תחנת דמשק / דייויד מקלוסקי
הוצאת דני ספרים
512 עמודים
מאנגלית: דנית בן קיקי

ספר ריגול מעניין וקצבי שמתרחש בעיקר במדינתנו השכנה סוריה ומתמקד בתקופת מלחמת האזרחים העקובה מדם, מלחמה שלא באמת הסתיימה שם ובשלטון המושחת של הנשיא בשאר אסד אבל הוא הוא בעיקר מתמקד בסיפורם של סם ג'וזף, סוכן הסי איי איי ובמרים חדאד, פקידה בארמון הנשיאותי.

סם נשלח על ידי האמריקאים על מנת לגייס את מרים חדאד שמשפחתה מתנגדת לשלטון אסד כדי להוות מודיעין פנימי אמין.

על מנת לעשות זאת הוא נוסע לפאריס לפגוש אותה.
הפגישה הזאת מייצרת מערכת יחסים רומנטית בין מרים וסאם, דבר שמעמיד את שניהם בסכנה קיומית והם יוצאים לדמשק להתחקות אחר זהות רוצח שמשאיר שובל של גופות אחריו ובמקביל להתחמק משליחו האישי של אסד, עלי חסן, לוכד מרגלים מדופלן וקשוח ואחיו האכזרי רוסטום, איש משמר הרפובליקה.

ספר מתח יעיל ואפקטיבי ולמרות שהוא קלישאתי מאוד הוא מעניין ומותח ונותן לקוראים את שעות האסקפיזם שנדרשות במיוחד בתקופה זו.
לאוהבי הז'אנר.

ישראל / נועה תשבי
כנרת זמורה הוצאה לאור
320 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

צריך לומר את האמת, נועה תשבי לא כתבה את הספר הזה לקהל הישראלי, עבורי לקרוא את הספר הזה הוא בונוס, אותי לא צריך לשכנע בצדקת דרכנו.
אבל בעולם של היום, עולם שבו ההסברה שלנו ברצפה בעוד ההטפה האנטי ישראלית והאנטישמית שמלאה בשקרים, פייק ניוז ועיוותים הסטורים מציפה אותנו ומציפה את העולם ללא הפסק מייצרת דה לגיטימציה לא רק לישראל אלא לכל הרעיון הציוני בכלל ואף לנסיון לתאר אותנו כדמונים, כרשעים וככובשים קולוניאליסטים אכזרים שלקחו את האדמות מהערבים שחיו פה.

נועה תשבי פועלת בזירה הבינלאומית שנים רבות ומייצגת אותנו כמסבירה וכדמות שיודעת לפצח ולנטרל את השקרים של הערבים ונציגיהם בארצות הברית בעיקר.

הספר הזה מציג את ישראל, את ההסטוריה שלה ואת סיפורנו כאן תוך כדי שנועה תשבי מספרת לנו את סיפורה של משפחתה ששזור בהסטוריה של העם שלנו.

התוצאה היא ספר נהדר ממש שבא ומתאר את סיפור היהדות והציונות באופן כרונולוגי ומרתק בעיקר באופן בו נועה תשבי כותבת.

אבל הספר הזה הוא גם מנפץ מיתוסים, דברים שהעולם חושב עלינו, אנשים שמכירים את ההסטוריה שלנו דרך העיוותים והשקרים שמופצים דרך קבע ונועה תשבי מביאה את הצד שלנו בסיפורים, את האירועים שהתרחשו כפי שהם התרחשו הסטורית ולא כפי שהערבים עיוותו עבור האג'נדה שלהם.

אז כמו שאמרתי, הספר הזה לא נכתב עבור ישראלים שחיים כאן, לא עבורנו הוא מיוחד אבל הוא בהחלט מבאר לנו ונותן לנו דרך טובה לספר ולתאר את האמת אם וכאשר נצטרך לעמוד בסיטואציה בה אנחנו צריכים להסביר את האמת אל מול מעוותי ההסטוריה.

יופי של ספר.
מומלץ מאוד.

חסידת ירוסלם / ווביט וורקו מנגסטו
הוצאת עמדה
93 עמודים

הרבה נכתב על המסע לישראל של יהדות אתיופיה, בשירים, בסיפורים, בספרים ובסרטים.
עבורי זו פעם ראשונה שאני נתקל בספר שירה.
הדרך בה זה מתבטא בפואמה ודרך הביטוי של המשוררת מבטא את הכמיהה, את הכאב, את הגעגוע ואת המסע עצמו.

כל כך יפה וכואב המסע כפי שהוא מתאר, הגעגוע, הרגש, נסחפתי בספר הזה לתיאורים הכל כך פיוטיים וכנים בכתיבה פשוטה שלוקחת אותנו שלב שלב מהכמיהה והתיאור של ישראל וירושלים ועד לדרך הקשה, הקשיים והמכשולים, המחנות, האובדן בדרך.

המשוררת לוקחת אותנו לחלומות, לגעדועים למה שהיה אל מול הכמיהה אל מה שעתיד לבוא.
מה זה להגר, לעבור לארץ אחרת, המחלות, המורכבויות הכל נמצא בשירה הזו.
דרך, מסע כולו בשירה כנה ורגישה שמספרת לנו סיפור, סיפור של ילדה קטנה, סיפור של קהילה.

"בערב, במסע,
נסכרו עיניה –

שקיעת שמש,
אחרונה?

קשה לחצות נהר
בלילה בלי לראות,

והיא, איך תעפיל
בלילה אל ההר?

איך שוב ידאו עיניה
כתנשמת משגיחה?"

---

"והשחר, נדמה מהסס בבואו.
השמש כמעט מסרבת לזרוח.

קרני דמדומים משתלחות זו בזו –
יעקב ועשו" למי הברכה?

רוחות סערה – בבית-בחוץ.
דגלים מימין. דגלים משמאל.
ישראל? יהודה?

אמת מארץ תצמח.
ולנו יש רק מדינה אחת,
רק ירוסלם אחת."
מומלץ מאוד.

שבת שבעה באוקטובר, עדויות
כנרת זמורה הוצאה לאור
413 עמודים
עורכים ראשיים: רון דהן ומעין אבידן

זה כבר הספר השני שאני קורא שאוסף עדויות מהיום המקולל ההוא, מהשבת השחורה שכולנו נזכור לנצח.
הספר הראשון עסק בגיבורים,בסיפורים של אנשים שיצאו מהבית ולקחו חלק בצורה זו או אחרת בהצלה, בנסיון לעשות מעשה וגם כאן בספר הזה יש עדויות שנצברו, עדויות רבות ואני מעריך שהם רק קצה המזלג של סיפורים ואירועים ועדויות שנשמע בעתיד ולתחושתי אנחנו רק בהתחלה של גל סיפורים מאוד מרגשים של גיבורים מהיום הארור הזה, של משפחות שראו את עולמם חרב ואולי כל עדות כאן היא חשובה, כל סיפור הוא בעל משמעות כדי שנזכור את היום הזה, נזכור את הניצולים מהקיבוצים, מישובי העוטף, מנובה, מהכפרים הבדואים, מהחיילים והשוטרים ומכל מי שיכול לספר את סיפורו וכמובן סיפורם של החטופים ששוחררו שסיפורם עוד יגיע ויסופר אבל לא כרגע, לא בספר זה.

הספר הזה הוא חלק מפרויקט של משוררים, סופרים ועורכים שלקחו על עצמם לאסוף עדויות, לשמוע אותם ולאגד אותם בספר הזה.
יותר מחמישים עדויות כחלק מפרויקט "העוטף במילים".
עדויות שאפשר לקרוא כספר שלם ואפשר לחזור אליו ולקרוא כל פעם קצת, עדות עדות, להטמיע אותה, לזכור ולנצור.

העדויות מחולקות לפרקים שכל פרק מתמקד באיזור מסוים, אופקים, נובה, ישובי העוטף, שדרות, כיתות הכוננות, צוותי הרפואה,ילדים ונוער, ביר הדג' וחוזר לאיזורים מסוימים שוב.

כל עדות נאספה ונערכה על ידי איש הספר שרשם וכתב ותיעד.
ספר שהוא יותר מאשר ספר כרוך הוא מסמך, הוא מסמך שילווה אותנו זמן רב.
כמו כמעט כל ספר שקשור ליום הזה.

תהיתי ביני לבין עצמי האאם זה לא מוקדם מדי והתשובה היא לא.
עדויות חשוב שנאסוף כבר מעכשיו, ככל שנאסוף יותר ובזמן כך לא נשאיר אף אחד מאחור.
עדויות ימשיכו להיאסף ולהיערם שנים קדימה.
הפרויקט הזה, כמו פרויקטים אחרים וכאלה שיקומו בהמשך הם חשובים.
ספר תיעודי חשוב מאוד ופרויקט חשוב.

מה יש לך את / נירה קמחי עוזרד
הוצאת פטל
127 עמודים

היופי בקובץ הסיפורים הנפלא הזה של נירה קמחי עוזרד זה שהוא מייצר עבורנו חווית קריאה מיוחדת.
הסיפורים שלה לא שגרתיים, הם אחרים ואם אני צריך לחפש מוטיב אחד מרכזי שמלווה את רוב הסיפורים זה שרוב הדמויות המרכזיות בה הן נשים והרבה מהסיפורים עוסקים בסיפורי הגירה.
אבל גם אם זה נראטיב שמופיע בהרבה מהסיפורים שלה אפשר למצוא בו מגוון רחב נוסף של נושאים ועיסוקים ומה שעוד אהבתי בספר זה שהיא מצליחה לגעת בי, לגעת ברגש הפנימי ולייצר אצלי חוויה.
אני חושב שיצירת חוויה אצל הקורא זה אתגר לא קטן בסיפורים קצרים שכן הם חולפים מהר ועדיין צריכים להשאיר בך משהו וכאן זה מצליח למחברת, לפחות עלי זה הצליח לה.

יש תחושה שהייתי רוצה לקרוא עוד מזה, שלא הספיק לי.
למשל הסיפור שנקרא "נאפולי" עמוד וחצי כל כך עוצמתיים ומרגשים והתחושה היא שבכל כך מעט טקסט המחברת מצליחה לייצר חוויה של כאב וגעגוע ואתה רוצה לקרוא עוד מזה.

והסיפור על הזוג אברבוך, כל כך יפה וכל כך עצוב, נגע בי מאוד הסיפור היפה הזה.

חלק גדול מהסיפורים עוסקים בנושאים שקרובים לליבה של המחברת מהביוגרפיה שלה כך למשל הנושא של ההגירה מארגנטינה והגעגוע למולדת הישנה ומה שנשאר שם.
כאבי התבגרות וילדות מורכבת.
חלק מהסיפורים עוסקים בקיבוץ מה שגורם לי לחשוב שיש למחברת איזה חיבור לחיים בקיבוץ ומצבור חוויות נעימות יותר או פחות שמשאירות איזה משהו וזה מתבטא בכתיבה.
אבל אם נניח להנחות בצד אני יכול לומר שהסיפורים הדחוסים כל כך, הרגשיים כל כך מחברים אותנו לנפש הכותבת ומייצרים סימביוזה בין הכותבת לקורא כך שאנחנו חשים משהו שהיא רצתה שנחווה וזה מצליח לה.
אולי זה כי המחברת באה מעולם השירה אבל הכתיבה מאוד פואטית כמעט כאילו יש לה משקל כמו בשירה אבל לא, זה מבנה אחר, סיפורי יותר אבל קל היה לי להבחין בליריקה שמבעבעת מהסיפורים, בדחיסות שלהם כי כזו היא שירה, מייצרת לך רגש וחוויה במעט מאוד מילים וגורמת לך להבין דברים שלא כתובים שם, שהם בסאב טקסט, בריק שבין המילים וכך גם בסיפורים הדחוסים והקצרים של נירה קמחי עוזרד, יש בהם איכות לירית.

מיוחד מאוד.
אהבתי וממליץ.

הבגינים / גיל סמסונוב
הוצאת דביר
319 עמודים

גיל סמסונוב הוא אחד מבני הדור השני למשפחות האצ"ל והלח"י ונראה שיש לו ידע רב שנצבר שנים על גבי שנים ועבורי היה מאוד מעניין להכיר את שורשי התנועה הרוויזיוניסטית ואת תחילת הדרך של הימין בישראל.
אם כי אני לא כל כך בטוח שהליכוד של פעם שהוא תוצר של אותם לוחמים ואנשים מהתקופה ההיא היו מזדהים עם מה שמתרחש בליכוד היום שנראה הולך לכיוון אחר לחלוטין.

כמי שבא מהשמאל מרכז הפוליטי דווקא היה חשוב לי לקרוא את הספר הזה ולהבין ולהכיר קצת יותר על הסיפור שלהם בתקופה ההיא ועל איך דרך המחתרות ההן התעצבה התנועה והתגבש הימין הפוליטי שהפך מאלטרנטיבה שלטונית לשלטון כאן שנים רבות.
נראה שהשנאה בין המחנות היתה תמיד והאיבה, כמו גם חילוקי הדיעות השפיעו גם אז וגם היום על הדרך בה דברים התעצבו, על דרכי הפעולה ובעיני הסיפורים האלו שחלקם הודחקו וחלקם מסופרים בצורה מעוותת ומגמתית לא קיבלו מספיק במה.
וכמסמך הסטורי לסיפורי המחתרות יש חשיבות גדולה וצורך שכולם יכירו אותה בצורה אובייקטיבית.
אך כאן הבעיה של הספר שכן הסיפור שמסופר מנקודת מבט של גיל סמסונוב אינו אוביקטיבי והוא אף טוען זאת בעצמו.

המחבר מביא את הסיפור בצורה חד צדדית ואף רגשנית וזה בסדר לספר את זה ככה אך הוא משאיר לטעמי את הקורא בואו נגדיר זאת כקורא מהצד השני של המפה הפוליטית שמתקשה להתחבר לטקסט כל עוד ממשיכים לייצר תחושב של טובים יותר וטובים פחות.

סמסונוב לוקח אותנו לסיפור של 80 שנה מתחילת המאה ועד לעליית הליכוד לשלטון ולמדתי המון ממנו, באמת שקיבלתי המון מידע חדש ומרתק ורק בשביל זה היה לי שווה לקרוא את הספר.
אני חושב שכמי שחיים כאן חשוב שנדע ונכיר גם את הצדדים שאנחנו פחות מסכימים איתם אבל היה לי חשוב וראוי היה לקבל טקסט יותר אובייקטיבי ונאמן למציאות מאשר טקסט חד צדדי.

לא ציפיתי לטקסט מחקרי אלא לסיפור וקיבלתי סיפור, מעניין, סיפור שאת חלקו הכרתי לראשונה ואת חלקו ידעתי אבל לא קיבלתי מידע אובייקטיבי אלא מידע שמספר את סיפורו של צד אחד כמו בתיאור מקרה אלטלנה או בששת הימים ועוד.

בסך הכל מעניין? בהחלט, כתוב טוב? בהחלט, אובייקטיבי? פחות

רות/ עדו גור
סיפורפשוט
210 עמודים

רות הוא ספר פנטזיה מיסטי שמדבר על המצאות ישויות רוחניות בעולמנו שמעטים יכולים לראות או לתקשר איתם, אחד מהם הוא מיכאל שסקרן במידה מסוימת לייצר תקשורת עם בני אדם.

וישנה רות, עובדת סוציאלית שנמצאת במשבר רגשי עקב מות אביה שכן החיבור שלה אליו היה מיוחד מאוד וחיבור מורכב ואחר אל אמא שלה.
רות מחליטה לעזוב את הכל ולנסוע לתקופה להתנדב במחנה פליטים ובשהיה שלה שם רות מופתעת לגלות שהיא מסוגלת לראות את מיכאל שמרחף מעליה וההפתעה היא הדדית.

הקשר ביניהם מתחזק ורות מגלה על עצמה ועל העולם דברים שהיא לא ידעה והכירה.
זה בסיס הספר הזה שהרעיון שלו מאוד מעניין והוא יכול להיות בסיס למשהו הרבה הרבה יותר מפותח ועשיר ואפילו בסיס לסדרת ספרים והוא לטעמי נגמר מהר ורצף האירועים בו מהיר מאוד.

הרעיון שלו טוב, הכתיבה שלו היא די טובה ועדיין לתחושתי חסר בו עומק, עומק במובן שלא הספקתי להכיר מספיק את האלים, את רות ונראה שהכל רץ מהר ועוסק יותר בהגות רוחנית מאשר בדמויות עצמם.
אם זה הקונספט של הספר אז בסדר, אבל רצף האירועים מהיר מדי והעלילה מהירה מדי ולכן גם ההגות עצמה היא קצת אנמית.

אני חושב שהספר יכול להתפתח למשהו הרבה יותר עמוק ועשיר כמו גם התבוננות על עולם האלים והאלינגים אבל זה דורש כתיבה יותר עמוקה ובניית עולם יותר עשיר.

כספר הוא נקרא מהר וכתוב שוטף אבל אפשר עוד לעבוד ולשפר את עומק העלילה שבו.
עדו גור הוא הייטקיסט וזהו ספרו הראשון ואני אומר לעדן, תמשיך לכתוב, יש לך רעיון ויש לך עולם שאפשר לפתח אותו וראיה מיוחדת.
הבסיס הוא טוב.

בסיס האם / טל גולדשטיין
ידיעות ספרים
189 עמודים

בסיס האם הוא ספר קשוח, הוא מתאר בצורה מאוד חדה ולא פשוטה איך משפחה מתרסקת לאיטה ואיך הבסיס שלה נהרס אבל בעיקר הוא בא ומתאר לנו את כל זה מנקודת מבט של הילדים וזה הכי דוקר.
אני יודע היטב עד כמה התפוררות משפחה משפיעה על הילדים, על התפקוד שלהם, על החיים ועל העתיד.

אנחנו מדברים כאן על תקופה אחרת במקצת, שנות השמונים, עיר פרברית בישראל לפי המתואר, בתקופה ההיא גירושין לא היו נפוצים כמו שאנחנו מכירים היום, משפחות שהיו בזוגיות גרועה הרבה פעמים נשארו בזוגיות הגרועה הזו וסבלו בה עד מותם.

המשפחה הגרעינית הזו חיים האב, האם ושני הבנים דניאל ואמנון, והספר מתחיל בשיחת טלפון שהאמא עונה לה ולפי התשובות שלה אנחנו מבינים שמשהו נורא נשמע מהצד השני של השפורפרת שכן מאותו הרגע האם משתנה והופכת מסוגרת, מסתגרת בחדר השינה, נסערת ולא מגיבהו מכאן ואילך האם נכנסת למן פסיכוזה דכאונית.
היא הפסקה לתפקד, ממש כך, הבית לא התנקה, הואכל לא נעשה, ההשנחה פשטה בכל מקום מעובש, לכלוך ותיקנים בכל מקום.
בכלל התיקנים הם אישיו בספר הזה והחרדה של דניאל מפניהם מתוארת בצורה מאוד חזקה ומאד עוצמתית.

בהמשך אנחנו למדים מה היה בשיחת הטלפון שכל כך הסעיר את האמא אבל אנחנו גם לומדים לראות איך זה השפיע על שאר הבית.
האמא שכל מה שהיא עשתה מהרגע שיצאה מהחדר זה לראות את הסדרות שלה בטלויזיה והבית הופך מנוכר וקר, אין תקשורת, אין חום ואין אהבה, והגם היחסים בין האחים אינם כבעבר.

אנחנו ממשיכים עם הסיפור עד לבגרותו של דניאל ולמרות הקפיצות החדות לפעמים בין הזמנים אני יכולתי להבין את רצף העלילה וזה לא היה מפריע במיוחד.
הספר לוקח אותנו עד למותו של האב ולדניאל שסועד את אימו החולה ונראה שהטרגדיה והכאב לא הרפו שנים לאחר מכן.

טל גולדשטיין מביא לנו סיפור כואב וחזק שמסופר ברגישות וכתוב היטב.
ספר שלא קל לקרוא אותו בגלל הנושא אך הכתיבה עצמה כן מזמינה וכן נעימה.

לו / עידית ברק
הוצאת קתרזיס
69 עמודים

בכריכה של ספר שירה החדש של עידית ברק יש יונה ענקית, מסביב ליונה מעוטרים עלים, זרעים, זרדים ועוד ועוד סימנים מהטבע שמסמלים צמיחה וקמילה גם יחד.
אבל היונה היא ענקית ואנשים לא מפרשים מספיק טוב את סמל היונה כי כשאנחנו חושבים על יונה אנחנו חושבים על שלום אבל זה ממש לא רק מה שהיונה משדרת.
היונה משדרת בית, היא יודעת תמיד למצוא את דרכה גם במרחקים רבים והיא מלמדת אותנו לחזור לבטחון של הבית, למקום המוכר והאהוב, למשפחתיות, לחום.

היונה לפי השמאנים מלמדת אותנו מוסר ויישום קודים התנהגותיים שלמדנו בחיינו.
כשאנחנו מבינים את משמעות הבית ומשמעות החשיבות של המשפחתיות ובדמות שהיא כל כך דומיננטית בכריכה אנחנו יכולים לצלול לתוך הספר ולראות את המשמעויות של החשיבות של המשפחתיות והבית אצל המשוררת.

הספר לוקח אותנו לחיק המשפחתיות של המשוררת, לשירים שיש בהם אובדן ומוות, געגועים וכמיהה, ויש שירים שיש בהם נחמה ותקווה.

אנחנו נמצאים במסע לילדות של המשוררת והקשיים שלה כילדה פגיעה ורגישה שסבלה מדחיה חברתית וכאישה מבוגרת שמתמודדת עם החיים ועם ההזדקנות וההתבגרות והמבט לאחור נותן לנו פרספקטיבה שונה.

הספר גם נוגע בהורות שלה ובאהבה לילדיה ובכלל מדובר בספר אינטימי, רגיש ונוגע שעטוף בקשר משפחתי, בזכרון וגעגוע.

עידית ברק כותבת שירה יפה, מרגשת ושקטה.
שקטה אבל חודרת עמוק.

"בתוך הגוף פועם לב
ובתוך הלב חדרים
ובחדרים
חלומות גדולים,
חלומות קטנים,
חלומות קטנים־קטנים

ורסיסים."

"אימי ילדה אותי בטרם עת,
אבי הלך לעולמו בטרם עת,
אחי נפטר בטרם עת.

סלחו לי אם אני מאחרת."

כלב לנצח / רודני חביב, ד"ר קארן שו בקר
הוצאת מטר
470 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

לפני חודש הלך לעולמו הכלב של אחותי, אחד מתוך 3 שיש לה.
הוא היה מבוגר כבר אבל לא מבוגר מאוד, בערך בן 13, כלב מקסים שאמנם גר בבית קטן אבל היתה לו חצר גדולה ואחותי השתדלה כמה פעמים בשבוע להוציא אותם לשדות לריצה והם גם אכלו אוכל מגוון.
אבל הסרטן השתלט עליו וגמר אותו לאט לאט עד שלבסוף אחותי נאלצה להרדים אותו.

כל הזמן לכל מי שמגדל בעלי חיים בין אם כלבים או חתולים עולה השאלה האם עשינו מספיק כדי להאריך את חייהם.
כולנו רוצים את בעלי החיים שמלווים אותנו כמה שיותר איתנו אבל הביולוגיה והטבע עושה את שלו.

אבל מה שמדהים הוא שהמסקנות בספר הזה הן מסקנות שלכאורה אתה אומר לעצמך הרי אלו מסקנות שאני יכול ליישם בעצמי עלי?
לכאורה להאריך את חיינו או את חיי חיות המחמד שלנו מתבסס על אותן עקרונות כמעט כך שהספר המצוין הזה יכול להיות נהדר לכל אדם שרוצה לחיות חיים בריאים יותר בעצמו.

סתם לדוגמא, אכילת אוכל טרי ופחות אוכל מעובד. נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
פעילות גופנית, ריצה חופשית והאצת קצב הלב, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
לישון כמו שצריך, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
להמנע ככל האפשר מפחממות, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.

הספר עוסק בנושאים האלו ומראה את הדרכים שנוכל להאריך את חייהם אבל הוא מביא גם סיפורים של כלבים שחיו זמן רב מאוד ומראה איך היה אורך חיים ומה הם עשו.
חלקם חיו במישורים פתוחים ובחופשיות.
אני יכול לומר שכלבים בקיבוץ למשל חיו עד גיל מאוחר מאוד. אני זוכר כי גדלתי בקיבוץ, הם היו חופשיים ורצו, לפעמים ללא רצועה וללא פיקוח אבל הפעילות הגופנית הזו שבעלי חיים כה זקוקים לה עשו להם טוב.

לא על הכל יש לנו שליטה, אין לנו שליטה על הגנים, בעיקר של כלבים מעורבים, לא על המחלות התורשתיות של האבא והאמא ולפעמים זה נתון שצריך לקחת אותו בחשבון.

מדובר בספר מרתק ומעשיר מאוד ובהחלט מומלץ. גם לבעלי כלבים אבל לא רק.