומשם אנחנו מדלגים את סופו, אל זקנתו.
אנחנו מגלים שהוא דייג, האגם והדגים הם כל עולמו ויחד עם חברו פטר הם יוצאים למסעות דיג.
דרך עיניו וזכרונו אנחנו מגלים את חייו, את שגרת יומו הפשוטה, את הקסם שבחיים הפשוטים והצנועים ואת הזכרונות.
הצמצום שבטקסט והחווייה האקזיסטנציאליסטית שיון פוסה מעביר אותנו היא קסומה.
הדמויות עצמם לא עמוקות מדי אבל המסר של הקו הדק הזה בין הלידה למוות, והחיים שעוברים באמצע, הקיום הזה, הוא נפלא ורגיש.

הספר הזה אולי צנום וקטן אבל הוא עמוק ומסעיר את הנפש דווקא בשקט שלו.
והנופים, התיאור של המקום, האווירה, השקט, הפשטות שבקיום, הפשטות שבחיים.
עשה לי חשק לעבור לגור שם.
ספר צנוע, צנום ופיוטי.
מקווה שיתרגמו עוד מכתביו של יון פוסה.

מרחב זמן שאבד / מיכל פרי
הוצאת כתב
141 עמודים

יש לי חיבה למשוררים שהם גם אמנים פלסטיים. תמיד טענתי ששירה זה ציור במילים, היכולת לתמצת לכדי שורות בודדות עולם לם של תחושות ורגשות.

הספר הזה של מיכל פרי שהוא בעיני ספר שירה רגיש להפליא ונוגע להפליא משלב את שניהם.
בין השאר מופיע כאן ציור של משה גרשוני עם הטקסט שמצמרר "לא אבא ולא אמא" ומעבר לציור הזה יש עוד ציורים נהדרים של המשוררת שמתארת אביה, פעם אחת יושב לבשו על מיטה ופעם אחרת עם המשוררת.
והכריכה, כל אלגנטית ויפה, איור מינימליסטי של פרפר מלא בצבע ודמות נשית בקווים מהוססים וילדיים מניפה ידיים והחיבור הזה הוא מיוחד והמינימליזם הזה בכריכה דווקא מאזן את העושר הטקסטואלי שמדבר על זמן שלא יחזור.

הספר עוסק במרחבי הזמן האישי והאינטימי של המשוררת, וברגעים שצריך לנצור ולזכור ולא לאבד אותם במרחבים גם אם פיזית מה חשוב לא נוכח הוא כן נוכח בתודעה שלנו ובזכרון.
וזו המשפחתיות, הפרידה מההורים, זקנה, שכחה, תחושה של אובדן קיומי ומוחשי.

עולם הדימויים של מיכל פרי בשיריה עשיר, הוא מחובר לטבע ולסובב אותו והכאב והגעגועי ניכרים בכל שיר ושיר.

מאוד אהבתי את הספר הזה. ספר שתענוג לשקוע בו, להתמסר אליו ולקרוא אותו בטעימות קטנות.

..חוּטֵי בָּשָׂר קְשׁוּרִים בִּי,
זוֹ דְּמוּת הַשִּׁגָּעוֹן הַנּוֹכֵחַ בַּכֹּל.

הַמַּמָּשׁוּת, נִדְבָּךְ וְעוֹד נִדְבָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת.

יַלְדָּה גּוּפָהּ שַׁבְרִירִי עֲטוּפָה מַרְבַד עֲנָנִים,
קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי-זְמַן אֶל עוֹלָם נְטוּל רַחֲמִים.

עַנְנֵי נְחֹשֶׁת שָׁטִים בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת.
מִטְרֵי אֵשׁ וְגָפְרִית נִתָּזִים מֵאֵינְסְפוֹר מְכוֹנוֹת מִלְחָמָה.

שְׁתִיקַת מֵתִים מְנַעְנַעַת אֶת הֶעָלִים.

יַלְדָּה צוֹחֶקֶת, מְשַׂחֶקֶת בְּתוֹךְ אֵפֶר.

עֶגְלַת תִּינוֹקוֹת מִדַּרְדֶּרֶת בְּמוֹרַד הָרְחוֹב.
תִּינֹקֶת נְטוּשָׁה בַּעֲרִיסַת מוֹתָהּ.

אֲנִי רוֹאָה נַעֲרָה הוֹלֶכֶת בִּשְׂדוֹת עָפָר,
כֻּתֹּנֶת דַּקִּיקָה לְעוֹרָהּ,
מְלַקֶּטֶת פְּרָחִים אֶל חֵיקָהּ.

אֲנִי רוֹאָה נַעֲרָה מְשִׂיחָה אַהֲבָה,
עֵינֶיהָ אוֹסְפוֹת בְּכִי טִפָּה טִפָּה.

…לְעוֹלָם לֹא אָקִיץ מֵהַחֲלוֹם

הוּא רַק יִתְפּוֹגֵג לַחֲלוֹם נוֹסָף,
לְעָנָן חֲסַר מַמָּשׁוּת

הַמַּעֲנִיק תְּחוּשַׁת מוּצָקוּת,

כְּמוֹ אוֹתָם גַּלֵּי יָרֹק צְפוּפִים
בִּפְרִיחַת אָבִיב.”

בהמתנה למעצר באישון לילה / טאהיר חמוט איזגיל
הוצאת שוקן
224 עמודים
מאנגלית: אורה דנקנר

לצערי לא מספיק הכרתי את סיפורם של האויגורים, זה לא נושא שחקרתי מספיק או התעניינתי בו מספיק והספר הזה בהחלט האיר את עיני לסיפור שלהם ולמאבק שלהם אל מול הממשלה הסינית.

האויגורים הם עם טורקי שרובו נמצא במחוז שינג'יאנג בצפון מערב סין ורובם מוסלמים סונים וההסטוריה שלהם די מרתקת.

הספר הזה בא לספר את סיפורם של האויגורים בעשורים האחרונים וההתעמרות הקשה שהם עוברים תחת שלטון סין בין השאר באמצעות בירוקרטיה נוקשה, מאסרים ללא משפט, מעקבים, מחנות לחינוך מחדש ועוד ועוד.

אנחנו לומדים על מה שעבר על העם האויגורי דרך עיניו של המחבר, טאהיר חמוט איזגיל שנאסר ונכלא, היה במחנה לחינוך מחדש ומשפחתו סבלה גם היא ודרל סיפורו אנחנו לומדים היטב מה שעבר על משפחתו ואנשים בסביבתו וגם עליו.
הספר עוקב צעד אחר צעד בטלטלות שהוא עבר עד שלבסוף הוא הצליח לעזוב והיום הוא חי בוושינגטון.

טאהיר מספר בצורה מאוד חדה ולא מתחנפת על הדיכוי של עמו ועל הדרך בה הממשלה הסינית מתעמרת בהם, על המעקבים, החיים בפחד ובאי הוודאות, חברים שנעלמים ומשפחה תחת טרור שלטוני, הגבלות וקשיים.

ספר זה מתאר היטב איך אומה שדורשת בדלנות ועצמאות סובלת עקב כך מממשלה חסרת רחמים ושלטון אכזר.
זה לא ספר קל לקריאה והתיאורים מדכאים למדי ועדיין מדובר בספר חשוב ומעניין שנותן זרקור לעם אומלל וסובל.

כדאי לקרוא את ההקדמה המרתקת של ג'ושוע ל' פרידמן, המתרגם לאנגלית של הספר שמכיר את העם האויגורי ואת המחבר.

בתוך הספר משובצים שיריו של המחבר שידוע בקרב עמו כמשורר חשוב ועכשיו כשהוא בארצות הברית הספר שלו והמסר שלו חשובים וראויים לקריאה.