קינת מיכל / מיכל פרז נוי
יונה שחורה, הוצאה לאור בעם
37 עמודים

אמנות משחררת כאב, משחררת זכרון, מייצרת תחושה ובעיקר היא כלי ביטוי לאמירה, ליצירה וליצר.
הספרון הקטן הזה נכתב כולו כפואמה כאובה וזועקת, כזכרון עצוב.
מיכל פרז נוי היא מוזיקאית, פרפורמרית ואשת ספר שהמילה הכתובה היא חלק בלתי נפרד מחייה, היא שולטת בשפה העברית, יודעת לכתוב בה ולהתבטא בה ונראה שהפואמה החזקה הזו היא שיר כאב, זכרון ועוצמה של געגוע ורגש שנשפכים ממנה בעוצמה.
הקינה בפואמה הזו היא לזכר אחיה של מיכל, יהושע, שנפטר בגיל שש בנסיבות טרגיות והקינה הזו נקראת בנשימה אחת, הפואמה הזו קצרה וקורעת, השפה הכה מוחשית, הדימויים החזקים שבה, הרגש שיוצא ממנה הוא עוצמתי.
במידה מסוימת יכולתי לדמיין בטקסט הזה את דמותה של אימי שנפטרה כשהייתי ילד ולחבר את עצמי לטקסט הזה שמתאר הספד ארוך ורגיש של כאב.
אובדן הוא משהו שמלווה אותנו תמיד, גם שנים רבות קדימה, הוא לא מרפה ולא משחרר, הוא משנה אותנו והוא מלווה אותנו בדרכנו ומעצב את אישיותנו. יש כאלו שמייצרים ומשחררים את הכאב דרך מילים ויש דרך אמנות פלסטית אך היצירה היא דרך לפרק את הכאב לגורמים ולהוציא אותו החוצה ומיכל עושה זאת דרך השליטה שלה במילים ודרך פואמה קורעת לגזרים.
ספרון קטן עם עוצמה וכאב רב.
מומלץ.