מומלץ

על חוט השערה / ליאונור דה רקונדו

על חוט השערה / ליאונור דה רקונדו
הוצאת אריה ניר
198 עמודים
מצרפתית: דורית דליות
על חוט השערה זהו ספר שעוסק בנושא חשוב בהחלט, נושא לא פשוט לעסוק בו ומורכב מבחינה רגשית, אותו הרגע שאתה שומר סוד מתוך הפחד שלא יקבלו אותך ואת זהותך ומתוך החשש שהחברה תוקיע אותך ותנדה אותך, עולם הטרנסג'נדרים הוא עולם לא קל בחברה שמרנית זה קשה אף יותר וכשאתה איש משפחה זה קשה יותר מהכל.
לורן וסולנז' הם זוג שחי שנים רבות ביחד ומגדלים שני מתבגרים אך לורן מסתיר שנים את סודו מסולנז', סוד שהוא שומר מאז שהוא ילד, תחושת הזהות המינית שלו, הרצון שלו להיות אישה, הוא מתחפש בהסתר לאישה ומסתובב כך בזהות בדויה עם שם שהם המציא לעצמו.
יום אחד סולנז' מגלה בבית שערה בלונדינית, החשש הראשון שלה הוא שהיא נבגדת בזוגיות שלה והיא מתעמתת מול לורן וכך הסוד נחשף.
מכאן והלאה התהליך הופך למואץ יותר עם דילמות קשות מצד לורן איך לחיות, האם להמשיך ולהיות מי שהוא מרגיש שהוא או לשמור על משפחתו וילדיו, האם הם יקבלו אותו או לא, הספר כל הזמן נע על הציר הזה.
לטעמי הספר לא הלך עד הסוף, ישנה תחושה של פספוס וחוסר אמינות בכל מה שקורה ובתהליך עצמו, לא האמנתי לזה וכאן באה לטעמי חולשת הספר.
נושא כה חשוב לטעמי צריך להיות מטופל בצורה יותר מדויקת ועם זאת הנושא החשוב צריך לתת את הדגש על הספר ואני כן חושב שאמליץ עליו, הנושא הוא חשוב ורלוונטי.
בסך הכל לא מספיק אמין אבל האומץ בלכתוב על נושא כזה ראוי לתת לספר את הבמה.

שיבה לריימס / דידיה אריבון

שיבה לריימס / דידיה אריבון
עם עובד
223 עמודים
מצרפתית: מיכל בן נפתלי

לא מזמן קראתי ספר מצוין נוסף שיצא בעם עובד, ספר צרפתי של סופר הומוסקסואל צעיר בשם אדואר לואי, הספר נקרא "הסוף של אדי", הוא השאיר עלי רושם חזק והוא מספר על התבגרותו של נער הומוסקסואל דחוי בחברה צרפתית שמרנית ומקובעת בעיירה קטנה מן המעמד החלש, לואי כתב בצורה מאוד כנה על תקופתו ועל השינוי שחל בו כשהוא יצא מאותה עיירה והחל לחיות את חייו הבוגרים העיר הגדולה ולהתפרנס מכתיבה.
הסיפור של דידייה אריבון מזכיר בצורה מסוימת את סיפורו של לואי אך יש גם שוני רב ועם זאת סיפורו וכתיבתו של אריבון סללה את הדרך לספרים כמו של לואי וכותבים אחרים שאזרו אומץ וחשפו את התמודדותם עם הדחייה של נטייתם המינית.
במקרה הזה אריבון שהוא סוציולוג צרפתי חשוב חוזר לעיירה בה הוא גדל ומתמודד עם השדים של ילדותו ונפתח אל עברו המורכב ואל המורכבות של השינוי שהתחול בו מהרגע שבחר לצאת מהעיירה אל חייו הבוגרים.
אריבון שעד אז עסק בעיקר במחקר סוציולוגי מופיע פתאום עם הממואר המורכב הזה שהוא נע בין כתיבה עיונית על החברה הצרפתית לבין ספר זכרונות מילדות ועד הרגע שבחר לצאת החוצה.
אריבון עם זאת העז לחזור ולהתמודד עם המורכבויות האלו רק לאחר שאביו האלים וההומופוב נפטר, המעבר הזה שהוא לא מעבר של סגירת חשבונות אלא יותר נסיון להבין את העבוד ולהזכר בו כחלק ממי שאריבון הוא היום וכמו כן לעמוד על הפערים העצומים של הילדות הקשה שלו בעיירת עוני נחשלת לבין האקדמיה שהיא העילית של העלית בצרפת ולמעמד הנחשב שלו היום בתחום הסוציולוגיה.
שיבה לריימס הוא ספר מצוין, אולי ספר חובה בעולם ההומופובי בוא אנחנו חיים, במציאות גם בפרובינציה שלנו בה אנו עדיין נתקלים בהומופוביה, בדחיה חברתית ואנשים שחיים בגטאות עוני ומתקשים להשתחרר מהם, להתפתח כבני אדם, ללמוד ולהשכיל וסיפורו של אריבון חריג בנוף הזה.
מרתק ביותר.
68269893_2055619634537932_152596206592196608_n
tag

הדיוואן, מאוסף שירי שמשי טבריז / ג'לאל א־דין רומי

הדיוואן, מאוסף שירי שמשי טבריז / ג'לאל א־דין רומי
הוצאת חדקרן
177 עמודים
מפרסית: אלכסנדר פייגין

כל ספר מתורגם לעברית של רומי הוא חוויה לאוהבי השירה, יש משהו בשירה הסופית ובעיקר בשירתו של רומי שמרוממת את הנפש ומחיה את התשוקה והאהבה. הכתיבה שלו כה אופטימית, מלאת רגש ותקווה ולא סתם הוא משורר אהוב כבר מאות שנים ויש לו בשירה איזה גשר בין מזרח למערב, שירה נטולת מניירות כמעט, נקייה וטהורה.
קשה שלא לאהוב את רומי, יש בו משהו טוב ושירתו קסומה בעיני.
הסיפור כאן על קשר האהבה או כל קשר אחר שלא באמת ברור מה היה שם בין רומי ובין הנווד שמשי טבריז שכבש את ליבו ובסופו של דבר נולדו דרך הקשר ההוא השירים הנהדרים שנמצאים בספר זה.
טבריז שבסופו של דבר נרצח, ככל הנראה עלך ידי כמה אנשים ביניהם בנו של רומי השפיע עמוקות על יצירתו של רומי והתשוקה, האהבה, הקרבה, המסטיות ותהפוכות הגורל מופיעים בשירים כאן במלוא עוצמתם.
בספרי שירה אני נותן ברוב המקרים לשירה לדבר אבל
אני גם רוצה לפרגן לעבודת העיצוב הנהדרת, לכריכה היפייפיה באיורה של טליה חלמיש המוציאה לאור של הספר ולעימוד הנהדר של הספר הזה."תבער נפשי אם אהסס לרגע.
ולא רק נפשי, בלהט משוגע
יבערו נפשות רבות. ואם אצרח,
כל העולם ממערת לועי יצרח."

"הלילה עוד מעט נגמר.
אין חדשות של לילה או של יום.
באור פניו האיר יומי, הפך לי לילה ליום.
הו, לילה! אתה חשוך מהעדר אורו של הבהוב.
הו יום! רוץ, למד ממנו את תורת האור,
למד אמנות היום!"

"בכל העולמות ראיתי עיניים,
ובכל עין לפחות עולם אחד.
מי שפוזל – הכל רואה כפליים,
אבל אני בכל רואה ריבוי אחד."

71390806_2136042136495681_4159471999913033728_n

הבית ברחוב מנגו / סנדרה סיסנרוס

הבית ברחוב מנגו / סנדרה סיסנרוס
הוצאת אסיה
162 עמודים
תרגום: תום דולב

יש ספרים שאתה קורא ולפעמים הם מסתיימים מאוד מהר אבל רק לאחר קריאתם אתה מבין את החשיבות שלהם לאורך השנים, הספר הזה נחשב כאחד הספרים החשובים והמשפיעים בקרב קהילת הצ'יקאנה בארצות הברית ומתאר את התבגרותה של ילדה אחת בשם אספרנסה, ילדה בת 12 ברובע עוני היספאני אשר בעיר שיקאגו.
הבית ברחוב מנגו נמכר ביותר משישה מליון עותקים ותורגם לראשונה אצלנו אבל אנחנו יכולים לראות בו חשיבות כי גם כאן בישראל ישנם שכונות מהגרים רבות שחיות במן בועה סגורה ועניה ומתמודדים עם מציאות קשה ולא פשוטה.
אספרנסה גרה בקהילה קטנה, עניה ומאוד פטריארכלית והספר מרכז כשנה מחייה כאשר היא נכנסת לתוך שנות העשרה המשמעותיות שלה.
ישנה הקדמה מאוד ארוכה של הסופרת במתארת את הסיפור שלה ואת החוויות שלה ונראה שהספר מורכב לא מעט מחוויות ילדותה של הסופרת.
יש בספר זה נושאים כה חשובים שחלקם ממש מטלטלים בכתיבה המינמליסטית ותמציתית של סיסנרוס כמו מגדר, אלימות במשפחה, גזענות, עוני והגירה, הספר הזה נוגע בנושאים חשובים כל כך אבל מה שהכי מצא חן בעיני זו טכניקת הכתיבה, מורכב מקטעים קצרים ותמציתיים שמתארים את השכונה, בית הספר, חברות של אספרנסה, מערכת היחסים בבית עם ההורים,, כתיבה כמעט פואמית, קצרה ובשפה נגישה ותמציתית, סינסרוס רצתה להנגיש את הספר לאנשים ממעמד הפועלים, כאלו שממעטים לקרוא ספרים ולהעניק להם חוויה ספרותית שהם יוכלו להזדהות איתה.
הספר הזה עובד גם כן למחזה בימתי בשנת 2009 ואני שסיימתי אותו די מהר כי הוא ריתק אותי אומר שעוד אחזור אליו כי הוא חדר אלי.
ספר מקסים, נוגע ומעורר מחשבה, מאוד ריאליסטי, מאוד רלוונטי ומאוד עוצמתי.
מומלץ מאוד.