אוסטנדה / פולקר ויידרמן

אוסטנדה / פולקר ויידרמן
הוצאת אפרסמון
153 עמודים
מגרמנית: ארז וולק

את שטפן צווייג מכירים כמעט כולם, לפחות מי שקורא ספרים בנאמנות. את יוזף רות מכירים פחות, בעשורים האחרונים שני הסופרים האלו זכו לעדנה מחודשת עם הוצאות מחודשות ותרגומים חדשים של ספרם ושניהם היו אנשים מאוד שונים זה מזה.
שונים מאוד ועם זאת הם מצאו מכנה משותף ונהיו חברים טובים ואנשי שיח שמפרים זה את זה.
הספר הקטן והיפה הזה של פולקר ויידרמן בא לתאר לנו תקופה בעיר אוסטנדה שבבלגיה, תקופה בה התקבצו בעיר קבוצת סופרים גולים בעיצומה של השתלטות הנאצים על גרמניה תחילה ובהמשך על רובה של אירופה.

השנה היא 1936 ובעיר הבלגית היפה הזו התקבצו להם מספר סופרים ידועים וביניהם ארתור קסטלר, יוזף רות, ארווין קיש, שטפן צווייג ועוד רבים.
זוהי תחילתה של תקופה מאוד אפלה באירופה, תקופה בה התחילו גם לפגוע בסופרים ולהחרים את ספריהם או לאסור על הוצאה לאור וכך קרה עם שטפן צווייג ולכן הוא נוטש את אוסטריה ועובר יחד עם אהובתו לוטה אלטמן לאוסטנדה.

הספר של ויידרמן מתמקד בעיקר במערכת היחסים המיוחדת בין שני חברי הנפש יוזף רות ושטפן צווייג.
אנשים מאוד שונים. בעוד צווייג העשיר, העירוני והמצליח, יוזף רות היה אדם עני שחי על הקצה ואלכוהוליסט.
ועדיין הקשר ביניהם היה מיוחד ובזה מתמקד הספר המעניין הזה שקודם כל מכניס אותנו להוויה של חבורת הסופרים ואנשי הרוח האלו שמצאו את מפלטם באוסטנדה ומשוחחים על המצב, חרדים מהעתיד ומנסים להנות ככל היותר ביחד והמחשבות על עתידה של אירופה מחרידה אותם וכל אחד חושב על עתידו ולאן ילך ומה יהיה עם ספריו.

שני הגברים היו מאוהבים באותו הקיץ, בעוד צוויג השבור מגירושיו היה מאוהב מחדש בלוטה יוזף רות חיזר אחרי אירמגרד קוין.

באוסטנדה הם מרגישים שהם נמצאים במן אי של שפיות אבל האי הזה הוא זמני וסופו גם לשקוע וכך כל אחד מהסופרים מוצא את מפלטו במקום אחר.
סופו העצוב של צוויג ולוטה בברזיל ידוע לכולם, רות מת עני ובחובות בפאריז וגם סופם של האחרים לא היה מזהיר במיוחד.

ספר שכדאי לקרוא, הוא נותן לנו מבט על תקופה, על חברות ועל עולם הולך ונעלם אל מול עיניהם של אנשים שכתבו עליו וחיו בו.

נהדר.

לחיים ולא למוות / אורי קראוסהר, טל משגב

לחיים ולא למוות / אורי קראוסהר, טל משגב
הוצאת כנרת זמורה.
189 עמודים

ככל הנראה התקופה הזו היא תקופה של תיעודים, להערכתי יש לנו כ30 שנה של תיעודים מהיום הארור ההוא.
העדויות יצופו ויעלו בין אם מדובר באותו יום שבת של ה7.10 ובין אם מדובר בהמשך המלחמה הזו והאירועים, הקרבות, ההתמודדיות.
החברה הישראלית השתנתה ומשנה והיא כבר לא תהיה אותו הדבר לאחר המלחמה הזו אבל ליבת האירועים היא ללא ספר יום שבת ה7.10.
המלחמה עוד נמשכת אבל היום ההוא הסתיים עם כל כך הרבה סיפורים.
סיפורי השרדות אירועיים, קרבות פנים מול פנים, מוות של משפחות ובתים שנהרסו, אנשים שהתחבאו שעות וניצלו בנס ועוד ועוד.

הספר הזה מספר את סיפורם של לוחמי משמר הגבול, יום שהתחיל בשש בבוקר ונגמר הרבה אחרי חצות אבל הסיפורים עולים וצפים והם עוד יעלו ויצופו.
אורי קראוסהר וטל משגב, הסטוריונים וחוקרים שעוסקים בין השאר במחקר של משמר הגבול לקחו את התיעודים העוצמתיים וכמובן שזה רק חלק מאותם סיפורי גבורה והפכו אותם לפרוזה.

האירועים והעדויות בספר, הסיפורים הם אמיתיים והקרבות אמיתיים אך במקום לספר בקולם של החיילים הם לקחו את זה לכיוון הסיפורי והתוצאה היא סיפורי מורשת קרב ומלחמה כפרוזה וזה מעניין כי זה מייצר מתח מסוג אחר.

הסיפורים מתארים קרבות ממקומות שונים, אופקים, צומת מבטחים, נחל עוז, שדרות, יכיני ועוד…
הסיפורים עצמם באים לתאר את הקרבות ואין בהם איזו איכות פרוזאית יוצאת דופן אבל עצם התיעוד ועצם החשיבות של האירועים הופכים את הספר למעניין ולכזה שכדאי לקרוא.

כל יום אנחנו נחשפים לעוד סיפורים ועוד אירועים ועוד גיבורים.
זה לא ייגמר וזה מראה במידה רבה איזה לוחמים אמיצים יש לנו ואיך בזכותם נמנע אסון כבד אף יותר.

בהחלט יש חשיבות לספרים מסוג זה.

הלוחש באפלה / הווארד פיליפס לאבקראפט

הלוחש באפלה / הווארד פיליפס לאבקראפט
הוצאת קתרזיס
93 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

אני מאוד אוהב את לאבקראפט ושמח על כל סיפור שלו שמתורגם לעברית או שמתורגם מחדש.
וקתרזיס עושים את זה שוב והפעם עם אחד הסיפורים הטובים של לאבקראפט שמתורגם לראשונה לעברית.
מה שמיוחד בסיפורים של לאבקראפט וגם בסיפור זה שהאימה נבנית לאט לאט, היא לא נחשפת מיד אלא יש כאן תהליך שהקורא עובר יחד עם המספר, יחד עם הדמויות.
לקרוא לאבקראפט זו חוויה, כמו לספר צ'יזבאט ארוך ולהכנס לאוירה של הספר, לאוירה של הסיפור ולחוש כמעט בעור שלך את מה שמתרחש בספר.

הפעם אנחנו נכנסים עם לאבקראפט למחוזות המדע הבדיוני ליצורים מוזרים שחיים כאן בהרים ומרצה לספרות בארקהם שמחליט לחקור את הסיפור הזה.

כאשר העיתונים המקומיים של ורמונט מדווחים על יצורים מוזרים שצפים בנהרות לאחר השטפון הגדול המרצה מפקפק בקיומם של אותם יצורים אבל כאשר יוצר איתו קשר אדם, קולגה מהאיזור בו נראו הגופות הוא מתחיל להאמין ומנסה לחקור את הסיפור.

הוא מאמין לאיש שכן הוא מבין שלא מדובר במשוגע אלא באדם אמין וכאן מתחילה בעצם התכתבות ביניהם שהיא בעצם ליבת הסיפור ודרך ההתכתבות אנחנו מתחילים להבין את האימה ולהיחשף אליה ואל אותם יצורים מסתוריים.

לוקח זמן להכנס לנובלה המצמררת הזו שכמו שאמרתי הסיפור נבנה לאט לאט והאימה נחשפת לאט לאט אבל היא שווה ושווה להכנס לסיפור.

זה מסוג הסיפורים שאתה ממש יכול לחוש את האוירה, את המקום, את הנופים.
אתה ממש מרגיש שאתה שם ולכן לאבקראפט מייצר אימה ופחד באמצעים ספרותיים פשוטים מאוד ומרומזים מאוד.

נובלה מצמררת ומהנה.

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑